הפילה אשתו אינו נזיר — דדילמא האי דהפילה לא הוה בן קיימא שלא כלו לו חדשיו ולא ולד הוי וספק נזירות להקל:
ר' שמעון אומר — אין דרך זו מוציאתו מידי נזירות:
אלא אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה - דקסבר ספק נזירות להחמיר:
חזרה וילדה — לאחר שהפילה:
הרי זה נזיר — דהשתא מיהא ולד הוא דאית ליה וחיילא עליה נזירות:
ר"ש אומר — שמא הראשון הוה בן קיימא וחל עליו נזירות והשתא כי ילדה לא חייל נזירות ואם כדבריך יעשה נמצא זה מביא חולין לעזרה אלא יחזיר וימנה נזירות שנייה ויאמר אם הראשון שהפילה היה בן קיימא נזירות הראשונה חובה וזו נדבה ואם לא היה בן קיימא נזירות הראשונה נדבה וזו חובה:
גמ' האי מאי למימרא — דכי נולד לו בן הרי זה נזיר:
מהו דתימא — האי דקאמר לאו משום בן דוקא והאי דאמר בן לכשאבנה ממנה הוא דמשמע כגון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל) וכי נולד בת או טומטום ואנדרוגינוס נמי ליהוי נזיר קמ"ל דלא:
ולד דמיחשב ביני אינשי קאמינא — דהיינו בן ותו לא קמ"ל דבת וטומטום ואנדרוגינוס נמי איקרו ולד:
ר' יהודה — דאמר לעיל דספק נזירות להקל כדאמרי' בפ"ק (לעיל נזיר ד' ח.) דתניא הריני נזיר ע"מ שיש בכרי זה ק' כור והלך כו' ר' יהודה מתיר דספק נזירות להקל:
והפריש קרבן וחזרה וילדה מהו — מי הוי קדוש או לא:
אליבא דמאן — קמיבעיא לך אי אליבא דר"ש פשיטא דהוי קדוש דהאמר ספק נזירות להחמיר וקודם שילדה אשתו נמי הוי נזיר:
אלא אליבא דר' יהודה דאמר ספק נזירות להקל מאי — מי אמרינן כיון שהפרישו בשעה שהפילה ולא חיילא עליה נזירות כלל לא הוי קדוש כלל ומיבעי ליה למיהדר ולקדושי:
מאי נפקא לך מינה — אי הוה קדוש או לא דהא ילדה וחיילא עליה נזירות:
נפקא מינה לגיזתו ולעבוד בו — והכי קא מיבעיא ליה אי אמרת משעה שהפריש תחילה כשהפילה הוה ליה קדוש הוה ליה אסור בגיזה ועבודה אלא אי אמרת דלא חיילא עליה נזירות אלא משעה שחזרה וילדה הוה ליה מותר בגיזה ובעבודה מאי תיקו:
ושמע חבירו ואמר ועלי מהו אדיבוריה — דההוא גברא קאי ומשמע ועלי להיות נזיר כשיהיה לך בן או דילמא אגופיה משמע אנפשיה דהכי משמע ועלי נמי להיות נזיר כשיהי' לי בן:
או דילמא — אדיבורא דחבריה קאי ומשמע כאילו אמר ואני רחימנא ליה לאותו בן כוותיך ואהא נזיר לכשיהא לך בן ואהא לעיל נמי כי קא מיבעיא ליה ועלי מאי טעמא לא מיבעיא ליה בהאי לישנא הא לא אפשר דלאו לישנא מתרצתא היא דלימא ועלי לאוהבו כמותך:
ואם תימצי לומר כל באנפיה — בין אמר ועלי בין אמר ואני כסיפא ליה מילתא להדורי ליה למימר לכשיהא לי בן אהא נזיר דאי אדעתא לקבל עליו נזירות כשיהא לו בן למה לו להזיר בפני זה יזיר בינו לבין עצמו אלא מדקאמר ליה באנפיה איכא למימר דהכי אמר ליה אף אני אהא נמי נזיר כשיהא לך בן:
