מסכת נזיר דף י״ח עמוד א׳

דאי סלקא דעתך תגלחת טומאה ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת והכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגו' וההוא דינא דקא מייתי ומה נזיר בקבר כו' היכי קאתי והא זה וזה ראויין לתגלחת: לעולם אימא לך תגלחת דטומאה כיון שהוזה ושנה וטבל מתגלח בשביעי שלו והאי דקא פריך ימי חלוטו שאין שערו ראוי לתגלחת בתגלחת דנזירות קאמר דאילו נזירות בקבר כשהוא מגלח מעכשיו מתגלח על נזירות אבל נזיר מצורע כשמתגלח תחילה מתגלח על שנתרפא מצרעתו והכי קתני ימי חלוטו שאין ראוי לתגלחת טומאה דנזיר אלא לתגלחת דצרעת לא כל שכן שאין עולין מן המנין דנזירות דטהרה ולעולם אימא לך היכא דנזר והוא בבית הקברות טעון גילוח דטומאה:

תא שמע וכי ימות מת עליו בפתע פתאום בטהור שנטמא כו':

נזיר בקבר שהיה טמא מתחילת נזירות:

אינו דין כו' מדקתני ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שער שמע מינה דאין טעון גילוח שער ש"מ:

אלא טמא שנזר שביעי שלו שטובל בו עולה לו מן המנין דהואיל ואינו בר קרבן מתחיל למנות מבו ביום:

ונזיר טהור שנטמא אין שביעי שלו עולה לו מן המנין דאין לו טהרה עד יום שמיני שמביא קרבנותיו כו':

דתניא וקדש את ראשו שיתחיל למנות לענין נזירות ביום הבאת קרבנותיו שהוא שמיני כדכתיב וביום השמיני יביא שתי תורים:

ביום תגלחתו שהוא שביעי כדכתיב וגילח את ראשו ביום טהרתו ביום השביעי יגלחנו:

ימי חלוטו מי לא בעי תגלחת בסוף ימי חלוטו כדכתיב וכבס המטהר את בגדיו וגלח את כל שערו אבל תגלחת דטהרה לית ביה במצורע דגם תגלחת שניה שמגלח אחר ימי ספרו מתוך טומאה הוא מגלחה שגם בימי ספרו מטמא אדם במגע:

לא תגלחת טומאה דנזירות קתני כלומר לעולם אימא לך תגלחת דטומאה ודקאמרת דבימי חלוטו נמי איכא תגלחת דטומאה לא תגלחת דנזירות קתני דנזיר בקבר ראוי שערו לתגלחת מחמת נזירות ובימי חלוטו לא בעי תגלחת דטומאה מחמת נזירות אלא מחמת צרעתו וזה אין שייך לנזירות כלל הילכך לא יעלו לו ימיו לנזירותו:

בטהור שנטמא הכתוב מדבר כלומר שהתחיל למנות נזירות בטהרה ואחרי כן נטמא כדכתיב והימים הראשונים יפלו:

ולפטור את הנזיר בקבר שאין טעון העברת שיער והבאת ציפרים והוא הדין דממעט ליה מאשם דכתיב בההוא עניינא והיינו דקאמר במתני' בנזיר בקבר אינו מביא קרבן טומאה דמיעטיה קרא כדדרשינן הכא:

והלא דברים ק"ו פירוש אי לא מיעטיה קרא ומה טהור שנטמא טעון כו' כלומר שטומאתו הזקיקתו לכך כל שכן היכא דנטמא מתחילתו שטמא ביותר שהזקיקתו טומאתו לכל ת"ל וטמא ראש נזרו מיותר דמצי למימר וכי ימות מת [עליו] בפתע פתאום וגלח ראשו:

ביום הבאת קרבנותיו דכך כתיב בקרא ביום השמיני יביא שתי תורים וכו' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש ראשו ביום ההוא שמעינן ביום שמיני שהוא הבאת קרבנותיו כדמפרש לקמן בסמוך:

ביום תגלחתו הכתוב מדבר דהיינו בשביעי בסמוך מפרש טעמא:

והא דתנן פ' קמא דכריתות (דף ט.):

ממה שכתבנו למדת ששלשה מיני טומאות חלוקים בענין הנזיר והם נזיר טמא מתחלתו ונזיר טהור שנטמא פעם אחת ונזיר טהור שנטמא הרבה פעמים וכיצד הוא דינם נזיר טמא מתחלתו אף על פי שכל דקדוקי נזירות עליו לכשיטהר אינו טעון גלוח ולא הבאת קרבן אלא מזה שלישי ושביעי וטובל בשביעי ומתחיל לימנות ימי נזירות טהרה מן השביעי נזיר טהור שנטמא פעם אחת סתר כל המנוי ומזה שלישי ושביעי ומגלח בשביעי וטובל ומביא קרבנות טומאה שהם שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש בן שנתו לאשם ומתחיל נזירותו בשמיני אלא שבדיעבד אם לא גלח עד השמיני מביא קרבנותיו בו ביום הואיל וטבל בשביעי ובין זה ובין זה אינו מתחיל בנזירות עד השמיני שכך נאמר בו וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וקדש את ראשו ביום ההוא ר"ל אחר הכפרה וזהו שדרשו ביום ההוא ביום הבאת קרבנותיו שהוא יום שמיני ולא ביום תגלחתו שהוא השביעי וכל שהזה שלישי ושביעי ונתאחר כמה שלא טבל כל זמן שיטבול מעריב שמשו ומביא קרבנותיו למחר ומונה ואם טבל ואיחר קרבנותיו אף זה אינו מתחיל למנות עד שיביא חטאתו ומשהביא חטאתו מתחיל למנות ואין עולתו ואשמו מעכבין ניטמא טמאות הרבה בין שהתרו בו על כל אחת ואחת בין שלא התרו בו אינו מביא על כלן אלא קרבן אחד ומונה מן האחרונה שלישי ושביעי להזאה ודיו ולא סוף דבר שניטמא הרבה פעמים בתוך השבעה אפי' ניטמא בשביעי הרבה פעמים שמאחר שלא הגיע ליום הראוי לקרבן הרי הוא כניטמא בתוך השבעה וכטומאה אריכתא היא אלא אפילו ניטמא בשמיני קודם הבאת קרבנות הרבה פעמים אינו מביא אלא קרבן אחד ואע"פ שהיה לנו לומר מכיון שיצא ליום הראוי לקרבן לאו כטומאה אריכתא היא ויתחייב על כל אחת אינו כן שכל שניטמא קודם הבאת קרבנותיו הרי הוא כניטמא בתוך שבעת ימי הטומאה אפילו איחר קרבנותיו משמיני ולהלן כמה ימים ונטמא בהן ומעתה אין צריך לומר אם ניטמא בתוך השבעה או בשביעי הרבה פעמים או ניטמא בשביעי וחזר ונטמא בליל שמחרתו שמיני או שניטמא בליל שמיני הרבה פעמים שהרי אף זו בכלל אחת מאלו היא שאם תאמר לילה מחוסר זמן ואינו קרוי שמיני עד שיאור יום שמיני הרי דינו כניטמא בשביעי ואף כשתאמר לילה אינו מחוסר זמן אלא שדוחהו עד למחר ואע"פ שאינו מביא קרבנותיו עד למחר מ"מ שמיני הוא קרוי ודינו כשמיני הרי אף בשמיני כן ומ"מ כבר פסקנו בראשון של חגיגה שלילה מחוסר זמן וכן ביארנו שם ענין חסור זמן בארוכה ומ"מ אם הביא קרבנותיו וניטמא אחר כן חזר וסתר וטעון קרבנות אחרים ולא סוף דבר כשהביא כל קרבנותיו ר"ל חטאתו ועולתו ואשמו אלא כל שהביא חטאתו וניטמא טעון קרבנות אחרים אע"פ שלא הביא אשמו ועולתו שהחטאת הוא עיקר הכפרה ואע"פ ששאר אשמות של טמאים כגון אשמות של מצורעים מעכבים מלאכול בקדשים ומליכנס למקדש זה אינו מעכב מלהתחיל במנין נזירות שהרי כתיב באשם והזיר והביא כלומר הזיר אפילו קודם שהביא הא אם שינה בסדר הקרבנות חטאת מעכבת על כל פנים:

ולפטור את הנזיר בקבר כלומר ובא הכתוב לפטור את הנזיר בקבר שאינו צריך העברת שער והבאת צפרים. שמע מינה דנזיר בקבר אינו טעון גילוח שמע מינה. שיטה:

מאן תנא אין שביעי עולה ולא יתחיל למנות נזירות טהרה עד יום שמיני רבי היא. הרב עזריאל ז"ל: אימתי וקדש ראשו בזמן שכפר. כלומר בזמן שראוי לכפרה אף אם לא כפר: