Talmud Builders

    Commentary page

    Avodah Zarah 71b

    This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

    Read the full text in the reader
    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 71b

    Avodah Zarah 71b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 343 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Rashi

    מדמשכיה עובד כוכבים במדה קנייה ואע"ג דלא יהב זוזי והוו להו זוזי הלואה גביה מקמי דניהוי יין נסך דהא לא הוי נסך עד שנגע ביה ואפי' אי לא שקלי זוזי מינייהו שפיר דמי:

    במנא דעובד כוכבים דיין שבכלי אוסרו והוי יין נסך מקמי משיכה:

    מדמטי לאוירא דמנא דעובד כוכבים קנייה עובד כוכבים בהגבהה:

    שמעת מיניה כו' ואנן איבעויי איבעיא לן בהמוכר את הספינה (ב"ב דף פה:):

    עכבת יין אוגנים יש בכליו של עובד כוכבים שמתעכב היין על פיו כטיפה או כשני טיפין מקמי דנימטי חמרא דישראל באוירא דמנא דעובד כוכבים ומיתסר בההיא טיפת יין שעל פיו:

    דכוזנתא פך קטנה מחבית כדאמר במועד קטן (דף יב.) זופתין כוזנתא ואין זופתין חביתא במועד:

    כמאן הא דאמר רב למישקל דמי ברישא מקמי דניתסר בההיא עכבה:

    דלא כרבן שמעון ב"ג דקתני מתני' יין נסך שנפל לבור כולו אסור רשב"ג אומר ימכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו אלמא משום תערובת יין נסך לא מיתסר בהנאה חמרא דישראל ואנן קים לן כל מקום ששנה רבן שמעון במשנתנו הלכה כמותו:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    Tosafot

    שמע מינה נצוק חבור וא"ת ולימא להו רב לסבוייתא ליקטפי קטופי ובכי האי גוונא שרי גם אי נצוק חבור כדקאמר לקמן (עבודה זרה דף עב:) וי"ל לפי שהיו מוכרים יין הרבה היה להם טורח גדול לקטף:

    הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דכוזנתא תימה ליבטיל ההוא פורתא בס' י"ל דמין במינו הוא וקסבר דלא בטיל:

    מידי הוא טעמא אלא לרב כו' וא"ת קשיא דרב אדרב דהכא מוקי אליבא דרב דמשיכה קונה בעובד כוכבים ובפ' הזהב (ב"מ דף מח. ושם) משמע דס"ל כרשב"ל דמשיכה קונה בישראל ולא בעובד כוכבים גבי ההיא דמייתי התם נתנה לבלן ואמר רב עלה דוקא בלן דלא מיחסרא משיכה אבל ספר לא מעל עד דמשיך אלמא קסבר דמשיכה קונה בישראל א"כ אינה קונה בעובד כוכבים ומינה מסייע התם לרשב"ל וא"כ קשה דרב אדרב מיהו יש ספרים דגרסי לעיל אמר רבא לסבוייתא אבל ל"נ מדאמר הכא מידי הוא טעמא אלא לרב האמר רב הלכה כו' דע"כ היינו רב דאמר לקמן סוף פירקא הכי מדמייתי ר' יוחנן אבתריה וא"כ לעיל נמי בעובדא דסבוייתא גרסינן רב ולא רבא וקשה דרב אדרב וי"ל דההוא דבלן מיירי לבלן עובד כוכבים ולכך קאמר רב דוקא בלן אבל ספר עובד כוכבים לא עד דמשיך דמשיכה בעובד כוכבים קונה כדאמר רב הכא והכי נמי צריך לאוקמי לרבי יוחנן דהתם כדפי' שם ותלמודא דמייתי נמי סייעתא לרשב"ל התם פ' הזהב (שם) היינו לפי הפשט דמשמע דמיירי בישראל:

    ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה אמאי יחזיר וא"ת ואלא מאי מעות קונות א"כ אימא סיפא אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח ולמ"ל משך כיון דמעות קונות דכי האי גוונא פריך בבכורות (שם.) ואי ס"ד מעות קונות למ"ל משך וי"ל דבין מקשה הכא ובין מקשה התם בעי למימר דבעינן בעובד כוכבים תרתי משיכה וכסף וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחודה קונה בלא מעות אמאי יחזיר והתם נמי ה"ק אי ס"ד מעות לחודייהו קונה (אמאי יחזיר) וא"ת ומ"ט דמקשה דבעינן לומר תרתי וי"ל משום דדריש לעמיתך בחדא במשיכה או בכסף לכל חד כדאית ליה ולעובד כוכבים עד דאיכא תרתי משיכה וכסף:

    בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ובן נח מצווה על הגזל ואזהרתן זו מיתתן ולא ניתן להשבון ודוקא ישראל דבר מחילה הוא אבל עובד כוכבים לאו בר מחילה הוא ורש"י פי' דלא ניתן להשבון משום דקם ליה בדרבה מיניה ולא נראה דא"כ לא יתחייב עובד כוכבים לשלם גזלו בשום ענין:

    ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים אינה קונה אמאי נהרג (פי') הא לא קניה וכל היכא דאיתיה ברשותיה דישראל הוא וקשה דהא ישראל נמי לא קנה הגזילה להיות שלו ואפ"ה קנייה להתחייב באונסין החיוב דשייך ביה וה"נ יש לנו לומר בבן נח שקנאו להתחייב בה מיתה דהיינו החיוב דשייך בה וי"ל דודאי. אי גזל שוה פרוטה דהוי ממונא לגבי ישראל וחיסרו אית לן למימר כדפי' אבל פחות משוה פרוטה שלא חיסר הישראל דלאו ממונא הוא וגם ממון העובד כוכבים לא נתרבה שהרי לא קנאה משום הכי פריך אמאי נהרג ומשני צערא דישראל [ועי' תוס' עירובין סב. ד"ה בן נח וכו' ביתר ביאור]:

    Tosafot on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    Rashba

    אי דקא כייל ורמי למנא דישראל הכי נמי לקצת המפרשים שפירשו שם בפרק (הזהב) [המוכר את הספינה] (ב"ב פה, ב) דמשיכה בכליו של מוכר אינה קונה מפני שלא הזיזן ממקומן ומרשות בעלים, צריכין אנו לפרש כאן דישראל זה הקנה לו כליו כדי שיקנה יין בתוכו, ומשום הכי אמרינן אי דכאיל ורמי במנא דישראל הכי נמי שהיה קונה הגוי במשיכה, אבל לדעת שאר החכמים שפירשו דמשיכה בכליו של מוכר קנה לוקח, אין אנו צריכין להקנאתו של כלי, וזה הנכון ושמועתינו זו מסייעתן, דאם איתא דמשיכה בכליו של מוכר אינה קונה הגבהה נמי אינה קונה דאף בהגבהה לא זזו הפירות ממקומן, והילכך אף היא לא תיקני להם, ואם כן אדמהדר אמימר לתרוצי מילתא דרב אליביה ואוקמה בכליו של גוי ואיכא עכבת יין אפומא דמנא, לוקמה בדמשך בכליו ממש של ישראל דאף על גב דמשכיה או אפילו אגבהיה לא קניא עד דנגע ביה ומוריק ליה בכליו שלו, ומקמי דשקיל דמי הוה ליה יין נסך, הילכך מדלא אוקמה בהכי שמע מינה דבין בהגבהה בין במשיכה בכליו של מוכר קנה לוקח.

    הכא במאי עסקינן דקא כאיל למנא דגוי פירוש ויש בו עכבת יין בקרקעיתו של כלי כדאוקימנא לה בסיפא, והילכך נאסר כלו בהנאה לדברי רב דלית ליה כרבן שמעון בן גמליאל, ומשום הכי בעינן נתינה תחלה שכבר קנאו במעותיו עד שלא נאסר. והוא הדין שהיה יכול להקשות כאן כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל כמו שהקשה לבסוף, אלא דעדיפא מינה אקשי ליה השתא. ואין לפרשה בשאין בכלי עכבת יין ומשום איסור של כלי עצמו, דכלי עצמו אינו אוסר יין הכנוס בתוכו בהנאה, כדתנן (כט, ב) נאדות הגוים וקנקניהם ויין ישראל כנוס בתוכם אסורין ואין איסורן איסור הנאה. עוד נראה, דהכא ליכא לאקשויי מידי, דכל דכאיל במנא דגוי משכשך ליה גוי מכי הוי במנא דידיה, והכין מוכחא שמעתא.

    סוף סוף מכי מטי אוירא דמנא קניה פירוש משום הגבהה, דקא סלקא דעתך השתא דמנח בידיה דגוי, וכדמהדר ליה אי מנח בידיה דגוי הכי נמי, הכא במאי עסקינן דמנח אארעא. כתב הראב"ד ז"ל ואי קשיא לך הא דגרסינן במסכת גיטין (עט, ב) שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה וחצונה שלו וזרקו לה, אף על פי שהגיע לאויר פנימית אינה מגורשת, מאי טעמא דהא לא נח, ומקשינן הא נח מאי הוי, כליו של לוקח ברשות מוכר הוא, ומתרץ לה חצונה בקופה שאין לה שולים עסקינן, אלמא אויר כלי לא קני עד שינוח בו, ואיכא למימר דשאני גט דמידי דמנטר בעינן דומיא דידה, ובאויר כלי לא מינטר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירן, אבל לענין קנייה מדמטא לאויר כליו קנה, וגט נמי מדמטא לאויר חצרה דמנטרא מגורשת. ובכל מקום אויר רשות כרשות דמי, לבד משבת דפליגי רבי ורבנן (שבת ד, א–ב) בקלוטה כמו שהונחה דאפילו תוך שלשה צריך הנחה על גבי משהו לדעת רבן, והתם היינו טעמא דגמרינן לה ממשכן דהויא עקירה והנחה ממש, עד כאן.

    הלוקח גרוטאות וכו' ואי סלקא דעתך משיכה בגוי קונה אמאי יחזיר וכו' והשתא סלקא דעתין דמקשה דסיפא דקתני אם משנתן מעות משך יוליך הנאה לים המלח משום נתינת המעות הוא דקנו, ומשך דקתני לאו דוקא, אלא איידי דתני רישא משך תנא סיפא נמי משך ולאו דוקא. ובמסכת בכורות (יג, ב) מוחלפת השטה דהתם מייתי לה להא שמעתא לתיובתא דאידך גיסא ודייק מסיפא דמעות אינם קונות מדקתני משך. וכתב הרמב"ן נ"ר דיש לומר דהכא והתם דעתיה דמקשה דליבעי משיכה ומעות לגוי ובחדא מנייהו גרידא לא [קנה], ופריך הכא למאן דאמר משיכה לחודה קניא, והתם פריך למאן דאית ליה מעות לחודייהו קנו, והאי מקשה לא דריש מה עמיתך בחדא אף גוי בחדא, ולדעתיה סיפא דקתני אם משנתן מעות משך דוקא קתני משך דאיכא תרתי נתינת מעות ומשיכה.

    המוכר יינו לנכרי, פסק עד שלא (נתן) [מדד] דמיו מותרין נראה שרש"י ז"ל מפרשה בשמדד הישראל, ולפירושו דמיו מותרין אפילו בדכאיל ורמי למנא דגוי, ואפילו עכבת יין בקרקעית כלי הגוי, לפי שהאויר כליו קונה לו כדאמרי לעיל, וכגון דקאי בידיה דגוי או בחצרו של גוי, ואפילו קאי (בכליו) [בחצרו] של ישראל וכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח, דמיו מותרין, דהא קיימא לן כרשב"ג (עד, א) דיין ביין ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו. אבל ר"ח ז"ל והראב"ד ז"ל נראה שפירשוה בשמדד הגוי לעצמו, ולדידהו דוקא בשמשך הגוי היין בעוד שהוא בכליו של ישראל, דאי לא משך בכליו של ישראל ודמי נמי לא יהיב, מכי מדדיה אינסיך ליה כוליה, דמוריק אורוקי בכוונה אוסר אפילו בהנאה כדברי הראב"ד ז"ל ומקצת חכמים ז"ל כמו שכתבנו למעלה בפרק ר' ישמעאל בעובדא דר' יוחנן בר ארזא ור' יוסי בר נהוראי, וכן כתב רש"י ז"ל (ס, א ד"ה חמרא) גבי גוי אדנא וישראל אכובא חמרא אסור אפילו בהנאה, וכן מצאתי בתשובותיו. וכן כתב כאן ר"ח ז"ל דכיון דקודם המדידה משך דמיו מותרין. ואף על גב דאי אפשר למדידה בלא הגבהה לא קנה, וכדאמרינן בפרק המוכר את הספינה (ב"ב פד, ב), מדד ולא משך לא קנה, וטעמא דמילתא משום דמדידה זו אינה לדעת קניה אלא לצורך שניהם לידע כמה מדות יש בו. ומיהו פלוגתא היא התם דרב אמי ורב אשי גבי מדד ונתן לתוך קופתו, וכן כתב שם הראב"ד ז"ל. ולפי מקצת חכמים שכתבו דכחו של גוי אפילו בכוונה אינו אוסר בהנאה, אפילו כשמדד הגוי קודם משיכה דמיו מותרים בדיעבד, ולהדין סברא סיפא דקתני מדד עד שלא פסק דמיו אסורין, משום מגעו של גוי ממש קאמר, דסתמא דמילתא גוי מכי רמי יין במניא שקיל מניה ונגע ביה, ולפירושו של רש"י ז"ל שפירשה בשמדד הישראל ונותן לכליו של גוי הכי נמי מפרשינן לה לסיפא דברייתא כדפרישית.

    Rashba on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    Ritva

    אי דקא כייל ורמי במנא דישראל הכי נמי הב״ע דכייל ורמי במנא דגוי. פי׳ במנא דגוי שיש בו יין נסך כדפירש במסקנא דהא מקמיה משיכה אקניה נעשה יין נסך באותו תרעובת ולית לן דרבן שמעון בן גמליאל דאמר ימכר כולו לגוים וכדאיתא המסקנא ואם תאמר וכיון דהאי מקשה סבר דמשיכה קונה ולא מעות וקא מוקים לה בשנעשה יין נסך קודם משיכה אם כן מה הועיל הקדמת המעות שאמר רב דהא כיון דמעות אינם קונות פקדון נינהו גבי עד גמר משיכה וכי זכי בהו לאחר משיכה שנעשה גבי יין נסך דמי איסורא שקיל. יש מתרצין דהאי מקשה סבר דאף על גב דמעות אינן קונות כי מקדים להו הוי להו בתורת הלואה ולאו פקדון נינהו גבי מוכר אלא הלואה ואפילו היכא דאיתנהו בעין ברשותיה ואין זה מתחוור יפה לכל הפירושים ז״ל לפי מה שכתבנו בפר׳ הזהב אלא דודאי אי מצריך להו הוו הלוא׳ הא כל היכא דאיתנהו בעין פקדון נינהו.

    ולפי אותה שיטה אין לנו אלא לומר דתלמודא סבר השתא דדילמא רב סבר דגוי קונה בין בכסף בין במשיכה ואילו רמי במנא דיש׳ לא היה צריך הקדמת מעות דקני במשיכה אבל משום דכייל ורמי במנא דגוי הוצרך להקדמת מעות וקונה בכסף.

    וסבירא לן דהכי דרשינן לעמיתך בכסף או במשיכה הא הא לגוי בין בזו ובין בזו ומאן דאמר דרב סבר דגוי אינו קונה במשיכה עליו להביא ראיה דמהא ליכא למשמע מינה ואפי׳ תימא דאמימר נמי סבירא ליה דגוי אינו קונה אלא בחדא הא ל״ק דתלמודא מדחא דחי ואזיל השתא דחי הא דרב כדאמרן ולקמן פריך באנפי אחריני אזיל הכא מדחי ואזיל הכא מקשה באנפ׳ אחרינא. זו שיטת התלמוד ככל מקום וכל שכן לפי׳ שפירשו דאמימר נמי הכין סבירא ליה וכדעת הר״מבן ז״ל. ויש שמביאין ראיה מכאן דהגבהה בכליו של מוכר קונה ללוקח דהשתא מדין הגבהה אתינן עלה עד דאמרינן בסמוך ותקני ליה כליו ואפי׳ הכי אמרינן דאי כייל גוי במנא דיש׳ קני והדין אמת כדכתיבנא בפרק הספינה אבל אין זו ראיה דדילמא הכא לאו מנא דישראל מוכר קאמר אלא לכלי כשר שאין בו עכבת יין קרי מנא דישראל וכן דחה מורי הר״שבא נר״ו.

    סוף סוף מכי מטי לאוירא דמנא קנייה יין וכן כו' נראה ודאי דכלי מאי דאמרינן בתר הכי לאו לישנא דרב אשי הוא אלא שקלא וטריא דעבד תלמודא לפרושי האי דחויא דדחו ליה לר״א דהכי קאמרינן הכא במאי עסקי׳ בדכייל במנא דגו ואיכא עכבת יין אפומא דמנא ולית לן דרבן שמעון בן גמליאל והיינו דמשני בחד גוונא והדר משני בגוונא אחרינא דמעיקרא משמע לן בדמנח אחרינ׳ והדר אמרינן דאיכא עכבת יין הפומא דמנא ואפי׳ נקיט ליה בידיה. וזו שיטת התלמוד לסתום ולפרש הדברי׳ בפרט כדי להגדיל תורה ולבאר דינין וכן היה אומר מורי הר״א הלוי ז״ל.

    הא דאמרינן דמכי מטי לאוירא דמנא קנייה והשתא הוה ס״ד דמדין הגבהה קאמרינן וכדמוכח בסמוך דאמרינן ולקני ליה כליו. ק״ל היאך קונה מדין הגבהה כי מטי לאוירא דמנא דהא לא עבד כלום ואין הגבהה קונה בשום מקום בלא שום מעשה או שקורא לה והיא באה שהוא כמשיכה או כההיא דפיל בחבלי זמורו׳ או כההיא דזיל טרוף הקן דלגבהו ואנן אמרינן דאי דנקיט ליה גוי בידיה הכי נמי ולא משמע דלתמר הא בדרך דחיה אדרבא אם איתא הוה ליה למימר ותסברא דהגבהה כזו קונה ויש לומר דכיון דאויר שסופו לנוח כמונח דמי ואילו נח חשיבה הגבהה ומעכשיו הוא מיישר הכלי יפה בענין שיבא היין לאוירו ולא ישפך לחוץ הא חשיב לן מעשה לקנות בו מדין הגבהה כנ״ל וצ״ת. והא דאמרינן יין נסך לא הוי עד דמטי לארעיתא דמנא דמשמע דמכי מטי התם הוי יין נסך לאו משום גופו של כלי דההוא אין איסורו איסור הנאה אלא דמשמע לן דמנא דגוי דאמרינן היינו שהיה בו יין של גוי וכדפרישנא לעיל.

    וקתני ליה כליו פי׳ מכי מטי לאוירא כדאמרינן מעיקרא ותדע דאיצטריך לאוקומה בדאיכא עכבת יין הפומא דמנא וקשיא ליה להר״אבד ז״ל הא דאמרינן במסכת גטין שתי קופות זו לפנים מזו פנימית שלה וחיצונה שלו וזרקו לה אף על פי שהגיע לאויר פנימית אינה מגורשת דהא לא נח ופרכינן וכי נח מאי הוי כליו של לוקח ברשות מוכר הוא ומתרץ לה בשאין לחיצונה שולים. אלמא אין אויר כלי קונה עד שינוח ותירץ דשאני גט דמידי דמנטר בעינן דומיא דידה ובאויר כלי לא מינטר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירן אבל לענין קניה מדמטא לאויר כלי קנה ובגט נמי מדמטא לאויר חצר דמנטרא מגורשת כדאיתא התם עד כאן ואין חילוק זה נכון בעיני דמנא לן לחלק בין אויר כלי דגט לאויר כלי דקנין דבקנין נמי כליו מדין ידו או מדין חצרו אתא בא דהוי מידי דמנטר והנכון יותר דשאני התם דגופה חיצונה שלו ומבטל באויר פנימית לקלוט האויר לעצמו וכן פירשנוה שם בתוספות.

    הכא במאי עסקי׳ דאיכ׳ עכבת יין הפומא דמנא דקמא קמא אינסיך ליה פירוש דזמנין דאיכא הכי יש למדין מכאן דהשתא סבירא ליה דמעות קונות גם כן דאי לא כי מקדים ליה דינר מאי הוי אפילו תימה דמעות הלואה הם אצלו מכל מקום הרי הוא רוצה בקיומו של יין שהרי הגוי יכול לחזור בו עד שימדוד ויקנה במשיכה כדקיימא לן כור בשלשים אני מוכר לך יכול לחזור בו אפי׳ בסאה אחרונה וזו ככר דחה אותה מורי הר״שבא נר״ו שלא אמרו דכור בשלשים יכול לחזור בו אלא בשלא נתן מעות וכדפרישנא התם בס״ד.

    הלוקח גרוטאות מן הגוים כו׳ עד ואי ס״ד משיכה קונה אמאי יחזיר והתם בבכורות פרכינן איפכא דמקשינן מסיפא למאן דאמר דמעות בגוי קונות דאם כן כיון שנטל מעות למה לי משך ומשמע דהמקשה גופיה סבר הכא והתם דהאי תנא סבר שאין הגוי קונה אלא בשתיהן ולעמיתך בחדא הא לגוי בשניהם דוקא ואזיל הכא פריך להאי מרישא ואזיל התם פריך להאי מסיפא וזו שיטת התלמוד במקומות הרבה וכן פירש הר״מבן ז״ל.

    4 more comments on this page.

    Ritva on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    Meiri

    חכמי הצרפתים מפרשים ומדד האמור במשנה במדידת ישראל וקודם הגבהת הגוי או משיכתו ודבר זה יש בו תנאים ואלו הם:

    פסק עמו דמים אע"פ שלא הקדימם ומדד ישראל לכליו של גוי האסור ואפילו יש יין נסך בשולי הכלי אם היה הכלי בחצרו של גוי מותר לכתחלה לעשות כן וליטול דמיו שהרי משהגיע לאויר כלי קנה הואיל ודעתו לקנותו מאחר שפסק הגוי ולא נעשה יין נסך עד שהגיע לקרקעיתו של כלי ואע"פ שמשהגיע קלוח ראשון נאסר הכל בנצוק קודם שיגיע לאויר הכלי יראה שאין נצוק לסתם יינן אוסר בהנאה ומה שאמרו בשמועה זו שמעת מינה נצוק חבור למי שגורס כן פירושו שמעת מינה נצוק חבור ליאסר בהנאה ודחאה שלא נאסר בהנאה וכן פרשוה חכמי האחרונים ומ"מ אם היתה טפת יין נסך בפי הכלי אסור לכתחלה שהרי נאסר קודם שיגיע לאויר כלי ויקנהו ואם לא היה יין בכלי של גוי מותר בכל ענין שהרי נודות הגוים ויין ישראל כנוס בתוכו מותר בהנאה:

    היה הכלי בחצרו של ישראל אם היה מונח על הקרקע דמיו אסורין שכליו של לוקח ברשות מוכר לא קנה לוקח וכבר נעשה יין נסך כשהגיע לקרקעות הכלי ועדין לא קנאו ומ"מ אם היה הכלי בידו של גוי קנה לו אויר כליו ברשות לוקח מתורת הגבהה:

    כל שנאסר במדידת ישראל מצד כליו של גוי דוקא לכתחלה הא דיעבד דמיו מותרין שאין סתם יינן אוסר תערבתו בהנאה אלא מוכרו כלו חוץ מדמי יין נסך שבו ומ"מ לכתחלה אסור מעתה המוכר יין לנכרי ורוצה למדוד בכליו האסור יקדים לו מעות ואם אין לו מעות ורוצה בהקפה ילונו משלו ויחזור ויקבל הימנו קודם שימדוד או יכשיר הכלי ויפרענו אחר מדידה קודם שיטלנו הגוי ויגע בו קודם משיכה או ישתדל מ"מ שיקנהו הגוי באחת מדרכי הקניות קודם שיעשה יין נסך ויש מערימין להשאיל רשותם ללוקח כדי להקנותו בכליו כלל הדברים כל שקנאו קודם שנעשה יין נסך מותר ליטול מעותיו ומעתה מה שאמרו רבים שאם נטל משכון עליו אסור מפני שלא קנה המשכון וכמו שאמרו במסכת קדושין ח' ב' מנה אין כאן משכון אין כאן ונמצא כשפורעו שפורעו דמי יין נסך אין זה כלום שאם קנאו הגוי קודם שיעשה יין נסך כבר נתחייב בדמיו ואף בלא משכון מותר ואם נעשה יין נסך קודם שקנאו אף המעות אסורין:

    ויין הנמכר בחנות אין צריך פסק שהרי דמיו ידועים לפי המדה:

    משיכה בגוי קונה הן גוי מגוי הן גוי מישראל הן ישראל מגוי גוי מישראל כמו שהוזכר במשנתנו גוי מגוי כמו שהוזכר בסוגיא זו בשמועת בן נח ישראל מגוי כמו שהתבאר מסוגיא זו בשמועת הלוקח גרוטאות וכשם שהמשיכה קונה לו כך הדין לשאר הקניות הדומות לה כגון הגבהה וכליו של לוקח אבל מעות נחלקו המפרשים אם קונין בגוי אם לאו ורוב מפרשים מסכימים שהמעות קונות בהם וכמו שיראה מסוגיא זו ומסוגית אתנן האמורה למעלה וכן יראה ממסכת קדושין פרק א' ומ"מ במסכת בכורות פרק שני יראה שאין המעות קונות בגוי ורוב מפרשים מסכימים לדחות אותה סוגיא ולפסוק שהמעות קונות בגוי כמו שנראה מכמה מקומות:

    מה שפירשנו שאויר כלי קונה יש שואלין בה ממה שאמרו במסכת גטין בפרק הזורק שלענין גט אין אויר כלי קונה ותרצו שלענין גט למקום המשתמר אנו צריכין דומיא דידה ואויר כלי אינו מקום המשתמר שאין מחיצות כלי עשויות לשמור מאוירם אבל לענין קניה אף אויר כלי קונה ואף לענין אויר חצר כחציה כמו שיתבאר במקומו ואע"פ שלענין שבת קלוטה לאו כמי שהונחה דמיא ואף בתוך שלשה צריך הנחה על גבי משהו טעם הדבר שכל עניני שבת ממשכן יצאו ואנו צריכין לעקירה והנחה לגמרי:

    כבר ביארנו בפרק רביעי שהלוקח גרוטאות של כסף מן הגוים ונמצא בהן ע"ז אם משך ולא נתן מעות יחזור ויבטלנה הגוי ואח"כ יקחנה אם ירצה שאע"פ שמשיכה בגוי קונה מ"מ משיכה בטעות היא ואם נתן מעות ומשך יוליך לים המלח ואע"פ שהכל בטעות אין רשאי להחזירה וליטול מעותיו מפני שנראה כמוכר ע"ז מ"מ אם היה יודע בשעת המקח שיש שם ע"ז אין כאן מקח טעות והילכך כל שמשך אע"פ שלא נתן מעות יוליך לים המלח שמשיכה בגוי קונה וכן אף בנתן מעות ולא משך לשטה זו שכתבנו שאף המעות קונות בהם:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הב"ע דאיכא כו' דלא בטיל הס"ד ואח"כ מ"ה ואי ס"ד משיכה כו' כצ"ל:

    בד"ה בן נח נהרג כו' ולא ניתן להישבון ודוקא ישראל כו' ורש"י פי' כו' משום דקם ליה כו' עכ"ל כך נראה מפירושו בפרק החולץ ועיין בתוס' בפרק הדר בזה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין וכו' ר"ל דמין במינו הוא וקסבר דלא בטל הוא סוף הדבור ואח"כ מתחיל ד"א ואי ס"ד משיכה בעובד כוכבים קונה וכו':

    בא"ד וה"ק הכא ואי ס"ד משיכה לחוד קונה בלא מעות אמאי יחזיר והתם נמי ה"ק אי ס"ד מעות לחודייהו קונה ל"ל משך כצ"ל ודו"ק:

    ד"ה בן נח נהרג וכו' ורש"י פירש משום דקים ליה בדרבה מיניה וכו' בעירובין דף ס"ב וביבמות דף ט"ו משמע מדברי רש"י כן אבל בשמעתא אינו כן בפירוש רש"י שלפנינו:

    Maharam on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הכא וכו' ההוא פורתא בס' עיין לעיל דף נו ע"ב תוס' ד"ה אבל ולקמן דף עג ע"א תוס' ד"ה יין וחולין דף צז ע"א תוס' ד"ה אמר:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 71b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 71, Amud Bet, about 343 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “מִדְּמַשְׁכֵהּ גּוֹי קַנְיֵיהּ, יֵין נֶסֶךְ לָא הָוֵי…”

    2. Segment 215 words

      Opens “אִי דְּקָא כָיֵיל וְרָמֵי לְמָנָא דְּיִשְׂרָאֵל, הָכִי…”

    3. Segment 319 words

      Opens “סוֹף סוֹף, כִּי מְטָא לְאַוֵּירָא דְּמָנָא קַנְיֵיהּ,…”

    4. Segment 414 words

      Opens “לָא, אִי דְּנָקֵיט לֵיהּ גּוֹי לִכְלִי בִּידֵיהּ…”

    5. Segment 514 words

      Opens “וְתִיקְּנֵי לֵיהּ כִּלְיוֹ! שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: כִּלְיוֹ שֶׁל…”

    6. Segment 619 words

      Opens “לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: קָנָה לוֹקֵחַ, וְהָכָא…”

    7. Segment 720 words

      Opens “וּכְמַאן? דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאִי…”

    8. Segment 819 words

      Opens “מִידֵּי הוּא טַעְמָא, אֶלָּא לְרַב, הָאָמַר רַב:…”

    9. Segment 940 words

      Opens “מֵיתִיבִי: הַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת מִן הַגּוֹיִם וּמָצָא בָּהֶן…”

    10. Segment 1036 words

      Opens “אָמַר רָבָא: רֵישָׁא מִקָּח טָעוּת, סֵיפָא לָאו…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: מָדַד עַד שֶׁלֹּא…”

    13. Segment 1314 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ: וּלְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה,…”

    14. Segment 1415 words

      Opens “אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? פָּסַק —…”

    15. Segment 1517 words

      Opens “לְדִידִי נָמֵי, אַף עַל גַּב דִּקְדֵים לֵיהּ…”

    16. Segment 1633 words

      Opens “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע,…”

    17. Segment 173 words

      Opens “מִשּׁוּם דְּצַעֲרֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל.…”

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Avodah Zarah 71b · Segment 7 — “…בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָאָמַר: יִמָּכֵר…

    • Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim

      Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.

      Source: Avodah Zarah 71b · Segment 16 — “…תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Avodah Zarah 71b · Segment 16 — “אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 71b · Segment 9 — “…אַמַּאי יַחְזִיר? אָמַר אַבָּיֵי: מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כִּי מִקָּח טָעוּת.

    Original text

    מִדְּמַשְׁכֵהּ גּוֹי קַנְיֵיהּ, יֵין נֶסֶךְ לָא הָוֵי עַד דְּנָגַע בֵּיהּ!

    from the moment that he pulled it, the gentile acquired it, whereas it did not become wine used for a libation until he touched it. Therefore, the seller can receive payment for the wine he sold, because at the time of the acquisition the wine was permitted.

    אִי דְּקָא כָיֵיל וְרָמֵי לְמָנָא דְּיִשְׂרָאֵל, הָכִי נָמֵי. לָא צְרִיכָא דְּקָא כָיֵיל וְרָמֵי לְמָנָא דְּגוֹי.

    The Gemara rejects this proof: If it is a case where the seller measures the wine and pours it into the vessel of a Jew, it is indeed permitted to do so without receiving payment first. Rav’s ruling is not necessary except in a case where he measures the wine and pours it into the vessel of the gentile, which contains wine used for a libation, and the wine is rendered forbidden upon contact with the vessel even before the gentile acquires it by pulling it.

    סוֹף סוֹף, כִּי מְטָא לְאַוֵּירָא דְּמָנָא קַנְיֵיהּ, יֵין נֶסֶךְ לָא הָוֵי עַד דְּמָטֵי לְאַרְעִיתֵיהּ דְּמָנָא, שְׁמַע מִינַּהּ נִצּוֹק חִבּוּר?

    The Gemara raises an objection: Ultimately, even in this case, when the wine reaches the interior airspace of the gentile’s vessel, he acquires it, as this too is a mode of acquisition. And it does not become wine used for a libation until it reaches the bottom of the vessel, making contact with it, so the acquisition occurs before the wine becomes forbidden. Can one conclude from this that in the opinion of Rav a stream of liquid serves as a connection between two bodies of liquid? If so, when the Jew pours the wine into the gentile’s vessel, the flow of wine that is in contact with the forbidden wine at the bottom of the vessel would render all the wine being poured into the vessel forbidden.

    לָא, אִי דְּנָקֵיט לֵיהּ גּוֹי לִכְלִי בִּידֵיהּ — הָכִי נָמֵי; לָא צְרִיכָא דְּמַנַּח אַאַרְעָא.

    The Gemara rejects this conclusion: No, a stream of liquid does not serve as a connection, and therefore if the gentile is holding the vessel in his hand, the gentile indeed acquires the wine before it becomes forbidden, and therefore the money paid for it is permitted. Rav’s ruling is not necessary unless the gentile’s vessel is set on the ground, so that there is no act of acquisition before the wine becomes forbidden.

    וְתִיקְּנֵי לֵיהּ כִּלְיוֹ! שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: כִּלְיוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ בִּרְשׁוּת מוֹכֵר — לֹא קָנָה לוֹקֵחַ.

    The Gemara asks: But let the vessels of the gentile acquire the wine from the moment it enters the interior airspace. Can one conclude from this that if the buyer’s vessels are in the domain of the seller, the buyer does not acquire the merchandise once it is placed in his vessels? This is an issue that is subject to a dispute between the Sages, which remains unresolved.

    לָא, לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ: קָנָה לוֹקֵחַ, וְהָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דְּאִיכָּא עַכֶּבֶת יַיִן אַפּוּמַּיהּ דְּכוּזַנְתָּא, דְּקַמָּא קַמָּא אִינְּסֵיךְ לֵיהּ.

    The Gemara rejects this: No, actually, I could say to you that the buyer acquires the merchandise in such a case. But here, where the wine is rendered forbidden before being acquired by the gentile, we are dealing with a case where there is a remnant of wine remaining on the mouth of the gentile’s jug [ kuzanta ], which renders the wine poured into the jug forbidden, as each bit of wine becomes libation wine when it comes into contact with the remnant of wine on the mouth as it is poured into the jug. This is why Rav told the wine shopkeepers to take the money before measuring the wine into the gentile’s vessel.

    וּכְמַאן? דְּלָא כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, דְּאִי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָאָמַר: יִמָּכֵר כּוּלּוֹ לְגוֹיִם חוּץ מִדְּמֵי יֵין נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ!

    The Gemara raises an objection: And in accordance with whose opinion does Rav say this? It is not in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel; as, if it were in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, doesn’t he say that libation wine that became mixed with other wine may all be sold to gentiles for the monetary value of the entire mixture except for the value of the wine used for a libation that is in the mixture? Accordingly, it is permitted to accept payment for wine that was poured into a gentile’s vessel, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel.

    מִידֵּי הוּא טַעְמָא, אֶלָּא לְרַב, הָאָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל — חָבִית בְּחָבִית, אֲבָל לֹא יַיִן בְּיַיִן.

    The Gemara answers: The explanation of this ruling can be only according to the opinion of Rav, who issued the ruling. And doesn’t Rav say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel only in the case of a barrel of permitted wine that became intermingled with another barrel of libation wine, but not in the case of wine that became mixed with other wine in the same barrel? Therefore, explaining Rav’s statement as contradicting the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel is not problematic; consequently, it cannot be proven from his statement that a gentile does not acquire an item by pulling it.

    מֵיתִיבִי: הַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת מִן הַגּוֹיִם וּמָצָא בָּהֶן עֲבוֹדָה זָרָה, אִם עַד שֶׁלֹּא נָתַן מָעוֹת מָשַׁךְ — יַחֲזִיר, אִם מִשֶּׁנָּתַן מָעוֹת מָשַׁךְ — יוֹלִיךְ לְיָם הַמֶּלַח. אִי סָלְקָא דַעְתָּךְ מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה, אַמַּאי יַחְזִיר? אָמַר אַבָּיֵי: מִשּׁוּם דְּמִיחֲזֵי כִּי מִקָּח טָעוּת.

    The Gemara raises another objection to the statement of Ameimar that a gentile can acquire an object by pulling it. It is taught in a baraita : With regard to one who buys broken vessels made of gold or silver from the gentiles and finds among them an object of idol worship, if he pulled the object of idol worship, thereby performing an act of acquisition, before he gave the money to the gentile, he may return the object of idol worship to the gentile. But if he pulled it after he gave the money to the gentile, he may not return it. Since the idol’s status was not revoked, he must take it and cast it into the Dead Sea. In that case, if it enters your mind that pulling an object acquires it in a transaction with a gentile, as Ameimar maintains, then why may he return the object once he has pulled it, since it is his? Abaye said: He may return it because it appears to be a mistaken transaction, since he clearly did not intend to purchase an object of idol worship.

    אָמַר רָבָא: רֵישָׁא מִקָּח טָעוּת, סֵיפָא לָאו מִקָּח טָעוּת? אֶלָּא אָמַר רָבָא: רֵישָׁא וְסֵיפָא מִקָּח טָעוּת, וְרֵישָׁא דְּלָא יָהֵיב זוּזֵי — לָא מִיתְחֲזֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל, סֵיפָא דְּיָהֵיב זוּזֵי — מִיתְחֲזֵי כַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּיַד יִשְׂרָאֵל.

    Rava said: Then why, in the second instance, where he paid the money, may he not return it? Is the purchase in the first clause a mistaken transaction but the purchase in the latter clause not a mistaken transaction? Rather, Rava said: The purchase in the first clause and the purchase in the latter clause are both a mistaken transaction, but in the case presented in the first clause, where he did not pay him the dinars, it does not appear as though there is an object of idol worship in the possession of a Jew, and so he may return it. By contrast, in the latter clause, where he did pay him the dinars, it appears as though there is an object of idol worship in the possession of a Jew, and therefore he must cast away the object rather than return it.

    אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, הַמּוֹכֵר יֵינוֹ לְנׇכְרִי, פָּסַק עַד שֶׁלֹּא מָדַד — דָּמָיו מוּתָּרִים. וְאִי אָמְרַתְּ מְשִׁיכָה בְּגוֹי אֵינָהּ קוֹנָה, אַמַּאי דָּמָיו מוּתָּרִין? הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — דְּאַקְדֵּים לֵיהּ דִּינָר.

    § The Gemara cites a claim against Rav Ashi’s opinion that a gentile cannot acquire an item by pulling it: Mar Kashisha, son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Come and hear an objection to your opinion from the mishna: In the case of a Jew who sells his wine to a gentile, if he fixed a price before he measured the wine into the gentile’s vessel, deriving benefit from the money paid for the wine is permitted, as the wine was acquired by the gentile before he touched it. And if you say that pulling an item does not acquire it in a transaction involving a gentile, why is the money paid for it permitted? Rav Ashi replied: Here we are dealing with a case where the gentile paid him a dinar in advance, before the measuring, thereby acquiring the wine with money.

    אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: מָדַד עַד שֶׁלֹּא פָּסַק — דָּמָיו אֲסוּרִין, וְאִי דְּקָדֵים לֵיהּ דִּינָר, אַמַּאי דָּמָיו אֲסוּרִין?

    One of the Sages raised an objection: If that is so, say the last clause: But if the Jew measured the wine into the gentile’s vessel, thereby rendering it forbidden, before he fixed a price, the money paid for the wine is forbidden. And if he paid him a dinar in advance, why should the money paid for it be forbidden?

    אֲמַר לֵיהּ: וּלְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ מְשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה, אַמַּאי רֵישָׁא דָּמָיו מוּתָּרִין, וְסֵיפָא דָּמָיו אֲסוּרִין?

    Rav Ashi said to him: And according to you, as you say that pulling acquires items in a transaction involving a gentile, why in the first clause is the money paid for it permitted, and in the latter clause the money paid for it is forbidden?

    אֶלָּא מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר? פָּסַק — סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ; לֹא פָּסַק — לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ.

    Rather, what have you to say to explain the distinction between the two cases? You say that when the Jew fixed a price, the gentile consequently relied on him that the sale would not be canceled, and so the sale was concluded by the pulling. But in a case where he did not fix a price, the gentile did not rely on him that the sale would not be canceled, and therefore the sale was not concluded.

    לְדִידִי נָמֵי, אַף עַל גַּב דִּקְדֵים לֵיהּ דִּינָר — פָּסַק, סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ; לֹא פָּסַק, לָא סָמְכָא דַּעְתֵּיהּ.

    According to my opinion as well, even though the gentile gave him a dinar in advance, if he fixed a price, the gentile relied on him that the sale would not be canceled, and if he did not fix a price, the gentile did not rely on him that the sale would not be canceled.

    אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֶּן נֹחַ נֶהֱרָג עַל פָּחוֹת מִשָּׁוֶה פְּרוּטָה, וְלֹא נִיתָּן לְהִישָּׁבוֹן, וְאִי אָמְרַתְּ מְשִׁיכָה בְּגוֹי אֵינָהּ קוֹנָה, אַמַּאי נֶהֱרָג?

    Ravina said to Rav Ashi: Come and hear another proof against your opinion, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: A descendant of Noah, i.e., a gentile, is executed by the court for theft of even less than the value of one peruta ; but if he stole less than the value of one peruta from a Jew, it is not subject to restitution, i.e., he is not obligated to return it, as the Jew presumably waived the debt. And if you say that pulling an item does not acquire it in a transaction involving a gentile, why should he be executed? He did not commit a legally significant act by stealing the item, as it remains in the possession of the owner.

    מִשּׁוּם דְּצַעֲרֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל.

    The Gemara answers: He is executed because he caused a Jew distress by stealing the item, even though by the halakhot of acquisition the thief did not acquire it.