א"ר פפא אנא סברי — סברא הוא בידיה דכי אכיל חרצן חייב שתים על חרצן ועל מכל אשר יעשה וסברי אותיב ליה תיובתא משום דלא נהירא ליה מילתא וליהדר ביה:
ולא ידענא דגמרא היא בידיה — מרביה ומש"ה לא הדר ביה:
רבי אלעזר בן עזריה — אית ליה כרבי יוסי מדקאמר שני חרצנים וזג משמע דלזג א' איכא ב' חרצנים:
פורצנין — דמשמע פנימי כגון אפי' פרצידא דתותי קלא דאמר בריש פ"ק דמס' תענית (ד' ד.) דהיינו גרעינין:
עיצורין — משמע חיצונים שסוחט מהמשקה כדכתיב (בראשית מ׳:י״א) ואשחט אותם ומתרגמינן ועצרית יתהון:
מתני' גילח או שגילחוהו ליסטין — משמע בין באונס בין ברצון בתוך ימי נזירותו בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת:
סותר ל' יום — לפי שאין גידול שיער בפחות מל' יום:
או שסיפסף כל שהוא — שתלש קצת בראש השיער:
גמ' איבעיא להו בינתא מלתחת רבי — האי שיער מלתחת רבי בסמוך לבשר יוצא מן הראש וגדל וראשו כדקאי קאי:
או מלעיל רבי — שראש השער מתגדל ויוצא מאיליו ומתגדל ועיקרו כדקאי קאי:
למאי נפקא מינה לנזיר שגילחוהו ליסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו — א"א דהאי בינתא מלתחת רבי הילכך למאי דאקדיש שקליה וסותר נזירותו:
ואי אמרת מלעיל רבי — הואיל ושיירו בו כדי לכוף בו ראשו לעיקרו דאיכא למימר דמאי דאקדיש קאי אכתי אית ליה למיעבד תגלחת מצוה ואינו סותר:
ת"ש מהאי אינבא חיה — לינטרי"ש בלע"ז דהוא מביצי כינים:
דקיימא בעיקבא דבינתא — בעיקר השיער סמוך לבשר:
ואי ס"ד — דהאי בינתא מלתחת רבי אישתכח דכי נפיק שערא נפיק אינבא לבר:
ברישא דבינתא איבעי ליה למיקם — אינבא אלא לאו ש"מ מדקיימא אינבא בהדי בישרא דמלעיל רבי ואינבא בבינתא כדקאי קאי:
לעולם מלתחת רבי — והא דלא קיימא ברישא דבינתא:
ואגב חיותא — דאית בה נחתא ואזלה לתחת לבהדי בישרא:
ת"ש מדהאי אינבא מתה קיימא ברישא דבינתא — ואי ס"ד דהאי בינתא מלעיל רבי אישתכח דכי היכי דמעיקרא קיימא בעיקרא דבינתא הכי נמי איבעי לה למיקם השתא בעיקרא דבינתא:
התם נמי משום דלית בה חילא — שאין בה כח דהא הויא מתה:
שרוגי קא משתרגא — משתמטא ואזלה כלפי רישא דבינתא מש"ה קיימא לה התם ולעולם מלעיל רבי:
ת"ש מבלורית של כושיים דבתר דגדלין לה — שמקלעין את השיער זה בזה:
רפיא מלתחת — סמוך לבשר ומדרפיא לתחת לבהדי בישרא ולא מלעיל ש"מ דמלתחת הנץ השיער ויצא מש"ה מרפו להני שערי מלתחת ולא מקלעי באידך בינתא: לעולם מלעיל רבי והתם נמי איידי דקמטא שמהדק בלורית ודוחק מעצמו למטה מחמת הגדל כששוכב עליה:
ומשיכבא הוא דרפיא — מחמת שכיבה הוא ששוכב על הבלורית רפיא לה מלתחת:
מסקרתא דרפי עמרא מלתחת ותניא — כלומר עד השתא בעינן לפרושי לך ממידי דסברא דלא תליא במידי דתניא אלא השתא איכא למישמע מהא דסוקרין על העשירי לשום מעשר דמתקשר כל השיער ביחד מחמת הצבע של סיקרא ולבתר הכי רפיא עמרא מלתחת ומאי טעמא לאו משום דההוא דרפי רבי ליה לבתר הכי וש"מ מלתחת רבי והא סברא הויא במידי דתניא:
ותו מדצבעי סביא דיקניהון — כי היכי דליתחזו דרדקיא ובתר הכי חיורי דיקניהון מתלבנים עיקרי שערי זקנם ש"מ דמלתחת רבי ומאי דקא קדיש האי נזיר שקלוה מיניה ואיבעי ליה למיסתר ולמימני נזירות אחרת כי היכי דליקדוש שיער:
