רש"י
דאי סלקא דעתך תגלחת טומאה ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת והכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגו' וההוא דינא דקא מייתי ומה נזיר בקבר כו' היכי קאתי והא זה וזה ראויין לתגלחת: לעולם אימא לך תגלחת דטומאה כיון שהוזה ושנה וטבל מתגלח בשביעי שלו והאי דקא פריך ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת בתגלחת דנזירות קאמר דאילו נזירות בקבר כשהוא מגלח מעכשיו מתגלח על נזירות אבל נזיר מצורע כשמתגלח תחילה מתגלח על שנתרפא מצרעתו והכי קתני ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת טומאה דנזיר אלא לתגלחת דצרעת לא כל שכן שאין עולין מן המנין דנזירות דטהרה ולעולם אימא לך היכא דנזר והוא בבית הקברות טעון גילוח דטומאה:
תא שמע וכי ימות מת עליו בפתע פתאום בטהור שנטמא כו':
נזיר בקבר שהיה טמא מתחילת נזירות:
אינו דין כו' מדקתני ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שער שמע מינה דאין טעון גילוח שער ש"מ:
אלא טמא שנזר שביעי שלו שטובל בו עולה לו מן המנין דהואיל ואינו בר קרבן מתחיל למנות מבו ביום:
ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין דאין לו טהרה עד יום שמיני שמביא קרבנותיו כו':
דתניא וקדש את ראשו שיתחיל למנות לענין נזירות ביום הבאת קרבנותיו שהוא שמיני כדכתיב וביום השמיני יביא שתי תורים:
ביום תגלחתו שהוא שביעי כדכתיב וגילח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו:
ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Nazir 18a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain