מסכת נזיר דף י״א עמוד א׳

מתני' אמרו חכמים כיון דשיכורה היא ואינה זקוקה לשתיה נראין הדברים שלא נתכוונה זו לקבל עליה זה לשם נזירות אלא לומר יאסר עלי כוס זה כקרבן ואינה אסורה אלא בכוס יין זה בלבד:

גמ' וכ"ת אי לאו דנתכוונה לקבל עליה נזירות אלא להיות נידורה ממנו לימא הכי בהאי לישנא הרי הוא עלי קרבן להכי הוא דלא אמרה הכי דסברה אי אמינא הכי סבירא להו שלא אסרתי עלי אלא כוס זה בלבד ומייתו לי כוס אחרינא ואמרי לי אשתי וקא מצערין לי דשתויי אנא ולא מצינא למשתי לי אימא להו בהאי לישנא דפסיקנא להו מילתא דהואי אסירא נמי בכסא אחרינא ותו לא מייתין לי ומעשה נמי באשה כו':

מתני' הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין וקיבל עליו את השאר:

אבל אם אמר יודע אני שיש נזיר בעולם ואיני יודע שנזיר אסור ביין ואמר הריני נזיר הרי זה אסור בכולן - והיינו רבנן דאמרי אפילו לא נדר אלא מחד מינייהו הוי נזיר בכולם:

ורבי שמעון מתיר דהואיל שלא קיבל עליו אלא חצי הנזירות שלא היה יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה מותר בכולן ור' שמעון לטעמיה דאמר אינו אסור עד שיזיר מכולן:

ואם אמר יודע אני שנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי כשהזרתי מן היין שיהו חכמים מתירין לי מפני שאיני יכול לחיות בלא יין:

או יודע אני שהנזיר אסור לקבור מתים וכשקבלתי עלי נזירות סבור הייתי שיהו חכמים מתירין לי מפני שאומנתי לקבור מתים הרי זה מותר דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קביל עילויה נזירות מיין ומטומאת מתים ולא קיבל עליו אלא חצי נזירות:

ור"ש אוסר וטעמא מפרש בגמ':

הריני נזיר ממנו פי' נזיר מן הכוס הרי זה נזיר פי' כל דין נזירות עליו:

מעשה באשה אחת ואמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא לומר הרי עלי כוס זה כקרבן - ולא נאסרה אלא באותו כוס בלבד ובגמ' פריך מעשה לסתור:

ואם שכור הוא הוה כאומר עלי בקרבן פי' שדרך בני אדם להפציר בשכור שישתה ועתה אינו רוצה לשתות ואומר נזיר הוא לסלקם מעליו שאם לא יאמר נזיר הוא ירא שיביאו לו כוס אחר לכך אומר נזיר לסלקם לגמרי מעליו אבל כשאינו שכור אין דרך להפצירו ולכך אומר דנזיר מכולהו ומעשה נמי באשה אחת וכו':

על מנת שאשתה ביין כו' ה"ז נזיר ואסור בכולן איכא למ"ד בגמ' משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה [דכי אמר] הריני נזיר הוי נזיר לכל מילי וכי מטיל בה תנאי אין בתנאי כלום ואפי' ר"ש מודה ברישא כההוא לישנא דתניא כוותיה:

אבל איני יודע שנזיר אסור ביין כלומר שאר הלכות קבלתי עלי לבד מאיסור יין שלא קבלתי לפי שלא ידעתי שנזיר אסור ביין לרבנן הוי נזיר לטעמייהו דלעיל דאפי' לא נדר אלא מחד הוי נזיר ור"ש מתיר ואזיל לטעמיה דאמר (לעיל נזיר דף ג:) עד שיזיר מכולן:

יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל אני סבור הייתי שהחכמים מתירין מפני שאיני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים - כלומ' שאני צריך לטמאות בהם וליטפל בהן בשכר מחמת דוחקי ולכך לא היה בדעתי לקבל איסור יין או טומאת מתים (ה"ז מותר) וכן הוא אומר שלא קבל עליו איסור יין או טומאת מתים ה"ז מותר ור"ש אוסר ובגמ' פריך דאיפכא הוה ליה למיתני:

אף בראשונה והא דקתני ר"ש [מתיר] קאי בתרי [בבי]:

דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה דכשאמר הריני נזיר חייל עליו נזירות לכל מילי וכי אמר ע"מ מטיל התנאי על מה שכתוב בתורה ובטל התנאי וא"ת ותיפוק ליה דנזירות אי אפשר לקיים ע"י שליח דאמר בהמדיר (כתובות עד.) דבעינן תנאי דומיא דבני גד ובני ראובן שנתקיים המעשה ע"י יהושע שהיה שליח משה והתם מהני תנאה לבטל המעשה ולא בעלמא וי"ל אחרי שאחרים יכולים להביא קרבנות תחתיו נחשב כאילו כל המעשה יכול לעשות ע"י שליח וא"ת הא אמרינן (במנחות קט.) הריני נזיר לגלח בבית חוניו יגלח בבית המקדש גילח בבית חוניו יצא ואמאי הא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה והל"ל בחוניו לא יצא וי"ל דמשמעות לשונו הרי הוא שנים משמע מקדש ואז גילח בחוניו לא יצא ומשמע נמי שאינו מכוין כי אם לצעורי ואז גילח בחוניו יצא ובמקדש הוי חולין בעזרה ונזירות מתלא תליא וקאי אי מגלח במקדש גליא מלתא דלנזירות מעלייתא איכוין ועל מנת דאמר לא כלום הוא ואם גילח בחוניו גליא מילתא דלצעורי מכוין:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר מזגו לו את הכוס ואמר הרי אני נזיר ממנו הרי זה נזיר מעשה באשה אחת שהיתת שכורה ומזגו לה את הכוס ואמרה הרי אני נזירה ממנו אמרו חכמים לא נתכוונה זו אלא כלומר הרי הוא עלי קרבן אמר הר"ם פי' זה המעשה לא יעזור על המאמר הקודם אבל סותר אותו ואמנם הדין קודם הוא באיש בריא אולם באיש מר נפש שאמר הריני נזיר שהוא לא יכוין אלא שלא ישתה זה אשר נשתדל עליו לשתותו הנה הוא ההיקש בשכור כאשר אמר הריני נזיר ממנו לא תחייבהו נזירות לפי שכונתו לא יכבדוהו ברבוי השתיה והודה במעשה על זה ונהנה השעור וגם היה זה שכור אין זה נזיר ומעשה באשה פי' ומאמרנו בשכור אמנם שלא נשקע בשכרות ולא הגיע לשכרותו של לוט אשר פעולתו ומאמרו נענשים ויענוש על כל פועל שיעשה כמו שראוי העונש עליו אולם מי שהגיע לשכרותו של לוט הנה פעולותיו ומאמרו כלם חסרין ואין אמת לו ולא יתחייב כלום בכל מה שיעשה:

אמר המאירי מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר לגמרי וכן הלכה מעשה באשה אחת וכו' שאלו בגמ' מעשה לסתור ותירץ ענין משנתנו כך מזגו לו את הכוס וכו' הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר לגמרי במה דברים אמורים בבריא וודאי לשם נזירות נתכוון אבל אם היה שכור ומזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר הימנו אין כוונתו אלא שהוא מצטער על היין שבאותה שעה ונודר שיאסר אותו הכוס עליו כקרבן ולא נאסר אלא באותו הכוס ומעשה באשה אחת שכורה שמזגו לה את הכוס ואמרה הריני נזירה ממנו ואמרו חכמים שלא נתכונה אלא לומר הרי אותו הכוס עלי כקרבן כלומר לאסור על עצמה אותו הכוס בפרט וצריך אתה לפרשה בשלא הגיעה לשכרותו של לוט שאם כן לא היה הנדר כלום ושמא תאמר ואם זו היא כונתה היה לה לומר כן בפירוש ולמה הזכירה לשון נזירות פירשו בגמרא שהיא סוברת שאם תאמר כן יהו מביאין לה אחר ורוצה להזכיר לשון נזירות כדי שיחשבו עליה שכל יין בכלל אסרה עליה ולא יפצרו בה לשתות:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השני ג"כ והוא שאמר הרי אני נזיר על מנת שאהא שותה ביין ומטמא למתים הרי זה נזיר ואסור בכלם יודע אני שיש נזירים אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור ור' שמעון מתיר יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי מפני שאיני יכול לחיות אלא ביין או מפני שאני קובר את המתים הרי זה מותר ור' שמעון אוסר אמר הר"ם הבבא הראשונה אין חולק עליה לפי שהעקר אצלנו כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל והבבא השניה מחלוקת ר' שמעון וחכמים שחכמים אומרים שמי שאמר הריני נזיר מן היין לבד או מן התגלחת לבד או מן הטומאה לבד תחייבהו הנזירות יאמרו בכאן חייבתהו הנזירות אע"פ שיחשוב שאחד מאלו הג' דברים מותר ור' שמעון שאומר לא תחייבהו הנזירות עד שידור מכלם יאמ' לא תחייבהו הנזירות אם חשב באחד מאלו הדברים שהוא מותר וסבת מחלקתם בבבא השלישית שהוא נדרי אונסין בלי ספק והוא מכלל ד' נדרים שהתירו חכמים ולזה לא יצטרך הפרה כמו שבארנו בשלישי מנדרים ור' שמעון אומר שאלו הד' נדרים אי אפשר בהם מבלתי שאלה לחכם והפרה ולזה יאמר בכאן שהוא חייבתהו הנזירות ואם היה אנוס עד שישאל לחכם ואין הלכה כר' שמעון בשני המאמרים יחד:

אמר המאירי הריני נזיר על מנת שאהא שותה ביין ומיטמא למתים הרי זה נזיר ר"ל נזיר לגמרי ואסור בכלן וזו אף רבי שמעון מודה בה ואע"פ שהוא סובר שאינו חייב עד שיזיר מכלם כמו שביארנו לדעתו בפרק ראשון מכל מקום הרי זה נזיר סתם אלא שמפקיע קצת דרך תנאי והרי הוא מתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל ואין אומרין על מנת כחוץ ונמצא שאינו נודר אלא על קצת איסורי נזיר אלא תנאי גמור הוא ואינו כלום ומתוך כך אסור בכלם אף לרבי שמעון ואין צריך לומר לחכמים שאף אם לא נזר אלא לאחד מאיסורי נזיר נעשה נזיר בכלם כמו שביארנו וכן הלכה:

יודע אני שיש נזירים ר"ל לענין תגלחת ולענין קרבן אבל לא הייתי יודע שהנזיר אסור ביין שאלו כן לא נזרתי ונמצא שלא היתה כונתי באיסור היין הרי זה אסור בכלן שהרי מ"מ נזר לאחד מאיסורי נזיר ורבי שמעון מתיר כשטתו שסובר אינו חייב עד שיזיר מכלן והרי עכשו לא נזר ביין והלכה כחכמים:

יודע אני שהנזיר אסור ביין כלומר ולנזירות סתם נתכוונתי אלא שהייתי סבור שחכמים מתירין לי מיהא ביין מפני שאיני יכול לחיות בלא יין והרי זה לגבי יין כנדרי אונסין והוא שאמרו בגמ' בנדרי אונסין קמיפלגי ויש מפרשים שנאנס לנדור בנזירות סתם ונזר באותו אונס וגמר בלבו להיות נזיר לכל אלא שיהו חכמים מתירין לו ביין מפני שאינו יכול לחיות בזולתו או שיתירוהו בטומאה מפני שהוא קובר מתים ואין לו אומנות אחרת ונמצאו חייו תלויין בטומאה ולדעת חכמים הרי זה כשאר נדרי אונסין הנזכרים בנדרים עם זירוזין ושגגות והבאי שהותרו בלא שאלה ורבי שמעון אוסר שמאחר שמ"מ נזר לכל אין האונס מפקיעו שאף ארבעה נדרים צריכין שאלה ואף בזו הלכה כחכמים וכמו שפסקנו בשלישי של נדרים בארבעה מינין אלו שאינן צריכין שאלה כלל ומ"מ בגמ' פירשו מחלקתם בזו אף בדרך אחרת והוא שנזר סתם שנעשה נזיר לכל הדברים אף לרבי שמעון ונשאל על היין לרבנן כשם שתחלת נזירות כל שנזר באחד מאיסורי נזירות נאסר לכלם כך בסוף נזירות כל שנשאל על אחד מאיסורי נזירות הותר בכולן ואף לדעת האומר שנדר שהותר מקצתו לא הותר כלו הכא שאני הואיל ותחלתו איסור אחד אסרו לכל אף סופו שאלה לאחד מאיסוריו התירו לכל ולרבי שמעון כשם שבתחלת נזירות אין נזירות באחד עד שיזיר מכלן כך כשנעשה נזיר לכל אין היתר אחד מהם מועיל לכלם עד שיהא ניתר מכלם ואף בזו הלכה כחכמים וכל שכן שכבר פסקנו הותר מקצתו הותר כלו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמ' דבר שלא ביארנוהו:

מתניתין מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר ואפילו לר' שמעון דאמר עד שיזור מכלן הכא מודה כיון דלא הזכיר בהדיא יין דלא גרע מידות נזירות. הרא"ש ז"ל בפירושיו: לא נתכוונה. כלומר כוס זה שאתם רוצים להשקותי הרי הוא עלי קרבן. ולא בעי למימר דנשייליה דהא לית ליה דעתא צילותא. הר' עזריאל ז"ל:

לא נתכוונה זו אלא כלומר הרי הוא עלי קרבן. פירוש כוס זה הוא עלי קרבן דמסתמא אמרי דלכך נתכוונה. ושכור נדרו נדר אם לא הגיע לשכרותו של לוט. שיטה: גמ' וכי תימא לימא הכי סבר מייתין אחרינה ומצערו ליה שכן דרך להפציר בשכור להוסיף על שכרותו אבל אין דרך להפציר כל כך באדם שאינו שכור. הלכך אם אין דעתו לנזירות לימא הרי עלי קרבן:

מתני' אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין ואיני מקבל עלי ליאסר איין ונראה לי דלא זו אף זו קתני דרישא שהוא יודע שנזיר אסיר ביין ודאי אמרינן דאין נזירות לחצאין ואסור בכלן. אבל בסיפא הוי כמו נדר בטעות דאלו היה יודע שהנזיר אסור ביין לא היה מקבל עליו נזירות.

אבל סבור הייתי שחכמים היו מתירין לי כו' סלקא דעתין דהכי קאמר סבור הייתי שחכמים היו מתירין לי אף אם הייתי מקבלו ולכך איני מקבלו עלי. ולהכי פריך בגמ' והא אמרת רישא. הרא"ש ז"ל בפירושיו: וכתב ז"ל לקמן בגמ' והא אמרת רישא אסור ור' שמעון מתיר. סלקא דעתין שבשעת נזירותו לא קבל עליו יין. סיפא דנזר מכולהו ואיתשיל מחדא קבל עליו נזירות בסתם ואחר כך בא לפני החכם ונתחרט על איסור היין או על טומאת מתים ואמר כסבור הייתי שחכמים מתירין לי שאי אפשר לי להיות בלא יין או בלי ליטמא למתים. לרבנן סוף נזירות כתחלת נזירות כמו בקבלת נזירות אם קבל דבר אחד חל עליו כל תורת נזירות הוא הדין נמי סוף נזירות אם נשאל על אחד הותר הכל. ואפילו למאן דלית ליה בפרק ד' דנדרים נדר שהותר מקצתו הותר כולו הכא מודה מטעמא דפרישית דסוף נזירות כתחלת נזירות. ור' שמעון נמי סבר סוף נזירות כתחלת נזירות ואפילו למאן דאית ליה נדר שהותר מקצתו הותר כולו הכא מודה כי היכי דבתחלת נזירות אינו נזיר עד שיזור מכולן הכי נמי לענין חרטה לא הותר עד שיתחרט על כולו. הרא"ש ז"ל בפירושיו. וכן כתב בתוספותיו וז"ל: והא אמרת רישא שאסור. לרבנן רישא כגון שנדר מחדא שלא קבל עליו מתחלה הנזירות דיין. סיפא דנזר מכולהו ואיתשיל מחדא מתחלת נזירותו קבל עליו כל נזירות ואמר סתמא הריני נזיר ואחר כך בא לפני חכם ושאל על נזרו ומתחרט מיין שאומר אדעתא דיין לא נדרתי שהייתי סבור שחכמים מתירין יין מפני שאיני יכול לחיות בלא יין או אדעתא דטומאה לא נדרתי. אבל משאר דיני נזירות לא נשאל. לרבנן דאמרי אפילו לא נדר אלא מאחד מהם הוי נזיר דסוף נזירות כתחלת נזירות וכי נשאל על אחד מהם ואמר לו חכם מיין הותר לך הותר כמו כן מן הכל. עד כאן: והר' עזריאל כתב וז"ל: יודע אני שנזיר אסור ביין אבל סבור אני שחכמים מתירין לי. כך אמר בשעת נזירות הריני מקבל כל דין נזירות אבל סבור אני שחכמים מתירין לי מפני שאיני יכול לחיות. והוי דומיא דהני בבי דלעיל על מנת שאהיה שותה יין דכלהו בשעת נזירות קאמר. ופריך והא אמרת רישא ור' שמעון מתיר. רישא דנדר מחדא שלא קבל נזירות אלא מתגלחת ומטומאה. לרבנן ההיא דגרוגרות ודבלה דאמר לאיתשולי הוא דאתי שבשעת נזירות פתח נדרו. לרבנן דאמרי אפילו לא נדר אלא מחדא הוי נזיר מכולן הני מילי גבי מן החרצנים ומן הזגין דלא מתשיל מידי ולא חזר בו מנזירות אלא שפירש אלו מנזירותו. ועל מנת שאהיה אינו דרך שאלה. אבל הכא דקאמר סבור אני בכך ופתח נדר הוי ואף על גב דלא מיתשיל מכולהו מותר בכלן כמו בתחלת נזירותו שאסור בכולן על ידי נדר מאחד מהן. עד כאן:

תניא כוותיה דרבינא כו' מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה. והיינו כר' שמעון דאי לרבנן אפילו אמר חוץ מיין הוי נזיר. הרא"ש ז"ל בפירושיו. ואם תאמר למה לי כו' ככתוב בתוספות. וי"ל דאיתא לנזירות על ידי שליח דאחר יביא קרבנותיו בשבילו. ועיקר נזירות הם הקרבנות. שיטה. והר' עזריאל ז"ל כתב וז"ל: והכא לא שייך למיבעי תנאי דאפשר על ידי שליח כתנאי דבני גד ובני ראובן. ודוקא גבי מעשה בידים הוא כגון קנין חליצה גט קדושין וכיוצא בהן דהתם ודאי אם אי אפשר לקיים על ידי אחר אלא על ידי עצמו אלים המעשה ואפילו לא נתקיים התנאי לא נתבטל המעשה. אבל נדר ונזירות דאין צריך מעשה בידים אלא שיזהיר וישמור מעצמו לא אלים שיתקיים אם לא נתקיים התנאי. עד כאן. וא"ת והא אמרינן הריני נזיר על מנת שאגלח בבית חוניו יגלח בירושלים בבית המקדש ואם גלח בבית חוניו יצא. והלא מתנה על מה שכתוב. ותירץ הר"ם דלשונו בשני עניינים משמע. משמע נזירות גמור ומגלח בבית המקדש ואם גלח בבית חוניו לא יצא. ומשמע נמי שלא קבל עליו שום נזירות אלא צערא בעלמא ואם היה מגלח בבית המקדש היה מביא חולין לעזרה. ומיתלא תלי וקאי. אם גלח בבית המקדש איגלאי מילתא דלנזירות גמור נתכוון. ואם גלח בבית חוניו גלי אדעתיה דלצער נפשיה בעלמא נתכוון. תוס' הרא"ש ז"ל.

ור' יהושע בן לוי אמר לך האי על מנת כחוץ דמי כלומר כאילו אמר בפירוש הריני נזיר חוץ מיין ולא הוי נזיר לר' שמעון עד שיזיר מכולן. אבל אם לא היה חוץ אלא על מנת הואיל ולא שייר בעיקר הדבר הוי תנאי דקסבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו קיים.

והא אמרת רישא אסור ור' שמעון מתיר פירוש קא סלקא דעתין דמתניתין מיירי שאמר כך בשעת קבלת הנזירות הריני מקבל עלי דין נזירות וסבור אני שהחכמים יתירוני ביין או בטומאה אף אם אני מקבלה עלי ולכך אני מקבלם עלי כלל. והיינו דמקשינן דאם כן איפכא מבעי ליה דרבנן הוי נזיר ולר' שמעון אינו נזיר עד כאן. שיטה.

תוס' ד"ה דהוי מתנה כו' וא"ת ותיפוק ליה לא ידעתי מאי אולמא האי מהאי ואדרבה טעמא דא"א לקיים ע"י שליח לא ברירא דהא יש פלוגתא בזה ביבמות מש"ה נקט יותר משום מתנה על מה שכתוב בתורה דזה לכ"ע וצ"ע:

בא"ד וי"ל אחרי שאחרים יכולים ק"ל דעדיין איך יתורץ ההיא דנדרים ר"פ ואלו נדרים קונם רחיצת עולם אם ארחץ הא נדרים א"א לקיים ע"י שליח וצ"ע: