מסכת נזיר דף כ״א עמוד ב׳

ורמינהו כו' זה הכלל כו' ופה ושיער לא הוי דבר שהנשמה תלויה בו דאי גייז לשיער וחתיך לניב שפתים לא מיית:

אמר רב יהודה דאמר הכי יעשה פי כפיו מיין דהואיל דפריש הכי הוי נזיר:

אמרה הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שניהם נזירין ואינו יכול להפר לה - דכיון דאמר ואני גלי אדעתיה דניחא ליה במאי דקא נדרה איהי והשתא מקיים לה:

ואי אמרת מיעקר עקר בעל את הנדר מעיקרו אישתכח דבההיא שעתא דקאמרה חבירתה ואני דלא חייל עלה נזירות כלל:

ואי אמרת מיגז גייז דמכאן ולהבא לא חייל עלה נזירות אבל למפרע הוות נזירה:

איהי אישתראי וחבירתה אסירא דלכי אמרה ואני הוות חבירתה נזירה מעליא:

ואי ס"ד בעל מיגז גייז את הנדר מכאן ולהבא אמאי אינו יכול להפר משום דקאמר ואני נימא דהאי דאמר ואני להכי הוא דקאמר הכי דתהוי נזירה לפי שעה עד דליקבל עליה נזירות וליגזייה לנזירות אשתו מכאן ולהבא ונזירות דידיה תיחול עליה כדמעיקרא דהא אינו מיפר מכאן ולמפרע:

אלא לאו שמע מינה הבעל כי מיפר לנזירות אשתו מיעקר עקר לה ומשום הכי אינו יכול להפר לה שאם יהא מיפר לה נמצא מיפר את שלו דמיעקר עקר והיינו טעמא דאינו יכול להפר את שלה משום דבההיא שעתא דאמר ואני ניחא ליה דתהוי נזירה עד דחייל עליה נזירות דהא קיים לה לפי שעה ומההיא שעתא ואילך לא מצי מיפר משום דבעל מיעקר עקר דלעולם אינו יכול להפר מכאן ולהבא בלא מפרע והכא למפרע לא מצי מיפר דהא קיים לה לפי שעה:

ידי נזירה כו' וה"ה במתניתין אי לא פי כפיו אלא פי נזיר ושערי נזיר לא אמר כלום דאין הנשמה תלויה בו:

דאמר פי כפיו מיין כלומר במתניתין שאני הואיל ושמע חבירו שנדר ודאי קאמר הכי לענין איסור יין אבל בברייתא דקאמר מעצמו בלא שמיעה דחבירו נזיר לאו כלום הוא כיון דאין הנשמה [תלויה בו] ופי כפיו מיין מהני אפילו לרבי שמעון דאמר לעיל (נזיר דף ג:) עד שיזיר מכולן הכא מודה דלא גרע מידות וכן מהריני מסלסל ומכלכל דפ"ק (לעיל נזיר דף ב.) דהוי נזיר וא"ת כי אמר נמי ידי נזיר [נימא] דה"ק ידי כידו מלהטמאות למתים ורגלי כרגלו מלהכנס בבית הקברות וי"ל דאה"נ דאי שמע לחבירו שנדר בנזיר ואמר ידי כידו מהני וה"נ תניא בתוספתא (פ"ג) ברישא דברייתא בהדיא ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר:

בעל מיעקר קא עקר הנדר מעיקרא כשמפר לאשתו והוי כאילו לא חל מעולם כמו חכם שעוקר הנדר מעיקרו או מיגז גייז מהפרה ואילך הוא דמתבטל הנדר ועד ההפרה היה מקויים:

אי אמרינן מיעקר עקר חבירתה נמי מישתראי שהרי הוא כאילו לא חל הנדר מעולם ואי אמרינן מיגז גייז היא מישתראי וחבירתה אסורה לפי שהיתה הראשונה בכל דין נזירות עד ההפרה ושפיר מיתפיס בה שניה והפרת הראשונה אינה מועלת לשניה ונהי דלגבי חכם הותר הנדר הראשון הותרו כולם היינו משום דחכם עוקר הנדר מעיקרו ונמצא כאילו לא חל מעולם אבל בעל שמיפר בלא חרטה אינו עוקר הנדר מעיקרו אלא מיגז גייז וה"ה דמצי למימר דנפקא מינה אם שתתה ביין ונטמאה וגלחה במזיד ואח"כ היפר לה דאי מיעקר עקר אינה לוקה ואי מיגז גייז לוקה וכן לענין אם נטמאה בשוגג ואח"כ היפר אי מיעקר עקר לא תביא עולת העוף ואשם ואי מיגז גייז מביאה עולת העוף ואשם שהרי חל הנזירות עד עתה:

אלא ש"מ בעל מיעקר עקר ובהתרתה הוא מותר כמותה דלא חל הנדר מעולם ולכך אינו מיפר דאינו מיפר לעצמו אלא אחרים מוחלין לו וצ"ע דלא דמי לאחרים דכיון דרשאי להפר לאשתו ותירץ הר"ר אליהו דה"פ אא"ב מיעקר עקר אינו יכול להפר דפשיטא דקיים לה שאם לא קיים לה לא היה דיבורו שום דבר אא"א מיגז גייז א"כ אינו תלוי בדבורו וכיון שאין תלוי בדבורו ממילא הוי מופר:

כמאן דאמר קיים ליכי דמי אי איתשיל אהקמתו מצי מיפר [במאי] שאמר קיים ליכי דאמת הוא דנשאלין על ההקמה דהכי אמר רבי יוחנן בנדרים (דף סט.):

האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה חטאת עולה ושלמים אם שלו היתה הבהמה פי' מבהמות של בעלה תצא ותרעה בעדר כלומר חולין היא כיון שהיפר לה בעלה וכדמפרש לקמן (נזיר דף כד.) דכי [מקנה] לה בעלה מילתא דצריך לה כלומר אם לא היפר לה שצריכה לקרבנות נזיר במילתא דלא צריכה כגון שהיפר לה בעלה ואינה צריכה לקרבנות נזיר לא מקני לה:

והיינו טעמא דכיון דצריכה כפרה על שציערה עצמה מן היין וכרבי אלעזר הקפר דאמר דנזיר חוטא הוא הוה ליה חטאת (העוף) שמתו בעליה אע"ג דהפר לה לענין [איסור] על הבהמה דין חטאת אם הבהמה [שלה] היא דגמרה ומקדיש לה:

בעשירי של נדרים שאלו בארוס שהוא שותף עם האב בהפרת נדרי ארוסתו כשהפר הוא בלא האב או האב בלא הוא אי מיגז גייז לנדר אי מיקלש קליש ופי' מיגז גייז שתכף שהפר בטל חצי הנדר לגמרי וחציו האחר עומד על עמדו ובתוקף איסורו ופי' מיקלש קליש שלא נתבטל חצי הנדר לגמרי ולא עמד החצי האחר על תוקף איסורו אלא כל האיסור נקיש ונתמעט חומרו ועדיין כלו באיסור אלא שירד מאיסור חמור לקל הימנו ונפקא מינה לנדרה משיעור שני זתים שלפניה ושמע ארוס והיפר לה ואכלתם בהפרת הארוס קודם הפרת אב דאי אמרת מיגז גייז נשאר שיעור זית אחד בתוקף איסורו ולוקה שהרי כזית אכלה באיסור ואי אמרת מיקלש קליש הרי נקלש הנדר וניתק מחיוב מלקות לאיסור בעלמא והעלינו בה דלאו מיגז גייז אלא מיקלש קליש ובכאן נעתקה השאלה לבעל גמור שמיפר בלא שותפות כשהוא מיפר לאשתו אם הפרה גוזזת להיות הנדר נדר עד שעת הפרתו אלא שיבטל מכאן ולהבא או עוקרתו לגמרי למפרע כאלו לא חל מעולם כדין היתר חכם שעוקר את הנדר מעיקרו כמי שלא היה מעולם ונפקא מינה לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ואחר כך שמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרת מעיקר עקר הרי הנדר כמי שלא היה ואף השנייה שהתפיסה במה שאינו כלום התפיסה והותרה ואי אמרת מיגז גייז עדיין חברתה אסורה שהרי נשאר הנזירות נזירות עד שעת הפרה וכשהתפיסה בנזירות גמורה התפיסה והעלינו בה לענין פסק דבעל מיגז גייז ולא מעיקר עקר וכן הלכה ומתוך כך לא נאמר בו הותר מקצתו הותר כולו כמו שביארנו בענין יפר חלקו וכן אם שתת יין ונטמאת או גלחה קודם הפרה שלוקה על מה שעבר ויש מפרשים שטעונה גם כן קרבן טומאה:

אף על פי שזהו פסק היוצא לנו משמועה זו יש בביאורה קצת דברים שאתה צריך להתעורר עליהם מצד שקצת מפרשים כתבו בהם דרך פירוש דברים שאינן נראין והוא שבתחלה באו לברר את השאלה ממה שאמרו במשנתנו הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני שאינו יכול להפר ופירשו בה גדולי הרבנים אי אמרת בשלמא מיעקר עקר ואין לו מקום להתפיס נדרו אם יפר ונמצא שהוא גורם ליבטל נדרו וקיי"ל דהוא אינו מיחל אלא אי אמרת מיגז גייז הואיל ומ"מ בדין התפיס ואין נדרו בטל בבטול שלה ליפר לה והוא ליתסר שהרי לא נעקר בהפרתו הנדר מעיקרו ובדין התפיס וקשה לפירושם שהרי אין זה בדין הוא אינו מיחל שהרי אין הוא מיפר את שלו אלא שלה ואם נדרו מתבטל מאליו מה בכך והרי כשתלתה אחרת את נדרה בנדר אשתו הוא מיפר אף על פי שנדר חברתה מתבטל בהפרתו ואף על פי שאין הוא יכול להפר נדר האחרת ומתוך כך פירשו קצת רבנים שבצרפת בשלמא אי אמרת מיעקר עקר ונמצא שכל שיכול להפר לה נתבטל את שלו עמה ודאי אנן סהדי דניחא ליה בנדרה וכשקיים הוא את נדרה דמי שכל הנודר דעתו שלא להתבטל נדרו על ידו אלא אם כן על ידי חכם אלא אי מיגז גייז הואיל ואין נדרו מתבטל בהפרתו אין זה נראה כמקיים ותירץ לו דאפילו הכי כל דאמר ואני כאומר קיים ליכי דמי כמו שפירשנו במשנתנו ומה שנאמר כאן אי מיתשיל מצי מיפר אי לא לא פירושו אי מיתשיל על הקמתו ויפר את שלה ביומו ויבטל שלו גם כן ולשון אריכות הוא ללא צורך שאין ספק שהכל ניתר על ידי חכם אלא שלשונות אלו של נדרים ונזיר אינן באים בדקדוק כל כך כמו שהתבאר וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה וכו' כמו שנבאר ענינה במשנה החמישית ואי סלקא דעתך מיעקר עקר תיפוק לחולין שהרי כיוצא בה בנשאל לחכם יוצאין לחולין כמו שיתבאר והוא משיבו דלעולם מיעקר עקר והאי דלא נפיק לחולין דהוה ליה כחטאת שמתו בעליה אחר שאינה צריכה כפרה וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה ביין וכו' סופגת את הארבעים ואי דלא היפר פשיטא אלא דהיפר ולוקה על מה שעבר כמו שנבאר במשנה הרביעית ואי מיעקר עקר היאך סופגת למפרע והוא חוזר ודוחה דמדקתני סיפא היפר לה ולא ידעה ושתתה אינה סופגת אף על פי שבשעת שתייתה לא ידעה ובאיסור שתתה תנא נמי רישא סופגת ובלא היפר כלל אף על גב דלאו מידי אשמעינן וחזרו לבררה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר וניטמאת ר"ל בתוך נזירותה ואחר כך היפר לה בעלה מביאה חטאת העוף ואינה מביאה עולת העוף ולא אשם ופירושו בהפרישה קרבנותיה על הדרך שביארנוה בפרק שלישי ואי מיגז גייז תיתי נמי עולה והוא הדין לאשם והוא משיבו אלא מאי מעקר עקר אי הכי חטאת העוף נמי לא תיתי והוא מתרץ דחטאת העוף מיהא מביאה על שחטאה וכן ממה שהיא באה על הספק כמו שביארנו בפ' שלישי ולענין פסק כבר ביארנו שם שאף על פי שהבעל מיגז והיה לנו לומר שתביא את כלם מ"מ אין קרבן לחצי נזירות ומ"מ גדולי המחברים כתבו שמביאה את כלם ונראה משום טעם מיגז גייז כמו שכתבנו בפרק שלישי וסוף הדברים ביררוה ממה שאמרו בהדיא האשה שנדרה ושמעה חברתה ואמרה ואני ובא בעלה של ראשונה והיפר לה היא מותרת וחברתה אסורה דילמא מיגז גייז:

ומה שאמר רבי שמעון שאם אמרה הריני כמותיך שתיהן מותרות ומפני שכונתה לומר הריני כמותך לאיסור או להיתר אין הלכה כן ומ"מ לדבריו יש לדקדק כיון שחל עליה נזירות שעה מדין מיגז גייז ולאו מיעקר עקר היאך היא מותרת בהתירה והלא מי שאמר הריני נזיר היום ולא למחר הרי הוא נזיר שאין נזירות לחצאין פירשו בתוספתא שדעת ר' שמעון שכונתה לומר איני מכונת אלא להיות כמותיך ואם סופך להיות מותרת כלל לא יחול עלי נזירות ומ"מ אין הלכה כרבי שמעון:

ונמצא שביררנו מה שפסקנו דבעל מיגז גייז ולא מיעקר עקר ומ"מ אמרו אחר כן מר זוטרא בריה דרב מרי אמר היינו דבעי רמי בר חמא והרבה מפרשים נתבלבלו בפירושה ועיקר הפירוש דמר זוטרא הדר ופליג דאפילו מהא לא איפשיטא בעיין והא דקאמר חברתה אסורה טעמא אחרינא הוא ומשום דסבירא ליה בעיקרו קא מתפיס לאסור שתיית יין ושאר הדברים שהיו בה קודם הפרת הבעל ואף על גב דבשעת הפרה איעקר ליה למפרע מ"מ היא התפיסה באיסור שתייה שהיה בה ואף על פי שבהיתר חכם מודה שהותרה אף המתפסת עצמה בנדרה ואין אומרין כן התם הוא שכל שהותר על ידי חכם מצד טעות ושגגה הותר ונתברר שמנהג טעות היה ובבעל מיהא אין הפרתו מצד טעות ותשאר המתפסת באיסורה דמ"מ מיעקר עקר והוא מפסיק בענין לחקור ואם כן תפשוט מינה הא דבעי רמי בר חמא במתפיס בבשר זבח שלמים לאחר זריקת דמו אי בעיקרא קא מתפיס ונאסר אי בדהשתא ומותר וכבר ביארנו בענין זה בראשון של נדרים שלשיטתנו בדהשתא קא מתפיס ולשיטת גדולי המחברים בדמעיקרא קא מתפיס הכל כמו שביארנו שם ומ"מ לשאלה זו השיבו שאין ללמוד בשר זבח שלמים מזו דהכא האי דבעיקרא קא מתפסא משום דבסיפא ליכא שום נזירות אחר שהפר לה הבעל אבל שלמים אף לאחר זריקת הדם יש בהן קדושה שלא ליאכל חוץ לחומה ואיכא נמי למידן דבהשתא מתפיס ואיכא דאמרי היינו דרמי בר חמא כלומר דהא ודאי פשיטא דבעייה דרמי בר חמא מיפשטא מיהא דבעיקרא מתפסא אלא דאיכא למיבעי עלה אי אמרה הריני בעיקריך מהו שמא דעתה על עיקר איסור ואכולה מילתא קיימא כלומר כל שאת באיסוריך הריני כמותיך הא כל שיהא איסור שביך נפקע אהא אני מותרת גם כן או שמא דוקא בעיקר הענין ר"ל בתחלתו ותשאר היא באיסורא אף אחר היתר חברתה והביאה ממה שאמרו האשה שנדרה בנזיר ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר והיה סבור לפרש שמצד בטול נדרו הוא דאמרינן הכי כמו שפירשנו למעלה ואי בעיקרא קא מתפיס הרי נשאר נדרו קיים ותירץ לו דלא משום בטול נדרו הוא דאמרינן הכי אלא שהוא כמקיים בהדיא על הדרך שביארנו ולענין פסק מיהא אין הענין תלוי בהתפסה דהשתא ובהתפסה דמעיקרא שכל שהוא מיפר לה מיגז גייז וחברתה אסורה ולוקה על מה שעברה שאם תאמר מעקר עקר ואיסור חברתה אינו אלא משום דמעיקרא קא מתפיס כל שנעקר מעיקרו על איזה צד שיעקור אינו כלום וכמי שלא היה מעולם אלא דבעל מיגז גייז ודברי מר זוטרא אין עולים כהוגן ואף קצת רבנים טורחים לפרש דבריו בדרך אחרת לומר שאינו חולק על מה שאמרנו מיגז גייז אלא דבעי למיפשט מינה בעיא דרמי בר חמא והם מפרשים שאלת רמי בר חמא קודם זריקה אלא שאחר כן נזרק הדם ושואל אי אמרינן שהוא נודר בדהשתא ר"ל במה שעתיד להיות או במעיקרא ר"ל במה שהם בקדושתם בשעת הנדר ודומיא דאשה שהתפיסה בחברתה קודם הפרת הבעל שנשארה באיסורה והפרה במקום זריקה ואף על גב דאי אמר בשלמים הוי התפסה מדאמר בבשר שלמים משמע על שם מה שעתיד להיות ואף על פי שבראשון של נדרים אמרו בהדיא בשאלה זו לאחר זריקת דמים פירושו שהתפיס קודם זריקה ואחר כך נזרק וסוף הדברים אי אפשר לישב לשיטתם סוגיא זו ולא לשון סוגיא שבנדרים אלא על ידי דחק פירושין שאינן נראין ואין צורך בכך:

הכי קאמר יעשה פי כפיו מיין ושערי כשערו מלגוז ומיירי מתניתין דאמר כך בפירוש ובאחד מהם שאמר הוי נזיר. אי נמי אפילו לא פירש כיון ששמע שאמר חבירו הריני נזיר ואמר איהו פי כפיו הוי כאילו אמר פי כפיו מיין. אבל כשאמר מעצמו ידי או רגלי נזירה לא אמר כלום אם לא הזכיר אבר שהנשמה תלויה בו. והכי תניא בתוספתא פי כפיו שערי כשערו הרי זה נזיר. ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר. ידי נזירה רגלי נזירה לא אמר כלום. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אם שלו היתה בהמה אם של בעל היו הבהמות שהפרישה עכשיו שאינה צריכת להם שהיפר לה תצא ותרעה בעדר דהוו חולין גמורין. לר' יהודה דאמר משועבד לה בעלה לשלם קרבנות חובותיה ומסתמא משועבד להביא קרבנות נזירות כמו חובתה כדלקמן אפילו הכי תצא לחולין כי הפר לה דלמידי דצריכי לה משועבד לה למידי דלא צריכי לה לא משועבד לה. ולרבנן דאמרי לא משועבד מיירי הכא דאקני לה. ולמידי דצריכא לה אקני לה למידי דלא צריכי לא אקני לה ולכך תצא לחולין. ואם שלה היתה בהמתה תמות. ואי סלקא דעתך בעל מיעקר עקר אמאי תמות תיפוק לחולין דהוי כאלו לא נדרה כלל. אלא לאו מיגז גייז ובשעת הפרשה היה קדישת ולכך החטאת תמות. הר' עזריאל ז"ל. והיינו טעמא כיון דצריכה כפרה כר' אלעזר הקפר דאמר נזיר טהור חוטא הוא ובשעת הפרשתא הופרשה לכפרה השתא דהפר לה הוי כחטאת שמתו בעליה. והא דלא מפרש תלמודא כיון דצריכה כפרה כר' אלעזר הקפר כדמפרש בסמוך משום דלקמן קריבה הוצרך ליתן טעם יפה להקרבתה. אבל הכא דלמיתה אזלא לא חש להאריך. ואית דגרסי כיון דלא צריכא כפרה משום דכבר הפר לה בעלה הוי כחטאת שמתו בעליה. ונראה לי לפרש כיון דצריכה כפרה אף על גב דבעל מעקר קא עקר מכל מקום בשעה שהפרישתה היתה צריכה כפרה כלומר היתה מחוייבת להביאה. ואף על גב דהפר לה בעל ומיעקר קא עקר לא הוי הפרשה בטעות אלא כחטאת שמתו בעליה. הרא"ם ז"ל בפירושיו: וכתוב עליו הגהה וז"ל: פירוש לפירושו ולא בעינן לטעמא כר' אלעזר הקפר להך פירושא. עד כאן: