Talmud Builders

    Avodah Zarah 4a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 4a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1by it, as it is written: “For, behold, the day comes, it burns as a furnace; and all the proud, and all that work wickedness, shall be stubble; and the day that comes shall set them ablaze, said the Lord of hosts, that it shall leave them neither root nor branch” (Malachi 3:19). This verse is interpreted as follows: Neither a root shall remain for them in this world, nor will a branch grow for them in the World-to-Come. This teaches that the sun itself will burn and consume the wicked in the future.

    2And the righteous will be healed by it, as it is written in the next verse: “But to you that fear My Name shall the sun of righteousness arise with healing in its wings” (Malachi 3:20). And moreover, not only will they be healed by it, but they will even be rejuvenated by it, as it is stated in the continuation of that verse: “And you shall go forth and leap as calves of the stall.”

    3Alternatively, just as in the case of fish of the sea, any fish that is bigger than another swallows the other, so too in the case of people, were it not for the fear of the ruling government, anyone who is bigger than another would swallow the other. And this is as we learned in a mishna ( Avot 3:2) that Rabbi Ḥanina, the deputy High Priest, says: One should pray for the continued welfare of the government, as were it not for the fear of the government, every man would swallow his neighbor alive.

    4§ Rav Ḥinnana bar Pappa raises a contradiction between the following verses. It is written: “The Almighty, Whom we have not found out His excellent power” (Job 37:23), which indicates that His power has not been seen. And it is written elsewhere: “Great is our Lord, and mighty in power” (Psalms 147:5), and it is also written: “Your right hand, O Lord, glorious in power” (Exodus 15:6), from which it may be inferred that His power is discernable. The Gemara answers: This is not difficult; here, in the first verse, God’s strength is not seen at a time of judgment, where He acts mercifully, whereas there, in the other verses, they are referring to a time of war, when He wages war against His enemies and His power is seen.

    5Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, raises a contradiction between the following verses. It is written: “Fury is not in Me” (Isaiah 27:4), and it is written: “The Lord is a jealous and furious God” (Nahum 1:2). The Gemara answers: This is not difficult; here, where it states that God has no fury, it is speaking with regard to the Jewish people, whereas there, where it says that God has fury, it is speaking with regard to the nations of the world. Rav Ḥinnana bar Pappa says in explanation of the verse: “Fury is not in Me; would that I were as the briers and thorns in flame! I would with one step burn it altogether” (Isaiah 27:4). “Fury is not in Me,” as I have already taken an oath that I will not destroy the Jewish people; “would that I” had not taken this oath, since then I would be active “as the briers and thorns in flame! I would with one step burn it altogether.”

    6And this is the same as that which Rabbi Alexandri says: What is the meaning of that which is written: “And it shall come to pass in that day, that I will seek to destroy all the nations” (Zechariah 12:9)? “I will seek” from whom? Does God need to seek permission? Rather, the Holy One, Blessed be He, says: I will seek and search in their records [ benigeni ]; if they have merit, I will redeem them, and if not, I will destroy them.

    7And this is the same as that which Rava says: What is the meaning of that which is written: “Surely none shall put forth his hand to a ruinous heap, neither because of these things shall help come in one’s calamity [ befido ]” (Job 30:24)? The Holy One, Blessed be He, says to the Jewish people: When I judge the Jewish people, I do not judge them as I judge the nations of the world. When judging the nations of the world, I punish them for all of their transgressions together, as it is written: “A ruin, a ruin, a ruin, will I make it, this also shall be no more” (Ezekiel 21:32). Rather, I punish the Jewish people like the pecking [ kefid ] of a hen, which picks up only a tiny amount each time it pecks.

    8Alternatively, even if the Jewish people perform but a few mitzvot before Me, like the pecking of hens that peck in a dunghill, I will combine them to a large reckoning, as it is stated: “Though they peck [ befido ],” i.e., perform mitzvot a little at a time, “they will be saved [ lahen shua ]” (Job 30:24). Alternatively, in reward for the manner in which they cry out [ shua ] and pray before Me, I will save [ moshia ] them. In other words, God punishes the Jewish people for each individual infraction, but He does not destroy them entirely in a moment of fury.

    9And this is the same as that which Rabbi Abba says: What is the meaning of that which is written: “And though I will redeem them, they have spoken lies against Me” (Hosea 7:13)? I said that I would redeem them through taking away their money in this world so that they should merit the World-to-Come, but they have spoken lies against Me, by saying that I am angry and uninterested in them.

    10And this is the same as that which Rav Pappi says in the name of Rava: What is the meaning of that which is written: “Though I have trained [ yissarti ] and strengthened their arms, yet they consider evil against Me” (Hosea 7:15)? The Holy One, Blessed be He, says: I said that I would visit them [ ayasserem ] with afflictions in this world for their benefit, so that their arms would be strengthened in the World-to-Come, but they consider that which I have done as evil.

    11With regard to the afflictions of the Jewish people, the Gemara relates: Rabbi Abbahu would praise Rav Safra to the heretics by saying that he is a great man. Therefore, they remitted Rav Safra’s obligation to pay taxes for thirteen years, as they relied upon Rabbi Abbahu’s word and wanted to reward a great man. One day they found Rav Safra and said to him: It is written: “You only have I known of all the families of the earth; therefore, I will visit upon you all your iniquities” (Amos 3:2). The meaning of this verse is unclear, as why would God punish specifically the Jewish people because He loves them? One who has wrath [ siseya ], does he raise it against his beloved? Rav Safra was silent and did not say anything in response to them. They threw a scarf around his neck and tormented him, by pulling and denigrating him.

    12Rabbi Abbahu came and found them doing this to Rav Safra. Rabbi Abbahu said to them: Why are you tormenting him? They said to him: And didn’t you say to us that he is a great man? But he did not even know how to tell us the explanation of this verse. Rabbi Abbahu said to them: You can say that I said this praise of Rav Safra to you only with regard to the Oral Law and the statements of tanna’im , but did I say to you that he is knowledgeable with regard to the Bible?

    13They said to Rabbi Abbahu: What is different about you Sages of Eretz Yisrael, that you know the Bible as well? Rabbi Abbahu said to them: We, who are situated among you heretics and are forced to debate the meaning of verses, we impose upon ourselves this obligation and analyze verses in depth. By contrast, those Sages of Babylonia, who are not forced to debate you, do not analyze the Bible in such depth.

    14The heretics said to Rabbi Abbahu: In that case, you should tell us the meaning of this verse. Rabbi Abbahu said to them: I will relate a parable to you. To what is this matter comparable? It is comparable to a person who lends money to two people, one of whom is his beloved, and the other one is his enemy. In the case of his beloved, he collects the debt from him little by little, whereas in the case of his enemy he collects the debt from him all at once. So too, with regard to the Jewish people, God punishes them for each transgression as it occurs, so that they should not receive one severe punishment on a single occasion.

    15§ The Gemara continues discussing the manner in which God metes out punishment. Rabbi Abba Bar Kahana says: What is the meaning of that which is written as part of Abraham’s prayer to God, when God informed him that He was going to destroy Sodom: “That be far [ ḥalila ] from You to do after this manner, to slay the righteous with the wicked” (Genesis 18:25)? This is what Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, it is a sacrilege [ ḥullin ] for You to do after this manner, to slay the righteous with the wicked.

    16The Gemara asks: And does God not act in this manner? But isn’t it written: “And I will cut off from You the righteous and the wicked” (Ezekiel 21:8)? The Gemara answers: There the verse is referring to a righteous person who is not completely righteous, and he will therefore be destroyed along with the wicked.

    17The Gemara raises a difficulty: But is it true that one who is completely righteous cannot be destroyed along with the wicked? But isn’t it written in a prophecy about the destruction of the Temple that God says to the destroyers: “And begin at My Sanctuary [ mimmikdashi ]” (Ezekiel 9:6); and Rav Yosef teaches: Do not read the word as “ mimmikdashi ,” but rather read it as mimmekudashai , those sanctified to Me. He explains: These are people who observed the Torah in its entirety, from the first letter of the Hebrew alphabet alef through its final letter tav . These people observed every mitzva in the Torah, and yet they were destroyed along with the wicked. The Gemara answers the difficulty: There too, since they had the power to protest against the wicked and prevent them from sinning and they did not protest, they are considered as righteous people who are not completely righteous.

    18Rav Pappa raises a contradiction between the following verses. It is written: “A God that has indignation every day” (Psalms 7:12), and yet the world still exists, and it is written: “Who can stand before His indignation?” (Nahum 1:6). The Gemara answers: This is not difficult; here, where the verse states that no one can stand before His indignation, it is referring to an individual, whereas there, when it is written that God is indignant every day, it is referring to the community, which can withstand the indignation of God, due to its cumulative merits.

    19The Sages taught with regard to the verse: A God that has indignation every day. And how long does His indignation last? It lasts a moment. And how long is a moment? One in 53,848 parts of an hour, a very small amount of time, that is a moment. The Gemara adds: And no entity can precisely determine that moment when God is indignant, except for Balaam the wicked, that it is written concerning him:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    היום הבאהשמש הבאה דבכמה דוכתין קרינן לשמשא יומא:

    ויצאתם ופשתםסיפא דוזרחה לכם הוא. ופשתם לשון שומן וריבוי ועובי כמו (תרגום בראשית א) פושו וסגו וכמו (איוב ל״ה:ט״ו) ולא ידע בפש מאד:

    לא מצאנוהו שיהא שגיא כח בעת הדיןאם ישגיא כחו יתחייבו כולם כלייה:

    ר' אחא בר חנינא אמר תרוייהו בישראלוה"ק אע"פ שבעל חימה אני חימה אין לי כבר נשבעתי מקצוף עליך:

    מי יתנניסיפא דהאי קרא הוא:

    שמיר ושיתלשון ארץ גזירה וחורבן ודוגמתו (איכה ג) השאת והשבר:

    והיינו דרבי אלכסנדריאדלעיל קאי דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו:

    בניגני שלהןבספר זכרון מעשיהם:

    ואם לאו אשמידםובדין אפקוד עליהם ולא בחמלה כי אם בדקדוק כדאמרינן לעיל מקדיר עליהם חמה מנרתקה אולי יבעטו:

    והיינו נמי דאמר רבאשהקב"ה דן עובדי כוכבים בדקדוק:

    עוה עוה עוה אשימנהעיווי עיותה ולעוה אשימנה וכן תרגום יונתן חוביהון חבו בחוביהון אתפרע מינהון:

    כפידניקור ביקדור"א בלע"ז שמנקרין מעט מעט. וכן נפרע מהן מעט מעט בהסתר פנים בוהיה לאכול לפדותם מעונותיהן כדי שיזכו לעוה"ב:

    להם שועאני נותן להם פדיון כמו (שמות יד) ויושע ופרק וכמו (ב"ק דף פ.) ישוע הבן פדיון:

    והיינו דא"ר אבאאפדם לישראל בממונם והיינו כפיד של תרנגולין פורעין מעט מעט ונוגשיך בצדקה:

    ידעתיאהבתי כמו (תהילים א׳:ו׳) יודע ה' דרך צדיקים וכמו (שמות לג) ואדעך בשם:

    מאן דאית ליה סיסיאזעם:

    ברחמיה מסיק ליהמעלהו על אוהבו. והנם זועפים (בראשית מ׳:ו׳) מתרגמינן נסיסין. לשון אחר סוסיא סוס שעסקו רע את אוהבו מעלין עליו כדי שימות:

    נפרע ממנו מעט מעטכן ישראל נפרע מהן הקב"ה את כל עונותיהן בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העוה"ב. ופקידה משמע מעט מעט כאדם שפוקד את חבירו לפרקים:

    ממקדשי תחלוגבי ארבעה משחיתים שבאו להשחית את ירושלים כתיב ביחזקאל:

    זועם בכל יוםואפילו הכי קיימין וכתיב מי יעמוד:

    ביחידמי יעמוד:

    בצבוראף על גב דבכל יום זועם מתקיימין:

    עבודה זרה ד עמוד א

    1בה, דכתיב: ״(מלאכי ג״, יט) [כי] הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא, אמר ה' צבאות אשר לא יעזוב להם שורש וענף לא? שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא׃

    2צדיקים מתרפאין בה דכתיב ״(מלאכי ג״, כ) וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו' ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ״(מלאכי ג״, כ) ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק׃

    3דבר אחר מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו אף בני אדם אלמלא מוראה של מלכות כל הגדול מחבירו בולע את חבירו והיינו דתנן רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו׃

    4רב חיננא בר פפא רמי כתיב ״(איוב לז״, כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתיב ״(תהלים קמז״, ה) גדול אדונינו ורב כח וכתיב ״(שמות טו״, ו) ימינך ה' נאדרי בכח לא קשיא כאן בשעת הדין כאן בשעת מלחמה׃

    5רבי חמא בר' חנינא רמי כתיב ״(ישעיהו כז״, ד) חימה אין לי וכתיב ״(נחום א״, ב) נוקם ה' ובעל חימה לא קשיא כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים רב חיננא בר פפא אמר חימה אין לי שכבר נשבעתי מי יתנני שלא נשבעתי אהיה שמיר ושית וגו'׃

    6והיינו דאמר רבי אלכסנדרי מאי דכתיב ״(זכריה יב״, ט) והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים אבקש ממי אמר הקב"ה אבקש בניגני שלהם אם יש להם זכות אפדם ואם לאו אשמידם׃

    7והיינו דאמר רבא מאי דכתיב ״(איוב ל״, כד) אך לא בעי ישלח יד אם בפידו להן שוע אמר להן הקב"ה לישראל כשאני דן את ישראל אין אני דן אותם כעובדי כוכבים דכתיב ״(יחזקאל כא״, לב) עוה עוה עוה אשימנה וגו' אלא אני נפרע מהן כפיד של תרנגולת׃

    8דבר אחר אפילו אין ישראל עושין מצוה לפני כי אם מעט כפיד של תרנגולין שמנקרין באשפה אני מצרפן לחשבון גדול [שנאמר ״אם בפידו] להן שוע [דבר אחר] בשכר שמשוועין לפני אני מושיע אותם״׃

    9והיינו דאמר ר' אבא מאי דכתיב ״(הושע ז״, יג) ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעולם הבא והמה דברו עלי כזבים׃

    10והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא מאי דכתיב ״(הושע ז״, טו) ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע אמר הקב"ה אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעוה"ב ואלי יחשבו רע׃

    11משתבח להו ר' אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול הוא שבקו ליה מיכסא דתליסר שנין יומא חד אשכחוהו אמרו ליה כתיב ״(עמוס ג״, ב) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם מאן דאית ליה סיסיא ברחמיה מסיק ליה אישתיק ולא אמר להו ולא מידי רמו ליה סודרא בצואריה וקא מצערו ליה׃

    12אתא רבי אבהו אשכחינהו אמר להו אמאי מצעריתו ליה אמרו ליה ולאו אמרת לן דאדם גדול הוא [ולא ידע למימר לן פירושא דהאי פסוקא] אמר להו אימר דאמרי לכו בתנאי בקראי מי אמרי לכו׃

    13אמרו ליה מ"ש אתון דידעיתון אמר להו אנן דשכיחינן גביכון רמינן אנפשין ומעיינן אינהו לא מעייני׃

    14אמרו ליה לימא לן את אמר להו אמשול לכם משל למה"ד לאדם שנושה משני בנ"א אחד אוהבו ואחד שונאו אוהבו נפרע ממנו מעט מעט שונאו נפרע ממנו בבת אחת׃

    15א"ר אבא בר כהנא מאי דכתיב ״(בראשית יח״, כה) חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע חולין הוא מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע׃

    16ולא והכתיב ״(יחזקאל כא״, ח) והכרתי ממך צדיק ורשע בצדיק שאינו גמור׃

    17אבל בצדיק גמור לא והכתיב ״(יחזקאל ט״, ו) וממקדשי תחלו ותני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי אלו בני אדם שקיימו את התורה מאל"ף ועד תי"ו התם נמי כיון שהיה בידם למחות ולא מיחו הוו להו כצדיקים שאינן גמורים׃

    18רב פפא רמי כתיב ״(תהלים ז״, יב) אל זועם בכל יום וכתיב ״(נחום א״, ו) לפני זעמו מי יעמוד לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור׃

    Baraita

    19ת"ר אל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחת מחמש ריבוא ושלשת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמנה בשעה זו היא רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה רגע חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה:

    Tosafot

    I have no anger, for I have already sworn The passage in Nedarim 32a, which suggests Moses eliminated God's anger, isn't a contradiction, as there are two kinds of divine anger.

    And this is [the meaning of] Rabbi Alexandri Rashi links this to the earlier statement that God doesn't bring forth unreasonable complaints. However, the significant gap between the statements makes this questionable. Rabeinu Tam connects it to the distinction between God's anger toward Jews and non-Jews, consistent with Rabbi Alexandri's interpretation of "On that day I will seek" and Rava's assertion of a difference between Jews and non-Jews.

    Their actions This means "their deeds," as reflected in the Aramaic translation of Psalms 66:3, "How awesome are Your works."

    That it was in their power to protest Bava Batra 60b states unintentional sin is preferable to intentional sin. However, this applies only when protest is known to be ineffective.

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר ריש לקיש אין גיהנם לעולם הבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה ורשעים נדונין בה שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וגו' לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא וצדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו' ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק:

    ותעשה אדם כדגי היםמה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חברו אף בני אדם הגדול בולע את הקטן והיינו דתנן ר' חנניה סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את [רעהו] חיים בלעו:

    הא דכתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח בעת הדין ימינך ה' נאדרי בכח בשעת מלחמה בעובדי כוכבים. הא דכתיב חמה אין לי בישראל והא דכתיב אל קנא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חמה בעובדי כוכבים:

    והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים אבקש בגנוני שלהם פי' בפינקס שמפרשין בו מעשיהן אם יש להם בו זכות אניחם ואם לאו אשמידם:

    ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע אני אמרתי איסרם בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותיהן לעתיד לבא ואלי יחשבו רע כלומר מתרעמין עלי ביסורין:

    כתיב חלילה לך מעשות (זאת) כדבר הזה להמית צדיק עם רשע בצדיק גמור והכרתי ממך צדיק ורשע בצדיק שאינו גמור.

    והדכתיב וממקדשי תחלו ותני רב יוסף ממקודשי אלו בני אדם שקיימו התורה כולה אפ"ה כיון שהיה להם למחות ולא מיחו הוו להו כצדיקים שאינם גמורים:

    ת"ר ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע ורגע הוא חלק מה' ריבוא וששת אלפים ותתפ"ח בשעה וזהו רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה אלא בלעם שנאמר בו ויודע דעת עליון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 4a

    Avodah Zarah 4a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 649 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    היום הבא השמש הבאה דבכמה דוכתין קרינן לשמשא יומא:

    ויצאתם ופשתם סיפא דוזרחה לכם הוא. ופשתם לשון שומן וריבוי ועובי כמו (תרגום בראשית א) פושו וסגו וכמו (איוב ל״ה:ט״ו) ולא ידע בפש מאד:

    לא מצאנוהו שיהא שגיא כח בעת הדין אם ישגיא כחו יתחייבו כולם כלייה:

    ר' אחא בר חנינא אמר תרוייהו בישראל וה"ק אע"פ שבעל חימה אני חימה אין לי כבר נשבעתי מקצוף עליך:

    מי יתנני סיפא דהאי קרא הוא:

    שמיר ושית לשון ארץ גזירה וחורבן ודוגמתו (איכה ג) השאת והשבר:

    והיינו דרבי אלכסנדרי אדלעיל קאי דאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו:

    בניגני שלהן בספר זכרון מעשיהם:

    14 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 4a · Sefaria

    Tosafot

    I have no anger, for I have already sworn The passage in Nedarim 32a, which suggests Moses eliminated God's anger, isn't a contradiction, as there are two kinds of divine anger.

    And this is [the meaning of] Rabbi Alexandri Rashi links this to the earlier statement that God doesn't bring forth unreasonable complaints. However, the significant gap between the statements makes this questionable. Rabeinu Tam connects it to the distinction between God's anger toward Jews and non-Jews, consistent with Rabbi Alexandri's interpretation of "On that day I will seek" and Rava's assertion of a difference between Jews and non-Jews.

    Their actions This means "their deeds," as reflected in the Aramaic translation of Psalms 66:3, "How awesome are Your works."

    That it was in their power to protest Bava Batra 60b states unintentional sin is preferable to intentional sin. However, this applies only when protest is known to be ineffective.

    Tosafot on Avodah Zarah 4a · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    אמר ריש לקיש אין גיהנם לעולם הבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ומקדירה ורשעים נדונין בה שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וגו' לא שורש בעולם הזה ולא ענף לעולם הבא וצדיקים מתרפאין בה דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו' ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק:

    ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חברו אף בני אדם הגדול בולע את הקטן והיינו דתנן ר' חנניה סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את [רעהו] חיים בלעו:

    הא דכתיב שדי לא מצאנוהו שגיא כח בעת הדין ימינך ה' נאדרי בכח בשעת מלחמה בעובדי כוכבים. הא דכתיב חמה אין לי בישראל והא דכתיב אל קנא ונוקם ה' נוקם ה' ובעל חמה בעובדי כוכבים:

    והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים אבקש בגנוני שלהם פי' בפינקס שמפרשין בו מעשיהן אם יש להם בו זכות אניחם ואם לאו אשמידם:

    ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע אני אמרתי איסרם בעוה"ז כדי שיתחזקו זרועותיהן לעתיד לבא ואלי יחשבו רע כלומר מתרעמין עלי ביסורין:

    כתיב חלילה לך מעשות (זאת) כדבר הזה להמית צדיק עם רשע בצדיק גמור והכרתי ממך צדיק ורשע בצדיק שאינו גמור.

    והדכתיב וממקדשי תחלו ותני רב יוסף ממקודשי אלו בני אדם שקיימו התורה כולה אפ"ה כיון שהיה להם למחות ולא מיחו הוו להו כצדיקים שאינם גמורים:

    ת"ר ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע ורגע הוא חלק מה' ריבוא וששת אלפים ותתפ"ח בשעה וזהו רגע ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה אלא בלעם שנאמר בו ויודע דעת עליון.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 4a · Sefaria

    Meiri

    חייב אדם להתפלל על שלומה של מלכות תמיד שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלענו:

    ראוי לו לאדם למחות במה שבידו למחות מן העברות וכל שיש בידו למחות ולא מיחה אפילו קיים את כל התורה הרי זה צדיק שאינו גמור ומקבל את דינו:

    Meiri on Avodah Zarah 4a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    צַדִּיקִים מִתְרַפְּאִים בָּהּ דִּכְתִיב "וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ" (מלאכי ג, כ). נראה לי בס"ד דאמר 'בִּכְנָפֶיהָ' כי שֶׁ מֶ שׁ כנפים של שמה הוא 'שש' שי"ן מכאן ושי"ן מכאן והם שני שינין דתפלין של ראש דעליו נאמר וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ (דברים כח, י) ואמר רבי אליעזר אלו תפילין שבראש (ברכות ו.) ולכן אמר 'וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי' אלו בעלי תפילין של ראש שנקרא שם ה' 'שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ' הם שני שיני"ן שבתפלין של ראש הרמוזים בכנפיה של שמש.

    מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם הַגָּדוֹל מֵחֲבֵירוֹ בּוֹלְעוֹ (מלאכי ג, כ) נראה לי בס"ד מה שנאמר וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ (בראשית מח, טז) כלומר וידגו כדגים לענין רבוי דוקא ולא ידמו להם בענין אחר שיהיה הגדול מחבירו בולעו.

    כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲנִי דָּן אוֹתָם כְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּכְתִיב "עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה" אֶלָּא אֲנִי נִפְרָע מֵהֶן כְּפִיד שֶׁל תַּרְנְגוֹלֶת (יחזקאל כא, לב). יובן בס"ד על פי מה שאמרו המקובלים בפסוק אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט (תהלים צג, א) כי בתחלה אות 'אלף' במילואו אף בלא למ"ד וראה הקדוש ברוך הוא שאין העולם מתקיים באף הטיל בו ל' ונעשה 'אלף' וזהו אַף תִּכּוֹן מלשון בריח התיכון שהטיל בו אות ל' באמצע ואז תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט עד כאן דבריהם. לכן אמר הקדוש ברוך הוא אם ישראל מקבלים התורה שרמוזה באות למ"ד שהוא לשון לימוד מוטב שבזה יבא אות ל' בתוך 'אף' ויהיה 'אלף' שיתבטל ואם לאו אחזיר העולם לתוהו ובהו שלא יבא אות ל' באמצע וישארו אותיות 'אף' לבדם ואין העולם מתקיים. ולפי זה האף אינו בטל אלא לגבי ישראל שקבלו עליהם לימוד התורה הרמוז באות ל' אבל העכו"ם שלא קבלו התורה נשארו אותיות אף כמו שהן ולכן כתיב בהו 'עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה' כי עַוָּה [81] הוא גימטריא אַף [81] וישראל נצולים מן עַוָּה שהוא אַף, ופורע מהם בשביל עונות שבידם כפיד של תרנגולים. ונראה לרמוז פִיד [94] בגימטריא צַד [94] ולזה אמר וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה (ישעיה ס, ד) וכן הוא אומר עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ (ישעיה סו, יב) גם פִיד בגימטריא מַזָּל טוֹב [94] שיהיה להם מזל טוב בזה שיהיו קיימים בעולם. ודע דאף על גב דפסוק 'עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה' בנבואה של ישראל כתיב דהוא פסוק ביחזקאל כ"א 'עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה גַּם זֹאת לֹא הָיָה' נראה דהכי קאמר מן הראוי כפי גודל חטאם 'עַוָּה עַוָּה עַוָּה אֲשִׂימֶנָּה' כמו אומות העכו"ם שדינם הוא כך 'עַוָּה עַוָּה' אך גם זאת לא היה להם אלא נהגתי עמהם כפיד של תרנגולים.

    אֲפִילּוּ אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין מִצְוָה לְפָנַי כִּי אִם מְעַט, כְּפִיד שֶׁל תַּרְנְגוֹלִין שֶׁמְּנַקְּרִין בָּאַשְׁפָּה אֲנִי מְצָרְפָן לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל. נראה לי בס"ד דהמצוה צריך שתהיה שלימה במעשה שהיא בעשיה ובדבור שהוא ביצירה ובכונה שהיא בבריאה ובמחשבה שהיא באצילות. והנה עמא דארעא יש להם מעשה ודבור אך חסרים כונה ומחשבה מה שאין כן הגדולים שלמים גם במחשבה ועל ידי כך מעלים המצוה עד אצילות ואפשר שיהיו המעשים של עמא דארעא שחסרים מן כונה ומחשבה שיהיו גם הם עולים עד אצילות מחמת שיהיו מקושרין במעשים של הגדולים ומושכים אותם עמהם כמו ספינה של אש שמושכת עמה ספינה פשוטה. ולזה אמר ' אֲפִילּוּ אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים מִצְוָה לְפָנַי אֶלָּא מְעַט ' כלומר חסירה היא מן כונה ומחשבה דאז מקומה למטה דוקא בעולם האחדים שהיא העשיה ' אֲנִי מְצָרְפָהּ לְחֶשְׁבּוֹן גָּדוֹל ' שאקשר אותה ואתלה אותה במצות של הגדולים שעולים לאצילות ששם מספר גדול שהוא בחינת האלפים וזהו שנאמר עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ (ישעיה סו, יב) היינו צַד [94] גימטריא פִיד [94] כלומר אף על פי שעושין מעט כפיד שהוא גימטריא צד, אפילו הכי תנשאי לצרף מעשיכם לחשבון גדול. או יובן שעושין מעט פחות משוה פרוטה דאינו חשוב ממון אני מצרפו לחשבון גדול.

    אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע (הושע ז, טו). יש להקשות למה מכנה שכר עולם הבא בזרועותיהם? ונראה לי בס"ד כי היסורין הם תיקון באותיות י־ה כמו שנאמר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ‏־הּ (תהלים צד, יב) וכנזכר בכתבי רבינו האר"י ז"ל והמעשים של המצות יתייחסו לזרוע כי כל מעשה היא תלויה בידים והיד יש בה טו"ב [17] פרקים דהיינו האצבעות הם י"ד פרקים ועם כף וזרוע ופרק המחובר לכתף הרי טו"ב פרקים לרמוז שהאדם צריך לעשות בידו מעשה טוב ולא מעשה רע. והנה יש עושה מעשה טוב המתייחסת לזרוע שהוא הידים של האדם אך חסירה מצד הכונה והמחשבה שאין כונתו ומחשבתו לשם שמים ובזה יחלש השכר שלה וידוע דהכונה והמחשבה הם באותיות י־ה כי המחשבה ביו"ד והכונה בה"א ראשונה ולזה אמר אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין שבאים מן אותיות י־ה בסוד 'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ‏־הּ' כדי לתקן החסרון שהיה להם בכונה ומחשבה שהם בסוד י־ה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם רצונו לומר המעשים טובים המתייחסים לזרועותיהם שהיו חסרים מכונה ומחשבה ועתה יתחזקו שנתקן החסרון שהיה מצד שם י־ה על ידי היסורין שבאים מצד שם י־ה. ועוד נראה לי בס"ד דידוע (סוטה כא.) התורה גדולה מן המצות כי עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה אלא אדרבה תורה מכבה עבירה ומבטלת אותה והיינו כי עבירה נקראת על שם העון שנקרא רע 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' (בראשית ח, כא) ולכן נקראת עבירה אותיות 'רע בה' והתורה זכותה גדול מקנחת עבירה ומבטלת אותה והופכתה לחלק טוב והיינו דתורה שבכתב הם ז ' ספרים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קטו:) על פסוק חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט, א), ותורה שבעל פה ו ' סדרים הרי הם אותיות 'זו'. לכך נאמר עַם זוּ קָנִיתָ (שמות טו, טז) רצונו לומר עַם של זוּ שקבלו תורה שבכתב ושבעל פה שהם 'זוּ' קָנִיתָ אותם. ולכן אמר עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי (ישעיה מג, כא) בשביל 'זוּ' תורה שבכתב ושבעל פה יָצַרְתִּי אותם לִי, לכן תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ תמיד. ולכן התורה מבטלת הרע ועושה אותו זרוע שאם תשים אות ז ' על אות ר' של 'רַע' ותשים אות ו א"ו על ע' של 'רַע' יהיה צירוף 'עוֹזֵר' נמצא נהפך לאותיות 'זָרוּעַ' שהוא אותיות 'עוֹזֵר' וזהו שנאמר אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק (תהלים צז, יא) כלומר תורה שהיא אור כמו שנאמר וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) עושה צירוף 'זָרוּעַ' לצדיק העוסק בה ובאותיות 'זָרוּעַ' יש שני משמעות לשון זריעה ולשון יד וגם הוא אותיות 'עוֹזֵר'. והנה ידוע מה שאמר רבותינו ז"ל שלשה נקנים על ידי יסורין והם תורה וארץ ישראל ועולם הבא וילפי לה מקראי (ברכות ה.) ולזה אמר אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, כי על ידי היסורין קונין התורה קנין גמור ושלם ואז הרע יתבטל ויתהפך לצירוף זָרוּעַ וכמו שנאמר אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק. אי נמי נראה לי בס"ד המות נקרא 'רַע' וכמו שנאמר חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא) זו מיתה וכאשר השם יתברך ירחם על האדם להצילו מן המות שהוא 'רַע' משבר אות עי"ן של 'רַ ע ' ועושיהו אותיות 'יס' ואז אותיות 'רַע' יהיו אותיות 'יסר' שיספיקו לו היסורין ולא יראה 'רַע' זה המות. ולזה אמר דוד המלך ע"ה יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּ ־ הּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי (תהלים קיח, יח) רצונו לומר לַמָּוֶת שהוא 'רַע' לֹא נְתָנָנִי כי עשה אותיות 'רַע' צירוף 'יסר' על ידי היסורין ונצולתי. ולזה אמר אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא כי החלפתי להם הרע שהוא המות דאותיות 'יסר' אך הם יְחַשְּׁבוּ רָע דחושבים אותיות יסר למספר רע שיאמרו יסורין אלו הם רע שהוא מות ממש בר מינן.

    אָמְרוּ לֵיהּ כְּתִיב "רַק אֶתְכֶם יָדַעְתִּי" (עמוס ג, ב) נראה לי בס"ד הביאו לו פסוק זה המדבר באהבת ישראל בשביל שהם שבקו ליה מכסא דתליסר שני כמנין אהבה [13] ולכן בקשו לו פסוק המדבר באהבה של ישראל לבדוק אותו בו.

    רְמוּ לֵיהּ סוּדָרָא בְּצַוָּארֵיהּ וְקָא מְצַעֲרוּ לֵיהּ נראה לפרש הטעם שרצו לעשות לו חנק כי התורה היא נחשבת בסוג אשה לתלמיד חכם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים מט:) על פסוק תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב (דברים לג, ד) אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה' וידוע כי הסודר הוא סימן ואות שזה הלובשו הוא בעלה של תורה לכך נקרא 'סודרא דרבנן' וידוע כי הבא על אשת איש מיתתו בחנק, ולכך אחר שראו אותו לובש סודר שהוא סימן שהוא בעלה של תורה והרי הוא משתמש בכתרה של תורה ולדעתם חשבו שאינו תלמיד חכם דנמצא משתמש באשה שאינה שלו אלא של זולתו לכן עשו לו צער של חנק בסודר עצמו. ודע דאין להקשות למה לא לקחו מכס דשבקי ליה דיש לומר הם שבקו ליה על מכאן ולהבא עד י"ג שנים שכתבו לו 'פירמאן' בדבר זה ואפשר שהוא עדיין לא הוציא כלום מן המכס כדי שיחזרו ליקח ממנו מה שוותרו לו.

    אֶמְשׁוֹל לָכֶם מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה קשא למה האריך לומר 'אֶמְשׁוֹל לָכֶם'? ונראה לי בס"ד רצונו לומר להם זה המשל מלבד שהוא תשובה לטענה שלכם הנה עוד יועיל המשל הזה אשר אמשול לצרככם והנאתכם שגם אתם מעתה ומעכשיו תתנהגו עם האוהב כך ועם השונא כך כי כפי הנראה אין לכם השגה וידיעה בהנהגה זו עדיין. ומה שאמר ' אוֹהֲבוֹ נִפְרָע מִמֶּנּוּ מְעַט מְעַט ' יש להקשות מנא ליה זה? ועיין רש"י ז"ל. ונראה לי בס"ד דאיכא כלל ידוע 'אין רבוי אחר רבוי אלא למעט' וכאן אמר 'אֵת' שהוא לשון רבוי כי כל את הוא לרבות ואמר גם כן כל שהוא לשון רבוי הרי רבוי אחר רבוי נקיט באומרו ' אֵת כָּל עֲוֹנֹתֵיכֶם ' (עמוס ג, ב) ואינו אלא למעט. אי נמי ' אֶפְקֹד ' לשון תביעה וגם הוא לשון חסרון ואמאי נקיט לשון אפקוד שהוא לשון חסרון? אלא לרמוז שתובעו מעט מעט, ונרמזה הפקידה על עולם הזה באומרו עַל ' כֵּן ' [70] שמספרו שבעים ועולם הזה בנויה על פי שבעת ספירות הבנין שהם חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] שכל אחת כלולה מעשר הרי שבעים כמנין 'כֵּן' ולכן ימים הקצובים לאדם הם שבעים שנה (תהלים צ, י).

    1 more comments on this page.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 4a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 4, Amud Aleph, about 649 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 139 words

      Opens “בה, דכתיב: (מלאכי ג, יט) ״[כי] הנה…”

    2. Segment 229 words

      Opens “צדיקים מתרפאין בה דכתיב (מלאכי ג, כ)…”

    3. Segment 345 words

      Opens “דבר אחר מה דגים שבים כל הגדול…”

      Named: רבי חנינא.

    4. Segment 438 words

      Opens “רב חיננא בר פפא רמי כתיב (איוב…”

      Named: רב חיננא בר פפא, רב כח.

    5. Segment 545 words

      Opens “רבי חמא בר' חנינא רמי כתיב (ישעיהו…”

      Named: רבי חמא, רב חיננא בר פפא.

    6. Segment 632 words

      Opens “והיינו דאמר רבי אלכסנדרי מאי דכתיב (זכריה…”

      Named: רבי אלכסנדרי.

    7. Segment 747 words

      Opens “והיינו דאמר רבא מאי דכתיב (איוב ל,…”

      Named: רבא.

    8. Segment 833 words

      Opens “דבר אחר אפילו אין ישראל עושין מצוה…”

    9. Segment 928 words

      Opens “והיינו דאמר ר' אבא מאי דכתיב (הושע…”

      Named: אבא.

    10. Segment 1033 words

      Opens “והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא מאי…”

      Named: רב פפי, רבא.

    11. Segment 1157 words

      Opens “משתבח להו ר' אבהו למיני ברב ספרא…”

      Named: רב ספרא.

    12. Segment 1234 words

      Opens “אתא רבי אבהו אשכחינהו אמר להו אמאי…”

      Named: רבי אבהו.

    13. Segment 1316 words

      Opens “אמרו ליה מ"ש אתון דידעיתון אמר להו…”

    14. Segment 1429 words

      Opens “אמרו ליה לימא לן את אמר להו…”

    15. Segment 1532 words

      Opens “א"ר אבא בר כהנא מאי דכתיב (בראשית…”

      Named: אבא.

    16. Segment 1612 words

      Opens “ולא והכתיב (יחזקאל כא, ח) והכרתי ממך…”

    17. Segment 1740 words

      Opens “אבל בצדיק גמור לא והכתיב (יחזקאל ט,…”

      Named: רב יוסף.

    18. Segment 1825 words

      Opens “רב פפא רמי כתיב (תהלים ז, יב)…”

      Named: רב פפא.

    19. Segment 1935 words

      Opens “ת"ר אל זועם בכל יום וכמה זעמו…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Avodah Zarah 4a · Segment 11 — “משתבח להו ר' אבהו למיני ברב ספרא דאדם גדול…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 4a · Segment 17 — “…וממקדשי תחלו ותני רב יוסף אל תקרי ממקדשי אלא…

    • Rabbi Abba · Amoraim · Second Generation of Amoraim

      Rabbi Abba, a second-generation Amoraic sage and a student of Rav Huna and Rabbi Judah bar Ezekiel, was known for his humility…

      Source: Avodah Zarah 4a · Segment 9 — “והיינו דאמר ר' אבא מאי דכתיב (הושע ז, יג)…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 4a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026