הכי נמי דלא מצי מזבין - בתמיה הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות אבל מי שלא כתב ולא ייחד מוכר הכל ואינה יכולה לעכב עליו וטעמא משום דכתב לה דקנאי ודקנינא ומיהו כשימות או יגרשנה טרפה לקוחות:

עצה טובה - שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת:

אלא דרבי אבא קשיא - אדמגרש לה נייחד לה שהרי גירושין גנאי הן לשניהם אלא ודאי טעמא דלא ניתנה כתובה להגבותה מחיים:

משום איבה - המייחד לאשתו או קרקע או מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם דסברה עיניו נותן בגירושין אבל זה שמגרש על מנת שיחזיר ידעה דלא עשה אלא למכור ופקעה לה איבה:

דנפלה ליה יבמה - דמצוה בגדול לייבם:

בעא אחוה - הקטן ממנו:

למיפסלה בגיטא - לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפ"ק דיבמות:

משום נכסי - קשה בעיניך שאכניסנה שלא אזכה בנכסי אחי כדתנן (יבמות דף מ.) הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו:

פליגנא לך - כאילו אני חולץ לה ולא אטול אלא כמוך:

כיון דאמור רבנן - שומרת יבם אין היבם רשאי למכור כדאמרי' לקמן בשמעתין מי שמת והניח שומרת יבם כו':

אע"ג דזבין כו' - ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו וקנו מידו הרי הוא כמוכר:

כיפי - נזמים כלומר במה ייפה והנאה את דבריו ומה טעם נתן בה כששלחה:

שלחה כדאביי - דהיכא דזבין זביניה זביני:

ומת - הנושה המלוה:

לא יאמר - היבם המחויב המעות:

הואיל ואני יורש - שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים:

החזקתי - בחוב זה ולא אשלמנו עוד:

דטבא ליה עבדו - עצה טובה שיהיה הקרקע קיים לו עולמית ולא יוציא המעות בהוצאה:

תנא תני מוציאין - דמשמע על כרחו:

אינה משנה - לא נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים ולא סמכינן עלה במידי:

דלמא ר"מ היא - במתני' דקתני גבי כספים ופירות תלושין ילקח בהן קרקע ואפי' לא תפסה אלמא משעבדי לכתובתה ואפי' לא קיימא לן כר"מ בהא מיהו גבי מוציאין ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו ולעולם משנה היא:

אלא - להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה משום דמצי אמר לה לאו בעלת דברים דידי את ממך לא לויתי אלא מאחי:

כתובות 81 עמוד ב

1ואי סלקא דעתין נתנה כתובה לגבות מחיים, נייחד לה שיעור כתובה, והשאר ליזבין! ולטעמיך, ולותבה ממתני' לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן, אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה?!

2התם עצה טובה קא משמע לן. דאי לא תימא הכי, סיפא דקתני: וכן לא יאמר אדם לאשתו ״הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן״, אלא כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו אי בעי ליה לזבוני, הכא נמי דלא מצי מזבין?! אלא עצה טובה קמשמע לן, הכא נמי עצה טובה קמ"ל׃

3אלא, דרבי אבא קשיא? דרבי אבא נמי לא קשיא, משום איבה.

4ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא, בעי אחוה למפסלה לה בגיטא מיניה.

5א"ל מאי דעתיך משום נכסי? אנא בנכסי פליגנא לך.

6אמר רב יוסף: כיון דאמור רבנן לא ליזבין, אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני. דתניא: מי שמת והניח שומרת יבם, והניח נכסים במאה מנה, אף על פי שכתובתה אינה אלא מנה לא ימכור, שכל נכסיו אחראין לכתובתה.

7אמר ליה אביי: וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין אע"ג דזבין לא הוה זביניה זביני? והתנן: בית שמאי אומרים תמכור, ובית הלל אומרים לא תמכור, אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה קיים. שלחוה לקמיה דר' חנינא בר פפי, שלחה: כדרב יוסף.

8אמר אביי: אטו ר' חנינא בר פפי כיפי תלה לה? שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה: כדאביי, ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא שלחו לי.

9נפק רב יוסף דק ואשכח דתניא: הרי שהיה נושה באחיו, ומת והניח שומרת יבם, לא יאמר: הואיל ושאני יורש החזקתי, אלא מוציאין מיבם, ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.

10א"ל אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה. א"ל תנא תני מוציאין, ואת אמרת דטבא ליה עבדו ליה?

11הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי. אמר להו: הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו אינה משנה.

12מאי טעמא? אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה לא משעבדי דלמא רבי מאיר היא, דאמר: מטלטלי משעבדי לכתובה.

13ואלא משום דאמר לה: את לאו בעלת דברים דידי את.

תוספות

ואם איתא נייחד לה שיעור כתובה כו' - הואיל וחשבת לה כאילו גבתה והחזירה לו:

ולטעמיך - פירוש דלא אסקת אדעתך טעמא דאיבה לותבה ממתני' דמשמע הכי לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן כדי למכור השאר אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה ואינו יכול למכור שום דבר:

אלא עצה טובה קמשמע לן - פי' בקונטרס שמא יאבדו המטלטלין ונמצאת שלא בכתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת וזה אינו אלא לר' מאיר דאמר אסור לאדם להשהות את אשתו שעה אחת בלא כתובה ונראה לר"י עצה טובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולרשב"א נראה דגבי אשתו הויא עצה טובה שאם ייחד לה מטלטלין לא יוכל להוציאה לכך טוב לו שיהיו כל נכסיו אחראין לכתובה ויוציא הכל ולבסוף דמסיק טעמא דרבי אבא משום איבה הויא טעמא דמתניתין נמי משום איבה בין ביבמתו בין באשתו:

לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי - וא"ת ולמחול לנפשיה דהא אמרי' המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל וי"ל דשאני הכא דאינו יורש אלא מכחה אי נמי כר' מאיר דדאין דינא דגרמי ומגבי ביה דמי שטרא מעליא כדאמרי' לקמן (כתובות דף פו.):

ודלמא דטבא ליה עבדו ליה - פירש בקונטרס שתהא הקרן קיימת ויאכל פירות וקשה דלא סגי דלא אשמועינן אלא בנכסי אחיו ונראה דטבא ליה עבדו ליה דהיינו דהוי שלום בית טפי [שתהא בטוחה] יותר לפי שלא כתב לה דקנאי ודקנינא אי נמי דלא זילי נכסי כל כך כשיש לה הרבה מנכסי בעלה הראשון שתטול כתובתה מהן ולא יהיו יראין הלקוחות שתטרוף מהם ואם תאמר ונימא נמי שלא יהיה מכר מהאי טעמא משום דטבא ליה עבדו ליה וי"ל דמשום טובתו לא נפסיד ללקוחות:

רבי מאיר היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה - אומר ר"ת דלא אמר ר"מ לגבות מיתמי אלא דוקא מיניה ויבם במקום אחיו קאי והוי כמו מיניה וכן משמע בכמה דוכתין דבמיניה פליגי וליכא למימר דלר"מ [מטלטלי] דיתמי נמי משתעבדי לכתובה וכמקרקעי דמי דא"כ אפי' לית לן דרבי נתן דין הוא שתגבה ממנו כאילו הוו מקרקעי ועוד דהשתא מלוה דעדיפא דמודו רבנן דגבי מיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה מודה ר"מ דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ליה כתובה דגריעא דלרבנן אפילו מטלטלי דידיה לא משתעבדי כ"ש דלר"מ לא משתעבדי לה מטלטלי דיתמי וא"ת דבפרק נושאין על האנוסה (יבמות דף צט. ושם) תניא יש מוכר את אביו להגבות לאמו כתובה כיצד כו' וקאמר הא מני ר"מ היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה והשתא הא אפילו ממטלטלי דיתמי לא גביא כדפרישית כ"ש ממטלטלי דמקבל מתנה דאלים טפי כדמשמע ביש נוחלין (ב"ב דף קלג.) דדייק השתא בירושה דאורייתא אלמנתו ניזונת מתנת שכיב מרע דרבנן לא כל שכן משמע אבל מתנת בריא דהויא דאורייתא אינה ניזונת אלמא גריעא ירושה ממתנת בריא וי"ל דההיא דיבמות איירי במתנת שכיב מרע דגריעא מירושה:

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

רשב"א

הרי שהיה נושה באחיו מנה ומת, והניח שומרת יבם לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי, אלא מוציאין מידו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות. ואף על גב דאסיקנא דאינה משנה, משום דלא אשכחן דאית ליה תרי חומרי בכתובה אלא ר' מאיר או ר' נתן, מכל מקום השתא דתקון רבנן בתראי לגבות ממטלטלין הרי מטלטלין כקרקע, ומוציאין ממנו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. וכן כתב רבנו אלפסי ז"ל (דף מ, א) ומה שהקשה עליו הראב"ד ז"ל (בהשגות על הרי"ף) מי עדיפא תקנתא דבתראי ממלתא דר' מאיר דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה, ואפילו הכי אמרינן דוקא מטלטלי דאיתנייהו בעינייהו ביד היורשין, אבל מלוה דאיתא ברשות אחרים לא מפקינן מלוה בעל כרחיה ויהבינן לאיתתא מדר' נתן. הא קושיא ליתא, דודאי אי אשכחן לר' מאיר דסבירא ליה בבעל חוב דעלמא כר' נתן, אף בכתובה נמי הוה מחמיר תרי חומרי, דמאי שנא כתובה דלא מחמרינן בה, אלא הכא הכי קאמר דלא אשכחן הכא אמאי דגרמי האי ברייתא דאי לר' מאיר לא אשכחן ליה דאית ליה כר' נתן בעלמא, ואי לר' נתן לא אשכחן ליה בכתובה דלימא שתהא נגבית ממטלטלי, ואלו אשכחן תנא דאית ליה בעלמא כר' נתן ואית ליה בכתובה כר' מאיר מוקמינן הא ברייתא כוותיה, אף על גב דתרי חומרי נינהו, הלכך לדידן דסבירא לן דמטלטלי משתעבדי לכתובה משום תקנתא דבתראי, וסבירא לן בעלמא נמי כר' נתן מחמרינן בה אפילו הוו מאה חומרי, ואין צריך לומר בשכתב לה מקרקעי אגב מטלטלי (בכ"י נקוד לחילופין מטלטלי אגב מקרקעי), דליכא אלא מד' נתן בלחוד. וכן כתב הרמ"ה ז"ל.

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת כתובות דף פ״א עמוד ב׳

מסכת כתובות דף פ״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 13 קטעים ממוספרים, כ־313 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–112)עמוד

היעד שנמצא: כתובות דף פ״א ע״ב

פתיחה בקורא