מסכת נזיר דף ס״ה עמוד א׳

ומהם שאמרו תפיסה ביתר מזה והוא שנוטל כל עפר התיחוח שתחתיו ועוד חופר מקרקע בתולה שלש אצבעות וקובר את הכל וכן הלכה מצא שנים אף הן אין חוששין להם ונוטלן עם תפוסתן והשדה טהורה הא אם מצא שלשה ומצאן נקברים בתכונת קברי ישראל יש לחוש לשכונת קברות ר"ל שמא בית הקברות היה ואסור לפנותם ובלבד כשמצאם כשיעור המיועד לקברות הא אם מצאן רצופין בפחות מכשיעור דנין שבאקראי נקברו שם ועל דעת שיפנו אותם היום או מחר ויש להם דין תפיסה אבל אין להם דין שכונת קברות לאסור את פנויין ועל שיעור זה אמרו אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד שמנה הרי זו שכונת קברות ואין גורסין בה כמלא המטה וקובריה וכן מה שאמר בין זה לזה לא בין מת לחברו אלא בין כל התחום שמראשון לאחרון והוא שזה התנא סובר לפי מה שהתבאר בששי של בתרא על תכונת המערה הנעשית לכוכין על הדרך שביארנו ענינה שם שהיא ארבע אמות ברוחב ושמנה בארך ושנקברים שלשה ברחב ארבע שלש לשלש כוכין ושני טפחים בין כוך לכוך ושני טפחים לזוית אחת מכאן ואחת מכאן ולפי חשבון זה ששה נקברים בארך המערה וכשמצא שלשה בתוך ארבע זהו רחבה של מערה וכשמצאן תוך שמנה שמא זהו ארכה של מערה והשלשה האמצעיים נתמלאו עפר ומ"מ שכונת קברות יש כאן ובודק מן האחרון ולהלן עשרים אמה ולשיטה זו היה לו לומר כ"ב שמנה של מערה זו ושמנה של מערה שכנגדה ושש של חצר שביניהם וכבר שאלוה שם ופירשוה שמצאו שם קצת קברות של נפלים שאין שיעורן כל כך ומ"מ לפי מה שביארנו שם שיעור זה שלא כהלכה נאמר וסתם מערה רוחב ארבע בארך שש ונקברין בה שלש בארך המערה ונמצאו שלש אמות לשלש כוכין ואמה בין כל אחד ואחד והם חמש ונשארה אמה לזויות חצי אמה מכאן ושתים ברחב המערה ואמה שביניהם והם שלש ונשארה אמה לזויות ואם כן ענין זה הוא שכל שנמצא שלשתן עד ארבע אמות מתחלת הראשון לתחלת האחרון או בתוך חמש מתחלת הראשון לסוף האחרון הרי נקברו לארך המערה ובית הקברות קבוע היה ובודק מקצת פנימי של מערה כלפי חוץ שמנה עשרה אמה שש של מערה זו ושש של מערה שכנגדה ושש של חצר שביניהם וכל שמצא אחד בסוף שמנה עשרה בודק שמנה עשרה אחרות ואע"פ שבמערה ראשונה לא היה בודק אלא אם כן מצא שלשה הואיל ומ"מ מצא שלשה במערה שכנגדה ומצא בזו אפילו אחד רגלים לדבר שיש בזו גם כן שכונת הקברות שאלו מצאו תחלה קודם שמצא שלשה לא היה צריך לבדוק ולחוש לשכונת קברות אלא היה נוטלו ואת תפוסתו אבל עכשו צריך לבדוק שמנה עשרה אחרות לפי מה שפסקנו שם עד שיגיע לקרקע בתולה ושאלו בגמ' בדק ולא מצא מאי ושאלה זו ענינה לאותן שלשה שנמצאו אם יכול לפנותן אם לאו שלענין מה שבדק ודאי טהור הוא אבל הוא שואל אם מאחר שלא מצא נדון אף שלשה אלו בנקברים באקראי ושיהא רשאי לפנותם והשיב שאסור לפנותם שמא לא בדק יפה ושכונת קברות היתה ושאל אם כן למה בודק והשיב עילא מצאו וטיהרו את ארץ ישראל כלומר בדיקה מהניא למה שבדק ומצאו תחבולה זו לטהר את הארץ ושלא לחוש למה שנבדק כשיעורו הא לפנות את השלשה ודאי אסור ועוד הקלו בענין זה שאם מצא אחד ופנהו עם תפוסתו כדינו ואחר זמן מצא השני ופנהו גם כן עם תפוסתו כדינו ואחר זמן מצא השלישי אין אומרין יחזיר את השנים לכאן שהרי חוששין לשכונת קברות אלא בודק כשיעור שהזכרנו לא מצא כלום מפנה אף השלישי הואיל והשנים נתפנו ברשות וזו שביארנו במצא שלשה שחוששין לשכונת קברות דוקא על הדרך שהוזכר ר"ל מוצא מת מושכב כדרכו ודקדקו בה מוצא פרט למצוי ר"ל שהיה ידוע על אחד מאותם השלשה שעל ידי הדחק נקבר לשם שכל שהוא כן אין זה ממנין השלשה ואין מחזיקין את הנשארים בשכונת קברות אלא נוטלן ואת תפוסתן כדין שנים וכן דוקא מת פרט להרוג שאם נמצא אחד מהן הרוג אומרים שנהרג לשם ונקבר שם במקרה והאחרים אגבו ומותר לפנותו ואין צ"ל אם נמצאו שלשתן מגויידים ונוטלן עם תפוסתן וכן דוקא מושכב פרט ליושב שאם מצא אפי' א' מהם יושב אומרין שגוי הוא ואין מחזיקין אותם בשכונת קברות אלא נוטלן עם תפוסתם וכן דוקא כדרכו פרט לראשו בין ירכותיו שאף זה אומרין שגוי הוא הואיל ונקבר שלא בתכונת קברי ישראל וכן פירשו בגמ' שיש מת שאפי' בדין תפיסה אינו והוא מת שמצאו חסר שאינו חשוב כלל ואין לו אפי' דין תפיסה וכ"ש שכונות קברות אלא נוטלו משם בלא תפיסה וכן אם נקברו זה בצד זה וראשו של זה בצד מרגלותיו של זה ודאי גוים הם וניטלין בלא תפיסה הא כל שמצא אחד ידוע לשם ושנים שלא היו ידועים אלא שנמצאו שם עכשו או שנים ידועים ואחד תחלה יש להן דין תפיסה אבל לא דין שכונת קברות שאין שכונת קברות אלא בג' שיהו שלשתם ידועים או שלשתם נמצאים מתחלה והתבאר בסדר טהרות שאחד המוצא שלשה קברות או שלשה כוכין או כוך ונקיק ומערה הרי זו שכונת קברות וגדולי המחברים כתבו משנה זו כפשוטה לבדיקת עשרים ולהיות בין מת לחברו מארבע אמות ר"ל יתר מארבע ופחות משמנה כמלא המטה וקובריה כאלו משנתנו אינה מתפרשת במערה אלא בשדה שנקברו בשטחו ובדיקת העשרים מדרך קבלה ולא מטעם חשבון מדת קברות שבמערה והדברים מתמיהים שהרי בפרק פירות הביאוה על ענין המערה והעמידוה על הדעת שכתבנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה וכל מה שנתחדש עליה בגמרא כבר ביארנוהו בביאורה: