בוני התלמוד

    מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אמר רב יהודה מדסקרתא ת"שאלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם וגו' (ויקרא י״א:ל״א) אי בהם יכול בכולם דכי נגע בכולם יהא טמא אבל לא במקצתו ת"ל וכל אשר יפול עליו מהם במותם כו':

    ושיערו חכמיםשמגע עדשה יטמא שהוא כעדשה ששוה ככולו:

    שכן החומט כו'ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה ש"מ שיעורא דבריה כולה בעינן ואי חסרה שיעורא נפקא לה מכלל טומאתה וה"ה לענין אכילה:

    אמר ר' שמעיה כי בעינן שיעוראדבריה במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל גבי נמלה בפחות מכעדשה הויא בה נשמה דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה לא בעינן שיעורא ואכתי תבעי לך:

    אמר רבא ת"ש [שדרה] שגירד רוב צלעות שבהשעקר רוב צלעות שבה טהורה ואע"ג שהן מונחות בצדה:

    ובקבר כו'מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה הא לא גירד טמאה ואע"ג דליכא גולגולת בהדה וש"מ דשדרה או גולגולת תנן:

    אידךלא גירד עדיין תיבעי לך:

    ששה דבריםלקמן קחשיב להו:

    של טרסייםצורפי נחשת ואמרי לה של אותה אומה ואמרי לה אורגים ודומה לו במסכת ע"ז (דף יז:) במעשה דרבי אליעזר כשנתפס למלכות דאמר להו רבם של טרסיים אני:

    והניחוה באוירכדי שלא יהיו מיטמאין באותן עצמות:

    ונכנס תודוס הרופאשהיה בקי ומומחה אם הן ממת אחד או משני מתים:

    ואמרו אין כאן שדרה ממת אחדואין הנזיר מגלח על אהילו ואפילו לר"ע שהיה אומר בתחלה שאפי' היא באה משני מתים מטמא על אהילו חזר בו ר"ע:

    טעמא משום דליכא ביה שדרה ממת אחדקאמר דאין הנזיר מגלח הא איכא חדא דמת אחד מטמא באהל ואין מועיל הנחתו באוירא כלום והנזיר מגלח עליו ותפשוט דאו שדרה או גולגולת:

    לאלעולם אימא לך דשדרה וגולגולת ממת אחד בעינן והאי דקאמר להו הרופאים דקא מטהר להו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דמת אחד כדי שיעור טומאת אהל דליכא אלא אפילו שדרה ממת אחד וגולגולת ממת אחד דלדברי ר"ע הוה מטמא לא איכא:

    ת"ש ממניינאדששה דברים על אבר מן המת הבא מב' מתים כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והאחד בא ממת אחד והאחר בא ממת שני וקרויין הן אבר אחד:

    ר"ע מטמא וחכמים מטהריםלפי שלא אמרו שיהא מטמא באהל אלא באבר ממת אחד ואבר מן החי הבא מאדם אחד וחצי קב עצמות הבא ממת אחד ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל ולדברי ר"ע אפי' באהל ועצם כשעורה ממת אחד ובכל אלו אומר ר' עקיבא שאפי' הן באין משני מתים הרי אלו מטמאין:

    נזיר 52 עמוד א

    1אמר רב יהודה מדיסקרתא: ת"ש (ויקרא יא, לא) בהם יכול בכולן ת"ל מהם אי מהם יכול מקצתן ת"ל בהם׃

    2הא כיצד עד שיגע במקצתן שהוא ככולן ושיערו חכמים בכעדשה שכן החומט תחלת ברייתו בכעדשה ש"מ שיעורא גמירי לה׃

    3אמר רב שמעיה כי בעינן שיעורא דבדלא הויא כעדשה לא מטמא דלא נפלה בה נשמה אבל נפלה בה נשמה לא תיבעי לך:

    4השדרה והגולגולת. איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן או דלמא או שדרה או גולגולת אמר רבא ת"ש שדרה שגירד רוב עילעין שבה טהורה ובקבר אפילו משוברת או מפורקת טמאה מפני הקבר׃

    5טעמא משום דגירד הא לא גירד טמא ש"מ או שדרה או גולגולת קתני הא לא קתני הא קמ"ל דכי גירד טהורה אידך תיבעי לך׃

    6תא שמע רבי יהודה אומר ששה דברים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין וחזר בו ר' עקיבא ומעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבהכ"נ של טרסיים והניחוה באויר ונכנס תודוס הרופא וכל הרופאים [עמו] ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד׃

    7טעמא דליכא שדרה דמחדא האיכא או שדרה או גולגולת דמחדא נזיר מגלח עליה ש"מ או שדרה או גולגולת תנן לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דממת אחד ליכא אלא אפי' או שדרה ממת אחד או גולגולת ממת אחד ליכא׃

    8תא שמע ממניינא ומה הן ששה דברים שרבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין על אבר מן המת שבא משני מתים ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם ועל חצי קב עצמות שבא משני מתים ועל רביעית דם הבא משנים ועל עצם כשעורה שנחלק לשנים והשדרה והגולגולת׃

    תוספות

    ת"ש בהם יכול בכולןגבי שרצים כתיב אשר יפול מהם אל תוכו ובמקום אחר כתיב אשר יגע בהם במותם הא כיצד ניישב שני המקראות הללו וכו' ושיערו חכמים בכעדשה דמיקריא מהם שזהו במקצת שרץ אחד ומיקריא בהם לפי שהחומט תחילת ברייתו בכעדשה וש"מ שיעורא גמירי מדבעינן כעדשה שהרי החומט גם כי הוי תחילתו בכעדשה היינו עם רגליו וקרניו ומ"מ אי חתיך מיניה פורתא דמיפחתי' מכעדשה אפ"ה חיה ואפ"ה בעינן כעדשה ממש כברייתה וש"מ שיעורא גמירי ודחי א"ר שמעיה כי בעינן שיעורא בכעדשה היכא דלא נפלה ביה נשמה כגון חומט שאם נפחת מעט תחילה אז ודאי אין לנו להחשיבו בריה בפחות הואיל ולעולם לא יפול בו נשמת חיים בפחות מכן אבל היכא דנפלה ליה כגון נמלה חיה חשובה היא כי אף קיצץ רגליה או שום דבר ממנה יכולה עדיין לחיות הרבה שאין חייה תלוין בדבר שקצץ:

    איבעיא להו שדרה וגולגולת תנןדדוקא על שניהם מגלח או דלמא או שדרה או גולגולת תנן והוא הדין דאמתניתין דאהלות (פ"ב מ"א) נמי מיבעיא ליה וכן משמע בסמוך דמייתי מתניתין דאהלות למיפשט בעיין:

    ת"ש שדרה שגרד רוב על עולין שבהפי' שיבר רוב צלעות שבה תרגום של צלעות עלעולין:

    טהורהבעלמא [אמרינן] כמה חסרון בשדרה וכו' ולא תטמא אמר שמואל בפ' אלו טרפות (חולין מב:) וכן לטרפה וגם כאן נראה לרבינו יצחק דיש להשוות דאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה וכדאמר בפ' אלו טרפות (חולין נב.) נשתברו ברוב שני צדדין טרפה נעקרו אפילו ברוב צד אחד:

    ובקבר אפי' משוברת או מפורקת טמאה מפני שהקבר מצרפהדהכי גמירי:

    טעמא דגירד הא לא גירד טמאוקס"ד דאיירי בלא גולגולת ואפ"ה טמאה וש"מ דאו שדרה או גולגולת תנן ומשני מי קתני הא לא גירד טמאה הא קמ"ל דכי גירד טהורה ואידך תיבעי לך פירוש מי קתני הא לא גירד טמאה בלא גולגולת דלמא כשיש עמה גולגולת איירי ואע"פ [כן] כי גירד רוב צלעות שבה טהורה ואידך תיבעי לך כלומר בלא גירד ואין שם אלא השדרה בלא גולגולת תיבעי לך:

    תא שמע רבי יהודה אומר ששה דברים ר"ע מטמאבסמוך קא חשיב להנך ששה דברים וחכמים מטהרין וחזר בו ר"ע:

    מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסייםפירוש צורפי נחשת והניחוה באויר במקום שאין גג עליו פן יטמאו באהל הנכנסין שם נכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ובפירוש משניות מצאתי דהכי איתא בסיפרי אמרו הואיל ויש כאן מטהרין [ומטמאין] נעמוד למנין פירוש ר"ע וחכמים שנחלקו בשדרה ובגולגולת הבאים משני מתים ובסמוך מייתי לה ובמס' אהלות פ"ב (מ"ו) נמי תנן פלוגתייהו התחילו מר' עקיבא תחילה וטיהר אמרו לו הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת יהו טהורין:

    טעמא דליכא שדרה דמת חדאפי' ממת חדא הא איכא שדרה או גולגולת דמת חדא נזיר מגלח עליה וש"מ או שדרה או גולגולת תנן ודחי דלמא לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דממת אחד ליכא צ"ע מה היו צריכין להראות לרופאים אם השדרה ממת אחד או לא והא מסתמא היתה מפורקת ומשוברת ואמרינן לעיל דאף ממת אחד טהורה ואומר רבינו יצחק דאיירי כגון דעל אותן עצמות האהיל האדם בעודן בקבר ואמר לעיל הקבר מצרפו:

    ת"ש ממניינא מה הן ששה דברים שר"ע מטמא וחכמים מטהרין על אבר מן המת שבא משני מתים ועל אבר מן החי שבא משני בני אדם ועל חצי קב. עצמות שבא מב' מתים - ומדלא קאמר הכא ועל רובע עצמות הבא משני מתים כדתנן במסכת אהלות (פ"ב מ"ו) בפלוגתא דר"ע ורבנן יש להוכיח דהכא לענין תגלחת נזיר איירי דאינו מגלח על פחות מחצי קב ולהכי נקט חצי קב דעל רובע הקב דאתי ממת אחד אינו מגלח כדתנן במתניתין והתם לענין טומאת אהל גרידא קתני:

    שבא משני מתיםדאילו בא ממת אחד לר"ע מגלח כדתנן במתני' לר"ע ופליגי רבנן עליה והכא תנן דר"ע הדר ביה ובדין הוא דמיבעי ליה למינקט לרבנן על חצי לוג דם הבא משני מתים אלא איידי דלר"ע דאף ברביעית מגלח נקט הכי. הר"ף:

    ועל עצם כשעורה ועל רביעית דם כו' ועל עצם כשעורה שנחלק לשניםאף כי הוא ממת אחד והשדרה וגולגולת במסכת אהלות (פ"ב מ"ו) תניא בהדיא בפלוגתא דר"ע ורבנן השדרה וגולגולת משני מתים:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    שמנה שרצים האמורין בתורה נעשו אב הטומאה במיתתן ושאר השרצים טהורים לגמרי ולענין איסור אכילה שיעור שאר שרצים בכזית כשאר איסורי מאכלות ושל שמנה בכעדשה שיעור אכילתן כשיעור טומאתן ומ"מ כל שאכל בריה שלמה אפילו פרעוש אחד או נמלה חייב שאין שיעור לבריה בין שאכלה חיה בין מתה ואם חסרה אחת מרגליה אף על פי שיכולה לחיות יצאה מתורת בריה ואינו לוקה על אכילתה אלא בכזית ולענין טומאה בשמנה שרצים כל שיש בו אבר שלם בבשר וגידים ועצמות מטמא וכל שאינו כן טהור:

    כבר ביארנו שהשדרה או הגלגלת שלמים מטמאין כמת עצמו אלא אם יש חסרון בשדרה בחוליא אחת ובגלגלת כסלע נשתברו רוב צלעותיה של שדרה אף במקום שעושה אותה טרפה כגון מחציין ולמעלה כלפי השדרה או אפילו גירר רוב צלעותיה ר"ל שעקרן מחוליותיהן טהורה מטומאת אהל אלא שהיא כדין שאר עצמות הואיל והחוליות קיימין ואע"פ שלענין טרפה כל ברוב צלעות בעקירתן או בשבירה מחציין ולמעלה כלפי השדרה טרפה לענין טומאה טהורה במה דברים אמורים כשהיא בבית אבל אם נעקרו בתוך הקבר הרי הקבר מצרפן ומטמא עדין באהל:

    כבר ביארנו על אבר מן המת הבא משני מתים או אבר מן החי הבא משני בני אדם ועל רובע קב הבא משני מתים לענין אהל או חצי קב לענין נזיר ועל רביעית דם הבא משני מתים ועל שדרה הבאה מב' מתים ועל גולגולת הבאה משני מתים כולן אין מטמאין באהל ועצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא אבל לא במגע מעשה היה והביאו קפה מלאה עצמות בבית הכנסת של בורסיים מקום שלא יהו בני אדם מצויין ליגע והניחום באויר שלא יהא שם טומאה לנכנסים בבית הכנסת ובאו לחקור אם היה שם שדרה ממת אחד עד שיטמאו הנזיר שהתאהל עליהן במקום שהוציאום משם והביאו את הרופאים הבקיאים בנתוח ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד וטהרו כל המאהילים על פיהם אחר שלא התאהלו על הקבר אלא במקום אחר:

    לעולם יזהר אדם בהזכרת תלמיד חכם דרך כבוד בכל ענין מעשה היה ונחלקו בר' עקיבא במה שהיה אומר על רביעית דם הבאה משני מתים שטהור שהיו מהם אומרים שחזר בו ר' עקיבא ואמר אחד מהם כל ימיו של ר' עקיבא היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע וכשדבר בלשון הדיטות כזה על ר' עקיבא ר"ל אם משמת חזר בו דאג בעצמו והחליט עצמו לתעניות עד שהושחרו שיניו מפני תעניותיו:

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳

    מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 8 קטעים ממוספרים, כ־238 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אמר רב יהודה מדסקרתא ת"ש אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם וגו' (ויקרא י״א:ל״א) אי בהם יכול בכולם דכי נגע בכולם יהא טמא אבל לא במקצתו ת"ל וכל אשר יפול עליו מהם במותם כו':

    ושיערו חכמים שמגע עדשה יטמא שהוא כעדשה ששוה ככולו:

    שכן החומט כו' ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה ש"מ שיעורא דבריה כולה בעינן ואי חסרה שיעורא נפקא לה מכלל טומאתה וה"ה לענין אכילה:

    אמר ר' שמעיה כי בעינן שיעורא דבריה במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל גבי נמלה בפחות מכעדשה הויא בה נשמה דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה לא בעינן שיעורא ואכתי תבעי לך:

    אמר רבא ת"ש [שדרה] שגירד רוב צלעות שבה שעקר רוב צלעות שבה טהורה ואע"ג שהן מונחות בצדה:

    ובקבר כו' מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה הא לא גירד טמאה ואע"ג דליכא גולגולת בהדה וש"מ דשדרה או גולגולת תנן:

    אידך לא גירד עדיין תיבעי לך:

    ששה דברים לקמן קחשיב להו:

    ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Nazir 52a · Sefaria

    תוספות

    ת"ש בהם יכול בכולן גבי שרצים כתיב אשר יפול מהם אל תוכו ובמקום אחר כתיב אשר יגע בהם במותם הא כיצד ניישב שני המקראות הללו וכו' ושיערו חכמים בכעדשה דמיקריא מהם שזהו במקצת שרץ אחד ומיקריא בהם לפי שהחומט תחילת ברייתו בכעדשה וש"מ שיעורא גמירי מדבעינן כעדשה שהרי החומט גם כי הוי תחילתו בכעדשה היינו עם רגליו וקרניו ומ"מ אי חתיך מיניה פורתא דמיפחתי' מכעדשה אפ"ה חיה ואפ"ה בעינן כעדשה ממש כברייתה וש"מ שיעורא גמירי ודחי א"ר שמעיה כי בעינן שיעורא בכעדשה היכא דלא נפלה ביה נשמה כגון חומט שאם נפחת מעט תחילה אז ודאי אין לנו להחשיבו בריה בפחות הואיל ולעולם לא יפול בו נשמת חיים בפחות מכן אבל היכא דנפלה ליה כגון נמלה חיה חשובה היא כי אף קיצץ רגליה או שום דבר ממנה יכולה עדיין לחיות הרבה שאין חייה תלוין בדבר שקצץ:

    איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן דדוקא על שניהם מגלח או דלמא או שדרה או גולגולת תנן והוא הדין דאמתניתין דאהלות (פ"ב מ"א) נמי מיבעיא ליה וכן משמע בסמוך דמייתי מתניתין דאהלות למיפשט בעיין:

    ת"ש שדרה שגרד רוב על עולין שבה פי' שיבר רוב צלעות שבה תרגום של צלעות עלעולין:

    טהורה בעלמא [אמרינן] כמה חסרון בשדרה וכו' ולא תטמא אמר שמואל בפ' אלו טרפות (חולין מב:) וכן לטרפה וגם כאן נראה לרבינו יצחק דיש להשוות דאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה וכדאמר בפ' אלו טרפות (חולין נב.) נשתברו ברוב שני צדדין טרפה נעקרו אפילו ברוב צד אחד:

    ובקבר אפי' משוברת או מפורקת טמאה מפני שהקבר מצרפה דהכי גמירי:

    טעמא דגירד הא לא גירד טמא וקס"ד דאיירי בלא גולגולת ואפ"ה טמאה וש"מ דאו שדרה או גולגולת תנן ומשני מי קתני הא לא גירד טמאה הא קמ"ל דכי גירד טהורה ואידך תיבעי לך פירוש מי קתני הא לא גירד טמאה בלא גולגולת דלמא כשיש עמה גולגולת איירי ואע"פ [כן] כי גירד רוב צלעות שבה טהורה ואידך תיבעי לך כלומר בלא גירד ואין שם אלא השדרה בלא גולגולת תיבעי לך:

    תא שמע רבי יהודה אומר ששה דברים ר"ע מטמא בסמוך קא חשיב להנך ששה דברים וחכמים מטהרין וחזר בו ר"ע:

    מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים פירוש צורפי נחשת והניחוה באויר במקום שאין גג עליו פן יטמאו באהל הנכנסין שם נכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ובפירוש משניות מצאתי דהכי איתא בסיפרי אמרו הואיל ויש כאן מטהרין [ומטמאין] נעמוד למנין פירוש ר"ע וחכמים שנחלקו בשדרה ובגולגולת הבאים משני מתים ובסמוך מייתי לה ובמס' אהלות פ"ב (מ"ו) נמי תנן פלוגתייהו התחילו מר' עקיבא תחילה וטיהר אמרו לו הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת יהו טהורין:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Nazir 52a · Sefaria

    מאירי

    שמנה שרצים האמורין בתורה נעשו אב הטומאה במיתתן ושאר השרצים טהורים לגמרי ולענין איסור אכילה שיעור שאר שרצים בכזית כשאר איסורי מאכלות ושל שמנה בכעדשה שיעור אכילתן כשיעור טומאתן ומ"מ כל שאכל בריה שלמה אפילו פרעוש אחד או נמלה חייב שאין שיעור לבריה בין שאכלה חיה בין מתה ואם חסרה אחת מרגליה אף על פי שיכולה לחיות יצאה מתורת בריה ואינו לוקה על אכילתה אלא בכזית ולענין טומאה בשמנה שרצים כל שיש בו אבר שלם בבשר וגידים ועצמות מטמא וכל שאינו כן טהור:

    כבר ביארנו שהשדרה או הגלגלת שלמים מטמאין כמת עצמו אלא אם יש חסרון בשדרה בחוליא אחת ובגלגלת כסלע נשתברו רוב צלעותיה של שדרה אף במקום שעושה אותה טרפה כגון מחציין ולמעלה כלפי השדרה או אפילו גירר רוב צלעותיה ר"ל שעקרן מחוליותיהן טהורה מטומאת אהל אלא שהיא כדין שאר עצמות הואיל והחוליות קיימין ואע"פ שלענין טרפה כל ברוב צלעות בעקירתן או בשבירה מחציין ולמעלה כלפי השדרה טרפה לענין טומאה טהורה במה דברים אמורים כשהיא בבית אבל אם נעקרו בתוך הקבר הרי הקבר מצרפן ומטמא עדין באהל:

    כבר ביארנו על אבר מן המת הבא משני מתים או אבר מן החי הבא משני בני אדם ועל רובע קב הבא משני מתים לענין אהל או חצי קב לענין נזיר ועל רביעית דם הבא משני מתים ועל שדרה הבאה מב' מתים ועל גולגולת הבאה משני מתים כולן אין מטמאין באהל ועצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא אבל לא במגע מעשה היה והביאו קפה מלאה עצמות בבית הכנסת של בורסיים מקום שלא יהו בני אדם מצויין ליגע והניחום באויר שלא יהא שם טומאה לנכנסים בבית הכנסת ובאו לחקור אם היה שם שדרה ממת אחד עד שיטמאו הנזיר שהתאהל עליהן במקום שהוציאום משם והביאו את הרופאים הבקיאים בנתוח ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד וטהרו כל המאהילים על פיהם אחר שלא התאהלו על הקבר אלא במקום אחר:

    לעולם יזהר אדם בהזכרת תלמיד חכם דרך כבוד בכל ענין מעשה היה ונחלקו בר' עקיבא במה שהיה אומר על רביעית דם הבאה משני מתים שטהור שהיו מהם אומרים שחזר בו ר' עקיבא ואמר אחד מהם כל ימיו של ר' עקיבא היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע וכשדבר בלשון הדיטות כזה על ר' עקיבא ר"ל אם משמת חזר בו דאג בעצמו והחליט עצמו לתעניות עד שהושחרו שיניו מפני תעניותיו:

    Meiri on Nazir 52a · Sefaria

    שיטה מקובצת

    שמע מינה שיעורא גמירי דאי אמרת דנמלה שנקצצו רגליה קרויה בריה אם כן חומט נמי תחלת ברייתו בלא רגלים קרוי בריה ואכתי אין בו כעדשה דתחלת ברייתו כשהוא שלם אין בו אלא כעדשה וניליף מיניה דפחות מכעדשה יטמא. הרא"ש ז"ל בפירושיו. והר' עזריאל ז"ל כתב וזה לשונו: שמע מינה שיעורא גמירי. כמו שהוא נברא מתחלה שלם בעינן דאי בריה גמירי ואפילו חתך במקצתו כיון שיוכל לחיות הוי שרץ. אם כן בשרץ נמי ליטמא בפחות מכעדשה כיון שלאחר שנברא אם היה חותך ממנו היה יכול לחיות עדיין:

    אמר רב שמעיה כי בעינן שיעורא היכא דלא נפלה ביה נשמה אבל היכא דנפלה ביה נשמה לא תיבעי לך. פירוש הא ליתא דבעית למילף שיעור עדשה לגדולים מחומט. דודאי חומט כשהוא כעדשה בתחלת ברייתו אין בו נשמה הלכך מטמא. וכן שרצים גדולים נמי ילפינן מחומט קודם שיש בהם נשמה ומטמאו בכעדשה. אבל גדולים לאחר שנפלה בהם נשמה והן חיין אין כעדשה מטמא בהן והיינו דקאמר אבל נפלה בהן נשמה לא. ואם כן בנמלה כי נפלה ביה נשמה תיבעי לך אם חתך ממנה מעט כדפרישית. הר' עזריאל ז"ל:

    איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן דדוקא בשניהם או דילמא כו'. וכמו במשנתינו יש משנה במסכת אהלות דקא חשיב אלו מטמאים באהל השדרה והגולגולת כו'. והכי איכא למבעי אההיא ממשנה דלשון אחד יש בשניהם. והכי משמע בסמוך דמייתי מפלוגתא דאהלות. תוספי הרא"ש ז"ל.

    שגידד פירוש חתך כמו גודו אילנא. רוב עילעין שבה. צלעות תרגומו עילעין. ובחולין פרק אלו טרפות מפרש נשתברו ברוב שני צדדין. נתפרקו ברוב צד אחד. טהורה. שבטל שם שדרה ממנה. ובקבר אפילו נשברה או נפרקה טמאה שהקבר מצרפה דהכי גמרי. הא לא גידד טמאה. השדרה לבדה. מי קתני הא לא גידד טמאה דילמא כי גידד טהורה אידך תיבעי לך. מי קתני הא לא גידד טמאה בלא גולגולת דילמא עם גולגולת מיירי ואף על פי כן אם גידד טהורה. אידך כלומר אם לא גידד תבעי לך אי מטמאה שדרה לבדה.

    תא שמע ר' יהודה אומר ששה דברים ר' עקיבא מטמא בסמוך קא חשיב להו. של טרסיים. צורפי נחושת. והניחוה באויר. מקום שאין עליה אהל שלא יטמאו הנכנסים שם. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    הא לא גידד טמא שמע מינה דשדרה לבדה מטמאה. והוא הדין דמצי למיפרך מסיפא בהדיא דקתני מפני שהקבר מצרפה. אלא פריך אף מרישא בדיוקא. ומשני הא קא משמע לן כו'. כולה מיירי דאיכא גולגולת בהדה והא קא משמע לן דכי גידד טהורה. אידך תיבעי לך פירוש שדרה גרידא תיבעי לך. הר' עזריאל ז"ל: וכל הרופאים עמו. שהיו בקיאין להכיר העצמות שהם משדרה וגולגולת ולהשוות עצם לעצם לידע אם הם משני מתים או ממת אחד:

    Shita Mekubbetzet on Nazir 52a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נזיר, דף נ״ב, עמוד א׳, בהיקף של כ־238 מילים ב־8 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 8 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 119 מילים

      נפתחת ב״אמר רב יהודה מדיסקרתא: ת"ש (ויקרא יא,…״

      חכמים: רב יהודה.

    2. קטע 219 מילים

      נפתחת ב״הא כיצד עד שיגע במקצתן שהוא ככולן…״

    3. קטע 322 מילים

      נפתחת ב״אמר רב שמעיה כי בעינן שיעורא דבדלא…״

      חכמים: רב שמעיה.

    4. קטע 430 מילים

      נפתחת ב״השדרה והגולגולת. איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן…״

      חכמים: רבא.

    5. קטע 524 מילים

      נפתחת ב״טעמא משום דגירד הא לא גירד טמא…״

    6. קטע 638 מילים

      נפתחת ב״תא שמע רבי יהודה אומר ששה דברים…״

      חכמים: רבי יהודה.

    7. קטע 740 מילים

      נפתחת ב״טעמא דליכא שדרה דמחדא האיכא או שדרה…״

    8. קטע 846 מילים

      נפתחת ב״תא שמע ממניינא ומה הן ששה דברים…״

      חכמים: רבי עקיבא.

    חכמים הנזכרים בדף

    • ר' עקיבא [ר"ע] · דור שני לתנאים

      דור שני לתנאים, ר' עקיבא בן יוסף בן גרים מבני בניו של סיסרא, עניו, מקבל מוסר, חכם גדול, חסיד, יודע שבעים לשון…

      מקור: מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳ · קטע 6 — “…אומר ששה דברים ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרין וחזר…

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נזיר דף נ״ב ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026