Talmud Builders

    Avodah Zarah 72b

    Chapter 5 - HaSokher et HaPoel

    גם: עבודה זרה דף ע״ב ע״ב, פרק ה׳ השוכר את הפועל

    English translation - Avodah Zarah 72b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1if there is a remnant of wine left in the funnel, it is rendered forbidden. In what manner is this remnant of wine rendered forbidden? Is it not by the stream of wine going down from the funnel into the gentile’s vessel, thereby connecting the gentile’s vessel and the funnel and rendering the wine in the funnel forbidden? Conclude from it that a stream constitutes a connection.

    2Rabbi Ḥiyya teaches that the mishna is referring to a situation where the wine in the gentile’s jug rose and reached the funnel. The Gemara infers: But in a case where the wine in the jug did not rise and reach the funnel, what is the halakha ? It is not forbidden. Therefore, resolve the dilemma and conclude that a stream is not a connection. The Gemara rejects this inference: No, Rabbi Ḥiyya means to say that in a case where the wine in the jug rose and reached the funnel you can resolve the dilemma and conclude that it is forbidden, but with regard to a stream the dilemma remains unresolved.

    3The Gemara suggests: Come and hear a proof from the second topic discussed in the mishna: In the case of one who pours wine from one vessel into another vessel, the wine left in the vessel from which he poured is permitted. The Gemara infers: But the stream of wine between the two vessels is forbidden. Conclude from it that a stream constitutes a connection.

    4The Gemara raises an objection to this proof: If a stream constitutes a connection, even the wine inside the vessel being poured from should also be forbidden. The Gemara responds to this objection: This is not difficult. It is the case where the one pouring the wine interrupts the flow, so the reason the wine in the vessel being poured from is permitted is that the stream is interrupted; but in any case, a stream is considered a connection.

    5The Gemara rejects the proof: According to your reasoning, say that there is an inference from the latter clause of the mishna: It is the wine in the vessel into which he poured that is forbidden due to the forbidden remnant of wine in the funnel, but by inference, the stream of wine between the two vessels is permitted, contrary to the conclusion from the previous clause. Rather, no inference is to be learned from this mishna.

    6The Gemara suggests: Come and hear another proof from a baraita : In the case of one who pours wine from a barrel into a wine cistern containing forbidden wine, the stream of wine coming from the rim of the barrel downward is rendered forbidden. Evidently, a stream constitutes a connection. Rav Sheshet interpreted this baraita as referring to a gentile pouring the wine from the barrel into the cistern, and the wine streaming out of the barrel is rendered forbidden because it came from the gentile’s force, i.e., the stream was powered by the gentile’s action. If a gentile moves wine, the wine is forbidden, even if the gentile did not touch it. The stream is not rendered forbidden by virtue of its connection to the wine in the cistern.

    7The Gemara raises an objection to this interpretation: If the reference is to a gentile who pours the wine, even the wine inside the barrel is rendered forbidden, because the gentile is also powering the movement of the barrel itself. The Gemara responds to this objection: The halakha that a gentile’s force renders wine forbidden is by rabbinic law. With regard to the wine that is poured out of the barrel, the Sages decreed that it is forbidden; but with regard to the wine that remains inside the barrel, the Sages did not decree that it is forbidden.

    8The Gemara relates accounts of how the Sages ruled concerning this matter: Rav Ḥisda said to certain wine retailers: When you measure wine for gentiles, pour with interruptions, rather than in a smooth steady stream, or toss it out in a single action that does not create a steady stream. Rava said to certain wine pourers: When you pour wine, do not let a gentile approach to help you, lest you let your guard down and rest the vessel in the gentile’s hands, and the wine will emerge due to his force and will be rendered forbidden.

    9The Gemara relates: There was an incident involving a certain man who siphoned wine from a barrel with a large tube and a small tube. A gentile came and rested his hand upon the large tube. Rava deemed the entire quantity of wine forbidden, including the wine that was still in the barrel.

    10Rav Pappa said to Rava, and some say it was Rav Adda bar Mattana who said this to Rava, and some say it was Ravina who said this to Rava: By what mechanism was the wine rendered forbidden? Was it by the stream of wine that went through the large tube, which was rendered forbidden by the contact of the gentile, and the rest of the barrel was rendered forbidden by the connection with that stream? Should one conclude from this ruling that a stream constitutes a connection? Rava rejects this inference: It is different there, as all of the wine in the barrel is drawn toward the large tube and the small tube, and so it is as though the gentile had touched all of the wine in the barrel.

    11Mar Zutra, son of Rav Naḥman, says: For a Jew and a gentile to drink simultaneously from a vessel with tubes for several people to drink from [ kenishkanin ] is permitted. And this statement applies only in a case where the Jew stops drinking first, before the gentile; but if the gentile stops drinking first, it does not apply and the wine is forbidden, as wine from the gentile’s mouth returns to the vessel and renders all of the wine forbidden. Rabba bar Rav Huna happened to come to the house of the Exilarch, and he permitted them to drink from a kenishkanin together with gentiles.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הא עכבת יין - דמשפך במאי איתסר הא לא נגע משפך ביין נסך משירד לתוך הצלוחית:

    אלא בנצוק - שחיבר יין שבמשפך ליין שבקרקעיתה של צלוחית:

    תני רבי חייא - במתניתיה להך מתניתא ומוסיף בה:

    שפחסתו צלוחיתו - והכי קתני לה נטל המשפך ומדד לתוך צלוחית של עובד כוכבים והרי פחסתו צלוחיתו וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור דכיון שנתמלאת צלוחיתו עד שפחס היין בשולי המשפך שנתחבר ממש יין שבמשפך ליין נסך: ומקשינן כיון דהך דרבי חייא מתני' היא וקתני שפחסתו צלוחיתו הא לאו הכי שרי תפשוט דנצוק אינו חיבור:

    ומשני לא שפחסתו צלוחיתו תפשוט לך דאסיר - והיא גופה איצטריכא לאשמועי' דלא תימא הא נמי דמיא לנצוק ולא תיתסר אבל נצוק תיבעי לך ומהכא לא דייקי בה התירא דהא גופא איצטריך:

    המערה מכלי אל כלי - סלקא דעתיה בישראל עסקינן:

    דמפסוקי פסוקי - קוד' שירד הקילוח לתוך כלי העובד כוכבים יפסוק ראש הנצוק מכלי העליון דהשתא ליכא חיבור מידי אבל דביני ביני דמיחבר ע"י נצוק אסור לקלטו מן האויר לשתותו וה"נ מחבית לבור ומה שבבור יין נסך:

    דגואי לא גזור רבנן - והלכה כרב ששת שאין אדם חלוק עליו ואם שפך עובד כוכבים [מן] הכלי מותר מה שנשאר בכלי:

    קטופי - שיפסוק ראש העליון של נצוק קודם שיגיע ראש התחתון לכלי העובד כוכבים ואי נגע מקמי דליפסוק ראש העליון תו לא מהני קיטוף דאיתסר לה בנצוק דס"ל נצוק חיבור וכן הלכה:

    נפצי נפוצי - יעמדו מרחוק ויזרקו היין לכליו של עובד כוכבים כי היכי דלא ליהוי נצוק:

    שפוכאי - פועלין ישראל הרגילים לערות יין מכלי אל כלי:

    ושדית ליה עלויה - שמא הניחו את כל הכלי שמערין ממנו ביד העובד כוכבים והוא יערה לבדו ומיתסר התחתון:

    גישתא ובת גישתא - היינו דיופי דגרס בעירובין (דף קד.) חותכין שני קנים בשיפוע ומדביקין ראשיהן מלמעלה ושניהן פונין למטה (כזה) ומניחין אחד מן הראשין בחבית מליאה עד שמגיע לשוליה וראש קנה השני נותן בפיו ומוצץ מעט עד שעולה היין ושמטו מפיו ומניח חבית ריקנית כנגד הקילוח ויין עולה מאליו כולו מחבית לחבית:

    אנח ידיה אגישתא - נגע בראש זה המקלח:

    לכולי חמרא - אפי' מה שבכלי הראשון:

    אגישתא ובת גישתא גריר - שהרי מאליו עולה והוה ליה כנוגע בחבית ממש דהויא לה כחבית אריכתא:

    קנישקנין - כלי רחב ויש לו שני קנין או שלשה יוצאין מצידו ונמשכין ועולין כנגד גובהו וכשנותנין יין בפיו מתמלאין כל הקנים ויכולין כמה בני אדם לשתות בו ביחד וכאן קורין לו קרוגל"א מפני שמוקף קנים כמחולות הללו. קנישקנין שריא לשתות בה ישראל ועובד כוכבים ביחד שכל זמן שזה מוצץ אין יין שנוגע בפי עובד כוכבים חוזר למטה:

    וה"מ דקדם ופסק ישראל כו':

    עבודה זרה 72 עמוד ב

    1אם יש בו עכבת יין אסור. הא עכבת יין במאי קא מתסרא? לאו בנצוק? ש"מ נצוק חיבור.

    2תני ר' חייא: שפחסתו צלוחיתו, אבל לא פחסתו צלוחיתו מאי? לא, תפשוט דנצוק אינו חיבור! לא, פחסתו צלוחיתו תפשוט לך דאסור, נצוק תיבעי.

    3ת"ש המערה מכלי לכלי, את שמערה ממנו מותר, הא דביני ביני אסור. ש"מ נצוק חיבור.

    4אי נצוק חיבור, אפילו דגויה דמנא נמי ליתסר! הא לא קשיא, דקא מקטיף קטופי. מ"מ נצוק חיבור!

    5ולטעמיך, אימא סיפא: את שעירה לתוכו הוא דאסיר, הא דביני ביני שרי! אלא, מהא ליכא למשמע מינה.

    6ת"ש המערה מחבית לבור, קילוח היורד משפת חבית למטה אסור! תרגמה רב ששת: בעובד כוכבים המערה, דאתי מכחו.

    7אי עובד כוכבים המערה, אפי' גוא דחביתא נמי מתסר! כח דעובד כוכבים מדרבנן הוא דאסיר, ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן, ההוא דלגואי לא גזרו ביה רבנן.

    8אמר להו רב חסדא להנהו סביתא: כי כייליתו חמרא לעובדי כוכבים קטפי קטופי, אי נמי נפצי נפוצי. אמר להו רבא להנהו שפוכאי: כי שפכיתו חמרא לא ליקרב עובד כוכבים לסייע בהדייכו, דלמא משתליתו ושדיתו ליה עליה, וקאתי מכחו ואסיר.

    9ההוא גברא דאסיק חמרא בגישתא ובת גישתא, אתא עובד כוכבים אנח ידיה אגישתא, אסריה רבא לכוליה חמרא.

    10א"ל רב פפא לרבא, וא"ל רב אדא בר מתנה לרבא, ואמרי לה רבינא לרבא: במאי? בנצוק. שמעת מינה נצוק חיבור? שאני התם, דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר.

    11אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: קנישקנין שרי, וה"מ דקדים פסק ישראל, אבל קדם פסק עובד כוכבים לא. רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, שרא להו למשתא בקנישקנין.

    Tosafot

    אם יש בו עכבת יין אסור - וא"ת למה לי עכבת יין תיפוק ליה משום משפך גופיה דאמר לקמן (עבודה זרה דף עד:) דבעי ניגוב ותירץ ר"ת דלקמן מיירי במשפך של חרס דבלע טפי והכא בשל עץ דלא בלע כולי האי ושוב חזר בו ר"ת ופי' דהכא והתם בשל עץ אלא דלקמן מיירי בשל עץ שמיוחד לתשמישו של עובד כוכבים ובלע טפי ולכך בעי ניגוב אבל הכא מיירי שהמשפך של ישראל ולכך לא בעי ניגוב דלפי שעה לא גזרו ביה רבנן ומשו"ה נקט דוקא שיש בו עכבת יין אע"ג דלקמן (שם) קאמר גבי קנקנים דלפי שעה גזרו בהו רבנן התם כדמפרש טעמא משום דמכניסן לקיום אבל גת ומחץ ומשפך שאין מכניסן לקיום לא בלעי כולי האי:

    פחסתו צלוחיתו תפשוט לך - וא"ת פשיטא דאסור כיון דפחסתו צלוחיתו וי"ל דאשמועינן חידוש דאף על פי שאין היין נשאר כלל במשפך אפ"ה אסור:

    כחו של עובד כוכבים דרבנן בההוא דלבראי גזרו רבנן דלגואי לא גזרו - מכאן שאם היה היין כשר בתוך כלי אחד ונטל העובד כוכבים את הכלי מבחוץ ושפך מן היין לחוץ ולא נגע ביין מה שנפל חוץ לכלי אסור אבל מה שבתוך הכלי מותר כדאמרינן הכא דלגואי לא גזור רבנן:

    אמר להו רב חסדא להנהו סביתא כי כייליתו חמרא לעובדי כוכבים מקטפי קטופי - פרש"י שיפסוק ראש העליון של נצוק מכליו של ישראל קודם שיגיע ראש התחתון לכליו של עובד כוכבים דאם הגיע ראש התחתון לכליו של עובד כוכבים קודם שיפסוק ראש העליון מכליו של ישראל תו לא מהני קיטוף דנצוק חיבור ופסק רש"י כרב הונא דאמר נצוק חיבור מדסבר רב חסדא הכא כוותיה ומעשה רב אבל ר"ת פסק דנצוק אינו חיבור ואע"ג דרב חסדא ס"ל דנצוק חיבור מ"מ הא רב ששת דבתרא הוא טפי אמר דנצוק אינו חיבור מדמוקי מתניתין בעובד כוכבים המערה לעיל וכן מר זוטרא דבתראה הוא אמר לקמן קנישקנין שריא וקנישקנין חשיב נצוק אע"ג דאינו עולה אלא ע"י מציצה דדמי לגישתא ובת גישתא דחשיב ליה לקמן נצוק מדפריך תלמודא עליה ש"מ נצוק חיבור אלמא גבי גישתא אע"ג דאין היין עולה אלא ע"י מציצה ואין סופו להתערב מאליו כשאר נצוק אפילו הכי חשיב ליה נצוק ה"ה נמי קנישקנין ועוד מדתני ר' חייא כשפחסתו צלוחיתו אלמא דקסבר דנצוק אינו חיבור ואע"ג דקאמר נצוק תיבעי לך לא הוי אלא דוחק ותירוצא בעלמא ועוד מביא ר"ת ראיה דנצוק אינו חיבור מדפריך תלמודא בכל דוכתין ש"מ נצוק חיבור משמע דקשה לתלמודא לאסור בנצוק ועוד דרב הונא דדייק דנצוק חיבור מההיא דהנצוק והקטפרס ומשקה טופח כו' ודייק רב הונא מינה לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי חיבור הא לענין יין נסך הוי חיבור ולענין משקה טופח ע"כ אין דיוק זה אמת דהא בפרק ר' ישמעאל (לעיל עבודה זרה ס:) משמע דלענין יין נסך בעינן טופח על מנת להטפיח גבי ההוא עובד כוכבים דאשתכח במעצרתא כו' אמר רב אשי אי איכא טופח להטפיח כו' וכי היכי דאין הדיוק אמת לענין משקה טופח כדפי' ה"ה לענין נצוק נמי אינו אמת דהא בהדי הדדי תני להו ועוד מדבעי לעיל (עבודה זרה דף נז:) גבי מלתא דרב הונא דגרגותני ש"מ נצוק חיבור מאי קבעי הא רב הונא דאמר בשמעתין נצוק חיבור אלא ש"מ דרב הונא הדר ביה והשתא במקום שיש הפסד גדול יש לסמוך על דברי ר"ת להתיר מגע עובד כוכבים ע"י נצוק אבל בהפסד מועט יכול להחמיר כדברי רש"י אמנם אם משך יין מן החבית לתוך כלי שיש בו יין נסך אם יש בחבית ששים מן היין שבכלי שיש בו נסך ודאי מותר אפילו למ"ד נצוק חיבור דהא לא גרע חיבורו ע"י נצוק מאליו מאילו היה כולו מעורב בחבית שהיה אז בטיל בששים כסתם יינם כמו שפר"ת ונצוק דמיתסרי היכי דמי כגון שהיה היין מקלח מן החבית ובא העובד כוכבים ונגע בקילוח שהוא הנצוק כי האי מיתסר למ"ד נצוק חיבור ומכל מקום היכא שיש הפסד מרובה סמכינן אפסק רבינו תם:

    אמר להו רבא לשפוכאי כי שפכיתו חמרא לעובדי כוכבים לא ליקרב עובד כוכבים ולסייע בהדייכו כו' - והלכך יש להזהר בישראל שופך יין מחבית לכלי אחר שלא יסייע העובד כוכבים אא"כ ישראל אחר שמסייע הרבה עמו וכשהיין מקלח מן הגיגית או מן החבית בעגלה לתוך הכובא והעובד כוכבים מגביה את העגלה כדי שיקלח היין יפה יפה זה היה מעשה ולא היה ר"י רוצה לומר לא איסור ולא היתר ומ"מ נראה דכיון דבלאו הכי נמי היין מקלח ולא הועיל מעשה העובד כוכבים אלא שע"י כך הוא מקלח יותר יפה א"כ מותר דהוי מסייע שאין בו ממש אבל יש ליזהר כשנשאר היין בכובא והעובד כוכבים מטה בכובא בסיוע נער קטן ישראל דהוי מסייע שאין בו ממש כדאמרן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דתרגם רב (אשי) [ששת] בגוי המערה, ההוא דנפק לבראי גזרו ביה רבנן, דלא נפק לבראי לא גזרו ביה רבנן. כתב עלה רש"י ז"ל בפירושיו: דהלכתא היא דלא מצינו מי שחלק על רב ששת בהא, ואם שפך הגוי מן הכלי מותר מה שנשאר בכלי. וכן דעת קצת גדולי רבותינו הצרפתים ז"ל, וכן כתוב בספר המאור (כט, א בדפי הרי"ף): ומסתברא הכי משום דרב פפא בתרא הוא, נראה שבספרי רבנו בעל המאור ז"ל גריס תרגומא רב פפא. אבל הראב"ד ז"ל כתב דהא דתרגם רב ששת היינו משום דסבירא ליה דניצוק איו חבור, ומשום קרקוש נמי לא מיתסר, כדאמרינן (ס, א) לגבי כובא חסירא דאין דרך ניסוך בכך, הילכך למאי דסבירא ליה בניצוק דאינו חבור שפיר קאמר דמאי דמשתייר בגויה שרי אפילו בשתיה, אבל אנן דקיימא לן דניצוק חבור, על כרחין כלו נאסר, דאף על גב דגוי לא מנסך אלא מאי דנפק לבראי, מכל מקום מה שנשאר בפנים מחובר הוא למה שיצא לחוץ דאי אפשר בלאו הכי, הילכך כלו אסור אפילו בהנאה. ושמא דעתו של רש"י ז"ל לומר דכחו של גוי קל הוא שהקלו בו חכמים לומר שאינו עושה ניצוק בשפיכתו. ומיהו מה שכתב כאן הראב"ד ז"ל דמה שנשאר בפנים מדין ניצוק אסור אפילו בהנאה, צריך עיון, דאטו מי נגע ביין שבפנים, דיו לניצוק שיהא כמעורב, ותערובת יין ביין מותר למוכרו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו כרבן שמעון בן גמליאל (עד, א), ועוד שהוא ז"ל נראה מתוך דבריו דסבירא ליה כעובדא דעד ברזא דרב פפא (נט, ב) דהלכתא הכין, ואם כן מברזא ולתחת היכי משתרי אפילו בהנאה, דכיון דאותו שעד ברזא שוכב עליו לא גרע מנצוק, ואפילו הכי מברזא ולתחת שרי בהנאה, אלא דקשיא לי הא דאמרינן לעיל (עבודה זרה עא, ב) סוף סוף מכי מטי לאוירא דמנא קניא, יין נסך לא הוי עד דמטה ארעיתא דמנא, שמע מינה ניצוק חבור, דאלמא למאן דאמר נצוק חבור אסור אפילו בהנאה, דהא אמר להו רב ואי לא דמי יין נסך קא שקליתו. ויש לומר דהכי קאמר ליה שמע מינה נצוק חבור ואפילו ליאסר בהנאה, והכל מכלל השאלה. וכן יש לי לומר גם בהא דאמרי ליה לרבא במעשה דבת גישתא שמע מינה ניצוק חבור, וההיא ודאי כיון דקאמר טעמא דכוליה אגישתא גריר, על כרחין אפילו בהנאה אסרו דהוה ליה כאלו נגע בכוליה, וכאלו נגע בשולי החבית דכוליה אסור בהנאה, וכמעשה דברזא דרב פפא דאמרינן עד ברזא אסור, כלומר אפילו בהנאה, ואפלו הכי אמר ליה לרבא שמע מינה ניצוק חבור, דאלמא לכאורה נצוק חבור אפילו ליאסר בהנאה. לא היא דהתם נמי הכי קאמרו ליה שמע מינה ניצוק חבור ואפילו ליאסר בהנאה, אבל קושטא דמילתא ודאי אפילו למאן דאמר ניצוק חבור מותר בהנאה, כן נראה לי. ויש מי שאומר דאפילו נגע גוי ממש בכוונה בקלוח היורד דאסור בהנאה ימכר כלו חוץ מדמי מגעו בלבד, דנצוק כתערובת חשבינן ליה ולא כגוף המגע. ומיהו מסתברא ודאי דאי נגע בקלוח היורד מן הברזא כל מה שהוא נגרר אחר הקלוח אסור אפילו בהנאה כמו שכתבתי ועיקר. ונראה מדברי הראב"ד ז"ל שכתב בתשובותיו (תמים דעים סי' טו) דדוקא בגוי המערה מכלי אל כלי שאינו הולך לאבוד הוא שנאסר הכל, אי נמי אם הולך לאבוד על ידי ישראל או על ידי גוי אחר ובא גוי זה ונגע בו, אף על פי שהיין הולך הוא לאבוד אסור, אבל אם גוי זה עצמו שופך לאבוד אינו נאסר, דהוי ליה כזורק מים לטיט (לג, א) ובטליה מחשיבותו ושויא מיא בעלמא. ומכלל זה אתה שומע כי כל יין שהגוי נוגע בו בענין אחר, אף על פי שהיין הולך ממנו לאבוד [בין] מאליו בין על ידי ישראל בין על ידי גוי אחר (הולך ממנו לאבוד), ובא גוי ונגכע בקלוחו, אסור מה שנשאר בכלי, מאי טעמא גוי בתרא הא לא בטליה וקא מנסיך ליה, וכל שכן הכא דלא ניחא ליה לגוי דניזיל לאיבוד כמעשה דידכו, ודוק ותשכח במילי דשמעתא כולה דאיהו מילי תריצן וברירן למאן דמסגי באורחא כבישא ותריצא, עד כאן..

    הא דאסר רבא בגישתא לכולי חמרא, ודייק עליה רב פפא ומכל מקום במאי בניצוק ואהדר ליה רבא שאני התם דכולה אגישתא ובת גישתא גריר. נראה דלאו למימרא דסבירא ליה לרבא בניצוק דלא הוי חבור, אלא דאינהו הוו בעו מניה דרבא טעמא דמילתא מאי היא, ואי אתיא דוקא כמאן דאמר ניצוק חבור או אפילו כמאן דאמר דניצוק לא הוי חבור, ואהדר להו דלכולי עלמא אמרה למילתיה, משום דכולי חמרא אגישתא ובת גישתא גריר, כן נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 72b

    Avodah Zarah 72b. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 248 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 72b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026