מסכת נזיר דף ס״א עמוד ב׳

הגוי אין לו טומאה ר"ל שאם נטמא באיזה טומאה אם דחק ונכנס במקדש אין כניסתו מחייבתו כרת ולא מגעו בטומאה וקדשים מטמאתן שכל שאינו בטהרת הזאת שלישי ושביעי אינו בטומאה והרי נאמר במי חטאת והיתה לבני ישראל למשמרת ומה שאמרו ערל מקבל הזאה פירושו בערל ישראל:

אע"פ שביארנו בבן נח שהוא בתורת ירושה מ"מ אינו יכול להנחיל עבדים לבנו שהרי אף לעצמו אין לו קנין אלא למעשה ידיו כמו שביארנו ברביעי של גיטין וכ"ש העבד שניתן לו עבד ע"מ שאין לרבו רשות בו שאינו יכול להנחיל לבנו שהרי אין לו חייס:

לענין ביאור מה שאמרו אלא אמר רבא וכו' כך פירושו כלומר בשלמא ערכין כתיב בני ישראל ואלמלא דכתיב איש הוה אמינא נמי דאינו נערך אלא מבני ישראל אימעיט דאינו מעריך ומאיש איתרבי דהוי נערך אבל הכא בנזיר מאי קאמרת בני ישראל נזירים ומביאין קרבן וכו' כלומר דמבני ישראל אימעוט מקרבן ומאיש איתרבו לנזירות הא אימעיטו להו מקרבן מצד אחר ומקרא דמרבינן גוים לנדרים ונדבות והוא קרא דאיש איש אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה שדרשו בו לעולה פרט לנזירות וא"כ על כל פנים בני ישראל למעוטינהו מעיקר נזירות אתא ומקשי ליה דלימעוט מנזירות עולם ותירץ לו דאטו נזירות עולם כתיב וחזר והקשה דלימעוט מהדרת בניהם או שלא לגלח על נזירות אביהן הא מעיקר נזירות לא לימעוט והשיבו דהני הלכה היא בנזיר אף בישראל ומה שבישראל אינו אלא מכח הלכה אין צריך למקרא למעט את הגוי מהם אלא ודאי מעיקר נזירות אימעוט וא"צ לומר באחרים וכן זה שאמרו אח"כ איש כי יפליא גבי ערכין וכו' הענין דבפרשת ערכין כתיב איש כי יפליא נדר בערכך נפשות וכו' ובפרשת נדרים כתיב איש כי ידור נדר ובפרשת נזיר איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר ובפרשת קרבנות נדר ונדבה כתיב איש איש מבית ישראל ומן הגר אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם וקא בעי השתא האי דערכין למה לי אי לאקושי ערכין לקרבנות נדרים לרבות בהם את הגוי ושיהא יכול להעריך וכדעת ר' יהודה הא איתקוש להו בנדר נדר הכא כתיב נדר בערכך והתם כתיב לכל נדריהם ופירשוהו לאיתויי מופלא סמוך לאיש ר"ל שנה הסמוכה לגדלות וביודע להפלות על הדרך שביארנו ענינו במסכת נדה פרק דופן שנודר ומעריך ושאל הניחא למ"ד מופלא סמוך לאיש נדרו נדר מן התורה ושכך הלכה כמו שביארנו שם אלא למ"ד דרבנן למאי אתא ותירץ לאיתויי מופלא הסמוך לאיש בגוי ושמא תאמר א"כ נמצא גוי חמור מישראל שגוי מופלא דאוריתא וישראל דרבנן פירשו בתוספות שהאומר מופלא סמוך לאיש לאו דאוריתא טעמא דידיה משום דגבי נדרים כתיב לא יחל מי שישנו בבל יחל בנדרי איסר ישנו בנדרי הקדש וערכין וקטן ליתיה בבל יחל דנדרי איסר הא גוי שאינו בתורת בל יחל בנדרי איסר מה לנו להפריש בו בנדרי הקדש בין סמוך לאיש לגדול ממש אחר שיודע להפלות והרי נדרי הקדש אינן בתורת עונש להפריש בו בין גדול לקטן ומ"מ חזר והקשה הניחא למ"ד בני ישראל נערכין ולא הגוים נערכין אבל מעריכין הם מריבויא דאיש דהיינו ר' יהודה והשתא אתי שפיר איש לרבות את הגוי להעריך דהא קרא במעריך כתיב אלא למ"ד שאינו מעריך אלא שהוא נערך וקרא ודאי במעריך כתיב ואי אמרת שבקיה לקרא דמדלא מצינן לאוקומיה במעריך איהו מוקים נפשיה בנערך ליתא דלא צריך קרא לאוכוחי דנערך דאפילו קטן בן יומו נערך ולא בן יומו דוקא אלא מבן חדש ולמעלה ואוקמה לאיתויי גוי גדול ופירשו בתוספות לאו דוקא לאיתויי אלא למעוטי קאמר ויש ספרים שגורסין בהדיא לאיתויי מיעוטא לגוי גדול ר"ל שאינו יודע להפלות דאף על גב דישראל נודר ומעריך אחר שהוא גדול אע"פ שאינו יודע להפלות גוי מיהא אף לדעת האומר שהוא מעריך דוקא ביודע להפלות אע"פ שהוא גדול והדר בעי איש דנזירות למה לי דאי לאשמועינן מופלא הסמוך לאיש מנדרים נפקא ותירץ דאתי לרבויי ידים שאין מוכיחות על הדרך שביארנו ענינם בראשון של נדרים והקשה ולרבא דאמר לא הויין ידים למאי אתא ותירץ דמשום הפלאה נקט ליה מלת איש ויפליא ואתא לאשמועינן הא דר' טרפון דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה כלומר שצריך שיהו דברים מבוררין ואין הלכה כמותו כמו שהתבאר ומשום הכי קאמר לרבנן מאי איכא למימר ותירץ מיבעי ליה לכדתניא היתר נדרים פורחין באויר ר"ל שאינו כתוב בהדיא בתורה ור' אליעזר מוכח לה מדכתיב כי יפליא בנזירות ובערכין ותרויהו לא צריכי דהא כולהו איתקוש לנדרים ודריש לה הפלאה לאיסור ר"ל שיפרש את הנדר בשעת נדרו והפלאה להיתר ר"ל שיהא רשאי לישאל עליו: