מתני' נזיר שגילח — תגלחת טהרה ביום שלשים ואחד שלו:
ונודע לו שהוא טמא — בטומאת מת בין שנטמא בתוך מלאת בין שנטמא לאחר מלאת לבו ביום קודם שהביא קרבנותיו ושגילח:
אם טומאה ידועה — היתה בשעה שנטמא ה"ז סותר את הכל אבל לא נטמא עד לאחר הבאת קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה אינו סותר אלא ז' כדתנן בפרק שלשה מינין (לעיל נזיר דף מז.) מי שנזרק עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל ז' סותר ותו לא:
ואם עד שלא גילח — נודע לו שנטמא בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת:
בין כך ובין כך — בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום סותר את הכל:
כיצד — היא טומאת התהום שאינו סותר אם נטמא בטומאת מת וירד לטבול במערה ביום שביעי שלו ולאחר שיצא מצא לשם מת שהוא צף על פני המים שבפתח המערה והוא לא הכיר בו כשירד שם לטבול אין זו טומאת התהום ואפי' אם לא נודע לו עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד לשם לטבול אלא להקר ה"ז טמא וסותר את הכל:
אבל אם נמצא משוקע בקרקע המערה — שבשעה שנכנס לא היה צף בזו יש חילוק פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא טמא כשנכנס לשם ולא נכנס בה אלא להקר ונודע לו לאחר גילוח שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי המערה ה"ז טהור דזו היא טומאת התהום אבל ירד לשם ליטהר מטומאת המת ואח"כ נודע לו ואפילו לאחר גילוח ה"ז טמא וסותר את הכל אע"פ שהיא טומאת התהום:
שחזקת טמא טמא — העמידו בחזקת טמא:
וחזקת טהור — יורד לשם בחזקת טהור:
שרגלים לדבר — כלומר שהדברים נראין כך דטהור העמד על חזקתו וטמא על חזקתו ותיהוי חזקת טהור טהור וחזקת טמא טמא:
גמ' במחוורת לו — בברורה לו כגון טומאה ידועה סותר אבל לא על טומאה שאינה ידועה לו:
ור"ל אמר אמר קרא — גבי עושה פסח כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה:
כי דרך בגלוי אף טומאה בגלוי — לאפוקי טומאת התהום דלא והוא הדין לנזיר דבכל מקום נזיר ועושה פסח כי הדדי נינהו:
בשלמא למ"ד כי דרך — דבגלוי שפיר דכיון דאחד מכירה בסוף העולם הוי גלוי:
אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם — אמאי הוי טמא והא אינה מחוורת לו:
ותו — בין למ"ד במחוורת לו בין למ"ד כי דרך כיון דמדאורייתא טומאת התהום הותרה גביה הא דתניא המוצא מת מושכב כו' מאי שנא גבי תרומה דהוי טמא וגבי נזיר ועושה פסח דהוי טהור:
אלא טומאת התהום גמרא גמירי לה — דאינה מטמאה והכי גמירי לה דלנזיר ועושה פסח בלבד אינה מטמאה אבל לתרומה לא גמרינן הילכתא ומשום הכי הוי טמא:
מאן תנא — דאם נודע לו קודם גילוח אע"פ שהביא קרבנותיו סותר:
א"ר יוחנן ר"א היא דאמר — בפרק ג' מינין (לעיל נזיר דף מו.) ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשים כולן דברי ר"א דכיון דעדיין לא גילח כמי שנודע לו בתוך מלאת דמי וסותר את הכל דאי לרבנן כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים שוב אינו סותר:
בעי רמי בר חמא נטמא — בטומאת התהום בתוך ימי מלאת ונודע לו לאחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו וקודם גילוח:
מהו בתר ידיעה אזלינן — כלומר מי אמרינן דהא דגמרינן דטומאת התהום אינה סותרת היכא דידיעה הויא לאחר מלאת אפילו היכא דנטמא בימי מלאת או דילמא כיון דנטמא בימי מלאת אע"ג דנודע לו לאחר מלאת ואפילו לאחר הבאת קרבנותיו לא אמרינן דטומאת התהום הותרה לו וסותר ולרמי בר חמא דקמיבעיא ליה הכי לא שמיעא ליה מתני' ואמטו להכי קמיבעיא ליה הכי אי סותר או אינו סותר כלל:
