דף ביאור

מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳

מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 13 קטעים ממוספרים, כ־456 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

בפיקעא פי' טבעת של בית רעי ובלע"ז פיג"א:

אורי ליה רפואה:

שב ביני אהלא תולאנא לשון שבע גרעינין אדומים כתולעת הנמצאים באהל שמכבסין בו כדתנן התם (שבת דף צ.) הבורית והאהל. תולאנא לשון תולעת שני:

בחללא דבי צוארא חתיכות בגד שנוטלין מבית הצואר של חלוק כשעושין לה פה:

נירא ברקא ליצ"א של שיער בהמה:

וטמיש וטובל:

אדהכי והכי בעוד שהוא מחזר אחר סמנים הללו:

קשייתא דאסנא גרעין של פרי הסנה בטנים הגדילים בסנה ומלאין גרעינין:

ועוד 52 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Avodah Zarah 28b · Sefaria

תוספות

שורייני דעינא בליבא תלו פ"ה מאור העין תלוי בטרפשי דליבא ולי נראה באובנתא דלבא תלו כלומר ראיית העין תלוי בהבנת הלב שורייני בשי"ן כמו (במדבר כ״ד:י״ז) אשורנו ולא קרוב א"נ סורייני בסמ"ך מלשון סייר נכסיה (חולין קה.) באובנתא בבי"ת לשון הבנה כדאמרינן במרכבה (מגילה כד:) באובנתא דליבא הוי חזי:

חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופא סכנתא מכאן פי' ר"י הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה.) ומצאוהו רעות רבות וצרות כגון זיבורא ועקרבא ששניהם צרות זו לזו שא"א לעשות לו לא חמימי ולא קרירי ודלא כפ"ה שפירש שעושות לו הרבה צרות ולפירושו קשה מה היה לו להזכיר אלו יותר מהאחרות:

Tosafot on Avodah Zarah 28b · Sefaria

רבנו חננאל

פי' פרונקא שליח להודיע להזהר וכבר פרשנוהו בכמה מקומות פי' חש בפיקעא מלשון בקיעה והיא פיקא כלו' מקום שנבקע בתחתוניות של אדם. לכודה פי' רוח שאוחזת האשה אחרי לידתה נקרא כודא. אכרתא ברוש. קשייתא דאסנא פי' גרעינים של סנה.

צפירתא דלא אפתח צפורת שלא נפתחה רחמה כלומר עדיין לא ילדה:

ר' אבהו חש באודניה אורי ליה ר' יוחנן מייא דכולייתא דברחא נקרעיה שתי וערב לינחיה אמללא דנורא והנהו מיא דצילי מינה לא קרירי קרירי ולא חמימי חמימי אלא פשורי דלא איברי כוליתא אלא לאודנא:

א"ר חנינא מעלין אזנים בשבת תני רב ושמואל ביד אבל לא בסם. איכא דאמרי בסם דיד מזרף זריף כלומר נגיעת היד קשה היא ושורפת:

אמר [רב זוטרא בר טוביא] משמיה דרב עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת ואסיקנא אפילו מישחק סממנין בשבת ואייתויי דרך רשות הרבים שרי:

רב יהודה שרא למיכחל עינא בשבתא וכו' דרש מר שמואל עין שמרדה מותר לכוחלה בשבת דסכנה היא דהא ההיא אמתא בי מר שמואל דקדיחא לה עינא צווחה צווחה בשבת ולא אשגח בה חד ופקעא עינא והני מילי בתחלת אוכלא כגון רירא דיצא דמא ודמעתא וקידחא פי' מוררת ריר וכואבת כאילו נועצין דבר בעינא ואתי דמא ודמעתא ומעלה חמות כדכתיב כי אש קדחה באפי וגו' והוא בתחלת אוכלא מחללין עליה השבת אבל בסוף אוכלא ופצוחי עינא לא:

אמר רב יהודה מי שהכתו זיבורא וכן מי שהכהו קוץ וכן מי שיש לו כאב עין וכן מי שהקיז דם לכל אלו הדברים להכנס בבית מרחץ סכנה היא. חמא לחמא פי' וסילקא לזיקא.

Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 28b · Sefaria

ריטב"א

אבל משחק בשבת ואתויי דרך רשות הרבי׳ לא פי׳ דס״ד שאין כאן סכנה ואם תאמר אם כן אפי׳ שיחוק נמי שלא התירו בשום מקום בדבר שאין בו סכנה אלא אמירה לגוי שבות כדתניא כל צרכי חולה שאין בו סכנה עושין על ידי גוי בשבת אבל לא שבות שיש בו מעשה ויש לומר דשאני הכא דאע״ג דס״ד שאין בו סכנת גוף סכנת אבר מיהא איכא דבהא ודאי עבדינן דבר שיש בו משום שבות וכדתנן מחזירין את השבר בשבת וכבר פרשתיה יפה במקומה מיסודו של רבי׳ הגדול הרמב״ן ז״ל.

מעלין אזנים פרש״י ז״ל גיד אזנים והוא הנכון.

Ritva on Avodah Zarah 28b · Sefaria

מאירי

גידי האזנים שירדו ממקום חבורם ונתפרקו הלחיים סכנה היא ומעלין אותם בשבת אפילו בסם אע"פ שיש בו שחיקת סמנים וכל שכן ביד ואין חוששין לעשיית חבורה שאחר שסכנה היא הכל מותר וי"א שאין זו סכנה גמורה ובסם אסור מחשש שחיקת סמנים אבל ביד מותר שאין זו מלאכה וכן נראה דעת גדולי המחברים ומ"מ מה שאמרו בסם אבל לא ביד אין הלכה כן וכן כתבוה רוב הפוסקים וכן אונקלי והוא הנקרא איביל"א שנכפפה לצד הפנים ועכבה את הנשימה סכנה היא ומעלין אותה בשבת ויש באים בהיתר אזנים ואונקלי מפני ששני אלו ר"ל אזנים ואונקלי יש לו צער גדול מהם ואין דרך לעשותם בסמנין ולפיכך מותרין שאין לחוש לשחיקת סמנים:

עין שמרדה מותר לכחלה בשבת ואפילו לשחוק סמנים בשבת ולהביאם דרך רשות הרבים מותר וקצת מפרשים כוללים בזה שענין זה נאמר דוקא בחולי שהרופא מכיר בו שיש בו שם סכנת הגוף וכמו שנאמר הטעם בו שגידי העין בחלל הגוף הם משתרשים כלומר שיש שם סכנת הגוף אבל חולי שאין שם סכנה לגוף אע"פ שיש בו סכנה לענין הפסד הראות אין שוחקין את הסמנין בשבת ואף גדולי הרבנים כתבו סבור מינה הני מילי דשחיקי מאתמל אבל משחק לכתחלה לא מפני שאין בו סכנת נפש אלא סכנת עורון ואין הדברים נראין אלא אף בסכנת אבר אחד מחללין ולא אמרו שורייני דעינא בלבא תלו אלא לומר שהפסד סכנת האבר קרובה לבא ומ"מ אף לדבריהם בשחוקים מאתמל אף לאבר אחד מותר שכל שאינו אלא שבות מתירין להצלת אחד מן החושים אע"פ שאין שם סכנה לגוף ומאחר שכבר נשחקו הסמנין מאתמל אין שם אלא איסור חכמים מגזרת שחיקתן בשבת וכל שבסכנת אבר אין חוששין לשבות ואפילו שבות שיש בו מעשה דאי לית ביה מעשה הרי כל צרכי חולה נעשין על ידי גוי אע"פ שאין בו סכנה אלא אף על ידי מעשה ואם אין שם סכנה לשום דבר כגון סוף אוכלא ופציחי עינא אפילו שבות אסור ואף מה שהתירו לבריא אסור לו משום שחיקת סמנין הואיל ומכוין לרפואה והוא ענין החושש בשניו שלא יגמע בהם את החומץ וא"ת והלא אסרנוה מטעם שלא נתברר אם יש שם סכנה אם לאו אלמא כל שיש בו סכנת הפלת השן אסור בזו מפני שאפשר בהתר כגון שיהא מגמע ובולע וכמו שאמרו בחמין ושמן אין נותנין אותם על גבי המכה אבל נותנן חוץ למכה ושותת ויורד על המכה ומ"מ יש דברים שאומר לגוי ועושה וחולי של כל הגוף אף שאין בו סכנה מחללין עליו את השבת ומתירין בשבילו שבות שיש בו מעשה ובלבד על ידי שנוי והוא ענין גונח יונק חלב בשבת מפני שיונק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזור ודוקא כדנפיש ליה צערא או שיש בו סכנת אבר אבל חושש לבד בלא צער גדול אף אסורין של דבריהם אין מתירין שהרי אסרו חזרת רטיה בגבולין כמו שהתבאר באחרון של ערובין ויש חולקין בקצת דברים ובמסכת שבת יתרחבו בו הדברים בע"ה:

כל איסור הנאה של תורה מתרפאין מהם שלא כדרך הנאתם כמו שיתבאר במסכת פסחים:

כל מצות שבתורה שאדם צריך לעבור עליהן לקיום חייו עושה שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם וכן כל שאמר אנס או עבור עליה או אהרגך עובר עליה ואפילו ברבים ומ"מ דוקא בשהגוי האומר כך מתכוין להנאת עצמו אבל להעבירו אם בצנעה מותר ואם ברבים והוא שיש שם עשרה מישראל יהרג ואל יעבור ובשעת השמד אפילו בצנעה יהרג ואל יעבור ודברים אלו בכל המצות חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים הא כל שהוא מכלל אלו אף בצנעה ואף להנאת עצמו יהרג ואל יעבור כך כתבוה גדולי המחברים ויש חולקים לומר שאף באלו להנאת עצמן מותר וכוללין דבר זה בדרך אחרת ובמסכת סנהדרין פרק בן סורר יתרחבו בו הדברים בע"ה:

כל שנשבע לאחת מן האמות על איזה דבר אע"פ שעל דעת עצמו נשבע והוא כיוון לדרך אחרת אסור לו לעבור על שבועתו מפני חלול השם שאין זה יודע בדינים שלנו וחושדו שעבר על שבועתו ומ"מ אם הודיעו ענין זה תחלה עד שהבין מדבריו שאין כאן עובר על שבועתו בדרך זה מותר:

Meiri on Avodah Zarah 28b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא פקעא להדי פקעא וה"מ כו' וליקלי וליבדר עילויה כו' כולייתא דברחא כו' שב פתילתא בירקא ושייף כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה אפילו משחק כו' כדאמרינן לקמן שוריינא כו' עכ"ל הד"א כצ"ל:

תוס' בד"ה חמימי לעקרבא כו' הרבה צרות ולפירושו קשה כו' כצ"ל:

Chidushei Halachot on Avodah Zarah 28b · Sefaria

מהר"ם

ד"ה שוריינ' דעינא בליבא תלו וכו' לשון התוס' מגומגם ונ"ל שהספר חסר ובאובנתא דלבא הוא פירוש אחד שפירשו התוס' דלא כרש"י וכצ"ל פ"ה מאור עינים תלוי בטרפשי הלב ולי נראה באובנתא דלבא וכו':

Maharam on Avodah Zarah 28b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

בְּפִיקְעָא, אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי אַמֵּי, וְאָמְרִי לַהּ רַבִּי אַסִּי אוֹרִי לֵיהּ: לַיְתֵי שַׁב בִּינֵי אַהֲלָא תּוֹלָנָא, וְצָיַיר לֵיהּ בַּחֲלָלָא דְבֵי צַוְּארָא, וְלִיכְרִיךְ עִילָּוֵיהּ נִירָא בַּרְקָא, וְטָמֵישׁ לֵיהּ בְּנִטְפָא חִיוָּרָא, וְלִיקְלְיֵהּ וּבָדַר לֵיהּ עִילָּוֵיהּ. אַדְּהָכִי וְהָכִי, לַיְתֵי קַשְׁיָתָא דַּאֲסַנָּא, לַינַּח פִּיקְעָא לַהֲדֵי פִּיקְעָא.

קטע 2

וְהָנֵי מִילֵּי פִּיקְעָא עִילָּאָה, פִּיקְעָא תַּתָּאָה מַאי? לַיְיתֵי תַּרְבָּא דִּצְפִירְתָּא דְּלָא אִפְּתַח, וְלִיפַשַּׁר וְלִישְׁדֵּי בֵּיהּ.

קטע 3

וְאִי לָא, לַיְיתֵי תְּלָת טַרְפֵא קָרָא דִּמְיַיבְּשִׁי בְּטוּלָּא, וְלִיקְלֵי וְלִיבַדַּר עִילָּוֵיהּ. וְאִי לָא, לַיְיתֵי מְשַׁקְּדֵי חֶלְזוֹנֵי. וְאִי לָא, מַיְיתֵי מְשַׁח קִירָא, וְלִינְקוֹט בְּשַׁחְקֵי דְכִיתָּנָא בְּקַיְיטָא, וְדַעֲמַר גּוּפְנָא בְּסִיתְוָוא.

קטע 4

רַבִּי אֲבָהוּ חַשׁ בְּאוּדְנֵיהּ, אוֹרִי לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַיהּ בֵּי מִדְרְשָׁא. מַאי אוֹרִי לֵיהּ? כִּי הָא דְּאָמַר אַבָּיֵי: אֲמַרָה לִי אֵם — לָא אִיבְּרַי כּוּלְיְיתָא אֶלָּא לְאוּדְנָא. וְאָמַר רָבָא: אֲמַר לִי מִנְיוֹמֵי אָסְיָא — כּוּלְּהוּ (שַׁקְיָינוּ) [שַׁקְיָינֵי] קָשׁוּ לְאוּדְנָא, לְבַר מִמַּיָּא דְּכוּלְיְיתָא. לַיְיתֵי כּוּלְיְיתָא דְּבַרְחָא קַרְחָא, וְלִיקְרְעַיהּ שְׁתִי וָעֵרֶב, וְלַינַּח אַמִּלְּלָא דְּנוּרָא, וְהָנְהוּ מַיָּא דְּנָפְקִי מִינֵּיהּ לִישְׁדִּינְהוּ בְּאוּדְנֵיהּ — לָא קָרִירֵי וְלָא חַמִּימֵי, אֶלָּא פָּשׁוֹרֵי.

קטע 5

וְאִי לָא, לַיְיתֵי תַּרְבָּא דְּחִיפּוּשְׁתָּא גַּמְלָנִיתָא, וְלִיפַשַּׁר וְלִישְׁדֵּי בֵּיהּ. וְאִי לָא, לְמַלְּיֵיהּ לְאוּדְנֵיהּ מִישְׁחָא, וְלֶיעְבֵּד שַׁב פְּתִילָתָא דְּאַסְפַּסְתָּא, וְלַיְתֵי שׁוּפְתָּא דְּתוּמָא, וְלֹיתֵוב בַּרְקָא בְּחַד רֵישָׁא, וְלִיתְלֵי בְּהוּ נוּרָא, וְאִידַּךְ רֵישָׁא מוֹתֵבא בְּאוּדְנָא, וְלֹיתֵוב אוּדְנֵיהּ לְהָדָא נוּרָא, וְיִזְדְּהַר מִזִּיקָא, וְנִישְׁקוֹל חֲדָא וְנַנַּח חֲדָא.

קטע 6

לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: וְאִי לָא, לַיְיתֵי שַׁב פְּתִילָתָא בִּיקְרָא, וְשָׁיֵיף לֵיהּ מִישְׁחָא דְּאַסְפַּסְתָּא, וְנַיְיתֵי חַד רֵישָׁא בְּנוּרָא וְחַד רֵישָׁא בְּאוּדְנֵיהּ, וְנִשְׁקוֹל חֲדָא וְנַנַּח חֲדָא, וְיִזְדְּהַר מִזִּיקָא.

קטע 7

וְאִי לָא, לַיְיתֵי אוּדְרָא דְּנָדָא דְּלָא מְשַׁקֵּף וְנַנַּח בַּהּ, וְלִתְלְיַּיהּ לְאוּדְנֵיהּ לַהֲדֵי נוּרָא, וּמִזְדְּהַר מִזִּיקָא. וְאִי לָא, לַיְיתֵי גּוּבְתָּא דְּקַנְיָא עַתִּיקָא בַּר מְאָה שְׁנִין, וְלִימְלְחֵיהּ מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא, וְלִקְלֵי וְלִידַבֵּק. וְסִימָנָךְ: רַטִּיבָא לְיַבִּשְׁתָּא וְיַבִּשְׁתָּא לְרַטִּיבָא.

קטע 8

אָמַר רַבָּה בַּר זוּטְרָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מַעֲלִין אׇזְנַיִם בְּשַׁבָּת. תָּנֵי רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: בַּיָּד אֲבָל לֹא בְּסַם. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּסַם אֲבָל לֹא בַּיָּד. מַאי טַעְמָא? מִזְרָיף זָרֵיף.

קטע 9

אָמַר רַב זוּטְרָא בַּר טוֹבִיָּה אָמַר רַב: עַיִן שֶׁמָּרְדָה מוּתָּר לְכוֹחְלָהּ בְּשַׁבָּת. סְבוּר מִינֵּיהּ: הָנֵי מִילֵּי הוּא דִּשְׁחִקִי סַמָּנִין מֵאֶתְמוֹל, אֲבָל מִשְׁחָק בְּשַׁבָּת וְאֵתוֹיֵי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים — לָא. אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן וְרַבִּי יַעֲקֹב שְׁמֵיהּ: לְדִידִי מִיפָּרְשָׁא מִינֵּיהּ דְּרַב יְהוּדָה, אֲפִילּוּ מִישְׁחָק בְּשַׁבָּת וְאֵתוֹיֵי דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים — מוּתָּר.

קטע 10

רַב יְהוּדָה שְׁרָא לְמִיכְחַל עֵינָא בְּשַׁבָּת. אֲמַר לְהוּ רַב שְׁמוּאֵל בַּר יְהוּדָה: מַאן צָיֵית לִיהוּדָה מַחֵיל שַׁבֵּי? לְסוֹף חַשׁ בְּעֵינֵיהּ, שְׁלַח לֵיהּ: שְׁרֵי אוֹ אֲסִיר? שְׁלַח לֵיהּ: לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, לְדִידָךְ אֲסִיר.

קטע 11

וְכִי מִדִּידִי הוּא? דְּמָר שְׁמוּאֵל הִיא! הָהִיא אַמְתָּא דַּהֲוַאי בֵּי מָר שְׁמוּאֵל, דִּקְדַחָא לַהּ עֵינָא בְּשַׁבְּתָא, צְוַוחָא, וְלֵיכָּא דְּאַשְׁגַּח בַּהּ. פְּקַעָא עֵינַאּ. לִמְחַר נְפַק מָר שְׁמוּאֵל וּדְרַשׁ: עַיִן שֶׁמָּרְדָה — מוּתָּר לְכוֹחְלָהּ בְּשַׁבָּת. מַאי טַעְמָא? דְּשׁוּרְיָינֵי דְּעֵינָא בְּאוֹבַנְתָּא דְּלִיבָּא תְּלוּ.

קטע 12

כְּגוֹן מַאי? אָמַר רַב יְהוּדָה: כְּגוֹן רִירָא, דִּיצָא, דְּמָא, דִּימְעֲתָא, וְקִידְחָא, וּתְחִלַּת אוּכְלָא, לְאַפּוֹקֵי סוֹף אוּכְלָא וּפַצּוֹחֵי עֵינָא — דְּלָא.

קטע 13

אָמַר רַב יְהוּדָה: זִיבּוּרָא, וּדְחַרְזֵיהּ סִילְוָא, וְסִמְטָא, וּדְכָאֵיב לֵיהּ עֵינָא, וְאָתֵי עִילָּוֵיהּ אִישָּׁתָא — כּוּלְּהוּ בֵּי בָנֵי סַכַּנְתָּא. חַמָּה לְחַמָּה, וְסִילְקָא לְצִינָּא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא. חַמִּימֵי לְעַקְרַבָּא וְקָרִירֵי לְזִיבּוּרָא, וְחִילּוּפָא סַכַּנְתָּא. חַמִּימֵי לְסִילְוָא וְקָרִירֵי

מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳

מסכת עבודה זרה דף כ״ח עמוד ב׳

רש"י

תוספות

רבנו חננאל

ריטב"א

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

מהר"ם

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור