Talmud Builders

    Avodah Zarah 52a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 52a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Since the verse does not apply to places that were themselves worshipped, apply it to the matter of vessels that were used for idol worship. It is from here that the Sages stated: A gentile’s object of idol worship is not prohibited until it is worshipped, but a Jew’s object of idol worship is forbidden immediately.

    2The Gemara questions how the halakha with regard to an object of idol worship is derived from this verse. But didn’t we interpret this verse as being stated with regard to vessels used in idolatrous worship, and not to an object of idol worship? The Gemara answers: The verse states: “You shall destroy all the places, where the nations that you are to dispossess served their gods” (Deuteronomy 12:2). The verse juxtaposes “their gods” to “the places,” i.e., the vessels used to serve them. Just as the vessels are not forbidden until they are used for worship, so too their gods, the idols, are also not forbidden until they are worshipped. And Rabbi Akiva, who does not consider the terms juxtaposed, he could say to you that the word “ et ,” written in the verse before the term “their gods,” separates the matter of their gods from the matter of the vessels.

    3The Gemara asks: And as for the opinion of Rabbi Yishmael, we found a source for the halakha that a gentile’s object of idol worship is not prohibited until it is worshipped. From where does he derive that a Jew’s object of idol worship is prohibited immediately? The Gemara answers: It is based on logical reasoning. From the fact that a gentile’s idol is not forbidden until it is worshipped, it stands to reason that a Jew’s idol is prohibited immediately. The Gemara asks: Why not say that a Jew’s idol is not forbidden at all? The Gemara answers: Now, the status of a Jew’s idol cannot be revoked and the idol requires interment. Is it possible that it does not become prohibited?

    4The Gemara challenges: But one could say that a Jew’s idol is forbidden only once it is worshipped, just as a gentile’s idol is forbidden only once it is worshipped. The Gemara answers: The verse states: “And I took your sin, the calf that you had made, and I burned it with fire” (Deuteronomy 9:21), which indicates that from the time of its making its worshippers were liable for the sin.

    5The Gemara asks: Why not say that this matter applies only with regard to rendering the man who made the idol liable for the sin, but the object of idol worship does not become prohibited until it is worshipped? The Gemara answers: The verse states: “Cursed be the man who shall make a graven or molten image, an abomination to the Lord, the work of the hands of the craftsman, and shall set it up in a hidden place” (Deuteronomy 27:15), which indicates that from the time of its making the person who made the idol is liable to be cursed.

    6The Gemara asks: Why not say that this matter applies only with regard to rendering the man who made the idol liable to be cursed, but the object of idol worship does not become prohibited until it is worshipped? The Gemara answers: It is written: “An abomination to the Lord” (Deuteronomy 27:15). This indicates that the idol itself is an abomination and is therefore prohibited from the time that it is made.

    7The Gemara asks: And as for Rabbi Akiva, who does not maintain that a Jew’s idol is forbidden from the time that it is made, how does he interpret this verse? The Gemara answers: Rabbi Akiva explains that the term “an abomination” means an object that leads to abomination but itself is not considered an abomination before it is worshipped.

    8The Gemara explains the opinion of Rabbi Akiva: And as for the opinion of Rabbi Akiva, from where does he derive that a gentile’s object of idol worship is prohibited immediately? Ulla said: The verse states: “The graven images of their gods you shall burn with fire; you shall not covet the silver or the gold that is on them and take it for yourself, lest you be snared thereby, for it is an abomination to the Lord your God” (Deuteronomy 7:25). The term “graven images” indicates that from the time that the gentile engraves and carves the stone into an idol it becomes a god and is forbidden.

    9The Gemara asks: And the other tanna , Rabbi Yishmael, how does he interpret this verse? The Gemara answers: Rabbi Yishmael requires that verse for that which Rav Yosef teaches in a baraita , as Rav Yosef teaches: From where is it derived that a gentile may revoke [ sheposel ] the status of an object as his god? This is derived from a verse, as it is stated: “The graven images of [ pesilei ] their gods you shall burn with fire” (Deuteronomy 7:25).

    10The Gemara asks: And the other tanna , Rabbi Akiva, from where does he derive this halakha ? The Gemara answers: Rabbi Akiva derives it from the interpretation of Shmuel, as Shmuel raises a contradiction: It is written: “The graven images of [ pesilei ] their gods you shall burn with fire; you shall not covet the silver or the gold that is on them” (Deuteronomy 7:25), and in the continuation of the verse it is written: “And take it for yourself,” indicating that one is permitted to take the silver and gold. How can these texts be reconciled? If the gentile engraved and carved the stone as a god, it is immediately rendered forbidden and the prohibition “you shall not covet” applies. If the gentile revoked [ pesalo ] the idol’s status as a god, the continuation of the verse: “And take it for yourself,” applies.

    11The Gemara asks: And as for the opinion of Rabbi Akiva, we found a source for the halakha that a gentile’s object of idol worship is prohibited immediately. From where do we derive that a Jew’s object of idol worship is not forbidden until it is worshipped? Rav Yehuda said that the verse states: “Cursed be the man who shall make a graven or molten image… and shall set it up in a hidden place” (Deuteronomy 27:15). This indicates that the idol is not rendered forbidden until the idolater performs in service of the idol those matters, i.e., rites, that are performed in a hidden place.

    12The Gemara asks: And the other tanna , Rabbi Yishmael, how does he interpret this verse? The Gemara answers: Rabbi Yishmael requires that verse for that which Rabbi Yitzḥak says, as Rabbi Yitzḥak says: From where is it derived that a Jew’s object of idol worship requires interment? This is derived from a verse, as it is stated: “And shall set it up in a hidden place” (Deuteronomy 27:15), which Rabbi Yitzḥak interprets as requiring one to inter the idol in a hidden place.

    13The Gemara asks: And the other tanna , Rabbi Akiva, from where does he derive this halakha ? The Gemara answers: Rabbi Akiva derives it from that which Rav Ḥisda says that Rav says, as Rav Ḥisda says that Rav says: From where is it derived that a Jew’s object of idol worship requires interment? This is derived from a verse, as it is stated: “You shall not plant for yourself an ashera of any kind of tree beside the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 16:21). The verse juxtaposes an ashera , a tree used as part of idolatrous rites, to the altar. This indicates that just as the altar requires interment, so too an ashera requires interment.

    14The Gemara asks: And the other tanna , Rabbi Yishmael, how does he interpret this verse? The Gemara answers: Rabbi Yishmael requires that verse for that which Reish Lakish says, as Reish Lakish says: Anyone who appoints over the community a judge who is unfit for the position, due to his lack of knowledge or wickedness, is considered as though he plants an ashera among the Jewish people, as it is stated: “Judges and officers you shall make for yourself in all of your gates” (Deuteronomy 16:18), and juxtaposed to it is the verse: “You shall not plant for yourself an ashera of any kind of tree beside the altar of the Lord your God” (Deuteronomy 16:21).

    15Rav Ashi says: And if one appoints an unsuitable individual as a judge in a place where there are Torah scholars, it is as though he planted an ashera next to the altar, as it is stated: “Beside the altar of the Lord your God.”

    16§ Rav Hamnuna raises a dilemma: If one welded [ ritekh ] a broken vessel for idol worship, what is the halakha ? The Gemara asks: With regard to whose idol worship does Rav Hamnuna raise the dilemma? If we say that Rav Hamnuna is referring to a gentile’s idol worship, that is difficult, as both according to Rabbi Yishmael and according to Rabbi Akiva vessels used in idolatrous worship are considered accessories of idol worship, and accessories of idol worship are not prohibited until they are used for worship. Rather, Rav Hamnuna is referring to a Jews’ idol worship.

    17The Gemara asks: In accordance with whose opinion does Rav Hamnuna raise the dilemma? If we say that he raises the dilemma in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, this is difficult. Now that the idol itself is not prohibited until it is worshipped, is it necessary to state that its accessories are not forbidden until they are used for idol worship? Rather, perhaps Rav Hamnuna raises the dilemma in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, who says that a Jew’s idol is prohibited immediately.

    18The Gemara suggests an explanation of the dilemma: What is the halakha with regard to a Jew’s accessories of idol worship? Do we learn the halakha with regard to a Jew’s accessories from the halakha with regard to a gentile’s accessories? Just as there, in the case of a gentile’s accessories of idol worship, they are not forbidden until they are used for idol worship, so too here, in the case of a Jew’s accessories of idol worship, they are not forbidden until they are used for idol worship. Or perhaps the halakha is learned from the halakha with regard to a Jew’s object of idol worship itself. Just as the idol itself is prohibited immediately, so too its accessories are prohibited immediately.

    19The Gemara rejects this explanation: If that is the explanation of Rav Hamnuna’s dilemma, why does he specifically raise the dilemma with regard to one who welded a broken vessel? Let him raise the dilemma with regard to one who fashioned a vessel for idolatrous worship.

    20The Gemara answers: Rav Hamnuna is referring to a vessel that was used for idol worship before it broke, and he is raising the dilemma with regard to the matter of previous ritual impurity. As we learned in a mishna ( Kelim 11:1): With regard to metal vessels, both their flat vessels, which have no repositories, and their receptacles, vessels that have repositories, are all impure if they came into contact with a primary source of ritual impurity. If they broke, they thereby became purified. But if one remade the broken vessels into new vessels, they reassume their previous impurity.

    21And this is the dilemma that Rav Hamnuna is raising: When the mishna teaches that a vessel that is remade reassumes its impurity, does this matter apply only to impurity by Torah law, but in the case of impurity by rabbinic law, such as the impurity of an object of idol worship, it does not apply? Or perhaps there is no difference between impurity by Torah law and impurity by rabbinic law. The Gemara asks: If that is the explanation of Rav Hamnuna’s dilemma, why does he specifically discuss a vessel used for idol worship? Let him raise the dilemma with regard to any other type of impurity by rabbinic law.

    22The Gemara answers: Rav Hamnuna is raising two dilemmas, one of which stems from the other. Is impurity by rabbinic law reassumed, or is it not reassumed? And if you say that it is not reassumed, what is the halakha with regard to the impurity of an object of idol worship? Did the Sages render its status like that of impurity by Torah law, due to the stringency of idol worship, or not? The Gemara concludes: The dilemmas shall stand unresolved.

    23§ Rabbi Yoḥanan raised a dilemma to Rabbi Yannai: With regard to an offering consisting of food brought in idolatrous worship, what is the halakha ? Is the revocation of their status as an object of idol worship by a gentile effective to purify them from the ritual impurity of an offering brought in idolatrous worship or is it not effective?

    24The Gemara suggests: And let him raise the dilemma with regard to whether revocation of vessels’ status purifies vessels used in idol worship from their impurity. The Gemara explains: Rabbi Yoḥanan does not raise the dilemma with regard to vessels, since they have the ability to attain purity by being immersed in a ritual bath, and therefore their impurity can certainly also be nullified. When he raises the dilemma, it is only with regard to food, which cannot be purified in a ritual bath.

    25The Gemara suggests: Let him raise the dilemma with regard to whether revoking its status purifies the object of idol worship itself in a case where it consists of food. The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan does not raise the dilemma with regard to the object of idol worship itself,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מקיש אלהות למקומותדאוקמינן בכלים:

    מה כלים עד שיעבדודכתיב אשר עבדו שם:

    השתא גניזה בעיאדילפינן לקמן מושם בסתר:

    ואימא כדעובד כוכביםעד שתעבד:

    ור"עדאמר בשל ישראל עד שתעבד האי תועבת ה' לאו דמיתסר משעת עשייתה אלא ה"ק ארור משעת עשייה דעשייה מביאתו לידי תועבה שעובדה:

    שפוסל אלוהושיכול לבטלו:

    כתיב לא תחמוד וכתיב ולקחת לךותרוייהו בחד קרא ורישא דקרא פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד וגו':

    ה"ק פיסלו לאלוהשיפה לעבודת כוכבים לא תחמוד:

    פסלו מאלוהשבטלו מלשון פסולת ולקחת לך דפסילי דרישא דקרא תרי גווני משמע ודרשינן ליה אאיסור ואהיתר דקרא:

    דברים שבסתרעבודות שבסתר הוא עובדה שלא ישמעו ב"ד ויסקלוהו:

    שטעונה גניזהדכשהיא שלימה גנוזה בקרקע:

    מה מזבח טעון גניזהדהא אסור בהנאה:

    אצל מזבחתלמידי חכמים. דאשירה אוקמינן בדיין שאינו הגון הלכך מזבח נמי בגברי:

    ריתך כליכלי שנשבר והקיש עליו בקורנס עד שריקעו ונתפשט ונתמלא פגימתו:

    בין לר' ישמעאל כו' משמשי עבודת כוכבים של עובד כוכבים אין אסורין עד שיעבדו - כדאמרן לעיל (עבודה זרה דף נא:) הביאום ולא נשתמשו בהן יכול יהו אסורין ת"ל אשר עבדו ור"ע בעבודת כוכבים עצמה פליג אבל בכלים לא פליג:

    משמשיןדישראל ממשמשי עבודת כוכבים דעובד כוכבים גמר ולא מיתסר עד שישתמשו בהן לעבודת כוכבים:

    עשהעשאו כולו לעבודה מתחילה:

    חזרו לטומאתן ישנהוצריכה טבילה וביציאות השבת (דף טז:) מפרש טעמא גזרה שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה. וקא מיבעיא כלי שנשתמשו בו לעבודת כוכבים ואמרי' במסכת שבת בפ' א"ר עקיבא (דף פג.) משמשיה טמאין שברן כדי לטהרן וחזר וריתכן לעבודת כוכבים ועדיין לא נשתמשו בו מי הדר לטומאה קמייתא או לאו:

    מי אמרינן ה"מדחוזרין לטומאתן ישנה דאורייתא:

    אבלטומאת עבודת כוכבים דרבנן היא וקראי אסמכתא בעלמא:

    שאר טומאות דרבנןכגון כלי דמטמאו במשקין דמדאורייתא לא מטמאו משקין כלי ורבנן גזור משום משקה זב וזבה כגון רוקו ומימי רגליו דאב הטומאה נינהו ומטמאי כלי:

    חדא מגו חדאכלומר בשאר טומאות נמי מיבעיא ליה והאי דנקט עבודת כוכבים שאילה אחרת [היא] הנשאלת מתוך פשטה של ראשונה את"ל בשאר טומאות דרבנן לא הדרי הכא מאי:

    תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין מהו מיסלקא טומאה מינייהו ע"י ביטול או לא:

    ותיבעי לך כליםשנשתמשו בהן לעבודת כוכבים אי סלקא טומאה מינייהו כי היכא דסלקא איסורא:

    כיון דאית להו טהרהכשאר טומאות במקוה הכא דמקוה דידיה היינו ביטול כיון דאיסורא בטיל מינייהו טומאה ודאי נמי סלקא:

    כי קמיבעיא לן אוכליןדלית להו טהרה כשאר טומאות במקוה:

    ותיבעי ליה עבודת כוכביםשל אוכלין כגון השתחוה לפת ותיבעי לך אי סלקא טומאה בביטול או לא:

    עבודה זרה 52 עמוד א

    1תנהו ענין לכלים, מכאן אמרו: עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה אלא עד שתעבד, ושל ישראל מיד.

    2והא בכלים אוקימנא לה! אמר קרא: ״(דברים יב״, ב) אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם מקיש אלהיהם לכלים מה כלים עד שיעבדו אף אלהיהם נמי עד שיעבדו ור"ע דלא מקיש אמר לך את הפסיק הענין׃

    3ורבי ישמעאל אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאין אסורה עד שתעבד דישראל דאסורה מיד מנא ליה סברא הוא מדעובד כוכבים עד שתעבד דישראל אסורה מיד אימא דישראל כלל וכלל לא השתא גניזה בעיא איתסורי לא מיתסרא׃

    4ואימא כדעובד כוכבים אמר קרא ״(דברים ט״, כא) ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל משעת עשייה קם ליה, בחטא׃

    5אימא ה"מ למיקם גברא בחטא איתסורי לא מיתסרא אמר קרא ״(דברים כז״, טו) ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה משעת עשייה קם ליה בארור׃

    6אימא ה"מ למיקם גברא בארור איתסורי לא מיתסרא תועבת ה' כתיב׃

    7ור"ע דבר המביא לידי תועבה׃

    8ור"ע עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסורה מיד מנא ליה אמר עולא אמר קרא ״(דברים ז״, כה) פסילי אלהיהם תשרפון באש משפסלו נעשה אלוה׃

    9ואידך ההוא מיבעי ליה לכדתני רב יוסף דתני רב יוסף מנין לעובד כוכבים שפוסל אלוהו שנאמר ״פסילי אלהיהם תשרפון באש״׃

    10ואידך נפקא ליה מדשמואל דשמואל רמי כתיב ״(דברים ז״, כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכתיב ״ולקחת לך הא כיצד פסלו לאלוה לא תחמוד פסלו מאלוה ולקחת לך״׃

    11ור"ע אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסורה מיד דישראל עד שתעבד מנלן אמר רב יהודה אמר קרא ״(דברים כז״, טו) ושם בסתר עד שיעשה לה דברים שבסתר׃

    12ואידך ההוא מיבעיא ליה לכדרבי יצחק דא"ר יצחק מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה שנאמר ״ושם בסתר״׃

    13ואידך נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב דאמר רב חסדא אמר רב מנין לעבודת כוכבים של ישראל שטעונה גניזה שנאמר ״(דברים טז״, כא) לא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה׃

    14ואידך ההוא מיבעי ליה לכדר"ל דאמר ר"ל כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל שנאמר ״(דברים טז״, יח) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וסמיך ליה לא תטע לך אשרה כל עץ׃

    15אמר רב אשי ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטעו אצל מזבח שנאמר ״אצל מזבח״׃

    16בעי רב המנונא ריתך כלי לעבודת כוכבים מהו עבודת כוכבים דמאן אילימא עבודת כוכבים דעובד כוכבים בין לר' ישמעאל ובין לר"ע משמשי עבודת כוכבים הן ומשמשי עבודת כוכבים אין אסורין עד שיעבדו ואלא עבודת כוכבים דישראל׃

    17אליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע השתא היא גופה לא מיתסר' עד שתעבד משמשיה מיבעיא ואלא אליבא דרבי ישמעאל דאמר אסורה מיד׃

    18מאי משמשין ממשמשין גמרינן מה התם עד שיעבדו אף הכא עד שיעבדו או דלמא מינה גמר מה היא אסורה מיד אף משמשיה אסורין מיד׃

    19מאי איריא דקא מיבעיא ליה ריתך כלי תיבעי ליה עשה׃

    20רב המנונא משום טומאה ישנה קמיבעיא ליה דתנן כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאין נשתברו טהרו חזר ועשאן כלים יחזרו לטומאה ישנה׃

    21והכי קמיבעיא ליה כי הדרא טומאה ה"מ לטומאה דאורייתא אבל טומאה דרבנן לא או דלמא ל"ש ותיבעי ליה שאר טומאות דרבנן׃

    22חדא מגו חדא קמיבעיא ליה טומאה דרבנן מי הדרא או לא הדרא את"ל לא הדרא טומאה דעבודת כוכבים משום חומרא דעבודת כוכבים מי שויוה רבנן כטומאה דאורייתא או לא תיקו׃

    23בעי מיניה ר' יוחנן מר' ינאי תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מהו מי מהניא להו ביטול לטהרינהו מטומאה או לא׃

    24ותיבעי ליה כלים כלים לא קמיבעיא ליה כיון דאית להו טהרה במקוה טומאה נמי בטלה כי קמיבעיא ליה אוכלין׃

    25ותיבעי ליה עבודת כוכבי' גופה עבודת כוכבים גופה לא מיבעיא ליה׃

    Tosafot

    תנהו ענין לכליםולא דמי לתקרובת הר שהתרנו לעיל בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מה. ד"ה אלהיהם) דשאני התם דכתיב (תהילים ק״ו:כ״ח) ויאכלו זבחי מתים ומיניה נפקא לן תקרובת עבודת כוכבים וקרא כי כתיב בפעור כתיב שהוא תלוש ונאסר ולהכי תקרובתו אסורה אבל גבי עבודת כוכבים של מחובר לא מצינו איסור בתקרובתו אלא גבי כלים כדמסיק הכא ואע"ג דדברי קבלה הן עד דאתא דוד גמרא גמירי לה ואתא דוד ואסמכיה אקרא:

    ורבי עקיבא דלא מקיש כו'האי (ואת) לא הוצרך אלא לאפוקי מדרשא דר' ישמעאל דאילו ר"ע טעמא מפסילי אלהיהם:

    מה מזבח טעון גניזהכמו כלי שרת דאמרינן שגונזה אף אשרה טעונה גניזה פירוש ביעור בלא הנאה כמו עגל ששחקוהו וזרוהו ומיהו מעגל ליכא למילף בין לר' יוסי בין לרבנן דלר' יוסי שמא בשביל כבודן של ישראל שאירעה להם תקלה וקלון על ידו עשה כן ולרבנן בקש לבודקן כסוטות:

    תבעי ליה שאר טומאות דרבנןפירוש בכלים שנטמאו במשקין כמו שפ"ה ובכלים שעיקר טומאתן דאורייתא דאילו בכלי זכוכית תנן ובפ"ק דשבת (דף טז.) מייתי לה דאין חוזרין לטומאה ישנה והיינו משום דעיקר טומאתן אף בשרץ ובמת מגבם אינם אלא מדרבנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    פיסקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מידושל ישראל עד שתעבד. מתניתין מני ר' עקיבא היא. דתניא אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם מיכן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה אלא עד שתעבד שנאמר אשר עבדו שם. ושל ישראל מיד.

    דברי ר' ישמעאל מדכתיב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגלמשעת עשיה נאסרה עלי כתיב ואשרוף אותו באש. ר' עקיבא אומר חילוף הדברים של עובד כוכבים אסור מיד שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משעת עשיה שנפסל נאסר ועליו אמרה תורה תשרפון באש:

    שמואל רמי כתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש וכתיב ולקחת לךהא כיצד פסלו לאלוה תשרפון באש. פסלו מאלוה ולקחת לך.

    עבודת כוכבים של ישראל אינה אסורה אלא עד שתעבדדברי ר' עקיבא שנאמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכ' וגו' ושם בסת' עד שיעשה לה דברים שבסתר. והיא עבודתה.

    ומנין שטעונה גניזה שנא' ולא תטע לך אשרה [כל עץ] אצל מזבח ה' וגו' מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה. ור' ישמעאל האי קרא מיבעי ליה לכדריש לקיש דאמר כל המעמיד דיין לישראל שאינו הגון כאילו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ וגו'.

    וסמיך ליה לעיל מן הענין שופטים ושוטרים תתן לך וגו'.

    אמר רב אשי ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אצל המזבח שנאמר אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך:

    בעי רב המנונא ריתך כלי לעבודת כוכביםפירוש רצף כלי בכור לשם עבודת כוכבים מהו. ואמרינן מאי קמבעיא ליה כלים משמשי עבודת כוכבים נינהו. והיא לשם עבודת כוכבים דעובד כוכבים קאמר. בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבא אין אסורין אלא משיעבד. דהא לא חלקו אלא בעבודת כוכבים עצמה. ואסיקנא לשם עבודת כוכבים דישראל ואליבא דר' ישמעאל דאמר עבודת כוכבים דישראל אסורה מיד מאי משמשי עבודת כוכבים כי עבודת כוכבים עצמה דמו.

    מה היא אסורה מיד אף משמשיה אסורין מיד אי לאואמרינן אמאי בעי ריתך דהוה כבר כלי. ליבעי מעשה בתחלה. ופרקינן אין הכי נמי. כלומר עשה הוה ליה למיבעא מיהו רב המנונא לא בעא ריתך אלא משום טומאה ישנה.

    דתנן כלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים נשברו טהרוחזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאתן הישנה.

    ומיבעיא ליה הכי הני מילי שחוזרין לטומאה ישנה בטומאה דאורייתא אבל טומאה דרבנן לא הדרא. ותיבעי ליה שאר טומאות דרבנן ואמרינן חדא מגו חדא קמיבעיא ליה טומאה דרבנן הדרא אי לא הדרא. אם תמצא לומר לא הדרא טומאת עבודת כוכבים כיון דחמירא אוקמוה רבנן אדאורייתא. או דלמא לא שנא. תיקו:

    בעא מניה ר' יוחנן מר' ינאי תקרובת עבודת כוכבים של אוכלים מהופי' אם יחזור ויבטלם בטלה טומאתן אי לא.

    ותיבעי ליה כליםכלים לא מיבעיא ליה כיון דאית להו טהרה במקוה כי מבטיל להו בשבורה טומאה נמי בטילה. כי קא מיבעיא אוכלין.

    ותיבעי ליה עבודת כוכבים גופה עבודת כוכבים לא קא מיבעיא ליה דכיון דכי מבטיל לה בטלה ומותרת בהנאה מדאיסורה בטלה. טומאתה נמי בטילה כי קמיבעיא ליה תקרובת עבודת כוכבים של אוכלין דאיתקוש למת כדאמרן כדרב גידל דאמר רב גידל מנין לעבודת כוכבים שאינה בטילה עולמית. שנאמר ויצמדו לבעל פעור. מאי כיון דאיסורא לא בטיל טומאתה נמי לא בטיל. או דלמא איסורה דאורייתא לא בטלה אבל טומאה דרבנן בטלה. או לא שנא ועלתה בתיקו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 52a

    Avodah Zarah 52a. The full printed text of this folio side — 25 numbered segments, about 566 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מקיש אלהות למקומות דאוקמינן בכלים:

    מה כלים עד שיעבדו דכתיב אשר עבדו שם:

    השתא גניזה בעיא דילפינן לקמן מושם בסתר:

    ואימא כדעובד כוכבים עד שתעבד:

    ור"ע דאמר בשל ישראל עד שתעבד האי תועבת ה' לאו דמיתסר משעת עשייתה אלא ה"ק ארור משעת עשייה דעשייה מביאתו לידי תועבה שעובדה:

    שפוסל אלוהו שיכול לבטלו:

    כתיב לא תחמוד וכתיב ולקחת לך ותרוייהו בחד קרא ורישא דקרא פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמוד וגו':

    ה"ק פיסלו לאלוה שיפה לעבודת כוכבים לא תחמוד:

    19 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    Tosafot

    תנהו ענין לכלים ולא דמי לתקרובת הר שהתרנו לעיל בפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מה. ד"ה אלהיהם) דשאני התם דכתיב (תהילים ק״ו:כ״ח) ויאכלו זבחי מתים ומיניה נפקא לן תקרובת עבודת כוכבים וקרא כי כתיב בפעור כתיב שהוא תלוש ונאסר ולהכי תקרובתו אסורה אבל גבי עבודת כוכבים של מחובר לא מצינו איסור בתקרובתו אלא גבי כלים כדמסיק הכא ואע"ג דדברי קבלה הן עד דאתא דוד גמרא גמירי לה ואתא דוד ואסמכיה אקרא:

    ורבי עקיבא דלא מקיש כו' האי (ואת) לא הוצרך אלא לאפוקי מדרשא דר' ישמעאל דאילו ר"ע טעמא מפסילי אלהיהם:

    מה מזבח טעון גניזה כמו כלי שרת דאמרינן שגונזה אף אשרה טעונה גניזה פירוש ביעור בלא הנאה כמו עגל ששחקוהו וזרוהו ומיהו מעגל ליכא למילף בין לר' יוסי בין לרבנן דלר' יוסי שמא בשביל כבודן של ישראל שאירעה להם תקלה וקלון על ידו עשה כן ולרבנן בקש לבודקן כסוטות:

    תבעי ליה שאר טומאות דרבנן פירוש בכלים שנטמאו במשקין כמו שפ"ה ובכלים שעיקר טומאתן דאורייתא דאילו בכלי זכוכית תנן ובפ"ק דשבת (דף טז.) מייתי לה דאין חוזרין לטומאה ישנה והיינו משום דעיקר טומאתן אף בשרץ ובמת מגבם אינם אלא מדרבנן:

    Tosafot on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    פיסקא עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד ושל ישראל עד שתעבד. מתניתין מני ר' עקיבא היא. דתניא אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם מיכן אמרו עבודת כוכבים של עובד כוכבים אינה אסורה אלא עד שתעבד שנאמר אשר עבדו שם. ושל ישראל מיד.

    דברי ר' ישמעאל מדכתיב ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל משעת עשיה נאסרה עלי כתיב ואשרוף אותו באש. ר' עקיבא אומר חילוף הדברים של עובד כוכבים אסור מיד שנאמר פסילי אלהיהם תשרפון באש משעת עשיה שנפסל נאסר ועליו אמרה תורה תשרפון באש:

    שמואל רמי כתיב פסילי אלהיהם תשרפון באש וכתיב ולקחת לך הא כיצד פסלו לאלוה תשרפון באש. פסלו מאלוה ולקחת לך.

    עבודת כוכבים של ישראל אינה אסורה אלא עד שתעבד דברי ר' עקיבא שנאמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכ' וגו' ושם בסת' עד שיעשה לה דברים שבסתר. והיא עבודתה.

    ומנין שטעונה גניזה שנא' ולא תטע לך אשרה [כל עץ] אצל מזבח ה' וגו' מה מזבח טעון גניזה אף אשרה טעונה גניזה. ור' ישמעאל האי קרא מיבעי ליה לכדריש לקיש דאמר כל המעמיד דיין לישראל שאינו הגון כאילו נטע אשרה שנאמר לא תטע לך אשרה כל עץ וגו'.

    וסמיך ליה לעיל מן הענין שופטים ושוטרים תתן לך וגו'.

    אמר רב אשי ובמקום תלמידי חכמים כאילו נטע אצל המזבח שנאמר אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך:

    בעי רב המנונא ריתך כלי לעבודת כוכבים פירוש רצף כלי בכור לשם עבודת כוכבים מהו. ואמרינן מאי קמבעיא ליה כלים משמשי עבודת כוכבים נינהו. והיא לשם עבודת כוכבים דעובד כוכבים קאמר. בין לר' ישמעאל בין לר' עקיבא אין אסורין אלא משיעבד. דהא לא חלקו אלא בעבודת כוכבים עצמה. ואסיקנא לשם עבודת כוכבים דישראל ואליבא דר' ישמעאל דאמר עבודת כוכבים דישראל אסורה מיד מאי משמשי עבודת כוכבים כי עבודת כוכבים עצמה דמו.

    6 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    Rashba

    מנין לע"ז של ישראל שטעונה גניזה פירוש שטעונה איבוד דלית לה בטילה עולמית. וגניזה שלה היינו בים המלח, או שוחקה וזורקה לרוח כדרבי יוסי (מג, ב). והקשה הראב"ד ז"ל ליתי מואשריהם תשרפון באש (דברים יב, ג) ואמרינן לקמן (עבודה זרה נג, ב) דשלוחי ישראל נינהו, ותרץ דאיכא למימר דילמא הוראת שעה היתה כדי שלא יטעו אחרי ע"ז של אמוריים, כי מצאו אותה מלאה ע"ז ואם לא ישרפם שמא יעבדום, אבל בעלמא איפשר דע"ז דישראל יש לה בטלה. והרמב"ן נ"ר תרץ: דאי מן ואשיריהם הוה אמינא דגוי העובד ע"ז של ישראל אין לה בטלה, משום דישראל לא עבדה שיבטלנה, וגוי לאסרה הוי [שליח] לבטלה לא הוי שליח, אבל ישראל העובד קא סלקא דעתין דאית ליה בטלה דאיהו אסרה ואיהו שרי לה. לשון הרב י"א.

    מאי משמשין דישראל ממשמשין דנכרי גמרי וכו' כתב הרמב"ן דמסתפק ליה לענין בטולן היכא דנעבד וביטלן, אי גמרינן ממשמשין דנכרי או לא, דדילמא אף משמשיהן אין לה בטול לעולם, אלא שדעתו נוטה לאסור, מדאיבעיא לן לקמן בסמוך גבי כלים שנשתמשו בהן בבית חניו אליבא דמאן דאמר לאו בית ע"ז הוא, ולא איבעיא ליה אפילו למאן דאמר ע"ז הוא, דאי סלקא דעתך דמשמשי ע"ז של ישראל יש להן בטלה, אמאי לא איבעיא ליה למ"ד נמי ע"ז היא ולאחר שבטלום דפקעא מנייהו אסורייהו אי ממאיס לגבוה או לאו, אלמא שמעת מינה דאין להם בטלה, ומשם הכי ליכא למבעי אלא למ"ד לאו ע"ז היא, ומיהו גם הרב עצמו דחה שאין זו ראיה כל כך דאיפשר לומר דחדא מנייהו נקט, ומשום דאשכח מתניתין דתאני דלאו בית ע"ז היא. אבל מדברי הראב"ד ז"ל נראה דסבירא ליה דאין לה בטלה עולמית, שכתב עלה דההיא דבית חוניו דאליבא דמ"ד ע"ז היא הרי הן אסורין אפילו להדיוט ואין לה בטלה כלל. [ומכל מקום] הוא ז"ל אומר דמשמשי ע"ז של גוי דהיא בבית גוי ומשמשיה ביד ישראל ובטל הגוי ע"ז שבידו אף על פי שהמשמשין ביד ישראל הרי הן בטלים אגב עבודה זרה שביד גוי, וסמך לדבר שאין משמשי ע"ז דישראל בטלין לעולם, שהרי אמרה תורה: ונתצתם את מזבחותם (דברים יב, ג), ומינה דאי איפשר על ידי ביטול גוי, כדאמרינן לקמן (עבודה זרה נג, ב) גבי ואשיריהם תשרפון באש (שם) והמזבח הוא שמקריבין עליו [והוי משמשין, ואין מושיבין עליו] ע"ז שיהא נאסר משום גדולי ע"ז כבימוס, וגם אין סברא לומר שיהו [משתחוין] לעצמו של מזבח. אבל מדברי ר"ח ז"ל שכתב לקמן (עבודה זרה נד, א) גבי נסך לחמה בין קרניה, ומקשינן האי בימוס בעלמא שויוה, נראה שאפילו משמשי ע"ז דישראל יש להם בטלה, שהוא ז"ל פירש שם, האי בימוס בעלמא שויה, ובימוס הא אמר רבי יוחנן בימוס שנפגם מותר, ואפילו בהמתו (שלא) שלו לא נאסרה דהא אי בעי פגים לה. ואיפשר להביא ראיה מדאמרינן הכא, ורב המנונא משום טומאה ישנה קא מיבעיא ליה, דתנן כלי מתכות וכו' נשברו טהרו, חזר ועשאן כלים חזרו לטומאתן ישנה וכו' ובעיין הא אוקימנא לה במשמשין דישראל ואליבא דר' ישמעאל, אלמא אפילו במשמשין דישראל אמרינן שאם נשברו טהרו דיש להן בטלה, אלא דאיכא למימר שאין זו ראיה כל כך, דאיכא למימר דהכי קאמר, רב המנונא משום טומאה ישנה קא מיבעיא ליה ובע"ז דגוי דיש לה בטול, דעד השתא משום דלא הוה סלקא דעתין דמצינן לאוקומי לבעיא דרב המנונא בע"ז דגוי דחקינן ואוקמינן לה בע"ז דישראל, אבל השתא דאשכחן לה לבעיא דרב המנונא צריכותא דע"ז דגוי, הדרינן ואוקמינן לה בע"ז דגוי.

    ותיבעי ליה כלים לפי שיטתינו שפירשנו למעלה (נא, ב, סוד"ה עלה בידינו) דרבי יוחנן לית ליה תקרובת נאסר בכלים ואפילו בכלים המשתברים כגון שבר מקל לפניה, צריכין אנו לפרש בכאן דלאו בכלים של תקרובת קא מיבעיא ליה אלא במשמשין קאמא, וכן פירשה הרמב"ן נ"ר, ובדין הוא דלימא ליה נמי כיון דאית ליה לאיסורא בטלה טומאתן נמי בטלה, אלא שדרך התלמוד מבאר דבריו מעט מעט להגדיל תורה. והראב"ד ז"ל מפרש לה בתקרובת, נראה דסבירא ליה דרבי יוחנן כעין זביחה נמי אית ליה, והכא בכלים המשתברים קאמא דומיא דאוכלין המשתברים, וכגון שהתיכן מתחלה לכך, ואי נמי בכלים ששבר לפניה כגון ששבר מקל לפניה, ואנו כבר כתבנו למעלה (שם) דר' יוחנן לית ליה כעין זביחה וכעין פנים ממש בעי.

    Rashba on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    Ritva

    ואימא דישראל כלל כלל לא פירוש לפי שישראל אינו בוטח בה לעולם:

    ואימא כדנכרי פירוש דאף על גב דעבודה זרה דישראל חמירא לענין גניזה הני מילי לאחר שעבדה דאביד בה טפי מנכרי כדאמרינן לענין ההולך לתרפות אבל כל זמן שלא עבדה לא חמיר מנכרי אדרבא עביד דממליך טפי.

    דבר המביא לידי תועבה פירוש כשיעבדנה והיינו דלא כתיב קרא אשר יעשה תועבת ה׳ פסל ומסכה דהוה משמע דמשעת עשיה הוא תועבת ה'.

    מנין לעבודה זרה של ישראל שטעונה גניזה כו׳ ואם תאמר ותיפוק לי מדכתיב ואשריהם תשרפון באש דפרישנא לקמן טעמא משום דאמוריים שלוחי דישראל בינהו דבעשית העגל או ישראל לאלוהות הרבה תירץ הר״אבד ז״ל דדילמא ההיא הוראת שעה היתה לפי שהיתה הארץ מלאה גילולים ושמא יטעו אחריהם ורבינו הר״מבן ז״ל תירץ דשאני התם דליכא מאן דמבטל לה דאילו גוים דפלחוה לא הוה דידהו וישראל דהוה דידהו לא פלחוה ממש ואילו לגוים למיסר עשאוהו שלוחים ולא להתירם להכי אצטריך קרא דאפילו פלחה ישראל ממש ורוצ׳ בביטול׳ אין לה בטלה עולמית וזה טעם נכון וגניזה דאמרינן בהאי ענינה לומר שטעונה באבוד לפי שאסורה בהנאה ואין לה בטול לעולם וגניזה שלה היינו ששוחק וזורה לרוח כרבי יוסי או מטיל לים כרבנן ואין זה כגניזת מזבח האמור בסמוך דהיינו גניזה ממש ולשון משותף הוא.

    אף אשירה טעונה גניזה משמע דסתמא קאמר בכל סתם אשרה בין שהיא עבודה זרה או משמשיה ולמדנו מכאן שאף משמשי עבודה זרה של ישראל אין להם בטלה עולמית כעבודה זרה עצמה והוא ז״ל נתן סמך לדבר מדכתיב ונתצתם את מזבחותם כו׳ והנהו משמשי עבודה זרה נינהו מסתמא ואמר רחמנא ואבדתם משום דהוו שלוחי דישראל כדלקמן ושלא כדברי ר״ח ז״ל שהוא סובר דמשמשי עבודה זרה של ישראל בטול יש להם כדבעינן למימר קמן וכן הסכים לאסור הר״מבן ז״ל וכתב הר״אבד ז״ל דגוי שבטל עבודה זרה שלו ביטל משמשיה אף על פי שהם ברשות ישראל ונראין דברים בשלא היה לישראל זה זכיה בהם קודם ביטולם.

    כל המעמיד דיין שאינו הגון כו' פירוש שכשם שאין שכינה שורה במקום עבודה זרה כך אין אלהים נצב בעדת דיין שאינו הגון.

    ובמקום תלמידי חכמים כו' פירוש דכשם שמזבח מכפר מחבב ומזיח כדאיתא בפ״ק דכתובות כך תלמידי חכמים ורב המנונא טומאה ישנה קא מבעיא ליה כו׳ פירוש דרתך כלי לעבודה זרה דאמרינן לא שעשאו עתה לעבודה זרה דאם כן לימא עשה אלא שהיה קודם לכן משמש עבודה זרה ונשבר ונתבטל וכשם שנסתלק איסורו בטלה טומאתו ועכשיו חזר ורתכו לעבודה זרה מי הדרא ליה טומאתו ישנה או לא ולפי מה שכתבנו לעיל לדע׳ הר״אבד ז״ל והר״מבן ז״ל ודעתינו דמשמשי עבודה זרה של ישראל אין להם ביטול האי בעיא דרב המנונא לא אתא אלא במשמשי עבודה זרה דגוי דאלו בעבודה זרה של ישראל כיון שאין לה בטלה אף כשנשבר כשם שלא בטל איסורו לא בטלה טומאתו ומאי טומאה ישנה שייך בה אלא ודאי כדאמרן ואף על גב דלעיל הוה מוקמינן דרב המנונא במשמשי עבודה זרה של ישראל התם הוא מעיקרא דס״ד דרתך היינו עשה וכיון דלא סגיא לן לאוקמה בעבודה זרה של נכרי דחקינן ומוקמינן לה בשל ישראל אבל כי הדרינן לקושטא דמילתא דטומאה ישנה מבעיא ליה לית לן אלא לאוקמה כפשוטה בשל גוי דהיינו סתמא דכלהו מתניתא וכולהו מימרי דכוליה פרקין דוק ותשכח מעתה אין מכאן ראיה לדברי רבינו חננאל ז״ל כלל.

    טומאה דרבנן מי הדרא הקשו כתוס׳ דהא כלי זכוכית משום דטומאתן דרבנן אמרינן בפ״ק דשבת להדיא דלית להו טומאה ישנה ואלו הכא מבעיא לן ותי׳ דשאני כלי זכוכית דלית להו שום טומאה דאוריתא מה שאין כן בכלי זה של מתכת שיש לו בעלמא טומא׳ דאוריתא משום חומרא דעבודה זרה מי שויוה רבנן כדאוריתא פי׳ ואף על גב דלא חזר ונשתמש בו לעבודה זרה הדרא ליה טומאה ישנה ואילו בשחור ונשתמש הרי יש לו טומא׳ חדשה מפני שחזר ונאסר ושמעינן מינה דכשחזר ורתכו לעבודה זרה לא הדר ליה איסורה עד שישתמש בו לעבוד׳ זרה כשאר משמשין שאינן אסורין עד שיעבדו דאי לא פשיטא דכיון דאסוריה הדר טומאתו הדרא אלא ודאי כדאמרן.

    1 more comments on this page.

    Ritva on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שע"ז של ישראל אינה אסורה עד שתעבד משעשאה לוקה על עשייתה כמו שהתבאר ואפילו עשאה לגוי שהיא אסורה מיד מ"מ התבאר בפרק ראשון ששכרו מותר מפני שאינה נאסרת עד שתגמר ומכוש אחרון שבו נגמרה אין בו שוה פרוטה וע"ז של ישראל משנעבדה מיהא אסורה בהנאה ואין לה בטול והילכך טעונה גניזה וגניזה זו במקום שלא תמצא לעולם כגון ים המלח או שחיקה וזרייה לרוח או שריפה ופזור האפר:

    המזבח שבמקדש שניתץ או שנפגמו אבניו אסור בהנאה ואין להם פדיון אלא שטעונין גניזה:

    כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון עובר בלאו שנאמר לא תכירו פנים במשפט והתבאר במקומו שזה הפסוק נאמר על הממנה דיין שאינו הגון מפני עשרו או מצד אהבתו או קורבתו וכל המעמיד דיין שאינו הגון כאלו נטע אשרה ואם היה שם תלמיד חכם הראוי לכך ומנו את זה שאינו ראוי הרי הוא כאלו נטע אשרה אצל המזבח:

    כלי מתכות בין פשוטיהן בין מקבליהן מקבלין טומאה ואם נשברו כשיעור המפורש במקומו טהרו חזר וריתכן ר"ל שהקיש בהם בקורנס עד שנתפשט ונעשו כלים כשהיו חזרו לטומאתן ישנה ולא מן הדין אלא מגזרה שמא יאמרו הואיל וטבילה מטהרת כשבירה מה נשבר שאע"פ שחזר ותקנו טהור ביומו אף טבילה מכיון שנטבל טהור מיד ואין צריך הערב השמש ומתוך חששא זו גזרו שיחזרו לטומאתן הן שנטמא בטומאת מת הן בשאר אבות הטמאות ומ"מ אם נטמא בטומאת סופרים כגון שנטמא במשקין שמן התורה אין כלי מיטמא בהם אלא שחכמים גזרו מגזרת משקה זב וזבה לא חזרו לטומאתן נטמא בטומאת ע"ז כגון שהיה כלי זה ממשמשי ע"ז וכבר ידעת שע"ז מטמאה היא ומשמשיה ותקרובת שלה ויין שנתנסך לה וכלן מדברי סופרים ואע"פ שטמאתה מדברי סופרים הדבר בספק בה אם חזרו לטומאתן אם לאו שמא מתוך חומרתה העמידוה על דין טומאת התורה:

    ע"ז של גוים ומשמשיה כבר בארנו שאם נתבטלו הותרו ומאחר שהותרו אין ספק שפרחה טומאתם ולא עוד אף כלי שנעשה תקרובת לע"ז וכגון כלי המשתבר שהוא כעין זביחה ונאסר מדין תקרובת לשיטתנו כמו שבארנו למעלה אע"פ שאין בטול לתקרובת מ"מ אם נתבטל פרחה טומאתו אע"פ שלא נפקע איסורו הואיל ויש להם טהרה במקוה בטולן הוא הוא מקוה שלהם ומ"מ תקרובת של אוכלין הואיל ואין להם טהרה במקוה הדבר בספק אם טהרו בבטול הואיל ולא נפקע איסורן:

    במקום אחר התבאר על טומאת ע"ז שאע"פ שהיא חמורה לא דנו בה אלא כקולי אבות הטמאות כיצד הרי היא כשרץ שאינה מטמאה במשא אלא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר הרי היא כמת שאינה מטמאה אלא בכזית אבל אם היתה הצורה פחותה מכזית טהורה הרי היא כנדה שאינה מטמאה לאיברים ר"ל שאם חתך אבר ממנה אף שלא בתורת בטול טהור ואפילו היתה של חליות ונתפרקה אע"פ שהדיוט יכול להחזירה טהורה ומ"מ במשמשיה אפילו חתך מהם חתכה מטמא ובלבד בכזית וזו חומרא במשמשיה יותר ממנה ובית של ע"ז אבניו ועציו ועפרו מטמא במגע כמשמשיה:

    הכניס ראשו ורובו בבית ע"ז הרי הוא כנוגע בה והרי הוא ראשון וכן כלי חרש שהכניס אוירו לתוכה וכן ספסלים וקתדראות שהכניס רובם לשם וטומאת היין שנתנסך לשם כבר ביארנוה בפרק שני:

    Meiri on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה תנהו ענין כו' דדברי קבלה הן כו' עכ"ל ר"ל האי קרא ויאכלו מזבחי מתים בספר תהלים הוא:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה חזרו לטומאתן ישנה וכו' שברן כדי לטהרן וחזר וריתכן לעבודת כוכבים וכו'. הא דכתב רש"י וחזר וריתכן לעבודת כוכבים ולא כתב וחזר וריתכן סתמא משום דלשון הבעיא הוא ריתך כלי לעבודת כוכבים וכ"ת והכל טעמא מאי למה אצטריך ריתוך לשם עבודת כוכבים ולא אמרינן מסתמא כשחזר הכלי להיות שלם חוזר לטומאתו הישנה כמו בשאר טומאות דכשחוזר ועשאו כלי חוזרת הטומאה ממילא מעצמה דשאני התם דבשבירת הכלי מעצמו נתבטל ממנו הטומאה לכך חוזרת הטומאה ממילא כשחוזר ועשאו כלי אבל הכא לא מתבטל טומאת העבודת כוכבים מן הכלי אלא כששוברו כדי לבטלו מעבודת כוכבים ולטהרו וא"כ במה תחזור טומאת עבודת כוכבים על הכלי כשחזר וריתכו דהא כבר נתבטל איסור העבודת כוכבים מהכלי לכך אצטריך לומר שחזד וריתכו לעבודת כוכבים אלא שעדיין לא עבדו דאל"כ מאי קא מבעי ליה ת"ל דהשתא כשחזר ועבדו נטמא בלא טומאה ישנה וק"ל:

    תוס' ד"ה מה מזבח טעון גניזה כמו כלי שרת דאמרינן שגנזום נראה דר"ל דאמרינן בעלמא שכלי שרת גנזום אבל לא ידעתי היכן אמרינן הכי. אף אשירה טעונה גניזה פי' ביעור פי' ולא גניזה ממש כמו מזבח אלא ביעור שיבערם מן העולם באופן שלא יהנו ממנו כמו שמצינו גבי עגל וכו':

    Maharam on Avodah Zarah 52a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 52, Amud Aleph, about 566 words in 25 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 25 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 118 words

      Opens “תנהו ענין לכלים, מכאן אמרו: עבודת כוכבים…”

    2. Segment 235 words

      Opens “והא בכלים אוקימנא לה! אמר קרא: (דברים…”

    3. Segment 337 words

      Opens “ורבי ישמעאל אשכחן עבודת כוכבים של עובד…”

      Named: רבי ישמעאל.

    4. Segment 419 words

      Opens “ואימא כדעובד כוכבים אמר קרא (דברים ט,…”

    5. Segment 524 words

      Opens “אימא ה"מ למיקם גברא בחטא איתסורי לא…”

    6. Segment 611 words

      Opens “אימא ה"מ למיקם גברא בארור איתסורי לא…”

    7. Segment 75 words

      Opens “ור"ע דבר המביא לידי תועבה…”

    8. Segment 824 words

      Opens “ור"ע עבודת כוכבים של עובד כוכבים דאסורה…”

      Named: עולא.

    9. Segment 920 words

      Opens “ואידך ההוא מיבעי ליה לכדתני רב יוסף…”

      Named: רב יוסף.

    10. Segment 1028 words

      Opens “ואידך נפקא ליה מדשמואל דשמואל רמי כתיב…”

      Named: שמואל.

    11. Segment 1128 words

      Opens “ור"ע אשכחן עבודת כוכבים של עובד כוכבים…”

      Named: רב יהודה.

    12. Segment 1218 words

      Opens “ואידך ההוא מיבעיא ליה לכדרבי יצחק דא"ר…”

      Named: רבי יצחק.

    13. Segment 1339 words

      Opens “ואידך נפקא ליה מדרב חסדא אמר רב…”

      Named: רב חסדא, רב דאמר, רב מנין.

    14. Segment 1434 words

      Opens “ואידך ההוא מיבעי ליה לכדר"ל דאמר ר"ל…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “אמר רב אשי ובמקום תלמידי חכמים כאילו…”

      Named: רב אשי.

    16. Segment 1636 words

      Opens “בעי רב המנונא ריתך כלי לעבודת כוכבים…”

      Named: רב המנונא.

    17. Segment 1721 words

      Opens “אליבא דמאן אילימא אליבא דר"ע השתא היא…”

      Named: רבי ישמעאל.

    18. Segment 1824 words

      Opens “מאי משמשין ממשמשין גמרינן מה התם עד…”

    19. Segment 1910 words

      Opens “מאי איריא דקא מיבעיא ליה ריתך כלי…”

    20. Segment 2021 words

      Opens “רב המנונא משום טומאה ישנה קמיבעיא ליה…”

      Named: רב המנונא.

    21. Segment 2121 words

      Opens “והכי קמיבעיא ליה כי הדרא טומאה ה"מ…”

    22. Segment 2230 words

      Opens “חדא מגו חדא קמיבעיא ליה טומאה דרבנן…”

    23. Segment 2320 words

      Opens “בעי מיניה ר' יוחנן מר' ינאי תקרובת…”

    24. Segment 2419 words

      Opens “ותיבעי ליה כלים כלים לא קמיבעיא ליה…”

    25. Segment 2511 words

      Opens “ותיבעי ליה עבודת כוכבי' גופה עבודת כוכבים…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 52a · Segment 23 — “בעי מיניה ר' יוחנן מר' ינאי תקרובת עבודת כוכבים…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 52a · Segment 9 — “…מיבעי ליה לכדתני רב יוסף דתני רב יוסף מנין…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Avodah Zarah 52a · Segment 8 — “…מנא ליה אמר עולא אמר קרא (דברים ז, כה)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 52a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026