מסכת נזיר דף מ״ג עמוד ב׳

כל שהכהן מטמא לאביו או לשאר קרובים יראה מסוגיא זו דוקא כשהוא שלם אבל כל שחסר אבר אחד אינו מטמא לו אפילו היה חסר עצם כשעורה ואפילו היה סמוך אותו אבר החסר למת שהרי נקטע ראשו האמור כאן פירושו שהראש לשם וכן שאלו אי אזיל בפקתא דערבות כלומר שהוא מקום ליסטאות ופסקוה גנבי לרישיה הכי נמי דלא מיטמא ולא התירוה אלא מדין מת מצוה כך נראה דעת גדולי המחברים וזהו דעת רב בסוגיא זו ומ"מ יש פוסקים שאינו מטמא לאבר אחד שלו אבל מיטמא הוא לשדרה ולגולגולת ולרוב בנינו שהוא שני ירכים ושוק אחד ולרוב מנינו ר"ל קכ"ה איברים אף הדקים שבהם וזהו דעת רבי אליעזר בן יעקב וכן דעת גדולי הפוסקים וכן יראה עיקר ויש פוסקין שאינו מטמא לאבר מאיבריו אלא שאם ניטמא בגופו ומצאו חסר מחזר הוא על אותו אבר ומיטמא בו וזהו דעת ר' יהודה ומה שאמרו בבריתא הנזכרת בשמו אבל מטמא הוא על אבר מן המת מאביו פירושו על ידי חזור ואפילו על עצם כשעורה כן ולדברי כלם לאבר אחד שלא על ידי חזור אינו מטמא כלל וכל שכן לכזית בשר ולכזית נצל ר"ל בשר שנימוח ונעשה ליחה קרושה וכן למלא תרוד רקב וכל שכן לאבר מן החי ולדעת הפוסקים שאינו מטמא בחסר כלל כל שעמד בקבר זמן מרובה אי אפשר בלא חסרון ואינו מטמא לו ושיעור זה לא נתברר ומ"מ בגמרא אמרו על זה מעשה ומת אביו של רבי יצחק בגנזק ולאחר שלש שנים הודיעוהו כלומר ורצה לחטט בקברות אבותיו ושאל את פי ר' יהושע וארבעה זקנים ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר כלומר ואי אפשר לשלש שנים בלא חסרון או שמא פירושו שעומד להתפרק בטלטולו ונמצא מיטמא לאיבריו ולמדת לפי דרכך שכל לצורך המת מיטמא לו אף אחר שנקבר אלא שדוקא בשאינו עשוי להתפרק אם כלו אם רוב בנינו או שדרה וגלגלת כל אחד לפי שיטתו שהרי כל שהוא מתפרק נמצא מטמא לאיבריו וקצת רבנים כתבו גם כן שלא נמנע הכהן מליטמא לחסר אף לדעת הפוסקים כרב אלא כשנתחסר לאחר מיתה אבל חסר בחייו מיטמא לו לכשימות ואינו נמנע:

כל שאמרו בכהן שאינו מיטמא אין מת מצוה בכלל אלא מיטמא לו בין קרוב בין רחוק בין שלם בין חסר ואי זהו מת מצוה כל שיש לו קרובים ראויים להתאבל או לירש שיכולים ליטפל בו על ידי עצמם או על ידי אחרים אין זה מת מצוה וכמו שאמרו כאן הא אית ליה ברא ומ"מ אם אינם כאן חזר הדין כמי שאין לו וכמו שאמרו כאן כיון דאזיל בארחא כמי שאין לו קוברים והוא הדין אם אין קרוביו יכולין ליטפל לו על ידי עצמם ולא על ידי אחרים וכל שהוא כן הדבר תלוי באחרים ויש מפרשים בה שהכהן מטמא לו אפילו אפשר באחרים והם מפרשים קורא ואחרים עונין אותו אין זה מת מצוה הא קורא ואין אחרים עונין זהו מת מצוה כלומר שהחולה קורא ומתאנח מי יתעסק בקבורתו ואין לו קרוב שיענהו וכהן מיטמא בזה אף על פי שאפשר באחרים וזהו שאמרו ביבמות פרק אשה רבה שקטנה הראויה למאן בעלה יורשה מדברי סופרים אחר שלא מיאנה ומיטמא לה ולא מן הדין אלא שהיא כמת מצוה שמאחר שהוא יורשה במקום שהיה ראוי לומר שהקרובים יירשו אף הקרובים מערערים לומר הוא יורש ואנו קוברים ונעשית כמי שאין לה קרוב והם גורסים שם כיון דלא ירית לה אביה קריא ולא ענו לה קרינא בה ומ"מ יש מפרשים קורא ואחרים עונין על הכהן כלומר שכל שאין שם קרוב וכהן קורא לאחרים שיקברוהו אם אינו מוצא הרי זה מת מצוה הא אם הוא מוצא כן אינו מת מצוה וכן כתבוה גדולי המחברים וכן היא בתלמוד המערב שבמסכתא זו ואף הדבר מעיד על עצמו שלא הותרה אלא לכבוד הבריות ואף זו של יבמות יש לפרשה כן ומה שאמר קריא וכו' כלומר אם אתה אומר שלא יטמא לה בעל אפילו היא עצמה צווחת כן אינה מוצאה שבעל סומך על הקרובים וחושש לטומאתו אחר שאינה אשתו גמורה וקרובים מערערים ואין משגיחין בה שיהא נכרי יורש והם קוברין וכל שכן שאר בני אדם שסומכים על הקרובים ועל היורש ואף בפ' כ"ג ונזיר אמרו שאם שניהם פוגעים מת בדרך יטמא נזיר ולא כהן אלמא כל שאפשר באחרים לא יטמא כהן וכן הנזיר אם אפשר באחר ומ"מ כל שאין שם קרוב ויש שם אחר ואינו יכול לעשות לבדו כהן מסייע ואין אומרין לאחר שיטרח לבדו הא כל שיש שם קרוב אומרין לו שיטרח או ישתדל באחרים ולא יטמא כהן אלא אם כן אי אפשר שלא בסיוע שלו: