מסכת נזיר דף כ״ח עמוד ב׳

ולתנא דידן כיון דאיזדריק עלה אחד מן הדמים לאלתר אשתריא בחמרא ולית לה ניוול וכיון דלית לה ניוול אינו יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת:

אינו יכול להפר משום בזיון קדשים דהואיל ואין הבעלים מתכפרים בו אין הבשר נאכל:

מתקיף לה ר' זירא אמאי הוי בזיון קדשים לזרוק דמן שלא לשמן ויתיר בשר באכילה בזריקת דם שלא לשמן:

מי לא תנן הדם יזרק שלא לשמן:

ואם היתה שבת לא יזרק לפי שאין הבשר נאכל בשבת שאין צליית קדשים דוחה את השבת:

ואם זרק הורצה ובלבד שאימורין מקטיר לערב:

אי דשחט עולה ושלמים ברישא ה"נ דאפשר למיהוי להו תקנתא בזריקה אלא הכי קאמינא לך כגון דשחט חטאת ברישא דאי מיפר לה בעל תו לא הוי ליה תקנתא דה"ל כחטאת שנתכפרו בעליה:

ומנא תימרא דכל מאי דבעי שחיט ברישא כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא:

משום הפסד קדשים שאם יפר לה קודם זריקה ושוב אינה צריכה לקרבנות הללו ואסור לזרוק דם ופריך אמאי איכא הפסד יפר לה ולזרוק דמו שלא לשמו ויותר הבשר באכילה מן הזבחים שנזבחו שלא לשמן דכיון דהיפר לה ואינה עוד נזירה שוב אין עומדין לשמן ואפילו יזרוק דמן סתם כשרין דסתמא [שלא] לשמן קיימי וה"ק יזרק דמו דסתמא שלא לשמן קיימי אלא לשם שלמי נדבה כיון דאינה עוד נזירה:

כבשי עצרת ששחטן שלא לשם עצרת או ששחטן לפני עצרת בערב עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק ביו"ט עצמו וקאי ארישא שלא לשמן (או) לשם שלמי נדבה וע"י כן הותר הבשר באכילה דאי לית ליה נדרים ונדבות קרבין ביו"ט א"כ לא יקטיר אימורים עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב [דכל כמה] דלא מיקטרי אימורין בשר לא מישתרי באכילה ומ"מ כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביו"ט מותר לזרוק הדם ואם היתה שבת לא יזרוק דהוי כמו תיקונו מדרבנן ואסור אלמא [מותר] לזרוק הדם שלא לשמן וא"ת אמאי לא מייתי מתני' (לעיל נזיר דף כד.) עולה תקרב עולה ושלמים יקרבו לשלמים וי"ל דלא דמי דהתם בשעת שחיטה היפר לה ובין בזריקה ובין בשחיטה עומד שלא לשמן אבל הכא דבשעת שחיטה היה עומד לשמן ועתה בשעת זריקה עומד שלא לשמן לא מיתכשר שלא לשמן וצ"ל דלהך כבשי עצרת נמי לא דמי דהתם לא נשחטו לשמן אבל הכא כיון דנשחטו לשמן [שמא] כיון דנשחטו לשמן דלא מכשרי שלא לשמן דבפ' התכלת (מנחות דף מז:) מיבעיא להש"ס הא כבשים ששחטן לשמן ואבד הלחם מהו שנזרוק דמן של כבשים שלא לשמן כו' וא"כ הא דקאמר יזרוק מיירי שנשחטו שלא לשמן וצ"ל דלא דמי דהתם כבשים מעיקרא בשחיטת זבח ועיקר הזבח בלחם מתכשר הילכך כי אבד לחם נמצא הזבח מיפסיל והוי כמו אבד אבל הכא כיון דסתמא כשר כמו לשמן כדאמר בריש זבחים (דף ב:) השתא נמי דשחטן לשמן ומשום תקנה נעשה כאילו נעשה סתמא לענין להתיר לזרוק דמן: [אי דשחט עולה או שלמים הכי נמי לר"ע דליכא הפסד] אלא [הב"ע] דשחט חטאת [ברישא] דאין לו תקנה לזרוק שלא לשמן דחטאת מיפסל שלא לשמן לשום שלמי נדבה דחטאת אינו בא נדבה:

דתנן אם גילח על אחת מהם יצא כלומר ולכך אמר ת"ק דכי נזרק אחד מן הדמים אפילו חטאת דאיירי ביה ר"ע דאינו מיפר דמותר מיד לשתות יין שהרי מגלח על אחת מהן או חטאת או עולה או שלמים וליכא ניוול ולכך הוצרך לאיתויי ראיה לכך [דלא תימא] דוקא גלח על השלמים הוא דתנן במתניתין נזרק אחד מן הדמים דדוקא מן השלמים יצא דכתיב וגלח הנזיר פתח אהל מועד וקאמר דבעל יצא על אחד משלשתן ובפרק איזהו מקומן (זבחים דף נה.) מפרש לה דמקיש חטאת עולה ושלמים:

ה"ג איידי דזוהמא בהם זוהמא ואינו מגופה מגני לבעל ולא ניחא ליה:

מתני' האיש מדיר בנו בנזיר שיאמר יהא בני נזיר ויתחילו מנין הימים מיד אפי' אין הבן יודע שאביו הדירו בנזיר א"נ דמדיר בנו בנזיר שיצוה לבנו שיאמר הריני נזיר:

ואין האשה מדרת בנה בנזיר כדמפרש בגמרא: כיצד ל"ג:

גילח או שגלחוהו דאין לך מחאה גדולה מזאת ולא מיבעיא גילח או שגלחוהו אלא אפי' מיחה או שמיחו בדברים שאין רצונו שיעשה נזיר מתבטל הנזירות ובגמרא מפרש הטעמים ודוקא כשמיחו מיד כששמעו [אבל] אם לא מיחו ושוב לימים מיחו אין בכך כלום אחרי שהתחיל הנזירות ובתוספתא (פ"ג) קתני בהדי הני או שהביא ב' שערות והא דלא תני במתני' משום דשתי שערות מבטלות הנזירות אף אחר שהתחיל כבר למנות כמה ימים מנזיר אבל הני דהכא דגילח ומיחה היינו בתחילת שמיעת הנזירות ואפי' אם נאמר תגלחת ומחאה מבטלין [לאחר] שמיעה אפי' [הכי] ניחא דלא תנא דבפלוגתא לא קמיירי דבגמ' פליגי בה רבי ור' יוסי בר' יהודה א"נ דלא קתני אלא מידי דביד אדם לבטל הנזירות:

היתה לו בהמה מופרשת כדלעיל:

שלמי צבור והם כבשי עצרת אם שחטן שלא לשמן כגון לשם עולה או לשם שלמי נדבה או לפני זמנן כגון ערב עצרת או לאחר זמנן כגון מחרת עצרת שעל כל פנים שלא לשמן נשחטו הדם יזרק שלא לשמן והבשר יאכל כדין הזבחים שנזבחו שלא לשמן שכשרים ומ"מ התבאר במסכת מנחות פרק התכלת ששתי הלחם הבאים עמהם לא קדשו שאין הלחם קדוש עד שתהא זביחתו לשם שלמים ואם היתה שבת לא יזרוק שהרי אין ראוי לבשל הבשר היום ואין כאן צורך אכילת היום ואם עבר וזרק הורצה שהרי הועילה הזריקה להקטיר אמורין לערב וביום טוב אף במקום שאין שם היתר אכילת היום הותרה הזריקה לכתחלה שלא החמירו כל כך ביום טוב כבשבת:

המשנה הששית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר כיצד גלח או שגלחוהו קרובים מיחה או שמיחוהו קרובים והיתה לו בהמה מופרשת החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם היו לו מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם דמי שלמים יביא שלמים ונאכלים ליום אחד ואינן טעונין לחם אמר הר"ם פי' זה אשר אמרנו האיש מדיר את בנו בנזיר והוא שיאמר לו הרי אתה נזיר או יאמר הרי בני פלני נזיר וישתוק הבן וקרוביו והתחייב הנזירות וכן הוא ענין מקובל אין לו רמז בתורה והוא אמרם הלכה היא בנזיר וכבר נתנו בו קצת חכמים טעם כדי לחנכן במצות ולא יתקיים זה המאמר והזמן אשר יהיה בו פעלת האב לחייב הבן הנזירות הוא עד שיביא שתי שערות ואפי' עבר עונת נדרים ר"ל י"ג שנה ויום אחד והוא לא הביא שתי שערות ידירו בנזיר לפי שהוא קטן כמו שהתבאר ביבמות ואמר כיצד ירצה בו איך יעשה בקרבנות אשר הפריש לנזירות בנו כאשר יתקיים הנזירות אם כשיהיה הבן עצמו כמו וגלח את ראשו או גלחוהו קרובים או התקוטטו על אביו מה שחייבוהו או מחחוהו הקרובים ואמרו לו למה תחייבהו אלו החיובים איך יעשה באלו הקרובים ויאמר היתה לו בהמה מופרשת פי' זה כלו מבואר ממה שקדם פירושו בזה הפרק וזה כלו ענין מקובל ר"ל היות הנזירות ולא התחייב זה כי כאשר עשה מעשה ידין שהוא לא ירצה בפעל אביו או ביאר במאמר שלו שהוא לא יקבל הנזירות יהיה שוה בזה הוא וקרוביו ואמנם תחייבהו הנזירות בשתיקתו כאשר לא יפול מחוי ואם חייבהו ויהיה בו לא ישער הוא ולא הקרובים על מיחויו במה שאסר זה הוא הנראה אצלי:

אמר המאירי האיש מדיר את בנו בנזיר ר"ל שאם אמר הרי בני פלוני נזיר או שאמר לבנו הרי אתה נזיר הרי הוא נזיר להיות כל דקדוקי נזירות עליו הן קרבנות טומאה הן קרבנות טהרה הן כל שאר דקדוקי נזירות אם שתק הבן או קבל ואפי' בזמן שאלו נדר הוא בעצמו לא היה נזיר כגון שלא הגיע לעונת נדרים וכל שכן משיגיע לעונת נדרים שאף הוא יכול לידור נזירות בעצמו ולהיות חייב בהבאת הקרבנות שדין הנזירות כשאר נדרים לענין עונת נדרים ומ"מ אין האב מדירו אלא עד שיגדיל שמשהגדיל לגמרי אינו יכול להדירו ואף בקטנותו אינה מן הדין אלא הלכה היא בנזיר ואינו נוהג בשאר נדרים וכן כשהוא יכול להדירו בקטנותו דוקא שלא ימחה הקטן או אחד מקרוביו הא כל שהוא מוחה או שאחד מקרוביו מוחים קודם שינהג בנזירות אינו כלום והוא הדין אם הוא עושה אי זה דבר שהוא מוכיח שאינו חפץ בכך כגון שהוא מגלח או שאחד מקרוביו עושה כן הא משהתחיל למנות או משקבל אין ממאה שבהם כלום ופירשו בתוספתא שאפי' התחיל לנהוג נזירות כל שהביא שתי שערות נתבטלה נזירות מאליו:

ואין אשה מדרת בנה בנזיר שלא נאמרה הלכה אלא באב וכן האב אינו מדיר את בתו שלא נאמרה הלכה אלא לבן ואמר אח"כ שכל שהאב הדיר את בנו בנזיר והפריש לו קרבנותיו ומיחה הבן או אחד מקרוביו החטאת תמות והעולה תקרב עולה ושלמים יקרבו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לתם הפריש לו מעות סתומין יפלו לנדבה מפורשין דמי חטאת ילכו לים המלח דמי עולה יביאו עולה דמי שלמים יביאו שלמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם על הדרך שהתבאר:

זה ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

ותנא דידן כיון דאיזרק עלה דם כו' לא הוה צריך מלתא דתנא קמא דהא על תנא קמא קאמר דלא כר' אליעזר. אלא משום דצריך לפרש מלתא דר' עקיבא ולמיפרך עלה הדר מפרש מלתא דתנא קמא. הר' עזריאל ז"ל:

מתקיף לה ר' זירא ואמאי איכא הפסד קדשים יזרוק הדם שלא לשמן ויתיר בשר באכילה. דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין. והאי שלא לשמן לאו דוקא אלא משום דכיון שהפר לה אינה עוד נזירה (מי לא תנן כבשי עצרת). והכי קאמר יזרוק דמה ואף על גב דסתמה שלא לשמה קאי אלא לשם שלמי נדבה דאינה עוד נזירה.

מי לא תנן כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן פירוש שלא לשם כבשי עצרת או ששחטן לשם שלמי עצרת.

אבל שחטן לפני זמנן או לאחר זמנן כלומר לפני עצרת או לאחר עצרת הדם יזרק והבשר יאכל. פירוש ביום טוב עצמו יזרוק הדם אף על פי ששחטן שלא לשמן. ועל ידי כך מותר הבשר באכילה היום לאחר הקטרת האימורין. ויש אומרים הדם יזרק שלא לשמו דאי לשמו מיפסלי. ואי אית להאי תנא נדרים ונדבות קרבים אם כן יקטיר האמורין בו ביום ויאכל הבשר בו ביום. ואי סבירא ליה אין קרבין ביום טוב לא יקטיר האמורין עד הערב ולא יאכל הבשר עד הערב דכל כמה דלא מיקטרי אימורין בשר לא מצי אכיל. ומכל מקום כי נמי אין נדרים ונדבות קרבין ביום טוב מותר לזרוק הדם דאינו אלא שבות. אבל אם לא היה זורק הדם היום יהיה הדם נפסל בשקיעת החמה ויפסל הקרבן.

ואם היתה שבת לא יזרוק פירוש ואף על פי שאין בזריקת דם אלא איסור דרבנן מכל מקום החמירו בה חכמים משום דתקוני זביחה שאני שמתקן הבשר לאכילה והאמורין להקטרה. ודמי לשאין מקטירין תרומה ומעשרות כיון שאינן חובת היום.

ואם זרק הורצה להקטיר אימורין לערב פירוש אבל היום לא יקטיר. שיטה:

ואי אית ליה אין קרבין כו' ככתוב לעיל. ואם נטמאו או אבדו אימורין לא מעכבי באכילת בשר. ואם היתה שבת לא יזרוק לפי שמתקן בשר לאכילה ואימורין להקטרה. אי נמי לא יזרוק שהדם אסור לטלטל כיון שאינן חובת היום משום דהוי שלא לשמן. ואם זרק הורצה להקריב איברים לערב ולאכול הבשר אחריה.

הכא במאי עסקינן דשחיט חטאת ברישא ועל חטאת מצי מגלח כדתנן אם גילח על אחת משלשתן יצא. ואם כן אף קודם זריקה לא מצי מיפר דהא בחטאת אין לו תקנה כדתנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין חוץ מפסח וחטאת. ולהכי לא מצי למיפר אף על פי דאיכא עינוי נפש כיון דאיכא הפסד קדשים. אבל קודם שחיטה מפר אף על גב דאי הוי מופרש הוי אזיל למיתה לא מיקרי הפסד קדשים אלא כשנשחט ונפסל אחרי כן. הרב עזריאל ז"ל:

מתני' ואין האשה מדרת עיין ברד"ק ריש שמואל א' בפסוק ותדור נדר: