Talmud Builders

    Avodah Zarah 49b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 49b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: If one took wood from an ashera , it is prohibited to derive benefit from it. In a case where one kindled a fire in an oven with the wood, if it is a new oven and by kindling the fire he hardened the oven and made it stronger for use in the future, then the oven must be shattered. Since forbidden items were used in the process of forming the oven, one may not derive benefit from the use of the forbidden items. But if it is an old oven it may be cooled; it is prohibited to use the oven only while it is still hot. If one baked bread with wood from the ashera as the fuel, it is prohibited to derive benefit from the bread.

    2If this bread was intermingled with other bread, it is prohibited to derive benefit from all the bread. Rabbi Eliezer says: One must take the benefit and cast it into the Dead Sea. In other words, one is not required to destroy all of the loaves. Instead, one should designate money equal in value to the wood that he used from the ashera , and he should destroy this money to offset the benefit he derived from the forbidden wood. The Rabbis said to him: There is no monetary redemption for objects that are forbidden due to idol worship. Once the bread becomes forbidden, it cannot be redeemed by having the value of the forbidden wood cast into the Dead Sea.

    3If one took wood from an ashera for use as a weaving shuttle [ karkor ], it is prohibited to derive benefit from it. If one wove a garment with it, it is prohibited to derive benefit from the garment. If the garment was intermingled with other garments, and those other garments were intermingled with others, it is prohibited to derive benefit from all of them. Rabbi Eliezer says: One must take the benefit and cast it into the Dead Sea. The Rabbis said to him: There is no monetary redemption for objects that are forbidden due to idol worship.

    4GEMARA: The mishna presents two cases where Rabbi Eliezer and the Rabbis disagree. The Gemara explains: And both are necessary; as if the mishna had taught us only the first case, concerning the forbidden bread, one might have thought that it is only in this case that Rabbi Eliezer says that the bread is permitted after casting the value gained from the forbidden wood into the Dead Sea, because at the time that the bread has finished baking, the forbidden wood has burned up. But in the case of the shuttle, where the original forbidden piece of wood is still extant, perhaps one will say that he concedes to the Rabbis that the forbidden garment may not be redeemed.

    5And if the mishna had taught us only the case of the shuttle, one might have thought that it is only in this case that the Rabbis say that the forbidden garment may not be redeemed, because the original forbidden piece of wood is still extant. But in the case of the bread, where the forbidden wood was already burned up by the time the bread finished baking, perhaps one will say that they concede to Rabbi Eliezer that the bread may be redeemed. Therefore, both cases are necessary.

    6Rav Ḥiyya, son of Rabba bar Naḥmani, says that Rav Ḥisda says that Ze’eiri says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. There are those who say there is a different version of this ruling: Rav Ḥisda says: Abba bar Rav Ḥisda said to me that this is what Ze’eiri says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer.

    7Rav Adda bar Ahava says: They taught that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer only in the case of forbidden bread. But with regard to the case of a barrel of wine used for an idolatrous libation, which was intermingled with permitted barrels of wine, the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer. And Rav Ḥisda says: Even in the case of a barrel of libation wine, the wine in the other barrels is permitted once the value of the forbidden barrel has been cast into the Dead Sea.

    8The Gemara relates: There was a certain man, and it happened that a barrel of wine used for a libation became intermingled with his wine. He came before Rav Ḥisda to ask what he should do. Rav Ḥisda said to him: Take four dinars and cast them into the river, and the rest of the wine will be permitted to you.

    9MISHNA: How does one revoke the idolatrous status of an ashera ? If a gentile trimmed dry wood or pruned green wood from the tree for his own benefit, or if he removed from it a stick, or a rod, or even a leaf, he has thereby revoked its idolatrous status, as he has proven that he no longer worships it. If a gentile shaved down the tree for its own sake, to improve its appearance, it remains prohibited to derive benefit from it. If he shaved it down not for its own sake, it is permitted.

    10GEMARA: With regard to those shavings that were shaved off for the sake of the ashera , what should be done with them? Rav Huna and Rabbi Ḥiyya bar Rav disagree about it; one says the shavings are forbidden and one says they are permitted.

    11It is taught in a baraita in accordance with the one who says that the shavings are permitted, as it is taught in a baraita : In the case of a gentile who shaved down an object of idol worship for his own sake, as he wished to use the shavings, the tree and its shavings are permitted. The idolatrous status has been revoked from both the object and its shavings. If he shaved it for its, i.e., for the idol’s, own sake, it remains forbidden, but its shavings are permitted. And in the case of a Jew who shaved down an object of idol worship, whether for its sake or for his own sake, the object and its shavings remain forbidden, as a Jew cannot revoke an object’s idolatrous status.

    12It was stated: With regard to an object of idol worship that broke, Rav says: It is necessary to revoke the idolatrous status of each and every sliver. And Shmuel says: An object of idol worship can have its status nullified only if part of it breaks off in the course of its natural manner of growth.

    13The Gemara inquires about Shmuel’s ruling: On the contrary, can an object possibly have its idolatrous status nullified by breaking in the course of its natural manner of growth? The Gemara answers: Rather, this is what Shmuel is saying: If an object of idol worship breaks, its idolatrous status is automatically nullified, as the idol worshipper will see that it broke and will no longer attribute any power to it. It needs to have its idolatrous status actively revoked only in a case where it broke off in the course of its natural manner of growth. For example, if leaves fall from a worshipped tree, the tree and the leaves retain their idolatrous status. In this case, the idol worshipper will not attribute the fallen leaves to a lack of power of the tree.

    14The Gemara suggests: Let us say that Rav and Shmuel disagree about this: One Sage, Rav, holds that people worship even fragments of idols. Therefore, the fact that an idol broke does not result in the nullification of its idolatrous status. And one Sage, Shmuel, holds that people do not worship fragments of idols.

    15The Gemara rejects this suggestion: No, everyone agrees that people worship fragments of idols. And here, it is with regard to fragments of fragments that they disagree. One Sage, Rav, holds that fragments of fragments are forbidden; and one Sage, Shmuel, holds that fragments of fragments are permitted.

    16And if you wish, say instead that everyone agrees that fragments of fragments are permitted, and here they disagree with regard to objects of idol worship that are composed of segments that come apart and that a layman can reassemble. One Sage, Rav, holds that since a layman can reassemble it, its idolatrous status is not nullified. And one Sage, Shmuel, holds that an object of idol worship needs to have its status revoked only when it breaks in the course of its natural manner of growth, as that is its typical manner. This case, where the idol is disassembled, is not related to its natural growth and therefore it requires no further act to revoke its idolatrous status.

    17MISHNA: Rabbi Yishmael says: Three stones that are adjacent to each other at the side of Mercury [ Markulis ] are prohibited, as that idol was worshipped by tossing stones toward it, which then became part of the idol. But if there are only two stones, then they are permitted. And the Rabbis say: Those stones that are adjacent to Mercury and appear to have fallen from it are prohibited. But those stones that are not adjacent to it are permitted.

    18GEMARA: The Gemara asks: Granted, one can explain that the Rabbis hold that idol worshippers worship fragments of idols. Therefore, those stones that are adjacent to Mercury, where it can be said that they fell from its pile of stones, are prohibited; as they are considered fragments of an object of idol worship, namely the stone pile. And those that are not adjacent to Mercury are permitted, as they did not fall from it.

    19But with regard to the opinion of Rabbi Yishmael, what does he hold? If he holds that idol worshippers worship fragments of idols, even two stones should be prohibited. If he holds that idol worshippers do not worship fragments of idols, even three stones should not be prohibited.

    20Rav Yitzḥak bar Yosef says that Rabbi Yoḥanan says: In a case where it is known that these stones fell from the pile of stones, everyone agrees that they are prohibited, and this is the halakha even according to the one who says: Idol worshippers do not worship fragments. As that statement applies only to a form of idol worship where that is not the normal manner in which it is worshipped. But here, where the stones thrown onto the pile are broken stones from the outset, this is its normal manner of worship. They disagree only when it is not specifically known where these stones came from.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' כרכורדויל"ו בלע"ז:

    גמ' בהא קאמר ר"אדיש פדיון:

    ל"שדיש פדיון:

    אלא פתמשום דלא מנכרא ביה איסור ממש:

    אבל חביתשל יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה או להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים משום דאיתיה לאיסור בעיניה אבל מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא:

    ונשתרי לךבהנאה למכרן לבד לבד או לעשות מהן כביסה או להשקות מהן לעובדי כוכבים. ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דפליגי בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) ביין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מיתהני מיין נסך מידי משום דליתיה לאיסורא בעיניה:

    מתני' כיצד מבטלהלאשירה:

    קירסםקיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף:

    זרדזרודין לחין שבה:

    לצרכהלייפותה:

    גמ' אותן שפאיםששיפה לצרכה ולא בטלה:

    מה תהא עליהןשפאין מי בטילי או לאו:

    ישראל ששיפה כו' אסורשאין ישראל מבטל עבודת כוכבים:

    רב אמראע"פ שנשתברה מאליה צריכה ביטול וכל קיסם וקיסם נעשית עבודת כוכבים בפני עצמה הלכך לא סגי לחד בביטולא דחבריה:

    אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא כשהיא דרך גדילתהאבל זו שנשתברה בטלה מעצמה דמימר אמר איהי נפשה לא מצלה לההוא לגברא מצלה ליה:

    לא דכ״ע עובדין לשבריםשנשתברו מאליהן והא דאמר שמואל בריש פירקין (עבודה זרה דף מא.) אפי' שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן התם הוא דלא חזינן לה דנשתברה מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן ואזלינן בתר רובא דהא עבודת כוכבים דנשתברה מאיליה לא שכיחא:

    והכאדקאמר רב כל קיסם וקיסם לשון שברי שברים כגון דנשתברו שברים לשברים ובשברי שברים הוא דפליג שמואל עילויה:

    ה"ג ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברי שברים והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין והרי הן כשברי שברים ונפלה ונתפרקו חליותיה עסקינן:

    והדיוט יכול להחזירהשאין צריכה אומן:

    אין עבודת כוכביםשנשתברה צריכה לבטל:

    אלא דרך גדילתהכשהיא קיימא כגון נבייה דמתני' דשברי שברים הן שנופל עלה אחר עלה א"כ העלה עצמו משתבר לכמה שברים ואפ"ה אסור משום דדרך גדילתה היא דהיינו אורחה כל שתא אבל הכא לאו היינו אורחיה ליפול ולהתפרק הלכך בטלה:

    רבי ישמעאלזו בצד זו - וכ"ש אחת ע"ג שתים דזהו עיקר מרקוליס ותחלתו:

    בצד מרקוליסמרקוליס גדול שכבר עבדוהו וזרקו עליו אבנים הרבה:

    שתים מותרותובגמרא מפרש טעמא:

    שנראות עמודנראה שנפלו משם אסורות בין ג' בין שתים:

    ושאין נראין עמואין סמוכות לו מותרות ואפי' ג':

    גמ' עובדין לשבריםכל האבנים הנזרקות שם נתוספו על המרקוליס ונעשה גדול עבודת כוכבים וכשהן נושרות הוו שברי עבודת כוכבים. והשתא לא חשיב להו תקרובת אלא עבודת כוכבים בפני עצמה:

    מעיקרא תבורי מיתברישאינן מחוברות ודרכן ליפול:

    עבודה זרה 49 עמוד ב

    Mishna

    1נטל ממנה עצים אסורין בהנאה. הסיק בהן את התנור, אם חדש יותץ, ואם ישן יוצן. אפה בו את הפת אסורה בהנאה.

    2נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה, ר"א אומר: יוליך הנאה לים המלח, אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים:

    3נטל הימנה כרכור אסור בהנאה. ארג בו את הבגד אסור בהנאה. נתערב באחרים ואחרים באחרים כולן אסורין בהנאה. ר"א אומר: יוליך הנאה לים המלח. אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים:

    Gemara

    4וצריכא, דאי אשמעינן קמייתא, בהא קאמר ר' אליעזר, משום דבעידנא דקא גמרה פת קלי לה איסורא, אבל כרכור דאיתיה לאיסורא בעיניה, אימא מודי לרבנן.

    5ואי אשמעינן כרכור, בהא קאמרי רבנן, אבל פת אימא מודו ליה לר"א צריכא.

    6א"ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר זעירי: הלכה כר"א איכא דאמרי, אמר רב חסדא: אמר לי אבא בר רב חסדא, הכי אמר זעירי: הלכה כר"א׃

    7אמר רב אדא בר אהבה: לא שנו אלא פת, אבל חבית לא, ורב חסדא אמר: אפילו חבית מותרת.

    8ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה, אתא לקמיה דרב חסדא, אמר: שקול ארבע זוזי ושדי בנהרא, ונשתרי לך.

    Mishna

    9כיצד מבטלה? קירסם וזירד, נטל ממנה מקל או שרביט, אפי' עלה ה"ז בטלה. שיפה לצרכה אסורה, שלא לצרכה מותרת.

    Gemara

    10אותן שפאין מה תהא עליהן? פליגי בה רב הונא (ור' חייא) בר רב: חד אמר אסורין, וחד אמר מותרין.

    Baraita

    11תניא כמ"ד מותרין, דתניא: עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצרכו היא ושפאיה מותרין, לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין, וישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצרכה בין לצרכו היא ושפאיה אסורין.

    12איתמר: עבודת כוכבים שנשתברה, רב אמר: צריך לבטל כל קיסם וקיסם, ושמואל אמר: עבודת כוכבים אינה בטלה אלא דרך גדילתה.

    13אדרבה, דרך גדילתה מי מבטלא? אלא ה"ק אין עבודת כוכבים צריכה לבטל אלא דרך גדילתה.

    14לימא בהא קמיפלגי, דמ"ס עובדין לשברין, ומ"ס אין עובדין לשברין?

    15לא, דכ"ע עובדין לשברין, והכא בשברי שברים קמיפלגי, מ"ס שברי שברים אסורין, ומ"ס שברי שברים מותרין.

    16ואיבע"א דכ"ע שברי שברים מותרין, והכא בעבודת כוכבי' של חליות, ובהדיוט שיכול להחזירה קמיפלגי. מ"ס כיון דהדיוט יכול להחזירה לא בטלה, ומ"ס אין עבודת כוכבים בטלה אלא דרך גדילתה, דהיינו אורחיה, הא לאו גדילתה היא, ואין צריכה לבטל.

    17הדרן עלך כל הצלמים.

    Mishna

    18רבי ישמעאל אומר: שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס אסורות, ושתים מותרות. וחכ"א שנראות עמו אסורות, ושאין נראות עמו מותרות.

    Gemara

    19בשלמא רבנן קסברי עובדין לשברים, נראות עמו דאיכא למימר מיניה נפל אסורות, שאין נראות עמו מותרות.

    20אלא ר' ישמעאל מאי קסבר? אי עובדין לשברין, אפילו תרתי נמי ליתסר! אי אין עובדין לשברים, אפי' תלת נמי לא!

    21אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: בידוע שנשרו ממנו דברי הכל אסורות, ואפילו למ"ד אין עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דלאו היינו אורחיה, אבל הכא דמעיקרא תבורי מיתברי היינו אורחיה, כי פליגי בסתמא.

    Tosafot

    ארג בו את הבגד אסור בהנאהבירושלמי דפירקין פריך מ"ש מיין נסך דאמרי' ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו דה"נ ימכר חוץ מדמי איסור שבו והכי איתא התם א"ר חגי כד נחתית מן אילפא אשכחי' ר' יעקב בר אחא יתיב מקשי נטל הימנה כרכר אסור בהנייה ארג בו את הבגד אסור בהנייה ותנינן ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו א"ר יעקב בר אחא חגי קשיתא חגי קיימא מאי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח מן העובד כוכבים ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן העובד כוכבים פירוש ולפיכך אסור למכרו לעובד כוכבים דחיישינן שמא ימכרנו לישראל התם אין דרך ליקח מן העובד כוכבים יין וכן י"ל באפה בו את הפת דרך ליקח פת מן העובד כוכבים:

    שקול ארבע זוזי כו'ולמוכרן כל אחד בפני עצמו אמר לו כן כדפירש רש"י:

    לא דכ״ע עובדין לשבריםפי' בקונטרס והא דאמר שמואל בריש פירקין (עבודה זרה דף מא.) אפי' שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן התם לא חזינן דנשתברה מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן והכא מיירי בראינוה שנשתברה ולא שברה העובד כוכבים וקשה דא״כ מאי מקשה לעיל (עבודה זרה דף מא:) לרשב״ל מראש דגון שאני התם שלא שברה עובד כוכבים דהא רשב״ל ושמואל קמו בחד שיטה בשברי עבודת כוכבים לכן נראה לפרש דהכא מיירי שדרכה לנשר קיסמין וענפים תדיר ואין מניחין לעובדה בכך ולכך יש לאסור הקיסמין הנופלים ממנה עוד י״ל דהתם מיירי בשברים שמצאן לבדן בלא עיקר עבודת כוכבים אבל הכא מיירי שכל השברים ביחד ובכי האי גוונא אמר עובדין לשברים ומ״מ לפי זה קשיא מאי פריך לעיל מראש דגון דהא הוו התם כל השברים יחד אבל התם לא היה דרכה לישבר וא״כ אפי' עיקר עבודת כוכבים קיים מותר דמימר אמר איהי לא אצלה נפשה:

    רבי ישמעאל:

    אפילו תרתי נמי ליתסרוה"ה דהוה מצי למימר אפי' חדא נמי ליתסר אלא משום דבמתני' נקט שתים מותרות נקט נמי הכא שתים:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסיואסיקנא ההיא גינתא דאזדבלה בזבל של עבודת כוכבים ושלחה רב עמרם קמיה דרב יוסף ושלח ליה הרי אמרו הלכה כרבי יוסי:

    מתני' נטל את האשרה קיסם ועשה בו כרכור אסור בהנאה כו' ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח.

    וצריכא דאי אתמר בפת ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר הוה אמינא משום דבעידנא דקא גמרה לה פת איקלי ליה לאיסור. אבל כרכור דאיתיה בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי אתמר פלוגתייהו בכרכור כו' ואסיקנא הלכה כר' אליעזר. ולא תימא בפת לבדה א"ר אליעזר יוליך הנאה לים המלח אלא אפילו נתערבה חבית של יין של עובדי כוכבים כדרב חסדא דאמר ליה לההוא גברא דאתערבא ליה חבית של יין דסתם יינו של עובד כוכבים בחביות יין שלו.

    ואמר לו רב חסדא זיל שקול ד' זוזי דמי חבית יין ושדי בנהרא ושאר חביות מותרות לך כולן בהנאה:

    פיסקא כיצד מבטלה קירסם וזירד נטל ממנה מקל או שרביטואפילו עלה הרי זו בטלה. שפאה לצרכה אסורה שלא לצרכה מותרת:

    גמ' ואותם שפאים תניא כמאן דאמר מותרין דתניא עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצרכו כדי שיהנה משפאיה היא ושפאיה מותרין. לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין. וישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצרכו בין לצרכה היא ושפאיה אסורין.

    אתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אמר רב צריך לבטל כל קיסם וקיסםושמואל אמר [אין] עבודת כוכבים צריכה להבטל אלא כל זמן שהיא דרך גדילתה לימא בהא פליגי דרב סבר עובדין לשברים לפיכך צריך לבטל כל קיסם שבה ושמואל סבר כיון שנשתברה הותרה ודחינן לה דכולי עלמא לא פליגי דעובדין לשברים והכא בשברי שברים פליגי רב אוסר ושמואל אמר מותר איבעית תימא כולי עלמא לא פליגי דאין עובדים לשברים ובעבודת כוכבים של חוליות וההדיוט יכול להחזירה פליגי. רב סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה לא בטלה ושמואל סבר אין עבודת כוכבים צריכה ליבטל אלא דרך גדילתה. כגון גידוע וכיסוח דהיינו אורחיה אבל הא שבירה כיון דלאו דרך גדילתה היא לאו היינו אורחיה ומותרת:

    הדרן עלך כל הצלמים אסורין.

    רבי ישמעאל אומר שלש אבנים זו בצד זו [בצד] מרקוליס אסורות ושתים מותרות וחכמים אומרים את שנראה עמו אסור את שאינו נראה עמו מותר.

    אוקמה ר' יוחנן בידוע שנשרו אבנים הללו מן המרקוליס דברי הכל אסורות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 49b

    Avodah Zarah 49b. The full printed text of this folio side — 21 numbered segments, about 439 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' כרכור דויל"ו בלע"ז:

    גמ' בהא קאמר ר"א דיש פדיון:

    ל"ש דיש פדיון:

    אלא פת משום דלא מנכרא ביה איסור ממש:

    אבל חבית של יין נסך שנתערבה בחביות של היתר כולן אסורות בהנאה ואין לה תקנה בהולכת הנאה לים המלח להתיר ולהמכר כל חבית לבדה או להשקות מהן לחמרים עובדי כוכבים משום דאיתיה לאיסור בעיניה אבל מוכרן כולן חוץ מדמי יין נסך שבהן דהשתא לא מתהני מחבית דאיסורא:

    ונשתרי לך בהנאה למכרן לבד לבד או לעשות מהן כביסה או להשקות מהן לעובדי כוכבים. ולא דמיא הך מילתא לפלוגתא דרשב"ג ורבנן דפליגי בפ' בתרא (לקמן עבודה זרה עד.) ביין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה רשב"ג אומר מוכר כולו לעובדי כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו דהתם תרוייהו סבירא להו כרבנן דהכא דאין פדיון ליין נסך ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מיתהני מיין נסך מידי משום דליתיה לאיסורא בעיניה:

    מתני' כיצד מבטלה לאשירה:

    קירסם קיסמין יבשין שבאילן נטל לצרכו לשרוף:

    20 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Tosafot

    ארג בו את הבגד אסור בהנאה בירושלמי דפירקין פריך מ"ש מיין נסך דאמרי' ימכר חוץ מדמי יין נסך שבו דה"נ ימכר חוץ מדמי איסור שבו והכי איתא התם א"ר חגי כד נחתית מן אילפא אשכחי' ר' יעקב בר אחא יתיב מקשי נטל הימנה כרכר אסור בהנייה ארג בו את הבגד אסור בהנייה ותנינן ימכר כולו לעובד כוכבים חוץ מדמי יין נסך שבו א"ר יעקב בר אחא חגי קשיתא חגי קיימא מאי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח מן העובד כוכבים ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן העובד כוכבים פירוש ולפיכך אסור למכרו לעובד כוכבים דחיישינן שמא ימכרנו לישראל התם אין דרך ליקח מן העובד כוכבים יין וכן י"ל באפה בו את הפת דרך ליקח פת מן העובד כוכבים:

    שקול ארבע זוזי כו' ולמוכרן כל אחד בפני עצמו אמר לו כן כדפירש רש"י:

    לא דכ״ע עובדין לשברים פי' בקונטרס והא דאמר שמואל בריש פירקין (עבודה זרה דף מא.) אפי' שברי עבודת כוכבים מותרין בהנאה למוצאן התם לא חזינן דנשתברה מאיליה דאמרינן עובד כוכבים שברן והכא מיירי בראינוה שנשתברה ולא שברה העובד כוכבים וקשה דא״כ מאי מקשה לעיל (עבודה זרה דף מא:) לרשב״ל מראש דגון שאני התם שלא שברה עובד כוכבים דהא רשב״ל ושמואל קמו בחד שיטה בשברי עבודת כוכבים לכן נראה לפרש דהכא מיירי שדרכה לנשר קיסמין וענפים תדיר ואין מניחין לעובדה בכך ולכך יש לאסור הקיסמין הנופלים ממנה עוד י״ל דהתם מיירי בשברים שמצאן לבדן בלא עיקר עבודת כוכבים אבל הכא מיירי שכל השברים ביחד ובכי האי גוונא אמר עובדין לשברים ומ״מ לפי זה קשיא מאי פריך לעיל מראש דגון דהא הוו התם כל השברים יחד אבל התם לא היה דרכה לישבר וא״כ אפי' עיקר עבודת כוכבים קיים מותר דמימר אמר איהי לא אצלה נפשה:

    רבי ישמעאל:

    אפילו תרתי נמי ליתסרו ה"ה דהוה מצי למימר אפי' חדא נמי ליתסר אלא משום דבמתני' נקט שתים מותרות נקט נמי הכא שתים:

    Tosafot on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' יוסי ואסיקנא ההיא גינתא דאזדבלה בזבל של עבודת כוכבים ושלחה רב עמרם קמיה דרב יוסף ושלח ליה הרי אמרו הלכה כרבי יוסי:

    מתני' נטל את האשרה קיסם ועשה בו כרכור אסור בהנאה כו' ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח.

    וצריכא דאי אתמר בפת ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח והשאר מותר הוה אמינא משום דבעידנא דקא גמרה לה פת איקלי ליה לאיסור. אבל כרכור דאיתיה בעיניה אימא מודי להו לרבנן ואי אתמר פלוגתייהו בכרכור כו' ואסיקנא הלכה כר' אליעזר. ולא תימא בפת לבדה א"ר אליעזר יוליך הנאה לים המלח אלא אפילו נתערבה חבית של יין של עובדי כוכבים כדרב חסדא דאמר ליה לההוא גברא דאתערבא ליה חבית של יין דסתם יינו של עובד כוכבים בחביות יין שלו.

    ואמר לו רב חסדא זיל שקול ד' זוזי דמי חבית יין ושדי בנהרא ושאר חביות מותרות לך כולן בהנאה:

    פיסקא כיצד מבטלה קירסם וזירד נטל ממנה מקל או שרביט ואפילו עלה הרי זו בטלה. שפאה לצרכה אסורה שלא לצרכה מותרת:

    גמ' ואותם שפאים תניא כמאן דאמר מותרין דתניא עובד כוכבים ששיפה עבודת כוכבים לצרכו כדי שיהנה משפאיה היא ושפאיה מותרין. לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרין. וישראל ששיפה עבודת כוכבים בין לצרכו בין לצרכה היא ושפאיה אסורין.

    אתמר עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אמר רב צריך לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר [אין] עבודת כוכבים צריכה להבטל אלא כל זמן שהיא דרך גדילתה לימא בהא פליגי דרב סבר עובדין לשברים לפיכך צריך לבטל כל קיסם שבה ושמואל סבר כיון שנשתברה הותרה ודחינן לה דכולי עלמא לא פליגי דעובדין לשברים והכא בשברי שברים פליגי רב אוסר ושמואל אמר מותר איבעית תימא כולי עלמא לא פליגי דאין עובדים לשברים ובעבודת כוכבים של חוליות וההדיוט יכול להחזירה פליגי. רב סבר כיון דהדיוט יכול להחזירה לא בטלה ושמואל סבר אין עבודת כוכבים צריכה ליבטל אלא דרך גדילתה. כגון גידוע וכיסוח דהיינו אורחיה אבל הא שבירה כיון דלאו דרך גדילתה היא לאו היינו אורחיה ומותרת:

    הדרן עלך כל הצלמים אסורין.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Rashba

    ר"א אומר יוליך הנאה לים המלח רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל פירשו דמי הנאת עצים, וכן פירש ר"ח ז"ל: שכר אפייה, וכן דעת הרא"ש ז"ל,

    והרשב"א ז"ל כתב שכן דעת רבו ז"ל, ושלשון יוליך הנאה מסייעם, דיוליך הנאה הנאת האיסור משמע, מדלא קתני הנאת הפת. ויש מרבני צרפת שפירשו הנאת כל הפת, וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ"ז מהלכות ע"ז (הי"ג) (נמוקי יוסף).

    ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך בחמריה וכו' ולמכור את הכל בהולכת הנאה לים המלח, יש מי שאומר מותר ואפילו יין ביין של ודאי יינן, (היותר) [שיותר] עדיף פדיון בהולכת הנאה לים המלח ממכירת כולו לעו"ג חוץ מדמי יין נסך שבו (עד, א), וזה דעתו של הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל, וגריס בפרק כל הצלמים: ההוא גברא דאיערבא חביתא חמרא דאיסורא בחמריה, כלומר שנתערב, שנשפכה חבית של יין נסך גמור לתוך יינו, אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה זיל שקול ארבעה זוזי דמי חמרא ושדי לנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה, אבל בהלכות הרב אלפסי ז"ל גריס: דאיערבא ליה חביתא דסתם יינן בחמריה, ולומר דדוקא בסתם יינן אבל בודאי יינן לא, ומכל מקום נראה מדבריו שסתם יינן שנתערב יין ביין מותר בהולכת הנאה לים המלח. אבל ר"ח ז"ל כתב: ההוא גברא דאיערבא ליה חביתא דיין נסך מסתם יינן של עו"ג בחביות של יין שלו, ואמר לו רב חסדא, זיל שקול ארבעה זוזי דמי חבית אחת ושדי בנהרא. וממנו אנו למדין דדוקא חבית בחבית דסתם יינן אמרינן יוליך הנאה לים המלח אבל בודאי יינן אפילו חבית בחבית לא אלא דוקא במוכר לנכרים חוץ מדמי יין נסך, אבל בהולכת הנאה לים המלח לא, וחבית בחבית אפילו של ודאי יינן, אם נפלה אחת מהן לים הגדול או שנאבדה או ששתו אותה בשוגג הותרו כולן ואפילו בשתיה, שאני אומר הך דנפל דאיסורא נפל וכדמוכח בזבחים פרק התערובות (עד, א), וכבר כתבתי זה בארוכה בבית התערובות (ב"ד) בשער השני, בביאור חתיכת איסור שנפלה לתוך חתיכה של היתר (תוה"ב ב"ה ש"ה).

    דסתם יינן זו היא גירסת רבנו אלפסי ז"ל, וכתב הרשב"א ז"ל דאפילו יין ביין של סתם יינן הוא דסגי בפדיון זה, דסבירא ליה לרב חסדא כרב נחמן דאמר פרק השוכר (עד, א) הלכה למעשה יין נסך חבית בחבית מותר למוכרו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו יין ביין אסור, סתם יינן אפילו יין ביין מותר, ומותר דקאמר, היינו בהולכת הנאה לים המלח כדי שלא יהנה מן האיסור, וכל שכן למוכרו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, שאותן דמים משליכן לים הגודל, ומן הגמרא נראה, דתקנת מוכרו כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו עדיף מהולכת הנאה לים המלח, דבהולכת הנאה פליג רב אדא, ובמכירת כולו לגוים ליכא מאן דפליג פרק השוכר, אבל יין נסך ביין ממש ליכא תקנה אפילו למוכרו כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, אבל חבית בחבית של יין נסך מותר המכירת כולו לגוים. ויש שפירשו דאפילו הולכת הנאה לים המלח סגי, וזה לדעת הריא"ף ז"ל. ואחרים פירשו דאפילו בסתם יינן יין ביין לא סגי בהולכת הנאה אלא למוכרו כולו וכו' (נמוקי יוסףֿ.

    Rashba on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Ritva

    מתני׳ נטל הימנה עצים כו׳ אפה בו את הפת הפת אסורה פירוש ואפילו בחדש שחזר והסיקו בעצי היתר וכן בישן שהסיקו בעצי אסור ולא צננו ואפה בו ולית הלכתא כוותיה דהני רבנן סבירא להו זה וזה גורם אסור ואנן קיימא לן דזה וזה גורם מותר הילכך בין חדש בין ישן יוצן ומיהו דכולי עלמא צנון בעינן שאם לא כן הרי הואעושה עתה פעולתו לכתחילה בגורם דאיסורה שהוא אסור דהאי לכתחילה גמור הוא שהרי אפשר לו לצנון ולחזור ולהסיקו בעצי היתר ולא יפסיד תנור שלו ודכולי עלמא אם אפה את הפת בתנור הישן באבוקת עצי איסור כנגדו הפת אסורה לדברי הכל שיש שבח עצים ממש בפת וכן לדברי הכל אם לא הסיק את התנור באבוקת עצים אלא בגחלתם הרי הוא מותר דכל הנשרפין אפרן מותר וגחלים חשובים הם כאפר וכדאמרינן התם בשלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת ולא נחלקו כאן אלא כשהסיק את התנור באבוקת עצים דאיכא שבח עצים בתנור החדש ונתחזק כולו על ידם וחשוב כולו גורם חד דאסורה כעצי עבודה זרה עצמן.

    נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה ולא גרסי׳ ואחרות באחרות דהא בפרק כל התערובות דחלקו רב ושמואל בטבעת של עבודה זרה שנתערבה באחרו׳ ואחרו׳ באחרות דרב שרי ושמואל אסר ולא אותיבו ממתניתין ולא אסתייעו מינה ואותיבו לשמואל תרתי תיובתא ואמר אנא דאמרי כרבי שמעון והלכתא כרב דאמר דאפילו בע״ז ספק ספקא הבא על ידי תערובת מותר הלכך אם נתערבו אחרות באחרות כולם מותרות אלא אם כן נפלו שם רוב הראשונות דהשתא אלו ואלו אסורות מ״ר.

    יולך הנאה לים המלח פי׳ ר״שי ז״ל הנאת עצי האיסור וכן פירשו ר״ח והר״אבד ז״ל אבל בתוספות פירשו הנאת כל הפת שכבר נעשה הכל חתיכה דאיסורה וכן פי׳ הר״מבם ז״ל ולשון יוליך הנאה מסייע לפי׳ הראשון בדברי הרב רבינו יונה ז״ל וכתב הר״ז הלוי ז״ל וכן נראה מדברי ר״ח ור״שי ז״ל דרבי אליעזר אפילו על פת קודם שנתערבה קאי אבל רבותי אומרים שנראין דברי התוספות שלא התיר רבי אליעזר אלא אחר שנתערבה אבל הפת עצמה שידוע שהאיסור בתוכו הרי הוא כאילו האיסור בעינו ואין לו תקנה.

    ומאי דאמרינן בגמרא לא שנו אלא פת אבל חבית לא משמע פת דומיא דחבית דהיינו חבית בין החביות והיינו דאמרינן במתניתא דלעיל שדה תבור ופרה תרזה ואתינן לאוקומה כרבי אליעזר ואם יש להם תקנה לא הוה למיתני הכי אלא יוליך הנאה לים המלח והכי נמי אמרינן בפרק כל שעה הילכך כוסות וצלוחיות שהסיקן בעצי איסור׳ כלהו אסירי ולא אדכרו בהו שום תקנת׳ ואין דרך התלמוד לסתום דבריו כך כשעושה פסק הלכה אלא ודאי דלית להו תקנתא ותדע דתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ופריך בירושלמי אמאי ידלק נימא שימכר לגוים חוץ מדמי איסור שבו כרבן שמעון ן׳ גמליאל ופריק מפני שהוא מדברים הנקחים מין הגוים ומדלא פריכו דנימא יוליך לים המלח שמעינן דסבירא ליה דלא אמר רבי אליעזר אלא בשנתערב ואף ע״ג דהתם בסיפא קתני נתערב באחרים כולן אסורים דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים ולא אמרינן דלרבי מאיר יוליך הנאה לא חיישינן למיפרך הני אליבא דרבי מאיר כיון דלרבנן בלאו הכי נמי יעלו ואף על גב דתקנת רשב״ג דאמר ימכר כולו לגוים חוץ מדמי עבוד׳ זרה איתא אפילו כשמעורב גופו של איסור כשהוא מן הדברים שאין נקחין מן הגוים וכן בסתם יינם חוץ מעבודה זרה ויין נסך של תורה אינו כן בתקנת רבי אליעזר דבשום איסורה לא עביד תקנתא אבל בתערובת יבש ביבש דשאני הכא שאנו עושין תקון לשייר האסור אצלנו וכן דעת מורי הרב בשם רבו הר״מבן ז״ל וכן דעת מורי הר״שבא נר״ו.

    והא דאמרינן יוליך הנאה לים המלחיש שפירשו דאפי׳ להתירו באכילה קאמר כיון שאין שם אלא שבחן של עצים בלבד. ומיהו בחבית בין החביות לא שריין אלא בהנא׳ כיון שנתער׳ שם גופו של איסור כדאמרינן לקמן זיל שקול ארבעה זוזי ושדי בנהרא ואידך תשתרי לך בהנאה אין לנו אלא היתר הנאה וכן דעת הר׳ רבינו יונה ז״ל אבל מורי ורבו ז״ל סבורין כדברי הר״ז הלוי ז״ל דאפילו בפת לא התיר פדיון אלא להיתר הנאה בלבד דבחדא גוונא נקטינן בגמרא פת וחבית וכן עיקר.

    אמרו לו אין פדיון לעבודה זרה כלומר זה כעין פדיון הוא ואין פדיון לעבודה זרה לדברי הכל ורבי אליעזר היה סובר דכי הא לא חשיב פדיון כלל.

    גמ׳ אמר רב חסדא אמר רב הלכה כרבי אליעזר איכא דקשיא ליה דהא רב גופיה אמר בפר׳ כל שעה התערובות טבעת של עבודה זרה שנתערבה באלף טבעות כולן אסורות ויש שתירצו שלא אמר רבי אליעזר אלא במשנתי׳ שאין שם אלא שבח עצי עבודה זרה ולא כשנתערב גופו של איסור ואף על פי שהוא יבש ביבש וחבית בין החביו׳ שהתירו לקמן בדרבי אליעזר סתם יינם הוא אבל בדבר׳ של עבודה זרה דאסור תורה לא התיר ואינו נכון דסתמ׳ נקטינן לקמן חבית ומשמע דאפילו דומיא דפת שהוא אסור תורה קאמר אבל הנכון דהתם לא איירי רב בתקנתא אלא בדינא דספקא וספק ספקא ויש שהקשו מדתנן לקמן ואלו אוסרין בכל שהן עבודה זרה ועורות לבובין וחבית כו׳ ויש שפירשו דהתם בחבית חשובה שהוא דבר שבמנין והכא בחבית קטנה ואין זה נכון כלל אלא התם דינא קתני ורבנן היא ובתקנתא לא איירו כלל דהא פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן היא וכבר פסקו האמוראי׳ הלכה כרבי אליעזר ונראין דברי האמוראים דלרבותא נקטה רבי אליעזר דאיסורי עבודה זרה אעפ״י שכתוב בה והיית חרם ואין לה פדיון וכל שכן שהוא אומר כן בערלה וכלאי הכרם ושאר איסורי הנאה של תור׳ כשנתער׳ יבש ביבש כדאמרינן הכא וכן פירש רבינו שמואל ז״ל וכן הסכימו עמו בתוספות והרב רבינו יונה והר״מבן ז״ל אבל הר״ז הלוי ז״ל היה אומר שלא התירו רבי אליעזר אלא בעבודה זרה שתופסת דמיה ואינו נכון דאדרבא אעפ״י שתופסת דמיה היא אין לה פדיון אלא אסורה לעולם כדאיתא במכילתין לקמן ובכמה דוכתי וכן דעת שני רבותי.

    ורב חסדא אמר אפילו חבית פי׳ דאפילו בחבית של יין נסך שנתערבה בין החביות אעפ״י שיש שם גופו של אסור כיון דיבש ביבש הוא יוליך הנאה לים המלח ויהיה הכל מותר בהנאה מיהת ואיכא דקשיא ליה כיון דאפסיק׳ הלכתא כרבי אליעזר אפילו בחבית בין החביות למה הוצרכו בפרק השוכר לפסוק הלכה כרבן שמעון ן׳ גמליאל דאמר חבית בחבית ימכר כולו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו דהא ודאי מפסקא דהכא נפקא דכיון דשרי כדר׳ אליעזר להניח האסור אצלנו ומותר למכור כל התערובו׳ אפי׳ חדא חדא וכל שכן שמותר לעשות כרבן שמעון בן גמליאל שאומר שימכר כולו ביחד לגוים חוץ מדמי אסור שבו תירץ ה״ר יונה ז״ל דמשום דלא שמעינן ליה לרבי אליעזר דאמר הכי בהדיא בחבית דהא איכא רב חסדא דאמר לא שנו אלא פת הוצרכנו לפסוק שם כרבן שמעון בן גמליאל והנכון דדילמא הוה ס״ד דלא שרינן כדרבן שמעון בן גמליאל שמא לא ימכרנו כולו לכך לא הוצרכו לפסוק הלכה כמותו כנ״ל.

    6 more comments on this page.

    Ritva on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Meiri

    המשנה האחת עשרה והכונה בה לבאר איסור תערובתה ואמר על זה נטל הימנה עצים אסורין בהנאה הסיק בהם את התנור אם חדש יותץ ואם ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כלן אסורות בהנאה ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"ז נטל הימנה כרכר אסור בהנאה ארג בו את הבגד אסור בהנאה נתערב באחרים כלם אסורין בהנאה ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לע"ז אמר הר"ם ההסק הראשון שמסיקין התנור הוא משלים בשול חדש ואז הוא ראוי לאפות בו אח"כ ולפיכך יותץ לפי שאפי' כשיכלה שבח אותו ההיסק נשאר בו וזהו לדעת האומר זה וזה גורם אסור ופסק ההלכה בין חדש בין ישן יוצן כלומר יניח אותו עד שיצטנן ויסיקו אותו בעצים שנית של היתר ויאפו בו וזהו מותר ודברי ר' אליעזר יוליך הנאה לים המלח שיקח מדמיהם דמי אותם שנתערב בכל הפת וישליך אותו בים המלח במקום שלא ימצא לעולם וזכר ממחלוקתם בפת להודיע בר' אליעזר כי היכי דשרו פת בעצים דאיסורא כי כבר כלו ונשרפו כמו כן מיקל בדבר שהאסור קיים כגון כרכר שארג בו את הבגד דאיתיה לאיסורא בעיניה ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח ואפי' בפת שכלו העצים וליתיה לאיסורא בעיניה וחכ"א כלן אסורות והלכה כר' אליעזר בכל ואפי' חבית של יין נסך כשנתערבה בין חביות יוליך הנאה לים המלח ומותר לו למכור וליהנות בו:

    אמר המאירי נטל הימנה עצים ר"ל מן האשרה אסורים אותם עצים בהנאה וכן הלכה הסיק באותם עצים את התנור כדי לאפות בו את הפת חדש והוא שלא הוסק בו עדין הסק ראשון העשוי לגמר מלאכה עד שכח היסק זה מסייע בכל היסקים העשויים משם ואילך יותץ שהרי אם יאפה אף בהצנה ובהסק אחר אינו מועיל שהרי כח היסק זה מעורב עם כל שאר ההיסקים ונמצא גורם של איסור מסייע לגורם של התר ר"ל היסק הבא ומשנה זו סוברת זה וזה גורם אסור ישן יוצן ויאפה בו בהסק אחר של התר שאין כאן סיוע של איסור כלל ואין הלכה כן שהרי ידעת זה וזה גורם מותר ואף חדש יוצן ואופין בו בהסק אחר לכתחלה וישן מיהא מן הדין אף הצנה לא היה צריך אלא מפני שבח עצים והוא שסמך לזה אפה בו את הפת הרי הפת אסורה ולפירוש המשנה שסוברת זה וזה גורם אסור פירושו אפה בו את הפת בחדש בהצנה ובישן בלא הצנה הפת אסורה ואפילו לא היתה אבוקה כנגדו שהרי מדין זה וזה גורם אסור הוא ומ"מ לענין פסק זה וזה גורם מותר ובחדש בהצנה הפת מותרת ואף לכתחלה אופין בה אבל בחדש בלא הצנה אסורה ובישן בלא הצנה בדין היה להתירו אלא שהפת אסורה בשאבוקה כנגדו מפני שיש שבח עצים בפת והרי הוא כאלו האסור בעין ואין לפת זו תקנה בהולכת הנאת עצים שהוסק בו לים המלח וכן התנור עצמו שכל שנגמר גופו באיסור אין אומרים בו יוליך הנאה לים המלח עד שיתערב באחרים שאם כן אף גבנת בית אונייקי שאסורה בהנאה יוליך הנאה וכו' וכן כבשים שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ לחזקיה שאוסרן בהנאה ומ"מ יש מי שאומר להתיר אף פת ותנור ובגד עצמו בהנאה בהולכת הנאה לים המלח וכן דעת גדולי הרבנים וגאוני הראשונים ואין הדברים נראין שאם כן למה אמרו בחדש יותץ אלא הואיל וגוף האיסור מעורב בודאי באותו הפת אין בו תקנה וא"כ מה שאמר ר' אליעזר יוליך הנאה לים המלח אסופא קאי ר"ל אנתערבה באחרות ולא באפה את הפת דרישא וזהו שאמרו בגמרא לא שנו אלא פת אבל חבית לא ורב חסדא אמר אפילו חבית משמע פת דומיא דחבית וחבית ודאי בנתערבה נאמרה ויש מי שמגלגל בזה דין האמור בהסיקו בעצי ערלה שאם בשלו על גבי גחלים הפת מותרת לא נאמר שבח עצים בפת אלא בשאבוקה כנגדו שכח השלהבת גומרת אפייתו ועל הדרך שבארנו במקומו בתנור שהסיקו בקלפי ערלה ושמא תאמר מה צורך לישן בהצנה אפשר שכל שיכול להעביר גורם האיסור בהצנה לכתחלה צריך לעשות כן ואע"פ שבחדש לא הצרכנו נתיצה לכתחלה בישן מיהא צריך הצנה לכתחלה שמא מתוך כך יבא לאפותו בכח השלהבת וגדולי המפרשים פי' הטעם הואיל ובזו גורם האיסור מפורסם ביותר ושהוא עיקר האפיה ומ"מ יש לפרש שלא הותרו גחלים אלא בעצי ערלה מפני שכל הנשרפין אפרן מותר אבל אשרה שאף אפרה אסור בשלה על גבי גחלים אסור וכמו שכתבנו שם בשני של פסחים וכן עיקר אלא שלדעת המתירים ראיתי גדולה מזאת לקצת מפרשים שאף לדעת האומר זה וזה גורם אסור על הגחלים מותר ומפני שאפר בעלמא הוא ומשום דבפסחים איתניא בשלה על גבי גחלים דברי הכל מותרת וכן נראין הדברים אלא שאין אנו צריכים לכך שהרי פסקנו זה וזה גורם מותר:

    נתערבה אותה הפת האסורה באחרות ולא הוכרה כלן אסורות בהנאה וי"מ הטעם משום דדבר שבמנין אינו בטל וגדולי המפרשים כתבו מפני שאיסורי ע"ז אוסרין בהנאה במשהו ואין להם בטול וכן עיקר שהרי כל פת במשמע אפילו ככרות שלא מבעל הבית שאינן דבר שבמנין וכן בבגד בין חשוב בין שאינו חשוב ור' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח והוא הנאת עצי האיסור ואינו צריך להוליך דמי אותה הפת וגדולי הפוסקים חולקים בזו להוליך דמי הפת ואין הדברים נראין הואיל ואין האיסור בעין אלא מוליך דמי עצים ואח"כ יותרו כל השאר בהנאה וכל שכן שמוכרן כלם לגוים חוץ מדמי האיסור שאין כאן הנאה בגופן ולפי דרכך למדת שהולכת הנאה ומכירה לגוי דברים חלוקין הם ולא דבר אחד כמו שפירשו רבים והראיה שנשתנה הלשון מזו לזו וכן שזו מיוחסת לר' אליעזר וזו לר' שמעון וודאי הולכת הנאה קילא ממכירה לגוי חוץ מאיסור שבו שהולכת הנאה נהנה מן האיסור עצמו בהולכת הנאתו לים ובמכירת כלו חוץ מן האיסור אינו נהנה מן האיסור עצמו ובפרק השוכר גם כן העלו דיין ביין צריך מכירה לגוים חוץ מדמי איסור אבל חבית בחבית דיו בהולכת הנאה ומ"מ יש צדדין שעושין כר' אליעזר ולא כר' שמעון ומפני שהם דברים הניקחים מן הגוים ושמא יחזור וימכור לישראל וזו של ר' אליעזר ר"ל מה שהתיר בהולכת הנאה אסופא קאי ר"ל אנתערבה ולא ארישא ר"ל אפה בו את הפת שכל שלא נתערבה אין הולכת הנאה מועלת כמו שבארנו למעלה אמרו לו אין פדיון לע"ז ואין כאן תקנה לא בהולכת הנאה לים המלח ולא במכירה לגוים חוץ מדמי האיסור ומ"מ הלכה כר' אליעזר ואם נתערבה באחרות שכלן נאסרו ואח"כ נתערבה אחת מן האחרות באחרות כל אותן השניות מותרות שספק ספקא הוא וכן התבאר לנו ממסכת זבחים פרק התערובת ע"ד א' שאמרה שם רב כן בהדיא ויש חולקין בה ואף הם משם אמרו מה שאמרו מפני ששמואל אמר שם שבע"ז ספק ספקא אסור ור' שמעון עמו אלא שהדברים נראין כדעתנו ומ"מ אם נתערבו כלן אסורות בודאי והוא ענין מה שגורסין במקצת ספרים ואחרות באחרות נטל הימנה כרכר והוא כלי האריגה שהאורג מריץ תמיד אחת לידו שניה אסור בהנאה ואם ארג בו את הבגד אותו בגד אסור ואין לו תקנה בהולכת הנאת עצי איסור לים המלח נתערב אותו בגד באחרים כולם אסורין בהנאה ולר' אליעזר יוליך הנאת עצי האיסור לים המלח וכן הלכה ואין צריך להוליך דמי הבגד הואיל שאין האיסור בעין אלא הנאת שבח עצים שבהם או מוכרן כולם לגוים חוץ מדמי האיסור ואף בהולכת הנאה לים המלח כתבו גדולי המפרשים במסכת פסחים שלא הותרו אלא במכירה לגוי או לשטחה להתכבד בה וכיוצא בזה אבל לא ללבשן שהלבישה לבגד כאכילה לפת והרבה חולקין בזו ומכח תלמוד המערב כמו שיתבאר למטה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנתחדשו עליה בגמרא עם מה שניתוסף בביאורה בדברי גאונים כך הוא:

    כשם שביארנו בפת שנתערבה באחרות ואח"כ נתערבה אחת מאלו באחרות שכל השניות מותרות כך הדין בבגד זה שאם נתערב באחרים שאסרנו את כלם אם נתערב אחד מאלו באחרים כלם מותרין בהנאה כלל גדול בע"ז ספקה אסור ספק ספקא מותר כיצד כוס של ע"ז שנפל לאוצר מלא כוסות כלם אסורות פירש אחד מהם לכוסות אחרות כלם מותרין וכן כל כיוצא בזה ויש חולקין בה מצד שהם פוסקים כר' יהודה במסכת זבחים פרק התערובות ואין הדברים נראין שם התבאר שטבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כלן בהנאה אני אומר של איסור נפלה ויש פוסקין בה דוקא בשנפלו שנים שאני אומר זו של איסור בכלל השנים היתה אבל לא באחת לבד וכן פסקוה גדולי המחברים ולא נראו דבריהם לא אמרו שם שנים שנים אלא ליאכל או לימכר שנים שנים שיש כאן היתר בודאי ואף בזו אין אנו פוסקים כן ואף הדעת מכרעת כדברינו בין שלא אמרוה שם אלא לדעת ר' אלעזר שאמר קירב אחד מן הראשים יקרבו כולם ונאמר שם שלא אמרה אלא בהקרבת שנים שנים כדי שתהא בכל העלאה מהם דבר העולה לרצון ויהא האיסור שבאותה העלאה כמאן דליתיה ואינו נרצה ולא נקפיד הואיל ומ"מ יש כאן העלאה לרצון אבל לענין הנאת אדם מה לי אם יאכל שנים שנים מה לי אם יאכל אחד אחד הרי אף שנים אין בו בטול איסור אף מן התורה התבאר שם גם כן שטבעת של ע"ז שנתערבה במאה טבעות ופירשו ארבעים לצד אחד וששים לצד אחד הארבעים מותרות שאני אומר אותה של איסור עם הרוב נשארה ואפילו נפלו כל אותן הארבעים למקום אחד מותרות הא אותן הששים אם נפלו כלם למקום אחד נאסר הכל שהרוב בצד אחד אנו אומרים שהאיסור שם בודאי נפל אחד מן הששים למקום אחר הכל מותר שהרי יש כאן שתי ספקות:

    זה שאנו מתירין בפת זו ובגד זה בהנאה כשנתערב באחרים בהולכת הנאה לים המלח לא נאמר כן אלא מפני שהאיסור אף בשלא נתערב אינו בעין אבל אם נתערבו עצי האשרה עצמן בשאר עצים אין הולכת הנאה מועלת שהרי אמרו אלו אסורין וכו' יין נסך וע"ז ועורות לבובין טבעת של ע"ז בשאר טבעות הואיל והאיסור בעין אין ניתרין בהולכת הנאה לים המלח שאין להם תקנה בפדיון והוא אצלי מה שאמרו בחבלי תלתן של כלאי הכרם שנתערבו באחרות שכלן ידלקו אם אין שם מאתים של התר ואע"פ שבבגד שצבעו בקליפי ערלה שנתערב באחרים אמרו גם כן שידלקו שאני צבע דחזיתא מילתא היא והרי הוא כאלו היה האיסור בעין וחבית בחבית שהותרו בהולכת הנאה לים המלח משום דסתם יינן דרבנן ויש מתירין אף בעצי אשרה וטבעת של ע"ז מיהא במכירת כלם לגוים חוץ מדמי איסורן ומגדולי המחברים חולקים אף בזו:

    יש מי שמפרש בדבר זה דרך אחרת לומר שלא הותר פת ובגד בהולכת הנאה לים המלח אלא בע"ז שתופסת דמיה הא בערלה וכלאי הכרם אין להם תקנה שהרי אף ר' אליעזר לא הזכירה אלא באיסורי ע"ז וקצת רבנים חולקים לומר בכל איסורין כן וכל שכן הוא ויש מתירין מיהא במכירה לגוים חוץ מדמי איסור שבהם ומ"מ יש אוסרין למכור לגוים בענינים אלו אלא דברים שאין ניקחים מהם כגון יין ודברים המבושלים שאין נאכלים כמות שהם היין אבל דברים הניקחים מהם כגון בגד והדומים לו אסור שמא יחזור וימכור לישראל ובתלמוד המערב שבמסכת ערלה אמרוה כן והוא שאמרו שם בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נטל ממנה כרכר אסור בהנאה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנאה ותנינן רשב"ג אומר ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי וא"כ לדעת זה מה יעשה בהן שהרי בלבישה אתה אוסרו זה בהולכת הנאה וכן במכירה לגוים אתה אוסרו אלא שנראה מכאן שבהולכת הנאה אף הלבישה מותרת ויש אומרים שלא אסרו מכירה לגוי מפני שחוזר ומוכרה לישראל אלא בשהמכירה הוא גוף הפדיון אבל בשהקדים בהולכת הנאה מוכרו לגוי ואינו חושש:

    גדולי הדורות כתבו שדבר שבמנין כאותם שאמרו אלו אסורין ואסורן בכל שהו וכו' אין להם תקנה בהולכת הנאה לים המלח ולא במכירה לגוי חוץ מדמי האיסור שבו ולא אמרו שם חבית בחבית שמותר חוץ מדמי יין נסך אלא בחביות פתוחות שאין כאן דבר שבמנין שאין זה אלא כנתערב יין ביין שהרי הריח הולך מזו לזו וכן שאינן חשובות להיות דבר שבמנין אלא בסתומות:

    13 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ונשתרי לך כו' דהתם תרוייהו ס"ל כרבנן דהכא כו' עכ"ל וצ"ע דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהכא פסקינן כר"א ושרי למכרן אפילו כ"א בפני עצמו כדעבד רב חסדא עובדא ולקמן בפרק בתרא פסקינן הלכתא כרשב"ג ודו"ק:

    בא"ד לא מתהני מיין נסך מידי משום דאיתיה לאיסור בעיניה עכ"ל הוא מגומגם ובדפוסים חדשים הגיהו משום דליתיה לאיסורא כו' ואפשר שהמגיה הבין דאיירי ביין דנתערב האיסור ואינו בעין ממש ואין זה מספיק דאדרבה הא אמרינן התם בהדיא דטפי אית לן למישרי למכור חוץ מדמי יין נסך שבו בחבית דאיתיה לאיסורא בעיניה מביין ביין ודו"ק:

    בד"ה ה"ג ואיבעית אימא דכ"ע אין עובדין לשברים כו' עכ"ל ממה שדחק רש"י לפרש עבודת כוכבים של חוליות הרי הן כשברי שברים כו' ובנבייה דמתני' דשברי שברים הן כו' נ"ל להגיה הכא בפרש"י דכ"ע אין עובדין לשברי שברים כו' והיינו כגירסא דשמעתין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה ונשתרי לך כו' ולא דמיא הך מלתא וכו' ומיהו כי מזבין ליה חוץ מדמי יין נסך שבו לא מתהני מיין נסך מידי כצ"ל. ומה שכתוב בספרים אח"כ משום דליתא לאיסורא בעיניה נ"ל דלא גרסינן ליה דאין לו שום קישור עם מה שלמעלה ממנו ועוד דלעיל מיניה כתב רש"י דחבית בחבית איסורא בעיניה מקרי וכ"ת דכוונתו של רש"י בזה לומר דדוקא נתערב חבית בחבית דכל חבית וחבית בספק איסור הוא לכך מותר למכור כולם ביחד חוץ מדמי יין נסך שבהם אבל אם נתערב יין ביין דיש בו ודאי תערובות איסור אינו מותר למכור חוץ מדמי יין נסך שבו וכדמסיק לקמן בפ' בתרא (עבודה זרה דף ע"ד) א"כ לא הוי ליה לרש"י למנקט האי לישנא משום דליתא לאיסורא בעיניה גם לא היה לו לרש"י לקצר כ"כ לשונו וגם רבינו נסים שהעתיק דברי רש"י לא הביא זה וע"ש ודו"ק:

    ד"ה ה"ג ואבע"א דכ"ע אין עובדים לשברי שברים והכא בעבודת כוכבים שהיתה של חוליות דקין וכו' כן נ"ל להגיה ודו"ק:

    תוס' ד"ה שקול ד' זוזי וכו' ולמוכרן כל אחד בפני עצמו אמר לו כן. ר"ל דאילו למוכרן כולן ביחד חוץ מדמי יין נסך שבהן בלא השלכת ד' זוזי לנהרא היה מותר:

    ד"ה לא דכ"ע עובדין לשברים וכו' וקשה דא"כ מאי מקשה לעיל לרשב"ל וכו'. יש לתמוה על דברי התוס' הללו דמשמע דר"ל דמאי מקשה ר"י לר"ל הא ריש לקיש לא התיר אלא בלא ראינו שנשתברה מאליה דנוכל לומר עובד כוכבים שברה אבל בראש דגון שאני התם דלא שברה עובד כוכבים וזה אינו דבהאי מימרא דר"י ור"ל דלעיל אתמר בה בהדיא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה ונצטרך לומר ולפרש לפי זה דר"ל שנמצא שנשתברה ואפשר שנשתברה מאליה וזה דחוק ועדיפא מיניה היה להם להתוס' להקשות על דברי רש"י בזה הלשון דלפי' רש"י דלא שרי שמואל אלא במצא שברי עבודת כוכבים דלא חזינן שנשתברה מאליה דאמרינן עובד כוכבים שבר וקשה הא ר"ל קא שרי בהדיא אפילו בעבודת כוכבים שנשתברה מאליה ושמואל ור"ל קמו בחד שיטה בשברי עבודת כוכבים וק"ל אבל לפי האמת לא קשה מידי לפי' רש"י משום דאע"ג דמותיב ר"י לר"ל ממתניתין דקתני המוצא שברי דמות הרי אלו מותרים הא שברי עבודת כוכבים אסורים כדלעיל ריש פרקין דנשמע מיניה דר"י אוסר גם במצא שברי עבודת כוכבים ור"ל מתיר גם בשברי עבודת כוכבים דמזה דקדקו התוס' בריש פרקין דשמואל כר"ל ס"ל בד"ה אמר שמואל מ"מ אינו מוכרח דלעולם לא קמו ר"ל ושמואל בחד שיטה דפשיטא דר"ל דמתיר אפי' בנשתברה מאליה כ"ש דמתיר במצא שברי עבודת כוכבים דיש לתלות ולומר שמא עובד כוכבים שברן אבל שמואל דאמר מצא שברי עבודת כוכבים מותרים אפשר דבנשתברה מאליה ס"ל כר"י דאסור אלא שר"י דמותיב לר"ל משברי עבודת כוכבים משום דרבי יוחנן אוסר גם בשברי עבודת כוכבים דלא כשמואל ודייק ממתניתין מצא שברי דמות וכו' הא שברי עבודת כוכבים אסורים וכ"ש עבודת כוכבים שנשתברה מאליה דאסורה ושני ליה ר"ל דליכא למידק ממתניתין הא שברי עבודת כוכבים אסורים והשתא לפי זה לא קשה מידי לפירוש רש"י והיינו נמי טעמא דהרי"ף והרא"ש דפסקו במצא שברי עבודת כוכבים כשמואל ובעבודת כוכבים שנשתברה מאליה פסקו כר"י משום דשמואל מצי שפיר סבר בנשתברה מאליה דאסור דלא כר"ל אע"ג דמתיר במצא שברי עבודת כוכבים הלכך בשברי עבודת כוכבים דמתיר שמואל ופליג בזה אר' יוחנן פסקו דלא כר"י דהוו שמואל ור"ל תרי לגבי דר"י אבל בנשתברה מאליה דלא פליג שמואל אר' יוחנן פסקו כר"י נגד ר"ל ודו"ק נראה לי:

    בא"ד ומ"מ לפי זה קשיא מאי פריך לעיל וכו' אבל התם לא היה דרכה לישבר וכו'. הלשון אינו מדוקדק ור"ל אבל לפי מה דפרישית דהכא מיירי שדרכה לנשר קסמין ושמואל ור"ל איירי באין דרכה להשתבר ולכך מתירין פריך שפיר ר"י לר"ל מראש דגון דהא התם לא היה דרכה לישבר והיה ראוי להיות מותר לר"ל וק"ל:

    רבי ישמעאל פרק רביעי :

    Maharam on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' שקול ארבע זוזי עיין יומא דף נה ע"ב תוס' ד"ה ונברור:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 49b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 49, Amud Bet, about 439 words in 21 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 21 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “מתני׳ נטל ממנה עצים אסורין בהנאה. הסיק…”

    2. Segment 217 words

      Opens “נתערבה באחרות כולן אסורות בהנאה, ר"א אומר:…”

      Named: רבה.

    3. Segment 330 words

      Opens “נטל הימנה כרכור אסור בהנאה. ארג בו…”

      Named: רב באחרים.

    4. Segment 425 words

      Opens “גמ׳ וצריכא, דאי אשמעינן קמייתא, בהא קאמר…”

    5. Segment 513 words

      Opens “ואי אשמעינן כרכור, בהא קאמרי רבנן, אבל…”

    6. Segment 629 words

      Opens “א"ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר…”

      Named: רב חסדא, רבה, אבא.

    7. Segment 718 words

      Opens “אמר רב אדא בר אהבה: לא שנו…”

      Named: רב אדא בר אהבה, רב חסדא.

    8. Segment 820 words

      Opens “ההוא גברא דאיתערב ליה חביתא דיין נסך…”

      Named: רב ליה, רב חסדא.

    9. Segment 920 words

      Opens “מתני׳ כיצד מבטלה? קירסם וזירד, נטל ממנה…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “גמ׳ אותן שפאין מה תהא עליהן? פליגי…”

      Named: רב הונא.

    11. Segment 1129 words

      Opens “תניא כמ"ד מותרין, דתניא: עובד כוכבים ששיפה…”

    12. Segment 1220 words

      Opens “איתמר: עבודת כוכבים שנשתברה, רב אמר: צריך…”

      Named: רב אמר, שמואל.

    13. Segment 1315 words

      Opens “אדרבה, דרך גדילתה מי מבטלא? אלא ה"ק…”

      Named: רבה.

    14. Segment 1410 words

      Opens “לימא בהא קמיפלגי, דמ"ס עובדין לשברין, ומ"ס…”

    15. Segment 1516 words

      Opens “לא, דכ"ע עובדין לשברין, והכא בשברי שברים…”

    16. Segment 1638 words

      Opens “ואיבע"א דכ"ע שברי שברים מותרין, והכא בעבודת…”

    17. Segment 174 words

      Opens “הדרן עלך כל הצלמים.…”

    18. Segment 1822 words

      Opens “מתני׳ רבי ישמעאל אומר: שלש אבנים זו…”

      Named: רבי ישמעאל.

    19. Segment 1917 words

      Opens “גמ׳ בשלמא רבנן קסברי עובדין לשברים, נראות…”

    20. Segment 2020 words

      Opens “אלא ר' ישמעאל מאי קסבר? אי עובדין…”

    21. Segment 2134 words

      Opens “אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן:…”

      Named: רב יצחק בר יוסף.

    Sages named on this page

    • Rav Adda bar Ahava [the First] · Amoraim · First generation of Amoraim

      Rav Adda bar Ahava, a first-generation Amora and a leading disciple of Rav, was renowned for his piety, miraculous experiences, and exceptional…

      Source: Avodah Zarah 49b · Segment 7 — “אמר רב אדא בר אהבה: לא שנו אלא פת,…

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Avodah Zarah 49b · Segment 18 — “מתני׳ רבי ישמעאל אומר: שלש אבנים זו בצד זו…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 49b · Segment 21 — “אמר רב יצחק בר יוסף א"ר יוחנן: בידוע שנשרו…

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Avodah Zarah 49b · Segment 6 — “…רב חסדא אמר זעירי: הלכה כר"א איכא דאמרי, אמר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 49b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026