מסכת נזיר דף ל״ד עמוד א׳

ראה את הכוי וכו' וכבר ידעת שהכוי יש בו דרכים שוה לחיה ולא לבהמה ויש בו דרכים שוה לבהמה ולא לחיה ויש בו דרכים שאינו שוה לאחד מהם ויש בו דרכים ששוה לשניהם כמו שנשנית באחרון של בכורים וביארנוה בראשון של קדושין ומתוך כך אמר במשנה זו אמר הריני נזיר שזה חיה שאין זה חיה שזה בהמה שאינו בהמה שזה חיה ובהמה שאינו חיה ובהמה שאחד מכם נזיר שאין א' מכם נזיר ששניכם נזירים שכלכם נזירים כלם נזירים ופי' הדברים שהמשנה שנויה לדעת בית שמאי אלא שאין הדבר שוה שמה שנתלה מן הנזירות בענין הכוי אף לענין פסק כלם נזירים שהרי הכל אמת מצד הדרכים שבו שאף הוא לא על גופו הוא מכוין שאם כן היאך אומר שהוא חיה ובהמה וזה אי אפשר אלא שעל הדרכים שבו הוא מכוין הא כל שנתלה באחד מכם נזיר וכו' לדעת בית שמאי היא שלענין הלכה אינו נזיר אלא את שנתקיימו דבריו ובגמרא פירשו שבענין משנה זו יכולין להתפס תשעה נזירים כגון שהיו רבים אחד אמר הריני נזיר שזה חיה ושני אמר שאינו חיה ושלישי אמר שזה בהמה ורביעי אמר שאינו בהמה וחמישי אמר שזה חיה ובהמה וששי אמר שאינו לא חיה ולא בהמה ושביעי אמר לאותן הנוזרים שאחד מכם נזיר ושמיני אמר שאין אחד מכם נזיר ותשיעי אמר שכלכם נזירין ובתוספות אין גורסין כאן ששניכם נזירין שאם כן עשרה הם וכן יש למחקה מצד אחר שהרי באותם הששי הם תולין נזירותם אלא שיש לפרש ששניכם וכלכם חדא היא אף על פי שששה הם פירושו ששנים מהם נזירין אלא עיקר הדברים שלא לגרסו ולימד במשנתנו מ"מ שכלם נזירים לדעת בית שמאי ולענין פסק כל שנתלה בענין הכוי מיהא נזירים מצד הדרכים כמו שביארנו ובאחרים כל שנתקיימו דבריו כך היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המחברים ומ"מ בתוספות פירשו שאף הנזירות התלוי בכוי לדעת בית שמאי הוא ונראה שהם מפרשים שבגוף הכוי הם חלוקים ואיני יודע היאך יפרשו שהוא חיה ובהמה שכל האחרות מתפרשות כראוי שאף שאינו לא חיה ולא בהמה אפשר שבריה בפני עצמה היא הא חיה ובהמה היאך ומ"מ יראה לי כדבריהם אם לא נצטרף שם זה שאמר שהוא חיה ובהמה שמעיד על כלם שעל הדרכים הוא נאמר ולא על טבעו ותולדתו ואף במסכת בכורים שנינו הריני נזיר שזה בהמה וחיה הרי זה נזיר ומסתמא נזיר ודאי קאמר אלמא ודאי על הדרכים שבו דבריהם מתפרשים:

ונשוב לבאור משנתנו שבצירוף רבים מצינו במשנתנו תשעה נזירים כמו שביארנו והוא שאמרו בגמרא כגון דהוו גברי טפי דמיתפסי ואזלי כי הדדי ונזרו הששה בענין הכוי ובאו השלשה אחריהם שאחד מהם אמר שאחד מאותם הששה נזיר וכו' והשני שאין אחד מהם נזיר והשלישי שכלם נזירים לדעת בית שמאי ומ"מ בבריתא אחרת שנינו תשעה נזיריות ור"ל שכלם באדם אחד בלא צירוף שום חבר והרי אחד בלא חברים אין לו מקום לומר שאחד מכם וכו' ואם כן כל התשעה נזיריות נתלין בעניני הכוי והיאך אתה מוצא בהם תשעה ואינה אלא ששה בשום פנים כגון שיאמר בדבורים חלוקים ובתנאי נזירות כל הדרכים שהזכרנו בו ופירשוה באומר הריני נזיר ונזיריות הכל עלי כלומר באחד שמצא תשעה הנזירים שהוזכרו ואמר הריני נזיר בכל אחד מן הספקות שהוזכרו בו ובכל מה שהותפס בו שהמתפיס עצמו בספק נזירות הוא ספק נזיר ומ"מ הלכה שאינו נזיר אלא במה שנתלה בכוי או באחרים במי שנתקיימו דבריו על הדרך שביארנו ויש מפרשים ונזיריות הכל עלי שכלם מתפרשות בענין הכוי ששה שהזכרנו והשלשה אחת שיאמר שזה חיה ואינו חיה כלומר שבקצת דברים כך ובקצת דברים כך והשנית שיאמר שזו בהמה ואינה בהמה והשלישית שזו חיה ובהמה ושאינו לא חיה ולא בהמה אדם ובהמה תושיע ה':

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

שלשה מינין אסורין בנזיר וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא שהחלק החמישי שבה אמנם יסוד ענינו יבאר הדברים שהנזיר אסור בהם ושהוא חייב בהם את שאסור בהם כגון באכילת הדברים האסורים לו באכילה ושתיית דברים האסורים לו בשתייה וכגון איסור גלוח וטומאה למתים ואת שהוא חייב בהן כגון קרבנות טומאה ותגלחת שבהן ושזה החלק יתבאר בזה הפרק ובפרקים שאחריו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בביאור שלשת הדברים האסורין לו טומאה ותגלחת והיוצא מן הגפן השני דין תגלחת טומאה וקרבנותיה אם נטמא בתוך ימי נזירות השלישי דין תגלחת טהרה וקרבנותיה כשהשלים נזירותו הרביעי אם נמצא אי זה פסול או אי זה דבר שלא כדין בזבחים כיצד עושין לו וכיצד אין עולין לו ואם נטמא אחר קרבן אחד היאך דינו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו תחל בביאור ענין החלק הראשון ובפרט בענין איסורי אכילה ושתייה שבו והוא שאמר שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן וכל היוצא מן הגפן מצטרפין זה עם זה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ר' עקיבא אומר אפי' שרה פתו ביין ויש בה כדי לצרף כזית חייב וחייב על היין בפני עצמו ועל הענבים בפני עצמן ועל החרצנים בפני עצמן על הזוגים בפני עצמן ר' אלעזר בן עזריה אומר עד שיאכל שני חרצנים וזוגן אלו הן החרצנים ואלו הן הזוגים החרצנים אלו החיצונים והזוגים אלו הפנימיים דברי ר' יודה ר' יוסי אומר שלא תטעה בזוג של בהמה החיצון זוג והפנימי ענבל אמר הר"ם כבר אמרנו הרבה פעמים שהרביעית הוא מדה שעורה אצבעיים על אצבעיים וחצי אצבע וחומש ואלו האצבעות יקישו בהם הם הבוהנות מאצבעות היד וביאור שרה פתו טבל לחמו והיא מלה עבודה וכל משרת ענבים וענין לצרף כזית אם היה בלחם עם היין אשר נשרה בו כזית לפי שר' עקיבא סבר היתר מצטרף לאיסור ואין הלכה כר' עקיבא ראית ר' אליעזר מחרצנים ועד זג ומיעוט הקבוץ בלשון עברי שנים וענבל תמונה יתלה בצואר החיות והוא הפעמון שם החלול ממנו זוג ושם הגשם המקש אשר יכה בצדדי התמונה וישמיע לה קול ענבול והלכה כר' יוסי אשר יאמר שחרצן הוא הגרעין וזג הוא הקלפה החיצונה ואין הלכה כר' אלעזר בן עזריה אלא אם אכל מן החרצנים והזגים:

אמר המאירי שלשה מינין אסורין בנזיר ר"ל שלשה ענינים נאסר עליו הטומאה כלומר שיזהר מן הטומאה ר"ל בטומאת מת שנאמר כל ימי הזירו לה' על נפש מת לא יבא ואם נטמא במזיד לוקה שתים אחת מלאו זה ואחת משום בל יחל שהוא בכל הנדרים כמו שהתבאר:

והתגלחת ר"ל שאסור לו לגלח אפילו שערה אחת שנאמר תער לא יעבור על ראשו וכל שגלח אפילו שערה אחת בתער או אף בדבר אחר כגון מספרים וכיוצא בהם כל שהוא כעין תער והוא שקצצה מעיקרה לוקה שתים אחת מלאו זה ואחת משום בל יחל וכן אם תלשה ביד הא אם הניח בה כדי לכוף ראשה לעיקרה אינו לוקה אלא שביטל מצות עשה שנאמר גדל פרע שער ראשו:

והיוצא מן הגפן ר"ל הן באכילה הן בשתיה שנאמר כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל וכן יין ושכר לא ישתה והיוצא מן הגפן פירושו בין הפרי בין פסולתו של פירי והפרי הוא הענבים לחים או יבשים והבוסר והוא שהוזכר בגמרא בלשון גורקי מענין שייף לברתיה בגוהרקי דערלה שכל שלא נתבשל קרוי בלשון ארמי גוהרקא והפסולת הוא החרצן והזג והענבים שהחמיצו והם שהוזכרו בגמרא בלשון עינבי דקרוס מלשון חמרא דאיקריס וכן ענבים הדקים שבין הגסים שאינן מתבשלים לעולם והם שהוזכרו בגמרא בלשון בין הבינים וכן לענין שתיה היין הוא הפרי הן לח הן קרוש והחומץ הוא הפסולת אבל כל שהוא מכלל העץ כגון עלין ולולבין ומל גפנים וכן הסמדר מותרין לגמרי שכל אלו מגוף העץ הם ולא נאסר אלא ביוצא הימנה וכל שאכל או שתה מן היוצא ממנה לוקה שתים אחת מלאו המיוחד על מה שאכל או שתה ואחת משום בל יחל ושיעור איסורו באכילה בכזית ובשתיה ברביעית ואם אכל כזית ענבים לחים וכזית ענבים יבשים והם הצמוקים וכזית חרצן וכזית זג ושתה רביעית יין ורביעית חומץ לוקה שבעה אחת משום ענבים לחים ואחת משום יבשים וכמו שאמרו על שניהם מה לחים ויבשים שהם מין אחד והם שני שמות וחייבין על זה בעצמו ועל זה בעצמו אף כל וכו' ואחת משום חרצן ואחת משום זג ואחת משום יין ואחת משום חומץ שאף הם שני שמות הם שהרי אף הם שני מינין כמו שהתבאר בבתרא ואחת משום בל יחל ומ"מ גדולי המחברים חולקין שלא ללקות ביין וחומץ אלא אחת כמו שנבאר וכן יש מוסיפין להלקות על לאו שבכללות שבו ר"ל מכל אשר יעשה וכו' ואינו כן כמו שיתבאר ואמר אחר כן שכל היוצא מן הגפן מצטרף זה עם זה ר"ל לכזית של אכילה ולרביעית של שתיה ר"ל שאם צירף ענבים וחרצן וזג ואכל בין כלם כזית ביחד או זה אחר זה בתוך כדי אכילת פרס לוקה אחת על אותו כזית ואחת משום בל יחל וכן אם שתה יין וחומץ מעורבים זה עם זה ברביעית וכן אף האכילה והשתיה מצטרפות ר"ל שאם שתה פחות מרביעית יין ואכל עמו ענבים עד שבין שניהם יש שיעור רביעית לשתיה או כזית לאכילה לוקה וכן כתבוה גדולי הרבנים בראשון של סוכה ומכאן נראה לי שרמז במה שאמר אחר כן ואינו חייב עד שיאכל כזית מן הענבים משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין ור' עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב ונאמר עליו בגמרא תנא קמא לא מדמי לכל איסורי נזיר לשתיה ור' עקיבא כיון דכתיב לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל איסורין בכזית ופירוש הדברים לדעתי אינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית ר"ל מן הענבים לבד או מן המצטרפים עמו בדברים הראוים לאכילה כגון חרצנים וזגים וזו היא משנה ראשונה וכן ביין עד שישתה רביעית יין לבד או המצטרפים עמו בדברים הראויים לשתיה כגון חומץ הא ראוי לאכילה עם ראוי לשתיה אינו מצטרף ועל משנה זו הראשונה אמרו בגמרא תנא קמא לא מדמי איסורי נזיר ר"ל איסורין שמענין אכילה לשתיה ואין שיכות לאכילה עם שתיה עד שיצטרפו שניהם אלא או כזית בכל מידי דאכילה או רביעית בכל מידי דשתיה ור' עקיבא חלק לומר שמצטרפות על הדרך שפירשנו תחלה מדחזינן לקרא שכלל אף היין בלשון אכילה כדכתיב מכל אשר יעשה מגפן היין לא יאכל מה אכילה ר"ל בדברים הראויים לאכילה בכזית אף כל איסורין שבו מצטרפין לכזית ואף אכילה ושתייה וייחס את הכל לכזית שאף הרביעית כשהוא קרוש עומד על כזית כמו שביארנו במסכת שבת ע"ז א' והוא שאמרו כאן ר' עקיבא אומר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית ר"ל מן היין כגון שנבלע רביעית יין באותה הפת חייב כל שאכל הפת ביחד או בתוך כדי אכילת פרס אלמא אף הראוי לשתיה שהכניסו דרך אכילה חייב וכל שכן שהאכילה בדבר הראוי לאכילה והשתיה בדבר הראוי לשתיה מצטרפין ואף על פי שר' עקיבא אף בשיש כזית בין הפת והיין אמרה ומשום דסבירא ליה דהיתר מצטרף לאיסור בנזיר הואיל ויש טעם היין בכלו ושטעם האיסור בעין או בבליעה שלא על ידי רוטב שלא נתפזר טעם האיסור בהיתר אלא שהוא צרור ומונח כמו שיתבאר מ"מ בכאן לא אמרה אלא בשיש כזית לצרף ביין לבד ר"ל שנבלע בו רביעית והוא שאמרו בגמרא על מה שאמרו היתר מצטרף לאיסור בנזיר דאליבא דר' עקיבא איתמר ושאלו בה הי ר' עקיבא אילימא ר' עקיבא דמתני' דאמר אפילו שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב דילמא התם שאני דאיכא כזית בעיניה כלומר דכל שיש בו כדי לצרף כזית ביין לחודיה קאמר וכי תימא אי הכי מאי למימרא לאפוקי מדתנא קמא דאמר עד שישתה רביעית יין כלומר שהיה דעתו שלא ללקות על היין אלא בדרך שתייה ואפקה מר' עקיבא דבריתא דאמר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית מפת ויין חייב אלמא פלוגתא דמשנה ראשונה ור' עקיבא דמתני' אינה אלא דלמשנה ראשונה אין שתיה ואכילה מצטרפות ולר' עקיבא מצטרפות והלכה כר' עקיבא בהא אלא דבההיא דבריתא אין הלכה כמותו ואין היתר מצטרף לאיסור כלל אף בנזיר כמו שיתבאר והדברים ברורים ומשנה ראשונה נדרשת לפניה ולאחריה ר"ל אאינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית ואעד שישתה רביעית יין על הדרך שביארנו:

וטרחתי בפירוש זה מצד שראיתי המפרשים מתבלבלים בביאורה ולא עלתה בידם והוא שגדולי הרבנים מפרשים שזו שאמרו תחלה ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית אינה משנה ראשונה אלא הם הם דברי ר' עקיבא ופירושם עד שיאכל כזית וכן בשתיה כזית והוא שיעור מה שנשפך מכלי מלא בשביל כזית ואחריו אמרו משנה ראשונה עד שישתה רביעית והם מפרישים גם כן והוא הדין לאכילה ונמצא מחלקתם שלמשנה ראשונה אף מידי דאכילה שיעורו ברביעית ולר' עקיבא אף מידי דבר שתיה בכזית והם גורסין בגמרא תנא קמא מדמי כל איסורי נזיר לשתיה ר"ל משנה ראשונה מדמי לכל איסורי נזיר לשתיה ר"ל שיהא אף הראוי לאכילה שיעורו ברביעית ור' עקיבא סבר מדכתיב לא יאכל מה אכילה בכזית אף כל כזית וכמה הרפתקי עדו עליה דהאי פירושא חדא דמהיכא אית להו דהא דאינו חייב עד שיאכל כזית ר' עקיבא היא ועוד מהיכן להם עד שיאכל כזית והוא הדין לשתיה ועוד שישתה רביעית והוא הדין לאכילה ליכיילינהו וליתנינהו עד שיאכל או ישתה כזית ועד שישתה או יאכל ברביעית ועוד אי רישא ר' עקיבא היאך הפסיק בין דבריו של ר' עקיבא שהרי אחריו אמרו אמר ר' עקיבא אפי' שרה וכו' ועוד הוה ליה למיתני משנה ראשונה עד שיאכל מן הענבים ברביעית דהא הויא רבותא טפי ואף אחרוני הרבנים הרגישו בקצת קושיות אלו ובאחרות עמהן אלא שהנחנו מהם מה שלא נראה לנו להיות קושיא חזקה והוספנו עליהן מה שנראה לנו להיות קושיא חזקה ואף הם פירשו דעד שיאכל כזית ממשנה ראשונה הוא ולא נחלקו אלא בשתיה שלמשנה ראשונה ברביעית ולר' עקיבא אף שתיה בכזית וגורסין בגמרא תנא קמא לא מדמי וכו' ולא הרגישו להקשות לא להם ולא לגדוליהם שהרי רביעית לשתיה וכזית לאכילה שיעור אחד הוא אלא שעיקר הדברים כמו שפירשנו:

והזכיר אחר כן שאם אכל ענבים וחרצנים וזגים ושתה יין חייב על כל אחד ואחד בפני עצמו וכן הלכה כמו שביארנו ואף אם אכל ענבים שבשני שמות כגון לחים ויבשים חייב עוד אחת כמו שביארנו:

ר' אלעזר בן עזריה אומר אינו חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן ר"ל שני גרעינין וקליפתן דמיעוט חרצנים שנים והרי בכל קליפה שני גרעינין בתוכה ומתוך כך הוא אומר שאין החיוב אלא בענבה אחת שיש בה שני חרצנים וקליפה אחת שעליהן והוא סובר כר' יוסי שחרצן הוא הגרגיר כמו שיתבאר בסמוך אלא שלעיקר דבריו מיהא שאמר שאינו חייב אף באכילת כזית אלא אם כן היו בכלל צירופיו שני חרצנים וקליפה אחת אין הלכה כן אלא אף בחרצן לבד או בזג לבד כל שאכל מהן כזית חייב ואם אכל חרצן בכזית וזג בכזית חייב שתים ונחלקו אחר כך בביאור חרצן וזג שלדעת ר' יהודה חרצנים אלו החיצונים ר"ל הקליפה וזג אלו הפנימיים ר"ל הגרעינין ור' יוסי חולק ואומר בהפך וכדי שלא תטעה הוא מזכיר בהם כזוג של בהמות שהחיצון החלול שהגרגיר המקשקש מונח בתוכו קרוי זוג ואותו הגרגיר שבתוכן קרוי עינבל ואף בכאן החיצון ר"ל הקליפה קרויה זג והגרעינין שזורעין אותם קרויים חרצנים וכן הלכה וכמו שאמרו בענין כלאים חטה ושעורה וחרצן ואין הקליפה בת זריעה וזהו שתרגם אנקלוס זג עיצורין שהקלפות הן הן שנעצרות בגת וגרגרים שבפנים שהם החרצנים תרגם פורצנין וכמו שאמרו בפרק כל הבשר ק"י א' במאי טויתינהו בפורצני ואין הקליפות ראויות להיסק אלא הגרעינין וזהו שהתורה הזכירה חרצן בלשון רבים וזג בלשון יחיד מפני שרוב ענבים יש בתוך כל קליפה שני גרעינין:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: