המוכר בית בבתי ערי חומה ר"ל בעיר המוקפת חומה יכול לגאלה אף ביום שמכרה ושלא כדברי האומר אין ימים פחותים משנים וכדכתיב בה ימים תהיה גאלתו ואין יכול לגאלה עד שיעברו שני ימים למכירתו אלא גואלה מיד עד שיעברו שנים עשר חדש ומשיעברו שנים עשר חדש ולא נגאל הוחלט ביד הלוקח ואם היה שנה מעוברת הוחלט לסוף השנה וכדכתיב שנה תמימה כמו שיתבאר במקומו:
יש בסוגיא זו קצת דברים שצריכין ביאור ומתוך כך אני מעירך בביאור כלה דרך קצרה אע"פ שאין לנו צרך בה לענין פסק והוא ששאלו נזיר עולם היכא כתיבא ר"ל שיהא יכול לגלח ושיביא קרבנותיו והביאה מדתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה ואשלמה את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון כי נדר נדר עבדך בשבתי בגשור בארם אם ישוב ישיבני ה' ירושלים ועבדתי את ה' והיתה קבלה בידם שנדר זה נזירות עולם היה ואפשר שסמכוה ממה שנאמר עליו אחר שבא מגשור שלא היה מגלח אלא מקץ ימים ולמדו מכאן שנזיר עולם מגלח לפרקים ידועים ומה שכתוב אשר נדרתי לה' בחברון לא שנדר בחברון אלא הוא אומר שילך לקיים בחברון מה שנדר בגשור ר"ל הבאת קרבנותיו בשעת הגלוח ואע"פ שלא היה בית המקדש בנוי שעת היתר הבמות היה ואע"פ שבמה גדולה ר"ל אהל מועד ומזבח שעשה משה היה בגבעון כבר אמרו בסוף זבחים שמשבאו לנוב וגבעון הותרו הבמות ר"ל ליקרב שם כל דבר הנידר ונידב וקרבנות נזירות קרויות לדעת זה נידר ונידב אע"פ שהנדר אינו אלא על היין וחבריו וחיוב הקרבנות מאליו הוא בא ואף לדעת האומר שקרבנות נזירות אינו בכלל נידר ונידב ואינו קרב בבמה קטנה אפשר שהלך לחברון להביא משם כבשים שהיו נבחרים שם כדאיתא בשני של תמורה ואע"פ שלא עמד שם טעם זה מדאקשו עלה דאם כן מחברון מיבעי ליה שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה או שמא כונתו לילך לחברון מפני שדוד אביו נמשח לשם כדי שיהא מרדו חזק יותר אצל ההמון:
ולמדנו מכל מקום שנזיר עולם מגלח לפרקים ועדין אין הפרק מתברר אם מחדש לחדש אם משנה לשנה אם מזמן אחר לזמן אחר והוא בא לברר את הפרק מדכתיב לעיל מיניה וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל ובגלחו את ראשו מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך ויליף ימים ימים מבתי ערי חומה ונתברר שפרק הגלוח הוא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ושאלו והא רבי הוא דקאמר לגבי בתי ערי חומה אין ימים פחותים משנים ואם כן נימא דלסוף שני ימים מגלח והשיב דהא משום כובד הוא כדכתיב כי כבד עליו ובתרי יומי ליכא כובד והקשה אימא משתי שנים לשתי שנים ומדאשכחן שנתים ימים ותירץ דנין ימים שאין עמהם שנים מימים שאין עמהם שנים וכו' וכן כשהקשה אימא מתלתין לתלתין ומדכתיב חדש ימים השיב דנין ימים שאין עמהם חדש וכו' והקשו ואימא מתלתא ירחי לתלתא ירחי ומדאשכחן בבת יפתח מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח ארבעת ימים בשנה וד' זמנים בשנה הוא מג' חדשים לג' חדשים ותירץ שאין דנין ימים מימימה ר"ל מימים שיש עמו ימימה ואף על פי שושב הכהן ובא הכהן מלמדנו שדנין מתיבות הדומות בענין אע"פ שאין דומות בלשון כמו שביארנו בראשון של יומא ובכמה מקומות מזה החבור כל דאיכא דדמי טפי מיניה ילפינן אי נמי האי ארבעת ימים בשנה לא משלשה חדשים לשלשה חדשים היו שמא שני הפרקים היו מארבעה לארבעה ושני הפרקים הנשארים משנים לשנים והלכך לא ילפינן מינה ר' נהוראי אומר נזיר עולם מגלח משלשים יום לשלשים יום דיליף לה מכהנים דאסרינהו בגדול פרע משלשים ואילך וודאי משום דמתלתין ואילך איכא כובד והילכך האי נמי דכתיב כי כבד עליו וגלחו מדאתא לכלל כובד אישתרי ליה בגלוח ושמא תאמר והלא כהנים גופייהו תלתין דידהו מנזיר ילפינן להו דילפינן פרע פרע מנזיר שסתמו שלשים וא"כ טפי הוה ניחא ליה למילף נזיר עולם מנזיר סתם אינו כן שנזיר סתם נשלם נזירותו ואינו עוד נזיר מה שאין כן בנזיר עולם וניחא ליה למיגמר מכהנים שהם כהנים לעולם ור' יוסי אומר מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחין מערב שבת לערב שבת ר"ל גלוח קצת שאף באבשלום כבר ביארנו שגלוח קצת היה אלמא כל בבני מלכים משמנה ימים לשמנה ימים איכא כובד מיהא להצריך קצת גלוח ואני תמה במה שפירשו גדולי המחברים בפירושי המשנה על גלוח זה שהעברת תער היה היאך אפשר לדעת ר' יוסי לגלח מכל וכל משמנה לשמנה והיאך היה שערו שוקל כל כך אלא עיקר הדברים כמו שכתבנו ושאלו לדבריו מאי איכא ביניהו לשאר אחוה הרי אף שאר אחיו היו מגלחין כן ובמה היה נזירותו ניכר ותירץ דאי הוה יום טוב באמצע שבת אחיו מגלחין ולא הוא ואי נמי דאחוה מגלחי בצפרא דמעלי שבתא ואיהו עד פניא ר"ל אחר שיביא קרבנותיו וישחטם שהרי שחיטת הקרבנות קודמת לגלוח ולאו דוקא פניא ממש אלא לאחר הבאת קרבנותיו ושחיטתם ולשיטתנו מיהא יכול היה לתרץ דאחוה אף במספרים ואף בהעברת תער ואיהו דוקא בגלוח קצת ובתער וכן מגלחים כל זמן שירצו והוא דוקא משמנה לשמנה וכן שהוא מביא קרבנות והן מגלחין בלא כלום אלא דחדא או תרי נקט ומ"מ הלכה כרבי משנים עשר חדש לשנים עשר חדש:
ואחר כך שאלו הני ארבעין שנין מאי עבידתיהו ר"ל הא דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וכו' ארבעים שנה מהיכן שהרי משחזר לו מגשור עד שנראה לשני המלך לא היו אלא שתי שנים כדכתיב וישב בירושלם שנתים ימים ופני המלך לא ראה ואי אפשר שמה שהשתדל אחר כן למשוך לב העם להתחבר עמו במרדו יהא זמן מרובה אלא ארבעים שנה מזמן ששאלו להם מלך ומצד שהיה המרד הראשון הזכיר המנין מתחלת המלכות ואותה שנה ששאלו להם מלך היתה שנה עשירית למלכות שמואל ומלך שמואל עם שאול שנה אחת ושתים שמלך שאול לבדו והם ג' ושלשים ושבע שמלך דוד בשעה שמרד אבשלום הרי ארבעים וכן היא בשני של תמורה ומ"מ יש גורסין שם שלשים ושש לדוד ולגירסא זו צריך לפרש ששנת עשר של שמואל שאלו מלך אבל לא עמד להם עד י"א ואותה שנה מלכו שאול ושמואל ושנת י"ב ושנת י"ג מלך שאול לבדו ונמצאו ד' שנים משעת השאלה ותלתין ושית דדוד הרי ארבעים ומכל מקום לשתי הגירסאות קשה לפרש שהרי כל זמן מלכותו של דוד לא היה אלא ארבעים שנה והרי אחר מעשה אבשלום כתיב ויהי רעב בימי דוד שלש שנים שנה אחרי שנה ואחר אותן שלש שנים צוה ליואב לשוט בארץ מדן ועד באר שבע לידע מספר העם והרי ארבע ואחת שקבע משמרות כשזכה בגורן ארונא כדאיתא בסדר עולם והרי חמש ונמצא למנין זה שמלך יותר שאם שנת המרד היתה בשנת ל"ז הרי מלך מ"ב שנים ואם בשנת ל"ו מכל מקום מלך מ"א והרי כל מלכותו אינה אלא ארבעים ומכל מקום בסדר עולם אמרו מקץ ארבעים שנה לשנה ששאלו להם מלך היא שנת שלשים ושש לדוד ר' נהוראי אומר שלשים וחמש כיצד שנה עשירית עצמה אחת ושנה י"א שמלך שמואל שלא עמד להם מלך עד סופה הרי שתים ושתים שמלך שאול בחיי שמואל הרי ארבע ושאול חי ארבעה חדשים אחר שמואל ודוד מלך עד שעת המרד ל"ה שנים וששה חדשים ונמצאו משעת שאלת המלך עד שעת המרד מ' שנה פחות ב' חדשים ולא חש לחסרונם כלל ואחר כך מלך דוד ג' שני רעב ושנת המנין היתה תשעה חדשים ועשרים יום כדכתיב בהדיא וישוטו בכל הארץ ויבאו מקצה תשעה חדשים ועשרים יום ולשנה אחרת התקין משמרות כהונה ולויה כדכתיב בשנת הארבעים למלך דוד נדרשו וגו':
המשנה השלישית והכונה בה בביאור ענין החלק השלישי והרביעי והוא שאמר סתם נזירות שלשים יום אמר הרי אני נזיר אחת גדולה הרי אני נזיר אחת קטנה אפי' מכאן עד סוף העולם נזיר שלשים יום הרי אני נזיר יום אחד הריני נזיר שעה אחת הרי אני נזיר אחת ומחצה הרי אני נזיר שתים הרי אני נזיר שלשים יום ושעה אחת נזיר שלשים ואחד יום שאין נזורים שעות אמר הר"ם סמכו זה העקר ר"ל סתם נזירות שהוא ל' יום באמרו קדוש יהיה ומנין יהיה ל' יום ולא תהיה נזירות פחות מל' יום וזה ענין מקובל ואמנם סמכו לזה בדמות סימן ואמר מכאן ועד סוף העולם יגיע ענין זה הדבור שהוא אומר שזה נזירות הוא אצלו מן הגודל כמו שילך מכאן ועד סוף העולם ועם זה לא תחייבהו זולת ל' יום עוד ואמנם ויום אחד או שעה אחת או אחת ומחצה ר"ל נזירות או חצי נזירות הנה יחייבו בזה כולו שיהא זה נזיר ס' יום והוא אמרו הריני נזיר סתם ואני אבאר לך בפרק ג' איך דין מי שנדר שתי שתי נזירות ואמנם חייבוהו שתי נזירות לפי שהראשון כבר הבדילו באמרו הריני נזיר ונדר מן הנזירות השני יום או שעה הנה אי אפשר שלא ישלימוהו ואמנם כי אמר הריני נזיר ל' יום ושעה אחת הנה יעמוד ל"א יום לפי שהעיקר אין נזירות לשעות לאמרו ימי נזרו:
אמר המאירי סתם נזירות שלשים יום ר"ל שאם אמר הריני נזיר ולא פירט בו זמן הרי הוא נזיר שלשים יום והביאוה בגמ' לדעת רב מתנא מדכתיב קדוש יהיה והרי יהיה בגימטריא תלתין הוו ולדעת זה כל השלשים יום הם מן הנזירות ואינו מגלח ולא מביא קרבנתיו עד שלשים ואחד ומכל מקום בר פדא הביאה בגמ' מדכתיבי בפרשת נזיר כ"ט לשונות של נזירות בין לשון נדר ולשון נזירות ואע"פ ששלשים הם כי נזר אלהיו לא חשיב שאינו אלא לשון כתר ונשארו כ"ט והם ארבע בפסוק שני ר"ל לנדור נדר נזיר להזיר ואחד בפסוק שלישי והוא מיין ושכר יזיר הרי חמשה ואחד בפסוק רביעי כל ימי נזרו הרי ששה ושלשה בפסוק חמישי והם כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים אשר יזיר הרי תשעה ואחד בפסוק ששי כל ימי הזירו הרי עשרה ואחד בפסוק שביעי והוא כי נזר אלהיו אלא שאינו מן המנין ואחד בפסוק שמיני כל ימי נזרו הרי י"א ואחד בפסוק תשיעי והוא וטמא ראש נזרו הרי י"ב ושלשה בפסוק שנים עשר והם והזיר לה' את ימי נזרו וכו' כי טמא נזרו הרי ט"ו ושנים בפסוק י"ג והם זאת תורת הנזיר ביום מלאת ימי נזרו הרי י"ז ושלשה בפסוק י"ח והם וגלח הנזיר וכו' את ראש נזרו ולקח את שער ראש נזרו הרי כ' ושנים בפסוק י"ט והם ונתן על כפי הנזיר אחר התגלחו את נזרו הרי כ"ב ואחד בפסוק כ' והוא ואחר ישתה הנזיר יין הרי כ"ג וששה בפסוק כ"א והם זאת תורת הנזיר אשר ידור וכו' על נזרו כפי נדרו אשר ידור וכו' על תורת נזרו הרי כ"ט ולדעת זה כל כ"ט יום מזמן הנזירות ומגלח ומביא קרבנותיו ביום שלשים והקשו עליו בגמ' מדתנן סתם נזירות שלשים יום שמשמעו שכל השלשים מן הנזירות ותירץ שמאחר שביום שלשים מגלח ומביא קרבנותיו בכלל הנזירות הוא ולענין פסק כל שאמר הריני נזיר סתם מונה לכתחלה שלשים ואינו מגלח עד יום שלשים ואחד אם לרב מתנא מן הדין ואם לבר פדא מדברי סופרים ומגזרה שמא יאמר הריני נזיר שלשים שאף לדעתינו אין גלוחו בשלשים כלום ומכל מקום נזיר סתם שגלח ביום שלשים יצא אם לרב מתנא מדין מקצת היום ככלו ואם לבר פדא הואיל ואינו אלא מדברי סופרים אבל אם פירט זמן צריך על כל פנים להשלים בנזירות כל הזמן שפירט ומחרתו מגלח ואפילו בנזירות שלשים כן ר"ל שאם אמר הריני נזיר שלשים אינו מגלח אלא ביום שלשים ואחד ואין צריך לומר אם התנה על הימים שהוא פורט שיהו שלמים וסוגיין בכולה תלמודא כרב מתנא ומתוך כך נראה שהלכה כמותו:
הריני נזיר אחת קטנה הריני נזיר אחת גדולה אפי' מכאן ועד סוף העולם הרי זה נזיר שלשים יום כלומר שאם אמר הריני נזיר אחת קטנה ר"ל נזירות אחת קטנה הרי הוא נזיר לשלשים יום אע"פ שפירט קטנה שאין נזירות לעולם לפחות משלשים ואפי' פירט זמן קצר כגון הריני נזיר עשרה ימים או יום אחד או שעה אחת הרי הוא נזיר לשלשים יום אמר הריני נזיר אחת גדולה ר"ל נזירות אחת גדולה הואיל ומכל מקום לא פירט זמן אינו נזיר אלא ל' ואפי' אמר הריני נזיר מכאן ועד סוף העולם שאין הכונה אלא כאומר הריני נזיר נזירות סתם שהיא גדולה אצלי כמכאן ועד סוף העולם ולמדת שכל שלא פירש זמן אפי' היה לשונו מורה זמן מרובה אינו נזיר אלא לשלשים וכל שלשונו מורה זמן מועט אפי' פירט זמן מועט נזיר הוא לשלשים שאין נזירות לפחות משלשים ואח"כ הוא בא לפרש בשפירט זמן והוא מרובה יותר משלשים ופירש בו שלשה חלוקות הראשונה שאמר הריני נזיר ויום אחד השניה הריני נזיר ושעה אחת ר"ל שלא הזכיר הריני נזיר שלשים ואחד יום או שלשים יום ושעה אלא שאמר הריני נזיר סתם וסמך לו ויום אחד או ושעה אחת והשלישית שאמר הריני נזיר אחת ומחצה ר"ל נזירות וחצי נזירות והוא מכוין למ"ה ימים ואמר על שלשתם הרי הוא נזיר שתים שמאחר שאמר הריני נזיר סתם או הריני נזיר אחת כבר חל עליו נזירות שלשים וכשסומך ויום אחד או ושעה אחת או מחצה לנזירות שניה הוא מכוין וכבר ביארנו שאין נזירות לפחות משלשים ונמצאו עליו שתי נזירויות ומגלח ומביא קרבנותיו בסוף כן אחד מהם ובכלל חלוקה זו החלוקה השנית אע"פ שלא הוזכרה והוא שאם לא נדר נזירות סתם אלא שקצב זמן בנזירותו ואמר הריני נזיר שלשים ואחד יום או ארבעים וחמשה יום או למאה יום כל שהוא פורט שלשים ומהם ולמעלה הרי הוא נזיר כמנין שפירט לא פחות ולא יותר שלא כיון אלא לנזירות אחת ואפי' אמר שלשים יום ויום אחד הדין כן כמו שנבאר בגמ' אלא שיש בזו חלוקה שלישית והוא שאם פירט שעה צריך להשלימה ליום ר"ל שאם אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת או כמה שעות הרי הוא נזיר שלשים ואחד יום שאין בנזירות שעות כדכתיב ימי נזרו ימים אתה מונה בנזירות ולא שעות:
משנה הרי אני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום ואי זה הוא שהוא מגלח אחת לשלשים יום האומר הרי עלי נזירות כשער ראשי וכעפר הארץ וכחול הים אמר הר"ם פי' בעבור שאמר הריני נזיר עולם ודין נזיר עולם שיגלח מי"ב חדש לי"ב חדש כמו שבארתי לך למדך בזה ואמר ומגלח אחת לל' יום לפי שהשער והעפר והחול חלקים נפרדים הנה הוא כאלו נדר בכך וכך אלף נזירות אשר לא ישלם אותם בכל ימיו אבל כאשר אמר הריני נזיר ודבק הנזירות ואמר כעפר הארץ ואמנם כיון הנצחות זה מתדמה על מנין העפר ואמנם נאמר שהוא נדר נזירות כאשר אמר הרי עלי נזירות כשער ראשי אמ' שענין זה המאמר כאשר שער ראש חלקים נפרדים בין שהיה זה הנזירות נפרד ואין הלכה כרבי:
אמר המאירי האומר הריני נזיר כשער ראשי או כעפר הארץ או כחול הים הרי זה נזיר עולם ומגלח אחת לל' יום כלומר שאע"פ שאמר שהוא נזיר עולם לא נזיר עולם ממש שיהא גלוחו דוקא משנים עשר חדש לשנים עשר חדש כדין נזירות אחת הנדורה לעולם אלא נזיר לעולם נזירות חלוקות משלשים לשלשים ופירשו הטעם בגמרא מפני שהשער והעפר והחול הם חלקים מפורדים זה מזה והרי הוא כאומר הרי עלי נזיריות כשער ראשי וכעפר הארץ ומתוך כך חייב לגלח ולהביא קרבנות בסוף כל שלשים ואינו מותר לעולם ביין ובטומאה אפי' ביום התגלחת אלא שכל נזירותיו באים רצופים זה לזה זה נכנס וזה יוצא ורבי חולק לומר שמאחר שהוא אומר הריני נזיר כשער ראשי וכו' נזיר עולם גמור הוא ר"ל נזירות אחת ולא אמר כשער ראשי אלא כאומר לעולם ודינו להתגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש כמו שביארנו אא"כ אמר הרי עלי נזיריות כשער ראשי ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא:
משנה הריני נזיר מלא חבית או מלא הקופה בודקין אותו אם אמר אחת גדולה נזרתי נזיר שלשים יום ואם אמר סתם נזרתי רואין את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ונזיר כל ימיו אמר הר"ם כבר קדם לך שסתם נזירות ואפי' כיון האדם כונת ל' יום וכאשר יאמר לא כוונתי לא שהיה נזיר לעולם ואמנם כונתי זמן ארוך הנה לא תחייבהו זולת ל' יום ואם אמ' סתם נזירות ולא כונתי שיהיה נזירות מוגבל ולא כונתי גם כן לעולם הנה יהיה נזיר כל ימיו ומגלח שנים עשר חדש:
אמר המאירי הריני נזיר מלא חבית מלא קופה ר"ל כמלא חבית או כמלא קופה בודקין אותו וכו' כלומר שאין משוין אותה מכל וכל לשער הראש ועפר הארץ וחול הים מפורדים זה מזה כמו שביארנו אבל חבית וקופה אע"פ שהדברים שהחבית והקופה מתמלאים מהם דברים מפורדים הם מכל מקום החבית או הקופה מצרפין אותן שהכלי מצרף מה שבתוכו והרי הוא כעין נודר נזירות גדולה ששיעורה שלשים ומכל מקום מאחר שירד למנין מלא חבית ומלא קופה יש לחוש בזו לנזירות עולם והלכך בודקין אותו אם אמר לנזירות גדולה נתכוונתי כלומר ליתר משלשים אבל לא לעולם הרי זה נזיר שלשים כדין נזירות גדולה ואם אמר סתם נזרתי כלומר כונתי היתה לנזירות שאין לה גבול רואין את החבית או הקופה כאלו מלאה חרדל והרי הוא נזיר לעולם לגלח אחת לשנים עשר חדש אבל לא לנזיריות חלוקות לגלח משלשים לשלשים שהכלי מצרפן כמו שביארנו ויש גורסין מלא הבית ומלא הקופה ולענין הדין כך הוא אלא שלענין גירסא נראה יותר לגרוס חבית שהיא דומיא דקפה וכן ממה שהקשו בגמ' נחזיה כאלו מלאה קשואים ואם אתה גורס בית אף הקשואים שהבית מתמלא מהם מן הסתם הם יותר מכדי חייו:
משנה הרי אני נזיר מכאן עד מקום פלני פחות משלשים יום נזיר שלשים יום ואם לאו נזיר כמנין הימים אמר הר"ם בתנאי שיהיה כבר התחיל בהלוכה בדרך ההוא אולם אם היה שלא החזיק בה הנה נאמר שלא כיון זולת אחת גדולה ויהיה נזיר ל' יום לבד אע"פ שהיה מרחק המקום מהלך שנה ונאמר בזה כמו שאמרנו שיאמר בכאן ועד סוף העולם:
אמר המאירי הריני נזיר מכאן ועד מקום פלוני רואין כמה מהלך יש מכאן לשם ואם הם פחות משלשים יום הרי הוא נזיר שלשים יום שאין נזירות לפחות משלשים ואם יש שם יותר משלשים יום הרי הוא נזיר נזירות אחת לאותם הימים כאלו פירט הימים בהדיא ופרשוה בגמ' דוקא שכבר התחיל לילך בדרך וודאי מתירא הוא מסכנת הדרך ומכוין לנזירות אחת כמנין הימים שהולך בדרך ועוד שהרי משהחזיק בדרך אין לומר שהדרך ארוכה לו שהרי מראה הוא עצמו שאינה ארכה אצלו אבל אם לא התחיל לילך בדרך כלל אין זה אלא כאומר נזירות אחת גדולה ר"ל שהיא גדולה אצלי כמכאן ועד מקום פלוני ואפי' היה שם כמה אינו נזיר אלא לשלשים על הדרך שביארנו במכאן ועד סוף העולם:
משנה הרי אני נזיר כמנין ימות השנה מונה נזירות כמנין ימות השנה אמר ר' יהודה מעשה היה וכיון שהשלים מת אמר הר"ם ר' יחלוק על זה הסתם ויאמר שמי שאמ' הריני נזיר כמנין ימות החמה הרי זה נזיר עולם עד שיאמר נזירותי עלי כמנין ימות החמה נזירות עלי כמנין ימות הלבנה ואז ימנה הנזירות כמו שנדר ור' יהודה חולק עליו והביא המעשה במי שאמ' הריני נזיר כמנין ימות השנה אינו נזיר עולם והוא אמרו כיון שהשלים ראה שהוא נזיר לזמן והלכה כר' יהודה:
אמר המאירי הריני נזיר כמנין ימות השנה הרי עליו נזיריות כמנין ימות השנה ר"ל שאם פירט שנת החמה מקבל עליו שס"ה נזיריות של ל' ל' שהם שלשים שנה ומגלח ומביא קרבנותיו לסוף כל ל' ואם פירט שנת הלבנה או שאמר סתם שנה מונה שנ"ד נזיריות של ל' ל' שסתם שנה אצל נדרים שנת הלבנה הוא ומכל מקום דוקא דאמר כמנין אבל אם אמר כימות החמה או כימות השנה אין זה אלא נזירות אחת כאותם הימים ולא נזיריות חלוקות לגלח משלשים לשלשים שאינו דומה לשער ראשי ועפר הארץ שהימים אינן מובדלים זה מזה וכלם כיומא אריכתא הם אמר ר' יהודה מעשה היה וכו' פי' יתבאר בגמ' שר' חולק על זה הסתם לומר שהאומר כמנין ימות החמה נזיר עולם הוא שמאחר שאמר הריני נזיר לנזירות אחת הוא מכוין וכשאמר כמנין ימות החמה פירושו כאומר לעולם כלומר הריני נזיר כמנין שנת החמה שנה לכל יום ויום שהם שס"ה שנים ואין נזיריות חלוקות עד שיאמר הרי עלי נזיריות כמנין ימות החמה ור' יהודה חולק עליו והביא מעשה שנזר כמנין ימות החמה ואמרו עליו שכשהשלים נזירותיו מת אלמא בתורת השלמה היו ואם נזיר עולם היה אין כאן השלמה שהרי לכל ימי חייו היה נזיר אלא שלא היו עליו אלא שס"ה נזיריות של ל' ל' שהם ל' שנים כתנא קמא וכן הלכה:
זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו ופסקנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
אע"פ שאין שבועה חלה על שבועה ר"ל שאם נשבע על הככר שלא יאכלנו וחזר ונשבע עליו שלא יאכלנו אינו חייב אלא אחת וכן בקנם הואיל ואין בהם זמן קצוב כמו שביארנו בראשון של נדרים בנזירות מיהא שיש לו זמן קצוב נזירות חל על נזירות ר"ל שאם אמר הריני נזיר וחזר ואמר הריני נזיר הרי הוא חייב למנות שתי נזיריות של ל' ל' וכן אם אמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה וחזר ואמר הריני נזיר אם אוכל ככר זה מונה שתים וכן בכמה נזיריות וכן נאסר הנזיר ביין מצוה כיין הרשות כמו שביארנו למעלה:
