אלא — היכי דמי שאילתא דרבא:
כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל — בבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:
ה"ג כי גמירי שהייה בפנים אבל אבראי לא — כי גמירי שהייה כשנטמא בבית המקדש בפרק ידיעות הטומאה נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב:
אבל אבראי — כגון בבית הקברות לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אע"ג דלא שהה חייב:
או דילמא לא שנא — דהכא והכא בעי' שיעור כדי השתחויה תיקו:
בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח — ביום השביעי שלו או לא:
קרבן טומאה הוא דלא מייתי — משום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה אבל גילוח בעי:
מה טעם קאמר — אינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח:
מאי לאו הא לתגלחת זה וזה שוין — דזה וזה מגלחין בשביעי שלהן:
לא למלקות זה וזה שוין — וכדר' יוחנן לעיל:
ליתנייה תנא שביעי שלו וכל מילי — דהכי משמע שביעי שלו עולה לו מן המנין לפי שאינו מביא קרבן ומה טעם אינו מביא קרבן לפי שאינו טעון גילוח טומאה בז' וזה אין שביעי שלו עולה לפי שיש לו לגלח בשביעי ולהקריב קרבן בשמיני ומאותו יום שמקריב קרבן חל עליו נזירות כדכתיב (במדבר ו׳:י״א) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו יום ואילך נזירות דטהרה:
ת"ש אין לי — שלא יהו עולין לו מן המנין:
אלא ימי טומאתו — כדכתיב והזיר לה' את ימי נזרו וקדש את ראשו ביום ההוא דמשמע מאותו היום ואילך שהביא קרבנותיו יתכפר ויתחיל למנות לימי נזרו:
ימי חלוטו מנין — שאם נצטרע בימי נזירותו והוחלט שלא יהו עולין למנין נזירותו:
מה ימי טומאתו מגלח — תגלחת טומאה ומביא קרבן צפרים:
אף ימי חלוטו — דכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו (ויקרא יד) וכתיב וביום השמיני יקח שני כבשים וגו' אין עולין לו:
שכן מבטל בהן את הקודמים — כדכתיב והימים הראשונים יפלו:
תאמר בימי חלוטו שאין מבטל בהן את הקודמין — כגון בנזירות מרובה כדלקמן בפרק כהן גדול ונזיר (נזיר דף נו:) תנן לה והואיל ואינו מבטל את הקודמין יהו עולים לו ימי חלוטו מן המנין:
אמרת ומה נזיר בקבר — נזיר והוא בבית הקברות ששערו ראוי כו':
מאי לאו תגלחת דטומאה — דכיון שהזה ושנה וטבל מגלחין אותו וש"מ דטעון גילוח והכי משמע מה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת ז' אין עולין לו מן המנין ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת טומאה אלא לתגלחת צרעת לא כל שכן דאין עולה לו:
לא תגלחת דטהרה — שאם לא נכנס לקבר א"נ נכנס לקבר ונטהר ואח"כ השלים ימי נזרו שהוא טעון גילוח לסוף שלשים דהכי משמע ששערו ראוי לתגלחת טהרה שאין מגלח תגלחת טומאה אלא תגלחת לסוף מיירי אבל בימי חלוטו אינו מגלח תגלחת טהרה אלא תגלחת צרעת לסוף ז':
