בוני התלמוד

    מסכת נזיר דף ס׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    גמ' ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיותבנזירות מועטת משלשים לשלשים ובנזירות מרובה משנה לשנה:

    תגלחת ראשונה מביא צפוריןדהיינו ציפרי מצורע שכתוב בהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות:

    וחטאת העוףדקרבן טומאה דנזיר:

    עולת בהמהדקרבן טהרה דנזירות:

    ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמאבמת הילכך הא דקא מייתי ציפורים זו היא חובתו וחטאת העוף דקרבן טומאה בנזיר הוי ספק ואזלא לקבורה משום דדילמא לאו טמא מת הוא ולא חזיא להקרבה ועולה דקמייתי קרבן נדבה דילמא מצורע הוא ועדיין אינו ראוי לתגלחת טהרה דנזירות:

    ולגלחו בתוך שבעהכמשפט של מוחלט שסופר שבעה ואח"כ מגלח:

    אי אפשר דדילמא לאו מוחלטולאו טמא הוא והוי נזיר טהור ורחמנא אמר תער לא יעבור על ראשו:

    ואי לאו מצורע ודאי הוא ולאו טמא מת הואאלא נזיר טהור לציפורין דקמייתי לא חיישינן דאבראי קא מיתעבדי ואי משום חטאת העוף הא קאזלא לקבורה ועולת בהמה דקמייתי הויא חובתו:

    והא קבעי איתויי אשםמצורע בתגלחת שניה ואשם במצורע ודאי מעכב באכילתו כדקיימא לן הביא כפרתו אוכל בקדשים ואילו בכל הני ארבע תגלחיות אמאי לא תני ליה אשם:

    הא מני ר' שמעון היא דאמר מייתי ומתניכדאמרי' בפרק בתרא דמסכת מנחות (דף קה.) רבי שמעון אומר למחרת מביא אשמו ולוגו עמו ואומר אם מצורע הוא זה אשמו וזה לוגו ואם לאו אשם זה יהא שלמי נדבה ואותו אשם טעון שחיטה בצפון ומתן בהונות הכא נמי מייתי אשם מצורע ומתני:

    תגלחת ב' ושלישית צפרים חיות אינו צריךלהביא שכבר הביא בתגלחת ראשונה:

    מאי אית לך למימרדמיבעיא ליה לאיתויי דילמא מוחלט הוא ולא טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לימי חלוטו ותגלחת שניה זו היא של ימי ספרו וצריך להביא קרבן מצורע להכי הוא דאמר דלייתי חטאת העוף בתגלחת שניה ובתגלחת שלישית חדא לספק חלוטו וחדא לספק טומאה דנזירות דבתגלחת שניה איכא למימר שמא מוחלט הוא וחטאת העוף עולה לימי ספרו וא"ת והא בחטאת בהמה הוא דמיחייב ולא בחטאת העוף אי לאו דליהוי עני לפי שאין חטאת בהמה באה על הספק לפי שאינה נאכלת מספק והויא לה כחטאת שנתכפרו בעליה ומיתסר לאיתויי לפי שאין מביאין קדשים לבית הפסול תקון רבנן שיהא כותב כל נכסיו לאחרים והוי עני ומביא חטאת העוף הבאה על הספק כדאמר בפ' מי שאמר הריני נזיר (לעיל נזיר דף כט.) אע"פ שאינה נאכלת וה"נ תני עלה בתוספתא (פ"ו) בברייתא ומפרשינן לה נמי הכי בפרק בתרא דמסכת נדה (דף ע.) גבי שני מצורעים שנתערבו קרבנותיהם וכו' ואי אמרת דמוחלט וטמא הוא ושתי תגלחיות הראשונות עולות לו לתגלחת חלוטו וימי ספרו הילכך בתגלחת שניה מיבעי ליה לאיתויי חטאת העוף במקום חטאת בהמה שהיה מחוייב להביא ואידך חטאת העוף דקמייתי בתגלחת שלישית תיהוי לספק טומאה ועולת בהמה שבזו ושבזו תיהוי נדבה ואיכא נמי למימר דדילמא לאו מצורע הוה אלא נזיר טמא ותגלחת ראשונה עלתה לו לתגלחת טומאה דנזיר ותגלחת שניה לתגלחת טהרה לכך מביא עולת בהמה דהויא חובתו והחטאת בספק ובתגלחת רביעית מביא קרבן טהרה חטאת דבהמה ועולה ושלמים ומתני:

    נזיר 60 עמוד א

    גמ׳ · גמרא

    1תנא: בד"א בנזירות מועטת, אבל בנזירות בת שנה אוכל בקדשים לאחר שתי שנים,׃

    2ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבע שנים.

    3ותני עלה: ומגלח ארבע תגלחיות. תגלחת ראשונה מביא צפורים,׃

    4וחטאת העוף, ועולת בהמה. שניה מביא חטאת העוף ועולת בהמה, שלישית מביא חטאת העוף ועולת בהמה, רביעית מביא קרבן טהרה.

    5אמרת: תגלחת ראשון מביא וכו'. ממה נפשך שפיר קמייתי, דאי ודאי מצורע הוא ולאו טמא הוא ציפורין חובתו, וחטאת העוף ספק, אזלא לקבורה, ועולה הויא נדבה.

    6ולגלחו תוך שבעה אי אפשר, דדילמא לאו מוחלט הוא, ורחמנא אמר (במדבר ו, ה) ״תער לא יעבור על ראשו עד מלאת״.

    7ואי לאו מצורע ודאי הוי, והוא טמא חטאת העוף חובתו, וציפורין אבראי קא מתעבדין, ולא הוי חולין בעזרה. ועולת בהמה הויא נדבה.

    8ואי לאו מצורע הוא ולאו טמא הוא ציפורין אבראי קא מתעבדין, חטאת העוף לקבורה, עולת בהמה הויא חובתו. והא בעי אשם! רבי שמעון היא, דאמר: מייתי ומתני.

    9תגלחת שניה ושלישית ציפורין לא צריך, דהא עביד, מאי איכא: דילמא ודאי מוחלט הוא, חדא לספק ספרו,׃

    10וחדא, לספק טומאתו. תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתני,׃

    תוספות

    ה"ג תגלחת ראשונה מביא צפריםלספק מוחלט אחת שחוטה ואחת משולחת וחטאת העוף לספק נזיר טמא ועולת בהמה לספק נזיר טהור ועולת העוף דלא אייתי כדין נזיר טמא ק"ל ושמא מספק לא הצריכוהו וכן צריך לומר דשלמים דנזיר טהור לא הצריכוהו שלא הצריכו לספק נזיר טהור רק קרבן להתירו בתגלחת וכדאמרי' גילח על א' משלשתן יצא: ה"ג שניה מביא חטאת העוף לאו משום דנזירות טומאה יעלה לו למנין שבעה וביום השמיני יתחיל למנות דבנזיר טמא ליכא לספוקי בתגלחת שניה אלא משום ספק מוחלט ואף עולת בהמה שמא לא היה מוחלט כי אם נזיר טמא:

    שלישית מביא חטאת העוףדאולי היה טמא ותגלחת של מוחלט לא יעלה לתגלחת לא לנזיר טהור ולא לנזיר טמא כדפרישית בסמוך ועולת בהמה דשמא מוחלט הוא אך לא טמא:

    רביעיתדליכא לספוקי לא במוחלט עוד ולא בטמא עוד מביא קרבן טהרה משלם:

    אמרתכמו אמר מר תגלחת ראשונה מביא צפורין וחטאת העוף ועולת בהמה ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא הוא הצפורין לחובתו וחטאת העוף ספק אזלא לקבורה ועולה הוי נדבה ולגלחו בסוף שבעה דהיינו תוך שלשים לא אפשר דדילמא לאו מוחלט הוא ורחמנא אמר תער לא יעבור כו':

    והא בעי אשם ר' שמעון היא דאמר מייתי ומתנהדאמר בפרק התערובת (זבחים דף עו.) ובפרק בתרא דנדה (דף ע.) דאשם נמי מתנה בשלמים אף כי ממעט זמן אכילתן אי לאו מצורע הוא ובודאי טמא הוא חטאת העוף חובתו צפרים אבראי ולא הוו חולין בעזרה ועולת בהמה הוי נדבה ואי לאו מצורע הוא ולא טמא הוא צפרים אבראי קא מתעבדי וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולת בהמה היא חובתו:

    תגלחת שניה ושלישית צפורים חיים בשביל מוחלט לא צריך דהא עביד מאי איכא למימר דילמא ודאי מוחלט היה חדא לספק [ספרו] וחדא לספק טומאתו תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    שיטה מקובצת

    גמרא אמרת תגלחת ראשונה וכו'וחטאת העוף ספק ואזלא לקבורה. ותפס דברי ר' יהודה והניח דברי רבנן דאמרי בשריפה בפרק בתרא דתמורה. ובפרק כל שעה אמרו לו לר' יהודה אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה:

    רביעית מביא קרבן טהרה וכו'ושאר קרבני חטאת ושלמים יהיו חובה בכל ענין או מעולה זו או מעולה ראשונה שעדיין לא הביא חטאת ושלמים עד עתה. ולדברי ר' יהושע יבקש אחר שידור כנגדו לאחר שספר שלשים דהשתא לא יביא קרבנו לחצאין. הרב עזריאל ז"ל:

    כתוב בתוספות ולכך ימנה שלשים ויום שמיני וכו'ויום אחד ושלשים יגלח דכיון דנטהר מצרעתו אינו מגלח אלא עד יום אחד ושלשים כשאר נזירים אף על פי שעדיין אינו שותה יין ומיטמא למתים דשמא נזיר טמא היה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    כתוב בתוספות ואי אפשר לגלח שנית עד שלשים וכו'וביום שלושים דהיינו שבעה ושלשים לנזירותו מגלח דכיון שיש עליו ספק צרעת מגלח ביום שלשים כדפרישית לעיל. וביום שמנה ושלשים יביא עולת בהמה לספק נזיר טהור וחטאת העוף לספק צרעתו ואוכל בקדשים בו ביום. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נזיר דף ס׳ עמוד א׳

    מסכת נזיר דף ס׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־172 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    גמ' ותני עלה ומגלח ארבע תגלחיות בנזירות מועטת משלשים לשלשים ובנזירות מרובה משנה לשנה:

    תגלחת ראשונה מביא צפורין דהיינו ציפרי מצורע שכתוב בהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות:

    וחטאת העוף דקרבן טומאה דנזיר:

    עולת בהמה דקרבן טהרה דנזירות:

    ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא במת הילכך הא דקא מייתי ציפורים זו היא חובתו וחטאת העוף דקרבן טומאה בנזיר הוי ספק ואזלא לקבורה משום דדילמא לאו טמא מת הוא ולא חזיא להקרבה ועולה דקמייתי קרבן נדבה דילמא מצורע הוא ועדיין אינו ראוי לתגלחת טהרה דנזירות:

    ולגלחו בתוך שבעה כמשפט של מוחלט שסופר שבעה ואח"כ מגלח:

    אי אפשר דדילמא לאו מוחלט ולאו טמא הוא והוי נזיר טהור ורחמנא אמר תער לא יעבור על ראשו:

    ואי לאו מצורע ודאי הוא ולאו טמא מת הוא אלא נזיר טהור לציפורין דקמייתי לא חיישינן דאבראי קא מיתעבדי ואי משום חטאת העוף הא קאזלא לקבורה ועולת בהמה דקמייתי הויא חובתו:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Nazir 60a · Sefaria

    תוספות

    ה"ג תגלחת ראשונה מביא צפרים לספק מוחלט אחת שחוטה ואחת משולחת וחטאת העוף לספק נזיר טמא ועולת בהמה לספק נזיר טהור ועולת העוף דלא אייתי כדין נזיר טמא ק"ל ושמא מספק לא הצריכוהו וכן צריך לומר דשלמים דנזיר טהור לא הצריכוהו שלא הצריכו לספק נזיר טהור רק קרבן להתירו בתגלחת וכדאמרי' גילח על א' משלשתן יצא: ה"ג שניה מביא חטאת העוף לאו משום דנזירות טומאה יעלה לו למנין שבעה וביום השמיני יתחיל למנות דבנזיר טמא ליכא לספוקי בתגלחת שניה אלא משום ספק מוחלט ואף עולת בהמה שמא לא היה מוחלט כי אם נזיר טמא:

    שלישית מביא חטאת העוף דאולי היה טמא ותגלחת של מוחלט לא יעלה לתגלחת לא לנזיר טהור ולא לנזיר טמא כדפרישית בסמוך ועולת בהמה דשמא מוחלט הוא אך לא טמא:

    רביעית דליכא לספוקי לא במוחלט עוד ולא בטמא עוד מביא קרבן טהרה משלם:

    אמרת כמו אמר מר תגלחת ראשונה מביא צפורין וחטאת העוף ועולת בהמה ממה נפשך אי ודאי מצורע הוא ולא טמא הוא הצפורין לחובתו וחטאת העוף ספק אזלא לקבורה ועולה הוי נדבה ולגלחו בסוף שבעה דהיינו תוך שלשים לא אפשר דדילמא לאו מוחלט הוא ורחמנא אמר תער לא יעבור כו':

    והא בעי אשם ר' שמעון היא דאמר מייתי ומתנה דאמר בפרק התערובת (זבחים דף עו.) ובפרק בתרא דנדה (דף ע.) דאשם נמי מתנה בשלמים אף כי ממעט זמן אכילתן אי לאו מצורע הוא ובודאי טמא הוא חטאת העוף חובתו צפרים אבראי ולא הוו חולין בעזרה ועולת בהמה הוי נדבה ואי לאו מצורע הוא ולא טמא הוא צפרים אבראי קא מתעבדי וחטאת העוף לקבורה אזלא ועולת בהמה היא חובתו:

    תגלחת שניה ושלישית צפורים חיים בשביל מוחלט לא צריך דהא עביד מאי איכא למימר דילמא ודאי מוחלט היה חדא לספק [ספרו] וחדא לספק טומאתו תגלחת רביעית מביא קרבן טהרה ומתנה:

    Tosafot on Nazir 60a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    גמרא אמרת תגלחת ראשונה וכו' וחטאת העוף ספק ואזלא לקבורה. ותפס דברי ר' יהודה והניח דברי רבנן דאמרי בשריפה בפרק בתרא דתמורה. ובפרק כל שעה אמרו לו לר' יהודה אשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק יוכיחו שאנו אומרים בשריפה ואתה אומר בקבורה:

    רביעית מביא קרבן טהרה וכו' ושאר קרבני חטאת ושלמים יהיו חובה בכל ענין או מעולה זו או מעולה ראשונה שעדיין לא הביא חטאת ושלמים עד עתה. ולדברי ר' יהושע יבקש אחר שידור כנגדו לאחר שספר שלשים דהשתא לא יביא קרבנו לחצאין. הרב עזריאל ז"ל:

    כתוב בתוספות ולכך ימנה שלשים ויום שמיני וכו' ויום אחד ושלשים יגלח דכיון דנטהר מצרעתו אינו מגלח אלא עד יום אחד ושלשים כשאר נזירים אף על פי שעדיין אינו שותה יין ומיטמא למתים דשמא נזיר טמא היה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    כתוב בתוספות ואי אפשר לגלח שנית עד שלשים וכו' וביום שלושים דהיינו שבעה ושלשים לנזירותו מגלח דכיון שיש עליו ספק צרעת מגלח ביום שלשים כדפרישית לעיל. וביום שמנה ושלשים יביא עולת בהמה לספק נזיר טהור וחטאת העוף לספק צרעתו ואוכל בקדשים בו ביום. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 60a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' וחטאת העוף כו' לקבורה ע' סוף תמורה במתני':

    Gilyon HaShas on Nazir 60a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נזיר, דף ס׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־172 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 114 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ תנא: בד"א בנזירות מועטת, אבל בנזירות…״

    2. קטע 27 מילים

      נפתחת ב״ושותה יין ומיטמא למתים לאחר ארבע שנים.…״

    3. קטע 39 מילים

      נפתחת ב״ותני עלה: ומגלח ארבע תגלחיות. תגלחת ראשונה…״

    4. קטע 420 מילים

      נפתחת ב״וחטאת העוף, ועולת בהמה. שניה מביא חטאת…״

      חכמים: רבן טהרה.

    5. קטע 526 מילים

      נפתחת ב״אמרת: תגלחת ראשון מביא וכו'. ממה נפשך…״

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״ולגלחו תוך שבעה אי אפשר, דדילמא לאו…״

    7. קטע 722 מילים

      נפתחת ב״ואי לאו מצורע ודאי הוי, והוא טמא…״

    8. קטע 827 מילים

      נפתחת ב״ואי לאו מצורע הוא ולאו טמא הוא…״

      חכמים: רבי שמעון.

    9. קטע 917 מילים

      נפתחת ב״תגלחת שניה ושלישית ציפורין לא צריך, דהא…״

    10. קטע 109 מילים

      נפתחת ב״וחדא, לספק טומאתו. תגלחת רביעית מביא קרבן…״

      חכמים: רבן טהרה.

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נזיר דף ס׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026