אמר רב יהודה מדסקרתא ת"ש — אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם וגו' (ויקרא י״א:ל״א) אי בהם יכול בכולם דכי נגע בכולם יהא טמא אבל לא במקצתו ת"ל וכל אשר יפול עליו מהם במותם כו':
ושיערו חכמים — שמגע עדשה יטמא שהוא כעדשה ששוה ככולו:
שכן החומט כו' — ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה ש"מ שיעורא דבריה כולה בעינן ואי חסרה שיעורא נפקא לה מכלל טומאתה וה"ה לענין אכילה:
אמר ר' שמעיה כי בעינן שיעורא — דבריה במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל גבי נמלה בפחות מכעדשה הויא בה נשמה דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה לא בעינן שיעורא ואכתי תבעי לך:
אמר רבא ת"ש [שדרה] שגירד רוב צלעות שבה — שעקר רוב צלעות שבה טהורה ואע"ג שהן מונחות בצדה:
ובקבר כו' — מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה הא לא גירד טמאה ואע"ג דליכא גולגולת בהדה וש"מ דשדרה או גולגולת תנן:
אידך — לא גירד עדיין תיבעי לך:
ששה דברים — לקמן קחשיב להו:
של טרסיים — צורפי נחשת ואמרי לה של אותה אומה ואמרי לה אורגים ודומה לו במסכת ע"ז (דף יז:) במעשה דרבי אליעזר כשנתפס למלכות דאמר להו רבם של טרסיים אני:
והניחוה באויר — כדי שלא יהיו מיטמאין באותן עצמות:
ונכנס תודוס הרופא — שהיה בקי ומומחה אם הן ממת אחד או משני מתים:
ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד — ואין הנזיר מגלח על אהילו ואפילו לר"ע שהיה אומר בתחלה שאפי' היא באה משני מתים מטמא על אהילו חזר בו ר"ע:
טעמא משום דליכא ביה שדרה ממת אחד — קאמר דאין הנזיר מגלח הא איכא חדא דמת אחד מטמא באהל ואין מועיל הנחתו באוירא כלום והנזיר מגלח עליו ותפשוט דאו שדרה או גולגולת:
לא — לעולם אימא לך דשדרה וגולגולת ממת אחד בעינן והאי דקאמר להו הרופאים דקא מטהר להו לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא שדרה וגולגולת דמת אחד כדי שיעור טומאת אהל דליכא אלא אפילו שדרה ממת אחד וגולגולת ממת אחד דלדברי ר"ע הוה מטמא לא איכא:
ת"ש ממניינא — דששה דברים על אבר מן המת הבא מב' מתים כגון הזרוע או השוק שיש בו שתי עצמות והאחד בא ממת אחד והאחר בא ממת שני וקרויין הן אבר אחד:
ר"ע מטמא וחכמים מטהרים — לפי שלא אמרו שיהא מטמא באהל אלא באבר ממת אחד ואבר מן החי הבא מאדם אחד וחצי קב עצמות הבא ממת אחד ורביעית דם הבא ממת אחד במגע ולא באהל ולדברי ר"ע אפי' באהל ועצם כשעורה ממת אחד ובכל אלו אומר ר' עקיבא שאפי' הן באין משני מתים הרי אלו מטמאין:
