מסכת נזיר דף י״ב עמוד א׳

האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ולא פירש לו אשה פלנית וכן לא פירש אשה שממקום פלוני אלא אשה סתם ומת שליח או שהלך אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עשה שליחותו והרי קדש לו ולא ידע את מי קדש ושמא זו שרוצה עכשו לישא היא קרובתו של האחר שנתקדשה לו ר"ל משבע קרובות שנאסרו לאדם מחמת אשתו ומותר מיהא באשה שאין לה אחת מקרובות אלו שהן ערוה כגון שאין לה לא בת ולא בת הבת ולא בת הבן ולא אם ולא אם אם ולא אם אב ולא אחות ואפילו היו לה אחת מקרובות אלו אלא שהיו נשואות בשעה שמנהו שליח אע"פ שנתגרשה או נתאלמנה קודם שימות השליח הרי זה מותר בה ואין חוששין שמא קדשה השליח בשביל זה אחר שנתגרשה או נתאלמנה שהרי לא היתה ראויה לזה בשעת השליחות ואין אדם עושה שליח לקדש אלא מה שראוי לו בשעת השליחות ולמדנו שאם קדש השליח אשה שהיתה נשואה או ערוה למשלח בשעת השליחות אלא שנפקעה ערותה אחר כן לא עשה כלום שאין זה משליחותו והוא שאמרו למטה דמילתא דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח כלומר לא מצי לשווייה שליח ולא עוד אלא אפי' פירש לו כן ר"ל שיקדש לו אשה פלנית לכשתתגרש ויש מפקפקין לומר שאם קדש בודאי מקודשת היא אלא שאין חוששין לכך ולא יראה כן:

זה שכתבנו בממנה שליח לקדש לו ולא פירט למי ומת שליח שאסור בכל הנשים פירשו בתוספות שלא איסור גמור אמרו אלא אינו אלא קנס בעלמא על שפשע והכניס עצמו בספיקות בדבר שהוא כעין קבוע ויש לדון בו כמחצה על מחצה ומ"מ אין זה קביעות גמור שהרי אין לומר בה קבוע אלא מצד שהיא קבועה בביתה ואין קביעות גמור אלא בקבוע ועומד אלא שמתורת קנס אסרוהו ואפי' נזדמנה לו אשה בשוק שאין כאן קביעות כלל הואיל ומ"מ עומדת היא לחזור לקביעותה ומכאן למדו רבים שאם כינס מיהא לא יוציא אפי' קדשה בבית ויש פוסקין שמוציאין מדרבנן אפי' נזדמנה לו בשוק ויש מכריעין שבמקום קביעותה מוציאין הא בשוק אין מוציאין:

תורים או בני יונה שהזב והמצורע והיולדת מביאין אחד לחטאת ואחד לעולה הם הנקראים קנים וכשהופרשו וקרא להם שם אי זה חטאת ואי זו עולה הוא נקרא קן מפורשת וכל שלא קרא להם שם עדין אי זו לחטאת ואי זו לעולה אלא שהפרישן והביאן לבד הוא הנקרא קן סתומה ועל זו אמרו קן סתומה שפרח גוזל אחד מהם לאויר העולם והלך לו או שפרח לבין חטאות המתות כגון עברה שנתה או נתכפרו בעליה באחרת וחביריהם נתערבו ביניהם ולא הוכר או שמת אחד יקח גוזל אחד במקומו להיות זוג לשניה הנשארת ויקרא להם שם אחד לחטאת ואחד לעולה וכן הדין בקן מפורשת שידע הוא אי זה מהן פרח ר"ל שידע שאותו של חטאת פרח או שאותו של עולה פרח שיקח אחר להיות זוג לשניה ויקרא לו שם אותו שפרח אבל קן מפורשת שפרח אחד מהן ולא נודע אי זה אין לו תקנה בלקיחת גוזל אחר שהרי אינו ראוי להצטרף עם זה שמא זה הנשאר חטאת שהזאתו למטה מן הסיקרא ונאכלת וזה ראוי להיות עולה שהיא למעלה מן הסיקרא ונקטרת והוא אינו יודע שזה הנשאר חטאת עד שיעשה את הנלקח עולה כדינו וכן אם זה עולה עד שיקרא לנלקח שם חטאת כדינו וכל כיוצא בזה ימות הנשאר ויביא שנים ויקרא להם שם:

גוזל זה שפרח אינו אוסר שאר קינין ששאר בני אדם עתידים להביא עד שנחוש בהם שמא זהו שפרח מקנו של פלוני וכבר נקדש לדבר אחר ואין אדם מתכפר בקרבן חברו וכן אף שאר קנים שזה בעצמו רוצה להביא עד שנחוש שזהו שפרח מקן שלו ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ושנהא קונסין אותו על שלא שמרו כראוי אלא אין חוששין לכך כלל שהרי אין באלו קביעות כלל ולא כעין קביעות ונדון בו שמן הרוב פירש ושמא תאמר ומה הוצרכנו לכך והלא מכיון שפרח פקעה קדושתו אחר שלא קורא להם שם הרי אמרו בפרק שלוח הקן שהמקדיש אפרוחי שובך למזבח פרחו לא פקעה קדושתם ולא עוד אלא שאף בקרא להם שם אנו אומרין שלא נאסרו האחרים בחששא שלהם:

זה שכתבנו שאין אדם עושה שליח לקדש אלא מה שראוי לו בשעת השליחות פירושו במה שאינו באפשר לעשות בשעת השליחות הא במה שאפשר לעשות אע"פ שהדבר מוכיח שאין דעתו על כך שליחותו שליחות שהרי במשנתנו אמרו הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחים זה את זה ואם לא שהענין כמו שכתבנו היאך הראשון נפטר בהבאת קרבנות השני שלא היה נזיר בשעה שאמר הוא כן והיה לנו לומר שלא עלה בדעתו אלא באי זה שיהא נזיר באותה שעה אלא שמכל מקום הואיל ואף באותה שעה היה באפשר לזה השני להיות נזיר כונתו עולה אף עליו אבל כל שאי אפשר לכללו בשליחותו בשעת השליחות כגון זה שביארנו באשת איש אינו בכלל השליחות אף לכשתתגרש כמו שביארנו: