מסכת נזיר דף ז׳ עמוד ב׳

ואי תנא שעה אחת התם הוא נמי הואיל דלא נחית לנזירות דוקא למהוי שלשים יום ושעה אחת לפי שאין נודרין לשעות להכי הוא דאמר דמחייב בשתי נזירות: אבל היכא דאמר נזירות אחת ומחצה דנזירות נחת לדוקא אימא דלא לימני תרתי אלא מ"ה ימים בלבד:

קמ"ל דבכולהו חייב תרתי והיכא דאמר ברישא הריני נזיר סתמא חיילא עליה נזירות וכי הדר ואמר או יום אחד או שעה אחת או נזירות ומחצה כיון דקיבל מקצתה כמי שקיבל את כולה דמי וחייב בב' נזירות:

מתני' האומר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת נעשה כאומר ל"א יום ואינו חייב אלא ל"א יום בלבד:

גמ' אמר רב האי דדייקי' ממתני' דכי אמר שלשים יום ושעה נעשה כמי שאמר ל"א ואינו חייב בנזירות אלא ל"א בלבד:

לא שנו אלא דאמר ל"א יום אבל אמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד כיון דאמר לישנא יתירא הוי נזיר שתים דרב סבר לה כר"ע דדריש לישנא יתירא דתנן המוכר בית לחברו והיה לו שם בור ודות לא מכר את הבור ואת הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא:

וצריך לו למוכר ליקח לו דרך לילך לבור ודות שלו או יפרח באויר דברי רבי עקיבא דקסבר בעין יפה הוא מוכר ולא שייר דרך לעצמו:

וחכמים אומרים אינו צריך ליקח לו דרך דאמרינן כשם ששייר את הבור ואת הדות לעצמו כך שייר לו דרך:

בזמן שאמר לו מוכר בפירוש חוץ מאלו בור ודות כיון דאמר לישנא יתירא דהא אפילו לא אמר חוץ לא הוו מכורין להכי אמר חוץ לשייר לו את הדרך:

ואי תנא שעה אחת משום דלא נחית לדוקא פי' דבר שאינו יכול להיות שאין נודרין שעות וכיון שיש להוסיף על דבורו נוסיף נזירות שלם אבל אחת ומחצה דנחית לדוקא שיכול להיות נזיר אימא לא לימני תרתי אלא מ"ה הוי קמ"ל דבכולהו נזיר שתים:

הריני נזיר שלשים [יום] ושעה אחת ומעתה לא קיימא דבור דנזיר אשעה והוי נזירות ל"א יום שאין הנזירות לשעות ומאותה שעה נעשה יום והוי כאילו אמר הריני נזיר שלשים ואחד יום דודאי חייל עליה ל"א יום דיום אחד מצטרף שפיר בהדי שלשים יום למיהוי נזיר כל ל"א יום והוא הדין אם אמר הריני נזיר שלשים (יום) ויום אחד דלא הוה נזיר אלא ל"א יום כיון שהפסיק בתיבת ל' דארישא קאי אלא דנקט אחד מן הדינין וממאי דסליק חילק דהיינו דקאמר לעיל הריני נזיר ושעה אחת והוא הדין שיש לחלק ארישא דמתניתין דקאמר הריני נזיר ויום אחד:

לא שנו אלא דאמר ל"א יום פי' [אז] לא הוי נזיר אלא ל"א יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים לפי שייתר בלשונו ב' פעמים יום וכדמפרש ואזיל דסבר לה כר"ע וק"ק דבמתניתין לא קתני האי לישנא ל"א יום אלא ל' ושעה אחת וי"ל דבמתניתין פירש לישנא דסליק היינו הרייני נזיר [ושעה] אחת (יום) והוא הדין דברישא נמי כי אמר הריני נזיר ויום אחד דהוי נזיר שתים [אי אמר] הריני נזיר [ל'] ויום אחד דהפסיק בתיבת שלשים בינתיים דלא הוי נזיר אלא שלשים ואחד יום ואהא קאמר רב לא שנו שאינו מפרש להדיא ודייק ליה מדיוקא:

לא את הבור כו' שאינו בכלל בית וצריך מוכר זה ליקח לו דרך לבור מן הלוקח שמכר לו בעין יפה ולא שייר לעצמו:

אין צריך ליקח לו דרך דבעין רעה מוכר ושייר לעצמו דרך:

חוץ מאלו וכו' שייתר בלשונו שבלאו הכי לא מכר את הבור אלא לשייר לעצמו דרך קמיכוין:

כבר ביארנו במשנה שאם אמר הריני נזיר שלשים ושעה משלים את השעה ליום והרי הוא נזיר שלשים ואחד יום וכן ביארנו שבכלל חלוקה זו שאם אמר הריני נזיר שלשים ואחד יום שהוא נזיר כמה שפורט ועל זו אמרו כאן לא שנו אלא בשאמר שלשים ואחד יום אבל אמר שלשים יום ויום אחד נזיר שתים ומכל מקום אין הלכה כן אלא אף בזו נזיר ל"א יום לבד כמו שביארנו במשנה ואע"פ שנאמר בה רב כר' עקיבא והלכה כרבי עקיבא מכל מקום אין הדמיון גמור ביניהם כך נראה לפי מה שראיתי בלשון גדולי המחברים ושהסברא נותנת כן ומכל מקום יש פוסקים מתוך כך שכל שאמר ל' יום ויום אחד הרי הוא נזיר שתים ומוכח לישנא יתירא כר' עקיבא ומכל מקום יש גורסין לא שנו אלא שלשים ושעה אחת אבל אמר ל' יום ושעה אחת הרי הוא נזיר שתים וזה הלשון נוח יותר לפי לשון המשנה:

המוכר את הבית בסתם ולא הזכיר כל מה שבתוכה ובנינים שעמה וכן שלא כתב ולא שיירית זבינאי אילין כלום לא מכר את הבור ולא את הדות ולא שאר דברים הנזכרים במקומם ברביעי של בתרא אע"פ שכתב לו עומקא ורומא ומעתה כל שרוצה ליכנס בהם ואין לו דרך בהם אלא מתוך הבית צריך ליקח לו דרך מן הלוקח שכל המוכר בעין יפה מוכר ולא שייר לעצמו דרך במה שנשתייר לו במכירתו ומ"מ אם שיירם בפרט כגון שאמר חוץ מאלו אינו צריך ליקח לו דרך לא הזכירם בפרט אלא לכונה שהוא משייר דרך לעצמו כמו שביארנו במקומו:

מתני' הריני נזיר שלשים ושעה אחת נזיר אחד ושלשים יום שאין נודרין שעות. דכיון דהזכיר שלשים הוי כאילו אמר שלשים ואחד יום דלא אמרינן דיום אחד הוי נזירות בפני עצמה כיון שיש לצרפו עם מנין שלשים שהזכיר תחלה. ושעה אחת הוי כמו יום אחד שאין נודרין שעות. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת הרי זה נזיר שלשים ואחד יום שאין נוזרין שעות. פירוש ויש לתת טעם לדבר שזה אפילו שתק היה נאסר אחר השלשים יום שעה אחת של הבאת קרבנותיו ואם כן למה הוצרך לפרש שעה אלא מפני שרצה להיות נזיר יום אחד שלם יותר על השלשים. שיטה.

גמ' לא שנו אלא שלשים ואחד יום כלומר הא דאמרי במתניתין אם אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה שהוא נזיר אחד ושלשים יום לפי שאין נודרין שעות והוי כאלו אמר אחד ושלשים יום דוקא קאמר שלשים ואחד יום דומיא דשלשים יום ושעה. אבל אם אמר שלשים יום ויום אחד מייתור לשונו דאמר יום יתירא קאמר רב הכי. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וזה לשון שיטה: אמר רב לא שנו אלא דאמר שלשים ואחד יום. פירוש רב דייק ממתני' דקתני הרי זה נזיר שלושים ואחד יום דהוי כאלו אמר שלשים ואחד יום. וקאמר השתא הא דדייקא מתניתין שהאומר הריני נזיר שלשים ואחד יום שהוא נזיר שלשים ואחד יום ותו לא לא שנו אלא דאמר שלשים ואחד יום. אבל אמר הריני נזיר שלשים יום ויום אחד הרי זה נזיר שתים דדרשינן לישנא יתירא (דהיכי) דהאי יום יום דקאמר תרי זימני. עד כאן:

בזמן שאמר לו חוץ מאלו אין צריך ליקח לו דרך דכיון דלא היה צריך לשייר אלו ושיירינה לישנא יתירא לשייר לו דרך קאתי. והוא הדין דרבנן סברי דלישנא יתירה לשיורי קאתי אלא דליכא מידי לשיורי. ונקט ר' עקיבא דאיהו בפירוש קאמר דלטפויי קאתי. ואף על גב דרב פסיק התם הלכה כחכמים דמוכר בעין רעה מוכר מכל מקום בלישנא יתירא לא פליגי כדפרישית. הרא"ש ז"ל בפירושיו: