Talmud Builders

    Avodah Zarah 72a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 72a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And what does it mean that the stolen object is not subject to restitution? It means that it is not subject to the halakhot of restitution, because it is not technically a theft.

    2The Gemara asks: If that is so, say the latter clause of that halakhic statement: If another descendant of Noah came and took the stolen item from him, he is also executed for it. Granted, with regard to the first clause it can be explained that although there is no obligation to return the item, the gentile is executed because he caused the Jew distress; but with regard to the latter clause, what did he do? He did not cause the Jew distress, and since the item is worth less than one peruta , one is not obligated to return it unless he stole it from a gentile. Consequently, the second theft should not be considered a legally significant act.

    3Rather, should one not conclude from it that one pulling an item acquires it in a transaction performed by a gentile? Accordingly, the actions of both the first and second gentiles are legally significant acts of theft, for which they are liable to be executed. The Gemara affirms: Conclude from it that this is so.

    4§ The Gemara relates: There was an incident involving a certain man who said to another: If I sell this land, I will sell it to you, and they performed a formal act of acquisition to ratify the agreement. He went and sold it to another person. Rav Yosef said: The first one has acquired it.

    5Abaye said to him: But he did not fix a price with him for it. And from where do you say that wherever the people involved in the transaction did not fix a price, the buyer has not acquired the item, even if they performed a formal act of acquisition? It is from that which we learned in the mishna: In the case of a Jew who sells his wine to a gentile, if he fixed a price before he measured the wine into the gentile’s vessel, deriving benefit from the money paid for the wine is permitted. But if the Jew measured the wine into the gentile’s vessel, thereby rendering it forbidden, before he fixed a price, the money paid for the wine is forbidden.

    6The Gemara asks: What halakhic conclusion was reached about this matter? The Gemara interjects: What is meant by the question: What halakhic conclusion was reached about this matter? The conclusion is as we have stated, that it is evident from the mishna that the acquisition goes into effect only after the price is fixed. The Gemara explains its question: Perhaps due to the stringency of the prohibition of wine used for a libation, the case of the mishna is different and is not characteristic of the halakha in monetary matters.

    7The Gemara suggests: Come and hear a proof that an acquisition goes into effect only after the price is fixed, as Rav Idi bar Avin said: There was an incident that came before the school of Rav Ḥisda, and Rav Ḥisda brought it before the school of Rav Huna, and Rav Huna resolved it from that which we learned in a baraita : If one bought from another produce that was loaded on the seller’s donkeys or carried by his laborers, and the purchaser drew the seller’s donkey drivers or laborers laden with produce and brought them into his house, in this case, whether the seller fixed a price before he measured the produce or whether he measured the produce before he fixed a price, the purchaser has not acquired the produce, and both of them, the purchaser or the seller, can retract the transaction, as no act of acquisition took place.

    8The baraita continues: But if the purchaser unloaded the produce and brought it into his house, this constitutes an act of acquisition, and therefore if he fixed a price before he measured the produce, neither of them can retract, but if he measured the produce before he fixed a price, both of them can retract. This illustrates that even if there was an act of acquisition, they can retract the transaction until the price has been fixed, in accordance with the statement of Abaye.

    9§ There was a related incident involving a certain man who said to another: If I will desire to sell this land, I will sell it to you for one hundred dinars, and they performed an act of acquisition to ratify the agreement. He went and sold it to another person for one hundred and twenty dinars. Rav Kahana said: The first one has acquired it. Rav Ya’akov of Nehar Pekod objects to this: Those twenty additional dinars compelled him to sell it to the second purchaser. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Ya’akov of Nehar Pekod.

    10§ If the seller said to the purchaser: I will sell you this merchandise as it is assessed by three people, even if two out of the three agreed to a certain assessment, the seller must accept this price. If he said: I will sell you this merchandise in accordance with the price that is stated by three people, he is not held to their assessment unless it is stated by all three. If he said: As it is assessed by four people, he is not held to their assessment unless it is stated by all four; and all the more so in a case where he said to him: In accordance with the price that is stated by four people.

    11If the seller said to the buyer: I will sell you this merchandise as it is assessed by three people, and three people came and assessed it, and the other one, the purchaser, said: Let three other people, who are more proficient in their assessment, come and assess the merchandise, Rav Pappa said: The halakha is that he can prevent the price from being set until more proficient people assess the merchandise. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, objects to this: From where can he know that those other three are more proficient in their assessment? Perhaps these, the first three, are more proficient. The Gemara concludes: And the halakha is in accordance with the opinion of Rav Huna, son of Rav Yehoshua.

    12MISHNA: In a case where a Jew took a funnel and measured wine into a gentile’s jug, and then measured wine with the same funnel into a Jew’s jug, if there is a remnant of wine left in the funnel, the wine measured into the Jew’s jug is forbidden, as some of the wine that was measured into the gentile’s jug is mixed in it. In the case of one who pours wine from one vessel into another vessel, the wine left in the vessel from which he poured is permitted, but the wine in the vessel into which he poured is forbidden.

    13GEMARA: We learned in a mishna elsewhere ( Teharot 8:9): A stream of water, and water descending an incline [ vehakatafres ], and liquid that rendered an item moist do not constitute a connection between liquids, neither with regard to ritual impurity nor with regard to purity. These liquids do not constitute a connection that transmits impurity, e.g., if impure water is in one place and becomes attached to water above it, the water above is not considered attached to the impure water and is not rendered impure. They also do not constitute a connection for purification, e.g., if two collections of water are attached via the pouring of a stream, they do not join together to form the amount of water necessary to form a valid ritual bath, through which people and items can become ritually pure. A pond constitutes a connection between liquids with regard to impurity and with regard to purity.

    14Rav Huna says: A stream of water, and water descending an incline, and liquid that rendered an item moist constitute a connection with regard to the matter of wine used for a libation.

    15Rav Naḥman said to Rav Huna: From where do you derive this? If we say it is derived from that which we learned in the mishna: A stream, and water descending an incline, and liquid that rendered an item moist do not constitute a connection between liquids, neither with regard to ritual impurity nor with regard to purity, and it is inferred that it is with regard to impurity and with regard to purity that it does not constitute a connection, but with regard to wine used for a libation it does constitute a connection, then say the latter clause: A pond constitutes a connection between liquids with regard to impurity and with regard to purity. It can be inferred from here that with regard to impurity and with regard to purity it is a connection, but with regard to wine used for a libation it is not a connection, contrary to the halakha inferred from the former clause. Rather, clearly no inference is to be learned from this mishna.

    16The Gemara attempts to bring proof for Rav Huna’s opinion from that which we learned in the mishna here: In a case where a Jew took a funnel and measured wine into a gentile’s jug, and then measured wine with the same funnel into a Jew’s jug,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומאי לא ניתן להישבוןהא לא שייך ביה הישבון דכיון דעובד כוכבים לא קנייה דישראל היא:

    אינה בתורת הישבוןכלומר ה"נ קאמר אינה בתורת שום גזילה דעובד כוכבים דכל היכא דאיתא דמרה היא. וה"ה לשוה פרוטה והאי דנקט פחות לאשמועינן דנהרג עליה:

    אלא ש"מ משיכה קונההלכך קניה קמא והדר קניה האי ונהרג על שגזל. ולא ניתן להישבון דרישא דוקא פחות משוה פרוטה דישראל מחיל ולא מיחייב עובד כוכבים לאהדורה:

    לך מזביננא להוקנו מיניה בקנין:

    והא לא פסקראשון דמים ולא סמכא דעתיה אקנין דסבר אם ירצה לחזור ירבה עליו בדמים:

    דמיו אסוריןאלמא לא קניה משיכה משום דלא פסק קודם לכן הלכך קנין נמי לא מהני:

    ה"ג מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדאמרןקמא בלשון בעיא ובתרא בלשון תימה:

    דלמאמהכא לא פשטינן לקנין דעלמא והכא משום חומרא דיין נסך שאני דאחמירו רבנן למימר דלא קניא משיכה בלא פיסוק אבל בעלמא קני:

    משך הימנו חמריו ופועליוהרי שהיה מביא חמריו טעונין פירות ופועליו נושאים בכתף ומשכה חבירו ממנו והכניסן לתוך ביתו לאו משיכה שאין משיכה קונה בבני אדם ופירות כל זמן שהן עלייהו לא קנה:

    בין פסקדמים אחרי כן:

    עד שלא פסקכלומר כל זמן שלא פסק יכול מוכר לחזור בו דביתו לא עדיפא ממשיכה ומשיכה גופא לא קניא אלא אם כן פסק אבל מדד ופסק או פסק ומדד קניא ליה ביתו ולא בעי משיכה:

    פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בו - דאע"ג דלא מדד כיון דפסק קניא ליה רשותו במשיכה:

    מדד עד שלא פסק שניהם יכולין לחזור בוכל זמן שלא פסק דמדידה לא מהניא מידי ורשותו לא קניא עד דיפסוק. אלמא משיכה בלא פיסוק לא קניא:

    קנה קמאדהא פסק וקנו מיניה:

    זוזי אנסוהוזה שנתן לו מאה ועשרין אנסו למכרה וכל כמה דלא יהבו ליה כולי האי לא הוה בדעתיה לזבונה ואיהו אי מזביננא ליה בשוייה קאמר ליה והא לא זבנה מדעתיה אלא בעל כורחיה:

    א"ל כדשיימי בתלתאמזביננא לה ניהלך. כיון דנקט לישנא דשומא ונקט תלתא שהן ב"ד סתם לתורת דיינין נחת ואפילו תרי מגו תלתא שמין אותו ואם שלישי חלוק על השנים אזלינן בתר רובא:

    כדאמרי בי תלתאלשון זה לאו בתורת דיינין נחת ולאמירת שלשתן נתכוון:

    כדשיימי בארבעהכיון דנחת לדעות להרבות דעות יותר מכדי ב"ד ודאי לאו לתורת דיינין נחית ולא אזלינן בתר רובא עד דאמרין כולהו דאי חולקין מאי אהנו ליה דעות:

    מתני' משפךטרייטו"ר מלמעלה פיו רחב ומלמטה נקב קצר ומושיבין אותו על פי צלוחית של לוקחין שפיהן צר ושופכין היין מן המידה לתוכו והוא יורד לתוך הצלוחית:

    אם יש בובשולי המשפך:

    עכבת ייןמקום שמתעכבת שם טיפת יין:

    אסורלפי שנשאר שם מן היין שמדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים. ובגמרא מפרש ההוא עכבת יין דמשפך במאי מיתסרא:

    המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותרובגמרא מפרש בעובד כוכבים המערה ואיצטריך לאשמועינן את שעירה לתוכו אסור משום כחו והעליון מותר דלא גזור רבנן בכחו למיסר ההוא דגואי:

    גמ' הנצוקקלוח צינור הבא מלמעלה למטה בזקיפה כמרזב של גגין:

    קטפרסמים הבאין מלמעלה למטה דרך מדרון של תל גבוה זקוף:

    ומשקה טופחואין בו טופח על מנת להטפיח שאם טפח בהן בידו לא יעלה בה משקה שיוכל להטפיח דבר אחר:

    אינו חיבור לא לטומאהאם משקין תלושין הן ונגע טמא בתחתון העליון טהור וכן לענין משקה טופח אפילו במקום חלק משקה מכאן ומכאן ומשקה טופח באמצע ונגע טמא במשקה משקין שמכאן ומכאן טהורין ואע"פ שמחוברין לו:

    ולא לטהרהגממית שאין בה ארבעים סאה ונצוק או קטפרס או משקה טופח מחבר לגממית זו מקוה שלם אינה חיבור והטובל בגממית לא עלתה לו טבילה:

    האשבורןביקוע ארץ מליחה שנתבקעה ונקוו שם מים חיבור לטומאה ולטהרה:

    ליין נסךשהמערה מכלי כשר ליין נסך נאסר אף מה שבכלי העליון דרך נצוק:

    עבודה זרה 72 עמוד א

    1ומאי ״לא ניתן להישבון״? דאינו בתורת הישבון.

    2אי הכי, אימא סיפא: בא חבירו ונטלה ממנו נהרג עליה. בשלמא רישא, משום דצעריה לישראל, אלא סיפא, מאי עביד?

    3אלא ש"מ משיכה בעובד כוכבים קונה, ש"מ׃

    4ההוא גברא דא"ל לחבריה: ״אי מזביננא לה להא ארעא לך מזביננא לה״, אזל זבנה לאיניש אחרינא, אמר רב יוסף: קנה קמא.

    5א"ל אביי והא לא פסק ומנא תימרא דכל היכא דלא פסק לא קנה דתנן המוכר יינו לעובד כוכבים פסק עד שלא מדד דמיו מותרין מדד עד שלא פסק דמיו אסורין׃

    6מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדקאמרינן דלמא חומרא דיין נסך שאני׃

    7ת"ש דאמר רב אידי בר אבין עובדא הוה בי רב חסדא ורב חסדא בי רב הונא ופשטיה מהא דתנן משך חמריו ופועליו והכניסן לתוך ביתו בין פסק עד שלא מדד ובין מדד עד שלא פסק לא קנה ושניהן יכולין לחזור בהן׃

    8פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא מדד אין שניהן יכולין לחזור בהן מדד עד שלא פסק שניהן יכולין לחזור בהן׃

    9ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא לה להא ארעא מזביננא לך במאה זוזי אזל זבנה לאיניש אחרינא במאה ועשרין אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה רב יעקב מנהר פקוד האי זוזי אנסוהו והלכתא כרב יעקב מנהר פקוד׃

    10א"ל כדשיימי בתלתא אפילו תרי מגו תלתא כדאמרי בתלתא עד דאמרי בתלתא כדשיימי בארבעה עד דאמרי בארבעה וכ"ש היכא דא"ל כדאמרי בארבעה׃

    11א"ל כדשיימי בתלתא ואתו תלתא ושמוה וא"ל אידך ליתו תלתא אחריני דקים להו טפי אמר רב פפא דינא הוא דמעכב מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי דהני קים להו טפי דלמא הני קים להו טפי והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע:

    Mishna

    12נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל. אם יש בו עכבת יין אסור המערה מכלי אל כלי את שעירה ממנו מותר ואת שעירה לתוכו אסור:

    Gemara

    13תנן התם הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה׃

    14אמר רב הונא נצוק וקטפרס ומשקה טופח חיבור לענין יין נסך׃

    15אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך הא אילימא מדתנן הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה לטומאה ולטהרה הוא דלא הוי חיבור הא לענין יין נסך הוי חיבור אימא סיפא האשבורן חיבור לטומאה ולטהרה לטומאה ולטהרה הוא דהוי חיבור הא לענין יין נסך לא הוי חיבור אלא מהא ליכא למשמע מינה׃

    16תנן נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של עובד כוכבים וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל׃

    Tosafot

    ומאי לא ניתן להישבוןפ"ה דלא שייך ביה הישבון וכל היכא דאיתיה ברשותיה דישראל איתיה ותימה הרי ישראל נמי לא קנה הגזילה ואפ"ה איתיה בתורת הישבון דכתיב והשיב הגזילה ונראה דה"פ מאחר שאין חיוב בה רק משום צערא דישראל אמאי הוצרך לומר ולא ניתן להישבון פשיטא וליכא מ"ד שתהא השבה שייכא ביה וא"ת למאי דפרשי' לעיל דקאמר דמשיכה קונה בעובד כוכבים לכולי עלמא היכא דליכא זוזי כגון במציאה ובמתנה מאי פריך ומאי מייתי ראיה מגזל למקח וממכר וי"ל דס"ל דאי אינה קונה בעובד כוכבים במקח אף בגזל נמי לא תקנה דלא דמיא למציאה ומתנה דבהיתירא אתי לידיה אבל גזל דבאיסורא אתי לידיה אי לא מהני משיכה במקח לא מהני אף בגזל:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ההוא גברא דאמר ליה [לחבריה] אי מזבנינא לה לדידך מזבנינא לה וכו'אסיקנא דלא קנה, מדלא פסק דלא סמכא דעתיה, אבל פסק דסמכא דעתיה קנה קמא. וכתב רבנו האיי גאון בספר המקח (שער לז) כגון שקנו מן המוכר ואמר ליה הקניתיך בדמים כך וכך מעכשיו ולכשארצה למוכרה, והקרקע עומד ביד הלוקח, כי האי גוונא קני ואי לא לא קני, ואפילו בדפסק נמי אסקא רב יעקב מנהר פקוד דאי משכח לזבונה לאיניש אחרינא ביותר ממה שפסק עם הראשון דשני קנה ראשון לא קנה, דאמרינן האי זוזי אנסוה.

    וזוזי אנסוה דקאמרינן הכאפירש הר"מ: דכי היכי דאי אנסוה לזבוני לאיניש אחרינא בעל כרחו לא קנה קמא, דאונסא לא מסיק איניש אדעתיה עד דמקבל עליה בפירוש כל אונסא דמתיליד, האי נמי דאמר ליה להאי דמזבין ליה שקליה במאה לא אסיק אדעתיה דמצי לזבונה לאיניש אחרינא במאה ועשרים, דאי אסיק אדעתיה הכי לא הוה מזבין לה ניהליה במאה, אבל ודאי אי אמר ליה בפירוש אי מזבנינא לה לעולם בכמה דמזבנינא לה לדידך מזבנינא לה במאה קנה קמא, דהוה ליה כמאן דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד. וכתב הראב"ד ז"ל דלא אמרינן זוזי אנסוה אלא היכא דלא בעי ליה האיך למיתן ליה טפי, אבל היכא דבעי למיתן כדמשכח מאידך האי לאו אונסא הוא, ואי מזבנינא לאחרינא בטפי ולא אמלוך בקמא, ובתר הכי שמע קמא ובעי למיתן ליה כי האיך מפיק ליה מניה, דהא כל כמה דלא אימליך בקמא לאו אנוס. וזה תימה, דהא מילתא פסיקתא קאמרינן קנה קמא ולא קנה קמא, ואם איתא דכל היכא דבעי לאוסופי קמא [כמה] דיהיב ביה תניינא קנה לה, לא הוה לן למימר לא קנה, דודאי קנה וביה בעי לאימלוכי, והכין הוה ליה למימר בדמים הללו לא קנה קמא. ועוד הקשה לו הרמב"ן נ"ר דכיון שממכרן הראשון אינו עומד מוכר הוא לכל מי שירצה בתוספת דמים. והיכא דלא פסק לו דמים ידועים אלא שתלו שניהם פסק דמים בשומת אחרים קנה, דכל כמה (דאין המוכר) [דהמוכר] יכול להעלותן לו כמה שירצה, ואפילו יותר מכדי שווייה, לא סמכא דעתיה עד שיפסוק עמו דמים ידועים, אבל כשתולין דעתן בדעת אחרים והם ישומו אותה בשוויה סמכא דעתם והרי היא קנויה לו, וכדאמרינן כדשימי בי תלתא, כדאמרי בי תלתא, וכולה כדאיתא הכי.

    נטל משפך וכו' אם יש בו עכבת ייןיש גורסין עכבת בכ״ף, כלומר שיש גומא במשפך שמתעכב שם היין האסור ואוסר את השאר הנשפך עליו אחר כך. ויש שגורסין עקב בקו״ף, ופירוש לכלוך, וכן נראה מן הירושלמי (ה״י) דתמן אמרי כמה דתימר קרא "עקבה מדם" (הושע ו, ח), והיינו טופח על מנת להטפיח. ואסור דקתני הכא יש מי שפירש אסור בהנאה, וכן פירש הראב״ד ז״ל, דאלו בשתיה אפילו ליכא בדפני הכלי מיין האסור כדי להטפיח, אלא שנשתמשו בו אחר שעמד שם יין אסור בלא הדחה, הרי זה אסור בשתיה, אלא ודאי כי קתני מתניתין אם יש בו עכבת יין אסור, [בהנאה] קאמר. וכתב הרמב״ן נ״ר דיש לתמוה על הרי״ף ז״ל למה כתבה, דהא קיימא לן (עד, א) כרשב״ג בכל תערובת סתם יינן שמוכרו כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, וכאן אין בו דמים של יין נסך כלל. ותירץ הוא נ״ר דיש לומר דכל שנפל יין נסך לבור ואפילו טפה אחת הכל נאסר בהנאה, עד שיפרש חוץ מדמי יין נסך שבו, או יוליך פרוטה לים המלח. ואינו מחוור בעיני כלל מדאמרינן לעיל (עבודה זרה עא, ב) הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דמנא, ואקשינן כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל, ואם איתא מאי קושיא דהתם הלא אמרינן חוץ מדמי יין נסך שבו, אלא לא שנא. ולי נראה דסתם יין נסך דכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, וראיה לדבר דהא בריש פרקין (עבודה זרה סב, ב) גבי מתניתין דהשוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך, איבעיא להו שכרו לסתם יינן מהו, אלמא סתם יין נסך דקתני בכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, דאי לא מאי קא מיבעיא ליה, ומאן פלג ליה דליבעי סתם יינן מאי, ויותר מזה אני כותב למטה גבי משנת יין נסך שנפל לבור (עג, א ד״ה יין נסך אסור), ומשום הכי כתבה רבנו זצ״ל בהלכותיו, דודאי יינן קאמר רב נחמן (עד, א) דיין ביין אסור, כן נראה לי, וכן נראה מדברי רבנו תם ז״ל דהכין סבירא ליה דכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, כמו שאנו עתידין לכתוב בעזרת השם יתברך (עג, א ד״ה יין נסך אסור). ויש מפרשים דכל דבר שאין מכניסו לקיום ועמד בו יין של אסור לפי שעה אם נתיבש הכלי אינו צריך הדחה, לפי שכבר יבשה לחלוחית היין שבפניו והיא כלה לגמרי מאליה, ומתניתין דקתני אם יש בו עכבת יין אסור ליאסר בשתיה קאמר. והראשון נראה לי עיקר דהא משפך נגוב בעינן.

    אמר רב הונא הנצוק לטומאה ולטהרה לא הוי חבור, לענין יין נסך הוי חבור, אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך הא וכו'. כתב ר"ח ז"ל ואף על גב [דלא מסתייעא] רב הונא מהני מתניתין קיימא לן כוותיה, דליכא מאן דפליג עליה, דרב נחמן לא פליג עליה אלא אמר ליה מנא לך האי סברא, דילמא אית בידיה מתניתא ואגמרא ניהליה ולא חלק עליה, וכן פסק הרי"ף ז"ל בהלכותיו, וכן כתב רש"י ז"ל בפרושיו (ע"ב ד"ה קטופי) ובתשובותיו (סי' קכט), וכן כתב הראב"ד ז"ל בפירושיו. ואף על גב דאמרינן בדתני ר' חייא (ע"ב) נצוק תיבעי לך, לא דחינן מימרא דרב הונא משום ספיקא דר' חייא, דמאי דאיבעיא להו לקמאי בתר פשטוה בתראי, ורב חסדא נמי לכאורה משמע דהכין סבירא ליה, מדאמר (ע"ב) להו להנהו סבוותא, כי כייליתו חמרא לגוים קטיפו קטופי. וליכא למימר דרב חסדא לכתחלה קאמר דצריכין להזהר כיון דאיבעיא ליה (לרב הונא) [לר' חייא] ולא איפשיטא ליה לא להיתר ולא לאיסור איהו נמי איסתפקא ליה ולכתחלה, הא ליכא למימר, כיון דלא אתפרש הכין בגמרא לא סמכינן אהאי שינוייא למישרי ניצוק בדיעבד. והרב בעל המאור ז"ל (כח, א בדפי הרי"ף) כתב דדעתו נוטה להתירו בדיעבד, דהא קיימא לן (ע, ב) דטהרות עדיפי מיין נסך, ואמרינן דנצוק אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה, כל שכן שיש לנו לומר ביין נסך שאין הנצוק חבור בו ולהתירו בדיעבד. ועוד דרב הונא ורב נחמן אפליגו בהא מילתא, מדאמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך, וכיון דאיפליגו בהא מילתא הוה ליה ספק ובדרבנן הלך אחר המיקל. ועוד דמאי דאיבעיא להו לדר' חייא מסייעא ליה לרב נחמן. ומיהו אנן הא כתבינן דמהא ליכא ראיה לדחויה מימריה דרב הונא, דרב נחמן לא פליג עליה כלל. אבל מקצת רבותינו הצרפתים ז"ל סבירא להו דאפילו רב הונא לא פשיטא ליה דהוי חבור והביאו ראיה לדבר זה מדדייקינן בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה נו, ב) גבי הא דאמר רב הונא התם לא שנו אלא [שלא] החזיר גרגותני לגת וכו', גרגותני גופה במאי מיתסרא בניצוק שמע מינה ניצוק חבור, ודחינן כדאמר ר' חייא בשפחסתו צלוחיתו, הכא נמי שפחסתו בורו, ואם איתא דפשיטא ליה לרב הונא, הא אמר רב הונא ניצוק חבור, אלמא משמע דרב הונא לא פשיטא ליה, אלא דבעי למידק מרישא דמתניתין דהנצוק והקטפרס וכו' דלענין יין נסך ליהוי חבור, ורב נחמן דייק מסיפא דלא הוי חבור, וסלקא כספיקא, דממתניתין ליכא למשמע מינה, והיינו דלא אהדר ליה רב הונא לרב נחמן אנא סברא דנפשאי קאמינא. ומיהו אין קושיא זו שהקשו רבותינו הצרפתים כדאי לדחות קבלתן של גאונים ז"ל, דדילמא הא דדייקינן התם שמעת מינה ניצוק חבור הכי קאמר, שמעת מינה מיהא דסבירא ליה לרב הונא דנצוק חבור ליין נסך, ואי הכי מאי קא משמע לן הא אמרה חדא זימנא. וסוף דבר, אין לזוז מקבלתן של ראשונים ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 72a

    Avodah Zarah 72a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 396 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומאי לא ניתן להישבון הא לא שייך ביה הישבון דכיון דעובד כוכבים לא קנייה דישראל היא:

    אינה בתורת הישבון כלומר ה"נ קאמר אינה בתורת שום גזילה דעובד כוכבים דכל היכא דאיתא דמרה היא. וה"ה לשוה פרוטה והאי דנקט פחות לאשמועינן דנהרג עליה:

    אלא ש"מ משיכה קונה הלכך קניה קמא והדר קניה האי ונהרג על שגזל. ולא ניתן להישבון דרישא דוקא פחות משוה פרוטה דישראל מחיל ולא מיחייב עובד כוכבים לאהדורה:

    לך מזביננא לה וקנו מיניה בקנין:

    והא לא פסק ראשון דמים ולא סמכא דעתיה אקנין דסבר אם ירצה לחזור ירבה עליו בדמים:

    דמיו אסורין אלמא לא קניה משיכה משום דלא פסק קודם לכן הלכך קנין נמי לא מהני:

    ה"ג מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדאמרן קמא בלשון בעיא ובתרא בלשון תימה:

    דלמא מהכא לא פשטינן לקנין דעלמא והכא משום חומרא דיין נסך שאני דאחמירו רבנן למימר דלא קניא משיכה בלא פיסוק אבל בעלמא קני:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 72a · Sefaria

    Tosafot

    ומאי לא ניתן להישבון פ"ה דלא שייך ביה הישבון וכל היכא דאיתיה ברשותיה דישראל איתיה ותימה הרי ישראל נמי לא קנה הגזילה ואפ"ה איתיה בתורת הישבון דכתיב והשיב הגזילה ונראה דה"פ מאחר שאין חיוב בה רק משום צערא דישראל אמאי הוצרך לומר ולא ניתן להישבון פשיטא וליכא מ"ד שתהא השבה שייכא ביה וא"ת למאי דפרשי' לעיל דקאמר דמשיכה קונה בעובד כוכבים לכולי עלמא היכא דליכא זוזי כגון במציאה ובמתנה מאי פריך ומאי מייתי ראיה מגזל למקח וממכר וי"ל דס"ל דאי אינה קונה בעובד כוכבים במקח אף בגזל נמי לא תקנה דלא דמיא למציאה ומתנה דבהיתירא אתי לידיה אבל גזל דבאיסורא אתי לידיה אי לא מהני משיכה במקח לא מהני אף בגזל:

    Tosafot on Avodah Zarah 72a · Sefaria

    Rashba

    ההוא גברא דאמר ליה [לחבריה] אי מזבנינא לה לדידך מזבנינא לה וכו' אסיקנא דלא קנה, מדלא פסק דלא סמכא דעתיה, אבל פסק דסמכא דעתיה קנה קמא. וכתב רבנו האיי גאון בספר המקח (שער לז) כגון שקנו מן המוכר ואמר ליה הקניתיך בדמים כך וכך מעכשיו ולכשארצה למוכרה, והקרקע עומד ביד הלוקח, כי האי גוונא קני ואי לא לא קני, ואפילו בדפסק נמי אסקא רב יעקב מנהר פקוד דאי משכח לזבונה לאיניש אחרינא ביותר ממה שפסק עם הראשון דשני קנה ראשון לא קנה, דאמרינן האי זוזי אנסוה.

    וזוזי אנסוה דקאמרינן הכא פירש הר"מ: דכי היכי דאי אנסוה לזבוני לאיניש אחרינא בעל כרחו לא קנה קמא, דאונסא לא מסיק איניש אדעתיה עד דמקבל עליה בפירוש כל אונסא דמתיליד, האי נמי דאמר ליה להאי דמזבין ליה שקליה במאה לא אסיק אדעתיה דמצי לזבונה לאיניש אחרינא במאה ועשרים, דאי אסיק אדעתיה הכי לא הוה מזבין לה ניהליה במאה, אבל ודאי אי אמר ליה בפירוש אי מזבנינא לה לעולם בכמה דמזבנינא לה לדידך מזבנינא לה במאה קנה קמא, דהוה ליה כמאן דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד. וכתב הראב"ד ז"ל דלא אמרינן זוזי אנסוה אלא היכא דלא בעי ליה האיך למיתן ליה טפי, אבל היכא דבעי למיתן כדמשכח מאידך האי לאו אונסא הוא, ואי מזבנינא לאחרינא בטפי ולא אמלוך בקמא, ובתר הכי שמע קמא ובעי למיתן ליה כי האיך מפיק ליה מניה, דהא כל כמה דלא אימליך בקמא לאו אנוס. וזה תימה, דהא מילתא פסיקתא קאמרינן קנה קמא ולא קנה קמא, ואם איתא דכל היכא דבעי לאוסופי קמא [כמה] דיהיב ביה תניינא קנה לה, לא הוה לן למימר לא קנה, דודאי קנה וביה בעי לאימלוכי, והכין הוה ליה למימר בדמים הללו לא קנה קמא. ועוד הקשה לו הרמב"ן נ"ר דכיון שממכרן הראשון אינו עומד מוכר הוא לכל מי שירצה בתוספת דמים. והיכא דלא פסק לו דמים ידועים אלא שתלו שניהם פסק דמים בשומת אחרים קנה, דכל כמה (דאין המוכר) [דהמוכר] יכול להעלותן לו כמה שירצה, ואפילו יותר מכדי שווייה, לא סמכא דעתיה עד שיפסוק עמו דמים ידועים, אבל כשתולין דעתן בדעת אחרים והם ישומו אותה בשוויה סמכא דעתם והרי היא קנויה לו, וכדאמרינן כדשימי בי תלתא, כדאמרי בי תלתא, וכולה כדאיתא הכי.

    נטל משפך וכו' אם יש בו עכבת יין יש גורסין עכבת בכ״ף, כלומר שיש גומא במשפך שמתעכב שם היין האסור ואוסר את השאר הנשפך עליו אחר כך. ויש שגורסין עקב בקו״ף, ופירוש לכלוך, וכן נראה מן הירושלמי (ה״י) דתמן אמרי כמה דתימר קרא "עקבה מדם" (הושע ו, ח), והיינו טופח על מנת להטפיח. ואסור דקתני הכא יש מי שפירש אסור בהנאה, וכן פירש הראב״ד ז״ל, דאלו בשתיה אפילו ליכא בדפני הכלי מיין האסור כדי להטפיח, אלא שנשתמשו בו אחר שעמד שם יין אסור בלא הדחה, הרי זה אסור בשתיה, אלא ודאי כי קתני מתניתין אם יש בו עכבת יין אסור, [בהנאה] קאמר. וכתב הרמב״ן נ״ר דיש לתמוה על הרי״ף ז״ל למה כתבה, דהא קיימא לן (עד, א) כרשב״ג בכל תערובת סתם יינן שמוכרו כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו, וכאן אין בו דמים של יין נסך כלל. ותירץ הוא נ״ר דיש לומר דכל שנפל יין נסך לבור ואפילו טפה אחת הכל נאסר בהנאה, עד שיפרש חוץ מדמי יין נסך שבו, או יוליך פרוטה לים המלח. ואינו מחוור בעיני כלל מדאמרינן לעיל (עבודה זרה עא, ב) הכא במאי עסקינן דאיכא עכבת יין אפומא דמנא, ואקשינן כמאן דלא כרבן שמעון בן גמליאל, ואם איתא מאי קושיא דהתם הלא אמרינן חוץ מדמי יין נסך שבו, אלא לא שנא. ולי נראה דסתם יין נסך דכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, וראיה לדבר דהא בריש פרקין (עבודה זרה סב, ב) גבי מתניתין דהשוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך, איבעיא להו שכרו לסתם יינן מהו, אלמא סתם יין נסך דקתני בכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, דאי לא מאי קא מיבעיא ליה, ומאן פלג ליה דליבעי סתם יינן מאי, ויותר מזה אני כותב למטה גבי משנת יין נסך שנפל לבור (עג, א ד״ה יין נסך אסור), ומשום הכי כתבה רבנו זצ״ל בהלכותיו, דודאי יינן קאמר רב נחמן (עד, א) דיין ביין אסור, כן נראה לי, וכן נראה מדברי רבנו תם ז״ל דהכין סבירא ליה דכולה מתניתין ביין נסך גמור קא מיירי, כמו שאנו עתידין לכתוב בעזרת השם יתברך (עג, א ד״ה יין נסך אסור). ויש מפרשים דכל דבר שאין מכניסו לקיום ועמד בו יין של אסור לפי שעה אם נתיבש הכלי אינו צריך הדחה, לפי שכבר יבשה לחלוחית היין שבפניו והיא כלה לגמרי מאליה, ומתניתין דקתני אם יש בו עכבת יין אסור ליאסר בשתיה קאמר. והראשון נראה לי עיקר דהא משפך נגוב בעינן.

    אמר רב הונא הנצוק לטומאה ולטהרה לא הוי חבור, לענין יין נסך הוי חבור, אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך הא וכו'. כתב ר"ח ז"ל ואף על גב [דלא מסתייעא] רב הונא מהני מתניתין קיימא לן כוותיה, דליכא מאן דפליג עליה, דרב נחמן לא פליג עליה אלא אמר ליה מנא לך האי סברא, דילמא אית בידיה מתניתא ואגמרא ניהליה ולא חלק עליה, וכן פסק הרי"ף ז"ל בהלכותיו, וכן כתב רש"י ז"ל בפרושיו (ע"ב ד"ה קטופי) ובתשובותיו (סי' קכט), וכן כתב הראב"ד ז"ל בפירושיו. ואף על גב דאמרינן בדתני ר' חייא (ע"ב) נצוק תיבעי לך, לא דחינן מימרא דרב הונא משום ספיקא דר' חייא, דמאי דאיבעיא להו לקמאי בתר פשטוה בתראי, ורב חסדא נמי לכאורה משמע דהכין סבירא ליה, מדאמר (ע"ב) להו להנהו סבוותא, כי כייליתו חמרא לגוים קטיפו קטופי. וליכא למימר דרב חסדא לכתחלה קאמר דצריכין להזהר כיון דאיבעיא ליה (לרב הונא) [לר' חייא] ולא איפשיטא ליה לא להיתר ולא לאיסור איהו נמי איסתפקא ליה ולכתחלה, הא ליכא למימר, כיון דלא אתפרש הכין בגמרא לא סמכינן אהאי שינוייא למישרי ניצוק בדיעבד. והרב בעל המאור ז"ל (כח, א בדפי הרי"ף) כתב דדעתו נוטה להתירו בדיעבד, דהא קיימא לן (ע, ב) דטהרות עדיפי מיין נסך, ואמרינן דנצוק אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה, כל שכן שיש לנו לומר ביין נסך שאין הנצוק חבור בו ולהתירו בדיעבד. ועוד דרב הונא ורב נחמן אפליגו בהא מילתא, מדאמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא לך, וכיון דאיפליגו בהא מילתא הוה ליה ספק ובדרבנן הלך אחר המיקל. ועוד דמאי דאיבעיא להו לדר' חייא מסייעא ליה לרב נחמן. ומיהו אנן הא כתבינן דמהא ליכא ראיה לדחויה מימריה דרב הונא, דרב נחמן לא פליג עליה כלל. אבל מקצת רבותינו הצרפתים ז"ל סבירא להו דאפילו רב הונא לא פשיטא ליה דהוי חבור והביאו ראיה לדבר זה מדדייקינן בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה נו, ב) גבי הא דאמר רב הונא התם לא שנו אלא [שלא] החזיר גרגותני לגת וכו', גרגותני גופה במאי מיתסרא בניצוק שמע מינה ניצוק חבור, ודחינן כדאמר ר' חייא בשפחסתו צלוחיתו, הכא נמי שפחסתו בורו, ואם איתא דפשיטא ליה לרב הונא, הא אמר רב הונא ניצוק חבור, אלמא משמע דרב הונא לא פשיטא ליה, אלא דבעי למידק מרישא דמתניתין דהנצוק והקטפרס וכו' דלענין יין נסך ליהוי חבור, ורב נחמן דייק מסיפא דלא הוי חבור, וסלקא כספיקא, דממתניתין ליכא למשמע מינה, והיינו דלא אהדר ליה רב הונא לרב נחמן אנא סברא דנפשאי קאמינא. ומיהו אין קושיא זו שהקשו רבותינו הצרפתים כדאי לדחות קבלתן של גאונים ז"ל, דדילמא הא דדייקינן התם שמעת מינה ניצוק חבור הכי קאמר, שמעת מינה מיהא דסבירא ליה לרב הונא דנצוק חבור ליין נסך, ואי הכי מאי קא משמע לן הא אמרה חדא זימנא. וסוף דבר, אין לזוז מקבלתן של ראשונים ז"ל.

    Rashba on Avodah Zarah 72a · Sefaria

    Ritva

    אינו בתורת השבון פר״שי ז״ל שום גזלה דגוי אינה בתורת השבון דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא היא דלא קנייה ויש מפרשים אינה בתורת השבון דלא מתקן להויא בחזרה דומיא דישראל והכין מתפרש אפי׳ המסקנא דגוי קונה במשיכה ונכון הוא אלא סיפא אמאי פי׳ דהא ודאי אפילו לגבי גוי ליכא לחיוביה מיתה כל היכא דלא קני ליה דהא לא חשיבא גזלה אלא לאו שמע מינה משיכה בגוי קונה וכן הלכה.

    כתב רבינו הר״מבן ז״ל וכיון דק״ל הכי המוכר יינו לנכרי לא צריך לאקדומיה ומשקל זוזיה מיניה דכיון דמשכיה קנייה ויין נסך לא הוי למיסר בהנאה עד דנגע בגת ואי נמי איכא עכבת יין הפומא דמנא הא קיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דאפילו יין ביין ימכר כולו לגוים חוץ מדמי איסור שבו.

    ואיכא למידק דהא בדיעבד הוא דשרי רבן שמעון ן׳ גמליאל ויש לומר דאין הכי נמי כשנתערב בשלנו אבל הכא שמתערב בכליו של גוי ודעתו להוליכו ועל דעת כן מודד אפילו לכתחילה מותר והכי ריהטא סוגיין דאמרינן ואי ס״ד משיכה בגוי קונה כו׳ כלומר ולמה לי לאקדומיה זוזיה ומהדרינן דמשום הכי מקדים זוזי משום דרמי למנא דגוי וזמנין דאיכא עכבת יין הפומא דמנא וס״ל דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאלמא כל היכא דס״ל כרבן שמעון בן גמליאל לא צריך להקדומיה זוזי ואפילו לכתחילה והיינו מטעמא דאמרן כנ״ל לפי דברי רבינו ז״ל ומיהו טוב הדבר לאקדומיה ומישקל זוזי מינייהו כל היכא דאיכא עכבת יין הפומא דמנא אבל משום יין דבארעיתא דמנא לית לן למיחש דמכי מטי האוירא דמנא קנייה או בהגבה אי נקיט ליה בידיה או מדין כליו אף על גב דמנח הארעא דהא ק״ל דכליו של לוקח ברשות מוכר קנה לוקח ונראה דמסתמא לית לן למיחש לעכבת יין הפומא דמנח דהא לא שכיח הילכך ליתא לדרב ושלא כדברי הגאון ז״ל שכתב בספר המקח דהלכתא כרב ואפילו בדיעבד דמיו אסורים אם לא הקדים ונטל וזה בודאי אינו בשום ענין מכיון דק״ל כרבן שמעון ן׳ גמליאל וכן תפס עליו רבי׳ הר״מבן ז״ל.

    לדידך מזבננא לך פרש״י ז״ל וקנו מידו וכן בדין דאי לא במאי קני ולא שיקנו מידו שימכור באותה שעה דההוא קנין דברים הוא ועוד היכי אמרינן קנה קמא אלא שקנו מידו שהוא מוכרה לו מעתה ואם תאמר והא אסמכתא היא יש לומר בדאמר ליה מעכשיו אי נמי דליכא אסמיתא אלא באומר אם לא עשיתי כדפרישנא בדוכתא.

    משך ממנו חמריו כו׳ כבר מפורשת במקומה בפ׳ הספינה בסיעתא דשמיא.

    האי זוזי אנסוה פירש ר״שי ז״ל זה שנתן לו מאה ועשרים אנסיה למוכרה וכל כמה דלא יהבי ליה כולי האי לא הוי דעתיה לזבונא ואיהו אי מזבננא לא מדעתאי ואמר לה והאי לא מדעתיה זבנא אלא על כרחיה עכ״ל. ולפי זה הפירוש שהוא הנכון אף על גב דיהיב ליה קמא מאה ועשרים או יותר לא קנה דהא לא נתקיים התנאי לזבוניה מדעתיה וכן כתב רבינו הר״מבן ז״ל ושלא כדברי הר״אבד ז״ל ומיהו כתב רבינו הר״מבן ז״ל דודאי אי אמר ליה בפירוש אי מזבננא לה (מדעתאי) לעולם בכמה דמזבננא לה לדידך מזבננא לה במאה קנה קמא דהוה ליה כמאן דמקבל עליה כל אונסא דמתיליד עכ״ל. ולמדנו מן המעשה הזה לפי פירוש ר״שי ז״ל ורבי׳ הר״מבן ז״ל דכל דמתני ואמר אי עבידנא כך וכך שדי קנויה לך או חייב אני לך מאה דלא מחייב אלא היכא דעבר על תנאיה ומדעתיה לגמרי בלא שום צד אונסא ואפילו כי האי אונסא דאנסוה זוזיה בעלמא עד דלתני בהדיא.

    כדשיימי בי תילתא כו׳ אפי׳ תרי מיגו תילתא פי׳ כשומת בית דין ואף על גב דקיימא לן דכל דלא פסק זוזי לא גמר והקנה התם הוא בשמכר סתם דמוכר סבר שמא יזלזל לוקח דמיו הרבה ולוקח סבר שיעל׳ הרבה אבל בשמכר לפי מה שיפסקו אחרים גמרי ומקנו. וכל מאי דאמרינן תרי מגו תלתא וכן כל מאי דאזלינן בתר רובא דוקא כשהיה שם המיעוט ואמר דעתו וכדברירנא במסכת סנהדרין.

    אמר כדשיימי בי תילתא ואתו בי תילתא ושיימנהו כו׳ ק״ל דאי בדשיימוה קמאי בברירת שניהם או מדעתם מאי טעמא דרב פפא ואי בדשיימוה שלא מדעתו מאי טעמא דרב הונא בריה דרב יהושע ויש לומר דלעולם בשלא שמוה בברירתו לפי שלא היה רוצה לברור וחברו ברר שלשה לפניו ולא מיחה ורב פפא סבר דאפי׳ הכי דינא דמעכב ורב הונא סבר דכיון שסירב בתחילתו שלא לבא לברור ולא מיחה בברירתו של זה אין לו לחזור ולברור על הספק שאינו הולך אלא בעקפין ומדקאמר דילמ׳ קמאי קים להו משמע דכל היכא דחזינן ודאי דאידך קים להו אפילו רב הונא בריה דרב יהושע מודה דדינא קאמר כיון שלא נעשית הברירה ראשונה לדעתו אבל נעשית לדעתו שוב אין שומעים לו מכיון דשמוה אבל אם עדין לא שמוה ודאי חוזר בו וישומו אותו אידך דידעינן ודאי דקים להו טפי כנ״ל.

    6 more comments on this page.

    Ritva on Avodah Zarah 72a · Sefaria

    Meiri

    מי שהתנה עם חברו שכל זמן שיעלה בדעתו למכור קרקע פלוני הוא מוכרה לו והקנהו זה בקנין ולא קנין דברים ר"ל שאמכרנה לך שזה אינו כלום כמו שיתבאר במקומו אלא שכתב לו הרי היא קנויה לך מעכשו לכשאמכרנה מ"מ הואיל ולא פסק בכמה אין דעתו של אחד מהם סומכת על אותן הדברים ומוכרה למי שירצה:

    מלוה שרצה להפרע מן הלוה ומשך מדעת הלוה חמריו ופועליו טעונין פירות והכניסם לתוך ביתו שניהם יכולין לחזור שלא קנה עדין משיכה אין כאן שאין קנין משיכה בבני אדם ופירות כל זמן שהם עליה לא קנאם הילכך אפילו פסק בכמה וקבלם קודם משיכה זו לא קנה ומ"מ אם פרקן והכניסן לתוך ביתו אם פסק תחלה ואח"כ משך ומדד קנה ואין שניהם יכולין לחזור ואפילו לא משך רשותו קנה לו אבל אם משך ומדד קודם פסיקה לא קנה שאין דעתו של אחד מהם סומכת בכך:

    מי שהתנה עם חברו שכל זמן שיעלה בדעתו למכור קרקע פלוני הרי הוא מוכרה לו במאה דינרין והקנהו בקנין הראוי והוא שכתב לו הרי היא קנויה לך במאה דינרין מעכשו ולכשאמכרנה ולאחר זמן מכרן לאחר במאה ועשרים קנה השני לא היתה כונתו אלא כל זמן שיעלה בדעתו למכרה וזה לא היה דעתו למכרה ולא מכר אלא מפני שנתוסף לו על שוויה ומ"מ אם מכרה במאה קנה הראשון וכן אם התנה הרי היא מכורה לך מעכשו ולכשאמכרנה בכמה שאמכרנה קנה ראשון וכן אם קבל עליו כל אונס הבא גדולי המפרשים סוברים בזה שמכרה במאה ועשרים שאם אמר הראשון הריני נותן כמו שאתה מוצא ממנה שקנה הראשון ואין הדברים נראין לא חל קנינו אלא על אותו הצד ומ"מ אף לדעתם אם נמלך בו ולא רצה ליתן הופקע כחו:

    התנה עמו למכרה לו כל זמן שימכרנה ולא פסק לו דמים בשעת הקנאה אלא שאמר בדמים שישומו אותה שלשה בני אדם בוררין שלשה והולכין אחר שומת השנים שכונתו להיותם כבית דין ואם אמר עד שיאמרו שלשה ולא הזכיר לשון שומא אין הדבר כלום עד שיסכימו השלשה אמר כמו שישומו ארבעה הואיל והוציאם מכלל שלשה דעתו להסכמת כלם וכל שכן אם אמר עד שיאמרו ארבעה אמר עד שישומו שלשה או עד שיאמרו שלשה וכן בארבעה ולא בררום בשעת התנאי ובשעת המעשה בררום וגמרו שומתם ופרסמוה ואמר אחד מהם יבאו שלשה אחרים וישומו אין בידם לעכב אע"פ שלא התנו עליהם בפרט הואיל ומ"מ ביררום בשעת השומא ואע"פ שהוא טוען שיבאו אחרים הבקיאים יותר שאינו יודע איזה בקי בשומא ביותר ולא סוף דבר בפרסמוה או בגמרו את שומתם אלא אף משנבררו ומ"מ יראה שאם הדבר ברור על אחרים שבקיאים יותר שאפשר לו לטעון כך אם לא התנה ודברים אלו כלם במעכשו ובקנין:

    המשנה השביעית והכונה בה השלמת ביאור עניני החלק השני בדין תערובת יין נסך וסתם יינן ובדין נצוק בפרט ואמר על זה נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי וחזר ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור המערה מכלי לכלי את שעירה ממנו מותר את שעירה לתוכו אסור אמר הר"ם ועכבת יין שישאר במשפך ואותו היין נראה והמערה מכלי אל כלי הוא שיצוק ישראל מכליו לתוך הכלי שביד הגוי והוא הדין בכלי הגוי עצמו כשיש בו יין נסך ואפי' הוא בארץ והסלון המחבר את הכלים בעת יציקתו והוא הנקרא נצוק אסור ועל זה ההקש תאסר היין אשר בכלי העליון מצד הנצוק כיון ששמנוהו חבור לענין יין נסך וכן הוא ולפי' צוו שיהיה ענין היציקה כמו שאבאר והוא שיצוק ויגביה ידו קודם שיגע הדבר שהוא יוצק אל הכלי התחתון אח"כ יצוק פעם שנית כמו בראשונה או יהיה יוצק כמו שזורקין במזרק והוא אמרם למוכרי היין קטפו קטופי או נפדו נפודי ועל זה הדרך יהיה המערה ממנו מותר:

    אמר המאירי נטל משפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי נטלו ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש בו עכבת יין אסור צריך שתדע שאע"פ שלא נתברר עדין נצוק אם הוא אוסר אם לאו הואיל וסוף הדברים כן שהוא אוסר כמו שיתבאר אנו מפרשים משנה זו על דעת פסק באיסור נצוק ומשפך הוא כלי שבאמצעיתו מריקין היין מכליו של מוכר לכליו של לוקח ונטל זה את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי שבו יין נסך והרי נאסר מה שבמשפך משום נצוק ואינו צריך להעמידה בשפחסתו צלוחיתו ר"ל שנהפכה ועלה יין שבתוכו וצף על המשפך שאף בלא פחיסה זו נאסר מה שבמשפך משום נצוק ונאסר אף בהנאה שהנצוק ליין נסך גמור נאסר אף בהנאה כמו שיתבאר ומ"מ כלי שביד ישראל מותר שהרי בר נצוק הוא ובר נצוק מותר כמו שהתבאר ואח"כ נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו של ישראל אם יש עכבת יין במשפך ר"ל שיש גומא בשולי המשפך שנתעכב בה מעט יין הרי נאסר יין זה שבצליחותו של ישראל הלוקח בתערובת אותה טפה שירדה לשם ובתלמוד המערב גורסין עקבת יין ומפרשים בה שם מלשון עקבה מדם ר"ל לכלוך יין ויראה מלשון זה אע"פ שאין שם יין ממש הואיל והוא טופח ונתערבה טפיחתו ומ"מ פי' בה דוקא בטופח בכדי להטפיח ואסור שאמרו פי' בו גדולי המפרשים בהנאה שאלו בשתיה אף בטופח שלא להטפיח נאסר כל שעבר יין בכלי האסור אחר שלא הכשירו כראוי לו ואפילו ניגב לגמרי שאף כלי שאין מכניסו לקיום שעמד בו יין אסור לשעתו ואף נגב לגמרי אינו כהודח וכל כלי שנאסר יינו נאסר הוא עמו ולא דברו בכאן מעתה אלא באיסור הנאה והוא שכשחזר ומדד במשפך זה הרי נתערבה עכבת יין שבו ביין זה שבצלוחית ואסרו ומ"מ סתם יינו הוא שהרי משום נצוק באסר אלא שאותה עכבה שבמשפך אף בהנאה נאסרה הואיל והוצק ליין נסך אבל מ"מ חזרה היא לסתם יינן וימכר כלו חוץ מדמי יין נסך שבו ואם אין שם עכבת יין מרבה או שאין שם טופח להטפיח אין לו דמים ומותר הכל או שמא מ"מ צריך לפרש חוץ מדמי יין נסך שבו כמו שהתבאר לדעת קצת שאם היה יין נסך גמור היה אוסר את הכל ואין לו תקנה ומאחר שכן אף כאן אע"פ שאין בו דמים מתוך חומרא של יין נסך ודאי צריך לפרש חוץ מדמי יין נסך שבו ושישליך פרוטה לים המלח וי"מ משנה זו לאיסור שתיה והוא שהם סוברים שכל כלי שאין מכניסו לקיום אם נגב אינו צריך הדחה שכבר יבשה לחלוחית שבו ועברה ונגובו הוא הדחתו והוצרכה משנה זו לעכבת יין או בטופח בכדי להטפיח לאסור שתיה וחכמי האחרונים חולקים בזו שהרי משפך לנגוב הוא צריך כמו שיתבאר וכל שהוא צריך נגוב ר"ל במים ואפר אם עבר בו יין אף כשהוא בלא שום לחלוחית אסור שלא התירו ביבש אף בדיעבד אלא בכלי שאינו צריך אלא הדחה וא"כ הואיל ומשפך צריך נגוב שהרי מכלי הוא אף ביבש אסור בשתיה ולא הצריכו טופח להטפיח אלא להנאה ומ"מ לדעתי אין זה כלום שלא נאמר במשפך שצריך נגוב אלא בשל גוי או של ישראל ונשתמש בו גוי בשעת הגתות שהיין חריף וחם אבל זה של ישראל הוא ואין הגוי משתמש בו בשעת הגתות שהרי במכירת יין אנו עסוקים ואין יין נמכר מן הסתם בשעת הגתות ונשאר דינו ככלי שאין מכניסו לקיום שדיו בהדחה וכל שהוא יבש אף לשתיה מותר ועוד שלא נאמר דין נגוב במשפך אף בשעת הגתות אלא בשיין האסור מצד עצמו עובר בתוכו אבל זה לא עבר בתוכו יין האסור מצד עצמו אלא יין שנאסר מחמת נצוק וכל כיוצא בזה דינו ככלי שאין מכניסו לקיום שדיו בהדחה והוא שכתבו בו גדולי המפרשים שמשנתנו לאיסור הנאה נאמרה שאלו בשתיה אף בלא טופח נאסר אחר שלא הודח ומפני שהם סוברים שאף בכלי שאין מכניסו לקיום אם נשתמש בו בלא הדחה אף ביבש היין אסור ואע"פ שאין נראה כן מ"מ למדנו מדבריהם שמשפך זה דיו בהדחה ואין דינו ככלי הגת אלא כשאר כלים שאין מכניסן לקיום כך נראה לי והדברים ברורים:

    וי"מ שעכבת יין באות הכ"ף הוא קל מעקבת יין באות הקו"ף שעכבת יין פירושו כל שנתעכב שם יין אע"פ שנתיבש לשם ומצד מה שנאמר במשנתנו אם יש בו עכבת יין וכו' ואי בלח אפילו בלא עכבת יין בעי הדחה וכדאמרינן בההוא גוי דאשתכח במעצרתא אי איכא טופח להטפיח בעי הדחה ונגוב ואי ליכא אלא טופח סגי ליה בהדחה אלא ביבשה מיירי ועקבת יין פירושו בלחה ואם מדד לתוך צלוחיתו של נכרי והיה שם סתם יינן ונשארה עכבת יין במשפך אין אותה עכבה אסורה בהנאה שהנצוק לסתם יינן מותר בהנאה כמו שביארנו וכשחזר ומדד לתוך צלוחיתו של נכרי ונתערבה אותה עכבה לשם מותר כלו בהנאה ואין צריך לפרוט חוץ מדמי האיסור וכן כל שצלוחית של נכרי טופחת אבל אם היתה נגובה לגמרי והריקו בה דרך משפך או הוציאו מיין החבית עליו אם צלוחית זו אין מכניסו לקיום לדעת האומרים בשאין מכניסו לקיום שנגובו הוא הוא הדחתו מותר ולדעת האחרים אסור וכן אם הוציא בכלים שמכניסן לקיום לדברי הכל ואע"פ שנגבו ואפילו הודחו כל שלא הוכשרו כתקנן וכן כתבוה גדולי המפרשים בתשובת שאלה אלא שיש חולקים כמו שיתבאר ושמא תאמר אחר שאיסור הנצוק אינו אלא משום ערוב איזה דבר תחשוב בו לערוב אפשר בכדי מה שאדם משער אלו נשתמש בו בחמין כמה יין יקבל טעם בפליטה זו אלו היתה בשאינו מינו המערה מכלי אל כלי את שערה ממנו מותר ואת שערה לתוכו אסור פי' בגמ' לדעת פסק ישראל המערה מכלי שיש בו יין כשר לכלי שיש בה יין אסור שהיה לנו לאסור יין שבכלי העליון משום נצוק אלא שנזדרז זה המערה וקודם שהגיע ראש הקלוח זה לנגיעת יין האסור הפסיק ראשו העליון באצבעו מכלי שהיה מערה ממנו או שהשפיל את הכלי לאחוריו והפסיק קלוחו ונמצא קלוח זה בשעה שנתחבר ליין האסור כבר נפסק מיין שבכלי והלכך את שבכלי העליון מותר ואותו הקלוח היוצא עם מה שנתערה לתוך כלי של גוי נאסר:

    זהו ביאור המשנה וכולה על הצד שבארנוה הלכה היא ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 72a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ומאי לא ניתן כו' אמאי הוצרך לומר ולא ניתן להישבון פשיטא דליכא מ"ד כו' עכ"ל פי' מלתא דפשיטא היא דא"צ להשיב כיון דלא שייכא השבה ומשני דה"נ קאמר דלא שייך ביה השבה והא לאו מלתא דפשיטא היא וק"ל:

    בפרש"י בד"ה עד שלא פסק כלומר כל זמן שלא פסק עכ"ל לכאורה מפירושו הא פסק אח"כ אף כל זמן שהן עלייהו אינו יכול לחזור וכן נראה מפירושו שכתב בסמוך אבל מדד ופסק או פסק ומדד קניא ליה ביתו כו' אבל קשה מה שייך קניית ביתו על ידי מדידה כל זמן שלא פרקן וכ"כ בהדיא התוס' פרק הספינה דאפילו מדד ופסק נמי שניהם יכולין לחזור כיון דעדיין לא פרקן כו' עיין שם ונראה לפירושו דלא שייך מדידה כל זמן שהן עלייהו אלא בהנחה לרשותו וכן נראה מפרשב"ם שם והשתא ה"ק בין פסק עד שלא מדד שלא הונחו מעולם לרשותו ובין מדד שהונחו ואחר כך פסק או פסק ואחר כך מדד והונחו לרשותו קניא ליה ביתו בלא משיכה ובפרקן והכניסן לביתו דבלאו מדידה הונחו לרשותו בפסיקה לחוד אין שניהם יכולין לחזור:

    בד"ה הנצוק קלוח צנור כו' ובד"ה ולא לטהרה כו' ונצוק או קטפרס או משקה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 72a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 72, Amud Aleph, about 396 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “ומאי ״לא ניתן להישבון״? דאינו בתורת הישבון.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אי הכי, אימא סיפא: בא חבירו ונטלה…”

    3. Segment 37 words

      Opens “אלא ש"מ משיכה בעובד כוכבים קונה, ש"מ…”

    4. Segment 421 words

      Opens “ההוא גברא דא"ל לחבריה: ״אי מזביננא לה…”

      Named: רב יוסף.

    5. Segment 530 words

      Opens “א"ל אביי והא לא פסק ומנא תימרא…”

      Named: אביי.

    6. Segment 612 words

      Opens “מאי הוי עלה מאי הוי עלה כדקאמרינן…”

    7. Segment 741 words

      Opens “ת"ש דאמר רב אידי בר אבין עובדא…”

      Named: רב אידי בר אבין, רב חסדא, רב הונא.

    8. Segment 821 words

      Opens “פרקן והכניסן לתוך ביתו פסק עד שלא…”

    9. Segment 939 words

      Opens “ההוא גברא דאמר ליה לחבריה אי מזביננא…”

      Named: רב כהנא, רב יעקב.

    10. Segment 1022 words

      Opens “א"ל כדשיימי בתלתא אפילו תרי מגו תלתא…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “א"ל כדשיימי בתלתא ואתו תלתא ושמוה וא"ל…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רב יהושע.

    12. Segment 1234 words

      Opens “מתני׳ נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו…”

    13. Segment 1317 words

      Opens “גמ׳ תנן התם הנצוק והקטפרס ומשקה טופח…”

    14. Segment 1411 words

      Opens “אמר רב הונא נצוק וקטפרס ומשקה טופח…”

      Named: רב הונא.

    15. Segment 1556 words

      Opens “אמר ליה רב נחמן לרב הונא מנא…”

      Named: רב נחמן, רב הונא.

    16. Segment 1616 words

      Opens “תנן נטל את המשפך ומדד לתוך צלוחיתו…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Avodah Zarah 72a · Segment 11 — “…דמעכב מתקיף לה רב הונא בריה דרב יהושע ממאי…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 72a · Segment 4 — “…לאיניש אחרינא, אמר רב יוסף: קנה קמא.

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Avodah Zarah 72a · Segment 9 — “…במאה ועשרין אמר רב כהנא קנה קמא מתקיף לה…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 72a · Segment 5 — “א"ל אביי והא לא פסק ומנא תימרא דכל היכא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 72a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026