מסכת נזיר דף ל״ח עמוד א׳

ורבי שמעון דלית ליה צירוף אפי' בכל שהוא מיחייב כדאמרי' בפירקין דלעיל (נזיר דף ד.) דקסבר ר"ש כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן:

עד שיזיר מכולן כגון דאמר הריני נזיר סתם ופרשינן לעיל (נזיר דף ג:) דמשמע מן הטומאה ומן התגלחת ומן היין ואילו לרבנן אפי' לא נזר אלא מאחת חייב בכולן:

כל רביעיות שבתורה כגון רביעית דם שמטמא באהל אין היתר מצטרף לאיסור שאין אחד מכל המשקין מצטרף עמה לרביעית חוץ מרביעית של נזיר כו':

לרבי יוחנן נמי מרבי ליה לאוכלים שבנזיר כגון חרצן וזג וענב שמצטרף דבר אחר עמהן בכזית:

ור' אלעזר משקין אין מצטרפין משום דבדידיה מפרש קרא אבל במידי אחרינא כגון באוכלין אין היתר מצטרף עמהן:

א"ר אלעזר עשר רביעיות הן בעשרה מקומות נתנה בהן תורה שיעור רביעית:

חמש סומקתא יין ודם:

וחמש חיוורתא מים ושמן:

דלית ליה צירוף כלומר לא בעי צירוף דאית ליה כל שהוא [למכות] וא"ת לר"ש משרת למה לי לצירוף לא איצטריך וכ"ת לטעם כעיקר תיפוק ליה מגיעולי עובדי כוכבים לר"ש דלאו חידוש דאיהו אמר במס' ע"ז (דף סז:) לא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא וי"ל דיכול להיות דלדידיה נמי אי אפשר דלא פגמה פורתא ואפ"ה אסרה הכתוב ושפיר מקרי חידוש שחלק הכתוב בין פגם מרובה לפגם מועט ועוד תירץ נ"ע דשפיר איצטריך לצירוף דהא דקאמר כל שהוא היינו כשהוא בעיניה אבל כשהוא מעורב לא ס"ד למיסר וכי האי גוונא אמר אביי במנחות (דף נח.) ברייתא אין לי אלא כו' דבתר דמרבינן מקרא מקצתו דהיינו חצי זית מצריך קרא לעירובו:

אמר ר' אבהו אמר ר' אלעזר כל איסורין שבתורה כו' [ואית דגרסי] כל רביעיות כו' ואיכא לפרש כגון רביעית יין של ערלה או של כלאי הכרם:

אפילו אוכלין מרבי משום דמשרת משמע מפת ומיין וסבירא ליה לר' יוחנן דה"ה כל איסורי נזיר כגון חרצן וזג ור"א ס"ל דמשרת משמע דוקא יין והיכא דגלי גלי:

נזיר רביעית יין לנזיר והיינו למשנה ראשונה (לעיל נזיר דף לד:) אע"ג דקאמר לקמן בפלוגתא לא קמיירי היינו גבי חיוורתא:

על כל נפשות מת לא יבא נפשות משמע תרי ומת משמע שיעור אחד והוא רביעית דם לנפש שהנפש תלוי בו כדאמר (שבת דף לא:) רביעית דם נתתי בכם כו':

חלת רביעית שמן בחלות תודה מיירי שהיו בו שלשה מינין ממצה עשרה חלות ועשרה רבוכין ועשרה רקיקין וטעונין חצי לוג ואמר וחוציהו חציו לרקיקין ולחלות וחציו לרבוכה כדאמרי' בפרק התודה (מנחות דף עז. ושם):

מצורע רביעית מים למצורע דכתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ואמר בסוטה בפ' היה מביא (סוטה דף טז:) בדם שדם הצפור ניכר בהן וכמה הן רביעית:

היה מביא פיילי פירוש כלי ונותן בו חצי לוג מן הכיור להשקות את הסוטה:

כבר ביארנו במשנתנו שכל איסורי נזיר מצטרפין זה עם זה וכן ביארנו בפרק ראשון שכל שנדר בנזירות אף לאחד מאיסורי נזיר נעשה נזיר בכלם ואם כן ר' שמעון שאינו סובר באיסורי נזיר שיצטרפו וכן שסובר שאינו נזיר עד שיזיר מכלן או שיזיר בסתם אין הלכה כמותו באחת מהן:

זה שביארנו שאין היתר מצטרף לאיסור אף בנזיר לא סוף דבר באיסורי אכילה שבו אלא אף ברביעית יין שלו אם נטל פחות מרביעית יין והשלימו במזיגת מים לרביעית אינו לוקה:

עשר רביעיות הן חמש אדומות ר"ל של יין ודם וחמש לבנות ר"ל של מים ושמן חמש האדומות סימן להם נזיר ועושה פסח שהורו במקדש ומת חמש הלבנות סימן להם חלת נזיר ומצורע שנפסלו בשבת וביאורן של ראשונות ר"ל האדומות א' נזיר ר"ל רביעית יין לאיסור שתייתו ב' עושה פסח ר"ל ארבע כוסות צריך שיהא בהן בכל אחד כדי רביעית ג' שהורו ר"ל שאם שתה רביעית יין אל יורה דכתיב בכהנים יין ושכר אל תשת בבואכם וכו' וסמיך ליה ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטהור ובין הטמא וכו' ד' במקדש ר"ל שאם שתה רביעית יין ונכנס למקדש חייב ה' רביעית דם ר"ל שדם המת מטמא במגע ובמשא ובאהל ושיעורה ברביעית ומ"מ רביעית דם הבא משני מתים טהור לא נאמרה אלא בבאה ממת אחד וזה שהביאוה כאן בבאה משני מתים אינה הלכה:

וביאורן של אחרונות ר"ל הלבנות א' חלת ר"ל רביעית שמן לחלות תודה של רביכה והוא ששלשת מיני מצה היו באין בתודה חלות ורקיקין ורביכין והיו באין עליהם חצי לוג שמן חציו שהוא רביעית לרביכין ורביעית הנשאר חציו לחלות וחציו לרקיקין ב' נזיר ר"ל רביעית שמן שהיו נותנין ברקיקי נזיר ג' מצורע והוא רביעית מים למצורע דכתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ונאמר בסוטה מים שדם הצפור ניכר בהם וכמה הם רביעית ומה שאמרו בסוף נגעים מביא פילי של חרס ובו חצי לוג מים שבוש הוא וראוי לגרוס רביעית וכן תמצא במשניות מדויקות ד' שנפסלו ר"ל שכל המשקין טמאין לפסול את הגויה ברביעית והוא שכבר ידעת שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וחכמים גזרו על משקין טמאין שיטמאו כלים מגזירת משקה זב וזבה אבל אדם לא אלא שגזרו בכל השותה אותם שיהא שני לטומאה עד שיהא פוסל את התרומה ומפני שחששו שמא ישתה עמהם משקה של תרומה ויטמא משקה התרומה במשקה טמא ונמצא אוכל תרומה טמאה ולא גזרו בכך אלא בשתיית רביעית ה' בשבת ר"ל ששיעור השופכין ר"ל מים סרוחין להוצאת שבת ברביעית אבל יין ומים ושמן ודבש יש בהוצאתן שיעור מועט מזה כמו שביארנו במקומן:

אף נטילת ידים שיעורן ברביעית ואם נטל בפחות מרביעית אינו כלום אפילו לאחד וכל שיש בכלי רביעית נוטלין ממנו אפילו שנים בבת אחת ר"ל שיהא הקלוח יורד מידיו של ראשון לידיו של שני ויש מקילין אף בזה אחר זה ושיטול השני במה שנשאר לראשון ולא יראה כן וכבר ביארנו הענין בסוף מסכת ברכות במה שחברנו שם בדיני נטילת ידים ולא מנאוה בכלל אלו שהוזכרו מפני שמכיון שהוכשרו אף לשנים אין כאן רביעית גמורה לאחד:

ולענין ביאור בעל התלמוד הקשה ליחשוב נמי רביעית דנטילת ידים ר"ל לדעת האומר לאחד ולא לשנים ותירץ בפלוגתא לא מיירי כלומר דהא לרבנן אף לשנים ואין כאן רביעית והוא סובר כרבנן ופירושו בפלוגתא כלומר במה שאין דעתו כן אף על פי שיחיד אמרה לא הזכיר ורביעית דם הבאה משני מתים שהזכיר דרך רבותא הזכירה שהרי מ"מ אע"פ שאין הלכה כן נמנה מיהא רביעית שבמת אחד:

אף לענין סוטה אמרו שאחר שהביא המגלה מביא פילי ר"ל שבר של חרס חדשה שלא נעשית בו מלאכה מעולם ונותן לתוכו חצי לוג מן הכיור ונותן שם מעפר המשכן ומן הדברים המרים ומוחק המגלה לתוכן ואע"פ שר' חלק בה לומר רביעית לא הזכירה בכלל הרביעית שהוזכרו שלא חשש לדבריו במקום רבים במה שאינו סובר כן:

כבר ביארנו בשלישי של ברכות שאף על פי שמי רגלים אסור לקרות את שמע כנגדן אם שפך עליהם מים מותר אפילו היו מי רגלים כנוסים לתוך כלי ושפך לתוכו מים מותר וכמה נותן לתוכה רביעית הן ששפכו שם קודם שיהיו מי רגלים לתוך הכלי הן ששפכו אחר שהיו שם מי רגלים וזה שלא הוזכרה כאן מפני שרבים היו חלוקים עליה לומר בכל שהו ואף הוא סובר בה כרבים ומ"מ הלכה כר' זכאי שאמר בה ברביעית:

איכא בינייהו דר' יוחנן מרבה אפילו מיני אוכלין ור' אלעזר משקין אין כגון יין ומים כדמשמע קרא דמשרת. וכן נמי שריית פת ביין דהוי דרך שתייה. אבל אוכל כגון חרצן ופת זג ופת דהיינו דרך אכילה לר' יוחנן מצטרף לר' אלעזר לא מצטרף. ורביעית דנקט ר' אלעזר כתנא קמא דר' עקיבא וסבר כר' עקיבא בחדא בצירוף וכרבנן בחדא (כשיעור שתייה יין לנזיר ברבים) דשיעור שתיית יין לנזיר ברביעית:

עשר רביעיות לעניין שיעורין ונקיט רב כהנא האי סימנא כי היכי דלא לישתכח האי גירסא. מנימוקי הר' עזריאל ז"ל:

מצורע לרביעית מים למצורע דכתיב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה אל מים חיים. ואמרינן בסוטה פרק היה מביא מים שדם הצפור ניכר בהם וכמה הן רביעית. פירוש דסוף נגעים תנן מביא פיילי של חרס ובו חצי לוג מים. וליכא למימר דפליגי דהא אמרי דבפלוגתא לא מיירי. ונראה דהתם גרסינן רביעית. תוספי הרא"ש ז"ל:

ותו ליכא בתמיה והא איכא מי רביעית נוטלין לידים לאחד ואפילו לשנים דאפילו שני בני אדם נוטלין ידיהם מרביעית שבכלי. בפלוגתא לא קמיירי. והך דידים פלוגתא היא במסכת ידים והכי איתא. מי רביעית נוטלין לידים ואפילו לשנים ומחצי לוג לשלשה וארבעה ומלוג לחמשה ולעשרה. מוסיפין על הראשונים ואין מוסיפין על השניים דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר מי רביעית נוטלין לאחד אבל לא לשנים. ויש טועים שהגיהו ר' זכאי אומר לאחד ולא לשנים לפי שלא היו יודעים המחלוקת איפה ובדו מדעתם לומר שר' זכאי יחלוק כמו רביעית דמי רגלים. (ולא) ולכאורה היה נראה לפרש דהא דאמר בפלוגתא לא מיירי היינו בחמש חיורתא אבל בחמש סומקי מיירי שפיר בפלוגתא. דהא קתני רביעית דם משני מתים דפליגי רבנו עליה ובעו רביעית דם ממת אחד דדרשי נפשת חסר כתיב. איכא למימר שמא יש לחלק בין פלוגתא דנפשות ונפשת ואינך פלוגתייהו. הר' עזריאל ז"ל. ותימה כיון דבסומקתא אמרינן דאיירי שפיר בפלוגתא ליתני דם נבלות בית שמאי מטהרין ובית הלל מטמאין ואמר ר' יוסי בר' יהודה אף כשטמאו בית הלל לא טמאו אלא רביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית ובפרק המוציא מייתי לה. ועוד קשה וליחשוב נמי פלוגתא דאין פוחתין לעני בגורן וקא חשיב יין ובריש פרק בכל מערבין מייתי לה. ושמא אותן רביעיות לא היה תופס אמת לכך לא מנה אותן אף כי מיירי בפלוגתא. תוספי הרא"ש ז"ל:

והאיכא היה מביא פיילי של חרס מזרקי יין מתרגמינן פיילין וגבי סוטה מיתניא. ולכך נקט של חרס שהוא גרוע מכל הכלים. הר' עזריאל ז"ל.

ומשני בר מההיא דבטלוה רבנן ומוקמוה אארבעים סאה לא אשכחנא בכל התלמוד דבטלוה בר מהכא. ותירוץ זה מתרץ כל מה שיכולין להקשות מדיני רביעית שבמקוה. הר' עזריאל ז"ל.

הכי גרסינן בספרים תנא קמא כו' ככתוב בתוספות. ובגמרא גריס ר"ת תנא קמא לא מדמה להו לכל איסורי נזיר לשתייה. דאף על פי שאכילה בכזית כדאמר פרק כל שעה מכל מקום שתייה ברביעית. ור' עקיבא כיון דכתיב וענבים קא דריש. וקשה דבפרק קמא דסוכה דקאמר גפן כדי רביעית יין לנזיר. ופירש רש"י שאם אכל חרצנים וזגין ובא לשער אם אכל מהם רביעית לא יתנם במים לפי שהן צלולין ונופלין בקל אלא בכלי שיש בו יין. וסובר רש"י שצריך שיהא בדין חרצנים וזגין כל כך שיפלו מן היין שיעור רביעית הלוג. ולא נאמר שיתן החרצנים בכוס מים ויתנו כמו כן ביצה ומחצה בכוס מים. שאם היה עושה כן מה לי במים מה לי ביין. ולגרסת ר"ת לכולי עלמא בחרצנים לא בעינן רביעית. וגריס ר"ת התם כדי כזית יין לנזיר. והשתא ליכא לפרושי לענין חרצנים דמה לי אם שיער במים או ביין אף אחרי אשר יקח הזית ויתנם במים או ביין ואחר כך יתן החרצנים הרי מפילים מים או יין מה נפשך יש בו כזית. ויש לפרש כגון ששתה יין ואין ידוע אם היה בו כזית ומביא זית ונותנו בכוס מלא יין ואם שתה כשיעור שיפיל אותו כזית מן היין חייב. ולא יתן אותו זית במים כי אז יהיה בו כזית שוחק כי המים נופלים בקל ונקל לפוטרן ביותר. אבל ביין יתן אותו וימעט. ובזה הדרך יש ליישב גירסת רביעית יין הכתוב בספר שם כגון שתה יין ואין ידוע אם יש בו רביעית לא יתן הביצה ומחצה במים דהוה ליה שוחק אלא יתן ביין ויהיה מצומצם יותר. תוספי הרא"ש ז"ל: וכתב הר' עזריאל ז"ל הכי גרסינן ועיקר. תנא קמא מדמי משקה דנזיר לשתייה בעלמא. פירוש מה שתייה דעלמא ברביעית אף גבי נזיר ברביעית. ור' עקיבא סבר דשתייה דנזיר בכזית כאכילה. ורבינו נתנאל מצא סמך בירושלמי לגירסא זו וז"ל: משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין. דהוו דרשו שכר שכר מה שכר האמור להלן רביעית אף כאן רביעית. חזרו לומר יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתיה בכזית: