Talmud Builders

    Avodah Zarah 76b

    Chapter 5 - HaSokher et HaPoel

    גם: עבודה זרה דף ע״ו ע״ב, פרק ה׳ השוכר את הפועל

    English translation - Avodah Zarah 76b

    Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with a rim [ gedanfa ] of dough around its rim, and filled it with water and boiled it, so that the water boiled along its rim. Rava said: Who would be clever enough to perform such an action if not Rav Akavya, as he is a great man. He maintains that as it absorbs it so it expels it; just as the rim absorbs the forbidden substance by small drops of it that reach the rim, so too it expels the forbidden substance by small drops of boiling water that reach the rim.

    2§ The mishna teaches: With regard to the knife, one must polish it and it is rendered pure. Rav Ukva bar Ḥama says: And one must thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: And this must be done in untilled earth, i.e., hard earth. Rav Kahana says: And this applies to a good knife that does not have notches, so that the entire surface of the knife is scraped against the ground. This is also taught in a baraita : With regard to a good knife that does not have notches, one can thrust it ten times into the ground. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: This is sufficient for the purpose of eating cold food with it.

    3This is like that incident involving Mar Yehuda, an important personage of the house of the Exilarch, and Bati bar Tuvi, a wealthy man, who were sitting before King Shapur, the king of Persia. The king’s servants brought an etrog before them. The king cut a slice and ate it, and then he cut a slice and gave it to Bati bar Tuvi. He then stuck the knife ten times in the ground, cut a slice, and gave it to Mar Yehuda. Bati bar Tuvi said to him: And is that man, referring to himself, not Jewish? King Shapur said to him: I am certain of that master, Mar Yehuda, that he is meticulous about halakha ; but I am not certain of that master, referring to Bati bar Tuvi, that he is meticulous in this regard.

    4There are those who say that King Shapur said to him: Remember what you did last night. The Persian practice was to present a woman to each guest, with whom he would engage in intercourse. Mar Yehuda did not accept the woman who was sent to him, but Bati bar Tuvi did, and therefore he was not assumed to be meticulous with regard to eating kosher food.

    5May we return to you chapter “One who rents a worker” and this is the end of Tractate Avodah Zarah

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    'King Shapur' -- He was a gentile.

    'דצה' -- He stabbed it.

    'I am certain regarding this master' -- 'I know that Rav Yehudah is meticulous and will not eat a forbidden food, but I am not certain about you that you would be so meticulous.'

    'What you did at night' -- It was the way of the Persians to give women to their guests, and when they sent [the women] to them the previous night, Bati received [the woman], but Rav Yehudah did not recieve [the woman].

    License: CC0

    עבודה זרה 76 עמוד ב

    1גדנפא דלישא אפומא, ומליוה מיא וארתחה. אמר רבא: מאן חכים למעבד כי הא מילתא, אי לאו רב עקביה דגברא רבא הוא? קסבר: כבולעו כך פולטו מה בולעו בנצוצות, אף פולטו בנצוצות.

    2הסכין שפה והיא טהורה. אמר רב עוקבא בר חמא: ונועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ובקרקע שאינה עבודה. א"ר כהנא: ובסכין יפה שאין בה גומות. תניא נמי הכי: סכין יפה שאין בה גומות נועצה עשרה פעמים בקרקע. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לאכול בה צונן.

    3כי הא דמר יהודה ובאטי בר טובי הוו יתבי קמיה דשבור מלכא, אייתו לקמייהו אתרוגא. פסק אכל, פסק והב ליה לבאטי בר טובי, הדר דצה עשרה זימני בארעא, פסק הב ליה למר יהודה. א"ל באטי בר טובי: וההוא גברא לאו בר ישראל הוא? א"ל מר קים לי בגויה, ומר לא קים לי בגויה.

    4איכא דאמרי, א"ל אידכר מאי עבדת באורתא.

    5הדרן עלך השוכר את הפועל, וסליקא לה מסכת עבודה זרה.

    Tosafot

    הסכין שפה - ונועצה עשר פעמים בקרקע בירושלמי קאמר שלש פעמים משמע דהכא לאו דוקא עשר פעמים מיהו מדקאמרינן לקמן דצה עשר פעמים בקרקע משמע דדוקא קאמר ויש להחמיר:

    אמר רב הונא בריה דרב יהושע ולאכול בה צונן - פרש"י אבל לאכול בה רותח בעי הגעלה וכן משמע בפסחים (דף ל:) דקאמר גבי סכיני דפסחא והלכתא אידי ואידי ברותחין פירוש קתייהו ופרזלייהו אבל קשה דבפ"ק דחולין (דף ח: ע"ש) קאמר גבי סכין של עובדי כוכבים מלבנה באור משמע דצריכה ליבון וכן בתוספתא (פ"ט) תניא הסכין והשפודין ואסכלא ילבנן באור לכך נראה בודאי לחתוך בה רותח צריכה ליבון והא דפסחים דמשמע דסגי ברותחין היינו לפי שבלע היתירא אבל בסכינים של עובדי כוכבים דבלעי איסורא בעו ליבון וכן משמע קצת דיש חילוק בין בלע היתירא לבלע איסורא ואומר ר"ת דהא דקי"ל דסכין בעי ליבון היכא דאיסורא בלע היינו דוקא באיסור דסכין גדולה שדרך לצלות בה בשר דיקא נמי דקתני בתוספתא הסכינין והשפודין כו' סכינין דומיא דשפודין ואסכלא אבל סכינים קטנים שאין דרך לצלות בהם בשר ודאי סגי להו בהגעלה אף בשל עובדי כוכבים וריב"א מצריך ליבון גם בסכינין קטנים לפי שפעמים דרך להפוך בהם בשר על גבי גחלים ור"ת אומר דזה אינו קרוי תשמישו על יד האור כיון דאין תשמיש קבוע ע"י האור סגי בהגעלה וכן בירושלמי דאמר הדא דתימא בסכין קטן אבל בגדול בעי ליבון ויש לדחות אותה ראיה דקאמר התם מהא דקאמר הסכין שפה והיא טהורה כו' אלמא משמע דאיירי בצונן ובצונן ליכא חילוק בין תשמישו ע"י האור בין אין תשמישו ע"י האור ומפרש הר"ר אלחנן הירושלמי כן הוא הדא דתימא בסכין קטן שאין רגילות להיות בה גומות ואין בלוע בגומות וסגי בנעיצת קרקע אבל סכין גדול שדרך להיות בה גומות צריכה ליבון דבנועצה בקרקע אינו מועיל לשפשף ולהעביר האיסור הנדבק בגומות הלכך אפילו לחתוך בה צונן צריכה ליבון ולא סגי בהגעלה אפילו לצונן משום דלא מהניא הגעלה אלא להפליט האיסור הבלוע בתוך הסכין אבל לא מהני להעביר איסור הנדבק והשפשוף בקרקע מהני להעביר איסור הנדבק וכיון שיש גומות אין תקנה להעביר איסור הנדבק רק ע"י ליבון ומ"מ נדחית הראיה דר"ת מן הירושלמי דלא מיירי כלל בתשמישו על ידי האור ורבינו ברוך מיישב הראיה והכי פירושו הדא דתימא בסכין קטן שאין תשמישו ע"י האור וסגי בנעיצת קרקע אפילו לחתוך בה רותח ויש ליתן טעם משום דסתם סכין קטן אין תשמישו רק בצונן ואינו בלוע כלל בתוכו רק נדבק בו מבחוץ אבל גדול תשמישו ברותחין וגם תשמישו ע"י האור הלכך בעי ליבון לחתוך בה רותח כך נראה למורי ליישב פירוש רבינו ברוך ואומר מורי דהא דקאמר הכא נועצה עשר פעמים בקרקע היינו דוקא בקרקע קשה שהיא מעברת השומן ושפה אבל לא רכה שאינה מעברת השומן וגם לא קרקע קשה יותר מדאי ודוקא נקט קרקע ולא אבן ולא אפר ולא קרקע רכה:

    אידכר מה דעבדת באורתא - פ"ה ששיגר להם שתי שפחות רב יהודה לא קבלה ובאטי קבלה ונראה דלא חטא בזה שעדיין היה עבד קצת שמעוכב גט שחרור כדאמרינן פרק עשרה יוחסין (קידושין דף ע:) באטי בר טובי ברמות רוחיה לא שקיל גיטא דחירותא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות - פר״שי ז״ל כענין שבלעו שפתי הדוד את האסור יפלטהו מה בלעו לא בלעו אלא על ידי ניצוצות שיעלו הרתחות שם שהרי בשעת האיסור לא נכנסה בתוך יורה אחרת כך בשעת פליטתה אף על פי שלא הכניסה לתוך יורה אחרת הואיל ונתמלאת יפה מעלה ניצוצות על שפתה ופולט ומיהו גדנפא בעינן משום דאי לאו הכי דילמא לא הוה מסקא ניצוצות על השפה בהא זימנא אבל נתבשל בה פעמים הרבה אם לא העלה ניצוצות כל שעה העלה פעם אחת עכ״ל ז״ל.

    ונראה מלשונו ז״ל דחכמתיה דמר עוקבא האי היינו במאי דשרייה בלי הכנסה ביורה אחרת כי בתלמוד היו מתקשין היאך יכשירו היורה והנכון דכוליה חכמתיה היינו בגדנפא לפי שבלעו שפתי הדוד ניצוצות בשעת האיסור פעמים הרבה פעמים כאן ופעמים כאן עד שנתפשטו ניצוצות בכל השפה ונבלעה כולה ואילו בהגעלה פעם אחת ולא אפילו השתים לא היו עולין ניצוצות בכולה עד שבא מר עוקבא ונתחכם ועבד לה גדנפא שיעלו המים בכולה ואף על פי שאין המים משתהין שם הרי יש בהן כדאי להכשיר בליעה הבאה על ידי ניצוצות ולמדנו מכאן שלא אמרו בכלי מתכות חם מקצתו חם כולו אלא כשתשמישו על ידי החור שהרי לא חשו בכאן לשפתי היורה אלא מפני הניצוצות והוי יודע דכלי גדול דבעי הכשר ואי אפשר להכשירו כאחת מכשירו בשני פעמים ובלבד שיעדיף בנתים כדי שיתכשר כולו, וכבר הוקשה לראשונים ז״ל היאך מכשירין יורה של גוים בדידה גופה דהא פלטה אסורה במים ואין במים שבתוכה ששים כנגד כולה ונמצא שנאסרו המים וחוזר הכלי ובולעו. ונאמרו בזה פנים הרבה ואין לנו אלא דברי רבינו הגדול ז״ל שכן כחן של מים להפליט ולא להבליע אסור בכלים שהן קשים כל זמן שהם בכחן כי אין פליטה אסור הקלוש מבטל כאן אלא אם כן נפל בו הרבה עד שנשתנו מראיהן ומפני זה לא הותרה הגעלה אלא במים כדדרשינן התם במים ולא בחלב ולא ביין ולא במזג ולא בשאר משקין וכבר הארכנו בזה הרבה בפרק כל הבשר בס״ד.

    ובסכין שאין בה גומות - פירוש וכל סכין שיש בה גומות הגעלה בעי לחמין והדחה גמורה במים או בבליתא דפרסא לצונן.

    אדכרת מאי דעבדת באורתא - פר״שי ז״ל דרך פרסיים למסור נשים לאכסנאין וכששגרו להם בלילה שעבר קבל בטי ורב יאודה לא קבל כו׳ ע״כ.

    וכתב רבינו תם ז״ל דבטי לא חטא כי הוא עבד היה כדאמרינן בפרק בתרא דקדושין באטי בר טבי ברמות רוחא דהוה ביה לא קבל גיטה דחירותא ועבד מותר בגויה בצנעא שלא גזרו משום נש״גז אלא בעבד משוחרר שהוא כישראל גמור אבל לא בעבדים וכדאשכחן במסכת נדה שהשפחה מותרת בגוי דאמרינן התם רב נחמן מסר להו לערבאי ושבור מלכא לא היה יודע זה ולפיכך חשד אותו שכשם שלא נזהר מן הגויה לא יחוש לגיעולי גוים וזה אינו כי עבד מוזהר הוא בכל האיסורין וכשם שאסור בחזיר ובנבלה אסור בגיעוליהן נמצא דבטי בר טבי לא חטא חיו יחיה.

    האל ברחמיו יזכנו לעבודתו לאורך ימים ויקיים בנו מקרא שכתוב יחינו מיומים וביום הג׳ יקימנו ונחיה לפניו תם ונשלם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 76b

    Avodah Zarah 76b. The full printed text of this folio side - 5 numbered segments, about 151 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 76b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026