בוני התלמוד

    מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אלאהיכי דמי שאילתא דרבא:

    כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדלבבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:

    ה"ג כי גמירי שהייה בפנים אבל אבראי לאכי גמירי שהייה כשנטמא בבית המקדש בפרק ידיעות הטומאה נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב:

    אבל אבראיכגון בבית הקברות לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אע"ג דלא שהה חייב:

    או דילמא לא שנאדהכא והכא בעי' שיעור כדי השתחויה תיקו:

    בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוחביום השביעי שלו או לא:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתימשום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה אבל גילוח בעי:

    מה טעם קאמראינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח:

    מאי לאו הא לתגלחת זה וזה שויןדזה וזה מגלחין בשביעי שלהן:

    לא למלקות זה וזה שויןוכדר' יוחנן לעיל:

    ליתנייה תנא שביעי שלו וכל מילידהכי משמע שביעי שלו עולה לו מן המנין לפי שאינו מביא קרבן ומה טעם אינו מביא קרבן לפי שאינו טעון גילוח טומאה בז' וזה אין שביעי שלו עולה לפי שיש לו לגלח בשביעי ולהקריב קרבן בשמיני ומאותו יום שמקריב קרבן חל עליו נזירות כדכתיב (במדבר ו׳:י״א) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו יום ואילך נזירות דטהרה:

    ת"ש אין לישלא יהו עולין לו מן המנין:

    אלא ימי טומאתוכדכתיב והזיר לה' את ימי נזרו וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו היום ואילך שהביא קרבנותיו יתכפר ויתחיל למנות לימי נזרו:

    ימי חלוטו מניןשאם נצטרע בימי נזירותו והוחלט שלא יהו עולין למנין נזירותו:

    מה ימי טומאתו מגלחתגלחת טומאה ומביא קרבן צפרים:

    אף ימי חלוטודכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו (ויקרא יד) וכתיב וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' אין עולין לו:

    שכן מבטל בהן את הקודמיםכדכתיב והימים הראשונים יפלו:

    תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהן את הקודמיןכגון בנזירות מרובה כדלקמן בפרק כהן גדול ונזיר (נזיר דף נו:) תנן לה והואיל ואינו מבטל את הקודמין יהו עולים לו ימי חלוטו מן המנין:

    אמרת ומה נזיר בקברנזיר והוא בבית הקברות ששערו ראוי כו':

    מאי לאו תגלחת דטומאהדכיון שהזה ושנה וטבל מגלחין אותו וש"מ דטעון גילוח והכי משמע מה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת ז' אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת טומאה אלא לתגלחת צרעת לא כל שכן דאין עולה לו:

    לא תגלחת דטהרהשאם לא נכנס לקבר א"נ נכנס לקבר ונטהר ואח"כ השלים ימי נזרו שהוא טעון גילוח לסוף שלשים דהכי משמע ששערו ראוי לתגלחת טהרה שאין מגלח תגלחת טומאה אלא תגלחת לסוף מיירי אבל בימי חלוטו אינו מגלח תגלחת טהרה אלא תגלחת צרעת לסוף ז':

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    נזיר 17 עמוד ב

    1אלא: כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל, ובא חבירו ופרע מעליו מעזיבה.

    2כי גמירין שהייה, בבית המקדש, אבל אבראי לא. או דלמא לא שנא? תיקו.

    3בעי רב אשי: נזר והוא בבית הקברות, טעון גילוח, או לא? כי בעי תגלחת טהור שנטמא, דקא מטמא לנזירותיה, אבל טמא שנזר לא. או דלמא לא שנא?

    4ת"ש מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו היה שם שלשים יום אינו עולה לו מן המנין, ואינו מביא קרבן טומאה. קרבן טומאה הוא דלא מייתי, אבל גלוחי בעי! ״מה טעם״ קאמר: מה טעם אינו מביא קרבן טומאה משום דלא בעי גלוחי.

    5ת"ש אין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא, אלא טמא שנזר שביעי שלו עולה לו מן המנין, ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין. מאי לאו, הא לתגלחת זה וזה שוין? לא: הא למלקות זה וזה שוין.

    6אבל תגלחת מאי זה מגלח, וזה אינו מגלח? ליתנייה! תנא שביעי שלו וכל מילי.

    7ת"ש אין לי אלא ימי טומאתו שאין עולין לו מן המנין, ימי חלוטו, מנין? ודין הוא: מה ימי טומאתו מגלח ומביא קרבן אף ימי חלוטו מגלח ומביא קרבן, ומה ימי טומאתו אין עולין לו מן המנין אף ימי חלוטו אין עולין לו מן המנין.

    8לא, אם אמרת בימי טומאתו, שכן מבטל בהן את הקודמין לפיכך אין עולין לו מן המנין, תאמר בימי חלוטו, שאינו מבטל את הקודמין לפיכך עולין לו מן המנין.

    9אמרת: ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת אין עולין לו מן המנין, ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת, לא כ"ש שאין עולין לו מן המנין?

    10מאי לאו, תגלחת טומאה? לא, תגלחת טהרה. הכי נמי מסתברא,׃

    תוספות

    אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדלתחילת כניסתו במקום טמא בהיתר ולא לקי אכניסה [אלא] כי מתרין ביה שיצא בשידה וכו' פרע לו עליו המעזיבה מספקא ליה דלמא [לא] בעי שהייה או דלמא ל"ש דכל היכא דאירעה טומאה התם בעי שהייה:

    ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבהדווקא באונס דאי מרצונו אי נמי אם הוא עצמו פרע כי האי גוונא לא איבעיא לן אי בעי שהייה דבפ"ב דשבועות (דף יז.) קאמר אהך בעיא דנזיר טמא או דילמא באונס גמירי לה שהייה ל"ש בחוץ ול"ש בפנים:

    הגה"ה טעון גילוח או אין טעון גילוחפי' תגלחת דטומאה ביום שיוצא ויטהר מטומאה דקרבן ודאי לא בעי כדתנן במתני' דמיעטיה קרא לקמן אבל בתגלחת מספקא ליה אי בעי לגלח בלא קרבן טומאה או לא דלא בעי גילוח בלא קרבן: הגה"ה אבל תגלחת של טהרה ודאי בעי כשימנה נזירות של טהרה יגלח ויביא קרבנות טהרה כדין נזיר טהור:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתידמיעטיה קרא לקמן (נזיר דף יח.) הא גלוחי בעי מדלא קאמר ואינו מגלח בשביעי שלו:

    מה טעם קאמרכלומר כיון דתנן אינו מביא ממילא ידעינן דאינו מגלח דהא בהא תליא דהפסוקים קרובים זה לזה אע"ג דגילוח ביום ז' וקרבן טומאה ביום שמיני משמע ליה דכיון דאינו מביא קרבן טומאה דאינו מגלח:

    הא לתגלחת זה וזה שויןפירוש תגלחת דטומאה מדלא תנא זה מגלח וזה אינו מגלח:

    תנא שביעי שלו וכל מיליוכיון דתנא שביעי שלו עולה לו מן המנין היינו משום שאינו מביא קרבן וממילא ידעינן דאינו מגלח כיון דאינו מביא קרבן:

    ימי טומאה שאין עולין לו מן המניןפירוש כשנטמא במת שהרי אם מנה בטהרה כמה ימים ונטמא סותר אפילו מנין הראשון כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכ"ש שאותן ימים אין עולין לו כדכתיב וכפר עליו וגו' והיינו כשיטהר וקדש ראשו ביום ההוא שיתחיל מנין נזירות טהרה: ימי חלוטו שיושב מחוץ למחנה והחליטו ומנה מקצת נזירות שקבל עליו קודם שנצטרע ושוב נרפא וגילח לצרעתו מנין שיחזור למנות להשלים נזירות למנין שמנה קודם צרעת וימים שבימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין נזירות אבל ימי הסגרו דודאי עולין לו לפי שאין זקוק לגלח כמו מוחלט ואין [נחשב] לימי טומאה כמו מוחלט:

    הגה"ה אף ימי חלוטושוין לימי טומאתו דאין עולין לנזירות ה"נ ימי חלוטו אין עולין לו לנזירותו:

    לא אם אמרת בימי טומאתו שכן מבטל בו את הימים הקודמיםכדכתיב והימים הראשונים יפלו וא"ת והיא גופא נילף בהאי דינא דימי חלוטו יבטלו הקודמים וי"ל דאיכא מיעוטא לקמן בפ' שלשה מינין (נזיר דף מד.) על טומאתו סותר ואינו סותר על תגלחת הכי נמי נימעוט ונימא דאינו סותר על החלטו:

    נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחתודמי לנזיר אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת ולכך לא דמי [לנזיר] לא כל שכן שאין עולין לו מן המנין:

    מאי לאו תגלחת דטומאה [לא תגלחת דטהרה]והכי קאמר [ומה נזיר בקבר] ששערו ראוי לתגלחת דשיער שעליו עומד להתגלח לכי ישלים נזירות דטהרה שהרי אינו מגלח בשביעי אין עולין ימי חלוטו שאין שערו עומד להתגלח לנזירות טהרה שהרי זקוק לגלח לכשיתרפא מצרעתו לא כל שכן שאין עולין לו:

    מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    מאירי

    אף לענין גלוח שאלו זה שנזר בבית הקברות שביארנו שאין טומאה זו מזקיקתו לטומאה אם מזקיקתו מיהא לגלח בשביעי לטהרתו או שמא מכיון שאינו מביא קרבן טומאה אף לגלוח אין מזקיקין אותו והיו רוצים לבררה מההיא דאין בין טמא שנזר וכו' אלא שביעי וכו' הא לתגלחת זה וזה שוין ותירצה לא אלא הא למלקות זה וזה שוין ושאל וליתנייה כלומר שיהא שונה התגלחת בחלוקין שביניהם ותירץ תנא שביעי לכל מיליה ר"ל לתגלחת ולטומאה וחזר לבררה מדתניא אין לי אלא שלא יהו ימי טומאה עולים לו למנין נזירותו אלא ימי טומאתו ר"ל שנטמא במת וכן הדין שהרי אף היא סותרת כל המנוי אבל אם נצטרע בתוך נזירותו והוחלט שהצרעת אף בזמן ההחלט אינה סותרת המנוי מנין שלא יהו ימי חלוטו מיהא עולין לימי הנזירות ודין הוא מה ימי טומאתו ר"ל כשנטמא במת מגלח לטומאתו ומביא קרבן טומאה ואין ימי טומאה עולין לו אף ימי חלוטו הואיל ובטהרתו מגלח ומונה שבעת ימי ספירו וחוזר ומגלח ומביא קרבנותיו וא"כ ראוי לומר שאע"פ שימי הסגרו עולין לו שהרי לא הוזקק לגלח ימי חלוטו מיהא לא יעלו והוא משיבו לא אם אמרת בימי טומאתו שהטומאה סותרת את הקודמין כדכתיב והימים הראשונים יפלו תאמר בימי חלוטו שאין החלט סותר וחוזר ומשיבו אמרת ומה נזיר ששערו ראויה לתגלחת אין עולים לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת לא כל שכן שאין עולין לו מאי לאו תגלחת טומאה כלומר ופירוש הדברים ומה נזיר בקבר ר"ל נזר בבית הקברות ששערו ראוי לתגלחת שאף על פי שאין לו קודמין שערו ראוי לתגלחת לכשיטהר כאלו נטמא בתוך ימי נזירותו שמגלח בשביעי ואפי' הכי אין עולין לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת ר"ל לתגלחת של נזירות לא כל שכן שאין עולין לו ולמדת שנזר בבית הקברות מגלח ופירש לא תגלחת טהרה ופי' הדברים ומה נזיר בקבר ששערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה אחר שיתחיל מנין נזירותו וישלימנו ימי חלוטו שאין שערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה של נזירות שהרי עומד הוא תחלה לתגלחת אחרת של טהרה והוא תגלחת שבסוף הצרעת לא כל שכן שלא יעלו ונמצא שלא ביררנו בשאלתנו כלום ולענין הצרעת מיהא כבר פסקנו בפרק שני שימי ההסגר עולין לו למנין אבל ימי חלוטו וימי ספירו אין עולין לו ומ"מ אינם עוברים כלום אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר ומביא קרבנותיו ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש בין תגלחת לתגלחת שלשים ולענין השאלה חזר לבררה ממה שאמרו וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר ר"ל ועליו אמר שקדם ומגלח לטומאתו ומביא קרבן וחוזר ומונה מתחלה שטעון העברת שער והבאת צפרים הא טמא מתחלתו וזהו שאמר ולפטור את הנזיר בקבר ר"ל שנזר בקבר העברת שער והבאת צפרים שיכול וכו' תלמוד לומר נזרו וכו' אלמא טמא מתחלתו אינו טעון גלוח וכן שביארנו:

    מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳

    מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־252 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אלא היכי דמי שאילתא דרבא:

    כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל בבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:

    ה"ג כי גמירי שהייה בפנים אבל אבראי לא כי גמירי שהייה כשנטמא בבית המקדש בפרק ידיעות הטומאה נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב:

    אבל אבראי כגון בבית הקברות לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אע"ג דלא שהה חייב:

    או דילמא לא שנא דהכא והכא בעי' שיעור כדי השתחויה תיקו:

    בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח ביום השביעי שלו או לא:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי משום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה אבל גילוח בעי:

    מה טעם קאמר אינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח:

    ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    תוספות

    אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל תחילת כניסתו במקום טמא בהיתר ולא לקי אכניסה [אלא] כי מתרין ביה שיצא בשידה וכו' פרע לו עליו המעזיבה מספקא ליה דלמא [לא] בעי שהייה או דלמא ל"ש דכל היכא דאירעה טומאה התם בעי שהייה:

    ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה דווקא באונס דאי מרצונו אי נמי אם הוא עצמו פרע כי האי גוונא לא איבעיא לן אי בעי שהייה דבפ"ב דשבועות (דף יז.) קאמר אהך בעיא דנזיר טמא או דילמא באונס גמירי לה שהייה ל"ש בחוץ ול"ש בפנים:

    הגה"ה טעון גילוח או אין טעון גילוח פי' תגלחת דטומאה ביום שיוצא ויטהר מטומאה דקרבן ודאי לא בעי כדתנן במתני' דמיעטיה קרא לקמן אבל בתגלחת מספקא ליה אי בעי לגלח בלא קרבן טומאה או לא דלא בעי גילוח בלא קרבן: הגה"ה אבל תגלחת של טהרה ודאי בעי כשימנה נזירות של טהרה יגלח ויביא קרבנות טהרה כדין נזיר טהור:

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי דמיעטיה קרא לקמן (נזיר דף יח.) הא גלוחי בעי מדלא קאמר ואינו מגלח בשביעי שלו:

    מה טעם קאמר כלומר כיון דתנן אינו מביא ממילא ידעינן דאינו מגלח דהא בהא תליא דהפסוקים קרובים זה לזה אע"ג דגילוח ביום ז' וקרבן טומאה ביום שמיני משמע ליה דכיון דאינו מביא קרבן טומאה דאינו מגלח:

    הא לתגלחת זה וזה שוין פירוש תגלחת דטומאה מדלא תנא זה מגלח וזה אינו מגלח:

    תנא שביעי שלו וכל מילי וכיון דתנא שביעי שלו עולה לו מן המנין היינו משום שאינו מביא קרבן וממילא ידעינן דאינו מגלח כיון דאינו מביא קרבן:

    ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין פירוש כשנטמא במת שהרי אם מנה בטהרה כמה ימים ונטמא סותר אפילו מנין הראשון כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכ"ש שאותן ימים אין עולין לו כדכתיב וכפר עליו וגו' והיינו כשיטהר וקדש ראשו ביום ההוא שיתחיל מנין נזירות טהרה: ימי חלוטו שיושב מחוץ למחנה והחליטו ומנה מקצת נזירות שקבל עליו קודם שנצטרע ושוב נרפא וגילח לצרעתו מנין שיחזור למנות להשלים נזירות למנין שמנה קודם צרעת וימים שבימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין נזירות אבל ימי הסגרו דודאי עולין לו לפי שאין זקוק לגלח כמו מוחלט ואין [נחשב] לימי טומאה כמו מוחלט:

    ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

    Tosafot on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מאירי

    אף לענין גלוח שאלו זה שנזר בבית הקברות שביארנו שאין טומאה זו מזקיקתו לטומאה אם מזקיקתו מיהא לגלח בשביעי לטהרתו או שמא מכיון שאינו מביא קרבן טומאה אף לגלוח אין מזקיקין אותו והיו רוצים לבררה מההיא דאין בין טמא שנזר וכו' אלא שביעי וכו' הא לתגלחת זה וזה שוין ותירצה לא אלא הא למלקות זה וזה שוין ושאל וליתנייה כלומר שיהא שונה התגלחת בחלוקין שביניהם ותירץ תנא שביעי לכל מיליה ר"ל לתגלחת ולטומאה וחזר לבררה מדתניא אין לי אלא שלא יהו ימי טומאה עולים לו למנין נזירותו אלא ימי טומאתו ר"ל שנטמא במת וכן הדין שהרי אף היא סותרת כל המנוי אבל אם נצטרע בתוך נזירותו והוחלט שהצרעת אף בזמן ההחלט אינה סותרת המנוי מנין שלא יהו ימי חלוטו מיהא עולין לימי הנזירות ודין הוא מה ימי טומאתו ר"ל כשנטמא במת מגלח לטומאתו ומביא קרבן טומאה ואין ימי טומאה עולין לו אף ימי חלוטו הואיל ובטהרתו מגלח ומונה שבעת ימי ספירו וחוזר ומגלח ומביא קרבנותיו וא"כ ראוי לומר שאע"פ שימי הסגרו עולין לו שהרי לא הוזקק לגלח ימי חלוטו מיהא לא יעלו והוא משיבו לא אם אמרת בימי טומאתו שהטומאה סותרת את הקודמין כדכתיב והימים הראשונים יפלו תאמר בימי חלוטו שאין החלט סותר וחוזר ומשיבו אמרת ומה נזיר ששערו ראויה לתגלחת אין עולים לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת לא כל שכן שאין עולין לו מאי לאו תגלחת טומאה כלומר ופירוש הדברים ומה נזיר בקבר ר"ל נזר בבית הקברות ששערו ראוי לתגלחת שאף על פי שאין לו קודמין שערו ראוי לתגלחת לכשיטהר כאלו נטמא בתוך ימי נזירותו שמגלח בשביעי ואפי' הכי אין עולין לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת ר"ל לתגלחת של נזירות לא כל שכן שאין עולין לו ולמדת שנזר בבית הקברות מגלח ופירש לא תגלחת טהרה ופי' הדברים ומה נזיר בקבר ששערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה אחר שיתחיל מנין נזירותו וישלימנו ימי חלוטו שאין שערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה של נזירות שהרי עומד הוא תחלה לתגלחת אחרת של טהרה והוא תגלחת שבסוף הצרעת לא כל שכן שלא יעלו ונמצא שלא ביררנו בשאלתנו כלום ולענין הצרעת מיהא כבר פסקנו בפרק שני שימי ההסגר עולין לו למנין אבל ימי חלוטו וימי ספירו אין עולין לו ומ"מ אינם עוברים כלום אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר ומביא קרבנותיו ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש בין תגלחת לתגלחת שלשים ולענין השאלה חזר לבררה ממה שאמרו וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר ר"ל ועליו אמר שקדם ומגלח לטומאתו ומביא קרבן וחוזר ומונה מתחלה שטעון העברת שער והבאת צפרים הא טמא מתחלתו וזהו שאמר ולפטור את הנזיר בקבר ר"ל שנזר בקבר העברת שער והבאת צפרים שיכול וכו' תלמוד לומר נזרו וכו' אלמא טמא מתחלתו אינו טעון גלוח וכן שביארנו:

    Meiri on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

    שיטה מקובצת

    אלא שנכנס בבית הקברות בשידה תיבה ומגדל והוה נזיר ובא חבירו ופרע עליו מעזיבה שתחתיו ונטמא. ומיבעיא ליה לרבא כי מתרו ביה צא מבית קברות אי לקי לאלתר אם יכול לצאת ואינו יוצא או בעי שהייה כבמקדש.

    כי גמירי ממקדש פירוש חדא מגו חדא קמיבעיא ליה כלומר אם תימצי לומר דבמקדש דבעינן שהייה למלקות דלא פלוג רבנן בין שהייה למלקות הני מילי במקדש אבל בנזיר לא או דילמא לא שנא. הרב עזריאל ז"ל:

    ופרע עליו את המעזיבה כמו ופרע את ראש האשה שגלהו מתחתיו שהסיר את מעזיבת השידה שהרי היה אנוס שלא ידע. ולא מצי למימר כגון שנכנס לבית הקברות שוגג והתרו בו לצאת דאמרינן בשבועות כי גמירי שהייה באונס הוא דגמירי.

    קרבן טומאה הוא דלא מייתי אבל גלוחי מגלח מדלא קתני אינו מגלח דהוי רבותא טפי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

    מה טעם קאמר מההוא טעמא דאינו מגלח אינו מביא קרבן טומאה. הוא הדין דמצי לשנויי כדלעיל בדין הוא דליתני ואינו מגלח ואיידי דבעי למיתנא סיפא. יש ספרים דגרסי הכי:

    ימי חלוטו מנין ימים דכתיב בהן וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והן אחר ימי הסגרו כשפשה הנגע. ולבסוף אותו ימי חלוטו אם נתרפא מיד מגלח את כל שערו בתער ומונה שבעת ימים והם ימי ספרו. ובשביעי מגלח פעם שניה. ודין הוא שלא יעלה למנין נזירות דדמו לימי טומאה כדמפרש ואזיל:

    לא אם אמרת בימי טומאה שכן מבטל בו הקודמין סותר מה שספר. דכתיב והימים הראשונים יפלו. תאמר בימי חלוטו. וא"ת היא גופה נילף מן הדין להשוותם שיהא מבטל הקודמין. איכא למימר הריני נזיר לאחר חמישים יום ומעכשו מאה יום יוכיח דאמר בפירוש לעיל דמונה חמישים ושלושים ואז מגלח לנזירות שלושים ומשלים ומונה שמונים. אלמא אף על גב דמגלח תגלחת אינו סותר הקודמין. אי נמי כדאמר פרק שלושה מינין ותגלחת תסתור מקל וחומר אמר קרא וטמא ראש נזרו והימים הראשונים יפלו מטמא נזרו דוקא סותר. עד כאן. מנימוקי הרב עזריאל ז"ל:

    אמרת ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת נזירות קסלקא דעתין דהכי פירושו שצריך לגלח לסוף ז' כדי שיגלח שערו בטהרה. והואיל ויש לו משפט דין נזירות היה לו להיות עולה מן המנין. ימי חלוטו שאין ראוין לתגלחת. כלומר לתגלחת נזירות שהרי תגלחתו לצרעתו הוא ולא לנזירותו. לא כל שכן שלא יעלו לו מן המנין. והיה מדקדק הר"ם וא"ת ימי זב וטמא שרץ יוכיחו שאין ראויין לתגלחת נזירות ואפילו הכי עולין לו מן המנין. ויש לומר דמה להנך שאין בהן תגלחת כל עיקר תאמר בימי חלוטו שיש בהן תגלחת ומסתברא טפי שאין עולין. דאכתי סמכינן אבנין אב דלעיל ומה ימי טומאה מגלח ומביא קרבן כו'. תוספי הרא"ש ז"ל:

    ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

    Shita Mekubbetzet on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

    גליון הש"ס

    גמ' אין לי אלא ימי טומאתו עי' לקמן דף נו ע"א:

    Gilyon HaShas on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת נזיר, דף י״ז, עמוד ב׳, בהיקף של כ־252 מילים ב־10 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 10 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 111 מילים

      נפתחת ב״אלא: כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל, ובא…״

    2. קטע 213 מילים

      נפתחת ב״כי גמירין שהייה, בבית המקדש, אבל אבראי…״

    3. קטע 327 מילים

      נפתחת ב״בעי רב אשי: נזר והוא בבית הקברות,…״

      חכמים: רב אשי.

    4. קטע 441 מילים

      נפתחת ב״ת"ש מי שנזר והוא בבית הקברות, אפילו…״

      חכמים: רבן טומאה.

    5. קטע 540 מילים

      נפתחת ב״ת"ש אין בין טמא שנזר לנזיר טהור…״

    6. קטע 614 מילים

      נפתחת ב״אבל תגלחת מאי זה מגלח, וזה אינו…״

    7. קטע 744 מילים

      נפתחת ב״ת"ש אין לי אלא ימי טומאתו שאין…״

      חכמים: רבן אף.

    8. קטע 828 מילים

      נפתחת ב״לא, אם אמרת בימי טומאתו, שכן מבטל…״

    9. קטע 924 מילים

      נפתחת ב״אמרת: ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת…״

    10. קטע 1010 מילים

      נפתחת ב״מאי לאו, תגלחת טומאה? לא, תגלחת טהרה.…״

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: נזיר דף י״ז ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026