Talmud Builders

    Avodah Zarah 71b

    Chapter 5 - HaSokher et HaPoel

    גם: עבודה זרה דף ע״א ע״ב, פרק ה׳ השוכר את הפועל

    English translation - Avodah Zarah 71b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from the moment that he pulled it, the gentile acquired it, whereas it did not become wine used for a libation until he touched it. Therefore, the seller can receive payment for the wine he sold, because at the time of the acquisition the wine was permitted.

    2The Gemara rejects this proof: If it is a case where the seller measures the wine and pours it into the vessel of a Jew, it is indeed permitted to do so without receiving payment first. Rav’s ruling is not necessary except in a case where he measures the wine and pours it into the vessel of the gentile, which contains wine used for a libation, and the wine is rendered forbidden upon contact with the vessel even before the gentile acquires it by pulling it.

    3The Gemara raises an objection: Ultimately, even in this case, when the wine reaches the interior airspace of the gentile’s vessel, he acquires it, as this too is a mode of acquisition. And it does not become wine used for a libation until it reaches the bottom of the vessel, making contact with it, so the acquisition occurs before the wine becomes forbidden. Can one conclude from this that in the opinion of Rav a stream of liquid serves as a connection between two bodies of liquid? If so, when the Jew pours the wine into the gentile’s vessel, the flow of wine that is in contact with the forbidden wine at the bottom of the vessel would render all the wine being poured into the vessel forbidden.

    4The Gemara rejects this conclusion: No, a stream of liquid does not serve as a connection, and therefore if the gentile is holding the vessel in his hand, the gentile indeed acquires the wine before it becomes forbidden, and therefore the money paid for it is permitted. Rav’s ruling is not necessary unless the gentile’s vessel is set on the ground, so that there is no act of acquisition before the wine becomes forbidden.

    5The Gemara asks: But let the vessels of the gentile acquire the wine from the moment it enters the interior airspace. Can one conclude from this that if the buyer’s vessels are in the domain of the seller, the buyer does not acquire the merchandise once it is placed in his vessels? This is an issue that is subject to a dispute between the Sages, which remains unresolved.

    6The Gemara rejects this: No, actually, I could say to you that the buyer acquires the merchandise in such a case. But here, where the wine is rendered forbidden before being acquired by the gentile, we are dealing with a case where there is a remnant of wine remaining on the mouth of the gentile’s jug [ kuzanta ], which renders the wine poured into the jug forbidden, as each bit of wine becomes libation wine when it comes into contact with the remnant of wine on the mouth as it is poured into the jug. This is why Rav told the wine shopkeepers to take the money before measuring the wine into the gentile’s vessel.

    7The Gemara raises an objection: And in accordance with whose opinion does Rav say this? It is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel; as, if it were in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, doesn’t he say that libation wine that became mixed with other wine may all be sold to gentiles for the monetary value of the entire mixture except for the value of the wine used for a libation that is in the mixture? Accordingly, it is permitted to accept payment for wine that was poured into a gentile’s vessel, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

    8The Gemara answers: The explanation of this ruling can be only according to the opinion of Rav, who issued the ruling. And doesn’t Rav say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel only in the case of a barrel of permitted wine that became intermingled with another barrel of libation wine, but not in the case of wine that became mixed with other wine in the same barrel? Therefore, explaining Rav’s statement as contradicting the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel is not problematic; consequently, it cannot be proven from his statement that a gentile does not acquire an item by pulling it.

    9The Gemara raises another objection to the statement of Ameimar that a gentile can acquire an object by pulling it. It is taught in a baraita : With regard to one who buys broken vessels made of gold or silver from the gentiles and finds among them an object of idol worship, if he pulled the object of idol worship, thereby performing an act of acquisition, before he gave the money to the gentile, he may return the object of idol worship to the gentile. But if he pulled it after he gave the money to the gentile, he may not return it. Since the idol’s status was not revoked, he must take it and cast it into the Dead Sea. In that case, if it enters your mind that pulling an object acquires it in a transaction with a gentile, as Ameimar maintains, then why may he return the object once he has pulled it, since it is his? Abaye said: He may return it because it appears to be a mistaken transaction, since he clearly did not intend to purchase an object of idol worship.

    10Rava said: Then why, in the second instance, where he paid the money, may he not return it? Is the purchase in the first clause a mistaken transaction but the purchase in the latter clause not a mistaken transaction? Rather, Rava said: The purchase in the first clause and the purchase in the latter clause are both a mistaken transaction, but in the case presented in the first clause, where he did not pay him the dinars, it does not appear as though there is an object of idol worship in the possession of a Jew, and so he may return it. By contrast, in the latter clause, where he did pay him the dinars, it appears as though there is an object of idol worship in the possession of a Jew, and therefore he must cast away the object rather than return it.

    11§ The Gemara cites a claim against Rav Ashi’s opinion that a gentile cannot acquire an item by pulling it: Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Come and hear an objection to your opinion from the mishna: In the case of a Jew who sells his wine to a gentile, if he fixed a price before he measured the wine into the gentile’s vessel, deriving benefit from the money paid for the wine is permitted, as the wine was acquired by the gentile before he touched it. And if you say that pulling an item does not acquire it in a transaction involving a gentile, why is the money paid for it permitted? Rav Ashi replied: Here we are dealing with a case where the gentile paid him a dinar in advance, before the measuring, thereby acquiring the wine with money.

    12One of the Sages raised an objection: If that is so, say the last clause: But if the Jew measured the wine into the gentile’s vessel, thereby rendering it forbidden, before he fixed a price, the money paid for the wine is forbidden. And if he paid him a dinar in advance, why should the money paid for it be forbidden?

    13Rav Ashi said to him: And according to you, as you say that pulling acquires items in a transaction involving a gentile, why in the first clause is the money paid for it permitted, and in the latter clause the money paid for it is forbidden?

    14Rather, what have you to say to explain the distinction between the two cases? You say that when the Jew fixed a price, the gentile consequently relied on him that the sale would not be canceled, and so the sale was concluded by the pulling. But in a case where he did not fix a price, the gentile did not rely on him that the sale would not be canceled, and therefore the sale was not concluded.

    15According to my opinion as well, even though the gentile gave him a dinar in advance, if he fixed a price, the gentile relied on him that the sale would not be canceled, and if he did not fix a price, the gentile did not rely on him that the sale would not be canceled.

    16Ravina said to Rav Ashi: Come and hear another proof against your opinion, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: A descendant of Noah, i.e., a gentile, is executed by the court for theft of even less than the value of one peruta ; but if he stole less than the value of one peruta from a Jew, it is not subject to restitution, i.e., he is not obligated to return it, as the Jew presumably waived the debt. And if you say that pulling an item does not acquire it in a transaction involving a gentile, why should he be executed? He did not commit a legally significant act by stealing the item, as it remains in the possession of the owner.

    17The Gemara answers: He is executed because he caused a Jew distress by stealing the item, even though by the halakhot of acquisition the thief did not acquire it.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מדמשכיה עובד כוכבים - במדה קנייה ואע"ג דלא יהב זוזי והוו להו זוזי הלואה גביה מקמי דניהוי יין נסך דהא לא הוי נסך עד שנגע ביה ואפי' אי לא שקלי זוזי מינייהו שפיר דמי:

    במנא דעובד כוכבים - דיין שבכלי אוסרו והוי יין נסך מקמי משיכה:

    מדמטי לאוירא דמנא - דעובד כוכבים קנייה עובד כוכבים בהגבהה:

    שמעת מיניה כו' - ואנן איבעויי איבעיא לן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:):

    עכבת יין - אוגנים יש בכליו של עובד כוכבים שמתעכב היין על פיו כטיפה או כשני טיפין מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דעובד כוכבים ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו:

    דכוזנתא - פך קטנה מחבית כדאמר במועד קטן (דף יב.) זופתין כוזנתא ואין זופתין חביתא במועד:

    כמאן - הא דאמר רב למישקל דמי ברישא מקמי דניתסר בההיא עכבה:

    דלא כרבן שמעון ב"ג - דקתני מתני' יין נסך שנפל לבור כולו אסור רשב"ג אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלמא משום תערובת יין נסך לא מיתסר בהנאה חמרא דישראל ואנן קים לן כל מקום ששנה רבן שמעון במשנתנו הלכה כמותו:

    מידי הוא טעמא אלא לרב - הך קושיא למאן רמיית ליה אלא לרב דאמר לסבוייתא למישקל דמי ברישא לדידיה לא תירמיה דאיהו אמר בהדיא דאין הלכה כרבן שמעון:

    אלא בחבית שנתערב בחביות אחרות דשקיל חד מינייהו ושדי לנהר ואינך שרו בהנאה:

    אבל לא יין ביין - דכי נתערב יין נסך ביין כשר כולו אסור. ואי קשיא אביי ורבא היכי מיתרצי אתקפתיה דאמימר הא אינהו הוו קשישי מיניה טובא לא תיקשי דהא במסכת בכורות (דף יג:) תרצינהו אביי ורבא להנך שינויי אליבא דרבי יוחנן דאליביה קאמר אמימר לשמעתיה וקבעוה בעלי תלמוד כאן אמילתיה דאמימר:

    גרוטאות - שברי כספים:

    יחזיר - דלא קנייה ולא מיחייב לבערה:

    יוליך לים המלח - דכיון דלא מצי לאהדוריה ולמשקל דמי:

    מקח טעות - הויא משיכה בטעות דלאו אדעתא דעבודת כוכבים זבן:

    סיפא לאו מקח טעות - בתמיה. ואע"ג דיהיב דמי לישקלינהו:

    מיחזי כעבודת כוכבים - לכי הדר שקל זוזי מיחזי כמאן דמזבן לעבודת כוכבים דמי:

    פסק עד שלא מדד דמיו מותרין - דכי מדד קניה עובד כוכבים במשיכה וקמו זוזי בהלואה גביה יין נסך לא הוי עד דנגע ביה:

    שהקדים לו דינר - שנתן לו מעותיו קודם לכן:

    שהקדים לו - ונתן לו מעות יותר מכדי דמי היין עד שיפסוק הדמים יחזיר לו ישראל את המותר: אמאי דמיו אסורין:

    ולדידך דאמרת - טעמא דרישא משום דמשיכה קונה סיפא נמי אמאי דמיו אסורין:

    סמכא דעתיה - למקני במשיכה:

    לא פסק - קודם משיכה לא סמכא דעתיה למקנייה במשיכה שמא ירבה לו בדמיו:

    בן נח - שגזל את ישראל פחות משוה פרוטה אע"ג דגבי ישראל לאו ממונא הוא דמחלי עליה גבי עובד כוכבים ממונא הוא ובן נח נצטוה על הגזל בסנהדרין (דף נו.) ואזהרה שלהן זו היא מיתתן ואין צריכין התראה:

    ולא ניתן להישבון - ולא מחייב לאהדורה להאי ישראל דהא מחיל עליה:

    אמאי נהרג - הא לא קניא להך גזילה וכל היכא דאיתא של ישראל היא:

    ומשני האי דנהרג משום צעריה דישראל:

    עבודה זרה 71 עמוד ב

    1מדמשכה עובד כוכבים קנייה, יין נסך לא הוי עד דנגע ביה!

    2אי דקא כייל ורמי למנא דישראל, ה"נ לא צריכא דקא כייל ורמי למנא דעובד כוכבים׃

    3סוף סוף, כי מטא לאוירא דמנא קנייה, יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתיה דמנא, ש"מ נצוק חבור?

    4לא, אי דנקיט ליה עובד כוכבים לכלי בידיה ה"נ לא צריכא דמנח אארעא.

    5ותיקני ליה כליו! שמעת מינה: כליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח.

    6לא, לעולם אימא לך: קנה לוקח, והכא במאי עסקינן? כגון דאיכא עכבת יין אפומיה דכוזנתא, דקמא קמא אינסיך ליה.

    7וכמאן? דלא כרשב"ג דאי רשב"ג האמר: ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו!

    8מידי הוא טעמא, אלא לרב, האמר רב: הלכה כרשב"ג חבית בחבית, אבל לא יין ביין.

    9מיתיבי: הלוקח גרוטאות מן העובדי כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר, אם משנתן מעות משך יוליך לים המלח. אי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה, אמאי יחזיר? אמר אביי: משום דמיחזי כי מקח טעות.

    10אמר רבא: רישא מקח טעות, סיפא לאו מקח טעות? אלא אמר רבא: רישא וסיפא מקח טעות, ורישא דלא יהיב זוזי לא מיתחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל, סיפא דיהיב זוזי מיתחזי כעבודת כוכבים ביד ישראל.

    11א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ת"ש המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרים. ואי אמרת משיכה בעובד כוכבים אינה קונה, אמאי דמיו מותרין? הכא במאי עסקינן דאקדים ליה דינר.

    12א"ה אימא סיפא: מדד עד שלא פסק דמיו אסורין, ואי דקדים ליה דינר, אמאי דמיו אסורין?

    13א"ל ולדידך דאמרת משיכה בעובד כוכבים קונה, אמאי רישא דמיו מותרין, וסיפא דמיו אסורין?

    14אלא מאי אית לך למימר? פסק סמכא דעתיה; לא פסק לא סמכא דעתיה.

    15לדידי נמי, אע"ג דקדים ליה דינר פסק, סמכא דעתיה; לא פסק, לא סמכא דעתיה.

    16א"ל רבינא לרב אשי: ת"ש דאמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה, ולא ניתן להישבון, ואי אמרת משיכה בעובד כוכבים אינה קונה, אמאי נהרג?

    17משום דצעריה לישראל.

    Tosafot

    שמע מינה נצוק חבור - וא"ת ולימא להו רב לסבוייתא ליקטפי קטופי ובכי האי גוונא שרי גם אי נצוק חבור כדקאמר לקמן (עבודה זרה דף עב:) וי"ל לפי שהיו מוכרים יין הרבה היה להם טורח גדול לקטף:

    הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנתא - תימה ליבטיל ההוא פורתא בס' י"ל דמין במינו הוא וקסבר דלא בטיל:

    מידי הוא טעמא אלא לרב כו' - וא"ת קשיא דרב אדרב דהכא מוקי אליבא דרב דמשיכה קונה בעובד כוכבים ובפ' הזהב (ב"מ דף מח. ושם) משמע דס"ל כרשב"ל דמשיכה קונה בישראל ולא בעובד כוכבים גבי ההיא דמייתי התם נתנה לבלן ואמר רב עלה דוקא בלן דלא מיחסרא משיכה אבל ספר לא מעל עד דמשיך אלמא קסבר דמשיכה קונה בישראל א"כ אינה קונה בעובד כוכבים ומינה מסייע התם לרשב"ל וא"כ קשה דרב אדרב מיהו יש ספרים דגרסי לעיל אמר רבא לסבוייתא אבל ל"נ מדאמר הכא מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב הלכה כו' דע"כ היינו רב דאמר לקמן סוף פירקא הכי מדמייתי ר' יוחנן אבתריה וא"כ לעיל נמי בעובדא דסבוייתא גרסינן רב ולא רבא וקשה דרב אדרב וי"ל דההוא דבלן מיירי לבלן עובד כוכבים ולכך קאמר רב דוקא בלן אבל ספר עובד כוכבים לא עד דמשיך דמשיכה בעובד כוכבים קונה כדאמר רב הכא והכי נמי צריך לאוקמי לרבי יוחנן דהתם כדפי' שם ותלמודא דמייתי נמי סייעתא לרשב"ל התם פ' הזהב (שם) היינו לפי הפשט דמשמע דמיירי בישראל:

    ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה אמאי יחזיר - וא"ת ואלא מאי מעות קונות א"כ אימא סיפא אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ולמ"ל משך כיון דמעות קונות דכי האי גוונא פריך בבכורות (שם.) ואי ס"ד מעות קונות למ"ל משך וי"ל דבין מקשה הכא ובין מקשה התם בעי למימר דבעינן בעובד כוכבים תרתי משיכה וכסף וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחודה קונה בלא מעות אמאי יחזיר והתם נמי ה"ק אי ס"ד מעות לחודייהו קונה (אמאי יחזיר) וא"ת ומ"ט דמקשה דבעינן לומר תרתי וי"ל משום דדריש לעמיתך בחדא במשיכה או בכסף לכל חד כדאית ליה ולעובד כוכבים עד דאיכא תרתי משיכה וכסף:

    בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה - ובן נח מצווה על הגזל ואזהרתן זו מיתתן ולא ניתן להשבון ודוקא ישראל דבר מחילה הוא אבל עובד כוכבים לאו בר מחילה הוא ורש"י פי' דלא ניתן להשבון משום דקם ליה בדרבה מיניה ולא נראה דא"כ לא יתחייב עובד כוכבים לשלם גזלו בשום ענין:

    ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים אינה קונה אמאי נהרג - (פי') הא לא קניה וכל היכא דאיתיה ברשותיה דישראל הוא וקשה דהא ישראל נמי לא קנה הגזילה להיות שלו ואפ"ה קנייה להתחייב באונסין החיוב דשייך ביה וה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בה וי"ל דודאי. אי גזל שוה פרוטה דהוי ממונא לגבי ישראל וחיסרו אית לן למימר כדפי' אבל פחות משוה פרוטה שלא חיסר הישראל דלאו ממונא הוא וגם ממון העובד כוכבים לא נתרבה שהרי לא קנאה משום הכי פריך אמאי נהרג ומשני צערא דישראל [ועי' תוס' עירובין סב. ד"ה בן נח וכו' ביתר ביאור]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אי דקא כייל ורמי למנא דישראל הכי נמי - לקצת המפרשים שפירשו שם בפרק (הזהב) [המוכר את הספינה] (ב"ב פה, ב) דמשיכה בכליו של מוכר אינה קונה מפני שלא הזיזן ממקומן ומרשות בעלים, צריכין אנו לפרש כאן דישראל זה הקנה לו כליו כדי שיקנה יין בתוכו, ומשום הכי אמרינן אי דכאיל ורמי במנא דישראל הכי נמי שהיה קונה הגוי במשיכה, אבל לדעת שאר החכמים שפירשו דמשיכה בכליו של מוכר קנה לוקח, אין אנו צריכין להקנאתו של כלי, וזה הנכון ושמועתינו זו מסייעתן, דאם איתא דמשיכה בכליו של מוכר אינה קונה הגבהה נמי אינה קונה דאף בהגבהה לא זזו הפירות ממקומן, והילכך אף היא לא תיקני להם, ואם כן אדמהדר אמימר לתרוצי מילתא דרב אליביה ואוקמה בכליו של גוי ואיכא עכבת יין אפומא דמנא, לוקמה בדמשך בכליו ממש של ישראל דאף על גב דמשכיה או אפילו אגבהיה לא קניא עד דנגע ביה ומוריק ליה בכליו שלו, ומקמי דשקיל דמי הוה ליה יין נסך, הילכך מדלא אוקמה בהכי שמע מינה דבין בהגבהה בין במשיכה בכליו של מוכר קנה לוקח.

    הכא במאי עסקינן דקא כאיל למנא דגוי - פירוש ויש בו עכבת יין בקרקעיתו של כלי כדאוקימנא לה בסיפא, והילכך נאסר כלו בהנאה לדברי רב דלית ליה כרבן שמעון בן גמליאל, ומשום הכי בעינן נתינה תחלה שכבר קנאו במעותיו עד שלא נאסר. והוא הדין שהיה יכול להקשות כאן כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל כמו שהקשה לבסוף, אלא דעדיפא מינה אקשי ליה השתא. ואין לפרשה בשאין בכלי עכבת יין ומשום איסור של כלי עצמו, דכלי עצמו אינו אוסר יין הכנוס בתוכו בהנאה, כדתנן (כט, ב) נאדות הגוים וקנקניהם ויין ישראל כנוס בתוכם אסורין ואין איסורן איסור הנאה. עוד נראה, דהכא ליכא לאקשויי מידי, דכל דכאיל במנא דגוי משכשך ליה גוי מכי הוי במנא דידיה, והכין מוכחא שמעתא.

    סוף סוף מכי מטי אוירא דמנא קניה - פירוש משום הגבהה, דקא סלקא דעתך השתא דמנח בידיה דגוי, וכדמהדר ליה אי מנח בידיה דגוי הכי נמי, הכא במאי עסקינן דמנח אארעא. כתב הראב"ד ז"ל ואי קשיא לך הא דגרסינן במסכת גיטין (עט, ב) שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה וחצונה שלו וזרקו לה, אף על פי שהגיע לאויר פנימית אינה מגורשת, מאי טעמא דהא לא נח, ומקשינן הא נח מאי הוי, כליו של לוקח ברשות מוכר הוא, ומתרץ לה חצונה בקופה שאין לה שולים עסקינן, אלמא אויר כלי לא קני עד שינוח בו, ואיכא למימר דשאני גט דמידי דמנטר בעינן דומיא דידה, ובאויר כלי לא מינטר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירן, אבל לענין קנייה מדמטא לאויר כליו קנה, וגט נמי מדמטא לאויר חצרה דמנטרא מגורשת. ובכל מקום אויר רשות כרשות דמי, לבד משבת דפליגי רבי ורבנן (שבת ד, א–ב) בקלוטה כמו שהונחה דאפילו תוך שלשה צריך הנחה על גבי משהו לדעת רבן, והתם היינו טעמא דגמרינן לה ממשכן דהויא עקירה והנחה ממש, עד כאן.

    הלוקח גרוטאות וכו' ואי סלקא דעתך משיכה בגוי קונה אמאי יחזיר וכו' - והשתא סלקא דעתין דמקשה דסיפא דקתני אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח משום נתינת המעות הוא דקנו, ומשך דקתני לאו דוקא, אלא איידי דתני רישא משך תנא סיפא נמי משך ולאו דוקא. ובמסכת בכורות (יג, ב) מוחלפת השטה דהתם מייתי לה להא שמעתא לתיובתא דאידך גיסא ודייק מסיפא דמעות אינם קונות מדקתני משך. וכתב הרמב"ן נ"ר דיש לומר דהכא והתם דעתיה דמקשה דליבעי משיכה ומעות לגוי ובחדא מנייהו גרידא לא [קנה], ופריך הכא למאן דאמר משיכה לחודה קניא, והתם פריך למאן דאית ליה מעות לחודייהו קנו, והאי מקשה לא דריש מה עמיתך בחדא אף גוי בחדא, ולדעתיה סיפא דקתני אם משנתן מעות משך דוקא קתני משך דאיכא תרתי נתינת מעות ומשיכה.

    המוכר יינו לנכרי, פסק עד שלא (נתן) [מדד] דמיו מותרין - נראה שרש"י ז"ל מפרשה בשמדד הישראל, ולפירושו דמיו מותרין אפילו בדכאיל ורמי למנא דגוי, ואפילו עכבת יין בקרקעית כלי הגוי, לפי שהאויר כליו קונה לו כדאמרי לעיל, וכגון דקאי בידיה דגוי או בחצרו של גוי, ואפילו קאי (בכליו) [בחצרו] של ישראל וכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, דמיו מותרין, דהא קיימא לן כרשב"ג (עד, א) דיין ביין ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. אבל ר"ח ז"ל והראב"ד ז"ל נראה שפירשוה בשמדד הגוי לעצמו, ולדידהו דוקא בשמשך הגוי היין בעוד שהוא בכליו של ישראל, דאי לא משך בכליו של ישראל ודמי נמי לא יהיב, מכי מדדיה אינסיך ליה כוליה, דמוריק אורוקי בכוונה אוסר אפילו בהנאה כדברי הראב"ד ז"ל ומקצת חכמים ז"ל כמו שכתבנו למעלה בפרק ר' ישמעאל בעובדא דר' יוחנן בר ארזא ור' יוסי בר נהוראי, וכן כתב רש"י ז"ל (ס, א ד"ה חמרא) גבי גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור אפילו בהנאה, וכן מצאתי בתשובותיו. וכן כתב כאן ר"ח ז"ל דכיון דקודם המדידה משך דמיו מותרין. ואף על גב דאי אפשר למדידה בלא הגבהה לא קנה, וכדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (ב"ב פד, ב), מדד ולא משך לא קנה, וטעמא דמילתא משום דמדידה זו אינה לדעת קניה אלא לצורך שניהם לידע כמה מדות יש בו. ומיהו פלוגתא היא התם דרב אמי ורב אשי גבי מדד ונתן לתוך קופתו, וכן כתב שם הראב"ד ז"ל. ולפי מקצת חכמים שכתבו דכחו של גוי אפילו בכוונה אינו אוסר בהנאה, אפילו כשמדד הגוי קודם משיכה דמיו מותרים בדיעבד, ולהדין סברא סיפא דקתני מדד עד שלא פסק דמיו אסורין, משום מגעו של גוי ממש קאמר, דסתמא דמילתא גוי מכי רמי יין במניא שקיל מניה ונגע ביה, ולפירושו של רש"י ז"ל שפירשה בשמדד הישראל ונותן לכליו של גוי הכי נמי מפרשינן לה לסיפא דברייתא כדפרישית.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 71b

    Avodah Zarah 71b. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 318 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 71b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026