Talmud Builders

    Avodah Zarah 49a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 49a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that if one planted an orla nut, or sank the shoot of an orla tree into the ground, or grafted an orla tree, that which grows as a result is permitted.

    2And if you would say that this is not difficult, as Rabbi Yosei distinguishes between items that are forbidden due to other prohibitions and items that are forbidden due to idol worship, does he indeed distinguish in this manner? But isn’t it taught that with regard to a field that was fertilized with dung that came from an animal used in idol worship, and similarly, with regard to a cow that was fattened with vetches used in idol worship, there are opposing opinions: It is taught in one baraita that the field may be sown in the normal manner and the cow may be slaughtered and eaten, and it is taught in another baraita that the field should be left fallow, and the cow should be made lean, until the effects of the dung or vetches have passed.

    3What, is it not that this baraita that rules leniently is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that when both permitted and forbidden items contribute to a result, the result is permitted, and that baraita that rules stringently is in accordance with the opinion of the Rabbis? If so, it is clear that Rabbi Yosei does not distinguish between other prohibitions and idol worship, as in this case of idol worship he still permits the result of permitted and forbidden causes. The Gemara answers: No, these baraitot do not reflect the opinions of Rabbi Yosei and the Rabbis. Rather, this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with him.

    4The Gemara asks: Which dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis is referred to here? If we say that it is the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis with regard to leaven, that dispute does not necessarily correspond to the controversy between these two baraitot .

    5As we learned in a mishna ( Orla 2:11): In the case of non-sacred leaven and teruma leaven that fell into a non-sacred batch of dough, and this one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and that one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and they combined and caused the dough to become leavened, there is a dispute as to whether this dough has the status of teruma , and is therefore forbidden to non-priests, or whether it has the status of non-sacred bread.

    6Rabbi Eliezer says: I follow the final element that fell into the dough. If the teruma fell in last, the dough is forbidden to non-priests. And the Rabbis say: Whether the forbidden item, i.e., the teruma , fell in first, or whether the forbidden item fell in last, the dough is not forbidden unless there is enough of the forbidden leaven alone to cause the dough to become leavened.

    7And Abaye says: Rabbi Eliezer taught that when the permitted leaven fell in last, the mixture is permitted only in a case where one first removed the forbidden leaven, before the permitted leaven fell into the dough and made it rise. But if one did not first remove the forbidden leaven, the dough is forbidden even if the permitted leaven fell in last. Apparently, Rabbi Eliezer holds that when both permitted and forbidden leaven cause dough to become leavened, the dough is forbidden.

    8The Gemara rejects this interpretation: But from where is it apparent that the reason for the opinion of Rabbi Eliezer is in accordance with Abaye’s explanation? Perhaps the reason for the opinion of Rabbi Eliezer is as he says explicitly: I follow the final element. If the dough’s leavening is completed by the forbidden item, it is forbidden; and if it is completed by the permitted item, it is permitted. And this is the halakha whether one removed the forbidden item or whether one did not remove the forbidden item. Accordingly, Rabbi Eliezer does not necessarily hold that when both a forbidden and a permitted item contribute to a result, the result is forbidden.

    9Rather, the two conflicting baraitot cited with regard to a field fertilized with dung used in idol worship can be attributed in accordance with the opinions of Rabbi Eliezer and the Rabbis with regard to wood from an ashera tree.

    10As we learned in a mishna (49b): If one took wood from an ashera , it is prohibited to derive benefit from it. In a case where one kindled a fire in an oven with the wood, if it is a new oven and by kindling the fire he hardened the oven and made it stronger for use in the future, then the oven must be shattered. Since forbidden items were used in the process of forming the oven, one may not derive benefit from the use of the forbidden items. But if it is an old oven it may be cooled; it is prohibited to use the oven only while it is still hot. If one baked bread with wood from the ashera as the fuel, it is prohibited to derive benefit from the bread.

    11If this bread was intermingled with other bread, it is prohibited to derive benefit from all the bread. Rabbi Eliezer says: One must take the benefit and cast it into the Dead Sea. In other words, one is not required to destroy the bread. Instead, one should designate money equal in value to the wood that he used from the ashera , and he should destroy this money to offset the benefit he derived from the forbidden wood. The Rabbis said to him: There is no monetary redemption for objects that are forbidden due to idol worship. Once the bread becomes forbidden, it cannot be redeemed by having the value of the forbidden wood cast into the Dead Sea. In any event, Rabbi Eliezer apparently holds that the result of both forbidden and permitted causes is forbidden, as the bread was baked with both forbidden fuel, i.e., the wood from the ashera , and the permitted oven.

    12The Gemara asks: If the two conflicting baraitot cited with regard to a field fertilized with dung used in idol worship are attributed in accordance with the opinions of Rabbi Eliezer and the Rabbis, and if this is referring to Rabbi Eliezer’s statement with regard to bread baked in an oven that was heated with fuel from an ashera , then who are the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer, to whom the other baraita is attributed?

    13If we say that the reference is to the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer with regard to bread baked with wood from an ashera , this cannot be, as they are even more stringent than Rabbi Eliezer with regard to this matter. Not only do they deem bread that was baked with both forbidden and permitted fuel to be forbidden, but they require that it be destroyed and not redeemed. In other words, with regard to the status of the bread there is no dispute; all agree that it is forbidden. Therefore, both opinions are in accordance with the baraita that prohibits the result of both forbidden and permitted causes.

    14If the reference is rather to the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer with regard to teruma leaven that mixed with non-sacred leaven, as the Rabbis permit the mixture as long as the teruma leaven was not potent enough to cause the dough to rise, the more lenient of the two baraitot cannot be attributed in accordance with this opinion either; as say that you heard that these Rabbis are lenient with regard to the case of leaven; does that mean that they are lenient with regard to cases involving items of idol worship?

    15As a result of this question, the Gemara retracts its suggestion that Rabbi Yosei’s opinion in the mishna is based on the opinion that a result caused by both permitted and forbidden items is forbidden. Rather, Rabbi Yosei holds that the result is permitted, as is evident from the case of a ground-up and dispersed object of idol worship and from the case of a planted orla nut. Therefore, the baraitot can actually be attributed as follows: This baraita that permits the use of the field is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and that baraita that prohibits its use is in accordance with the opinion of the Rabbis.

    16And as for the mishna, which seems to indicate that Rabbi Yosei holds that when a result is caused by both permitted and forbidden items it is forbidden, the Gemara explains that Rabbi Yosei was not expressing his own opinion. Rather, when he said that one may not plant vegetables under an ashera even during the rainy season, he said so in accordance with the statement of the Rabbis that a result caused by both permitted and forbidden items is forbidden. Rabbi Yosei said to them: According to my own opinion, when both this and that cause it, i.e., when both permitted and forbidden items contribute to a result, the result is permitted. It is therefore permitted to plant vegetables under an ashera during all seasons.

    17But according to your opinion, as you say that when both this and that cause a result it is prohibited, as seen from your ruling that it is prohibited to plant under an ashera during the summer because of the positive effect of the ashera tree’s shade, you should concede to me, in any event, that planting the vegetables even during the rainy season, when there is no shade, is prohibited, because they are fertilized by the fallen foliage.

    18The Gemara asks: And how would the Rabbis reply to Rabbi Yosei’s point? The Gemara answers: They would reply in accordance with the aforementioned statement that Rav Mari, son of Rav Kahana, says (48b), that when a certain activity causes both a benefit and a greater or equal loss, it is not regarded as a benefit. Here, the positive effect on the plant from the tree’s foliage is offset by the fact that its shade prevents rainwater from reaching the plant. Therefore, since there is no overall benefit gained from the ashera , the Rabbis permit planting underneath it in the winter.

    19The Gemara concludes: Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. The Gemara recounts an incident supporting this ruling: There was a certain garden that was fertilized with dung that came from an animal used in idol worship. Rav Amram sent a query to Rav Yosef, asking what the halakha is in such a case. Rav Yosef said to him that this is what Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei; the produce of the garden is therefore permitted.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והבריך והרכיבאם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו להן שני ערלה דזה וזה גורם מותר וה"נ אמרינן בעלמא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה. לשון אחר אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע"י האילן של היתר וקשיא לי בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר:

    שני ליה לר' יוסי בין עבודת כוכבים לשאר איסוריןדאע"ג דבשאר איסורין זה וזה גורם מותר ס"ל הכא אסור:

    בכרשיני עבודת כוכביםשל תקרובת עבודת כוכבים או שעבדום:

    תבורעד שתכלה ממנה כל שבח הזבל ותהא בורה ולא יזרענה:

    תרזהתכחש:

    מאי לאו האדקתני שדה תזרע ר' יוסי היא דשמעינן ליה דאמר גבי ערלה וזה וזה גורם מותר ה"נ תזרע והזרעים גדלים ע"י זבל דאיסור וקרקע דהיתר דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין וקשיא אמתני' ופרה תשחט ותאכל שאף היא היתה גדילה קודם לכן ע"י שאר אכילות:

    והאדקתני שדה תבור רבנן היא דאמרי אף היא נעשית זבל כו' והא דשרי מתני' זורעין תחתיה ירקות הא שנינן ליה מה שמשביח בנבייה פוגם בצל:

    הא ר"א והא רבנןאבל לר' יוסי בעבודת כוכבים זה וזה גורם אסור ס"ל כדקתני מתני' ואי משום שוחק וזורה הא שנינן ליה לעיל ואי משום ערלה שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין:

    שאור של חוליןושאור אחר של תרומה:

    שנפלו לתוך עיסהשל חולין:

    כדי לחמץעיסה זו:

    אחר אחרון אני באאותו שנפל אחרון אם של חולין נפל אחרון ביטל את הראשון ומותר לזרים ואם של תרומה נפל אחרון אסור לזרים:

    ואמר אביי ל"שדאר"א אם אחרון חולין שמותר אלא שקדם וסילק את האיסור קודם נפילתו של זה שכשנפל זה ליכא למימר היתר מצטרף לאיסור להיות שיעור ליאסר ואע"פ שכבר נתן כח איסור בעיסה ולא היתה מחומצת ע"י אחר ואם לא בשביל ראשון ואפ"ה כיון דלא הוה בו מעולם שיעור חימוץ ליכא למימר זה וזה גורם וביטל שני את הראשון:

    אבל אם לא קדם וסילק את האיסור אסורשאע"פ שנפל היתר לבסוף אסור דזה וזה גורם אסור ולרבנן זה וזה גורם מותר:

    משום דאחר אחרון אני באדקסבר גמרו באיסור אסור גמרו בהיתר מותר אבל היכא דנפלו בבת אחת לעולם קאמר לך זה וזה גורם מותר ס"ל:

    נטל הימנה עציםמן האשרה. מתני' היא:

    חדש יותץשהרי נעשה והוחזק מאיסורי הנאה:

    ישןשכבר הוחזק ואין היסקו לחזקו אלא לאפות:

    יוצןשלא יאפו בהיסק זה ונמצא שלא נהנה:

    אפה את הפתבין בחדש שצננו וחזר והסיקו בעצי היתר בין בישן בהיסק של עצי איסור הוה ליה בתרוייהו זה וזה גורם שהפת שנאפית בו בחדש בהיסק שני באה ע"י גורם דאיסור שנתחזק בהן התנור מראשיתו וגורם היתר דהאי היסק וקתני הפת אסורה לר"א עד שיוליך הני דמי עצים דאיסור לים המלח. אלמא זה וזה גורם אסור:

    אלא רבנן דשאורפליגי עלויה ואמרי זה וזה גורם מותר דקתני אפי' נפל איסור בסוף וכ"ש נפלו בבת אחת מותר עד שיהא באיסור לבדו כדי לחמץ:

    אלא לעולם האדקתני שדה תזרע ר' יוסי דשמעינן ליה גבי ערלה דאמר מותר וגבי עבודת כוכבים דקאמר שוחק וזורה לרוח ולא שני בין עבודת כוכבים לשאר איסורין וטעמא לאו כדשנינן משום דאזיל לאיבוד הוא ודקשיא לך ר' יוסי דמתני' דנבייה לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידכו דקאמריתו זה וזה גורם אסור דקאמרי אבל לא בימות החמה מפני שהצל יפה להן אודו לי נמי בימות הגשמים דאיכא נמי גורם דנבייה ורבנן אמרי ליכא גורם דאיסור דמה שהשביחו בנבייה פגמו בצל:

    בזבל עבודת כוכביםשבא מדם פרים ועגלים הנשחטים לעבודת כוכבים דתקרובת עבודת כוכבים הן ואסורין בהנאה אבל אמר זבל זה לעבודת כוכבים אינו נאסר כדתניא (לעיל עבודה זרה מד:) אין הקדש לעבודת כוכבים:

    הלכה כר' יוסידזה וזה גורם מותר:

    עבודה זרה 49 עמוד א

    1שאם נטע והבריך והרכיב מותר.

    2וכי תימא, שני ליה לר' יוסי בין שאר איסורין לעבודת כוכבים ומי שני ליה? והתניא: שדה שנזדבלה בזבל עבודת כוכבים וכן פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים תני חדא: שדה תזרע, פרה תשחט, ותניא אידך: שדה תבור, ופרה תרזה.

    3מאי לאו הא ר' יוסי, והא רבנן? לא, הא ר"א והא רבנן.

    4הי ר"א ורבנן? אילימא ר"א ורבנן דשאור.

    5דתנן: שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה, לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ, ונצטרפו וחימצו.

    6ר"א אומר: אחר האחרון אני בא, וחכ"א בין שנפל איסור לכתחלה ובין שנפל איסור לבסוף, אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ.

    7ואמר אביי: לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור, אבל לא קדם וסילק את האיסור אסור.

    8וממאי דטעמא דר"א כדאביי? דלמא טעמא דר"א משום דאחר אחרון אני בא, אי גמיר באיסורא אסורה, ואי גמיר בהיתירא מותרין, בין סלקיה ובין לא סלקיה!

    9אלא, ר"א ורבנן דעצים.

    10דתנן: נטל הימנה עצים אסורה בהנאה. הסיק בה את התנור, חדש יותץ, ישן יוצן. אפה בו את הפת אסורה בהנאה.

    11נתערבה באחרים כולן אסורות בהנאה. ר"א אומר: יוליך הנאה לים המלח. אמרו לו: אין פדיון לעבודת כוכבים׃

    12רבנן דפליגי עליה דר"א מאן נינהו?

    13אילימא רבנן דעצים, אחמורי מחמרי!

    14אלא רבנן דשאור, אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור, בעבודת כוכבים מי מקילי?

    15אלא לעולם: הא רבי יוסי והא רבנן.

    16ר' יוסי לדבריהם דרבנן אמר להו: לדידי, זה וזה גורם מותר,׃

    17לדידכו דאמריתו: זה וזה גורם אסור, אודו לי מיהת אף ירקות בימות הגשמים!

    18ורבנן? כדאמר רב מרי בריה דרב כהנא.

    19אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. ההוא גינתא דאיזדבל בזבלא דעבודת כוכבים שלח רב עמרם קמיה דרב יוסף. א"ל הכי אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי.

    Tosafot

    שאם נטע והבריךפי' בקונט' בלשון אחרון נטע האגוז ואחר כך כשנעשה נטיעה הבריך והרכיב באילן של היתר אותו לשון עיקר ומה שהקשה בקונט' אפי' לא הבריך והרכיב נמי לא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו הברכת איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע דלעיל אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם ומה שפירש בלשון ראשון הבריך יחור של ערלה באילן והוי כמו ילדה הסבכה בזקנה דבטלה אין הנדון דומה לראיה דההיא אפילו למ"ד זה וזה גורם אסור מותר כיון שבטלה בזקנה וכן משמע לשון בטלה:

    שאם נטעוא"ת מ"ש גידולי אגוז של ערלה מגידולי טבל ומעשר שני שהן חולין ואפי' גידולי תרומה אלא שגזרו עליהן בי"ח דבר וי"ל דערלה שאסורה בהנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה היא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו:

    שדה תזרעוכגון שאין הזבל בעין והוה ליה זה וזה גורם ומותר כדפרישית לעיל גבי נבייה:

    הא רבנןוהא דשרו לעיל נטע והבריך והרכיב לאו משום דאית להו זה וזה גורם מותר אלא משום דמה שגדל מן האגוז עצמו יהא מותר ואסרי רבנן בעבודת כוכבים לעיל דאף היא נעשה זבל וה"ה לשאר איסורין:

    עד שיהא באיסור כדי לחמץפירוש ואז אסור אפי' יש בהיתר נמי כדי לחמץ וא"ת היכי מייתי מדרבנן זה וזה גורם מותר דלמא שני להו בין עבודת כוכבים לשאר איסורין י"ל דהכי מייתי מדר"א נשמע לרבנן דכי היכי דאסר אף בשאר איסורין ואינו מחלק רבנן נמי דשרו לא יחלקו:

    דלמא טעמא דר"א כו'פי' ולעולם זה וזה גורם מותר:

    אלא ר"א ורבנן דעציםמשום דקאמר הא ר"א והא רבנן מהדר אפלוגתייהו דלפ"ז הדיחוי הברייתות מתורצות הא ר' יוסי ורבנן דידיה דסברי זה וזה גורם אסור והא ר"א ורבנן:

    נתערבה באחרותלא גרס ר"ת ואחרות באחרות וכן במשנת חבילי תלתן דכלאי הכרם דמייתי בפ"ק דביצה (דף ג:) לא גריס ליה ומביא ראיה מדאסר שמואל פ' התערובת (זבחים עד.) ספק ספיקא ודחיק התם לאשכוחי תנא דסבר כוותיה וצריך להביא מדרבי יהודה דברייתא דרמוני באדן דאסר בספק ספיקא והוצרך לדחוק סבר לה כוותיה בחדא ופליג עלה בחדא דשמואל דוקא בעבודת כוכבים אוסר דקאמר התם הנח לעבודת כוכבים שספיקה אסורה עד סוף העולם ואי גרסינן ליה הכא לייתו הך משנה דבעבודת כוכבים קיימא וכן אי גרסינן ליה נמי בחבילי תלתן היה לו להביא המשנה דר"מ ונימא סבר כוותיה בחדא ור"י בר ברוך אומר דשפיר גרסינן ליה הכא והתם ודלמא ליכא אלא חדא ספיקא דה"פ ואחרים באחרים כל אותן אחרים נתערבו באחרים או אפילו רובן דאיכא למימר איסורא ברובא איתיה דה"נ אמר תלמודא התם גבי טבעת של עבודת כוכבים נפלה לתוך מאה טבעות כולן אסורות פירשו ששים למקום אחד וארבעים במקום אחד הארבעים מותרים דאמרינן איסורא ברובא איתיה:

    יוליך הנאה לים המלחפי' בקונטרס דמי עצי איסור משמע ולכך תהא הפת מותרת וקשה דא"כ אפי' בלא נתערבה נמי יש להתיר בהולכת הנאת העצים לכך נראה לפרש הנאת הפת וניחא דלא פליג ר"א ברישא חדש יותץ להתיר להוליך הנאת עצים שהוסק בהן לים המלח:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואמר רב יהודה אמר רב מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שמותר. ותניא בהדיא דר' יוסי מודה בהא. והנה הכפניות של ערלה והאילן שניהן גורמין לזה הפרי ומודה ר' יוסי שמותר מכלל דר' יוסי זה וזה גורם מותר סבירא ליה וכי תימא לר' יוסי שני ליה איסורא דעבודת כוכבים משאר איסורי.

    והתניא שדה שנזדבלה בזבל של עבודת כוכביםוכן פרה שנתפטמה בכרשיני תרומה תני חדא שדה תיזרע ופרה תשחט. ותניא אידך שדה תבור. ופרה תרזה. מאי האי קתני שדה תזרע רבנן. והא דקתני תבור רבי יוסי (אומר) [היא] אפ"ה אם נזרעה שרי [אלמא] דהוא סבר זה וזה גורם מותר. ולא שני ליה בין איסורא דעבודת כוכבי' לאיסורא דתרומה. ודחינן לא לעולם לר' יוסי שני ליה בין איסורא דעבודת כוכבים לשאר איסורי. והני מתנייתא ר' אליעזר ורבנן נינהו דתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו בתוך העיסה ואין באחד מהן שיעור כדי לחמץ את העיסה ונצטרפו וחימצו רבי אליעזר אומר אחר אחרון אני בא. פי' אם השאור של תרומה נפל אחרון נאסרה העיסה.

    ואם של חולין נפל אחרון מותר וחכמים אומרים לעולם אין העיסה אסורה אלא אם היה בשאור של תרומה שיעור כדי לחמץ לבדו.

    ואמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור לשם אומר ר' אליעזר אם נפל שאור של חולין אחרון מותר אבל לא סילקו אסור. אלמא סבר זה וזה גורם אסור. ואעפ"כ אם קדם וסילק את השאור של תרומה שרי ר' אליעזר.

    ודחי' וממאי דטעמא דרבי אליעזר כדאביי וכו'אלא מהא דתנן נטל הימנה מן האשרה עצים אסורה בהנאה.

    הסיק בה את התנור אם חדש יותץ אם ישן יוצןאפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כו'.

    ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלחאמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים.

    השתא רבנן דפליגי עליה דר' אליעזר בשדה שנזדבלה בזבל של עבודת כוכבים וכן פרה שנתפטמה בכרשיני תרומה מאן נינהו אי רבנן דעצים הא מחמרי טובא דאינון אסרי בהנאה הפת כולה. ור' אליעזר לא אסר בה אלא כדי שכר אפיה בלבד. אלא מאי אית לך למימר רבנן דפליגי עליה בשאור אימור דשמעת להו דמקילין (ומותרין) [ומתירין] העיסה עד שיהיה כדי לחמץ בשאור של תרומה באיסורא דעבודת כוכבים מי שמעת להו.

    אלא לעולם הא דתניא שדה שנזדבלה בזבל של עבודת כוכבים כו' ר' יוסי ורבנן היא ולעולם ר' יוסי זה וזה גורם מותר אית ליה. ולא שנא עבודת כוכבים משאר איסורי. והכא במשנתנו ר' יוסי לדבריהם דרבנן קאמר להו לדידי זה וזה גורם מותר. לדידכו דאית לכו זה וזה גורם אסור. אמאי שריתו ירקות בימות הגשמים. והלא הנמיה של עבודת כוכבים נושרת עליהן והוה להן לזבל. ונמצא הקרקע והנמיה גורמין ויהיו אסורין. ורבנן סברי הצל בימות הגשמים פוגם יותר ממה שמשבחת הנמיה כרב מרי דאמר בהמרגיל בבכורות בפרק כל פסולי המוקדשין מה שהשביח בעור שמוכרו לנוד ומוסיף בדמים פוגם בבשר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 49a

    Avodah Zarah 49a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 277 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והבריך והרכיב אם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו להן שני ערלה דזה וזה גורם מותר וה"נ אמרינן בעלמא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה. לשון אחר אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע"י האילן של היתר וקשיא לי בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר:

    שני ליה לר' יוסי בין עבודת כוכבים לשאר איסורין דאע"ג דבשאר איסורין זה וזה גורם מותר ס"ל הכא אסור:

    בכרשיני עבודת כוכבים של תקרובת עבודת כוכבים או שעבדום:

    תבור עד שתכלה ממנה כל שבח הזבל ותהא בורה ולא יזרענה:

    תרזה תכחש:

    מאי לאו הא דקתני שדה תזרע ר' יוסי היא דשמעינן ליה דאמר גבי ערלה וזה וזה גורם מותר ה"נ תזרע והזרעים גדלים ע"י זבל דאיסור וקרקע דהיתר דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין וקשיא אמתני' ופרה תשחט ותאכל שאף היא היתה גדילה קודם לכן ע"י שאר אכילות:

    והא דקתני שדה תבור רבנן היא דאמרי אף היא נעשית זבל כו' והא דשרי מתני' זורעין תחתיה ירקות הא שנינן ליה מה שמשביח בנבייה פוגם בצל:

    הא ר"א והא רבנן אבל לר' יוסי בעבודת כוכבים זה וזה גורם אסור ס"ל כדקתני מתני' ואי משום שוחק וזורה הא שנינן ליה לעיל ואי משום ערלה שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 49a · Sefaria

    Tosafot

    שאם נטע והבריך פי' בקונט' בלשון אחרון נטע האגוז ואחר כך כשנעשה נטיעה הבריך והרכיב באילן של היתר אותו לשון עיקר ומה שהקשה בקונט' אפי' לא הבריך והרכיב נמי לא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו הברכת איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע דלעיל אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם ומה שפירש בלשון ראשון הבריך יחור של ערלה באילן והוי כמו ילדה הסבכה בזקנה דבטלה אין הנדון דומה לראיה דההיא אפילו למ"ד זה וזה גורם אסור מותר כיון שבטלה בזקנה וכן משמע לשון בטלה:

    שאם נטע וא"ת מ"ש גידולי אגוז של ערלה מגידולי טבל ומעשר שני שהן חולין ואפי' גידולי תרומה אלא שגזרו עליהן בי"ח דבר וי"ל דערלה שאסורה בהנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה היא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו:

    שדה תזרע וכגון שאין הזבל בעין והוה ליה זה וזה גורם ומותר כדפרישית לעיל גבי נבייה:

    הא רבנן והא דשרו לעיל נטע והבריך והרכיב לאו משום דאית להו זה וזה גורם מותר אלא משום דמה שגדל מן האגוז עצמו יהא מותר ואסרי רבנן בעבודת כוכבים לעיל דאף היא נעשה זבל וה"ה לשאר איסורין:

    עד שיהא באיסור כדי לחמץ פירוש ואז אסור אפי' יש בהיתר נמי כדי לחמץ וא"ת היכי מייתי מדרבנן זה וזה גורם מותר דלמא שני להו בין עבודת כוכבים לשאר איסורין י"ל דהכי מייתי מדר"א נשמע לרבנן דכי היכי דאסר אף בשאר איסורין ואינו מחלק רבנן נמי דשרו לא יחלקו:

    דלמא טעמא דר"א כו' פי' ולעולם זה וזה גורם מותר:

    אלא ר"א ורבנן דעצים משום דקאמר הא ר"א והא רבנן מהדר אפלוגתייהו דלפ"ז הדיחוי הברייתות מתורצות הא ר' יוסי ורבנן דידיה דסברי זה וזה גורם אסור והא ר"א ורבנן:

    נתערבה באחרות לא גרס ר"ת ואחרות באחרות וכן במשנת חבילי תלתן דכלאי הכרם דמייתי בפ"ק דביצה (דף ג:) לא גריס ליה ומביא ראיה מדאסר שמואל פ' התערובת (זבחים עד.) ספק ספיקא ודחיק התם לאשכוחי תנא דסבר כוותיה וצריך להביא מדרבי יהודה דברייתא דרמוני באדן דאסר בספק ספיקא והוצרך לדחוק סבר לה כוותיה בחדא ופליג עלה בחדא דשמואל דוקא בעבודת כוכבים אוסר דקאמר התם הנח לעבודת כוכבים שספיקה אסורה עד סוף העולם ואי גרסינן ליה הכא לייתו הך משנה דבעבודת כוכבים קיימא וכן אי גרסינן ליה נמי בחבילי תלתן היה לו להביא המשנה דר"מ ונימא סבר כוותיה בחדא ור"י בר ברוך אומר דשפיר גרסינן ליה הכא והתם ודלמא ליכא אלא חדא ספיקא דה"פ ואחרים באחרים כל אותן אחרים נתערבו באחרים או אפילו רובן דאיכא למימר איסורא ברובא איתיה דה"נ אמר תלמודא התם גבי טבעת של עבודת כוכבים נפלה לתוך מאה טבעות כולן אסורות פירשו ששים למקום אחד וארבעים במקום אחד הארבעים מותרים דאמרינן איסורא ברובא איתיה:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Avodah Zarah 49a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואמר רב יהודה אמר רב מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שמותר. ותניא בהדיא דר' יוסי מודה בהא. והנה הכפניות של ערלה והאילן שניהן גורמין לזה הפרי ומודה ר' יוסי שמותר מכלל דר' יוסי זה וזה גורם מותר סבירא ליה וכי תימא לר' יוסי שני ליה איסורא דעבודת כוכבים משאר איסורי.

    והתניא שדה שנזדבלה בזבל של עבודת כוכבים וכן פרה שנתפטמה בכרשיני תרומה תני חדא שדה תיזרע ופרה תשחט. ותניא אידך שדה תבור. ופרה תרזה. מאי האי קתני שדה תזרע רבנן. והא דקתני תבור רבי יוסי (אומר) [היא] אפ"ה אם נזרעה שרי [אלמא] דהוא סבר זה וזה גורם מותר. ולא שני ליה בין איסורא דעבודת כוכבי' לאיסורא דתרומה. ודחינן לא לעולם לר' יוסי שני ליה בין איסורא דעבודת כוכבים לשאר איסורי. והני מתנייתא ר' אליעזר ורבנן נינהו דתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו בתוך העיסה ואין באחד מהן שיעור כדי לחמץ את העיסה ונצטרפו וחימצו רבי אליעזר אומר אחר אחרון אני בא. פי' אם השאור של תרומה נפל אחרון נאסרה העיסה.

    ואם של חולין נפל אחרון מותר וחכמים אומרים לעולם אין העיסה אסורה אלא אם היה בשאור של תרומה שיעור כדי לחמץ לבדו.

    ואמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור לשם אומר ר' אליעזר אם נפל שאור של חולין אחרון מותר אבל לא סילקו אסור. אלמא סבר זה וזה גורם אסור. ואעפ"כ אם קדם וסילק את השאור של תרומה שרי ר' אליעזר.

    ודחי' וממאי דטעמא דרבי אליעזר כדאביי וכו' אלא מהא דתנן נטל הימנה מן האשרה עצים אסורה בהנאה.

    הסיק בה את התנור אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כו'.

    ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים.

    השתא רבנן דפליגי עליה דר' אליעזר בשדה שנזדבלה בזבל של עבודת כוכבים וכן פרה שנתפטמה בכרשיני תרומה מאן נינהו אי רבנן דעצים הא מחמרי טובא דאינון אסרי בהנאה הפת כולה. ור' אליעזר לא אסר בה אלא כדי שכר אפיה בלבד. אלא מאי אית לך למימר רבנן דפליגי עליה בשאור אימור דשמעת להו דמקילין (ומותרין) [ומתירין] העיסה עד שיהיה כדי לחמץ בשאור של תרומה באיסורא דעבודת כוכבים מי שמעת להו.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 49a · Sefaria

    Ritva

    שדה תזרע פירוש דסבירא ליה זה וזה גורם מותר כדמפרש ואזיל ואף על גב דהא לכתחלה הוא שאנו מותרין אותו לזורעה הא פרישנ׳ לעיל שלא אסרו לכתחילה למאן דאמר זה וזה גורם מותר אלא כשהוא עושה מעשה לכתחילה בגורם דאסורה ודכוותא אמרינן לקמן ובפרק כל שעה הוא מפורש גבי תנור שהסיקוהו בעצי ערלה דלמאן דאמר זה וזה גורם מותר בין חדש בין ישן יוצן לומר דאפילו בחדש שכולו חשיב גורם דאסורה יוצן וחוזר ומסיקו בעצי היתר ואופה בו לכתחילה כיון דגורם דאיסורה הוה בדיעבד היקלו באלו כדי שלא יפסיד ממונו.

    אלא רבי אליעזר ורבנן דעצים דתנן נטל הימנה עצים כו' פי׳ ר״שי ז״ל דכיון דקתני הפת אסורה עד שיוליך הנאה לים המלח אלמא סבירא ליה לרבי אלעזר דזה וזה גורם אסור דהא איכא בתנור חדש התנור שהוא גורם דאסורה ועצים דהיתרה דשעת אפיה ובתנור ישן שהסיקו אחרי כן בעצי אסור ולא צננו ואפה בו תנור דהיתרה ועצים דאסורה והקשו בתוספות דדילמא הא דקתני הפת אסורה היינו בשאבוקה כנגדו דבהא לדברי הכל אסורה מפני שיש בה שבח עצים בפת כדאיתא בהדיא בפרק כל שעה. ותירצו דכיון דלא חזינן לר׳ אליעזר דפליג אלא לענין הפדיון משמע דמודה בכולה רישא ואפי׳ במאי דקתני חדש יותץ דאתיא כמאן דאמר זה וזה גורם אסור כדאיתא בפרק כל שעה אי נמי דאנן כל מאי דמטרחינן לומר הי ר״א והי רבנן משום רבנן הוא דנשכח תנא דלימא זה וזה גורם מותר דאילו תנא דסבירא ליה זה וזה גורם אסור הא איתא במתניתא ובמתניתין דשוחק וזורה לרוח והיכי רבנן דעצים ולרווחא דמילתא הא דאמרינן הא רבי אליעזר והא רבנן ושיילינן אתרויהו ולהכי לא קפדינן הכא אלא לומר רבנן דפליגי עליה ושרו זה וזה גורם מאן נינהו אי רבנן דשאור אימור דשמעת ליה דמקילי בשאר איסורי כו׳ ומהאי טעמא נמי לא נקטי רבנן דפרק כל שעה גבי תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה וסברי בין חדש בין ישן יוצן דהתם נמי שאר איסורי הוא ערלה וכלאי הכרם.

    אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור פירש ר״שי ז״ל דאמריתו אבל לא בימות החמה שהצל יפה לו ויפה פירש דודאי משום הא קאמר להו ולא משום מאי דקאמר במשנת עצים ולא במשנת שוחק וזורה לרוח כדמפרשי קצת רבנן דהנהו מאן שנינהו הכא אלא ודאי כדאמרן והשתא סבירא לן דאף הקרקע והצל זה וזה גורם חשוב ומאי דאמרינן בריש סוגיין אגב ריהטא אמרי לה ובלשון למימרא מאי.

    ההוא גנתא דאזדבלה בזבל עבודה זרה שבא מדם פר״שי ז״ל בזבל עבודה זרה שבא מדם ופרש עגלים שנקרבו לעבודה זרה ואסירי בהנאה אבל אמר זבל זה לעבודה זרה אינו נאסר שאין הקדש לעבודה זרה.

    הלכה כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר פי׳ בדיעבד ומיהו לרבי יוסי זורעין אפילו לכתחילה ירקות בין בימות החמה בין בימות הגשמים דהא נמי כדיעבד דמי כדאוכחנ׳ לעיל וכן מוכיח בפי׳ מאי דאמרינן לעיל דא״ל רבי יוסי לחכמים לדידי זה וזה גורם מותר כלומר ואפי׳ מה שאתם אומרים שאין זורעין בימות החמה אני אומר שזורעין והוא הדין בימות הגשמים אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור יש לכם לאסור אף בימות הגשמים מפני הגבייה אלמא לרבי יוסי שניהם מותרים ואפילו לכתחילה וזו ראיה ברורה דלית נגר בר נגר דלפרוקינא ונתקיימו דברי הר״מבם ז״ל שפסק כן.

    Ritva on Avodah Zarah 49a · Sefaria

    Meiri

    ומה שנתגלגל כאן בנטל הימנה עצים יתבאר במשנה הסמוכה לה:

    שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה של חולין ויש בה כדי לחמץ הרי העיסה כלה מדמעת לא היה בו כדי לחמץ ונפל שם גם כן שאור של חולין ואין בו כדי לחמץ אלא שבצירוף שניהם יש כדן לחמץ בין שנפלו כאחד בין זה אחר זה בין שקדם וסילק את של איסור בין שקדם וסלק את של התר הכל מותר כל שזה וזה גורם מותר היו בכל אחד מהם כדי לחמץ ונפלו שניהם כאחד יש מתירים ויש מי שחוכך לומר שלא נאמר זה וזה גורם מותר אלא כשאין כח ביד האיסור להוציא דבר זה לפועל אא"כ בסיוע ההתר וממה שאמרו כאן אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ דמשמע הא יש בו כדי לחמץ אסור אע"פ שיש בהתר כדי לחמץ אלא שאפשר לפרשה בשאין שם של התר כדי לחמץ:

    Meiri on Avodah Zarah 49a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה אלא לעולם כו' דקאמריתו זה וזה גורם אסור דקאמרי אבל לא בימות החמה כו' עכ"ל צ"ע דהא מהך דאבל בימות החמה אינו מוכח לאסור זה וזה גורם כמו שדקדקו התוספות לעיל בשם רש"י וצ"ל לדברי התוספות הא דקאמר רבי יוסי לרבנן לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היינו מהך דא"ל אף היא נעשית זבל כו' ואסרו שוחק וזורה לרוח ודו"ק:

    תוס' בד"ה שאם נטע כו' אבל אגוז וקרקע שני כו' עכ"ל ובהא נמי הוי מצי לדחויי פי' ראשון של פרש"י וק"ל:

    בא"ד וכן משמע לשון בטלה ואם תאמר מ"ש גידולי כו' עכ"ל הד"א כצ"ל:

    בד"ה הא רבנן והא דשרו לעיל נטע כו' עכ"ל פירוש לפום סברא דהשתא דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין דהא מוקמינן הך דקתני בעבודת כוכבים שדה תזרע ופרה תישחט כר' יוסי משום דמתיר בערלה ובדבור התוספות שאחרי זה שכתבו התוספות וא"ת היכי מייתי מדרבנן כו' דלמא שאני להו בין עבודת כוכבים כו' עכ"ל היינו לפי אותה סברא דקיימינן התם דשאני להו דמש"ה לא מוקמינן כר' יוסי ושוב כתבו התוס' בד"ה אלא ר"א ורבנן כו' דלפ"ז הברייתות מתורצות כו' והא ר"א ורבנן עכ"ל היינו לפי הסברא דקיימינן שם שוב דלא שאני ליה דהא ליכא מאן דשרי אלא ההיא דשאור אלא דדחי ליה תלמודא אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור כו' (א) אך ק"ק על הך דחייה הא ע"כ מההיא דעצים מוכח דר"א אוסר זה וזה גורם וא"כ על כרחך בההיא דשאור אית לן למימר כאביי ומדר"א דאינו מחלק ואסר אף בשאר איסורים נשמע לרבנן דשרו ולא חלוקו כמ"ש התוס' לעיל ויש ליישב ודו"ק:

    בא"ד אלא משום דמה שגדל מן האגוז עצמו יהא מותר כו' עכ"ל כצ"ל וכשיטתם לעיל דפליגי ר' יוסי ורבנן בנטיעת אגוז של ערלה דשרי לרבנן בדיעבד והיינו שיהא מותר לאחר ג' שנים ואם כן לא יגרע הברכת נטיעת אגוז זו מהברכת יחור אחר של ערלה בזקנה דבטלה אע"ג דאי לא הבריכה לא הוי שרי פירות היחור עד לאחר ג' שנים ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 49a · Sefaria

    Maharam

    גמרא ומי שני ליה והתניא וכו' מאי לאו הא ר"י הא רבנן פי' ר"י מתיר ורבנן אוסרים דמדשמעינן ליה לר"י דס"ל גבי ערלה זה וזה גורם מותר וגבי עבודת כוכבים אמר ג"כ שוחק וזורה לרוח מוקמינן נמי האי ברייתא דאיירי בעבודת כוכבים וס"ל דזה וזה גורם מותר כוותיה ואמרינן דלשני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין כדפי' רש"י בסוף שמעתין ד"ה אלא לעולם וכו':

    תוס' ד"ה שאם נטע וא"ת מ"ש גידולי אגוז וכו' נראה דהאי וא"ת קאי אדברי ר"י גופיה דקאמר ואין נוטעים אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואסור אפי' בדיעבד כמו שפרשו התוס' לעיל לכך מקשו דמ"ש מגידולי טבל ומעשר שני שאם זרע אותן טבל ומעשר שני גידוליהן מותרין ודו"ק:

    ד"ה הא רבנן והא דשרו לעיל נטע והבריך וכו' ר"ל דמדקאמר מודה רבי יוסי למאן מודה ע"כ לרבנן א"כ ש"מ דרבנן נמי מתירין בנטע והבריך לאו משום דאית להו זה וזה גורם מותר אלא משום דמה שגדל מן האילן עצמו. ר"ל אפילו בלא גורם אחר הוא מותר דהא מתירין אפילו בנוטע אגוז דלא שייך ביה זוז"ג כמו שכתבתי למעלה לפירוש התוס' ש"מ דלא מטעם זה וזה גורם מתירים ושפיר ס"ל בעבודת כוכבים זוז"ג אסור וה"ה בשאר איסורים:

    ד"ה עד שיהא באיסור כדי לחמץ פי' ואז אסור אפי' יש בהיתר נמי כדי לחמץ דאי אין בהיתר כדי לחמץ ובאיסור לבדו יש בו כדי לחמץ פשיטא דאסור:

    בא"ד וא"ת היכא מייתי מרבנן וכו' דלמא שני להו וכו' ואין להקשות נימא מדשמעינן לרבנן גבי שאור דס"ל דזה וזה גורם מותר מוקמינן נמי האי ברייתא דתני בעבודת כוכבים דזה וזה גורם מותר כוותייהו כדאמרינן לר"י דהא לרבי יוסי נמי לא שמעינן ליה בהדיא דס"ל זה וזה גורם מותר כ"א ערלה ומאי חזית דמוקמת לה כר"י טפי מרבנן דר"א די"ל דשאני דר' יוסי דשמעינן ליה נמי דאמר גבי עבודת כוכבים שוחק וזורה לרוח כמו שכתבתי למעלה וק"ל:

    בא"ד י"ל דהכי מייתי מדר"א נשמע לרבנן וכו' והא דפריך לקמן בסמוך אלא רבנן דשאור אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור וכו' היינו משום דלעיל הוי ס"ל דלגבי שאור נמי ס"ל לר"א זה וזה גורם אסור לכך הוה אמרי' מדר"א נשמע לרבנן אבל בסוף דלא שמעינן ליה לר"א דאוסר זה וזה גורם כ"א גבי עבודת כוכבים ולרבנן לא שמעינן להו דמתירין כ"א גבי שאור לא שייך לומר מדר' אליעזר נשמע לרבנן ולכך פריך שפיר אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור בעבודת כוכבים מי שמעת להו דמקילי וק"ל. ד"ה אלא ר"א ורבנן דעצים וכו' דלפי זה הדיחוי הברייתות מתורצות וכו'. אין כוונת התוס' דלפי האמת הברייתות מתורצות כך דהא ליתא דאיכא למיפרך אימר דשמעת לרבנן ולר"א דמקילי בשאר איסורים בעבודת כוכבים מי שמעת להו דהא אפי' לפי הדיחוי דקאמר ממאי דטעמא דר"א כדאביי דלמא טעמא דר"א דאחר אחרון אני בא ר"ל אבל היכי דנפלו בבת אחת לעולם אימא לך דזה וזה גורם מותר ס"ל מ"מ לא נשמע מניה כ"א גבי שאור אבל בעבודת כוכבים לא שמעינן ליה ועוד אם איתא דאפשר לתרוצי הברייתות כן א"כ למה הדר מיניה במסקנא ואמר אלא לעולם הא רבי יוסי והא רבנן וכו' אלא נראה דכוונתם אינו אלא לומר דלא מרויח מידי במאי דמייתי דר"א אוסר דהא תנאי דאסרי לא צריך למיהדר אבתרייהו דהא אית לן ר' יוסי ורבנן דאסרי לפי הדיחוי דהשתא ולא צריך למיהדר אלא אחר תנאי דמתירין ולפי הדיחוי דדחה השתא דגם ר"א מתיר זה וזה גורם וקודם שבא הדיחוי דאימור שמעת ליה דמיקל בשאור וכו' מיתרצות הברייתות טפי מבמאי שמביא דאוסר בעבודת כוכבים אלא הוי ליה למימר אלא הא רבי יוסי ורבנן והא ר"א ורבנן והיה לו לדחות אח"כ אימור דשמעת להו דמקילי בשאור בעבודת כוכבים מי שמעת להו וק"ל:

    ד"ה נתערבה באחרות וכו' דשמואל דוקא בעבודת כוכבים אוסר דקאמר התם הנח לעבודת כוכבים שספיקה אסורה וכו' כצ"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 49a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 49, Amud Aleph, about 277 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 15 words

      Opens “שאם נטע והבריך והרכיב מותר.…”

    2. Segment 238 words

      Opens “וכי תימא, שני ליה לר' יוסי בין…”

    3. Segment 312 words

      Opens “מאי לאו הא ר' יוסי, והא רבנן?…”

    4. Segment 47 words

      Opens “הי ר"א ורבנן? אילימא ר"א ורבנן דשאור.…”

    5. Segment 519 words

      Opens “דתנן: שאור של חולין ושל תרומה שנפלו…”

    6. Segment 622 words

      Opens “ר"א אומר: אחר האחרון אני בא, וחכ"א…”

    7. Segment 716 words

      Opens “ואמר אביי: לא שנו אלא שקדם וסילק…”

      Named: אביי.

    8. Segment 825 words

      Opens “וממאי דטעמא דר"א כדאביי? דלמא טעמא דר"א…”

      Named: אביי.

    9. Segment 94 words

      Opens “אלא, ר"א ורבנן דעצים.…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “דתנן: נטל הימנה עצים אסורה בהנאה. הסיק…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “נתערבה באחרים כולן אסורות בהנאה. ר"א אומר:…”

      Named: רבה.

    12. Segment 126 words

      Opens “רבנן דפליגי עליה דר"א מאן נינהו?…”

    13. Segment 135 words

      Opens “אילימא רבנן דעצים, אחמורי מחמרי!…”

    14. Segment 1413 words

      Opens “אלא רבנן דשאור, אימר דשמעת להו לרבנן…”

    15. Segment 157 words

      Opens “אלא לעולם: הא רבי יוסי והא רבנן.…”

      Named: רבי יוסי.

    16. Segment 1611 words

      Opens “ר' יוסי לדבריהם דרבנן אמר להו: לדידי,…”

    17. Segment 1713 words

      Opens “לדידכו דאמריתו: זה וזה גורם אסור, אודו…”

    18. Segment 187 words

      Opens “ורבנן? כדאמר רב מרי בריה דרב כהנא.…”

      Named: רב מרי, רב כהנא.

    19. Segment 1930 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי…”

      Named: רב יהודה, רבי יוסי, רב עמרם, רב יוסף, שמואל.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 49a · Segment 19 — “…רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. ההוא גינתא…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 49a · Segment 7 — “ואמר אביי: לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 49a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026