מני אי רבי יהודה הא אמר דמותר לכתחילה — ליטמא ומתני' קתני אם נטמא בדיעבד אבל לכתחילה לא:
תנא נמי גבי נזיר שמשון אם — וה"ה נמי לכתחילה מותר:
הרי עלי — ככר זו כבכור:
רבי יעקב אוסר — דלא בעינן שיהא איסורו בדבר הנידר כגון - (חטאת) ושלמים (דהא כתיב איש כי ידור נדר לה' לרבות דבר האסור כגון בכור):
רבי יהודה סבר לה כר' יעקב דאמר לא בעינן דבר הנדור — הכי נמי כי אמר הריני נזיר שמשון הוי נזיר ואע"ג דשמשון לא יצא נזירות מפיו:
ור"ש — דאומר לא הוי נזיר סבר לה כר' יוסי דאמר מותר משום דלא התפיס אלא בבכור דלא הוי דבר הנדור שהרי קדושתו מרחם:
ושאני גבי בכור — דהיינו טעמא דרבי יעקב משום דכתיב לה' איש כי ידור נדר לה' לרבות את הבכור:
לרבות חטאת ואשם — דכי אמר ככר זה עלי כחטאת וכאשם אסור:
מרבה אני חטאת ואשם שכן מתפיסן בנדר — שאינו מביא חטאת ואשם עד שיהא מחויב להן ויאמר זהו לחטאתי ולאשמי:
שאין מתפיסו את הבכור בנדר — דנדור ועומד מרחם הוא אבל גבי נזיר דכו"ע בין לר' יעקב בין לר' יוסי בעינן דבר הנדור וכי אמר הריני נזיר שמשון לא אמר ולא כלום:
גבי נזיר נמי — בין לר' יעקב בין לרבי יוסי אמאי בעינן דבר הנדור הא כתיב ביה לה' להזיר:
לא אכלתי [אשם] נזירות מעולם — משום ההוא טעמא דאמרי' לעיל דכשהן מטמאין ורבין עליהן ימי טומאה הן מתחרטין ומביאין חולין לעזרה:
ופחז — ומהר עלי יצרי והביאני לידי הרהור:
לשאוב מים מן הגיע גרסי' — שכן הוא לשון המשנה ופי' מן המעיין:
עליך אמר הכתוב איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' — דמשמע שנודר לשם שמים:
ושמשון לאו נזיר הוא והא כתיב כי נזיר אלהים — וקא ס"ד דמנוח קאמר להא מילתא דהוה ליה דבר הנדור דאדם מדיר את בנו בנזיר:
מלאך הוא דקאמר — כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן אבל מפי מנוח לא יצא:
דילמא גרדויי גרד להו — מחתך חתך בהן אבל הוא גופיה לא נגע בהו:
ויך ויקח כתיב — דמשמע ויך והדר ויקח:
גוססין שוינהו — ובהדי דהוו גוססין אשלחינהו ולא איטמי בהו:
ונזיר עולם היכא כתיב — שמיקל בתער ומביא שלש בהמות:
ה"ג דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ומגלח היה אבשלום לשנים עשר חדש - דבכך הוה ליה כובד ובבציר מהכי לא ה"ל כובד דכאיש גבורתו (שופטים ח) אבל שאר נזירי עולם מגלח א' לל' יום דהוי ליה בהכי כובד:
