בוני התלמוד

    מסכת כתובות דף נ״ב עמוד ב׳

    פרק ד׳ - נערה שנתפתתה

    Also cited as: Ketubot 52b, Chapter 4 Na'arah SheNitpattetah

    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    מפני תיקון העולם - שלא ירגילו להעלות על דמיהן:

    כנגד כתובתה - אבל יותר מכתובתה לא דלא יהא טפל חמור מן העיקר תנאי כתובתה יתר על הכתובה:

    תרי קולי - לא יותר על דמיה שהיא ראויה לימכר בשוק ולא יותר על כתובתה:

    וצריכה רפואה הרי היא כמזונות - ואם צריכה רפואה הרי הרפואה כמזונות דתרווייהו חיותא נינהו:

    מזונות אין להם קצבה הלכך רפואה שיש לה קצבה שאינה חולה תדיר אינה בכלל מזונות:

    קוצו ליה מידי לרופא - שיקבל עליו רפואתה עולמית בכך וכך:

    כעורכי הדיינין - אוהב אחד מבעלי דינין ומטעים זכיותיו לדיין ועורך [הדין לפני] הדיינין לזכותו מיקרי עורכי הדיינין שעורך את הדיינין להפוך לבם לטובתו של זה:

    מעיקרא - כשהשיא עצה:

    ולבסוף - כשנתחרט:

    מתני' יתר על חולקהון דעם אחוהון - בני אשה אחרת אם תמותי בחיי ואירשך יטלו בניך כתובתיך ונפקא מינה שמא מרובה היא או שמא יהו בני אשה האחרת מרובים ובניך מועטים וטוב להן שיטלו כתובת אמן והמרובים כתובת אמן ואפי' הכתובות שוות:

    כל ימי מיגר ארמלותיך - כל ימי משך אלמנותיך:

    גמ' מפני מה תקנו כתובת בנין דכרין - מאחר שהבעל יורש את אשתו למה תקנו שיוריש לבניה מה שירש ממנה דהיינו נדוניא שלה:

    ויתן לבתו - נדוניא יפה דאילו מתה יירשו בניה:

    דרחמנא אמר ברא לירות - דכתיב (במדבר כ״ז:ח׳) איש כי ימות ובן אין לו וגו' הא יש לו בנו יורשו ולא בתו:

    ותקון דתירות ברתא - שיתן לה האב ממונו שהיו בניו ראויין לירש:

    בשלמא בנו בידו - לבקש לו אשה שדרכו של איש לחזר על אשה:

    אלא בתו מי בידו - וכי דרך אשה לחזר על איש:

    ואימא דאב לירות דבעל לא לירות - כיון דטעמא כדי שיקפוץ ליתן לבתו הוא דתקון נדוניא דיהב אב לבתו לירתון בנים דילה אבל שאר כתובות נכסי הבעל כגון מנה מאתים ותוספת דבעל לא לירתון:

    אם כן - דלא ירתי לשאר הכתובה:

    אב נמי מימנע ולא כתב - לבתו אחרי שזה מקפיד על שלו מלהוריש לבני בתי אף אני אמשוך ידי מלהרבות לו נדוניא:

    היכא דכתב אב כו' - כיון דטעמא משום שיקפוץ אב לתת נדוניא לבתו היא היכא דכתב אב נדוניא לבתו נכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין והיכא דלא כתב אב נדוניא לבתו לא נכתוב בעל תנאי כתובת בנין דכרין:

    לא פלוג רבנן - לא חלקו בין כתובה לכתובה אחרי שרוב כתובות יש בהן נדוניא לא חלקו:

    בת בין הבנים תירות - [כיון דטעמא משום נדוניא הוא היכא דאין לו בנים ממנה אלא] יש לו בת מן אשה אחת ובנים מן האחרת תטול בת היחידה כתובת אמה לירש נדוניא שנתן אבי אמה מאי שנא דתקון בנין דכרין:

    כנחלה שויוה רבנן - דירתון תנן ואין בת יורשת בין הבנים:

    בת בין הבנות תירות - יש לו בת מן אשה אחת ובנות מן האחרת תטול בת היחידה כתובת אמה לירש נדוניית אבי אמה דהא א"נ שויוה כנחלה יש משפט נחלה לבת בין הבנות:

    לא פלוג רבנן - במשפט כתובת בנין דכרין דבת בין הבנים לא תשקול ובת בין הבנות תשקול:

    ותגבי ממטלטלי - כיון דטעמא משום נדוניית אבי האם הוא אלמה אמרינן לעיל (כתובות דף נ:) כשם שאין הבנים יורשין אלא מקרקע ואוקימנא בכתובת בנין דכרין:

    ככתובה שויוה רבנן - ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשטרא:

    תטרוף ממשעבדי - אי ככתובה שויוה ולקמן פליגי בה בריש פרק אע"פ:

    ירתון תנן - ואין ירושה במשועבדין:

    ואימא אע"ג דליכא מותר דינר - יתר על שתי הכתובות יטלו כתובת אמם כדין כתובת בנין דכרין אלמה תנן בפרק מי שהיה נשוי (לקמן כתובות צא.) אין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה:

    מקום דמיעקרא נחלה דאורייתא - משום נחלה דרבנן:

    לא תקון רבנן - נחלה דידהו לעקור נחלת חלוקה שוה לגמרי שהיא מן התורה הלכך כי איכא מותר דינר שיחלקוהו בשוה בנחלה דאורייתא יטלו אלו כתובת אמן ואלו כתובת אמן משום נחלה דרבנן ואי לא לא:

    בי אבא סוראה - חמיו היה והשיא רב פפא לבנו אחות אשתו כדאמרינן באלו נערות (לעיל כתובות לט:) אמרה לי בת אבא סוראה כי נהמא אקושא בחינכי ובסנהדרין (דף יד:) נמי אמרינן איש ושתי נשים שאין מטילין לכיס אחד כגון רב פפא ובת אבא סוראה:

    אזיל - רב פפא לבית אבי הנערה לכתוב כתובתה ושם יפסוק אביה ויכתוב לה בנדונייתה מה שיכתוב:

    כי מטו לפתחא - דאבא סוראה:

    הוה מיפטר מיניה - יהודה נטל רשות מרב פפא לחזור לאחוריו:

    כתובות 52 עמוד ב

    1אין פודין את השבויין יותר על כדי דמיהם, מפני תקון העולם. הא בכדי דמיהן פודין, אע"ג דפרקונה יותר על כתובתה.

    2ורמינהי: נשבית, והיו מבקשין ממנו עד עשרה בכתובתה, פעם ראשונה פודה. מכאן ואילך: רצה פודה, רצה אינו פודה. ר"ש בן גמליאל אומר: אם היה פרקונה כנגד כתובתה פודה, אם לאו אינו פודה!

    3רבן שמעון בן גמליאל תרי קולי אית ליה.

    4לקתה חייב לרפאותה. תנו רבנן: אלמנה ניזונת מנכסי יתומין וצריכה רפואה הרי היא כמזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר: רפואה שיש לה קצבה נתרפאת מכתובתה, שאין לה קצבה הרי היא כמזונות.

    5אמר רבי יוחנן: עשו הקזת דם בארץ ישראל כרפואה שאין לה קצבה. קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות צריכה רפואה כל יומא. אתו לקמיה דר' יוחנן, אמר להו: איזילו קוצו ליה מידי לרופא.

    6אמר רבי יוחנן: עשינו עצמינו כעורכי הדיינין. מעיקרא מאי סבר, ולבסוף מאי סבר? מעיקרא סבר: (ישעיהו נח, ז) ״ומבשרך לא תתעלם״, ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני.

    מתני׳ · משנה

    7לא כתב לה ״בנין דכרין דיהוו ליכי מינאי אינון ירתון כסף כתובתיך יתר על חולקהון דעם אחוהון״ חייב, שהוא תנאי ב"ד ״בנן נוקבן דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין״ חייב, שהוא תנאי בית דין.

    8״את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי״ חייב, שהוא תנאי בית דין. כך היו אנשי ירושלים כותבין. אנשי גליל היו כותבין כאנשי ירושלים. אנשי יהודה היו כותבין: ״עד שירצו היורשין ליתן לך כתובתיך״. לפיכך אם רצו יורשין נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה.

    גמ׳ · גמרא

    9אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו.

    10ומי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא?

    11הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב: ״(ירמיהו כט״, ו) ״קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים״. בשלמא בנים בידיה קיימי. אלא בנתיה, מי קיימן בידיה?

    12הא קא משמע לן, דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי, כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה. ועד כמה? אביי ורבא דאמרי תרוייהו: עד לעישור נכסי.

    13ואימא: דאב לירות, דבעל לא לירות! אם כן, אב נמי מימנע ולא כתב.

    14ואימא: היכא דכתב אב לכתוב בעל, היכא דלא כתב אב לא לכתוב בעל! לא פלוג רבנן.

    15בת בין הבנים נמי תירות? כנחלה שויוה רבנן.

    16בת בין הבנות תירות! לא פלוג רבנן. ותיגבי ממטלטלי? ככתובה שויוה רבנן.

    17תטרוף ממשעבדי! ״ירתון״ תנן. ואימא אף על גב דליכא מותר דינר! במקום דקא מיעקרא נחלה דאורייתא, לא תקינו רבנן.

    18רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה. אזיל למיכתב לה כתובתה. שמע יהודה בר מרימר, נפק אתא איתחזי ליה. כי מטו לפיתחא, הוה קא מפטר מיניה. אמר ליה: ניעול מר בהדאי!

    תוספות

    אין פודין את השבוין כו' - ארישא קאי:

    ותגבה ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן - והשתא שתקנו הגאונים שכתובה גובה ממטלטלי כתובת בנין דכרין נמי גביא ממטלטלי דהא ככתובה שויוה רבנן:

    תטרוף ממשעבדי ירתון תנן - אף על פי שידע גם המקשה דירתון תנן אלא שבלשון קצר משיבו ור"ל דחכמים לא רצו לתת להם אלא דין ירושה כיון דמכח ירושה קאתו:

    ירתון תנן - גבי בת בין הבנים לא בעי לשנויי בהא לישנא דירתון תנן דאפילו למ"ד [יסבון] תנן מודה דלגבי הכי כנחלה שויוה רבנן כדמוכח ביש נוחלין (ב"ב דף קלא.) אבל לגבי ממשעבדי איכא פלוגתא בינייהו כדאמר התם ובריש אע"פ (לקמן כתובות דף נה.):

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    רשב"א

    רבן שמעון בן גמליאל תרי קולי אית ליה - חדא דאינו פודה אפילו פעם ראשונה יתר מכדי דמיה, ואף על פי שהיתה כתובתה מרובה. ועוד אחרת, דאפילו פעם ראשונה אם היתה פרקונה יתר מכדי כתובתה אינו פודה אלא בכנגד כתובה. ופסק ר"ח ז"ל בהא כרבי, ואף על פי שפרקונה יתר מכתובתה, ובאידך פסק כרבן שמעון בן גמליאל דאין פודין את השבויין יתר מכדי דמיהן, וכן פסק הרב אלפסי ז"ל (בסוגיין). ונראה שפסקו כרבי בפרקונה יתר מכתובתה, משום דסתם מתניתין כוותיה דאמרי חייב לפדותה ולא אמרינן חייב לפדותה עד כדי כתובתה. ועוד, דתנא קמא דברייתא הכין סבירא ליה דמכיון דאמר אפילו עד עשרה בדמיה פודה, הא ודאי משמע דיתר מכתובתה נמי פודה, ואף על גב דלא קיימא לן כתנא קמא, היינו משום תקנת העולם כי היכי דלא ליתו לאגרויי בהו, אבל מכל מקום בכדי דמיה דאין כאן מפני תקנת העולם קיימא לן כתנא קמא. ועוד, דקאי רבי כוותיה ובאידך פסקו כרבן שמעון בן גמליאל משום דסתם מתניתין היא, בפרק השולח (גיטין מה, א). וכשהן שמין שמין אותן כעבד הנמכר בשוק ואין שמין את האדם לפי עשרו, דדמיהן אמרו. ועוד שמעינן לה, מהא דרבן שמעון בן גמליאל דאמר שאם היתה כתובתה יתר מכדי דמיה אינו פודה אלא בכדי דמיה, וכן כתבו הרב אב ב"ד והראב"ד ז"ל.

    אמר הרי זה גיטה וכתובתה תרפא את עצמה רשאי - תנינא בספרי (דברים פיס' ריד) ושלחתה לנפשה, מלמד שאם היתה חולה ימתין לה עד שתתרפא. ופירש הראב"ד ז"ל: במוטלת על המטה, וכיון דביפת תואר אמרו וכל שכן בבנות ישראל הקדושות שאם היא מוטלת על המטה שאינו יכול לגרשה עד שתתרפא, ומתניתין בשאינה מוטלת על המטה.

    תגבה ממטלטלי ככתובה שויוה רבנן - פירוש: דכיון דתנאי כתובה היא, ומשום שיקפוץ אדם לבתו כבנו, די לה אם תהיה ככתובה עצמה.

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת כתובות דף נ״ב עמוד ב׳

    מסכת כתובות דף נ״ב עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 18 קטעים ממוספרים, כ־428 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: כתובות דף נ״ב ע״ב

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026