בוני התלמוד

    דף ביאור

    מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד א׳

    דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

    לטקסט המלא במקור
    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד א׳

    מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־433 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    רש"י

    של חלל בחלל גופו:

    מאי בינייהו היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:

    גב היד מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:

    שצריכה אומד שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:

    מכה של חלל אינה צריכה אומד לא גרסינן לה:

    אישתא צמירתא חולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי:

    מן השפה שפתיים:

    ככי זינציב"ש:

    ועוד 48 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    תוספות

    מכה של חלל פ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא מן החלל ולפנים:

    מכה שע"ג היד פי' היינו חולי שעלה שם מאליו או שלא ע"י מכת חרב אבל מכת חרב אמרינן בכל מקום דמחללין עליה את השבת כדאמר שמואל בסמוך האי פדעתא מחללין עליה שבת דסכנה היא ומפרשים פדעתא מכת חרב:

    איכא בינייהו גב היד ה"ה דהוה מצי למימר איכא בינייהו פדעתא ומכה שהיא צריכה אומד:

    ככי פ"ה מקום מושב השינים זינציב"ש וקשה דקאמר בסמוך כיון דאקושי ועוד דבפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) גבי אריא נתור ככי ושיני ואין דרך להיות הזינציב"ש נושרות וכן בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תיכלי מטו לככא דקל חבריה שמע ובסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי ההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני למיכל לכך נראה לפרש ככי הם שינים גדולות מישאלי"ס בלע"ז ושיני הם האחרות:

    תחלי בחלא ישקוהו שחלים בחומץ קרשו"ן וי"מ לשום על המכה:

    בטילייא פ"ה חזק כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טיליא חריפא דמצרי זיקי ומיהו מצינו טיליא יין חלש דאמר פרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) גריעא דכולהו טיליא חיורא:

    Tosafot on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    רבנו חננאל

    אמר רבי יוחנן כל מכה של חלל אין מתרפאין מהן וכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת. אמר רב גב היד וגב הרגל כמכה של חלל הן ומחללין עליהן את השבת.

    וא"ר יוחנן מכה של חלל אינה צריכה אומד ואישתא צמירתא נמי כמכה של חלל דמי:

    מהיכן מכה של חלל מן השפה ולפנים וצפדינא נמי שהיא כאב שינים הואיל ומתחלת בפה וגומרת בבני מעיים כמכה של חלל דמי. פי' ככי שיני דרי בשר שעל גבי השינים:

    ר' יוחנן חש בצפדינא אזיל גבי עובדת כוכבים לאיתסויי מינה.

    והיכי עביד הכי והא איהו דאמר כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן והאי צפדינא מחללין עליה השבת. ופרקינן רבי יוחנן אדם חשוב הוה ומתייראין לעשות לו כלום רע.

    איני והא ר' אבהו דאדם חשוב הוה ורמא ליה יעקב מינאה סם בשוקיו ואילו לא מיהרו ר' אמי ורבי אסי וליחכו הסם מעל שוקי הוה פסקיה לשוקיה. ומשנינן אע"ג דרופא מומחה [הוי] ולא מרע נפשיה. משנאה גדולה דשנאי ליה לר' אבהו הני מינאי מפקרי נפשייהו ואמרי תמות נפשי עם פלשתים:

    ירושלמי מהו מכחול מינהון רבנן אמרי מאן דבעי מסתמי ליסתמי' לוי אמר מאן דבעי לימות ימות רב לא עבד עינא כחללא והא אנן חמיין לון טעמין הדא קלוריתא נימר כד היא טבא טעם לה כד לית היא טבא קיימא לה וסמיא אהן אופיון סכנה הדא תירייקי ר' סימן אמר אסורה רבי יוחנן אמר מותרת כל שהוא מן השפה ולפנים מרפאין אותו בשבת. ר' חנינא בש"ר מעלין עצם של ראש בשבת וכן מעלין בנות אזנים בשבת ר' אבהו בש"ר יוחנן (אתי) [אהן] סומקא סכנה א"ר אבין לוקטין לו עוקין בשבת רב אמר חמרא לבר מן עינא שרי לגו מן עינא אסיר שמואל אמר אהן רוק תפל אסור לעין בשבת מינה את יליף לחזזיתא וכן עורדענא סכנה הדא גומרתא סכנה ונותנין עליה רומץ בשבת ר' יהושע בן לוי הוה ליה קורוס ואורון ליה ר' חנינא ור' יונתן משחוק תחלופין ומיתן גו חמרא עתיקא ומישתי דלא ליסתכן ר' יעקב בש"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים עבודת כוכבים כגון דאמר ליה הבא עלין של עבודת כוכבים וכן כל כיוצא בהן אמר רב הונא זאת אומרת שאין מתרפאין בגילוי עריות דתני הותרה שבת מכללה פי' להתרפות בדבר סכנה ובמכה של חלל כדאמרן נערה המאורסה לא הותרה מכללה ואפילו להתרפות כהדא חד בר נש רחם איתתא ואיסתכן שאלון לר' אלעזר דתיעבר קומוי או ישמע קולה ולא ימות ואמר לון ימות ולא כן איכא דאמרי אשת איש הות איכא דאמרי פנויה הות אבל נתן עיניו בה והיא כאשת איש א"ר חנינא זאת אומרת שאין מתרפאין בשפיכות דמים דתנן באהלות פ"ז האשה המקשה לילד מחתכין הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ודחי רב חסדא שניא היא תמן דלא נודע מי הורג את מי:

    האי פדעתא סכנה ומחללין עליה את השבת פי' פצע כדמתר' פצע פידעא פי' גרדא דיבלא גרידוס שגורדת מעשב שנקרא חצב בלשון רבנן. ניקרא מקוקולתא חתיכה של רעי מן האשפה. פי' עינבתא מורסא שצומחת בבשר בני אדם כמו ענבה והיא שחורה סכנה.

    ועוד 1 קטעי פירוש על דף זה.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    ריטב"א

    הכי גרסינן כל מכה שצריכ׳ אומד מחללין עליה את השבת וכן גירסת רש״י ז״ל ופי׳ שמסוכנת כל כך שצריך אומד לאומדו אם יחיה אם ימות עד כאן ותימא מאי קא משמע לן פשיטא דספק נפשות הוא ויש לומר דהא קא משמע לן שאם אין כאן רופאין וגם חולה אינו אומר כלום כיון שהיא מסוכנת כל כך שנראית לעינינו שצריכה רפואה ושיש בה ספק מיתה מחללין עליה את השבת ולא נמתין לרופאין.

    חושש בשניו שאני פי׳ דלא נייבי ליה ואין בו סכנה וכיון דכן לא יגמוע ויפלוט דמחזי כרפואה ואיכא גזירת שחיקת סמנים כיון דאפשר ליה שיהא מגמע ובולע והכי אתפרשא בדוכתא דלא יגמע ויפלט קאמר דגלי לה מעיקרא וש״מ דכל שנשבע לגוים שבועה שאינה שבועה מן הדין כיון שאין הגוי יודע זה אסור לעבור עליה מפני חילול השם עד שיגלה לו קודם לכן וכן כתב רבינו מאיר הלוי ז״ל.

    הכי גרסינן אלא שאני רבי אבהו כלומר דלעולם כל היכא שהנרפא אדם חשוב מתרפאין מהן ואפילו ברופא שאינו מומחה וכדפרקינן מעיקרא ודקא קשיא לך מדרבי אבהו שאני רבי אבהו דמקיימי ביה בנפשייהו תמות נפשי עם פלשתים ושמע מינה דכל כי האי גוונא אפי׳ ברופא מומחה לרבים ונרפא חשוב לא מתסינן מינייהו דהא בר׳ אבהו תרווייהו הוו כדמוכח בסוגיין ואפי׳ הכי אתסינן וכן הלכה. והקשו בתוספות ובר מהכי נמי היאך היה רבי אבהו מתרפא ממנו דהא אין מתרפאין מן המינין כדתניא לעיל ור״י ז״ל תירץ דהתם על ידי לחש וכדפרישנא לעיל אבל על ידי סם מותר כיון שאינו מזכיר שום לחש ולפי׳ האחר שפירשתי לעיל דאפילו על ידי רפואה אמרינן דשאני מינות דמשכה יש לומר דהתם הוא שהיה בו ג״כ לחש וכדברי הירושלמי לפי שהעולם תולין בו אי נמי דאפי׳ תימא דהתם לא היה שם לחש כלל ומיהו היותר רפואה עולמית שיש לטעות בו כי כח המינות מרפא אבל הכא סם נגלה שיש בו משום רפואה היה דבהא אין תולין בעבודה זרה וזה נראה לי יותר נכון ולענין אבנים שיש בו בטבעות הידועין בסגולות ידועות נראה גם כן שמתרפאין מהן ואפילו מן הכומרין והמינין.

    Ritva on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    מאירי

    כבר ידעת שכל חולי שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת מעתה מכה של חלל וגב היד וגב הרגל מחללין עליו את השבת ואין צריכים אומד אם יש באותו חולי בכדי להמית אם לאו וכל קדחת הרי היא חולי שיש בה סכנה ואפילו בת יומה או רביעית ויש חולקין בשני אלו:

    החושש בשניו לא יגמע בהם את החומץ שכל שיש חולי בשנים החומץ רפואה להם ולא נאמר כחומץ לשנים אלא בבריאות וטעם איסור זה מפני שלא נתברר לנו אם יש בו סכנה אם לאו ואפילו היו כואבות ביותר ומ"מ יש בהם חולי אחר שנקרא צפדינא והוא הזלת דם מן החנכים והוא חולי שמתפשט לחלל הגוף ומחללין עליו את השבת:

    וכל מכת חרב והיא הנקראת כאן פרעתא ובועא והיא הנקראת כאן עינבתא ונפח הבא על הבשר שלא בדרך בועא והוא הנקרא כאן סמטא או חולי שבנקב בית הרעי והוא הקרוי פיקעא כל אלו סכנה יש בהם ומחללין עליהם את השבת:

    Meiri on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    מהרש"א — חידושי הלכות

    תד"ה בטיליא פ"ה חזק כו' חריפא דמצרי זיקי ומיהו כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    מהר"ם

    תוס' ד"ה מכה של הלל פ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא מן החלל ולפנים ר"ל שכנגד החלל משמע אפילו היכי שהמכה מבחוץ אלא שהיא כנגד החלל מחללין עליה השבת אבל מלשון הירושלמי משמע דוקא היכא שהמכה היא בחלל הגוף ולפנים ממש:

    Maharam on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמרא ורמא ליה יעקב מינאה עיין מגילה דף כג ע"א תוספות ד"ה אמר וצע"ק:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת עבודה זרה, דף כ״ח, עמוד א׳, בהיקף של כ־433 מילים ב־16 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 16 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 135 מילים

      נפתחת ב״מַכָּה שֶׁל חָלָל — אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן.…״

    2. קטע 234 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב:…״

    3. קטע 331 מילים

      נפתחת ב״מֵהֵיכָן מַכָּה שֶׁל חָלָל? פֵּירֵשׁ רַבִּי אַמֵּי:…״

    4. קטע 431 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו לֹא…״

    5. קטע 542 מילים

      נפתחת ב״תָּא שְׁמַע: רַבִּי יוֹחָנָן חָשׁ בְּצַפְדִּינָא, אֲזַל…״

    6. קטע 617 מילים

      נפתחת ב״וְהָא אִישְׁתְּבַע לַהּ! ״לֵאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא״,…״

    7. קטע 718 מילים

      נפתחת ב״אַלְמָא כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל דָּמְיָא. אָמַר רַב…״

    8. קטע 843 מילים

      נפתחת ב״מַאי סִימָנֵיהּ? רָמֵי מִידֵּי בֵּי כַכֵּי, וּמַיְיתֵי…״

    9. קטע 928 מילים

      נפתחת ב״אָמַר אַבָּיֵי: אֲנָא עֲבַדִי כּוּלְּהוּ וְלָא אִיתַּסַּאי,…״

    10. קטע 1026 מילים

      נפתחת ב״וְרַבִּי יוֹחָנָן הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבָּה…״

    11. קטע 1122 מילים

      נפתחת ב״וְהָא רַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָדָם חָשׁוּב הֲוָה, וּרְמָא…״

    12. קטע 1222 מילים

      נפתחת ב״דְּרַבִּי יוֹחָנָן רוֹפֵא מוּמְחֶה הֲוָה, דְּרַבִּי אֲבָהוּ…״

    13. קטע 1326 מילים

      נפתחת ב״אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי פְּדַעְתָּא סַכַּנְתָּא הִיא, וּמְחַלְּלִין…״

    14. קטע 1429 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רַב סָפְרָא: הַאי עִינְבְּתָא פַּרְוַונְקָא דְּמַלְאֲכָא…״

    15. קטע 1526 מילים

      נפתחת ב״אָמַר רָבָא: הַאי סִימְטָא פַּרְוַונְקָא דְּאִשָּׁתָא הִיא,…״

    16. קטע 163 מילים

      נפתחת ב״רַבִּי יַעֲקֹב חָשׁ…״

    חכמים הנזכרים בדף

    ערכי חכמים המצטטים דף זה

    לשון המקור

    מַכָּה שֶׁל חָלָל — אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן. מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל, דְּאָמַר רַב אַדָּא בַּר מַתְנָה אָמַר רַב: גַּב הַיָּד וְגַב הָרֶגֶל הֲרֵי הֵן כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל, וּמְחַלְּלִין עֲלֵיהֶן אֶת הַשַּׁבָּת.

    אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: כׇּל מַכָּה שֶׁצְּרִיכָה אוֹמֶד, מְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. אָמַר רַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְהַאי אִישָּׁתָא צְמִירְתָּא כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל דָּמֵי, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת.

    מֵהֵיכָן מַכָּה שֶׁל חָלָל? פֵּירֵשׁ רַבִּי אַמֵּי: מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים. בָּעֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: כַּכֵּי וְשִׁינֵּי מַאי? כֵּיוָן דַּאֲקוּשֵׁי נִינְהוּ כְּמַכָּה דְּבָרָאֵי דָּמוּ, אוֹ דִלְמָא, כֵּיוָן דְּגַוָּאֵי קָיְימִי, כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל דָּמוּ?

    אָמַר אַבָּיֵי, תָּא שְׁמַע: הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו לֹא יְגַמֵּעַ בָּהֶן אֶת הַחוֹמֶץ. חוֹשֵׁשׁ הוּא דְּלָא, הָא כָּאֵיב לֵיהּ טוּבָא — שַׁפִּיר דָּמֵי. דִּלְמָא תַּנָּא הֵיכָא דְּכָאֵיב לֵיהּ טוּבָא ״חוֹשֵׁשׁ״ נָמֵי קָרֵי לֵיהּ.

    תָּא שְׁמַע: רַבִּי יוֹחָנָן חָשׁ בְּצַפְדִּינָא, אֲזַל לְגַבַּהּ דְּהַהִיא מַטְרוֹנִיתָא, עֲבַדָה חַמְשָׁא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. אֲמַר לַהּ: לְמָחָר מַאי? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא צְרִיכַתְּ. אִי צְרִיכְנָא מַאי? אֲמַרָה: אִשְׁתְּבַע לִי דְּלָא מְגַלֵּית. אִישְׁתְּבַע לַהּ: ״לֵאלָהָא יִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא״. גַּלִּיָיהּ לֵיהּ, לִמְחַר נְפַק דַּרְשַׁהּ בְּפִירְקָא.

    וְהָא אִישְׁתְּבַע לַהּ! ״לֵאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא״, אֲבָל לְעַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל מְגַלֵּינָא. וְהָאִיכָּא חִילּוּל הַשֵּׁם! דְּגַלִּי לַהּ מֵעִיקָּרָא.

    אַלְמָא כְּמַכָּה שֶׁל חָלָל דָּמְיָא. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שָׁאנֵי צַפְדִּינָא, הוֹאִיל וּמַתְחִיל בְּפֶה וְגוֹמֵר בִּבְנֵי מֵעַיִים.

    מַאי סִימָנֵיהּ? רָמֵי מִידֵּי בֵּי כַכֵּי, וּמַיְיתֵי דְּמָא מִבֵּי דָרֵי. מִמַּאי הָוֵי? מִקָּרִירֵי קָרִירֵי דְּחִיטֵּי, וּמֵחַמִּימֵי חַמִּימֵי דִּשְׂעָרֵי, וּמִשִּׁיּוּרֵי כָּסָא דְּהַרְסָנָא. מַאי עֲבַדָא לֵיהּ? אָמַר רַבִּי אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: מֵי שְׂאוֹר וְשֶׁמֶן זַיִת וָמֶלַח, וּמָר בַּר רַב אָשֵׁי אָמַר: מִשְׁחָא דַּאֲוָוזָא בְּגַדְפָּא דַאֲוָוזָא.

    אָמַר אַבָּיֵי: אֲנָא עֲבַדִי כּוּלְּהוּ וְלָא אִיתַּסַּאי, עַד דַּאֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא: אַיְיתִי קַשְׁיָיתָא דְּזֵיתָא דְּלָא מְלוֹ תִּילְתָּא, וּקְלִנְהוּ אַמָּרָא חַדְתָּא, וְדַבֵּיק (בֵּיהּ) [אַבֵּי] דְּדָרֵיךְ. עֲבַדִי הָכִי וְאִיתַּסַּאי.

    וְרַבִּי יוֹחָנָן הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל מַכָּה שֶׁמְּחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת — אֵין מִתְרַפְּאִין מֵהֶן! אָדָם חָשׁוּב שָׁאנֵי.

    וְהָא רַבִּי אֲבָהוּ, דְּאָדָם חָשׁוּב הֲוָה, וּרְמָא לֵיהּ יַעֲקֹב מִינָאָה סַמָּא אַשָּׁקֵיהּ, וְאִי לָא רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי דְּלַחֲכוּהּ לְשָׁקֵיהּ, פַּסְקֵיהּ לְשָׁקֵיהּ!

    דְּרַבִּי יוֹחָנָן רוֹפֵא מוּמְחֶה הֲוָה, דְּרַבִּי אֲבָהוּ נָמֵי רוֹפֵא מוּמְחֶה הֲוָה, שָׁאנֵי רַבִּי אֲבָהוּ דְּמוֹקְמִי בֵּיהּ מִינֵי בְּנַפְשַׁיְיהוּ ״תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים״.

    אָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי פְּדַעְתָּא סַכַּנְתָּא הִיא, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. מַאי אָסוּתַאּ? לְמִיפְסַק דְּמָא — תַּחְלֵי בְּחַלָּא, לְאַסּוֹקֵי — גִּרְדָּא דְּיַבְלָא וְגִירְדָּא דַּאֲסַנָּא, אוֹ נִיקְרָא מִקִּילְקַלְתָּא.

    אָמַר רַב סָפְרָא: הַאי עִינְבְּתָא פַּרְוַונְקָא דְּמַלְאֲכָא דְמוֹתָא הִיא. מַאי אָסוּתַאּ? טִיגְנָא בְּדוּבְשָׁא, אוֹ כַּרְפְּסָא בְּטִילְיָיא. אַדְּהָכִי וְהָכִי, לַיְתֵי עִינְבְּתָא בַּת מִינַאּ וְנִיגַּנְדַּר (עילוי) [עִילָּוַיהּ], חִיוָּרְתִּי לְחִיוָּרְתִּי וְאוּכַּמְתִּי לְאוּכַּמְתִּי.

    אָמַר רָבָא: הַאי סִימְטָא פַּרְוַונְקָא דְּאִשָּׁתָא הִיא, מַאי אָסוּתֵאּ? לִמְחֲיֵיהּ שִׁיתִּין אִיתְקוּטְלֵי, וְלִיקְרְעֵיהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, וְהָנֵי מִילֵּי דְּלָא חִיוָּר רֵישֵׁיהּ, אֲבָל חִיוָּר רֵישֵׁיהּ לֵית לַן בַּהּ.

    רַבִּי יַעֲקֹב חָשׁ