Talmud Builders

    Avodah Zarah 25a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 25a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1§ The Gemara cites a series of expositions with regard to what is called the book of Yashar. The verse states: “And the sun stood still, and the moon stayed, until the nation had avenged themselves of their enemies. Is this not written in the book of Yashar”? (Joshua 10:13). The Gemara asks: What is the book of Yashar? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is Genesis, which is the book of Abraham, Isaac, and Jacob, who were called righteous [ yesharim ], as it is stated: “Let me die the death of the righteous [ yesharim ]” (Numbers 23:10).

    2The Gemara asks: And where is it alluded to in Genesis that the sun would stand still for Joshua? The verse states in reference to Ephraim, who was Joshua’s ancestor: “And his seed shall become a multitude of nations” (Genesis 48:19). The Gemara asks: When will he become a multitude of nations? He became a multitude of nations at the time when the sun stood in place for Joshua, as it is written: “And the sun stayed in the midst of heaven, and hastened not to go down for an entire day” (Joshua 10:13).

    3The Gemara inquires: And how much time elapsed before the sun finally set? Rabbi Yehoshua ben Levi said that it took twenty-four hours: It traveled across the sky for six hours and stood still for six hours, and again traveled six hours and stood still for six hours, so that the entire matter lasted the duration of an entire day.

    4Rabbi Elazar said that it lasted thirty-six hours: The sun traveled for six hours and stood for twelve hours, and again traveled six hours and stood for twelve hours, so that the accumulated time of its suspension was that of an entire day. Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: Forty-eight hours elapsed before it set. It traveled six hours and stood for twelve hours, and then traveled six hours and stood for twenty-four hours, as it is stated: “And the sun stayed in the midst of heaven,” and then: “And hastened not to go down for an entire day.” By inference, it can be understood that initially it was not suspended for an entire day. Rather, at first it stood still for twelve hours, and was later suspended for an entire day.

    5There are those who say that these Sages do not disagree over how much time had elapsed before the sun set. Rather, they disagree with regard to the additional time by which the day was extended. Rabbi Yehoshua ben Levi said: Twenty-four hours were added to that day, because the sun traveled six hours and stood twelve hours, and again traveled six hours and stood for another twelve hours, which meant that its standing time lasted for an entire day. Rabbi Elazar said that thirty-six hours were added: It traveled six hours and stood for twelve hours, and then traveled six hours and stood for twenty-four more hours. It is with regard to the second suspension that the verse states: “And hastened not to go down for an entire day.”

    6Rabbi Shmuel bar Naḥmani said: The time the sun stood in place was forty-eight hours in total. The sun traveled six hours and stood twenty-four hours, and then traveled another six hours and stood for another twenty-four hours. His reasoning is that the verse juxtaposes the sun’s suspension to its motion: Just as the sun is in motion for an entire day, so too, its suspension was for an entire day.

    7It is taught: Just as the sun stood still for Joshua, so too the sun stood still for Moses and for Nakdimon ben Guryon. It is known that it stood still for Joshua from a verse, and it is known that it stood still for Nakdimon ben Guryon by tradition. From where do we derive that it stood still for Moses as well? The Gemara answers: It is derived by means of a verbal analogy between the terms “I will begin” and “I will begin.” The Gemara elaborates: It is written here, with regard to Moses: “I will begin to deliver the dread of you and the fear of you upon the peoples” (Deuteronomy 2:25), and it is written there, with regard to Joshua: “I will begin to magnify you” (Joshua 3:7).

    8And Rabbi Yoḥanan says: It is derived from a verbal analogy between the words “delivered” and “delivered.” It is written here, with regard to Moses: “I will begin to deliver the dread of you,” and it is written there, with regard to Joshua: “In the day when the Lord delivered up the Amorites before the children of Israel” (Joshua 10:12).

    9Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that there is no need for a verbal analogy, as you can learn this idea from the verse itself: “This day will I begin to deliver the dread of you and the fear of you upon the peoples that are under the whole heaven, who, when they hear the report of you, shall tremble and be in anguish because of you” (Deuteronomy 2:25). When was the fulfillment of the prophecy that all the nations “shall tremble and be in anguish because of you”? It was at the time when the sun stood still for Moses.

    10The Gemara raises an objection: After the sun stood still, the verse states: “And there was no day like that before it or after it” (Joshua 10:14). If there was no day comparable to it, how can it be asserted that the sun stood still for Moses as well? The Gemara answers: If you wish, say that the number of hours the sun stood still for Moses were not as many as in the case of Joshua. And if you wish, say instead: When the sun stood still for Moses there were no hailstones, whereas in the case of Joshua there were hailstones, as it is written: “And it came to pass, as they fled from before the children of Israel, while they were in the descent of Beth Horon, that the Lord cast down great stones from heaven upon them into Azeka and they died” (Joshua 10:11).

    11The Gemara cites another exposition with regard to the book of Yashar. It is written: “And said: To teach the sons of Judah the bow. Behold, it is written in the book of Yashar” (II Samuel 1:18). The Gemara again asks: What is the book of Yashar? Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: This is the book of Abraham, Isaac, and Jacob, who were called righteous [ yesharim ], as it is written with regard to them: “Let me die the death of the righteous [ yesharim ] and let my end be like his” (Numbers 23:10).

    12The Gemara further analyzes the verse in Samuel: And where is it alluded to in Genesis that Judah must be taught to use the bow? The verse states: “Judah, your brothers shall praise you; your hand shall be on the nape of your enemies” (Genesis 49:8). The Gemara explains: What is the form of warfare that requires one’s hand to be held opposite the nape? You must say that this is referring to the use of a bow. This is the referent of the verse in Samuel.

    13The Gemara cites a different interpretation: Rabbi Elazar says that the book of Yashar is the book of Deuteronomy. And why did they call it the book of Yashar? As it is written: “And you shall do that which is right [ yashar ] and good in the sight of the Lord” (Deuteronomy 6:18). And where is it alluded to in Deuteronomy that Judah must be taught to use the bow? The verse states: “And this for Judah, and he said: Hear, Lord, the voice of Judah, and bring him in unto his people; his hands shall contend for him” (Deuteronomy 33:7). What is the form of warfare that requires the use of two hands? You must say that this is referring to the use of a bow. This is the referent of the verse in Samuel.

    14The Gemara provides yet another explanation: Rabbi Shmuel bar Naḥmani says that the book of Yashar is the book of Judges. And why did they call it the book of Yashar? As it is written: “In those days there was no king in Israel; every man did that which was right [ yashar ] in his own eyes” (Judges 17:6). And where is it alluded to in Judges that Judah must be taught to use the bow? The verse states: “Only that the generations of the children of Israel might know, to teach them war” (Judges 3:2). What is the form of warfare that requires teaching? You must say that this is referring to the use of a bow. This is the referent of the verse in Samuel.

    15The Gemara asks: And from where do we derive that Judges 3:2 is written in reference to Judah? We derive it as it is written: “The children of Israel asked the Lord, saying: Who shall go up for us first against the Canaanites, to fight against them? And the Lord said: Judah shall go up” (Judges 1:1–2).

    16§ The Gemara cites another dispute between the same amora’im . The verse states: “And the cook took up the thigh, and that which was upon it [ vehe’aleha ], and set it before Saul” (I Samuel 9:24). To what does the term “and that which was upon it” refer? Rabbi Yoḥanan says: It refers to the thigh and the tail. The Gemara asks: What is the reason that the tail is referred to as: “And that which was upon it”? The reason is that the thigh supports the tail, as it rests upon it.

    17And Rabbi Elazar says: The verse refers to the thigh and the breast. What is the reason that the breast is referred to as: “And that which was upon it”? The reason is that one places the breast upon the thigh when it requires sacrificial waving, and waves it. And Rabbi Shmuel bar Naḥmani says: The verse refers to the thigh and the cap [ shofi ], i.e., the very top part of the leg. What is the reason that the cap is referred to as: “And that which was upon it”? It is because it is referring to the cap that stands above the thigh.

    18§ The mishna teaches that a woman may not seclude herself with gentiles. The Gemara asks: What are we dealing with? If we say that we are dealing with a woman who secludes herself with one gentile, is this permitted in the corresponding situation involving a Jew? But didn’t we learn in a mishna ( Kiddushin 80b): One man may not seclude himself even with two women? It is certainly forbidden for one man to be secluded with one woman.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וידום השמשביהושע כתיב כשנלחם עם חמשת המלכים הצרים על הגבעונים. והכא נקט לה משום דפליגי לעיל ר"א ורבי שמואל בר נחמני במדרש פסוקא דוישרנה ופליגי נמי במדרש דויעמד השמש:

    וידוםשתק מלומר שירה שבכל עת לכתו אינו שותק ובעמידתו שותק ויהושע אומר שירה בשבילה דכתיב אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו':

    עד יקום גויינקום ישראל מאויביו:

    הלא היא כתובה על ספר הישרשעתיד ליעשות לי נס:

    ספר אברהם כו'היינו ספר בראשית שמעשה אבות כתובים בו:

    מות ישריםבלעם מבקש על עצמו שימות מיתה של גויעה כמותן:

    והיכא רמיזאבבראשית שעתיד יהושע לבא לנס זה. יהושע משבט אפרים בא כדכתיב (במדבר י״ג:ח׳) למטה אפרים הושע בן נון [וכתיב באפרים וזרעו יהיה] מלא הגוים כל הארצות נתמלאו מיראתו ומאימתו זרעו של אפרים יהיה מלא הגוים אדם נוצח כאן מלחמה ואין בני אספמייא יודעין בה אבל בשעה שעמדה לו חמה ליהושע נראה לכל העולם ויראו מפניו:

    ספר משנה תורה וספר שופטיםל"ג הכא ואגב ריהטא דגירסא דלקמן ניקבעה היא ושבשתא היא דהא לא רמיזא ביה:

    ויעמד השמשיש במשמעה שתי עכבות אחת בחצי השמים והיינו בחצי היום ואחת סמוך לשקיעתו:

    דכתיב ולא אץ לבואאלא שהה כיום תמים דהיינו עשרים וארבע שעות דיום אינו תמים ושלם אלא עם לילו:

    עשרים וארבעההיה אותו יום מעלות השחר עד יציאת הכוכבים ויום תמים אכולה מילתא קאי אהלוך ואעמידה:

    אזיל שיתעד חצי השמים:

    וקם שיתדכתיב ויעמד השמש:

    ואזיל שיתעד ערב וקם שית כדכתיב ולא אץ לבוא:

    כולה מילתאהילוכו ועמידתו כיום תמים עשרים וארבע של יום ולילה דשאר ימים:

    ל' ושיתדיום תמים דקרא אעמידה לחוד קאי:

    ארבעים ושמונהדיום תמים דקרא אשהיה דשקיעה קאי וקמייתא דלא כתיב ביה כיום תמים סתם עמידה שנים עשר שעות כעמידה שדרכו לעמוד ולשתוק בלילה:

    איכא דאמריהנך שיעורי דהנך רבנן בתוספתא שניתוסף על היום קאמרי להו:

    רבי יהושע בן לוי אמר עשרים וארבעהואי התוספתא ויום תמים אעמידה קאי:

    ור"א אמר ל"והוי תוספתא ויום תמים דקרא אעמידה דלא אץ לבוא קאי וקמייתא סתמא י"ב שעות כתורת לילה:

    ור' שמואל בר נחמניסבר דכיום תמים אעמידה דולא אץ לבוא קאי ומיהו מקיש עמידתו דחצי השמים לביאתו דלא אץ לבוא:

    נקדימון בן גוריון גמראשהלווהו הגמון אחד עשר מעינות כו' במסכת תענית בפ' סדר תעניות אלו (תענית דף יט:):

    למשהבמלחמת סיחון:

    לא היה כיום ההואבמעשה דיהושע כתיב:

    אבני ברדדלא היו במשה:

    ויאמר ללמד בני יהודה קשתבקינה שקונן דוד על שאול כתיב:

    הלא היא כתובהדבני יהודה היו מושכי קשת:

    יד כנגד עורףהמושך בקשת נותן ידיו כנגד עיניו דהיינו מול העורף הטרי"ל בלע"ז:

    דכתיבבמשנה תורה ועשית הישר והטוב:

    איזהו היא מלחמה שצריכה לימוד כו':

    ומנלןדקרא ביהודה כתיב:

    דכתיבברישא דסיפרא מי יעלה בתחלה אל הכנעני להלחם בו ויאמר השם יהודה יעלה אלמא סתם מלחמה דסיפרא איהודה קיימי:

    וירם הטבח את השוק ואת העליהמשום פלוגתא דהני אמוראי גופייהו נקט לה:

    והעליהמה שעליה:

    דמסמכא שוק לאליההשוק סמוך לאליה שהאליה מלמעלה ונסמכה על השוק ושוק הוא עצם של צומת הגיד הממוצע בין קולית לארכובה ואיברים התחתונים סומכין את העליונים:

    דמחיתמניח חזה על השוק גבי חזה ושוק של שלמים בשעת תנופה וההיא סעודתא אע"פ דזבח הוה כדכתיב (שמואל א ט׳:י״ג) כי הוא יברך (את) הזבח לא הוה חזה ושוק דידהו לכהן דבמה קטנה הוה וקיימא לן בפרק בתרא דזבחים (דף קיט:) חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה:

    שופיכף הירך הסובב עצם הקולית וקורין פולפ"א:

    לא יתייחד איש אחד עם שתי נשיםשהנשים דעתן קלות ושתיהן תתרצינה לעבירה:

    עבודה זרה 25 עמוד א

    1(יהושע י, יג) וידום השמש וירח עמד עד יקום גוי אויביו הלא היא כתובה על ספר הישר? מאי ספר הישר א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים שנא' (במדבר כג, י) תמות נפשי מות ישרים׃

    2והיכא רמיזא (בראשית מח, יט) וזרעו יהיה מלא הגוים [אימתי יהיה מלא הגוים] בשעה שעמדה לו חמה ליהושע (יהושע י, יג) ויעמד השמש בחצי השמים ולא אץ לבוא כיום תמים׃

    3וכמה א"ר יהושע בן לוי עשרים וארבעה [שעי] אזיל שית וקם שית אזיל שית וקם שית כולה מלתא כיום תמים׃

    4ר' אלעזר אמר: שלשים ושית אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה [שנאמר״] ולא אץ לבוא כיום תמים מכלל דמעיקרא לאו כיום תמים [הוה]״׃

    5א"ד בתוספתא פליגי ר' יהושע בן לוי אמר עשרים וארבעה אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם תריסר עמידתו כיום תמים ר"א אמר שלשים ושש אזיל שית וקם תריסר אזיל שית וקם עשרים וארבעה ולא אץ לבוא כיום תמים׃

    6ר' שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה אזיל שית וקם עשרים וארבעה אזיל שית וקם כ"ד מקיש עמידתו לביאתו מה ביאתו כיום תמים אף עמידתו כיום תמים׃

    7תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה ולנקדימון בן גוריון יהושע קראי נקדימון בן גוריון גמרא למשה מנלן אתיא אחל אחל כתיב ״הכא (דברים ב״, כה) אחל תת פחדך וכתיב ״התם ביהושע אחל גדלך״׃

    8ורבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב ״הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע י״, יב) ביום תת ה' את האמורי׃

    9ר' שמואל בר נחמני אמר מגופיה דקרא שמעת ליה (דברים ב, כה) אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך אימתי רגזו וחלו מפניך בשעה שעמדה לו חמה למשה׃

    10מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו איבעית אימא שעות הוא דלא הוו נפיש כולי האי ואיבעית אימא אבני ברד לא הוו דכתיב ״(יהושע י״, יא) ויהי בנוסם מפני בני ישראל הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו׃

    11כתיב ״(שמואל ב א״, יח) ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר מאי ספר הישר א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב ״בהו (במדבר כג״, י) תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו׃

    12והיכא רמיזא יהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זו קשת׃

    13ר"א אומר זה ספר משנה תורה ואמאי קרו ליה ספר הישר דכתיב ״(דברים ו״, יח) ועשית הישר והטוב בעיני ה' והיכא רמיזא ידיו רב לו ואיזו היא מלחמה שצריכה שתי ידים הוי אומר זו קשת׃

    14ר' שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים ואמאי קרו ליה ספר הישר דכתיב ״(שופטים יז״, ו) בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה והיכא רמיזא (שופטים ג, ב) למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה ואיזו היא מלחמה שצריכה לימוד הוי אומר זו קשת׃

    15ומנלן דביהודה כתיב ״דכתיב (שופטים א״, א) מי יעלה לנו בתחלה אל הכנעני להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה׃

    16(שמואל א ט, כד) וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול מאי והעליה ר' יוחנן אומר שוק ואליה מאי והעליה דמסמכא שוק לאליה׃

    17ורבי אלעזר אומר שוק וחזה מאי והעליה דמחית לה לחזה עילויה דשוק כי בעי אנופי ומנפי ליה ורבי שמואל בר נחמני אמר שוק ושופי מאי והעליה שופי עילויה דשוק קאי:

    18לא תתייחד אשה עמהם: במאי עסקינן אילימא בחד דכוותה גבי ישראל מי שרי והתנן לא יתייחד איש אחד עם שתי נשים!

    Tosafot

    למשה ליהושע ולנקדימוןהא דלא קחשיב נמי יעקב כי שם לא היו רק תשלומין כדאמרי' (חולין דף צא:) שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו ומהאי טעמא נמי לא חשיב חזקיה שלא היו רק תשלומין ליום שנתקצר בימי אחז והר"ר אלחנן אומר דההוא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא שהרי לא עמד השמש כלל במקום אחד אלא שהלך לאחוריו דבבראשית רבה איכא נמי למ"ד וישם ה' לקין אות מלמד שהעמיד לו גלגל חמה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    וידום השמש וירח עמד וגו' מאי על ספר הישר זה ספר בראשית שהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים כדכתיב תמות נפשי מות ישרים.

    והיכא רמיזא עמידת השמש וזרעו יהיה מלא הגוים אימתי יהיה כח זרע אפרים ידוע אצל מלא הגוים בשעה שהעמיד חמה ליהושע. כמה עמד.

    ר' יהושע בן לוי אמר כיום תמיםכ"ד שעה. כיצד אזל שית וקם שית כללו של דבר כיום תמים כו'. פי' כתיב ויעמד השמש בחצי השמים. וכתיב ולא אץ לבוא כיום תמים.

    כלל עמידתו כיום תמים שהוא כ"ד שעותכיצד עלה שש כמנהגו עד שהגיע לחצי השמים ועמד שם שש שעות וירד ו' שעות כמנהגו עד שהגיע למערב ולא אץ לבוא כיום תמים ועמד שם ו' שעות אחרות. הרי כ"ד שעות כיום תמים. ר"א אומר כ"ד שעות זולתי י"ב שעות שבכל יום הכל ל"ו שעות. כיצד עלה מן המזרח שש שעות עד שהגיע בחצי השמים ועמד שם י"ב שעות וירד למערב שש שעות וכשהגיע למערב לא אץ לבוא אלא עמד שם י"ב שעות. נמצאת עמידתו בשני מקומות כ"ד שעות כיום תמים. ר' שמואל בר נחמני אמר עלה כמנהגו ו' ויעמד השמש בחצי השמים י"ב וירד ו' ועמד במערב כ"ד שעות שנאמר ולא אץ לבוא אלא עמד כיום תמים כ"ד שעות נמצאת עמידתו בשני מקומות ל"ו שעות. וי"ב כמנהגו הכל מ"ח שעות.

    איכא דמתני לה אתוספתא גם היא כדרך הזאתתנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון כו'. איני והכתיב ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע ה' בקול איש וגו'. ופרקי' איבעי תימא עמידה הואי מיהו שעות נפישן כולי האי לא הוה. ואיבעי תימא אבני ברד הוא דלא הוו כדכתיב וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו':

    ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה היא כתובה על ספר הישרמאי על ספר הישר. א"ר יוחנן זה ספר בראשית כו'. כדאמרן.

    והיכא רמיזא ידך בערף אויביךאיזו היא מלחמה שהיא צריכה יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת ר' אלעזר אמר זו ספר משנה תורה כו'.

    וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאולמאי והעליה ר' יוחנן אמר שוק ואליה.

    ר' אלעזר אמר שוק וחזהר' שמואל בר נחמני אמר שוק ושופי ומאי והעליה דשופי עילוי שוק קאי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 25a

    Avodah Zarah 25a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 571 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    וידום השמש ביהושע כתיב כשנלחם עם חמשת המלכים הצרים על הגבעונים. והכא נקט לה משום דפליגי לעיל ר"א ורבי שמואל בר נחמני במדרש פסוקא דוישרנה ופליגי נמי במדרש דויעמד השמש:

    וידום שתק מלומר שירה שבכל עת לכתו אינו שותק ובעמידתו שותק ויהושע אומר שירה בשבילה דכתיב אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו':

    עד יקום גוי ינקום ישראל מאויביו:

    הלא היא כתובה על ספר הישר שעתיד ליעשות לי נס:

    ספר אברהם כו' היינו ספר בראשית שמעשה אבות כתובים בו:

    מות ישרים בלעם מבקש על עצמו שימות מיתה של גויעה כמותן:

    והיכא רמיזא בבראשית שעתיד יהושע לבא לנס זה. יהושע משבט אפרים בא כדכתיב (במדבר י״ג:ח׳) למטה אפרים הושע בן נון [וכתיב באפרים וזרעו יהיה] מלא הגוים כל הארצות נתמלאו מיראתו ומאימתו זרעו של אפרים יהיה מלא הגוים אדם נוצח כאן מלחמה ואין בני אספמייא יודעין בה אבל בשעה שעמדה לו חמה ליהושע נראה לכל העולם ויראו מפניו:

    ספר משנה תורה וספר שופטים ל"ג הכא ואגב ריהטא דגירסא דלקמן ניקבעה היא ושבשתא היא דהא לא רמיזא ביה:

    30 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 25a · Sefaria

    Tosafot

    למשה ליהושע ולנקדימון הא דלא קחשיב נמי יעקב כי שם לא היו רק תשלומין כדאמרי' (חולין דף צא:) שמש ששקעה בעבורו זרחה בעבורו ומהאי טעמא נמי לא חשיב חזקיה שלא היו רק תשלומין ליום שנתקצר בימי אחז והר"ר אלחנן אומר דההוא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא שהרי לא עמד השמש כלל במקום אחד אלא שהלך לאחוריו דבבראשית רבה איכא נמי למ"ד וישם ה' לקין אות מלמד שהעמיד לו גלגל חמה:

    Tosafot on Avodah Zarah 25a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    וידום השמש וירח עמד וגו' מאי על ספר הישר זה ספר בראשית שהוא ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים כדכתיב תמות נפשי מות ישרים.

    והיכא רמיזא עמידת השמש וזרעו יהיה מלא הגוים אימתי יהיה כח זרע אפרים ידוע אצל מלא הגוים בשעה שהעמיד חמה ליהושע. כמה עמד.

    ר' יהושע בן לוי אמר כיום תמים כ"ד שעה. כיצד אזל שית וקם שית כללו של דבר כיום תמים כו'. פי' כתיב ויעמד השמש בחצי השמים. וכתיב ולא אץ לבוא כיום תמים.

    כלל עמידתו כיום תמים שהוא כ"ד שעות כיצד עלה שש כמנהגו עד שהגיע לחצי השמים ועמד שם שש שעות וירד ו' שעות כמנהגו עד שהגיע למערב ולא אץ לבוא כיום תמים ועמד שם ו' שעות אחרות. הרי כ"ד שעות כיום תמים. ר"א אומר כ"ד שעות זולתי י"ב שעות שבכל יום הכל ל"ו שעות. כיצד עלה מן המזרח שש שעות עד שהגיע בחצי השמים ועמד שם י"ב שעות וירד למערב שש שעות וכשהגיע למערב לא אץ לבוא אלא עמד שם י"ב שעות. נמצאת עמידתו בשני מקומות כ"ד שעות כיום תמים. ר' שמואל בר נחמני אמר עלה כמנהגו ו' ויעמד השמש בחצי השמים י"ב וירד ו' ועמד במערב כ"ד שעות שנאמר ולא אץ לבוא אלא עמד כיום תמים כ"ד שעות נמצאת עמידתו בשני מקומות ל"ו שעות. וי"ב כמנהגו הכל מ"ח שעות.

    איכא דמתני לה אתוספתא גם היא כדרך הזאת תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו למשה ולנקדימון בן גוריון כו'. איני והכתיב ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמע ה' בקול איש וגו'. ופרקי' איבעי תימא עמידה הואי מיהו שעות נפישן כולי האי לא הוה. ואיבעי תימא אבני ברד הוא דלא הוו כדכתיב וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים וגו':

    ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה היא כתובה על ספר הישר מאי על ספר הישר. א"ר יוחנן זה ספר בראשית כו'. כדאמרן.

    והיכא רמיזא ידך בערף אויביך איזו היא מלחמה שהיא צריכה יד כנגד העורף הוי אומר זה קשת ר' אלעזר אמר זו ספר משנה תורה כו'.

    וירם הטבח את השוק והעליה וישם לפני שאול מאי והעליה ר' יוחנן אמר שוק ואליה.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 25a · Sefaria

    Ritva

    שוק וחזה פרש״י ז״ל דהאי קרבן שלמים היה ואימורין אלו נתנין לכהנים והא דאכלה שאול דהוי זכר הכא בבמת יחיד הות וקיימא לן חזה ושוק בבמה גדולה ואין חזה ושוק בבמה קטנה.

    Ritva on Avodah Zarah 25a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השניה והכונה בה ככונת משנה שלפניה בביאור החלק הראשון ואמר על זה לא תתיחד אשה עמהן מפני שחשודין על העריות ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים אמר הר"ם הם אמרו לא תתיחד אשה עמהם ואפילו היחוד שמותר לה יחוד כמותו להתיחד עם ישראל כגון שתהיה אשת הגוי בפניו עמו וכיוצא בזה ממה שבארנו במקומו בסוף קדושין:

    אמר המאירי לא תתיחד אשה עמהם מפני שחשודין על העריות ופירשוה בגמ' אפילו בשאשתו של גוי לשם שהגוי אין אשתו משמרתו וכיוצא בזה בישראל ר"ל שאשתו של ישראל לשם מותר לה להתיחד עם ישראל שאשתו משמרתו הא אין אשתו עמו אסור לה להתיחד אף עם ישראל ואף שתי נשים לא יתיחדו עם ישראל אחד אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים כשרים ומגדולי המחברים נראה שאוסרין הא בפרוצים אף בעשרה אסור ומגדולי המחברים מתירים בשאשתו של אחד מהם לשם מעשה היה והוציאוה עשרה במטה שיחשבו הרואים שהוא מת שהיו מביאים לקבורה ולא ירגישו בדבר ומ"מ אין כאן איסור משום שפיכות דמים שכל אשה כלי זינה עליה ואפילו כעורות שבהן ובתלמוד המערב פי' בכלי זינה עליה שיכולה לומר גויה אני מה שאין כן באיש שהוא מצויין במילה ואין הדברים נראין ולא יתיחד אדם עמהם מפני שחשודים על שפיכות דמים:

    Meiri on Avodah Zarah 25a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה למשה וליהושע וכו' והר"ר אלחנן אומר דההיא מעשה דחזקיה לא היה אלא אות בעלמא וכו' צ"ל דרבי אלחנן מחלק וס"ל דכשהשמש עומד במקומו הוא נס ופלא גדול שהרי העולם אינו מתקיים כ"א ע"י תנועות השמש אבל כשהלך לאחוריו אינו נס ופלא כ"כ כי זה אפשר להיות וגבי חזקיה לא ביקש הקב"ה לעשות לו נס אלא שנתן לו בזה אות וסימן שיעמוד מחליו וכן הוא הענין גבי קין והא דקאמר שהעמיד לו גלגל חמה הוי פירושו העמידה לאחוריו לא שעמד במקום אחד וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 25a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    זֶה סֵפֶר אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁנִּקְרְאוּ 'יְשָׁרִים' (יהושע י, יג) יש להקשות למה כתוב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר' דהוה ליה למימר 'סֵפֶר יְשָׁרִים'? ונראה שרצה הכתוב שיהיה הרמז יותר על אברהם אבינו ולכך נקיט 'הַיָּשָׁר' לשון יחיד דקאי על אברהם אבינו שלקח אות ה' בשמו וזהו 'ה' ישר' שהוא כולל חמשה חסדים וכל יושר חסד וכל עגול גבורה.

    שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ, אָזַל שִׁית וְקָם תַּרְתֵּי סְרֵי, אָזַל שִׁית וְקָם עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. "וְלֹא אָץ לָבוֹא כְּיוֹם תָּמִים" מִכְּלָל דְּמֵעִקָּרָא לָאו כְּיוֹם תָּמִים הֲוָאִי (יהושע י, יג). פירוש כי עמידה ראשונה רמזה הכתוב באומרו 'וַיַּעֲמֹד הַשֶּׁמֶשׁ' ועמידה שניה נרמזה במה שאמר 'וְלֹא אָץ לָבוֹא' רצונו לומר שלא מיהר להשתקע אלא עמד במקומו ועל עמידה ראשונה זו פירש ואמר שהיתה 'כְּיוֹם תָּמִים' דהיינו כ"ד שעות שהם נחשבו יום תמים כלומר שיעור לילה ויום ומאחר דעל עמידה שניה פירש ואמר שהיתה כ"ד שעות ועל עמידה ראשונה לא פירש כלום אלא נקיט בסתם אין אנחנו אומרים שהיתה שליש השניה או רביע השניה אלא אומרים שהיתה מחצית דהיינו שבאה השניה כפלים על הראשונה כי כן דרכו יתברך להוסיף כפלים וככתוב 'כִפְלַיִם לְתוּשִׁיָּה' (איוב יא, ו) וכן הוה באיוב שהוסיף לו כפלים וכן בעונש הגנב התוספת היא כפל דכתיב 'שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם' (שמות כב, ג) ולזה אמר מכלל דמעיקרא עמידה הראשונה לאו 'כְּיוֹם תָּמִים' אלא הוה י"ב שעות שבזה נעשית השניה כפלים. ברם מהרש"א ז"ל הקשה לכולהו אמוראי צריך לתת טעם למה לא העמידה בפעם אחת בשיעור העמדה של שני הפעמים? ונראה לי בס"ד נחלק הנס לשתי חלוקות כדי לקיים שתי הברכות אחת של יעקב אבינו ע"ה שברכו וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם (בראשית מח, יט) כמו שאמר רבי יוחנן והשניה של משה רבינו ע"ה שבירך אותו באומרו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ (דברים לג, יז) כמו שאמר רבי אלעזר וכדי לחלק כבוד לשתיהן עשה הנס לשתי חלוקות אחת בשביל יעקב אבינו ע"ה ואחת בשביל ברכה של משה רבינו ע"ה. או יובן אחת בזכותו ואחת בזכות משה רבינו ע"ה רבו.

    שָׁעוֹת הוּא דְּלָא נְפִישִׁין כּוּלֵי הַאי (יהושע י, יא) קשא והלא משה רבינו ע"ה גדול הרבה מן יהושע ואמאי לא נפישן דידיה? ונראה לי בס"ד דנפישן גבי יהושע מפני שהיתה בזכות ארץ ישראל גם כן כי המלחמה היתה בארץ ישראל. או יובן דאצל יהושע לאו כוליה מילתא מדיליה אלא נצטרף עמו זכות משה רבינו ע"ה שהיה רביה דיהושע. ונראה לי דמאן דאמר התוספת היא כ"ד היינו כנגד כ"ד ספרים וכ"ד קשוטי כלה ומאן דאמר ל"ו כנגד ל"ו כריכות וכנגד אותיות 'אלה' דשם 'אלהי־ם' שעולים ויורדים בנשמה של ישראל ומאן דאמר מ"ח הוא כנגד שני שלישי החסד בסוד וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב).

    וְאַמַּאי קָרִי לֵיהּ 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'? דִּכְתִיב "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי הֳ'" (דברים ו, יח). הקשה מהרש"א ז"ל והלא גם בספר שמות כתיב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה (שמות טו, כו)? עיין שם. ונראה לי בס"ד כי בספר שמות ליכא אלא חד קרא הנזכר אבל בספר דברים איכא ארבע קראי והם הא' בסימן וא"ו וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב (דברים ו, יח) והשני בסימן י"ב כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) והשלישי בסימן י"ג לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים יג, יט) והרביעי בסימן כ"א כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי הֳ' (דברים כא, ט) ולכן יותר ראוי לפרש זה על ספר דברים. ועוד נראה לי כי בספר שמות כתיב 'וְהַיָּשָׁר' וכאן מביא קרא דכתיב ביה 'הַיָּשָׁר' בלא וא"ו דדמי להאי דכתיב 'סֵפֶר הַיָּשָׁר'. אי נמי פסוק 'וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' דספר שמות אינו לשון צווי וגזרה אלא הכי קאמר 'אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה' אז תזכה 'שֶׁכָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ' אך כאן בספר דברים כתיב וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב וכו' שהוא לשון צווי ואזהרה כמו שנאמר במצוות עשה של התשובה וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים ד, ל).

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 25a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 25, Amud Aleph, about 571 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 141 words

      Opens “(יהושע י, יג) וידום השמש וירח עמד…”

      Named: אבא.

    2. Segment 230 words

      Opens “והיכא רמיזא (בראשית מח, יט) וזרעו יהיה…”

    3. Segment 320 words

      Opens “וכמה א"ר יהושע בן לוי עשרים וארבעה…”

    4. Segment 444 words

      Opens “ר' אלעזר אמר: שלשים ושית אזיל שית…”

      Named: רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    5. Segment 539 words

      Opens “א"ד בתוספתא פליגי ר' יהושע בן לוי…”

    6. Segment 627 words

      Opens “ר' שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה…”

      Named: שמואל.

    7. Segment 738 words

      Opens “תנא כשם שעמדה לו חמה ליהושע כך…”

    8. Segment 821 words

      Opens “ורבי יוחנן אמר אתיא תת תת כתיב…”

      Named: רבי יוחנן.

    9. Segment 927 words

      Opens “ר' שמואל בר נחמני אמר מגופיה דקרא…”

      Named: שמואל.

    10. Segment 1045 words

      Opens “מיתיבי ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו…”

    11. Segment 1143 words

      Opens “כתיב (שמואל ב א, יח) ויאמר ללמד…”

      Named: שמואל, אבא.

    12. Segment 1220 words

      Opens “והיכא רמיזא יהודה אתה יודוך אחיך ידך…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “ר"א אומר זה ספר משנה תורה ואמאי…”

      Named: רב לו.

    14. Segment 1447 words

      Opens “ר' שמואל בר נחמני אמר זה ספר…”

      Named: שמואל.

    15. Segment 1519 words

      Opens “ומנלן דביהודה כתיב דכתיב (שופטים א, א)…”

    16. Segment 1624 words

      Opens “(שמואל א ט, כד) וירם הטבח את…”

      Named: שמואל.

    17. Segment 1730 words

      Opens “ורבי אלעזר אומר שוק וחזה מאי והעליה…”

      Named: רבי אלעזר, רבי שמואל בר נחמני, שמואל.

    18. Segment 1821 words

      Opens “לא תתייחד אשה עמהם: במאי עסקינן אילימא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 25a · Segment 1 — “(יהושע י, יג) וידום השמש וירח עמד עד יקום…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 25a · Segment 4 — “…כיום תמים רבי שמואל בר נחמני אמר ארבעים ושמונה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 25a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026