מסכת נזיר דף ס״ג עמוד ב׳

אמר רבא ת"ש מדקתני מתני' אם נודע לו עד שלא גילח בין כך ובין כך בין טומאת התהום בין טומאה ידועה סותר ואוקימנא לה למתני' כר"א וקחזינא מיהא דקפסיק ואמר כל אימת דאיטמי בין בתוך ימי מלאת בין לאחר ימי מלאת דסותר:

ודאיתידע ליה אימת אילימא בתוך ימי מלאת צריכא למימר דסותר בתמיה אלא לאו שמע מינה דאיתידע ליה לאחר מלאת וקאמר דסותר דבתר טומאה דהוה בתוך ימי מלאת אזלינן:

ועדיין תיבעי לך כיון דלאחר מלאת קאי ז' סותר ותו לא או דילמא כיון דניטמא בתוך ימי מלאת סותר את כולן:

ולמאן קמיבעיא לך אי לרבנן וקודם הבאת קרבנותיו פשיטא דכולן סותר:

ואי לר"א וקודם תגלחת הא שמעי' ליה דאמר בפרק מי שאמר הריני נזיר מגלח (לעיל נזיר דף טז:) כל לאחר מלאת ז' סותר:

אמר לך רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א קמיבעיא לי והכי קמיבעיא לי הני מילי דלאחר מלאת שבעה סותר ותו לא כי ניטמא לאחר מלאת והאי כיון דניטמא לפני מלאת מודי בה ר"א דבתר טומאה דהות בתוך ימי מלאת אזלינן:

או דילמא כיון דידיעה לאחר מלאת הוא שכבר הביא קרבנותיו וז' הוא דסותר ותו לא:

ה"ג ומינה הא דקתני בין כך ובין כך סותר ולא קמפליג ש"מ כלומר ותיפשוט ליה ממתני' גופיה דמדקתני בין כך ובין כך סותר ולא קמפליג בין דניטמא קודם מלאת בין לאחר מלאת דהא מתני' כל אימת דניטמא במשמע ואוקימנא לה כר"א דאמר כל לאחר מלאת ז' סותר ותו לא ש"מ נמי דאפילו היכא דניטמא בתוך מלאת כיון דידיעה לאחר מלאת הוא דז' סותר ותו לא: לישנא אחרינא אמר רבא ת"ש ולרבא לית ליה דרבי יוחנן דמוקים לה למתני' כר"א ולא כרבנן דקסבר רבא מתני' נמי מיתוקמא כרבנן דמודו רבנן גבי טומאת התהום דאע"ג דבעלמא תגלחת לא מעכבא לגבי טומאת התהום חשיבא שאם נודע לו עד שלא גילח קפסיק ותני בין דנטמא לפני מלאת בין לאחר מלאת דאם נודע לו לאחר מלאת קודם גילוח אע"ג דהביא קרבנותיו סותר דבזו מודו רבנן לר"א דתגלחת הויא חשובה לענין טומאת התהום וש"מ דסותר ועדיין תיבעי לך כו' אמר לך רמי בר חמא לעולם אליבא דר"א קמיבעיא ליה והכי קמיבעי ליה ה"מ דאמר ר"א דאינו סותר אלא ז' היכא דנטמא נמי לאחר מלאת והא כיון דנטמא לפני מלאת מודי להו לרבנן דסותר את כולן דכמאן דנודע בתוך מלאת דמי או דילמא שאני הכא דכיון דידיעה ליתא אלא לאחר מלאת שבעה הוא סותר ותו לא. ומינה איכא למישמע מינה דהא קתני בין כך ובין כך סותר וקא משמע מתני' לא שנא בין היכא דנטמא לפני מלאת להיכא דנטמא לאחר מלאת דסותר את כולן ולא מיפלגי בה ר"א ורבנן ש"מ דלר"א נמי כיון דטומאה הוה בימי מלאת דסותר את הכל:

אמר רבא ת"ש עד שלא גילח בין כך ובין כך סותר היכי דמי אי דאיתידע ליה תוך מלאת צריכא למימר דסותר - צ"ע מאי קאמר הא איצטריך לאשמועי' דיש טומאת התהום שסותר כגון שנודע לו עד שלא גילח ונראה לפרש דמיתורא דמתני' דייק דמדיוקא דרישא נפקא מדקתני נודע משגלח:

ועדיין תיבעי לך הש"ס הולך ומפרש הך פשיטותא דרבא דרך קשיא ותירוץ ואף בעיא דרמי בר חמא הולך ומפרש הטעם באורך:

ועדיין תיבעי לך כולהו סותר או ז' סותר ומה היה פשיטותא דרבא ומשיב למאן אי לרבנן פשיטא דכולהו סותר כדאמר לעיל בפרק ג' (נזיר דף טז.) דאף נטמא אחר מלאת סותר [שלשים מדרבנן ואי ר"א הא אמר כל אחר מלאת ז' סותר:

הני מילי דקאמר ר"א אחר מלאת ז' סותר כי נטמא אחר מלאת והא דקא מיבעיא ליה תוך מלאת הוא או דילמא שאני הכא דידיעה לאחר מלאת הוא והוי כמו נטמא אחר מלאת והיינו בעיא דרמי בר חמא ופשיט ליה מיניה ממתני' גופה דאוקמינן כר"א וקתני אם עד שלא גילח נודע לו בין כך ובין כך סותר ולא מפליג בין נטמא קודם מלאת לנטמא לאחר מלאת ובנטמא אחר מלאת פשיטא לך דאינו סותר כ"א ז' לר"א והכי נמי כי נטמא לפני מלאת דאינו סותר כי אם ז':

לתרומה טמא כיון שהוא מוטל לרחבה של דרך אי אפשר לו לעבור כי אם דרך עליו ויאהיל לנזיר ועושה פסח טהור דהוי טומאת התהום בד"א דלתרומה טמא שאין לו מקום לעבור אם לא דרך אותו מקום שהמת נמצא אבל יש לו דרך לעבור טהור אף לתרומה בד"א לתרומה טמא שנמצא שלם אבל משובר ומפורק אפילו אין לו מקום לעבור טהור דשמא בין פרקין עבר ולא עבר דרך ישר אלא דרך מעוקם והויא ליה ספק טומאה ברה"ר דספקו טהור אבל אם נמצא בקבר ועבר דרך עליו אפי' משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו ליטמא באהל כדדרשינן או בקבר לרבות קבר סתום שהעובר אף כנגד הריקן שבקבר מטמא באהל כדפרישית לעיל:

במה דברים אמורים דחיישינן שמא בין פרקין עבר וטהור במהלך על רגליו שאפשר שלא יגע ושלא יסיט ושלא יאהיל אבל טעון משאו או רכוב על גבי בהמה אינו יכול להלך כל כך זקוף שלא יטה עצמו לצדדין וטמא דאין זו ספק טומאה ברה"ר אלא ודאי ניטמא דהאהיל:

במה דברים אמורים דאין לו מקום לעבור דטהור בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה [שלשתן טמאים] תרומה ונזיר ועושה פסח ומפרש ואזיל מאי ניהו טומאה ידועה דמכיר בה א' בסוף העולם:

באפילה ובנקיקי הסלעים אבל אינו מכוסה:

המוצא מת מושכב לרחבה של דרך ועבר עליה לנזיר ועושה פסח טהור ור"ל בטומאת התהום שלא נודעה לשום אדם והוא שדקדקו בכיוצא בה מוצא פרט למצוי כלומר שלא מצאו עד אחר החפירה והחפוש שאלו היה מצוי אין זו טומאת התהום וכן מת פרט להרוג שאם הוא הרוג הרי נודע למי שהרגו אבל כשמת מאליו אין אומרין הרי נודע למי שקברו שמא גל של צרורות נפל עליו מושכב פרט ליושב ר"ל שאם מצאו יושב ודאי אחר הושיבו משמת וידע בו לרחבה של דרך שעל כל פנים עבר על הטומאה שהרי הטומאה מחזקת כל הרוחב ומתוך כך לנזיר ועושה פסח טהור שהלכה היא בנזיר ועושה פסח ר"ל לעשות פסח לכתחלה הואיל ולא בודאי נטמא שהרי שמא לא נגע ולא האהיל כגון שהלך בקצה הדרך סמוך לו ומה שפירשוה למעלה בנזיר בשכבר גלח ובעושה פסח בשכבר עשה פסח הוא בודאי נטמא בטומאת התהום כך נראית שיטת גדולי המחברים ויש מפרשים שאף זו בטומאה ודאית ובנזיר שגלח ובעושה פסח בשכבר עשה הא לתרומה וקדשים טמא ולמדת שאינה מן התורה שאלו מן התורה לכל היה טמא או לכל טהור אלא הלכה היא ולא נאמרה אלא לנזיר ועושה פסח ומה שהיו מביאין אותה ממה שנאמר בנזיר וכי ימות מת עליו במחוורת עליו וממה שנאמר בעושה פסח בדרך רחוקה מה דרך גלוי אף טומאה גלויה כבר נדחית:

כבר ביארנו שיום אחרון של ימי הנזירות והוא יום ל' לנזירות סתם הוא הנקרא יום מלאת ואם נטמא בו סתר את הכל לדעת חכמים אבל לדעת ר' אליעזר לא סתר אלא שבעה כשיעור הצריך לו להזאת שלישי ושביעי והלכה כחכמים:

יום מחרתו והוא יום ל"א נקרא לאחר מלאת והוא יום הבאת קרבנות ומצות גלוח וכל שנטמא בו קודם הבאת קרבנותיו בנזירות סתם סתר הכל לדעת חכמים ובנזירות מרובה ל' יום ולר' אליעזר שבעה והלכה כחכמים הא משנזרק אחד מן הדמים אינו סותר כלום נטמא ביום ל"ב והוא הנקרא יום גדול שער אף על פי שאירע שלא הביא עדין קרבנותיו ולא גלח אינו סותר כלום שהרי נשלם הנזירות ומ"מ כל שנטמא בתוך ימי הנזירות או ביום מלאת אף על פי שלא נודע לו אלא אחר מלאת ושהביא קרבנותיו וגלח ונכנס ליום ל"ב או יותר כל שהיתה הטומאה מ"מ בתוך מלאת או ביום מלאת סותר אם בטומאה ידועה נטמא כמו שביארנו במשנה ובטומאת התהום אינו סותר ואם נודע לו קודם הבאת הקרבן סותר אף בטומאת התהום אלא שיראה דוקא שנודע לו ביום מחרת המלאת ומעתה סוגיא זו הבאה כאן ר"ל נטמא בתוך מלאת ר"ל בטומאת התהום ונודע לו לאחר מלאת ר"ל קודם תגלחת אי בתר ידיעה אזלינן ותהא נידונית כטומאה שלאחר מלאת אל בתר טומאה אזלינן לענין ביאור לר' אליעזר שאלוה ולענין סתירה ר"ל אם סותרת שבעה כדין נטמא בשעת הידיעה לדעתו אם כל שלשים הואיל ומ"מ הטומאה היתה בתוך מלאת והוא הדין שיש לשאלה מקום בידיעה שביום מלאת שאף כשנטמא ביום מלאת הוא אומר שבעה כמו שהקדמנו והוא שיש לה מקום לרבנן בנזירות מרובה ליום שמחרת המלאת אלא שראוי לפרשה בנזירות סתם ומה ששאל למאי אלימא למיסתר אינו לשון מדוקדק אלא שהוא ולמאי ודאי פשיטא דלענין סתירה קא בעי לה והיה רבא סבור לבררה ממה שאמרו במשנתנו אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר וסתם סתירה לגמרי משמע ואהדר ליה שאף בלשון משנתנו הוא שואלה אם סותר לגמרי או שבעה ואי לרבנן פשיטא שאפילו נטמא עכשו סותר הכל אלא לר' אליעזר שלדעתו אלו נטמא עכשו אינו סותר אלא שבעה ונשארה בספק ולענין מה שיש לה מקום לדעת חכמים בנזירות מרובה יראה שהדבר בספק ומחמירין בו:

זה שביארנו במוצא מת מוטל לרחבה של דרך בטומאת התהום אע"פ שלתרומה טמא בנזיר ועושה פסח טהור יש צדדין שאף בתרומה טהור ויש צדדין שאף לנזיר ועושה פסח טמא כיצד היה מוטל בכל הרוחב עד שאין לו מקום לעבור לתרומה טמא הא יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור שספק טומאה ברשות הרבים טהור וכן דוקא שמצאו שלם אבל מצאו משובר ומפורק אף באין לו מקום לעבור טהור אף לתרומה אימר בין פרקיו עבר ולא האהיל ומה שהזכירו בזו לשון חששא ר"ל חוששין שמא בין פרקיו עבר בהרבה מקומות מצינו לשון חששא לקולא ומ"מ אם היה בקבר אפילו משובר טמא שהקבר מצרפו שהקבר מטמא אף בצד ריקן שבו וזה שהתירו בנזיר ועושה פסח דוקא כשהלך ברגליו שיש לתלות שהטה ולא נגע אבל טעון משא או רכוב על גבי בהמה שאי אפשר לו לילך זקוף לרצונו ושלא יטה לצדדין אי אפשר שלא יגע ברגליו אם הוא מגולה או שלא יאהיל אם הוא מכוסה או שלא יסיט:

כבר ביארנו במשנה שכל שאין בו טומאת אהל כגון שרץ כל טומאה שבו שהיא צפה על פני המים ספקה טהור אף ברשות היחיד תדע שאין בזה חלוק בין שצפה על מים שבכלי בין על מים שבקרקע אלא בשתיהן ספקו טהור ויתבאר במקומו שאפילו לא היה שם אלא מלא אדם היורד לשם וטומאה טהור עד שיודע לו בודאי שנגע:

אלא נודע אחר מלאת סותר לר' אליעזר והכי נמי לרבנן דסותר בנודע לו אחר קרבנות. דאם נודע לו אחר גילוח שנטמא טומאה ידועה קתני רישא דסותר. תוספות חיצוניות:

ועדיין תיבעי לך כו' ונראה דמצי למיבעי אם יביא קרבן נזיר טמא או כדין טהור שנטמא ונודע תוך מלאת. ונראה דהא בהא תליא כולו סותר מעשה דין נזיר טמא ודין נזיר טהור או שבעה סותר דאזלינן בתר ידיעה וכבר מילא ימי נזרו. תוס' חיצוניות:

הני מילי כי נטמא אחר מלאת והאי לפני מלאת הוא והשתא מיפרשא בעיא דרמי בר חמא וממתניתין ליכא למפשט. והוא הדין דמצי למיבעי אליבא דרבנן אי בתר טומאה אזלינן וסתר מן התורה ומביא קרבנות טומאה כדין נזיר טמא או בתר ידיעה אזלינן ולא סתר אלא מדרבנן. אלא משום דאוקימנא מתניתין דאם עד שלא גילח כר' אליעזר ומיבעיא ליה פירושא דמתניתין ופשיט ליה אליבא דר' אליעזר. והוא הדין לרבנן ומינה. וקשה הא אמרינן במתניתין נזיר שגלח ואחר כך נודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר. אלמא בתר טומאה אזלינן. ונראה לי לתרץ דלא דמי דברישא כבר הביא קרבנותיו בטומאה ועל כרחו צריך להביא קרבנות אחרים וצריכין אנו לילך אחר טומאה. דאי אזלינן בתר ידיעה כבר עבר נזירותו. אבל טמא אם נטמא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו לרבנן או קודם גילוח לר' אליעזר דאכתי לא פסק נזירותיה בהא ודאי אזלינן בתר ידיעה. הרא"ש ז"ל בפירושיו: והתוספות החיצוניות כתבו וזה לשונן. ומשמע לפי המסקנא כו' זו בתר ידיעה אזלינן ולא בתר טומאה והוי כאלו הוי ליה הטומאה בשעת הידיעה. וצריך עיון רישא דקתני נזיר שגלח ונורע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר. והשתא אי בתר ידיעה אזלינן משוית ליה כאלו נטמא בשעת הידיעה אם כן למה יסתור קרבנותיו כלל הא ודאי נזיר שנטמא אחר שגילח אין כאן בית מיחוש. וצריך לומר על כרחין דהא דפשיט בתר ידיעה לאו דוקא ממש בשעת הידיעה. אלא דלא דייני בתר טומאה תוך שלשים ואחד קודם הבאת קרבנותיו. עד כאן: במה דברים אמורים שמצאו שלם אבל מצאו משובר ומפורק אפילו אין לו מקום לעבור טהור חיישינן שמא בין שוקיו גרסא אחרת בין פרקיו עבר. ובקבר אפילו משובר או מפורק טמא מפני שהקבר מצרפו. במה דברים אמורים במהלך ברגליו. אבל טעון משאוי או רכוב אפילו בנזיר ועושי פסח טמא לפי שהמהלך ברגליו אפשר לו שלא יגע ושלא יחול ושלא ימוט. גרסא אחרת ושלא יאהיל ושלא יסיט. במה דברים אמורים בטומאה ידועה. אבל בטומאת התהום אפילו בתרומה טהור. גרסא אחרת בטומאת התהום אבל בטומאה ידועה שלשתן טמאין. ופירוש שלשתן נזיר ועושי פסח ותרומה. שיטה:

היה במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים אין זו טומאת התהום פירוש משום דאפשר שאחר שמת שם ראוהו בני אדם בתוך המים בעוד שהחמה זורחת שם או באור הנר שהיה אדם מוליך שם. אבל כשנמצא טמון בתבן או בעפר מוכחא מילתא דמשנפל שם חי לא היה אדם יכול להראותו.

ולא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד פירוש לאפוקי הרוג דלא. אי נמי למעוטי טומאת התהום דזיבה דאם ספר שבעה נקיים וטבל ביום שביעי והביא קרבנותיו וראה אחר טבילה אמרינן שיהיה טמא למפרע וכל קרבנות שהקריב נפסלו ונטמאו למפרע אף על פי שהיה ספק בשעה שהקריבם אם יראה ואם לא יראה. ומיהו לא בא למעט טומאת ספק שרץ שאפילו נגע בו בודאי אין סותר דלא אסרה תורה לנזיר מגע שרץ אלא של מת. שיטה: