Talmud Builders

    Avodah Zarah 60b

    Chapter 4 - Rabbi Yishmael

    גם: עבודה זרה דף ס׳ ע״ב, פרק ד׳ רבי ישמעאל

    English translation - Avodah Zarah 60b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that split lengthwise from top to bottom, and a certain gentile jumped up and encircled it with his arms in order to prevent the wine from spilling. Rafram bar Pappa, and some say it was Rav Huna, son of Rav Yehoshua, deemed it permitted to sell the wine to gentiles, as the wine was rendered prohibited only for drinking but not with regard to deriving benefit. The Gemara notes: This statement applies only in a case where it split lengthwise. But where the barrel split widthwise and the gentile held the top and bottom halves together, it is permitted even for drinking. What is the reason that the wine is permitted? The gentile is merely performing the action of a brick by weighing the barrel down, and he is not doing anything to the wine.

    2The Gemara relates: There was a certain gentile who was found standing in a winepress. Rav Ashi said: If there is enough wine in the winepress that it is moist enough to moisten other items, the winepress requires rinsing and requires a more thorough cleansing, as the Gemara will explain (74b). But if there is not enough wine to moisten other items, merely rinsing is sufficient for it.

    3MISHNA: In the case of a gentile who was found standing next to the wine collection vat, if there is a loan owed by the owner of the wine vat to the gentile, the wine is prohibited. Since the gentile maintains that he has a right to the owner’s property he has no compunctions about touching the wine. But if there is no loan owed by the owner of the wine vat to the gentile, the wine is permitted, as it is assumed that the gentile did not touch the wine that was not his.

    4If a gentile fell into the wine collection vat and emerged from it, or if he measured the wine in the winepress with a pole without touching it with his hands, or if he cast a hornet out of the wine by means of a pole and the pole touched the wine, or where the gentile was removing the foam that was on the top of a fermenting barrel of wine; with regard to all these cases there was such an incident. And the Sages said that the wine may be sold to gentiles, as it is permitted to derive benefit from the wine, but not to drink it. And Rabbi Shimon deems the wine permitted even for drinking. In a case where a gentile took the barrel of wine and threw it, in his anger, into the wine collection vat, this was an incident that occurred and the Sages deemed the wine fit for drinking.

    5GEMARA: The mishna teaches that in the case of a gentile who was found standing next to a wine collection vat, if the owner of the vat owes money to the gentile the wine is prohibited. Shmuel says: And this halakha applies only when the loan includes the qualification that the gentile has a lien on that wine, as only then does the gentile feel that he is entitled to touch the wine.

    6Rav Ashi said: The wording of the mishna is also precise according to Shmuel’s interpretation, as we learned in the following mishna (61a): In the case of a Jew who renders the wine of a gentile permitted by treading the gentile’s grapes so that the wine can be sold to Jews, and he then places the wine in the gentile’s domain until he sells it, the halakha depends on the circumstances. If that one, the gentile, writes for the Jew: I received money from you in payment for the wine, even though he did not yet receive the actual payment, the wine is permitted. This is because the wine is considered the Jew’s property and there is no reason to suppose that the gentile might touch it. But in a case where the Jew desires to remove the wine and the gentile does not allow him to do so until the Jew gives him the money due to him, this was an incident that occurred in Beit She’an and the Sages deemed the wine prohibited.

    7Rav Ashi explains: The reason that the wine is prohibited is that the gentile does not allow the Jew to remove the wine, and therefore the gentile is considered to have some degree of ownership of the wine. Therefore, one can infer that if the gentile allows him to remove the wine, the wine is permitted, even though the Jew still owes him money. One may conclude from the mishna that in order for the wine to be prohibited we require the loan to include the qualification that the gentile has a lien on that wine. The Gemara affirms: One may conclude Shmuel’s principle from the mishna.

    8§ The mishna teaches that if a gentile fell into the wine collection vat and emerged, it is not prohibited to derive benefit from the wine. Rav Pappa says: The Sages taught this halakha only in a case where the gentile emerged from the vat dead. But if he emerged alive, the wine is prohibited. The Gemara asks: What is the reason that the wine is prohibited? Rav Pappa said: Since the gentile was rescued from death, he considers that day like their festival day, and he offers the wine as an idolatrous libation in thanksgiving.

    9§ The mishna teaches that if a gentile measured the wine in the winepress with a pole, or if he cast a hornet out of the wine by means of a pole, or if he removed the foam on top of a fermenting barrel of wine, with regard to all these cases there was such an incident, and the Sages said that the wine may be sold to gentiles but one may not drink it. And Rabbi Shimon deems the wine permitted even for drinking. Rav Adda bar Ahava says: May blessings rest upon Rabbi Shimon’s head, as his reasoning is clear. When he deems the wine permitted, he deems it permitted even with regard to drinking, and when he deems the wine prohibited, he deems it prohibited even with regard to deriving benefit from it.

    10Rav Ḥiyya, son of Abba bar Naḥmani, says that Rav Ḥisda says that Rav says, and some say that Rav Ḥisda says that Ze’eiri says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. There are those who say that Rav Ḥisda says: Abba bar Ḥanan said to me: This is what Ze’eiri says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Despite this, the Gemara concludes: But the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    11§ The mishna teaches: With regard to the case where a gentile took a barrel of wine and threw it, in his anger, into the wine collection vat, this was an incident that occurred and the Sages deemed the wine fit for drinking. Rav Ashi says: With regard to any form of contact through which a zav renders an object ritually impure, in a case where a gentile has that same type of contact with wine, he renders it wine used for a libation. In the case of any form of contact through which a zav does not transmit ritual impurity, leaving an object ritually pure, a gentile does not render the wine with which he has contact wine used for a libation.

    12Rav Huna raised an objection to Rav Ashi from the mishna: With regard to the case where a gentile took the barrel of wine and threw it, in his anger, into the wine collection vat, this was an incident that occurred in Beit She’an and the Sages deemed the wine fit for drinking. One may infer that if the gentile threw the wine in his anger, yes, it is permitted. But if it was not in his anger the wine is not permitted, even though in the case of a zav , if he threw an object at a vessel, it does not render the vessel impure.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאיפקעה לאורכה - כשהיא יושבת זקופה נסדקה מלמעלה למטה וביקש חציה ליפול אילך וחציה ליפול אילך:

    חבקה - בין זרועותיו וחיברה עד שהביאו כלי:

    לזבוני לעובדי כוכבים - דהא לא שכשך. ואפילו שקירב החצאין זו לזו והוי נוגע ביין ע"י חצאי החבית לא הוי כנוגע בקנה דהתם משכשך בקנה אבל הכא ליכא שכשוך מידי:

    אבל לפותייה - הואיל ואין נבדלות זה מזה שהרי חציה העליון יושב על התחתון אלא שיוצא מעט מעט והעובד כוכבים הכבידן זו לזו ולא הוי נוגע ודחק יין החבית:

    אלא מעשה לבינה - בעלמא קא עביד כלבינה הנתונה ע"פ החבית ומכבידתה:

    דהוה קאי במעצרתא - דישראל ולא היה בה יין אלא משקה טופח עליהן:

    ניגוב - אפר ומים ואפר כדמפרש לקמן בהשוכר (עבודה זרה דף עה.):

    מתני' אם יש לו עליו מלוה - על ישראל אסור לפי שלא ירא ליגע דסבר אי אמר לי מידי אמינא ליה תניהו לי בחובי:

    נפל - העובד כוכבים בבור מלא יין אע"פ דנגיעה ממש הואיל ושלא בכוונה הואי:

    מדדו בקנה - אע"ג דנתכוין הואיל ולדבר אחר נתכוין והא נגיעה לאו ממש היא אלא ע"י הקנה:

    או שהיה מטפיח כו':

    המרותחת - שהיתה מחמצת ומעלה רתיחות וטיפח בידו ממש על הרתיחות אין דרך ניסוך בכך ומותר בהנאה:

    זה היה מעשה - והכשירוהו אף בשתיה:

    גמ' על אותו יין - שעשה לו ישראל את היין הזה אפותיקי לגבות הימנו דהשתא סמכה דעתיה ונגע ולא מירתת אבל לא היתה לו מלוה על אותו יין אע"פ שיש לו מלוה על בעליו מותר בשתיה דמירתת ולא נגע:

    המטהר יינו של עובד כוכבים - ישראל שדרך ענבים של עובד כוכבים בהיתר כדי למכרו לישראל ואין נותן מעות לעובד כוכבים עד שימכרנו לאחר זמן ונותן ברשותו של עובד כוכבים:

    והלה כותב לו התקבלתי - אם כותב לו העובד כוכבים התקבלתי ממך מעות כלומר הריני כאילו קבלתי מעות שאיני מעכב בידך להוציא יין מרשותי בכל עת שתרצה:

    מותר - אם יש מפתח או חותם ביד ישראל:

    זה היה מעשה בבית שאן ואסרו - דכיון דיש לו מלוה על אותו יין מאי דבעי עביד אבל מלוה שאינה על אותו יין כמי שאין לו עליו דמי דקתני רישא הלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר והא הכא דיש לו מלוה דמי היין עליו וקתני דכיון דלאו על אותו יין הוא מותר:

    דדמי עליה כיום אידם - ואזיל ומודה על שניצל ומסתמא נסכיה בעלייתו ואסור בהנאה:

    ומסקנא דמילתא מסיק תלמודא ואין הלכה כר"ש:

    כל שבזב טמא - לא איירי רב אשי בהיסט כלל אלא במגע ולא אתא לאשמעינן אלא זרק בעובד כוכבים דלא אסר וה"ק כל מגע שבזב טמא כגון בחבורין בין בידו בין בקנה שאם העובד כוכבים זב והיין כלי או אדם מטמא בזב אף היין נעשה בכך יין נסך כגון אדם הנוגע בזב בין שנגע בו הזב ממש בין בקנה טמא אף היין שנגע בו עובד כוכבים בין בידו בין בקנה נעשה יין נסך. וליכא למימר דרב אשי אהיסטו של זב נמי קאי דאמר רב אשי לעיל (עמוד א) זיקא בין מליאה בין חסירה שרי ודכוותה בהיסט של זב טמא:

    שלא בחמתו לא - אלמא זרק העובד כוכבים עשה יין נסך ואילו זב שזרק חפץ בכלי לא טימאו:

    עבודה זרה 60 עמוד ב

    1דאיפקעה לאורכה, אידרי ההוא עובד כוכבים חבקה, שרייה רפרם בר פפא, ואי תימא רב הונא בריה דרב יהושע, לזבוני לעובדי כוכבים וה"מ דפקעה לאורכה, אבל לפותייה אפילו בשתיה שרי. מ"ט מעשה לבינה קעביד.

    2ההוא עובד כוכבים דאשתכח דהוה קאי במעצרתא, אמר רב אשי: אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ובעי ניגוב, ואי לא בהדחה בעלמא סגי ליה.

    Mishna

    3עובד כוכבים שנמצא עומד בצד הבור של יין, אם יש לו מלוה עליו אסור, אין לו מלוה עליו מותר.

    4נפל לבור ועלה, מדדו בקנה, התיז את הצרעה בקנה, או שהיה מטפיח ע"פ חבית מרותחת בכל אלו היה מעשה ואמרו: ימכר, ור"ש מתיר. נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור, זה היה מעשה והכשירו.

    Gemara

    5אמר שמואל: והוא שיש לו מלוה על אותו יין.

    6אמר רב אשי: מתני' נמי דיקא, דתנן: המטהר יינו של עובד כוכבים ונותנו ברשותו, והלה כותב לו: ״התקבלתי ממך מעות״ מותר, אבל אם ירצה ישראל להוציאו ואין מניחו עד שיתן לו מעותיו, זה היה מעשה בבית שאן ואסרו.

    7טעמא דאין מניחו, הא מניחו שרי, ש"מ מלוה על אותו יין בעינן. ש"מ:

    8נפל לבור ועלה. אמר רב פפא: לא שנו אלא שעלה מת, אבל עלה חי אסור. מ"ט אמר רב פפא: דדמי עליה כיום אידם.

    9מדדו בקנה כל אלו היה מעשה ואמרו: ימכר, ור"ש מתיר. אמר רב אדא בר אהבה: ינוחו לו לר"ש ברכות על ראשו, כשהוא מתיר מתיר אפילו בשתיה, וכשהוא אוסר אוסר אפילו בהנאה.

    10א"ר חייא בריה דאבא בר נחמני, אמר רב חסדא אמר רב, ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי: הלכה כר"ש איכא דאמרי, אמר רב חסדא: אמר לי אבא בר חנן, הכי אמר זעירי: הלכה כר"ש ואין הלכה כר"ש:

    11נטל חבית וזרקה [בחמתו] לבור, זה היה מעשה [והכשירו]. אמר רב אשי: כל שבזב טמא בעובד כוכבים עושה יין נסך, כל שבזב טהור בעובד כוכבים אינו עושה יין נסך.

    12איתיביה רב הונא לרב אשי: נטל את החבית וזרקה בחמתו לבור, זה היה מעשה בבית שאן והכשירו. בחמתו אין, שלא בחמתו לא!

    Tosafot

    מעשה לבינה קעביד - ואף בשתיה נמי שרי פי' רשב"ם וז"ל עובד כוכבים המהדק מגרופות של גיגית מלא יין כדי שיתחברו סדקין שבאו בה מלמעלה למטה אין זה כמחבק חבית לאורכה דחבית מבוקעת מזומנת ליפול חציה אילך וחציה אילך וכשהוא מחבקה מחבר כל היין זה לזה אבל גיגית יין במקומו עומד ע"י הדוקו הראשון וסדק קטן יש שם והוא מהדקו וכן בחביות של עץ שלנו אבל דבר זה אסור להיות עובד כוכבים תוחב נעורת או מטלית בסדק ובחבור השוליים לסתום מפני שנוגע ביין עכ"ל ור"י היה אומר דמותר להיות העובד כוכבים תוחב נעורת סביב השוליים במקום שמתחברין אל דופני החבית ומשם היין זב ויוצא כי הנעורת שתוחב אינו כנגד יין שבפנים לפי שראשי השוליים מפסיקין שתחובין בחריצין שבדופני החבית סביב ואפי' באמצע חיבור השוליים נותן בו העובד כוכבים הנעורת ובלבד שלא יהא שם חלל ורבינו שמואל אומר דאם יש חבית שמטיפה דרך שוליים יכול העובדי כוכבים להדוק שם נעורת בסדקין דהוי כמו לפותייה ומעשה לבינה אבל אם הוא שותת הרבה יש ליזהר כי אז נוגע העובד כוכבים ביין ומיהו אם אינו נוגע ביד אלא בסכין כיון שאינו מתכוין רק לסתום ולא ליגע ביין הוי ליה מגע עובד כוכבים שלא בכוונה ע"י ד"א ושרי לפירוש ר"ת וטוב שישים הישראל המטלית או הנעורת עד שיסתם קצת והעובד כוכבים יהדקנו בהיתר כר"ת שכתבתי למעלה:

    אי איכא טופח להטפיח - תימה היכא דליכא טופח ע"מ להטפיח אי חשיב יין לגבי ניסוך א"כ הדחה וניגוב בעי ואי לאו יין הוא הדחה נמי לא ליבעי ופרשב"ם דפשיטא דיין הוא ושייך בו ניסוך אבל מ"מ הוא אינו חבור לאותו הבלוע בתוך הגת דהכי אמרי' לקמן טופח [שלא] ע"מ להטפיח ליכא למיחש משום איסור בלוע:

    בעיא הדחה ובעיא ניגוב - בחנם הזכיר הדחה דכל ניגוב צריך שיתן מים תחלה אלא לפי שהיה רוצה לומר ואי לא בהדחה סגי נקט הדחה כתב רשב"ם ומיהו אנן לא עבדינן ניגוב בגתיות של עובדי כוכבים אלא הדחה בעלמא וסמכינן אראיות שבפרק אחרון (לקמן עבודה זרה דף עד: ד"ה דרש) דלא בעיא ניגוב:

    דיקא נמי דקתני כו' והלה כותב לו התקבלתי - שעתה אין לו כלום על היין אע"פ שיש לו מלוה חוב דמי היין מותר פ"ה כאן אם יש (שם) מפתח או חותם ביד ישראל וכן פר"ת וקשיא דא"כ מאי ראיה היא לכאן שאני התם דיש מפתח או חותם ביד ישראל אבל הכא שעומד בצד הבור בלא מפתח וחותם שמא יש לאסור וי"ל שסברת התלמוד כך כי היכי דברשות העובד כוכבים כי יש מפתח וחותם חשוב יינו של ישראל כשהעובד כוכבים מניחו להוציאו כך ברשותו של ישראל אף בלא מפתח וחותם מיקרי יינו של ישראל כיון שאין לו מלוה על היין אע"פ שהישראל חייב לו מעות:

    כל שבזב טמא כו' - כל עיקרו של כלל זה לא בא אלא להתיר זריקה שהרי זב המסיט יין נטמא או אם נושאו על כתפו אפי' בכלי אבנים טמא ובעובד כוכבים היסט מותר כדאמרינן גבי זיקא בין מליאה בין חסירה שרי וגם אם ישב על החבית לא מנסכו ובזב טמא וכן כלל כל שבזב טהור לאו דוקא שהרי קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור טהור ואילו בעובד כוכבים עושה יין נסך וכן הלכה שאם זרק אבן או כל דבר ליין ואפילו בכוונה שהוא מותר בשתיה כן הורה ר' יוסף טוב עלם וכתב הרב רבי משה מקוצי דה"ה שאם זרק לתוכו מים שלא בכוונת מזיגה שיהא מותר בשתיה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ההוא גוי דאשתכח בי מעצרתא, אמר רב אשי אי איכא טופח על מנת להטפיח בעיא הדחה וניגוב. פירוש באפר ומים ואפר, כדאמרינן פרק השוכר (עה, א), ואי לאו בהדחה בעלמא סגי. ואם תאמר ואפילו בטופח על מנת להטפיח אמאי בעיא הכשר של כלים, דהא תנן (לקמן) נכרי שנמצא עומד בצד הגת וכו' אם אין עליו מלוה מותר, יש לומר דהתם בגת מלאה יין שנתפס עליו כגנב, ומשום הכי אמרינן דגוי מזהר זהיר ודאי ולא נגע ביה כלל דלא ליהוי נתפס עליו כגנב, אבל הכא דליכא כלל [יין] לא מירתת גוי למנגע במעצרתא, דאיהו לא ידע דאיכא הפסד של כלים בנגיעתו בקרקעיתו של גת משום משקין נטפחין ששם, כן נראה לי. ואכתי קשה לי למה הפרישו בזה בין טופח על מנת להטפיח לטופח, דאי חשבינן ליה לגת ככלי דאינו מכניסו לקיום לגמרי, אפילו בטופח על מנת להטפיח לא ליבעי אלא הדחה בעלמא, ואי מעלינן ליה טפי מכלי שאינו מכניסו לקיום מפני ריבוי היין שעומד שם כל ימי הגתות כמו שכתבנו בפרק אין מעמידין, אם כן כיון דמחמת דינו של גת הוא דנצרך נגוב, אפילו בטופח לבד ניבעי נגוב, דהא אין הכשרו תלוי בריבוי יין ובמיעוטו. ואם תאמר שטופח על מנת להטפיח יש לו דין יין נסך כיון שיכול לשכשך בו מעט, אבל בטופח שאינו יכול לשכשך בו כלל אין בו תורת יין נסך, אם כן אפילו הדחה נמילא ליבעי. ונראה שהראב"ד ז"ל נשמר מעט מזה, שכתב בעיא הדחה ונגוב מפני שהיין מרובה על פניו לא יסור ממנו היטב כי אם בהדחה ונגוב, אי נמי מפני אותו ריבוי היין שעליו בולע ממנו מעט וכדי לבטל בו אותו הטעם בעי נגוב. והטעם השני יותר נכון, ואין שניהם מספיקין להוציא מידי ספיקן של קושיות למעיין בהן, ועדיין אנו צריכין לתרוץ אחר כנ"ל. וגת זה שהזכירו כאן מיירי בשל עץ ושל אבן שאינם מזופתין, ואפילו כשדרך בהן, דהכי משמע לקמן בפרק השוכר (עבודה זרה עד, ב) דבעי נגוב, אי נמי בשל אבן מזופת ובשלא דרך בה, אבל בשל אבן מזופת ודרך בו לא סגי בניגוב עד שיקלוף את הזפת. ושל עץ ושל אבן שאינם מזופתין ולא דרך בהם בהדחה בעלמא סגי להו, ושל עץ מזופת אף על פי שלא דרך בה קלוף בעי, וכדברי רש"י ז"ל וגרסתו דגריס לקמן על משנת הגת של אבן וכו' (שם) אמר רבא לא שנו אלא שזפתה אבל דרך בה לא בעיא נגוב, ופירש הוא ז"ל: דבהדחה בעלמא סגי, ובגת של ישראל שאינה זפותה והיא בלועה מתחלתה מן ההיתר אפילו בהדחה בעלמא סגי ליה. אף כאן לא מיירי אלא בשל אבן זפותה דוקא ובשלא דרך בה. ומה שכתב הראב"ד ז"ל דמיירי בשל עץ חדש שלא נשתמשו בו כי אם פעם ושתים, אבל אם הוא ישן בהדחה סגי דלא בלע, דדבר שאין מכניסו לקיום הוא ובשכשוך סגי להו כחצבי שחמי דארמאי ופתיותא דבי מכסי (לג, ב) לא מיחוור, דאי דבר שאין מכניסו לקיום קרינן ליה אפילו חדש לא ליבעי ניגוב, דאי משום דבלע אם כן אתה מצריך נגוב לכל כלי עץ חדש שנשתמש בו יין ביד גוים, וזה אינו. וכבר הארכנו בזה בפרק אין מעמידין.

    אמר שמואל והוא שיש לו מלוה על אותו היין, אמר רב אשי אף אנן נמי תנינן המטהר יינו וכו' והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר. פירש רש"י ז"ל: והוא שיש מפתח וחותם ביד הישראל. ואיכא למידק אם כן מאי קא מייתי מינה סייעתא דאין הנדון דומה לראיה, דשאני התם דאיכא מפתח וחותם ביד ישראל ודין הוא שיהא מותר כיון דלית ליה מלוה על אותו היין ממש. ויש לומר דהכי קא מוכח, דברשותו של הגוי כי איכא מפתח וחותם ביד ישראל מותר אם אין לו לגוי אפותיקי על אותו היין, וכי אין מניחו להוציאו אסור, והוא הדין ברשות הישראל בלא מפתח וחותם אם יש לו לגוי אפותיקי על אותו ין אסור דלא מרתת ונגע ביה, ואם אין לו עליו אפותיקי מותר ואף על פי שהישראל חייב לו מעות.

    טעמא דאין מניחו להוציאו הא מניחו להוציאו שרי - קשיא לי אמאי אצטריך ליה למידק מדיוקא דסיפא דטעמא דאין מניחו, בלא דיוקא שמעינן לה מרישא דקתני והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות מותר, דאלמא כל היכא דכתב לו שהוא כאלו קבל ממנו מנות היין מותר, ואף על פי שזקפן עליו במלוה, דהתקבלתי הכי משמע שהוא מסלק שעבודו מכאן כאלו קבלם ויהיה עליו חוב ממקום אחר, ולא משמע פרעון, דאם כן למה ליה כתיבתו לימא ופרעו, ומחילה גמורה נמי לא משמע, דלא עביד גוי דמחיל דמי יינו, ור"ח ז"ל נמי פירש והלה כותב לו התקבלתי, (שיש) [שהנכרי] כתב לו התקבלתי ממך מנה והרי הוא עליו כתוב. ויש לומר דאי מרישא הוה אמינא דהכי קאמר והלה כותב לו התקבלתי ממך מעות היין וזקפו עליו במלוה ומרוחא ליה זימנא מותר, דכיון דלית ליה אפותיקי על היין וזימנא דמלוה אכתי לא מטא שרי, דהוה ליה כאלו אין לו עליו מלוה כלל, אבל אם הגיע זמנו אף על פי שאין לו אפותיקי על היין כלל אסור, לפי שאינו ירא ליגע דמימר אמר אי אמר לי מידי אמינא ליה תנהו לי בחובי, ומשום הכי אצטריך לדיוקא דסיפא דדוקא כשאינו מניחו להוציא היין עצמו אסור דהוה ליה כדידיה, הא מניחו שרי, כן נראה לי.

    אמר רב אשי כל שבזב טמא בגוי עושה יין נסך - פירוש בנגיעה ממש בין בידו בין בדבר אחר בחבורין. ולאו כללא הוא לכל מילי, שהרי בזב היסטו אסור ובגוי אינו עושה יין נסך, כעובדא דלעיל (עבודה זרה ס ע"א) דזיקא בין מליא בין חסיר וכובא חסירא דשרי. וכל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך גם כן אינו כלל לכל דבר, שהרי היסט במגע סתרים בזב טהור כגון קנה בקומטו של זב והסיט בו את הטהור (נדה מג, א) דהיסט של בית הסתרים היא, ובגוי עושה יין נסך, אלא לא בא להתיר אלא זריקה דבשלא חבורין היא ובזב טהור, ובגוי אינו עושה יין נסך אלא בדאזיל מניה ושלא (מחמתו) [בחמתו]. ורבותינו חכמי הצרפתים ז"ל פסקו כי הא דרב אשי, וכן פסק רבנו שמואל ז"ל. אבל הרי"ף ז"ל השמיטה, וכתב הרמב"ן נ"ר דנראה שהוא סובר דרב אשי דאמר הכין לית ליה גזרה בכחו ביין נסך, וכדאמר רב אשי לעיל במעצרתא זיירא ללישנא קמא אפילו בכחו שרי, ולדידיה אפילו מוריק אורוקי אפילו בכוונה שרי, ולית הלכתא כוותיה, והגוי עושה יין נסך בזריקה כמו שעושה במוריק אורוקי. וצריכא רבא ואין טעמו של רבנו מספיק בעיני, דהא אמרינן באיכא דאמרי במעצרתא זיירא דאפילו רב אשי לא פליג בכחו דאסיר, אלמא במוריק אורוקי מודה הוא דאסור, והכי נמי לא בא להתיר כחו אלא זריקתו כמו שכתבנו.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 60b

    Avodah Zarah 60b. The full printed text of this folio side - 12 numbered segments, about 314 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 60b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026