מסכת נזיר דף ל״ב עמוד ב׳

ואם משנגנבה בהמתו נזר שבדעתו היה לקבל נזירותו על אותה בהמה ובשעה שנזר לא היתה ברשותו הרי זה אינו נזיר דנזירות בטעות הואי:

וזו טעות של נולד טעה נחום המדי שהוא סבור שפותחין בנולד:

ומצאו בית המקדש חרב לאחר בית שני:

כל שנזר עד שלא חרב ואע"פ שלאחר כך חרב הרי נזיר דאין פותחין לו לאדם בנולד:

ומשחרב בהמ"ק אינו נזיר שיכול לומר לו אילו הייתי יודע שכבר חרב לא הייתי נודר וכה"ג לא הוי נולד שהרי כבר חרב:

גמ' שטפוהו רבנן לרבי אליעזר והעבירוהו מדעתו כמו שטף מים (ב"מ ק:) והעמידוהו בשיטה שלהן דאין פותחין בנולד דאילו במסכת נדרים תנן בפ' רבי אליעזר פותחין בנולד דברי ר"א וחכמים אוסרין ואילו כי הדר אתי להכא במסכת נזיר אודויי אודי להו מדקא חזינא דלא פליג עלייהו במתני' כבמס' נדרים דנדרים מקמי נזיר נשנית וכדמפרש ברישא דמסכתא דאיידי דתני כתובות דאית בה המדיר תנא נדרים ואיידי דתנא נדרים תנא נזיר:

פותחין בתנאי נולד ואפילו להנהו דנדרו עד שלא חרב בה"מ:

והיכי דמי כגון דאמרי להו אילו דאתא איניש בההיא שעתא דנדריתון ואמור לכון דחרב כו':

ואם לאו אינו נזיר פי' ואם משנגנבה בהמה נדר כלומר שבשעה שנדר כבר נגנבה הבהמה קודם לכן אך שהוא לא ידע וקיבל נזירות ואמר אילו הייתי יודע בשעת נדרי שכבר נגנבה לא הייתי נודר אינו נזיר כלומר הוי חרטה מעלייתא ומתיר לו החכם שהרי הקבלה עצמה היתה בטעות שאלמלי ידע שנגנבה לא הוי נודר דאיגלאי מילתא למפרע דנדר בטעות הוה ולא חל אפי' רגע א' דכיון דלא נדר [אלא על] בהמה זו והרי אינה בידו נדר טעות הוא ונראה דאפילו ב"ש מודו בהא דלא הוי נזיר:

וזו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה כו' שהיה סבור שפותחין בנולד ואפילו לא שכיח כשעלו נזירים מן הגולה להביא קרבנותיהן ומצאו המקדש חרב אמר להם נחום אילו הייתם יודעין שבית המקדש עתיד ליחרב כלום הייתם נודרים כו' וזהו נולד דלא שכיח שבשעת הנדר עדיין היה קיים והתירן נחום וטעה [שפתח] להם בנולד כזה דלא שכיח [וכשבא] הדבר אצל חכמים [אמרו] כל שנדר עד שלא חרב הבית הוי נדר כלומר אין מתירין לו בחרטה זו דהוי נולד אבל נזר משחרב בהמ"ק והם לא ידעו שחרב ונדרו אינו נזיר דנזירות בטעות הוה שאלמלי ידעו שכבר חרב לא היו נודרים ולא חל מעיקרא נדר זה:

אמר רבא שטפו רבנן לר"א ואוקמיה במילתייהו כלומר נצחוהו שחזר לדבריהם ואוקמי' בשטתייהו דאמרי אין פותחין בנולד דלא שכיח כמו חורבן הבית דאילו ר"א היה בשעת חורבן כדאמר בהניזקין (גיטין נו.) נכנס ר"א מצד א' ור' יהושע מצד אחד לישא מטתו של ריב"ז בירושלים ולא דבר כלום ולא חלק עליהן לומר דשפיר הוי חרטה כדתנן ר"א אומר פותחין בנולד אלא הדר ביה ממילתיה כיון שלא חלק על חכמי דורו:

אבל פותחין בתנאי נולד דאמרינן להו אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב ב"ה מי הוי נזר - ופי' אילו בא בן אדם אליך בשעה שנדרת והיה מיעצך כי [אולי] חרב בית המקדש טרם כלות נזירותיך כלום נדרת וזה דומה לחרטה אילו באו עשרה בני אדם שיפייסוך מי נדרת שאין לחלק מאיזה טעם יהיה הפיוס שאפילו טעם הפיוס משום דבר נולד אין בכך כלום דהוי חרטה:

אמר רב אסי אי הואי התם ה"א להו היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה - כלומר הייתי אומר לאותם הנזירים לא כחכמים עשיתם שנדרתם שהיה לכם לירא פן יהרס שהרי בפסוק מוזכר ולא היה בא להתיר להו נדרים בפתח זה אלא להוכיחם בא למה לא זכרו על פסוק זה ולהמנע מלדור והפסוק הוא סימן לדבר שהן שלשה היכל והשנים עתידין ליחרב והשלישי כסא יום הגדול והנורא לא ימוש לנצח ורש"י פירש הפסוק בענין אחר בירמיה:

נהי דידעי דחריב מי ידעינן אימתי ולא ידעינן לאימת והא כתיב בדניאל שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך -דקאמר ליה המלאך לדניאל דלסוף שבעים שמיטות יחרב בית שני וכשתמלא ע' של גלות בבל וארבע מאות וכ' שנה של בית שני יעלה לשבעים שמיטות דהיינו שבע פעמים שבעים ומשני אכתי מי ידעי בהי יומא כלומר בתחלת שנה או באמצעיתה או בסופה וסבורים הם שיכלה נזירות ויביאו קרבנות קודם לכן:

ששה שהיו מהלכין בדרך וא' בא כנגדן ואין יודעין מי הוא ואמר אחד מן הששה הריני נזיר שזה הבא כנגדנו איש פלוני הוא כלומר שאכירהו מרחוק שהוא ראובן ונדר בנזיר אם כדבריו הוא והב' אומר הריני נזיר שאינו הוא לפי שנראה לו שאינו ראובן ונודר בנזיר אם כדבריו שאינו הוא כאשר נראה בעיניו והג' אומר לשנים הראשונים הריני נזיר שא' מכם נזיר שסבור אני שא' מכם נזיר ולא השני דהיינו אותו שימצא כדבריו והד' אומר הריני נזיר שאין א' מכם נזיר פירוש שסבור אני שא' משניכם אינו נזיר דהיינו אותו שלא ימצא כדבריו אלא האחד שימצא כדבריו הוא ראוי להיות נזיר והיינו כדברי שלישי שסבר שאחד מהם נזיר ואחד מהם אינו נזיר אלא שהפכו דבריהם והחמישי אמר לשנים הראשונים הריני נזיר ששניכם נזירים כלומר לפי שכל אחד קיבל עליו נזירות לפי מה שהוא דומה בעיניו [שכל] אחד סבור לומר אמת ולכך נחת לנזירות ועל כן אני סבור שעל שניכם חל נזירות והששי אמר הריני נזיר שכולכם נזירים כלומר שסבור אני שכולכם נזירים בש"א כולן נזירים וסברי ב"ש דנזירות בטעות הוי נזיר משום דכולן לנזירות נתכוונו וגמרו בדעתן להיות בכל ענין ומה שאמר שראה איש פלוני לפי שהוא סבור כדבריו ומהך משנה מוכחא בגמרא דהקדש בטעות הוי הקדש וכו' כדאמר בגמרא:

וב"ה אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ובגמרא פריך הל"ל מי שנתקיימו דבריו ובגמרא מפרש:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן ואמר אחד מהם הרי אני נזיר שזה איש פלני ואחד אומר הרי אני נזיר שאינו הוא הרי אני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים בית שמאי אומרים הרי כולם נזירים בית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר אחד הר"ם בית שמאי אומרים כלם נזירים ר"ל אשר אומרים אמת ואשר אינו אומר אמת כלם יחייבם הנזירות לפי שאצלם הקדש טעות הקדש כן נזירות בשעת נזירות ור' טרפון יאמר שכל אחד מהם לא יפסוק הענין ולא יאמר אותו אלא לפי כח מחשבתו ולא יחייב נפשו זה הנדר חיוב שלם ולזה לאשר אמת דבורו ולזה אין דברו אמת לא תחייבהו נזירות ובית הלל אומרים שאשר לא יתאמתו דבריו נלכד בנזירות והוא אשר יתחייבהו הנזירות ואם אמר דרך משל הריני נזיר שאין זה פלני הנה זה האיש אשר לא נתקיימו דבריו חייבתהו הנזירות הנה הכונה אם כן ממאמר בית הלל מי שלא נתקיימו דבריו הוא מה שאמרו והלכה כר' טרפון:

אמר המאירי היו ב' מהלכין בדרך ובא אחד כנגדן וכו' פירוש ונחלקו שניהם עליו זה אומר שהוא ראובן וזה אומר שאינו ראובן או שהוא שמעון ואמר הראשון הריני נזיר אם הוא ראובן כדברי והשני אומר הריני נזיר אם אינו ראובן כדברי או אם הוא שמעון והגיע אצלם והרי הוא ראובן לבית שמאי שניהם נזירים שנזירות טעות נזירות כהקדש ולבית הלל אינו נזיר אלא אותו שנתקיימו דבריו ומה שאמר אין נזיר אלא אותו שלא נתקיימו דבריו הרי אמרו בגמרא תני שנתקיימו דבריו וכן תירצוה בדרך אחרת ולשונם בזה כגון דאמר אי נמי לאו פלני ליהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא האחרונים ופירוש הדברים שהתנה בנזירותו על שני דברים בחיוב ובשלילה כגון שאמר ראובן הוא ואינו שמעון ואם הוא ראובן ואינו שמעון הריני נזיר ולימד שלא סוף דבר שהוא נזיר כשנתקיימו כל דבריו ר"ל שהוא ראובן אלא אף אם אינו ראובן שנמצא שלא נתקיימו דבריו הראשונים הואיל ומ"מ נתקיימו דבריו האחרונים כגון שלא היה שמעון אלא אדם אחר הרי הוא נזיר מצד דבריו האחרונים הא אם היה שמעון לבית הלל אינו נזיר כלל הואיל ולא נתקיימו דבריו כלל ויש מפרשים בדרך אחרת לומר שחזרו מדבריהם והחליפו דבורם זה בשל זה בתוך כדי דבור ואותו שנתקיימו דבריו האחרונים נעשה נזיר שהולכין אחר לשון אחרון הואיל ובתוך כדי דבור חזרו בהם ואף על פי שלענין פסק כך הוא לענין פירוש מ"מ מילי דכדי נינהו ולא הוצרך ללמדם כלל ועוד שהרי בלשון הגמרא נאמר אי נמי לאו פלני הוא אלמא שהוא סבור לקיים ב' דבורים וכן ראיתי בתוספות שפירשוה ג"כ בדרכים אחרים שאין מתישבים עלי:

ונשוב לענין המשנה והוא שחזר ולימד דין זה כשאמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירין שכלכם נזירים פירוש שסיעת בני אדם הולכת ואחד בא כנגדן ואומר הריני נזיר שאחד מכם נזיר ר"ל שיש ביניכם אחד שהוא נזיר או שאין בכם נזיר אפילו אחד או ששניכם נזירים כלומר שיש בכם שנים שהם נזירין או שכלכם נזירים ולא נתקיימו דבריו בית שמאי אומרים כלם נזירים כלומר הן אותם השנים שנזרו על האחד הבא כנגדן הן האחד שנזר על הסיעה העוברת בין אותו שנתקיימו דבריו בין אותו שלא נתקיימו דבריו ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא אותו שנתקיימו דבריו ומה שאמר שלא נתקיימו תני שנתקיימו או שתפרשהו על השנים שהאחד בא כנגדן ועל הדרך שביארנו ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר ר"ל אפילו אותו שנתקיימו דבריו שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ר"ל שידע בשעת הנזירות שדבריו קיימים הא כל שנוזר על הספק אף לכשיתקיימו דבריו אינו נזיר ואין הלכה כדבריו ולא כדברי בית שמאי אלא כבית הלל:

משנה הרתיע לאחוריו אינו נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הרי אני נזיר חובה ואם לאו הרי אני נזיר נדבה ראה את הכוי ואמר הרי אני נזיר שזה חיה הרי אני נזיר שזה בהמה הרי אני שאין זה בהמה הרי אני נזיר שזה חיה ובהמה הרי אני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה הרי אני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים הרי כולם נזירים אמר הר"ם פי' הרתיע לאחוריו חזר אחורנית ר"ל זה האיש אשר חלקו בו אם הוא פלני אם לאו אם הוא נזיר או בלתי נזיר אחר שהיה לפניהם חזר לאחוריו ולא יודע עם מי האמת מהם הנה לא יחייב אחד מהם נזירות ור' שמעון סבר ספק נזירות להחמיר כמו שקדם ויחוייב כל אחד מהם הנזירות מספק כמו שנזכר שם ואינה הלכה וכבר הקדמתי לך בפרק אחרון שכוי יש בו דרכים שוה לחיה וכו' ולזה תחייבהו הנזירות על איזה פנים שאהיה מאמרו ואם היה האיש האחד בעצמו יאמר אלו המאמרים כלם על הכוי וידור בנזיר על כל אופן מאלו הששה פנים יחייבהו נזירות ובעבור שזכר הכוי שהוא מין בהמה ומין חיה וזכר דיני מי שנדר שהוא כן או אינו כן הביא מה שדומה לזה והוא שהיו האנשים לפניו אחד נזיר ואחד אינו נזיר הנה אשר אמר מהם הריני נזיר שאחד מכם נזיר חיבתהו הנזירות וכן אם יאמר הריני נזיר שאין אחד מכם וכן אם ששניכם נזירים לפי שכבר צדק על הקצת כמו הכוי בשוה וכן אם היו אשר לפניהם רבים והיה בהם נזירים ובלתי נזירים ואפי' היו מאה בלתי נזירים ואחד נזיר ואמר שכלכם נזירים חייבתהו הנזירות להיות קצת דרכיו שוה לדרכי חיה וזה ענין אמרו הרי כלם נזירים ר"ל הנזירות מחוייבת לאלו כלם אשר יאמרו כל דבור מאלו הדבורים:

אמר המאירי הרתיע לאחוריו ר"ל אותו האחד שנזרו השנים עליו הלך לאחוריו ולא הגיע אצלם עד שאי אפשר להם לברר אם נתקיימו דברי האחד אם לאו אין אחד מהם נזיר וזו ודאי לר' טרפון לא הוצרכה שהרי אף בהגיע אצלם כן וכן לבית שמאי לא הוצרכה שאף בנתברר שלא נתקיימו דבריהם נזירים הם וכל שכן בספק נתקיימו הא לא נצרכה אלא לבית הלל ואף על פי שלא נתברר לנו דעת בית הלל בזו פירשו בגמרא שלדעת ר' יהודה נאמרה וכמו שאמרו לדעתו הריני נזיר שיש בכרי הזה מאה כור והלך למדדו ומצאו שנגנב או שאבד ר' יהודה מתיר כלומר שאינו נזיר שסתם נזירות להקל וכן הדין בהרתיע לאחוריו ור' שמעון חולק לומר שהוא נזיר אלא שיתנה על נזירותו אם כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה כדי שיהא נזיר ודאי אם בחובה אם בנדבה שאם לא יתנה הוה ליה ספק נזיר ויתעכב אף לאחר שלשים בשתיית יין וגלוח מפני שלא יהא יכול להביא קרבנותיו מספק חולין בעזרה וכן הוא אומר בשמועת הכרי וכמו שאמרו עליה ר' שמעון אוסר ומ"מ הלכה כר' יהודה:

אמר רבה שטפוה רבנן לר' אליעור ואוקמוה בשיטתייהו שטפוהו והעבירוהו מסברתו והודה לדבריהם. שהרי ר' אליעזר היה בשעת החרבן כדאמרינן בגיטין פרק הנזקין שר' אליעזר ור' יהושע נשאו מיטה של ר' יוחנן בן זכאי כשהוציאוהו מירושלים. נמצא שהיה באותו מנין כשאמרו חכמים לנחום שטעה דאין פותחין בנולד ולא אמר דבר. אלמא שחזר מסברתו והודה לדברי חכמים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אמר רבא אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד. פירוש שאר חרטות הוי כגון אילו באו עשרה בני אדם ופייסו אתכם בשעת הנדר ואמרו לכם שאין טוב לידור כי שמא יחרב הבית כלום נדרתם ואמרו אילו כן לא היינו נודרין. אותה חרטה משוי ליה טעות משעת הנדר שעל ידי כך היה ראוי להתבטל מאותה שעה. שהרי לא נדר מדעת מיושבת הואיל והוא מתחרט על נדרו ואומר עכשו כי טוב בעיניו שלא נדר מעולם וממילא הוא מתחרט בלא שום דבר נולד הרי לא נדר זה האיש מדעת מיושבת ודין הוא שנאמר דבכי האי גוונא אמר קרא אבל אחרים מוחלין לו לשווייה נדר טעות בהכי. אבל בנולד שאמר לו ואילו הייתי יודע שעתיד בית המקדש ליחרב כלום נדרת לא הוי חרטה שעל חרטה זו לא היה ראוי להתבטל הנדר משעה שנדר. אבל פותחין בתנאי (נדור) נולד היכי דמי דאמרינן להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב בית המקדש מי הוה נדריתון. פירוש אילו באו אנשים ופייסו לכם ואמרו אין טוב לידור כי שמא יחרב הבית טרם כלות ימי נזירותכם הייתם נודרים. ואם אמרו לא היינו נודרים מתירין להם. והרי זו דומה לאותה שאמרו במסכת נדרים אלו היו עשרה בני אדם שפייסוך באותה שעה מי נדרת. ואין לחלק מאיזה טעם יהיה אותו פיוס. שאפילו טענת המפייסים בשביל דבר נולד אין בכך כלום והויא חרטה. וזה פירוש נכון. ויש מפרשים אבל פותחין בתנאי נולד היכי דמי אילו אתא איניש ואמר לכון דחרב וישקר לכון בשעת הנזירות אל תזירו שכבר חרב בית המקדש והייתם סבורים דאמת הוא מי הייתם נוזרים. ואמרו לא היה נזירנא מתירין להם נדרם אף על גב דחרב אחר כך. שיטה:

היכי דמי דאמר להו אילו אתא איניש ואמר לכון כלומר אילו היה אומר לכם אדם אחר שעתיד ליחרב והיה מטעים לכם דברים שאין טוב לידור בנזיר מי הוי נזיר. מי הייתם נודרים ואמרי לא. שפיר מיקרן חרטה והיינו תנאי נולד. וזהו דבר שיש להיות לבו של אדם עליו לדעה מה יעשה. אבל ודאי אי אמרו מאליהן אילו ידענו העתיד אין זו חרטה.

אמר רב יוסף אי הואי התם כשנשאלו הנזירים ואמרו להם חכמים אם משחרב נזיר אינו נזיר דהוי חרטה. הוה אמינא להו דאין זו חרטה דודאי ידעיתו שעתיד ליחרב דכתיב אל תבטחו אל דברי שקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה. והכי קאמר נביא לישראל אל תבטחו בדבר האומר היכל ה' בינותינו ולא תבא אלינו רעה. אלא היכל ה' היכל ה' סימן לדבר שיהיו שניהן עתידין ליחרב זה מקדש ראשון ומקדש שני. אי נמי הכי קאמר אל תבטחו אל דברי שקר האומרים לכם אל תדאגו מן הפורענות כי באמת היכל ה' היכל היכל שלוש היכלות הראשון והשני שיחרבו ואחרי כן יהיה השלישי בנין הצור ואותו יתקיים לעד. אלמא דודאי ידעי שעתיד ליחרב ואפילו הכי קבלו נזירות ואמאי אינו נזיר. ומשני נהי דידעי שיחרב מי ידעי אימת יום שעתיד ליחרב קודם הבאת קרבן. הילכך אדעתא דבנוי נדר. הר' עזריאל ז"ל:

אי הואי התם כל שאמרו חכמים לנחום דחרבן בית המקדש הוי נולד הוה אמינא דלאו נולד הוא לפי שיודעין היו שעתיד ליחרב דכתיב היכל ה' היכל ה' היכל ה' זה מקדש ראשון ומקדש שני. מקרא הוא בירמיה ואל תבטחו אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה ולא תבא עלינו רעה. ומפרש ליה רב יוסף הכי שהיה ירמיה מוכיח את הרשעים שהיו מתייאשים מן הפורענות ואומרים אם יחרב היכל זה עוד יבנה לנו היכל שני ואם יחרב היכל שני עוד יבנה לנו היכל שלישי לימות המשיח. אלמא יודעין היו שיחרב. ומשני נהי דידעי שיחרב ולא ידעי אימת. הילכך הוי נולד שלא היו נמנעים בשביל זה מלידור כיון שלא ידעו אימתי נחרב. הרא"ש ז"ל בפירושיו.

וזה לשון שיטה אמר רב יוסף אי הואי התם. בהפר נחום לאותן נזירים הייתי אומר להן אין ודאי ידעיתו שעתיד בית המקדש ליחרב ואף על פי כן נזרתם דכתיב אל תבטחו לכם אל דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' המה: פירש רש"י ז"ל בפירוש המקרא. אל תבטחו לומר בזכות שאתם באים להשתחוות שלש פעמים בשנה לא תבא עליכם רעה. ויש מפרשים שכך אמר הנביא אל תבטחו לכם לדברי האומרים לכם היכל ה' בינותינו ולא יבא עלינו רעה. אלא היכל ה' היכל ה' המה עתידים ליחרב ורמז לזה למקדש ראשון ומקדש שני. ויש מפרשים היכל ה' היכל ה' דהיינו בית ראשון ושני. היכל ה' המה כלומר בשבועה המה עתידין ליחרב. ויש מפרשים דהכי קאמר אם עתיד בית ראשון ליחרב עוד יבנה בית שני ואם יחרב בית שני הלא עתיד לבנות לימות המשיח ולא יחרב לעולם. אלמא דעתיד ליחרב:

מתני' פירוש היו מהלכין בדרך ששה אנשים יחד ואדם אחד בא כנגדן ואמר אחד מהם הריני נזיר שזה איש פלוני שסבור שהוא ראובן ונדר בנזיר אם הוא כדבריו. והאחר סבור שאינו ראובן ונזר בנזיר אם אינו הוא. ואמר השלישי לשנים הראשונים הריני נזיר שסבור אני שאחד מכם נזיר. והרביעי אמר הריני נזיר שאין אחד מכם נזיר כלומר אני יודע שיש בשניכם אחד שאינו נזיר. והחמישי אמר הריני נזיר ששניכם נזירים. והששי אמר לכל החמשה הריני נזיר שכולכם נזירים.

בית שמאי אומרים כולם נזירים דסברי דנזירות בטעות הוי נזירות וכגון דאמר כל אחד אם הייתי יודע שאינו כדברי הריני אומר בענין אחר. כדאמרינן לעיל אי הוה ידענא דלבן נפק לא אמרית שחור אלא לבן. שיטה: