מסכת נזיר דף מ׳ עמוד ב׳

האי תנא מעיקרא אמר ללמוד נזיר ממצורע אי אפשר שאין דנין כו' אלמא דפשיטא ליה מילתא דמצורע הוי בתער:

והדר אמר ניליף מדינא מנזיר ומלוים בהצד השוה שבהן ומדינא נמי לא מצי למילף משום דאית בה פירכא דרבא מברניש שכן אין קרבנו בדלות תאמר במצורע שכן קרבנו בדלות בעולה ויורד דכתיב ביה ואם דל הוא:

א"ל ההיא דקתני דללמדו ממצורע אי אפשר דמשמע דפשיטא ליה דמצורע הוי בתער אליבא דרבנן היא דגמרי לה מזקנו ופאת כדמסיק והאי דקא בעי מדינא לא אפשר משום דאית ביה למפרך כדפריכנא אליבא דר' אליעזר דגמיר לה מנזיר דלקמן:

דתנן במסכת מכות:

ואינו חייב על הקפת הראש עד שילקטנו בתער:

ר' אליעזר אומר אפי' במלקט וברהיטני:

ואמרינן מ"ט דרבנן דלא מחייבי בהקפה אלא בתער:

דתניא זקנו האמור לגבי מצורע מה ת"ל והלא כל שערו במשמע וזקנו בכלל שערו אלא לפי שנאמר לגבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפי' כהן מצורע המתגלח לא יגלח פאת זקנו ת"ל וגילח זקנו:

אין קרבנו בדלות אלא קרבן קבוע בין עניים בין עשירים תאמר במצורע שאם עני הוא מביא צפורים וא"כ גם לא נחמיר עליו להטעינו תער ואין להקשות לפי מה שמסקינן דיליף מצורע מקרא אחרינא שלא בנזיר דהיינו בנזיר דבסמוך ולייתי נזיר במה הצד דאיכא למיפרך שכן אינו בשאלה או שכן שכל גופו טעון תגלחת:

והאי תנא מעיקרא בברייתא דלעיל קאמר ללמדו ממצורע אי אפשר כו' אלמא דקים ליה לתנא [תער] במצורע בלא נזיר שהרי בא נזיר ממצורע ובהך ברייתא בעי למילף מצורע דבעי תער מדינא דנזיר ולוים אלמא מצורע גופיה לא יליף אלא מנזיר ומדינא נמי לא אייתי [דקאמר] מה להצד כו' וסוף לומדו מראשו דכתיב בנזיר ומ"מ רבי אליעזר לא ידע תער במצורע אלא מנזיר כדמפרש והולך:

דתנן בפרק בתרא דמכות (דף כ.) אינו חייב כו' לגבי פיאות דזקן תניא דאין חייבין בהשחתת פאת זקן בין כהנים בין ישראלים עד שיטלנו בתער ור"א אמר אפי' ליקטו במלקט ורהיטני מיחייב:

ומאי טעמייהו דרבנן כלומר מהיכא נפקא לן דפשיטא להו דמצורע בתער אפילו בלא נזיר כדס"ל דתניא זקנו מה ת"ל במצורע כתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וכו' והלא בכלל כל שערו הוא ולמה פרט זקנו לפי שנא' גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף מצורע כלומר כהן והוא מצורע כן שלא יכול לגלח זקנו והא דכתיב וגלח את כל שערו ע"כ לבר מזקנו א"נ בנמרט זקנו שאין עשה דגילוח דוחה לאו דהשחתת זקן הכהנים ועשה דקדושים דכהנים ת"ל זקנו מיותר שנכתב במצורע לאשמועינן עשה דזקנו דחי לאו דלא יגלחו בכהנים ועשה דקדושים יהיו ואע"פ שאין עשה. דוחה לא תעשה ועשה בעלמא הכא דחי כדאמר בריש יבמות (דף ה.) דהאי לאו ועשה שאינו שוה [בכל] הוא דהשחתת זקן אינו בנשים כדאמר פ"ק דקדושין (דף לה:) וא"ת ודלמא אתי למישרי לאו גרידא דלא תשחית פאת זקנך וי"ל (דמשער) דאיכא למימר קרא סתמא כתיב בה בישראל ככהנים ועי"ל והוא העיקר דע"כ לרבנן ללאו גרידא דישראל לא איצטריך קרא דנפקא להו מראשו מקרא קמא דדחי עשה דמצורע לאו דהקפה דסבירא להו דהקפת כל הראש שמה הקפה כדאיתא בסמוך א"כ זקנו לא איצטריך קרא אלא לכהנים ולאשמועינן דעשה דמצורע דחי לאו ועשה דהשחתת זקן הכהנים (גרידא) ומדאתא קרא דזקנו למישרי לו לאו דהשחתת זקן והשחתת זקן לא מחייב אלא בתער מכלל דמצורע תגלחתו אינו אלא בתער דאם לא כן זקנו למה לי:

דבתער כלומר חיוב השחתת זקן מנא להו לרבנן דלא הוי אלא בתער דמינה ילפינן תער למצורע:

דתניא ופאת זקנם לא יגלחו בכהנים כתיב יכול אפי' במספרים יהא חייב ת"ל ולא תשחית פאת זקנך בישראל כתיב ובמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל השער מעיקרו ושרשו:

אי לא תשחית יכול אפי' במלקט ורהיטני יהא חייב שאף הם משחיתים השער מעיקרו ת"ל ופאת זקנם לא יגלחו והם אינם קרויים גילוח שאינם רגילים לגלח בהם:

הא כיצד גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער והאי שרא רחמנא במצורע אי נמי בקידושין גמרינן פאה פאה כהנים מישראלים. ופריך ממאי דתגלחת מצורע ליכא אלא בתער דילמא אפי' במלקט ורהיטני קיים המצורע מצות גילוח וקרא דזקנו אתא לאשמועינן דאם בא לגלח [בתער] הרשות בידו שהוא [מוזהר] עליו בעלמא בפאה דזקן הכא שרי ולא מיחייב. ומשני אמרי כלומר [על כרחך] זקנו דכתיב שזקוק לגלח ולעשות בתער ולא בדבר אחר דאי ס"ד כי עביד נמי במלקט ורהיטני שפיר דמי לשתוק קרא מיניה דאם בא [למימר] שהרשות בידו לגלח בתער פאת זקנו להא לא בעי קרא דזקנו דרשות ידעינן מק"ו:

חמש פאות בזקן שתים מכאן ושתים מכאן ואחת באמצע ואין חיובם אלא בגלוח שיש בו השחתה והוא התער הא בשאר כלים לא וכבר ביארנו הענין בכדי צרכו באחרון של מכות ונזיר ומצרע מגלחין אף הפאות בתער ואף כהן שנצטרע כן שאין מצות גלוח שבהם מתקיימת אלא בתער וכל שיש שם עשה ול"ת ואי אתה יכול לקיים את שתיהן אין משגיחין בלא תעשה כלל אלא יבא עשה וידחה את לא תעשה כמו שביארנו בראשון של יבמות בענין הציצית שנעשה מן הכלאים ואף על פי שגלוח נזיר יש בו עשה ולא תעשה הואיל והוא בדין שאלה הקלו בו כמו שביארנו שם וכן ביארנו שם שהקפת כל הראש שמה הקפה ואין אומרין שאינו חייב אלא במגלח את הפאות ומניח שאר שער הראש אלא אף במגלח את כלו הואיל ומ"מ נתגלחו הפאות חייב:

זה שביארנו בתגלחת של טהרה שבנזיר שכל שגלח בה שלא בתער או ששייר שתי שערות לא עשו כלום אף בתגלחת טומאה שבו הדין כן בין בתער בין בשיור שתי שערות גלח והניח שתי שערות וצמח כל ראשו וחזר וגלחו כלו עם אותם שתי השערות או שנתגלחה אחת מן השתים עם הראש יצא ידי גלוח אף על פי שנשארה האחת שאין שיור אחת כלום ואין הגלוח צריך להיות כאחד שאפילו גלח שער שער כל שנתגלח כלו יצא ואין התגלחת מעכב בשתיה ובטומאה הואיל ונזרק עליו אחד מן הדמים אבל אם הניח שתי שערות ונשרה אחת מהן וגלח אחת אף על פי ששער אין כאן מצות גלוח אין כאן וכל שכן אם נשרו שתיהן ואין צריך להעביר תער על מקום הנשירה שהרי אפילו כל ראשו כן אינו צריך שהנזיר הממורט אינו צריך העברת תער כמו שיתבאר מ"ו ב' ומ"מ בתוספות פירשו כאן שישהא קרבנותיו וימתין שבעה שיהא שערו מתגדל ויגלח ויביא קרבנותיו וכן עיקר:

אף על פי שזהו היוצא משמועה זו לענין פסק אני מעירך בביאורה מעט מצד קצת בלבולים שבה והוא שהנזיר בתגלחת שבו הן של טומאה הן של טהרה וכן גלוח שבמצורע לא הוזכר בהם תער אלא שבתגלחת איסור של נזיר נאמר ותער לא יעבר על ראשו עד מלאת ימי נזרו ואם אינו ענין לו שהרי אף בשאר המעבירים לוקה תנהו ענין לתגלחת אחרונה של טהרה וכן שסמוך לו עד מלאת ימי נזרו כלומר שאחר מלאת יגלח בתער וילפינן טמא מטהור לתער והלוים הוזכר בהם תער ועל זו אמרו תער אין לי אלא תער תלש מרט סיפסף מנין תלמוד לומר לא יעבר וכו' ושאל בה אם כן למה נאמר תער ללמד על תגלחת אחרונה ר"ל של טהרה ואמר עליה ללמדו ממצורע אי אפשר שאין דנין נזיר שהוא קל ממצורע שהוא חמור שטעון גלוח בכל הגוף כאלו היה פשוט לו שהמצורע בתער ור' חלק לומר שאינו צריך לגלגלו לתגלחת אחרונה דמעד מלאת נפקא ואישתייר ליה תער בתגלחת של איסור לגופיה לומר שאינו לוקה אלא בתער והקשו והא לא יעבר כתיב לרבות כל המעבירים ותירץ דאף הוא מודה שבשאר מעבירין חייב אלא שבתער חייב שתים אחת משום תער ואחת משום לא יעבר אלא שאין הלכה כמותו כמו שביארנו והדר מייתי מתני' דסוף נגעים דתגלחת נזיר ומצורע ולויים בתער דוקא ותגלחתן מצוה ר"ל שאם השיר כל השער על ידי סם לא יצאו ידי תגלחת ושאל בה בשלמא נזיר דכתיב תער לא יעבר ותנהו ענין לתגלחת מצוה שבו לויים נמי כתיב בהו תער אלא מצורע מנלן אי מלויים איכא למיפרך אי מנזיר איכא למיפרך אי מתרויהו איכא למיפרך ומ"מ תמהו על הבריתא שאמרו למעלה ללמדו ממצורע אי אפשר כאלו היה הדבר פשוט שהמצורע בתער ועכשו אתה מחזר להביאו מן הדין ואי אתה מוצאו ותירץ דההיא רבנן דסבירא להו בפאת זקן שאין חיובה אלא בתער ויליף מצורע מיניה בגזרה שוה של זקנו זקנו ומשום הכי פשיטא ליה דמצורע בתער והא דמהדרינן לאיתויי תער במצורע מדינא רבי אליעזר היא דלא מצי אייתויה מזקן שהרי סובר בה שחיובה אף במלקט ורהיטני וגירסא הנכונה מאי טעמא דרבנן כלומר דבפאה דוקא בתער וילפי מצורע מינה דתניא זקנו ר"ל האמור במצורע מה תלמוד לומר דמדכתיב וגלח את כל שערו הרי הזקן בכלל ומה הוצרך להזכיר בו זקן לפי שנאמר בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף כהן שנצטרע יאסר בגלוח וכל שערו האמור בו יתקיים בשאר שער חוץ מבזקן ת"ל זקנו וממילא מדאצטריך קרא למישרי פאות במצורע וקיימא לן דאיסור פאה אינו אלא בתער אלמא בתער תגלחת של מצורע ומנלן דפאה גופה בתער דתניא ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף במספרים תלמוד לומר בישראל לא תשחית אי לא תשחית יכול אף במלקט וברהיטני שיש בהם השחתה תלמוד לומר יגלחו ואין גלוח והשחתה אלא בתער והקשה דילמא מצורע אף במלקט ורהיטני קיים מצות גלוח ומ"מ שרייה רחמנא לגלח אף בתער ותירץ דאי משום הא לא איצטריך קרא דמקל וחומר דנזיר הוה מייתינן לה ומה בנזיר שיש עליו איסור גלוח בתוך זמן הנזירות הותר לו בסוף הנזירות בתער ואין גלוח פאות שבראש מעכב מצורע שלא היה בו איסור גלוח לא כל שכן שבזמן גלוחו מותר בתער ולא יהא גלוח פאות מעכב ועיקר הגירסא ומה נזיר דאיסורא קא עביד מגלח בתער מצורע דליכא איסורא גביה לא כל שכן ואף על גב דבנזיר אי אפשר לקיים הגלוח בלא תער ובמצורע למאי דקאמרת מתקיים בלא תער זהו שאמרו אחר כן ותו אי סלקא דעתך דבשאר מעבירין שיקיים מצות גלוח היכי מרבינן ליה למישרי תער והרי אפשר לקיים את העשה בלא העברת הלאו ואחר כך הוא שואל ר' אליעזר מנא ליה ואין גורסין מאי טעמיה אלא מנא ליה דתגלחת מצורע בתער דתניא ראשו ר"ל האמור במצורע מה תלמוד לומר והרי בכלל כל שערו היה לפי שנאמר בנזיר תער לא יעבור על ראשו יכול אף נזיר שנצטרע בתוך נזירותו או שנזר בעודו מצורע ונרפא יהא מוזהר שלא לגלח את הראש ותתקיים מצות גלוחו בשאר השער תלמוד לומר ראשו ומדאיצטריך לשרויי גלוח בנזיר מצורע והוא סובר כרבי יונתן דלעיל שגלוח של איסור אין בו חיוב אלא בתער אלמא תגלחת מצורע בתער ומקשי ליה כדלעיל דדילמא אף בשאר מעבירין קיים מצוה אלא דאתא קרא לשרויה בתער ותירץ לו כדלעיל דאי הכי לא הוה מרבינן ליה הואיל ואפשר לקיים העשה והלאו בשאר מעבירין ולמדת עכשו שלר' אליעזר איסורי פאה בכל מעבירין ואיסור גילוח בנזיר דוקא בתער ולרבנן איסור גלוח בנזיר בכל מעבירין ואיסור פאה דוקא בתער ושאלו לחכמים ראשו דמצורע מאי דרשי ביה ופירשוהו להתיר בו לאו של הקפת פאת הראש דהקפת כל הראש שמה הקפה ואיצטריך למישרייה וכי תימא הא אוכחנא ליה מזקנו בפאת זקן ומדאישתרי בזקן אישתרי בראש לא היא ומיצרך צריכי דאי כתב זקנו ולא כתב ראשו הוה אמינא דמאן דבעי לגלוחי כל הראש מותר דהקפת כל הראש לא שמה הקפה ואין פאה אלא בשמשוה צדעיו לאחורי אזנו ומניח השאר כתב רחמנא ראשו לאשמועינן דאף בהקפת כל הראש איצטריך רחמנא למישריה במצורע ואי כתב ראשו ולא כתב זקנו הוה אמינא דראשו לאשמועינן דהקפת כל הראש שמא הקפה ואידך דאתי עשה דגלוח ודחי ל"ת דהקפה הא תגלחת תער במצורע לא נפקא ומפני שהם סוברים שפאות הראש אף במספרים אסירי ואף בתוספות פסקוה כן ופירשו שמה שאמרו בתוספתא עד שיקיף בתער פירושו כעין תער:

ומ"מ לדעתנו אף על פי שלביאור סוגיא אתה צריך לפרש כן בסוגיא זו לענין פסק אינה אלא אין איסורה אלא בתער כשל זקן ושאר דברים שבסוגיא כלם מובנים ממה שכתבנו הימנה דרך פסק וזו האמורה אחר שמועה זו בגלוח שער הגירסא המדויקת כך היא אמר מר וכלן ששיירו שתי שערות לא עשו כלום אמר רב אחא לא שאנו אלא בנזיר טמא אבל בטהור לא ממאי מדגלי רחמנא בטמא יגלחנו ר"ל כלו אלמא בטהור רובו ככלו מחכו עלה במערבא טמא דבתער מנלן דיליף מטהור ליליף נמי טהור מטמא לשיור שתי שערות ותו לא מידי ובתוספות וכן בפירושי גדולי הרבנים נסחאות שלא מצאנום בספרים שלנו ואינן מתישבות אף על פי שהם טרחו בה הרבה:

אמר ליה רבא בר משרשיא לרבא הא תנא מעיקרא אמר ללמדו כו' כלומר תלמודא אמר לעיל ללמדו ממצורע אי אפשר שאין דנין קל מחמור. אלמא פשיטא ליה תער כמצורע בלא נזיר וקבעי למילף נזיר מינה. והדר אמר נילף מדינא דנילף ממצורע מדינא דנזיר ולויים. ומדינא נמי לא מצי למילף כדפרכינן לעיל במה הצד. אמר ליה ההוא מרבנן כי אמר אליבא דר' אליעזר. פירוש ההוא דלעיל דמשמע דפשיטא ליה תער כמצורע בלא נזיר היינו אליבא דרבנן דאמרי דהשחתת זקן לא מיחייב אלא בתער ומהשחתה ילפינן מיניה דצריך תער כדמפרש בסמוך. והא דלא דריש למילף תער במצות ונזיר ולויים במה מצינו והיינו אליבא דר' אליעזר דאמר רבה דבהשחתת זקן מיחייב בלא תער אפילו במלקט ורהיטני. ולקמן יליף ר' אליעזר מנזיר דתנן היינו פלוגתייהו בהשחתת זקן אינו חייב לאו דהקפה עד שיטלנו בתער. ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט ורהיטני חייב. מאי טעמא דרבנן. כלומר היכי נפקי להו תער מקרא דהקפת זקן והיכי ילפינן תער במצורע מהתם תרוייהו קבעי דתניא זקנו מה תלמוד לומר. במצורע כתיב וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו וזקנו למה נאמר הלא הוא בכלל כל שערו. לפי שנאמר גבי כהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אף בדין מצורע. קאי כן בלאו דהקפה והאי דכתב כל שערו היינו לבר מזקנו. תלמוד לומר זקנו. דאתי עשה דזקנו ודחי לא תעשה דהשחתת זקן. ומנלן דבתער. כלומר שפיר חזינא דשרי במצות מאי דאסיר בזקן דלאו מצורע ומנלן דבתער הוא דאסור הקפת זקן. דתניא ופאת זקנם לא יגלחו. גבי כהנים כתיב וילפי ישראל מינייהו בפרקא קמא דקדושין מגזרה שוה דפאת פאת. יכול אפילו גלחו במספרים יהא חייב. דהכי משמע לישנא דגילוח. תלמוד לומר לא תשחית פאת זקנך. ובמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל כל השער מעיקרו. הר' עזריאל ז"ל:

הכא דמצוה קא עביד שאין שום איסור בתגלחת מצורע לא כל שכן שתגלחת מצותו תדחה לאו דהשחתת זקן. ואף על גב דגבי נזיר אי אפשר בלא דחייה ובמצורע אפשר. לא משמע ליה לפלוגי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

גמ' ממאי דלמא כו' במלקט ורהיטני תמוה לי הא עתה דקיימינן לרבנן דמלקט ורהיטני אינו דרך גילוח דמהאי טעמא אינו חייב אלא ההקפה. ממילא במצורע דכתיב וגלח אינו במלקט ורהיטני וכמ"ש תוס' להדיא ריש שבועות דף ב' ע"ב והוה ליה למיפרך דלמא מגלח במספרים נמי מצוה קעביד וצ"ע: