מסכת נזיר דף י״ד עמוד ב׳

נטמא בימי צרעתו היה נזיר ונצטרע ובימי צרעתו נטמא למתים:

ר' יוחנן אמר סותר את הקודמין דהא אכתי קאי בנזירות הואיל דכי נתרפא מצרעתו משלים מה שכבר מנה קודם שנצטרע:

ריש לקיש אמר אינו סותר דימי צרעת לחוד הואיל ואין עולין לו למנין ימי נזרו והימ"ן שונה להני תרתי דרבי יוחנן וריש לקיש בטעמא אחרינא ואף המור"ה חז"ר להיו"ת כדבר"י הימ"ן דבין כי נטמא בצרעתו ובין בנזירות בנו דההוא אידך נזירות נזיר מאה מיירי לפי שלא מצינו גידול פחות משלשים והואיל ובתרוייהו צריך לגלח דלכי נתרפא מצרעתו נמי צריך לגלח הילכך לא מיתוקם אלא בנזירות מאה:

נטמא ביום גידול שער כגון שקיבל עליו נזירות מאה יום וכי מנה שבעים נצטרע וכי נטהר גילח תגלחת לצרעת ואכתי פשו מן המאה שלשים יום דאית בהו גידול שיער ונטמא ביום גידול שער היינו ביום מאה שבו שלם גידול שיער שלו דברי הכל סותר השלשים שאחר הצרעת אבל באם סותר שבעים שלפני הצרעת פליגי:

רב אומר אינו סותר דאפי' לרבי יוחנן דאמר נטמא בימי בנו דסותר כל נזירות התם בנזירות קאי להכי מצי סתר לנזירות נמי אבל הכא כיון דנטמא ביום מישלם גידול שיער כבר שילם נזירותו ולית ליה כח למסתר דלפני צרעת:

ושמואל אמר סותר את הכל אפי' ע' קמאי:

שם נזירות אחת היא [אבל] מנין שלו ומנין של בנו תרי נזירות מיתקרו ל"א נטמא ביום גידול כגון דאמר הריני נזיר והתחיל ומנה עד עשרים יום ונטמא וסתר את הכל והתחיל למנות נזירות אחרת ומנה עשרה ימים בטהרה ואח"כ נטמא באחד מכל עשרים יום הנותרין להשלים לנזירות:

רב אמר אינו סותר הללו עשרה דאפילו לרבי יוחנן דאמר סותר הני מילי היכא דקאי בנזירות גמור אבל האי דלא איטמי אלא בימי גידול שיער דמשלם נזירות הוא דלכי מצרפי הני עשרה לעשרים קמאי הוו להו שלשים והלכך האי דאהדר איטמי מעשרה ואילך לא הוי אלא תשלומי נזירות ואפי' ר' יוחנן מודה דאינו סותר להנך עשרה אלא כיון דהזה שלישי ושביעי מתחיל למנות מעשרה ואילך עד שלשים:

נטמא בימי צרעתו אמר הריני נזיר מהיום והתחיל למנות נזירות [שימי] חלוטו אינו עולה לנזירות וגם אינו סותר כדלקמן בפרק מי שאמר (נזיר דף יז:) ונטמא במת בימי חלוטו לר"ל אינו סותר הימים הראשונים שמנה לנזירותו קודם ימי צרעתו וכשיטהר מצרעתו יגלח ויביא קרבנות מצורע ויחזור וישלים מנין נזירות כמו שפסק ור' יוחנן אומר סותר דהא בנזירות קאי ועדיין לא מנה המאה ולכשיטהר מצרעתו צריך למנות כל ימי נזירותו:

וצריכא לאשמועינן פלוגתייהו בבנו ובצרעתו:

נטמא ביום גידול שיער פי' אמר הריני נזיר שלשים יום וכשמנה כ' מנזירותו גילחוהו ליסטים על כרחו דהשתא לא יוכל לגלח ביום שלשים לנזירות ולהביא קרבנותיו עד אחר שלשים יום מיום שגילחוהו הליסטים דאין גידול פחות משלשים יום והתחיל הל' וכשמנה עשרה סיים נזירותו שהרי תחילה מנה עשרים טרם שגילחוהו הליסטים ואלו העשרים יום האחרונים אינם רק לגדל שיער שיוכל לגלח אחר נזירותו ולהביא קרבנותיו ובהם נטמא והאי דנקט ביום גידול שיער ולא נקט בימי כדנקט לעיל בימי צרעתו לפי [שאי] אפשר שלא יהו נמשכים ימי צרעתו טפי מיום אחד אבל גידול שיער אפשר שלא יאריך עליו אלא יום אחד כגון שגילחוהו ליסטים יום שני לנזירותו דהשתא אינו מוסיף על שלשים אלא יום שלבסוף בעבור גידול שיער:

התם שני נזירות של בנו ושלו וכן נטמא בימי צרעתו נזירות לחוד וצרעת לחוד הכא חדא נזירות הוא וכן נטמא ביום שהוא טהור חד נזירות הוא:

אמר רב חסדא הכל מודים שאם קידש שיער בדם פירוש אם לאחר שנזרק הדם נטמא קודם שגילח וקורא קידוש שיער שלא גילח כדכתיב וקידש ראשו שפירושו יתחיל לגדל ראשו:

אין לו תקנה קס"ד שלא יוכל עולמית לשתות ביין ולגלח כיון שהביא כבר קרבנותיו וכיון דנטמא קודם שגילח ובלא הבאת קרבן לא יוכל לגלח:

אליבא [דמאן] אי אליבא דר' אליעזר כיון דאמר תגלחת מעכבו לשתות יין תוך מלאת הוא כלומר הרי הוא כאילו נטמא קודם הבאת קרבנותיו שהוא בתוך מלאת ולסתור כלומר יחזור ויביא קרבנות כדתנן פרק ג' מינין (לקמן נזיר דף מז.) מי שנזרק עליו אחד מן הדמים ונטמא ר' אליעזר אומר סותר את הכל ופריך בגמרא והאמר ר' אליעזר כל אחר מלאת [שבעה] סותר ומשני מאי סותר קרבנותיו ולאחר [שיטהר] יביא קרבנותיו והאי יסתור דהכא ע"כ לאו דווקא דנטמא ביום שלשים דהא א"ר אליעזר בפירקין לקמן (נזיר דף טז:) דאינו סותר [אלא שבעה]:

אלא אליבא דרבנן האמרי דתגלחת לא מיעכבא לשתות ביין וכיון שהביא קרבנות מותר לטמאות ולשתות בלא תגלחת כלל:

מי שנדר נזירות הרבה והתחיל למנות ונצטרע אין הצרעת סותרת המנין שעבר ומ"מ לענין אם ימי הצרעת עולים לחשבון ימי הנזירות אם לאו יתבאר במסכתא זו שימי הסגרו עולין לו אבל ימי חלוטו ושבעת ימי ספירו לכשנרפא אין עולין לו אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר כמו שיתבאר ומביא קרבנותיו וחוזר ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש שלשים בין תגלחת הצרעת לתגלחת הנזירות ושאר הטמאות כל שנטמא הנזיר בהן אינן סותרות וימי הטומאה עולין לו חוץ מנטמא במת ואם נצטרע וניטמא במת בימי צרעתו סותר את הכל שאעפ"י שאין אותן הימים עולין לו מ"מ אחר שהצרעת לא סתרה כלום ממה שכבר מנה אף ימי הצרעת קרויים ימי נזירות:

יום אחרון של נזירות כגון יום שלשים לנזיר סתם או יום מאה למי שאמר הריני נזיר מאה יום הוא הנקרא יום מלאת וכל שנטמא בו אפילו בסוף היום סתר הכל יום מחרתו והוא יום ל"א לנזירות שלשים או יום ק"א לנזירות מאה הוא הנקרא אחר מלאת או יום הבאת קרבנות טהרה ומצות תגלחת טהרה וכל שנטמא בו קודם הבאת קרבנותיו הקודמת למצות התגלחת בתגלחת טהרה כמו שמבואר במקרא בנזירות מועטת ר"ל של שלשים סותר הכל ובנזירות מרובה סותר שלשים יום וכיצד הוא עושה מזה עליה שלישי ושביעי ומגלח תגלחת טומאה בשביעי ולמחרתו מביא קרבנות טומאה על סדר הכתוב במקראות ומתחיל למנות נזירות שלשים יום ומביא קרבנות טהרה ומגלח תגלחת טהרה ומ"מ אם נטמא ביום זה אחר שנזרק אחד מן הדמים אע"פ שלא נזרקו כלם ושלא גלח אינו סותר כלום אלא מביא שאר קרבנותיו כשיטהר יום מחרתו והוא יום ל"ב לנזירות שלשים או יום ק"ב לנזירות המאה הוא הנקרא יום גדול שער כלומר יום הראוי לגדל בו שער מפני שסתמו נתגלח מאמש ועל יום זה אמרו כאן לדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו שאם נזדמן שלא הביא קרבנותיו ולא גלח מאמש וניטמא אינו סותר כלום שהרי נשלם הנזירות לגמרי:

קדש השער בדם ר"ל שניטמא אחר שנזרק הדם קודם גלוח שביארנו שאינו סותר כלום אלא שמביא שאר קרבנותיו כשיטהר אף הוא מגלח באותה שעה שאע"פ שאין התגלחת מעכבת אלא כל שהביא קרבנותיו מותר ביין ובטומאה מ"מ מצוה לגלח אף לאחר זמן מרובה:

נטמא ביום גידול שער כגון סתם נזיר שנצטרע וביום טהרתו מגלח ומביא קרבנותיו וצריך למנות עוד שלשים יום לגדול שער מלבד הימים הראשונים שמנה קודם שנצטרע לפי שאין תגלחת פחות משלשים יום. וכן אם גלחוהו לסטים. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

ואפילו לר' יוחנן דאמר סותר כל היכא דקאי בנזירותו עדיין לא השלים כל הנזירות שקבל. וכן אם נטמא בימי צרעתו עדיין לא השלים נזירותו לפי שימי חלוטו אין עולין לו. גידול שער הא משלם נזירות הוא. כבר השלים כל הנזירות שקבל ובהא מודה ר' יוחנן דלא סתר. וא"ת אמאי מיגרע מנטמא יום מאה ואחד שהוא יום התגלחת ואיכא למיגזר אטו נטמא ביום שלשים דסתם נזירות שגם הוא יום תגלחת כדפרישית בפרק קמא. ואף על גב שכבר השלים כל נזירותו הוא סותר שלשים. ויש לומר התם אינו סותר כי אם מדרבנן ואינו סותר הכל כי אם שלשים יום ואינו מביא קרבן טומאה. והכא מיירי לענין סתירה דאורייתא לסתור הכל ולהביא קרבן טומאה. תוספי הרא"ש ז"ל:

ומהדרינן לעולם אליבא דרבנן ומאי אין לו תקנה למצות גילוח פירוש לקיים גילוח כמצותו לדעת שהוא מותר ביין ובטומאה ולא יסתור עוד ולא יביא קרבן טומאה. אבל מצות גילוח הפסיד דמצות גילוח ליתן שערו תחת הדוד ולכשיטהר אין שום דוד של שלמים לפניו. ויש מפרשים דעיקר מצות גילוח כי כתיב באדם טהור כתיב. והאי הכל מודים בדוחק יש ליישבו דאי אמרת דמר' אליעזר ורבנן קאמר אי ר' אליעזר הא יש לו תקנה שיסתור שבעה ויגלח. ואי אמרת הכל מודים רבנן דמודו לר' אליעזר מאי הכל. ואי אמרינן דלר' יוחנן וריש לקיש קאי מה שייך הא בפלוגתייהו. ויש מפרשים דקאי ארב ושמואל דאיפליגו בנטמא ביום גידול שער אם סותר. הכא מודו דכיון דהביא קרבנותיו נסתלק מנזירות ומותר לשתות יין בלא תגלחת ונתבטל מצות גילוח. שיטה:

לוקה על הטומאה אף על פי שאינו סותר אפילו מדרבנן אלא ביום שלשים ואחד אבל ביום שלשים ושנים אינו סותר אפילו הכי לוקה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

תוס' ד"ה לוקה כו' או ביום ל' ע' לעיל דף ו ע"א תד"ה נטמא ולקמן דף טז ע"ב ד"ה נטמא: