Talmud Builders

    Avodah Zarah 30a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 30a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the concern that a gentile may secretly exchange his wine with the wine of a Jew, since there is one seal, the gentile will not exert himself and forge a different seal in order to facilitate the exchange.

    2§ The Gemara discusses the halakha with regard to various types of wine. The Sages taught: Cooked wine and aluntit of gentiles are prohibited; but already prepared aluntit that was made by a Jew before it entered the gentile’s possession is permitted. The Gemara asks: And what is aluntit ? It is as we learned in a baraita with regard to Shabbat: One may prepare anomlin , but one may not prepare aluntit . The baraita clarifies: And what is anomlin and what is aluntit ? Anomlin is a drink that is a mixture of wine, honey, and pepper. Aluntit is a mixture of aged wine and clear water and balsam, which they prepare for drinking after bathing in a bathhouse to cool down from the heat of the bathhouse. It is prohibited to prepare aluntit on Shabbat because it is a type of remedy.

    3Rabba and Rav Yosef both say: Diluted wine is not subject to the halakha of exposure, according to which the consumption of a liquid is prohibited if it is left uncovered; and cooked wine is not subject to the halakha of libation, which prohibits deriving benefit from wine that has been in a gentile’s possession. A dilemma was raised before them: With regard to cooked wine, is it subject to the halakha of exposure, or is it not subject to the halakha of exposure? The Gemara resolves the dilemma: Come and hear: Rabbi Ya’akov bar Idi testified about cooked wine and stated that it is not subject to the halakha of exposure.

    4The Gemara cites another proof that cooked wine is not subject to the halakha of exposure. When Rabbi Yannai bar Yishmael became ill, Rabbi Yishmael ben Zeirud and other Sages went to him to inquire about his health. They were seated, and this very dilemma was raised before them: With regard to cooked wine, is it subject to the halakha of exposure, or is it not subject to the halakha of exposure? Rabbi Yishmael ben Zeirud said to them: This is what Rabbi Shimon ben Lakish says in the name of a great man. Parenthetically, the Gemara asks: And who is this great man? He is Rabbi Ḥiyya. He said: Cooked wine is not subject to the halakha of exposure. The Sages said to Rabbi Yishmael ben Zeirud: Shall we rely on this claim? Rabbi Yannai bar Yishmael motioned to them: Upon me and upon my neck, i.e., you can certainly rely on this claim.

    5The Gemara relates another incident: Shmuel and Ablet, a gentile scholar, were sitting together, and others brought cooked wine before them. Ablet withdrew his hand to avoid rendering the wine prohibited to Shmuel. Seeing this, Shmuel said to Ablet that the Sages said: Cooked wine is not subject to the prohibition of wine used for a libation, and therefore you need not withdraw your hand on my account.

    6The Gemara cites yet another incident: Rabbi Ḥiyya’s maidservant noticed that a certain container of cooked wine had become exposed. She came before Rabbi Ḥiyya, who said to her that the Sages said: Cooked wine is not subject to the halakha of exposure. Similarly, Rav Adda bar Ahava’s attendant noticed that a certain container of diluted wine had become exposed. Rav Adda bar Ahava said to him that the Sages said: Diluted wine is not subject to the halakha of exposure.

    7Rav Pappa said: We said that wine is not subject to the halakha of exposure only in a case where it was well diluted, but where it was only partially diluted a snake might still drink from it, and therefore it is prohibited. The Gemara rejects this claim: And is it correct that a snake drinks partially diluted wine? But wasn’t Rabba bar Rav Huna once traveling on a ship while carrying a jug of wine with him, and he saw a certain snake that slithered and approached the wine. He said to his attendant: Remove the eyes of this serpent, i.e., do something that will cause the snake to leave. His attendant took a bit of water and threw it in the wine, and the snake turned away. This indicates that snakes do not drink partially diluted wine.

    8The Gemara rejects this conclusion: For undiluted wine, a snake will risk its life by exposing itself to humans, but for diluted wine, a snake will not risk its life. But in either case, if the wine is left unguarded, a snake will drink from it.

    9The Gemara raises a difficulty: And is it true that for diluted wine a snake will not risk its life? But wasn’t Rabbi Yannai once in Bei Akhborei, and some say that it was bar Hadaya who was in Bei Akhborei, and others were sitting with him and drinking diluted wine. When they finished, they had some wine left in the container [ bekhuva ], and they covered it with a cloth. And then they saw a certain snake take water in its mouth and pour it through the cloth into the container until the liquid filled the container and the wine flowed over the cloth, and the snake drank the overflowing wine. This shows that a snake will risk its life to drink diluted wine.

    10The Sages say in response: Wine that the snake itself diluted, it does drink. Wine that another diluted, it does not drink. In other words, a snake does not drink diluted wine unless it was diluted by the snake itself. Accordingly, even partially diluted wine is not subject to the halakha of exposure.

    11Rav Ashi says, and some say that it was Rav Mesharshiyya who says: Are you providing a resolution for a situation involving danger? In other words, one may not endanger lives by subscribing to such reasoning. Rava said: The halakha is that diluted wine is subject to the halakha of exposure and is also subject to the prohibition of wine used as a libation for idolatry; cooked wine is not subject to the halakha of exposure and is not subject to the prohibition of wine used for a libation either.

    12§ After discussing exposed wine, the Gemara addresses the matter of exposed water. The attendant of Rav Ḥilkiya bar Tovi noticed that a certain jug of water had become exposed, and he had been sleeping near it. He went to Rav Ḥilkiya bar Tovi to determine the halakhic status of the exposed water. Rav Ḥilkiya said to him that the Sages said: Fear of a sleeping person is upon them, i.e., snakes will not attempt to drink from a container that is near a person, even if he is asleep. And this matter applies only during the day, but not at night. The Gemara comments: But that is not so. Rather, there is no difference between one who sleeps during the day and one who sleeps during the night. In both cases, we do not say that the fear of a sleeping person is upon the snakes.

    13The Gemara presents the opinions of Rav and Shmuel with regard to various sources of water. Rav would not drink water from the house of an Aramean, as he said: They are not careful with regard to exposure. But he would drink water from the house of a widow, as he said: She upholds her late husband’s conventions and ensures that liquids are not left uncovered.

    14By contrast, Shmuel would not drink water from the house of a widow, as he said: She no longer has the fear of a man upon her, and therefore she does not necessarily cover the water. But he would drink water from the house of an Aramean, as he said: Granted that they are not particular about the halakha of exposure, but in any event they are particular about cleanliness, and will cover it for hygienic reasons, if not halakhic ones. The Gemara cites a different version: Some say that Rav would not drink water from the house of an Aramean, but he would drink water from the house of a widow. Shmuel would not drink water either from the house of an Aramean or from the house of a widow.

    15Rabbi Yehoshua ben Levi says: There are three kinds of wines that are not subject to the halakha of exposure, and they are: Sharp, bitter, and sweet wines. Sharp is referring to acrid wine [ tila ] that cracks the jug, due to its acidity. Bitter is referring to yarneka . Sweet is referring to sweetened wine. These three wines that Rabbi Yehoshua ben Levi says are not subject to the halakha of exposure are all of low quality. Rav Ḥama teaches that the three wines are of high quality: Sharp is referring to wine mixed with peppers. Bitter is referring to wine mixed with wormwood [ apsintin ]. Sweet is referring to mei barg , a choice beverage.

    16Rabbi Shimon ben Lakish says: Karina is not subject to the halakha of exposure. The Gemara asks: What is karina ? Rabbi Abbahu said: It is sweet wine that comes from Asia [ Asya ] Minor. Rava says: But in its place of origin it is subject to the halakha of exposure. What is the reason? The reason is that there, it is the wine of the province and snakes do not hesitate to drink from it. Rava said: With regard to this wine that has soured [ de’akrim ], until three days have passed from when it began to sour, it is subject to the halakha of exposure and is subject to the prohibition of wine used for a libation.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    איחלופילשתות:

    אלונתיתפושו"ן:

    אסורשהרי תחלתו יין:

    אלונתית כברייתאשלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים אלא לקחה עשויה מיד ישראל:

    מותרתבהנאה דתו לא מנסך ליה:

    עושין אנומליןבשבת שהוא לשתות:

    ואין עושין אלונתיתשהוא לרפואה להצטנן כשיוצאין מבית המרחץ כדמפרש:

    ומים צלוליןשנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות צלולין ושופין העליונים בנחת במסננת:

    מזוגשני חלקי מים ואחד יין:

    אין בו משום גילוישאין נחש שותה הימנו:

    אבלטעובד כוכבים היה:

    משכיהאבלט:

    לידיהשלא יגע בו ויאסרנו:

    הרי אמרו וכו'ושמעינן מהכא דאף בשתיה מותר:

    מזיג ולא מזיגשאין בו מים הרבה שותה הנחש:

    דצרי ואתימבקע במים ובא כמו (פסחים דף מ.) (צריא דחיטי) ביקוע כמו דמצרי זיקי לקמן:

    סמי עיניה דדיןהראה לו לנחש דבר שיקוץ ביין זה וישוב:

    קלי מיאמעט מים:

    מסר נפשולמות ובא ושותה לעין כל:

    לא מסר נפשיהומיהו כי לא חזו ליה שתי:

    בי עכבורימקום:

    בכובאבלע"ז קוב"א:

    בפרונקאכיסוי של בגד קשרו על פיהן:

    פירוקא לסכנתאלדבר שיש בו סכנה אתה בא לתרץ ולסתור ראיות שאנו מביאין ואנן נסמוך אהני שינויי דליתו אלא ודאי ל"ש הכי ול"ש הכי אסור:

    קיסטאשם מדת יין שבעיר:

    אימתאדם הישן על הנחש ולא מסר נפשיה משום מיא ואיהו הוה ניים אגבייהו:

    מבי ארמלתאישראל שתי ואע"ג דלא בקיאי בהלכות גילוי:

    סירכאומנהגא דגברא נקיטא ואתיא:

    אמנקרותאנקיון:

    קפדיומכסין המים שלא תפול בהן פסולת:

    טיליא חריפאמין יין חזק ואין טעמו טוב ומתוק אלא כחומץ ומתוך חזקו אין נחש שותהו:

    דמצרי זיקימבקע נודות מחזקו:

    מר ירנקארע ומר:

    חוליא מתוקמחמת השמש בתוך הענבים ושוב אינו הגון:

    רב חמא מתני להולהנך ג' יינות שינוי שלהן לשבח:

    חדחריף מחמת פלפלין וסממנים הנתונין בו:

    אפסינתיןאולישנ"א בלע"ז:

    מי בארגמשקה משובח. בארג לשון פרס משובח כמו סוסיא בארג בחלק. וכולן אין נחש שותה מהן:

    קרינאחליא מתוק:

    ובמקומובמדינתו:

    חמר מדינה הואוהנחשים רגילין בו:

    דאקריםהחמיץ ולא חומץ הגון:

    עבודה זרה 30 עמוד א

    1איחלופי כיון דאיכא חותם אחד, לא טרח ומזייף.

    Baraita

    2ת"ר יין מבושל ואלונתית של עובדי כוכבים אסורין, אלונתית כברייתא מותרת. ואיזו היא אלונתית? כדתנן גבי שבת: עושין אנומלין ואין עושין אלונתית. ואיזו היא אנומלין ואיזו היא אלונתית? אנומלין יין ודבש ופלפלין, אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון, דעבדי לבי מסותא.

    3רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יין מזוג אין בו משום גילוי, יין מבושל אין בו משום ניסוך. איבעיא להו: יין מבושל יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי? ת"ש העיד רבי יעקב בר אידי על יין מבושל שאין בו משום גילוי.

    4רבי ינאי בר ישמעאל חלש, על לגביה ר' ישמעאל בן זירוד ורבנן לשיולי ביה. יתבי וקא מבעיא להו: יין מבושל, יש בו משום גילוי או אין בו משום גילוי? אמר להו ר' ישמעאל בן זירוד: הכי אמר רשב"ל משום גברא רבה, ומנו? ר' חייא: יין מבושל אין בו משום גילוי. אמרו ליה: נסמוך? מחוי להו ר' ינאי בר ישמעאל: עלי ועל צוארי.

    5שמואל ואבלט הוו יתבי, אייתו לקמייהו חמרא מבשלא, משכיה לידיה, א"ל שמואל: הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך.

    6אמתיה דרבי חייא איגלויי לה ההוא חמרא מבשלא, אתיא לקמיה דר' חייא, אמר לה: הרי אמרו יין מבושל אין בו משום גילוי. שמעיה דרב אדא בר אהבה איגלי ליה חמרא מזיגא, א"ל הרי אמרו יין מזוג אין בו משום גילוי.

    7אמר רב פפא: לא אמרן אלא דמזיג טובא, אבל מזיג ולא מזיג שתי. ומזיג ולא מזיג מי שתי? והא רבה בר רב הונא הוה קאזיל בארבא, והוה נקיט חמרא בהדיה, וחזייה לההוא חיויא דצרי ואתי. א"ל לשמעיה: סמי עיניה דדין. שקיל קלי מיא שדא ביה, וסר לאחוריה!

    8אחייא מסר נפשיה, אמזיגא לא מסר נפשיה.

    9ואמזיגא לא מסר נפשיה? והא רבי ינאי הוה בי עכבורי, ואמרי ליה: בר הדיא הוה בי עכבורי, הוו יתבי והוו קא שתו חמרא מזיגא. פש להו חמרא בכובא, וצרונהי בפרונקא, וחזיא לההוא חיויא דשקיל מיא ורמא בכובא עד דמלא בכובא, וסליק חמרא עילויה פרונקא ושתי!

    10אמרי: דמזיג איהו שתי, דמזיגי אחריני לא שתי.

    11אמר רב אשי, ואיתימא רב משרשיא: פירוקא לסכנתא? אמר רבא: הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי, ויש בו משום יין נסך; יין מבושל אין בו משום גילוי, ואין בו משום יין נסך.

    12שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא קיסתא דמיא, והוה ניים גבה. אתא לגביה דרב חלקיה בר טובי, א"ל הרי אמרו ״אימת ישן עליהן״, והני מילי ביממא, אבל בליליא לא. ולא היא, לא שנא ביממא ול"ש בליליא, ״אימת ישן עליהן״ לא אמרינן.

    13רב לא שתי מבי ארמאה, אמר: לא זהירי בגילוי, מבי ארמלתא שתי, אמר: סירכא דגברא נקיטא.

    14שמואל לא שתי מיא מבי ארמלתא, אמר: לית לה אימתא דגברא ולא מיכסיא מיא, אבל מבי ארמאה שתי. נהי דאגילויא לא קפדי, אמנקרותא מיהא קפדי. א"ד רב לא שתי מיא מבי ארמאה, אבל מבי ארמלתא שתי. שמואל לא שתי מיא, לא מבי ארמאה ולא מבי ארמלתא.

    15אריב"ל שלש יינות הן, ואין בהן משום גילוי, ואלו הן: חד, מר, מתוק. חד טילא חריפא דמצרי זיקי, מר ירנקא, מתוק חוליא. רב חמא מתני לעילויא: חד חמר ופלפלין, מר אפסינתין, מתוק מי בארג.

    16אר"ש בן לקיש: קרינא אין בו משום גילוי. מאי קרינא? א"ר אבהו: חמרא חליא דאתי מעסיא. אמר רבא: ובמקומו יש בו משום גילוי, מ"ט חמר מדינה הוא. אמר רבא: האי חמרא דאקרים, עד תלתא יומי יש בו משום גילוי ומשום יין נסך,׃

    Tosafot

    אלונתית כברייתא מותרתפרש"י שלא היה תחלתו יין ביד עובד כוכבים אלא לקחה עשויה ביד ישראל ומותרת בהנאה דתו לא מנסך לה ומכאן ראיה להתיר תבשיל שנתערב בו יין קודם שבשלוהו אי נגע ביה עובד כוכבים דכיון שנתערב תו לא מנסך ליה עובד כוכבים והקשה ר"ת דלשון כברייתא לא משמע כן ועוד בפ"ק דחולין (דף ו.) משמע שהוא קרוי אלונתית קודם שנתנו לתוכו יין דתניא הלוקח יין לתת לתוך אלונתית ולא קאמר לעשות אלונתית לכך פירש ר"ת דאלונתית דרך הוא לעשות מתחלה בלא יין ומכניסין אותה לקיום וכשמסתפקין ממנה מעט מעט מערבין בה היין שאם יכניסו לקיום אותה עם היין מתקלקלת וה"פ אלונתית של עובדי כוכבים שמשכוה מן החבית כדי לשתות ולא ראה ישראל בשעה שמשכוה אסורה כי שמא נתן בה יין כברייתא פי' כמו שהיא נעשית מתחלה בלא יין וראהו מושך מן החבית מותרת דודאי לא עירב בו יין ומ"מ יש ראיה להתיר מדתנא בתוספתא אלונתית של עובדי כוכבים אסורה מפני שתחלתו יין כלומר שתחלתו יין של עובד כוכבים משמע הא אם תחלתו יין של ישראל מותרת במגע עובד כוכבים שנתערב בה משקין אחרים ואומר ריצב"א דדוקא תבשיל לפי שאין היין ניכר בעין כלל אבל כשמשימין אותו בשומין או בחרדל שמא יש לחוש למגע עובד כוכבים לפי שהוא בעין יותר וכן הלכה למעשה:

    יין מבושל אין בו משום יין נסךכן הלכה ומותר במגע עובד כוכבים מדשתו ליה שמואל ואבלט:

    האי חמרא דאקרים עד תלתא יומיולא גרס תלתין יומין דהכי נמי מצינו בו חילוק בשלשה ימים ראשונים בפרק המוכר פירות (ב"ב דף צו.) דקאמר כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר יין אלונתית כברייתא מותרת כלומר מי שאין בה יין רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יין מזוג אין בו משום גילוי ויין מבושל אין בו משום יין נסך:

    איבעיא להו יין מבושל יש בו משום גילוי או לאו ופשטה ר"ש בן זירוד משום דריש לקיש דאמר משום דר' חנינא יין מבושל אין בו משום גילוי אמרו ליה נסמוך עליך ואמר להו ר' ינאי בר ישמעאל סמוכו עלי ועל צוארי כל מקרה שיגיע בדבר זה.

    אמר רב פפא לא אמרן יין מזוג אין בו משום גילוי אלא בדמזיג טובא אבל מזיג ולא מזיג לא מסר נפשיה.

    איני והא ר' ינאי בעכבראמקום הוה שתי חמרא ופש ליה חמרא בכובא וצריה בפראנקא וחזייה לחיויא דשתא מיא בפומיה ורמא בכובא עד דמלאי כובא וסליק חמרא עילוי פראנקא ושתי. פי' שתה מן היין ונשאר מן היין בכובא. כובא כלי היא כגון אשישה וכיוצא בה והביא פראנקא שהוא סמרטוט וצררו בראש הכובא והיה הנחש שואב מים ומביאו בתוך פיו ומריקו בתוך הכובא עד שנתמלאת הכובא וצף היין מעל הסמרטוט ושתה.

    ושנינן דמזיג איהו כלומר מה שמוזג הנחש בעצמו הוא ששותה אבל מה שמוזגין בני אדם אינו שותה ממנו. פי' פרונקא שליח ופי' פרנקא סמרטוט. ודחי רב אשי ואמר פירוקי לסכנתא:

    אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום יין נסך ויש בו משום גלוי יין מבושל אין בו משום יין נסך פי' אם נגע בו עובד כוכבים אין אומרים כי ניסכו:

    שמואל ואבלט הוו יתבי אייתו לקמייהו חמרא מבשלא משך אבלט לידיה אמר ליה שמואל לאבלט הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך ש"מ דאבלט עובד כוכבים הוה:

    קיסתא דמיא יש בו משום גלוי לא שנא ביום ולא שנא בלילה ולא אמרינן אימת ישן עליהם.

    איכא דאמרי רב לא הוה שתי לא מבי ארמאה ולא מבי ארמלתא שמואל מבי ארמאה לא הוה שתי אמר לא זהירי אגילוי מבי ארמלתא (לא) הוה שתי אמר סירכא דגברא נקיטא:

    א"ר יהושע בן לוי שלשה יינות אין בהן משום גלוי החד והמר והמתוק חד טולא חריפא דמבקע הנודות מר ירנקא מתוק חוליא רב חמא מתני לעילויא חד חמר פלפלין כו':

    ירושלמי רבי סימון מפרש חד קונדיטון שיש בו דבש ופלפלין מר אפסינתינוןפי' לענה בלשון יון אפסינתין כלומר מר כלענה מתוק חמר מבושל ובלשון פרסי באדגי:

    קרינאיין מתוק הבא מעסיא אין בו משום גילוי אבל במקומו כלומר בעסיא יש בו משום גילוי דחמר מדינה הוא. אמר רבא יין שהחמיץ עד שלשה ימים יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך מכאן ואילך חומץ סופתקא הוא אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך ונהרדעי אמרי אפילו מיכן ואילך משום יין נסך אין בו משום גילוי יש בו דמקרי ושתי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 30a

    Avodah Zarah 30a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 535 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    איחלופי לשתות:

    אלונתית פושו"ן:

    אסור שהרי תחלתו יין:

    אלונתית כברייתא שלא היה יין מתחלה ביד עובד כוכבים אלא לקחה עשויה מיד ישראל:

    מותרת בהנאה דתו לא מנסך ליה:

    עושין אנומלין בשבת שהוא לשתות:

    ואין עושין אלונתית שהוא לרפואה להצטנן כשיוצאין מבית המרחץ כדמפרש:

    ומים צלולין שנשאבו ועמדו בכלי יום או יומים להיות צלולין ושופין העליונים בנחת במסננת:

    34 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 30a · Sefaria

    Tosafot

    אלונתית כברייתא מותרת פרש"י שלא היה תחלתו יין ביד עובד כוכבים אלא לקחה עשויה ביד ישראל ומותרת בהנאה דתו לא מנסך לה ומכאן ראיה להתיר תבשיל שנתערב בו יין קודם שבשלוהו אי נגע ביה עובד כוכבים דכיון שנתערב תו לא מנסך ליה עובד כוכבים והקשה ר"ת דלשון כברייתא לא משמע כן ועוד בפ"ק דחולין (דף ו.) משמע שהוא קרוי אלונתית קודם שנתנו לתוכו יין דתניא הלוקח יין לתת לתוך אלונתית ולא קאמר לעשות אלונתית לכך פירש ר"ת דאלונתית דרך הוא לעשות מתחלה בלא יין ומכניסין אותה לקיום וכשמסתפקין ממנה מעט מעט מערבין בה היין שאם יכניסו לקיום אותה עם היין מתקלקלת וה"פ אלונתית של עובדי כוכבים שמשכוה מן החבית כדי לשתות ולא ראה ישראל בשעה שמשכוה אסורה כי שמא נתן בה יין כברייתא פי' כמו שהיא נעשית מתחלה בלא יין וראהו מושך מן החבית מותרת דודאי לא עירב בו יין ומ"מ יש ראיה להתיר מדתנא בתוספתא אלונתית של עובדי כוכבים אסורה מפני שתחלתו יין כלומר שתחלתו יין של עובד כוכבים משמע הא אם תחלתו יין של ישראל מותרת במגע עובד כוכבים שנתערב בה משקין אחרים ואומר ריצב"א דדוקא תבשיל לפי שאין היין ניכר בעין כלל אבל כשמשימין אותו בשומין או בחרדל שמא יש לחוש למגע עובד כוכבים לפי שהוא בעין יותר וכן הלכה למעשה:

    יין מבושל אין בו משום יין נסך כן הלכה ומותר במגע עובד כוכבים מדשתו ליה שמואל ואבלט:

    האי חמרא דאקרים עד תלתא יומי ולא גרס תלתין יומין דהכי נמי מצינו בו חילוק בשלשה ימים ראשונים בפרק המוכר פירות (ב"ב דף צו.) דקאמר כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק:

    Tosafot on Avodah Zarah 30a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר יין אלונתית כברייתא מותרת כלומר מי שאין בה יין רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו יין מזוג אין בו משום גילוי ויין מבושל אין בו משום יין נסך:

    איבעיא להו יין מבושל יש בו משום גילוי או לאו ופשטה ר"ש בן זירוד משום דריש לקיש דאמר משום דר' חנינא יין מבושל אין בו משום גילוי אמרו ליה נסמוך עליך ואמר להו ר' ינאי בר ישמעאל סמוכו עלי ועל צוארי כל מקרה שיגיע בדבר זה.

    אמר רב פפא לא אמרן יין מזוג אין בו משום גילוי אלא בדמזיג טובא אבל מזיג ולא מזיג לא מסר נפשיה.

    איני והא ר' ינאי בעכברא מקום הוה שתי חמרא ופש ליה חמרא בכובא וצריה בפראנקא וחזייה לחיויא דשתא מיא בפומיה ורמא בכובא עד דמלאי כובא וסליק חמרא עילוי פראנקא ושתי. פי' שתה מן היין ונשאר מן היין בכובא. כובא כלי היא כגון אשישה וכיוצא בה והביא פראנקא שהוא סמרטוט וצררו בראש הכובא והיה הנחש שואב מים ומביאו בתוך פיו ומריקו בתוך הכובא עד שנתמלאת הכובא וצף היין מעל הסמרטוט ושתה.

    ושנינן דמזיג איהו כלומר מה שמוזג הנחש בעצמו הוא ששותה אבל מה שמוזגין בני אדם אינו שותה ממנו. פי' פרונקא שליח ופי' פרנקא סמרטוט. ודחי רב אשי ואמר פירוקי לסכנתא:

    אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום יין נסך ויש בו משום גלוי יין מבושל אין בו משום יין נסך פי' אם נגע בו עובד כוכבים אין אומרים כי ניסכו:

    שמואל ואבלט הוו יתבי אייתו לקמייהו חמרא מבשלא משך אבלט לידיה אמר ליה שמואל לאבלט הרי אמרו יין מבושל אין בו משום יין נסך ש"מ דאבלט עובד כוכבים הוה:

    קיסתא דמיא יש בו משום גלוי לא שנא ביום ולא שנא בלילה ולא אמרינן אימת ישן עליהם.

    4 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 30a · Sefaria

    Rashba

    אלונתית כברייתא מותרת וכו' ופירש רש"י ז"ל: אלונתית כבריתא שלא היה יין מתחילתו ביד עו"ג אלא שלקחה עשויה מישראל, דתו לא מנסך לה, ורבנו תם ז"ל הקשה לפירושו, חדא דלישנא דכברייתא לא משמע הכין, [ועוד] דאלונתית נמי משמע בלא יין, דאמרינן (חולין ו, א) הלוקח יין לתת לתוך האלונתית, ולא קאמר לעשות ממנו אלונתית, והוא ז"ל פירש: כברייתא (בתחלה) [בתחלת] בריתה, שכשנותנין אותה בהפתיק ובאוצר אין נותנין בה יין דמיסרא סרי, ואין נותנין בה יין אלא משעה שמושכין אותה מן החבית כדי לשתותו מיד או למכרו בחנות מיד ומשום הכי קאמר דאלונתית שמשכוה מן החבית כבר אסורה שמא נתנו בה יין, אבל הבא מן החבית שהוא מקום בריתה מותרת, דבידוע שלא נתן לתוכה יין עדיין. וכן פירש ר"ח ז"ל אלונתית כברייתה מותרת שאין בה יין. ומכל מקום מדברי רש"י ז"ל אנו למדין לתבשיל שנתנו לתוכו יין ונגע בו עו"ג שאינו נאסר, שלא גזרו אלא על יין שלא נתערב בתבשיל וכיוצא בו, וכ"כ הרב בעל התרומות ז"ל. ותניא בתוספתא (פ"ה ה"ו) אלונתית של עו"ג אסורה מפני שתחלתה יין. אלמא מדמסיים בה מפני שתחלתה יין שמע מינה דאלונתית שלנו שנתן בה יין מותרת דלא מנסכי לה (תוה"ב בית חמישי שער ג).

    אנומלין יין דבש ופלפלין. וכתב הרמב"ם ז"ל (הל' מאכלות אסורות פי"א ה"י): גאוני המערב אמרו שאם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור, הואיל ואינו ראוי למזבח הרי הוא כמבושל ובשכרא שאינו מתנסך, ומותר לשתות עם העו"ג. ואין דברים אלו מחוורין שלא כל שאינו מתנסך על גבי המבח אין בו משום יין נסך, שהרי יין מזוג אין מנסכין אותו על גבי המזבח, ואפילו הכי יש בו משום יין נסך, כדאמר התם (לקמן בשמעתין) אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי, ויש בו משום יין נסך, והרמב"ן ז"ל הקשה דדלמא אף על גב דאנן לא מנסכינן ליה על גבי המזבח אינהו מנסכי ליה, דהא בשאר קרבנות מחוסר אבר יש להן דוקין שבעין אין להם, ואנן אפילו בדוקין שבעין פסלינן להו, ועוד שכל שלא נשתנה שמו וריחו ושם יין סתם עליו אסרו משום בנותיהן, וחומץ ויין מבושל היינו טעמא משום דאין טעמו יין ואין שמן יין סתם ולפיכך לא גזרו בהן, ועוד שאף הן אין מנסכין אותן וכדאמרינן גבי חומץ אי משום נסוכי לא מנסיך. והילכך יין אף על פי שנתנו בו מעט דבש משום יין נסך יש בו, ויינמלין דבש ופלפלין מרובין יש בו ולא גרע מיין מבושל. והרמב"ן ז"ל הביא ראיה על יינמלין שאין בו משום יין נסך מדגרסינן בירושלמי: רבי יצחק בר' נחמן בשם ריב"ל היה אומר, מתוק מר חד אין בהם משום גילוי, ר' סימון בשם ריב"ל, המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי ולא משום יין נסך, ר' סימון מפרש החד קונדיטון, וקונדיטון הוא יינמלין דאמרינן במדרש פרשת בחדש השלישי (פסיקתא דר"כ פיס' יב ) נמשלה התורה לקונדיטון, מה קונדיטון יש בו יין דבש ופלפלין אף דברי תורה כך, אלמא יינמלין אין בו משום יין נסך. ומכל מקום לא במעט דבש ומעט פלפלין מתירין אותו, עד שיהא בו הרבה דבש והרבה פלפלין, ואומר הרמב"ן ז"ל שאין להתירו עד שיהא בו שליש דבש ושליש פלפלין שכן דרכן לעשותו שליש דבש ושליש פלפלין. וכן מוכיח בירושלמי דגרסינן התם, בר יודנא הוה ליה קונדיטון מגלי, שאל לרבנין ואסרון, ולא כך אמר ר' יצחק בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי, רבנין דקסרין בשם רבי יודא בר טיטוס, בההוא דשחיק חד לתלתא, ולפיכך אין להתירו אלא אם כן בכיוצא בזה. וכתב הוא ז"ל שאם יש בו על חד תלתא פלפלין נראה שאף על פי שאין בו דבש אין בו משום יין נסך כיון שנשתנה טעמו כל כך על ידי הפלפלין. ותדע שהרי פירש בגמרא שלנו החד יין ופלפלין, ואפשר שהוא קונדיטון האמור בירושלמי, ואף על פי שאמרו בירושלמי דבש ופלפל, מפני שכן דרך העושים קונדיטון כתקנו עושין אותו כך, ך ולא שיהא בו משום יין נסך בלא דבש. ומדברי רבינו, אותו שאנו עושין בדבש ותבלין יש בו משום יין נסך שאין בו שליש פלפלין ולא אחד מעשרה. ולולי שאמרה רבינו הייתי אומר שמותר לפי שגם הוא נשתנה טעמו וריחו ושמו, [ש]אין קורין אותו סתם יין. והמחמיר תבוא עליו ברכה (תוה"ב שם).

    אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גילוי ויש בו משום יין נסך. ובאיזה מזיגה אמרו, יש מי שאומר דדוקא שאין במזגו יתר משלשה חלקי מים וכמזיגת דרבא דאמר (ב"ב צו, ב) כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא, אבל בשנמזג יתר מיכן לאו חמרא הוא אלא מיא, ואף על גב דאית ביה טעם חמרא קיוהא בעלמא הוא, וכדאמרינן בפרק המוכר פירות (שם) גבי מתמד דאפליגו בה רבנן ואחרים, דתניא אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו, אחרים אומרים שמרים שיש בהן טעם יין מברכין עליהן בורא פרי הגפן, ואמר רבא היכא דרמא תלתא ואתא ארבעה כולי עלמא לא פליגי דחמרא מעליא הוא, רבא לטעמיה דאמר כל חמרא דלא דרי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא, כי פליגי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא, והלכתא כרבנן, דאמרינן התם רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין הלכה כאחרים. ואף על גב דאית בהו טעם יין לאו חמרא הוא אלא קיוהא בעלמא, וכדגרסינן התם בעא מיניה ר"נ בר יצחק מר' חייא בר אבין שמרים שיש בהן טעם יין מהו, אמר ליה מי סברת חמרא הוא קיוהא בעלמא הוא, אלמא כל שמזגו ביתר מעל חד תלתא מיא מיא בעלמא הוה והילכך אין בו משום יין נסך. ויש אומרים שלא אמרו אלא במתמד בשמרים או בפורצנין אבל ביין עצמו אף על פי שיש בו יתר מעל חד תלתא מיא כל שיש בו טעם יין ומראה יין יש בו משום יין נסך, דטעם יין גמור יש כאן ולא קיוהא בעלמא, ויש אומרים דאפילו בפורצנין הנדרכים ברגל אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא או אפילו תלתא ופחות מיכן חוששין לו ליין, שלא אמרו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא אלא בשמרים ופורצנין דידהו דנדרכין בגת וכל לחלוחית שבהן יוצא על ידי גלגל וקורה. ומעשים בכל יום בנדרכין ברגל דרמו תלתא ולא אתו תרי ואפילו הכי טעמינן ביה טעם חמרא מעליא, ועוד דלפעמים נמצאים בהן גרעיני עינב שלא נעצרו, והאי דלא אתי אפילו מאי דרמי בהו משום דפורצני גופייהו בלעי מיא ומפקא חמרא, ואפשר דבמאי דנפיק איכא חד לתלתא מיא. והראב"ד ז"ל כתב בתשובה דלענין יין נסך אפילו בשמרים הנדרכין בגת אי רמא תלתא ואתו תלתא לעולם אסור, ודייק לה מהא דתניא בפרק המוכר פירות (בבא בתרא צז, א) שמרים של תרומה ראשון ושני אסור ושלישי מותר, רבי מאיר אומר שלישי בנותן טעם. של מעשר ראשון אסור שני מותר, רבי מאיר אומר שני בנותן טעם, ושל הקדש שלישי אסור רביעי מותר, רבי מאיר אומר רביעי בנותן טעם. והתניא של הקדש לעולם אסור ושל מעשר לעולם מותר, ופרקינן מעשר אמעשר לא קשיא, הא במעשר ודאי הא במעשר דמאי, הקדש אהקדש לא קשיא, כאן בקדושת דמים כאן בקדושת הגוף, ויין נסך חמור הוא כהקדש. ומיהו לאו ראיה היא דהתם שהיה מתחילתו יין של הקדש והלכך מחמירין בו שלא לבטלו במים שתמדוהו, ואיפשר דהוא הדין למתמד בשמרים של יין נסך ואף על גב דלא הוי אלא קיוהא בעלמא. אבל במתמד בשמרי יין כשר אי רמא תלתא ולא אתו ארבעה לאו חמרא הוא אלא קיוהא, ואין איסור יין נסך יורד בו, ובנדרכין בגת, וכמו שכתבנו דכל דלא מקרי יין לא גזרו ביה רבנן. וקל וחומר הדברים, יין מבושל לא גזרו ביה משום דלא מקרי יין סתם ואף על פי שמברכין עליו בורא פרי הגפן, כל שכן זה שאינו נקרא יין ואין בו טעם גמור של יין אלא קיוהא בעלמא. ואיפשר נמי דאפילו יין נסך גמור כל שנתערב בששה חלקי מים שהוא מותר וכדעת רבינו יצחק הזקן ז"ל, וכמו שאני עתיד לכתוב בשער דיני תערובות (שער ה) בע"ה ב"ה (תוה"ב שם).

    יין מבושל אין בו משום גילוי ואין בו משום יין נסך באיזה בישול אמרו, פירש הראב"ד ז"ל בפסחים בשם רבנו האיי גאון ז"ל, הכי דייקו גאונים ראשונים ז"ל: כיון שהרתיח נעשה מבושל ואין בו משום גילוי ולא משום יין נסך, וכן כתוב בספר תרומות (סי' קנו), אף על פי שחולקין בפרק כירה (שבת מ, ב) גבי שמן אי הפשרו זהו בישולו או לא, לאחר שהרתיח על האש מותר בו מגע עו"ג, דאז קרוי מבושל לכולי עלמא. והרמב"ן ז"ל כתב שאינו קרוי מבושל על ידי רתיחה עד שיתמעט ממדתו על ידי בישולו, מדגרסינן בירושלמי כאן ובמסכת תרומות פרק יא (הלכה א) אין מבשלין יין של תרומה מפני שממעטו ממידתו. ומסתברא שאין זה כנגד קבלתם של גאונים ז"ל, שאי אפשר לרתיחה בלא מיעוט מדה, אלא שאין חסרונו אלא כפי רתיחתו, ועוד שאין דרכן של מבשלין לבשלו כל כך מעט שלא יודע חסרון מידתו, ובירושלמי לפי שסתם מבשלין מבשלין עד שתתמעט מידתו אמרו כן, ואף על פי שסתם בישול אפילו בשאין חסרון מדתו ניכר, וסוף דבר קבלתן של גאונים ז"ל תכריע, שקבלתן תורה היא (תוה"ב שם).

    Rashba on Avodah Zarah 30a · Sefaria

    Ritva

    תנו רבנן יין מבושל ואלונתית של גוים אסורין אלונתית בבריתא מותרת פר״שי ז״ל אלונתית שעשה ישראל מיין שלנו מותרת ואינה נאסרת במגע גוי כיון שכבר נתערב בה היין ואין מראהו ניכר שם והדין אמת שכל תבשיל וכיוצא בו שנתערב בו יין ובטל מראהו אפי׳ לא בטל טעמו אינו נאסר במגע גוי וכן נראה מן התוספתא שאמרו אלונתית של גוי אסורה לפי שתחילתה יין ע״כ. אבל הפירוש אינו עולה יפה דלא משמע הכי לישנא ופי׳ ר״ת עיקר שפי׳ אלונתית בבריתא בעיקר בריתא שעושין אותה בלא יין כשנותנין אותה באוצר כדי שלא יסריחנה היין ואין נותנין בה יין אלא אחר שמושכין אותה מן החבית כדי למשכו בחנות לשתותו מיד והכי מוכח מדאמרינן בפרק קמא דחולין הלוקח יין לתת לתוך האלונתית ולא קתני לעשות ממנו אלונתית אלמא תחלתה בלא יין ומשום הכי קתני הכא שאם ראה לגוי שמשך אלונתית מן החבית שבאוצר ולא נתן בה יין אחר שמשכח משם מותרת דבידוע שלא היה בה יין בעודה בחבית וכן פר״ח ז״ל.

    אמר רבא הלכתא יין מזוג יש בו משום גלוי ויש בו משום יין נסך. פירשו בו דדוקא כשהוא מזוג כדינו דהיינו על חד תלתא מיא כדאמר רבא גופיה התם דכל חמרא דלא דארי על חד תלתא מיא לאו חמרא הוא הא אם מזוג יותר שיש בו מים יותר מן הרביע שכבר יצא מכלל יין לענין קידוש ולענין ברכה דלא שתו ליה אינשי בתורת חמרא לא גזרו עליו לענין יין נסך דלא שייך ביה משום חתנות ובמים הוא חשוב דקיוהא בעלמא הוא. ונראין דבריהן מיהו דוקא ביין שלנו הא ביין שלהם שנפל בו מים הרי הוא באיסורו עד שיבטל בששי׳ וכדתנן יין במים בנותן טעם דהיינו ששים ומסתברא דיין מבושל שלנו דנפל בו יין אסור כיון דיין מבושל חמרא מעליא אשיב לכל דבר וחמרא קרו ליה דמין במינו הוא ונאסר בכל שהוא. והוא הדין דיין המזוג יותר מעל חד תלתא מיא כל היכא דשתו ליה כלל בתורת חמרא מין במינו חשיב בהדי יין בעלמא והוא אוסר או נאסר בכל שהוא.

    ולענין שמרים או חרצנין של גוים שנתן לתוכן מים כיון שגופן טמא הרי הן אסורין לעולם כל זמן שיצא בהן מראה יין ואף על גב דטעמיה קיוהא בעלמא אבל בשמרים ופורצנין שלנו אמרינן התם דכל היכא דרמה תלתא ואתו ארבעה חמרא מעליא הוא אבל אתא בציר מארבעה קיוהא בעלמא היא ולא חשיב חמרא לענין קידוש וברכה וכיון שכן הוא הדין שאינו נאסר במגע גוי שאינו חשוב יין ולא שייך ביה חתנות ולא היה בכלל גזירתם שגזרו על מגע גוי ביין שלנו דלאו יין הוא אבל אמרו גדולי רבותי ז״ל דהני מילי בשמרים ופורצנין שהיו רגילין בהן בזמן התלמוד שכבר נעצרו בגת ויצא מהן לחלוחית שבהם אבל שמרים ופורצנין דידן שאינן נעצרין בגת לא אזלינן בהאי שיעורא דדילמא מיא דשדינן בהו כוליה או רוביה אשתאר תמן וחמרא דנפיק משמרים או פורצנין שהיה בהן בעין הוא דהא חזינן דזימנין סגיאין דרמיננו מיא בפורצנין דידן ולא נפיק בשיעורא דיהבינן דרמינן שיתא ולא אתו אלא ארבעה או בציר מהכי הלכך לא אזלינן בהו בהאי שיעורא וצריך אומד יפה וכל שיש בו טעם יין דינו כיין עד שיהא טעמו כטעם יין שיש בו יותר מרביע מים ולמעשה ראוי לחוש לדבריהן וכבר כתיבנא להא בארוכה בפרק המופר פירות בס״ד.

    Ritva on Avodah Zarah 30a · Sefaria

    Meiri

    כשם שבארנו ביין של גוים שלא נפקע איסורו אע"פ שהחמיץ או נתבשל כך הדין בנתערב בו דבש ופלפלין ושאר תבלין עד שנשתנה ריחו וטעמו שאין איסורו נפקע בכך וכשם שבארנו בחומץ ויין מבושל שלנו שאינו נאסר במגעם ושדי לנו בחותם אחד כך הדין ביין שלנו שנתערב בו דבש ופלפלין ושאר תבלין הואיל והגוי מכיר שנוי ריחו להדיא שאינו מנסכו ומעתה מגעו מותר אף בשתיה והנחה ברשותו מותר אף בחותם אחד והוא שאמרו אלונתית של גוים אסורה אלונתית כברייתה מותרת ופירוש אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון והרי נשתנה טעמו וריחו מצד האפרסמון ואלונתית זו עשויה לרפואה ושותין אותה להקר ואלונתית כבריתה פי' גדולי הרבנים אלונתית שלנו שנגע בה הגוי ועל הדרך שפירשנו וכן עיקר וכן הדין באינומלין והוא יין ודבש ופלפלין אע"פ שאינו עשוי לרפואה אלא לתענוג ולערבות שתיה ואע"פ שלא הוזכר באינומלין כאן שלא יהיה בו משום יין נסך כבר התבאר בתלמוד המערב בסוגיא זו שהקונדיטון אין בו משום יין נסך ונסח דבריהם ר' סימון בשם ר' יושוע בן לוי החד והמר והמתוק אין בהם לא משום גלוי ולא משום יין נסך ר' סימון מפרש החד קונדיטון מר פסנתין מתוק חמרא מבשלא וקונדיטון הוא אינומלין כמו שיתבאר למטה ומי שחלק באינומלין הואיל ואינו עשוי לרפואה כאלונתית אלא לתענוג יקבל תשובתו מתלמוד המערב כמו שהזכרנו ומ"מ מברכין עליו בורא פרי הגפן ואחרוני הרבנים הקשו על פירוש אלונתית שהזכרנו שהרי סתם אלונתית אין בה יין וממה שאמרו בראשון של חולין ו' א' הלוקח יין לתת לתוך האלונתית אלמא שקודם נתינת היין נקראת אלונתית אחר שלא אמר לעשות ממנו אלונתית ולדעתי אינה קושיא שבזו קראה אלונתית על שם סופה ומ"מ הם מפרשים מתוך קושיא זו שאלונתית זו אין נותנין בה יין מעיקר עשייתה כשעושין ממנה הרבה להניחה לאוצר מפני שהיין מבאישה אלא כשמוציאין ממנה מן החבית הגדולה לקטנה כדי למכרה לחנות נותנין בזו שמוכרין יד על יד מעט יין ישן כדי ליתן טעם לשותים ואמר אלונתית כבריתה כלומר כשיוצאה מן החבית הגדולה אף שלהם מותרת הואיל ואין בה יין ועל זאת הנמכרת על יד על יד אמרו שהיא אסורה ומביאין ראיה לפירושם ממה שאמרו בתוספתא אלונתית של גוי אסורה מפני שתחלתה יין כברייתה מותרת כלומר שאין בה יין ואין נראה לי כן שאם כן מה בא ללמדנו ועוד שהרי אמרו בהדיא אלונתית יין ישן ומים צלולין ואפרסמון אלמא עיקר עשייתה כך הוא וכן שנשנית כאן דומיא דיין מבושל ללמד דינה בשל גוי ובשל לנו במגעו שאינו אוסר ובהנחה ברשותו שדיו בחותם אחד מעתה אינך צריך להודיעך שאם נתערב יין שלנו בתבשיל עד שנתן בו היין טעם הרבה וכן שהיה טעמו משביח שאין אותו תבשיל נאסר במגע גוי אפילו נגע בו קודם שהרתיח שהרי אין נסוך בכיוצא בזה:

    קונדיטון שלנו הנקרא פימינ"ט בלע"ז הוא הוא אינומלין שהזכרנו וכמו שאמרו במדרש עשרת הדברים למה נמשלה תורה לקונדיטון מה קונדיטון יש בו יין ודבש ופלפלין אף דברי תורה כן אלא שיש מחלקת בין חכמי האחרונים בשיעור זה י"א שלא הופקע מאיסור מגע ומהצרכת שני חותמות עד שיהא שליש דבש ושליש תבלין והביאו ראיה מתלמוד המערב שאמר שם בר יוכנא הוה ליה קונדיטון מגלי שאל לרבנין ואסרון והקשו ולא כן אמר ר' יצחק המר והחד והמתוק אין בהם משום גלוי ותירץ ההוא כההוא דשחיק חדא לתלתא ומ"מ באחד מהם נפקע מתורת יין או משליש דבש או משליש פלפלין שהרי פירושו החד יין ופלפלין ויש חולקים בשליש דבש ולא יראה לי כן שהרי ראוי לקרותו מתוק בשליש דבש כמו שראוי להקרא חד בשביל שליש פלפלין אע"פ שבכאן פירשו המתוק בענין אחר אינו אלא מפני שאין אדם רגיל לערב בו דבש לבד ומ"מ רוב מפרשים מסכימים שאע"פ שאין בו שליש הופקע מתורת יין כל זמן שנכר ריחו וטעמו להדיא שהרי נשתנה ריחו וטעמו ולא עוד אלא שאבד שמו ונתחדש לו שם אחר וכן נראה לי ולא עוד אלא שלדעתי לא נאמר בתלמוד המערב כן אלא לענין גלוי ועל חד תלת דקאמר ענינו שיהו רוב התבלין פלפלין שמרוב חדותן הנחש נזהר הרבה מהם אבל לענין יין נסך כל שנשתנה טעמו וריחו דיו וכן הדברים נראין וכן אנו נוהגין ולענין שבת עושין אינומלין אחר שאינו לרפואה אלא לשתיה ומשום עירוב דבש וסמנים ליכא שאין זה אלא כנותן תבלין ודבש לקדרה או לקערה וכן תערובת מים ושמן ומלח לטבל את פתו מותר אבל אלונתית הואיל ואינה אלא לרפואה אין עושין אותה בשבת ויש חולקים לענין יין נסך לומר שיש בו משום יין נסך וממה שלא הוזכר בסוגיא זו לאיסור יין נסך אלא שבתלמוד המערב כתבוה כמו שביארנו ומ"מ ראוי שלא להקל בכך שלא להרחיב את הפתח לבעלי פרצות:

    גדולי המחברים כתבו בשם גאוני המערב שאם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאור הואיל ואינו ראוי לנסך על המזבח מותר לשתותו עם הגוי ודבר זה קולא יתרה וענין שאלמלא לא כתבוה אי אפשר לאמרה ותמה על עצמך הרי יין מזוג אינו ראוי לנסך על גבי מזבח ויש בו משום יין נסך כמו שיתבאר למטה וכן המתוק והמעושן והמגולה פסולין למזבח אפילו הביא ויש בהם משום יין נסך ועוד שמא הם מנסכין אף במה שאין אנו מנסכין על גבי המזבח שהרי כיוצא בה בדוקין שבעין פסולין לנו וכשרין להם ועוד שהרי לא נשתנה ריחו ולא טעמו ועדין שמו עליו וכל שכיוצא בזה נכלל במה שאסרו משום בנותיהם ועוד אני אומר לאסור דבר זו והוא שכבר ידעת שכל שראינוהו שנסך אף מים ושכר נאסרו אבל מ"מ אין דרכם לנסך אלא ביין ומתוך שחבת נסוך תקפה עליהם ביין חשבו מגעו לנסוך אבל מים ושכר מתוך שאין חבתם עליהם לכך אין מגעם נחשב להם לנסוך ומעתה אומר אני כל שחבת נסוך נשארה בו מגעו כנסוך והרי יין זה מתוך שלא נשתנה לא טעמו ולא ריחו ולא צבעו לא זזה חבתו וכל שכן במה שלא נכר בו כלל וזה ממה שצריך להזהר בו:

    יין של גוי שנמזג אין מזיגתו מפקיעתו מתורת יין אף לאיסור הנאה על הדרך שבארנו באלו שהזכרנו ואפילו נמזג כל כך שאין שם יין עליו כלל ואינו ראוי לשתיה מתורת יין הואיל ומ"מ הוא נותן טעם במים וגדולי המפרשים מתירין אותו בהנאה כל זמן שאינו ראוי לשתיה מיהא על ידי הדחק אע"פ שנתן טעם ויש מתירין בהנאה כל זמן שנמזג ביותר מכדי מזיגה הראויה שהיא על חד תלתא מיא הא בשתיה כל זמן שנתן טעם אסור שכך דינו של יין נסך מין בשאינו מינו בנותן טעם ואם לא נתברר הולכין בששים כשאר האיסורין וחכמי התוספות כתבו שכל שנמזג בששה חלקי מים שהוא כפל מזיגה הראויה מותר בשתיה שאין כאן אלא טעם לפגם וכבר ידעת שכל שהוא בנותן טעם אם נותן טעם לפגם מותר וראייתם מפרק השוכר משמועת שתי כוסות אחת של תרומה ואחת של חולין שמזגן ועירבן זה בזה שרואין יין של חולין כמי שאינו והשאר מים רבין עליו ומבטלין אותו ופירשו היינו בכוסות שוין בשיעורן שנמזגו כתקנם ונמצא יין של תרומה בטל בששה חלקים מים והורו מכאן שיין נסך שנתערב במים אם יש במים ששה חלקים מותר בשתיה אע"פ שיש כאן טעם יין שאין כאן אלא טעם לפגם ודבר זה קולא יתרה ולא מצאו אנשי חכמי ארצות הללו ידיהם ורגליהם להודות להם כן והרי כמה יינות אנו שותים להדיא בששה חלקי מים ויותר והוא משביחן וכן נראה לי שלשון בטול אינו נאמר אלא על שנתבטל בשיעור הראוי לבטול אם בששים אם במאה אם במאתים כל אחד כשיעורו ולדבריהם לא היה להם להזכיר בטול אלא נותן טעם לפגם ושמועת הכוסות פרשוה רבים בשאין שוים ושאין בתרומה אלא אחד מעשרים בשל חולין אלא שיש בכוס חולין תשע עשרה רביעיות יין ומזוגים בחמשים ושבעה של מים ובכוס של תרומה רביעית לוג אחד ומזוג בשלשה או פחות משיעור זה על מדה זו ונמצא יין של תרומה בטלי בששים חלקים מים שכך הדבר מצוי להתערב מעט של תרומה בהרבה של חולין ואע"פ... לערב תרומה בחולין אלא פירושו שנמזגו ונתערבו ולא נאמר בתרומה שאינה עולה בפחות ממאה אלא במינה הא בשאין מינה בטלה בששים כשאר אסורין וכמו שאמרו בפרק גיד הנשה מין בשאינו מינו והתרא כגון קדרה שבשל בה תרומה בנותן טעם:

    יין מזוג שלנו שנגע בו גוי אף הוא נעשה יין נסך אע"פ שנתחדש טעמו שאין כאן חדוש טעם אלא הפגת טעם ואין דינו כשאר היינות הנזכרים למעלה ומ"מ לא כל המזיגות שוות בכך ואף המפרשים... מדת כלם בזו מחלקותם תלויה במה שנחלקו למעלה בהתר הנאת יין מזוג שלהם שכל שהם מתירין בהנאה כל אחד כסברתו דנין בזה שאינו נאסר במגע גוי ונמצא שמקצתם אוסרין במגע כל שנתן היין טעם וקצתם כל זמן שראוי לשתיה לרוב בני אדם ע"י הדחק וקצתם מקילין בכל שנמזג ביותר מכדי מזיגתו והוא יתר משלשה חלקים מים וכמו שאמרו בב"ב פרק פירות במתמד על השמרים והוא שנתן מים לתוכם ובלבלם ואח"כ סננם שאם הטיל שלשה של מים ולא יצאו ארבעה אינו יין אלא קיוהא בעלמא ואין מברכין עליו אלא שהכל ואע"פ שיש שם טעם יין כמו שאמרו שם בהדיא שמרים ויש בהם טעם יין וכן שיש שם מראה יין כמו שיראה בראשון של חולין ויש חולקין לומר שלא אמרו כן אלא במתמד אבל בזה שגופו יין כל שיש טעם יין ומראה יין מברכין בורא פרי הגפן ונעשה יין נסך ואע"פ שבשבת פרק המצניע יראה שאף ביין כן לענין זה אינו כן כמו שיתבאר שם:

    אע"פ שלא הוזכרו התמדים בכאן ראוי לגלגלם ולכללם בדין יין מזוג ולפי מה שהתבאר בב"ב ובחולין תמדים שהיו עושין בימיהם והוא נתינת מים בשמרי היין אם נתן שלשה והוציא ארבעה הרי זה יין גמור אלא שהוא מזוג על מתכנתו ויש בהם משום יין נסך ומברכין עליהם בורא פרי הגפן פחות מיכן אין דינו כיין לא ליין נסך ולא לפרי הגפן וגדולי המפרשים חולקים ביין נסך ממה שאמרו בב"ב בשמרים של הקדש שהשלישית אסור בהם אע"פ שלא יצאו אלא כמה שהכניס ואין נראה כן שלא נאמר שם אלא בשמרים של הקדש עצמן שלא לבטלן במים שתמדוהו ומשם ראיה לשמרים של יין נסך שאם תמדו לשם שהדין כן לאיסור שתיה אבל שמרי יין כשר שתמדו לשם כל שלא יצאו ארבעה משלש אין חוששין להם שאינו אלא קיוהא בעלמא כמו שבארנו:

    תמדים שלנו העשויות בזגים וחרצנים יש מי שאומר שדינם כשמרים וכל שלא יצא מתלתא ארבעה אין מגע גוי אוסר בהן וראיה לדבריהם בשלישי של פסחים מ"ב ב' שהקשו מי אמר ר' יהודה תמד אינו חייב במעשר והא תנן המתמד ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו ר' יהודה מחייב ותירץ הא בדחמרא ר"ל בשמרים הא בדפורצנים ופי' שם גדולי הרבנים דבשמרים מחייב ובפורצני פטור אלמא כל שפטור בשמרים כל שכן בחרצנים וכן כתבוה מגדולי זקנינו שבנרבונה ומ"מ י"א דוקא בשנעצרו בגלגל ובקורה שכבר יצא כל הלחלוחית בעצירת הגלגל אבל נדרכו ברגל יש בהם משום יין נסך לעולם כל זמן שיש שם טעם יין ואפילו הוציא פחות מכדי מדת הנתינה מפני שיש לחוש שזה שלא יצאו ארבעה משלש הוא שהפורצנים עצמן בולעין מן המים ויש ביוצא יין ביתר משליש והראיה שהרי כמה גרגירי ענבים נמצאים שם שלמים שלא נסחטו כלל וקצתם שלא יצא מהם אלא קצת יינם ורוב פעמים אין יוצאין אף בכדי מדת הנתינה ואין זה אלא שהחרצנים אחר שאין מוציאין את המים בטעינת קורה בולעים מהם והיין שבגרעינים יוצא על ידן ואין לנו אומד בהם ולא עוד אלא שמגדולי פרובינצה כתבו בחבוריהם בענין הא בדחמרא הא בדפורצני שהפורצנים מעלו טפי:

    יש אומרים באלו שדורכים פעם שניה אחר שיצא היין שדריכה זו עושהו כנדרך בגת להתיר מגע גוי בתמדים הבאים אח"כ כל זמן שלא יצאו ארבעה משלש ויראה לי שדברים אלו אינם אלא בגת שהיין כולו נמשך ויוצא אבל הכלים הגדולים שלנו הרי נשאר מן היין הרבה בתוכן ויוצא עם התמדים ואם יש נקב בשולי הכלי ומוציאין היין כלו אפשר להקל אלא שאין לסמוך בה ומתוך כף ראוי להזהר שלא להניח את הגוי לתמד בגיגיות שלנו אא"כ ישראל מוציאם:

    4 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 30a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 30, Amud Aleph, about 535 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 18 words

      Opens “איחלופי כיון דאיכא חותם אחד, לא טרח…”

    2. Segment 241 words

      Opens “ת"ר יין מבושל ואלונתית של עובדי כוכבים…”

    3. Segment 343 words

      Opens “רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יין מזוג…”

      Named: רב יוסף, רבי יעקב בר אידי, רבה.

    4. Segment 462 words

      Opens “רבי ינאי בר ישמעאל חלש, על לגביה…”

      Named: רבי ינאי בר ישמעאל, רבה.

    5. Segment 521 words

      Opens “שמואל ואבלט הוו יתבי, אייתו לקמייהו חמרא…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 640 words

      Opens “אמתיה דרבי חייא איגלויי לה ההוא חמרא…”

      Named: רבי חייא, רב אדא בר אהבה.

    7. Segment 747 words

      Opens “אמר רב פפא: לא אמרן אלא דמזיג…”

      Named: רב פפא, רב הונא, רבה, רבא.

    8. Segment 87 words

      Opens “אחייא מסר נפשיה, אמזיגא לא מסר נפשיה.…”

    9. Segment 945 words

      Opens “ואמזיגא לא מסר נפשיה? והא רבי ינאי…”

      Named: רבי ינאי.

    10. Segment 108 words

      Opens “אמרי: דמזיג איהו שתי, דמזיגי אחריני לא…”

    11. Segment 1133 words

      Opens “אמר רב אשי, ואיתימא רב משרשיא: פירוקא…”

      Named: רב אשי, רב משרשיא, רבא.

    12. Segment 1242 words

      Opens “שמעיה דרב חלקיה בר טובי איגליא ההוא…”

      Named: רב חלקיה בר טובי.

    13. Segment 1316 words

      Opens “רב לא שתי מבי ארמאה, אמר: לא…”

      Named: רב לא.

    14. Segment 1446 words

      Opens “שמואל לא שתי מיא מבי ארמלתא, אמר:…”

      Named: רב לא, שמואל.

    15. Segment 1534 words

      Opens “אריב"ל שלש יינות הן, ואין בהן משום…”

      Named: רב חמא.

    16. Segment 1642 words

      Opens “אר"ש בן לקיש: קרינא אין בו משום…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Mesharsheya · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Mesharsheya, a fourth-generation Amora and a prominent student of Rava, transmitted many legal rulings in his name.

      Source: Avodah Zarah 30a · Segment 11 — “…רב אשי, ואיתימא רב משרשיא: פירוקא לסכנתא? אמר רבא:…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Avodah Zarah 30a · Segment 4 — “רבי ינאי בר ישמעאל חלש, על לגביה ר' ישמעאל…

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Avodah Zarah 30a · Segment 16 — “אר"ש בן לקיש: קרינא אין בו משום גילוי.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 30a · Segment 5 — “שמואל ואבלט הוו יתבי, אייתו לקמייהו חמרא מבשלא, משכיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 30a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026