Talmud Builders

    Avodah Zarah 31b

    Chapter 2 - Ein Ma'amidin

    גם: עבודה זרה דף ל״א ע״ב, פרק ב׳ אין מעמידין

    English translation - Avodah Zarah 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from the following baraita : With regard to one who sends a barrel of wine in the hands of a Samaritan, or a barrel of fish brine or a barrel of fish stew in the hands of a gentile, if he recognizes his seal and his manner of closing the barrel, it is permitted; if he does not recognize them, it is prohibited. Apparently, a sealed barrel is permitted only when it is recognizable.

    2Rabbi Zeira said that this is not difficult. Here, the first baraita is referring to barrels located in a city; there, the second baraita is referring to barrels that the Samaritan carries on the road. Sealed barrels are permitted in a city because the Samaritan is careful to ensure that gentiles do not touch them in front of anyone, so that he does not forfeit the business of Jews. While traveling he is not concerned, as he assumes that no one will discover that the gentile came into contact with the wine.

    3Rabbi Yirmeya objects to this: Didn’t these barrels located in the city come by the road as well? Rather, Rabbi Yirmeya says: We learned the baraita that permits sealed barrels only in reference to those that are located between the winepresses. Since everyone is found there, the Samaritan is apprehensive, as he says to himself: Now, if someone sees me allowing a gentile to handle the wine they will cause me to lose my profit, as Jews will not purchase it.

    4It was stated: For what reason did the Sages prohibit the beer of gentiles? Rami bar Ḥama says that Rabbi Yitzḥak says: It is due to the concern that Jews will befriend gentiles while drinking with them, which might lead to marriage with gentiles. Rav Naḥman said: It is due to the concern of exposure.

    5The Gemara asks: With regard to what form of exposure is there a concern? If we say that the concern is with regard to exposure of the vat, we too expose the vat, and there is no reason to prohibit gentiles’ beer more than that of Jews. And if you say: Rather, the concern is for exposure of the barrel, we also expose barrels. The Gemara answers: No, it is necessary to prohibit the beer in a place where the water used to brew it is allowed to settle.

    6The Gemara asks: If that is so, aged beer should be permitted, as Rabbi Yehuda HaNasi says: A substance that might contain exposed water but has aged is permitted, since the poison does not allow it to age, as it goes bad before it grows old. Similarly, if it soured it is permitted, because the poison impairs the taste but does not allow it to sour. Why, then, is all beer prohibited? The Gemara answers: The Sages issued a rabbinic decree with regard to aged beer due to the concern with regard to new beer.

    7§ The Gemara cites the opinions of various Sages with regard to beer. Rav Pappa had them bring out the beer belonging to gentiles from the store to the entrance of the store, and he would drink it outside the store. Rav Aḥai had them bring the beer to his house, and he would drink it there. And both of them drank the beer away from the presence of gentiles due to concern about marriage with gentiles. The Gemara notes that Rav Aḥai established an extreme preventive measure for himself beyond what is required by halakha .

    8The Gemara relates that Rav Shmuel bar Bisna happened to come to Marguan, and they brought him wine but he did not drink it. Next they brought him beer but he did not drink it. The Gemara asks: Granted, he did not drink the wine due to the trace [ shimtza ] of libations, but due to what reason did he refrain from drinking beer? It was due to concern for the trace of a trace, i.e., he did not drink beer due to concern about drinking wine.

    9Rav says: This Aramean beer is permitted, but my son Ḥiyya does not drink from it. The Gemara asks: Whichever way you look at this matter, Rav’s statement is difficult: If the beer is permitted, then it is permitted to everyone, and there is no reason for his son to refrain from drinking it. And if it is prohibited, it is prohibited to everyone, and why would Rav say it is permitted?

    10The Gemara explains: Rather, Rav holds that the prohibition is due to exposure, but the bitterness of the hops in the beer goes and impairs the snake’s venom, so that it is safe for an average person to drink. But a person of weak constitution is weakened further by the impaired venom, and Rav was saying: In the case of my son Ḥiyya, since he is weak, he does not drink from it.

    11Shmuel says: All creeping animals possess venom; that of a snake kills, whereas the venom of other creeping animals does not kill. Shmuel said to Ḥiyya bar Rav: Son of a lion! Come and I will say to you a superior matter that your father, Rav, said. This is what your father said: These Arameans are swollen [ zukanei ] because they drink exposed liquids, but they did not die from doing so since they eat repugnant creatures and creeping animals, which heat their bodies and thereby render them less susceptible to the venom.

    12Rav Yosef says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חבית של יין ביד כותי - וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ואע"פ דכותי אינו מנסך מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים:

    ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים - צריך הכרת חותם. ציר אע"ג דלאו אורחא למירמי ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים ומורייס חיישי' איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב בי' אבל כותי לא חשיד לאחלופי. ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן (דף יא.) ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו. מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן בפרקין (עבודה זרה דף לד:) דנפיש שומניה:

    מכיר חותמו וסתמו - שלא זייף סתימתו:

    בעיר - קפיד כותי דסבר השתא נגע עובד כוכבים בייני ולא זבני מייני:

    לא בדרך אתו - וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך:

    בין הגיתות שנו - הך דקתני סתומות מותרות:

    דכ"ע אפכי - מצויין בדרכים:

    משום חתנות - שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו בבתו:

    דנזייתא - בעוד שהשכר בגיגית שהיא נעשית:

    אנן נמי מגלינן - דקיי"ל דשיכרא לא שתי חיויא מיניה:

    באתרא דמצלו מיא - במקום שרגילין להשהות המים בכלי עד שיהו צלולים ומים יש בהן משום גילוי:

    ישן מותר - כל דבר גילוי שהשהו אותו עד שנתיישן מותר דאין מניחו ארס של נחש ליישן אם היה בתוכו:

    החמיץ מותר - יין מגתו חדש שנתגלה עד שלא החמיץ והחמיץ מותר בידוע שלא שתה בו נחש דאילו שתה בו נחש לא היה מניחו להחמיץ:

    למרגואן - ישראל חשודין היו ולא היו מקפידין על יינם של עובדי כוכבים:

    משום שימצא - חשד יין נסך:

    שימצא דשימצא - גזרה שיכרא אטו חמרא:

    משום גילויא - ומיהו לכו"ע שרי שאינן חולין והאי זיהרא לא מלקי להו:

    משום דאזל מרורא דכשותא - טעם מרירות של כשות וקלי ליה לזיהרא ואין בו כח להלקות אדם בריא:

    ודלקי מלקי ליה - אדם שהוא חולה קודם לכן ושותהו מזיקו ומכביד חליו:

    מלקי - מזיק:

    זוקאני - נפוחים:

    עבודה זרה 31 עמוד ב

    1השולח חבית של יין ביד כותי, ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר חותמו וסתמו מותר, אם לאו אסור!

    2אמר רבי זירא: לא קשיא כאן בעיר, כאן בדרך.

    3מתקיף לה רבי ירמיה: מידי הנך דעיר לא בדרך אתו? אלא אמר רבי ירמיה: בין הגיתות שנינו, כיון דכולי עלמא אפכי, מירתת, אמר: השתא אי חזי לי מפסדו לי.

    4אתמר: מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים רמי בר חמא אמר רבי יצחק: משום חתנות, רב נחמן אמר: משום גילוי.

    5אגילוי דמאי? אילימא גילוי דנזייתא אנן נמי מגלינן! ואלא דחביתא אנן נמי מגלינן! לא צריכא, באתרא דמצלו מיא.

    6אלא מעתה ישן תשתרי! דא"ר ישן מותר אין מניחו ליישן, החמיץ מותר אין מניחו להחמיץ. גזירה ישן אטו חדש.

    7רב פפא מפיקין ליה לאבבא דחנותא, ושתי. רב אחאי מייתו ליה לביתיה, ושתי. ותרוייהו משום חתנות, רב אחאי עביד הרחקה יתירתא.

    8רב שמואל בר ביסנא איקלע למרגואן, אייתו ליה חמרא ולא אשתי, אייתו ליה שיכרא ולא אשתי. בשלמא חמרא משום שימצא, שיכרא משום מאי? משום שימצא דשימצא.

    9אמר רב: האי שיכרא דארמאה שרי, וחייא ברי לא נישתי מיניה. מה נפשך? אי שרי לכולי עלמא שרי, אי אסיר לכולי עלמא אסיר!

    10אלא, רב סבר משום גילויא, ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה זיהריה, ודלקי מלקי ליה טפי, וחייא ברי הואיל ולקי לא נישתי מיניה.

    11אמר שמואל: כל השרצים יש להן ארס, של נחש ממית, של שרצים אינו ממית. אמר ליה שמואל לחייא בר רב: בר אריא, תא ואימא לך מילתא מעלייתא דהוה אמר רב אבוך, הכי אמר אבוך: הני ארמאי זוקאני דהוו שתו גילויא, ולא מתו איידי דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו.

    12אמר רב יוסף:

    Tosafot

    השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עובד כוכבים - מדקדק ר"ת דמשמע מדפלגינהו בתרי בבות ש"מ דוקא קתני יין ביד כותי אבל ביד עובד כוכבים לא סגי בחותם אחד ואתיא כרבנן וא"כ ציר ומורייס סגי בחותם אחד אף לרבנן ותימה א"כ תקשי לאיכא דאמרי דלעיל דא"ר אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם דמשמע כל מילי בעינן חותם בתוך חותם וי"ל דהכל לא קאי אלא אשאר מילי דחבי"ת אבל חמפ"ג חילתית מורייס פת וגבינה אמרי' לקמן דסגי בחותם אחד ורש"י פי' יין ביד כותי וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ובהכרת חותם מיהא שרי כר"א משמע דאף לר"א צריך הכרת חותם בשולח בדרך מעיר לעיר ואף לדברי ר"ת שמעמיד הברייתא כרבנן מדרבנן נשמע לר"א לאו אמרו רבנן בציר ומורייס דסגי בחותם א' דבעי הכרת חותם לר"א נמי ביין דסגי בחותם א' צרי' הכרת חותם וא"כ יש ליזהר בשולח יין לחבירו ואינו הולך שם להכיר חותמו שצריך חותם בתוך חותם או אם שולח כתב להודיע איך חותמו ויודיע לעובד כוכבים שכך שלח לו מועיל בחותם א' דעובד כוכבים כיון דידע מירתת ולא מזייף ור"ת פי' דלר"א דלא חייש לזיופא לא בעינן הכרת חותם ואפי' אינו הולך להכיר חותמו וגם אינו שולח באיזה ענין הוא חותם מותר ומייתי ראיה מדקאמר תלמודא לקמן פ"ב (עבודה זרה דף סט:) והשתא דקיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא אמאי לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים כו' ובדיעבד יש לסמוך על פסק ר"ת וענין חתימת החבית פירש רבינו ברוך וזה לשונו נכון הדבר לסתום פי חבית בנעורת או בדבר אחר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה העובד כוכבים העור לא יוכל לכוין לישבו כבתחלה ולתת חשוק אחד שקורין צירקל"א סביב השולים במקו' שמחוברי' דופני החבית ולקבוע שם במסמרות מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא יוציאם העובד כוכבים להוציא היין דרך שם ולתחבו אחרי כן אל מקומו הראשון וכל הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרות או לקבוע נסרים לכסות כל השולים והברזות עכ"ל וישלח לחבירו כתב כדפרישית. כתב ר' יצחק בר יהודה לר"ש בתשובה כי בימיהם היו החביות של חרס וכאשר היתה פי החבית סתומה אז היה די כר"א אבל חביות שלנו אף לאחר חיתום פי החביות והברזות יכול העובד כוכבים לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין ולפי תשובתו יש לאסור אפי' חתמו בענין שפי' ויש מחמירים ומכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים ואז אין לחוש כלל ויש מקילין לשלוח בחותם אחד אף בלא הכרת חותם ולא הודעת כתב ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כי ודאי לא זייפו אבל אם לא הכיר כשהלך שם החותם כמו שעשאו יש לחוש שמא זייפו העובד כוכבים אבל אם לא הלך אחרי אשר חתמו והישראל מצאו חתום מותר והמחמיר תבא עליו ברכה וכתב הר"ר משה מקוצי בספרו כי אחרי שיש מקילין ויש מחמירין אין לנו ראיה ברורה לאסור ודין חביות ריקניות נפרש בסוף ע"ז (לקמן עבודה זרה דף עד: ד"ה רבא) כשנגיע שם אי"ה:

    מפני מה אסרו שכר כו' - איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו:

    רב נחמן אמר משום גילוי - וא"ת למ"ד משום גילוי מ"ט לא תני ליה במתניתין עם גבינות דטעמייהו נמי משום גילוי וי"ל דרב נחמן לית ליה לקמן (עבודה זרה דף לה: ע"ש) בגבינות טעמא דגילוי אלא טעמא מפני שמעמידין בשרף ערלה וא"ת למ"ד משום גילוי בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי"ל כיון דהכא ליכא למיחש היכא דלא מצלו מיא וה"נ דמשוו ביה כשותא לא פסיקא ליה:

    באתרא דמצלו מיא - וא"ת למ"ד לעיל (עבודה זרה דף ל.) אמנקריותא קפדי מאי איכא למימר וי"ל דבשכר לא קפדי כ"כ מפני שסופו להוציא כל גריעות שבו כשיהיה עשוי ותוסס כל צרכו ואם שוקע ישאר עם השמרים שאינם לשתיה:

    ותרוייהו משום חתנות רב אחא עביד הרחקה יתירתא - ומ"מ שניהן לא היו שותין בבית העובד כוכבים וא"כ צריך ליזהר שלא לשתות שכר בבית העובד כוכבים דהא רב פפא ורב אחא שהיו בתראי לא היו שותין ומיהו המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות שכר מן העובדי כוכבים דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו משלו (ושותה) משום איבה דלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבים כמו סלקא ודייסא דאע"ג דלא חזי לכוס כשהוא חי דס"ל כאידך לישנא דרב דאמר כל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ואשכחנא ר' יוחנן סבר לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נט.) כוותיה ובפרק החולץ (יבמות דף מו.) ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ היא בטלה לענין איסור בישול:

    דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו - תימה דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פו:) גבי שכבת זרע של ישראל במעי עובדת כוכבים ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי מעובדי כוכבים וי"ל דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל דדייגי במצות כמו חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ומקשינן וסתומות מותרות והתנן השולח חמת של יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר ישראל חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור מ"ט אסרינן להאי חמת דהוא ביד הכותי לאו משום דחיישינן דלמא נגע ביה עובד כוכבים ואע"ג דסתומה היא דהוא לא קפיד ואי אמרת דקפדי אסתומות אמאי אסורה. ופריק ר' זירא כי קפדי במגע עובד כוכבים בסתומות בעיר דהא חזו ליה. אבל בדרך לא חיישי. ומקשינן והרי יין דהוא השתא בעיר ושנינן בחיצונה סתומות עכשיו מותרות ואע"ג שבא בדרך.

    בין הגיתות שנו כיון דכולי עלמא אזלי ואתו מרתת למישרי הסתומות אמר השתא מדרכו לי העוברים והשבים:

    איתמר מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים ר' יצחק אמר משום חתנות רב נחמן אמר משום גילויא גילויא דמאי אילימא גילויא דנזייתא פי' הכדות הגדולות שמגלין אותם שנים ושלשה ימים בשעה שדורכין אותם כדי שיצאו הרוחות שבהן אנן נמי מגלינן להו אלא גילויא דחביות אחרי שמסננין אותן מן השמרים אנן נמי מגלינן להו דלא ליפקעי חביות משום דתוסס ומוקמינן להו באתרא דמצלו מיא פי' נותנין בהם מים כדי שיצלו ואין בהן תסיסה ג' ימים.

    ומקשינן אלא מעתה ישן נשתרי דאי הוו יהבי בהו מיא לא הוה מתיישן וכדרבי חנינא דאמר ישן מותר ושנינן גזרינן ישן אטו חדש.

    רב פפא מפקין ליה לבבא דחנותא ושתי ולא שתי בהדייהו משום חתנות רב אחא מייתו ליה לביתיה ושתי עביד הרחקה יתירה משום שמצא דשמצא אמר רב האי שיכרא דארמאי שרי מיהו חיישינן משום גילויא ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה לזיהריה ודלקי מלקי ליה וחייא ברי הואיל והוא חולה לא ישתה ממנו:

    אמר שמואל כל השרצים יש בהם ארס של נחש ממית של שרצים מלקה פי' ארמאי זוקאני עובדי כוכבים שהן נפוחים כמו בעלי הדרוקן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 31b

    Avodah Zarah 31b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 260 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 31b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026