מסכת נזיר דף ס״ג עמוד א׳

המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נזיר שגלח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר אם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור שרגלים לדבר אמר הר"ם טומאת התהום היא הטומאה הנסתרת אשר לא ידע אותה אחד בשום פנים ר"ל שלא יידע אדם בזה המקום מת ושהוא מקום טומאה והוא לא ידע וזה אמרם כל שלא ידע אותה בסוף העולם ואמרו גם כן לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד לאפוקי הרוג דלא שהרי כבר ידע בו מי שהרג בלא ספק וכן יקרא הקבר אשר לא ידע בו אחד בשום פנים קבר התהום והיות הנזיר כאשר נטמא בקבר התהום וידע אחר הטמאתו שהוא נטמא במת לא יפלו לימי הנזירות ואינו סותר ולא למדנו זה מהיקש ולא משום ראיה אלא הלכה מקובלת והוא אמרם טומאת הסתרים גמרא גמירי לה ואמרנו נזיר שגלח ימי תגלחת טהרה ואחר זה ידע שנטמא בימי הנזירות טומאת התהום ושמנו ספקו טמא ואם היה הטומאה על פני המים להיות טומאת מת והנה נבאר בד' ממסכת טהרות שהיות ספק טומאה צפה על פני המים טהור אמנם זה בשרץ לבדו ונבאר ראית זה ובאור להקר להתקרר וקור שם הברד ואמרנו שספקו טהור כאשר ידע בזה אחר התגלחת להיותה טומאת התהום לפי שהוא מושקע בקרקע ולנו שנאמר שהוא לא ידע בה אחד ולא נשעה נאמר זה כאשר היה צף על פני המים לפי שהוא מוכן לראותו אדם ויודע אותה הנה כבר הגיע לך מזה המקום ענין ראוי שיהיה שמור בזכרונך תמיד והוא שהמת כשמצאנוהו על ענין אפשר עמו שלא ידע בו אחד שהוא בזה המקום הנה אנחנו נעמידהו במדרגות טומאת התהום אם לא שנמצא אחד וכבר ידע בו וכאשר מצאנוהו מגולה נראה הוא לא נאמר אולי עבר אדם עליו ולא ראהו ואין שם מי שידעהו אבל נאמר שהוא כבר יודע ואינה טומאת תהום ואשוב אל הכונה הנה אשר נדר לטהר מטומאת מת וטהר והשלים נזירותו ואחר זה יודע שבתוך המערה אשר טהר בה מת היה שקוע בקרקע המערה סותר ויעמד בחזקת טומאה והסבה בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא וענין רגלים לדבר שהדבר ישפע עד לא תכלית כאשר נרצה להמשך האפשרות ואמנם העקר כי כאשר קויים ענין מה נעמידהו בחזקתו עד שיהיה ענין מבואר יסירהו מזאת החזקה אבל מה שהיה בה ספק ואפשרות אחר הנה לא יסור החזקה עוד כבר כל מה שדומה לזה:

אמר המאירי נזיר שגלח ר"ל תגלחת טהרה הבאה אחר הבאת קרבנות כמו שהתבאר ואח"כ נודע לו שכבר נטמא בתוך ימי הנזירות אם בטומאה ידועה היה ר"ל טומאה שכבר נודעה לשאר בני אדם הרי זה סתר את הכל ומזה שלישי ושביעי ומגלח וטובל ומעריב שמשו ובשמיני מקריב קרבנותיו ומונה נזירות אחרת מתחלה ומביא קרבנות טהרה ואם בטומאת התהום והיא טומאה שלא ידע בה שום אדם והוא שאמרו בגמרא שאם היה מכירה אחד בסוף העולם ר"ל שנודעה לו אותה טומאה לשם אינה טומאת התהום וכל שלא נודעה לשום אדם הרי הוא טומאת התהום וסתם הדברים כל שנמצא מת מאליו בקרקעית מערה ומים על גביו או טמון בתבן וצרורות טומאת התהום הוא אבל הרוג אינה טומאת התהום שהרי נודעה להורג וכן אם נמצא מת טמון בתוך המים ולא משוקע בקרקעית או במקום אפל או בנקיק הסלע הואיל ונראה על ידי הצצה אינה טומאת התהום ואמר שכל שהיתה הטומאה טומאת התהום ר"ל שלא שמענו עליה שנודעה לשום אדם וכן שהיא במקום המוכיח שלא נראתה לשום אדם אינו סותר ופירשו בגמרא שזו לא מן הדין שהרי ודאי טמא הוא לתרומה וקדשים ולכל דבר חוץ מנזיר אלא כך היא הלכה בנזיר שאין טומאת התהום סותרת ולא מזקיקתו לקרבנות טומאה אחר שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת אלא שבגמרא הוסיפו עליה עושה פסח שאם עשה פסח בחזקת טהרה ונודע לו שהיה טמא אם בטומאה ידועה חייב בפסח שני ואם בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני שכל טומאה שהנזיר מגלח עליה דוחה בקרבן פסח וכשם שאם נודעה לו בתוך הנזירות נזיר מגלח עליה ואם לא נודעה לו עד שגלח אינו סותר כך בפסח אם נודעה לו קודם עשיית הפסח חייב בפסח שני ואם לא נודעה לו עד שעשה פסחו אינו חייב בפסח שני מ"מ כך היתה הלכה שאינה דוחה קרבן פסח כלל ולא סותרת בנזיר כל שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת ואם נודעה לו קודם התגלחת אף בטומאת התהום סותר ופירשוה בגמרא דוקא לר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא אי נמי אף לרבנן כל שנודעה לו קודם הבאת הקרבנות הא משהביא הקרבנות כל שנזרק עליו אחד מן הדמים אינו סותר וכן הלכה:

כיצד ירד לטבול וכו' כלומר כיצד היא טומאת התהום שאמרנו עליה שאינה סותרת ירד לטבול במערה ר"ל שהיה טמא טומאת שרץ או שאר טמאות שאין בהן סתירה לנזירות וירד במערה לטבול הימנה וטבל ונמצא מת ר"ל או כזית ממנו צף על פני המערה אע"פ שלא ידע בודאי אם נגע או האהיל עליה טמא שהמערה רשות היחיד היא וספק טומאה ברשות היחיד טמא ומה שאמרו שספק טומאה צפה על המים טהורה אף ברשות היחיד דוקא בשרץ הא בשאר טמאות לא ובתוספות פירשוה בכל טומאה שאינה מטמאה באהל הא לענין טומאה שמטמאה באהל ספיקא טמא וירד לטבול דקאמר פירושו אפילו ירד לטבול שדרכו לדקדק בטהרה נמצא משוקע בקרקע ר"ל משוקע בעפר ירד להקר טהור ר"ל אפילו ירד להקר שאין דרכו לדקדק לטהר מטומאת מת ר"ל שהנזיר נטמא במת ובשביעי שלו ירד לטבול במערה לטומאת נזירותו והביא קרבנותיו וגלח טמא שלא נאמר דין טומאת התהום להקל אלא בנזיר טהור או שנטמא וטבל טבילה ההוגנת ואחר שגלח הלך על קבר התהום ר"ל קבר שלא נודעה טומאתו שמאחר שהוא בחזקת נזירות של טהרה אין טומאת התהום סותרת אבל זה שהיה בחזקת נזיר טמא טומאה הסותרת אינו עולה מטומאתו אלא בטבילה מבוררת שרגלים לדבר שהוא טמא ר"ל להעמידו על חזקתו והוא שאמר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן: