Talmud Builders

    Avodah Zarah 20b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 20b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and a person should not gaze upon the colored garments of a woman; and a person should not gaze at a male donkey, at a female donkey, at a pig, at a sow, or at fowl, when they are mating; and even if one were full of eyes like the Angel of Death and saw from every direction, it is not permitted to look.

    2They said about the Angel of Death that he is entirely full of eyes. When a sick person is about to die, the Angel of Death stands above his head, with his sword drawn in his hand, and a drop of poison hanging on the edge of the sword. Once the sick person sees him, he trembles and thereby opens his mouth; and the Angel of Death throws the drop of poison into his mouth. From this drop of poison the sick person dies, from it he putrefies, from it his face becomes green.

    3The Gemara answers: Rabban Gamliel did not intentionally look at the woman; rather, he was walking around a corner and he saw her unexpectedly as they each turned.

    4With regard to the statement in the baraita : Nor may one gaze at the colored garments of a woman, Rav Yehuda says that Shmuel says: This is the halakha even if they are spread on a wall, not only when they are being worn. Rav Pappa says: And the prohibition applies only when one knows their owner. Rava said: The language of the baraita is also precise, as it teaches: Nor may one gaze at the colored garments of a woman, and it does not teach: Nor may one gaze at colored garments. Learn from it that the prohibition applies only to the garments of one he knows.

    5Rav Ḥisda said: That statement applies only in the case of old garments, i.e., garments that have been worn; but in the case of new garments, we have no problem with it. The reason is that if you do not say so, how can we give a woman’s garment before it is worn to a launderer, i.e., one who prepares new garments for use, knowing that the launderer must look at the garments?

    6The Gemara refutes this proof: But according to your reasoning, i.e., your assumption that a launderer is no different from all other men, there is a similar difficulty with that which Rav Yehuda says: If one wishes to mate an animal of one species with an animal of its own species, it is permitted to insert the male organ into the female like a brush into a tube. One could ask here as well: But isn’t he looking at the animals as they mate? Rather, he is occupied with his work, and therefore his mind will not entertain sinful thoughts. So too with regard to a launderer, he is occupied with his work, and therefore a launderer differs from other men.

    7§ The Master said above in the baraita : From this drop of poison on the Angel of Death’s sword, the sick person dies. The Gemara asks: Shall we say that this opinion disagrees with a statement of Shmuel’s father? As Shmuel’s father says: The Angel of Death said to me: Were I not concerned for human dignity, I would uncover the place of the incision of the slaughter, as one does to an animal that is slaughtered. This indicates that the Angel of Death kills by slaughtering his victims with his sword, not by poisoning them. The Gemara answers: Perhaps that drop of poison cuts the two organs that must be severed in ritual slaughter, i.e., the trachea and the esophagus, and thereby slaughters people.

    8The Gemara notes that the continuation of the baraita , which states that from this drop of poison a corpse putrefies, supports the opinion of Rabbi Ḥanina bar Kahana. As Rabbi Ḥanina bar Kahana says that they say in the school of Rav: One who wishes that his dead relative will not putrefy should turn it on its face immediately, as the drop of poison enters through the mouth, and this causes the putrefaction of the corpse.

    9§ The Gemara cites another source that interprets the verse cited above. The Sages taught a baraita explaining the verse: “And you shall keep yourself from every evil thing” (Deuteronomy 23:10), which is immediately followed by the verse: “If there be among you any man who is not ritually pure by reason of that which happened to him by night” (Deuteronomy 23:11). This teaches that a person should not think impure thoughts by day and thereby come to the impurity of an emission by night.

    10From here Rabbi Pineḥas ben Ya’ir would say: Torah study leads to care in the performance of mitzvot. Care in the performance of mitzvot leads to diligence in their observance. Diligence leads to cleanliness of the soul. Cleanliness of the soul leads to abstention from all evil. Abstention from evil leads to purity and the elimination of all base desires. Purity leads to piety. Piety leads to humility. Humility leads to fear of sin. Fear of sin leads to holiness. Holiness leads to the Divine Spirit. The Divine Spirit leads to the resurrection of the dead. And piety is greater than all of them, as it is stated: “Then You did speak in a vision to Your pious ones” (Psalms 89:20).

    11And this statement disagrees with the opinion of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: Humility is greater than all of them, as it is stated: “The spirit of the Lord God is upon me; because the Lord has anointed me to bring good tidings to the humble” (Isaiah 61:1). Since the pious is not stated, but rather “the humble,” you learn that humility is greater than all of them.

    12§ The mishna teaches that one may not sell to a gentile any item that is attached to the ground. The Sages taught: One may sell to them a tree on the condition that he cut it down, and the buyer cuts it down; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One may sell to them only a tree that has actually been cut down. Similarly, one may sell to them fodder, i.e., produce that has grown stalks but is not yet ripe, on the condition to cut it down, and he cuts it down; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One may sell to them only fodder that has been cut down. So too, one may sell to them standing grain on the condition to harvest it, and he harvests it; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One may sell to them only harvested grain.

    13The Gemara comments: And it is necessary to state the halakha in each of these different scenarios. As, had the baraita taught us the dispute only with regard to a tree, I might have said that it is only in that case that Rabbi Meir says it must be cut down before being sold. The reason is that since the gentile does not lose out by keeping the tree in the soil, he might keep it in the ground. But in this case of standing grain, since if he keeps it in the ground he will lose out, one might say that Rabbi Meir concedes to Rabbi Yehuda that it may be sold before being harvested, on the condition that the gentile will harvest it, because the gentile would not leave the grain in the soil to spoil.

    14And had the baraita taught us only these two halakhot , one might have said that Rabbi Yehuda permits selling these items on the condition that they be cut down because the improvement to the tree or grain is not recognizable when it is left in the ground. But in the case of fodder, whose improvement is recognizable, as it would continue to grow and ripen if left in the ground, one might say that Rabbi Yehuda concedes to Rabbi Meir that we are concerned that the gentile will not cut down the fodder, and therefore one may sell it only once it has been cut down.

    15And furthermore, had the baraita taught us only the dispute in this case of fodder, one might have said that it is merely in this case that Rabbi Meir says it must be cut down before being sold, but with regard to those cases of a tree or standing grain, one might say that he concedes to Rabbi Yehuda that one may sell these items before they are harvested on the condition that the gentile will harvest them, as there is no recognizable improvement to them if they are left in the ground. Consequently, it is necessary for the dispute to be stated in all three cases.

    16A dilemma was raised before the Sages: With regard to the sale of large livestock, which is forbidden due to the concern that the gentile might use them to perform labor (see 14b), if such livestock are sold on the condition that the gentile will slaughter them, what is the halakha ?

    17The Gemara explains the aspects of the dilemma: There, in the mishna, what is the reason that Rabbi Yehuda permits the sale of a tree on the condition that the gentile will cut it down? Is the reason that the trees are not in the gentile’s domain and therefore he is not able to keep them, as the Jew will force him to cut them down? But in the case of large livestock, since the animal stands in the domain of the gentile once it is sold, there is a concern that he might keep it and not slaughter it. Or perhaps there is no difference between the cases, and Rabbi Yehuda would permit one to sell even large livestock to a gentile, on the condition that he will slaughter the animals.

    18The Gemara suggests a resolution: Come and hear, as it is taught in a baraita : One may sell large livestock to a gentile on the condition that he slaughter it, and he slaughters it; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: One may sell to a gentile only a slaughtered animal.

    19MISHNA: One may not rent a house to a gentile in Eretz Yisrael, and needless to say one may not rent fields to them, as explained in the Gemara. And in Syria

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולא בבגדי צבע [של] אשהשזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה:

    קרן זוית הואיכשפונה לימין או לשמאל ליכנס ממבוי למבוי ופוגעין זה את זה בקרן זוית דאינו רואה אותה מרחוק באה כנגדו שיעצם עיניו:

    בעליהןהאשה הרגילה ללובשן:

    צבע אשהמשמע שמכירה:

    בגדי צבעוניןאינון של נשים ומדקתני בגדי צבע אשה משמע שמכירה:

    בעתיקישלבשתן וכבר ראה אותה מלובשת בהן וכשחוזר ורואה אותן נזכר ביפיה. ודוקא בגדי צבעונין לפי שהאשה נאה בהן ולא שכיחי אבל שאר בגדים דשכיחי ואינן לנוי לא מסיק אדעתיה להרהר:

    בחדתישלא לבשתן מעולם:

    לאשפוריכובס המתקן בגדים חדשים:

    מין במינובהרבעת בהמה:

    מותרלאדם להכניס בידים אבר הזכר:

    כמכחול בשפופרתמכחול הוא קיסם שמכניסין בשפופרת קנה שהמכחול בתוכה והקיסם קרוי מכחול על שם שכוחלין בו:

    הא קא מסתכלותניא לעיל לא בחמור ולא בחמורה:

    בעבידתיה טרידלבו על מלאכתו ושוכח בהרהור:

    הוה פרענא בית שחיטהלראות מבחוץ כבהמה. אלמא מחתך ממש הוא:

    ונשמרת מכל דבר רעוסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וקא מזהר ליה להשמר שלא יבא לידי כך:

    תורהעל ידי שעוסק בה ועוד שרואה ומבין אזהרות שבה ונשמר:

    זריזות[זריז] ונשמר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כי הכא דאינו מהרהר לבא לידי טומאה:

    זהירותכשהעבירה בא לידו זהיר להשמר שלא יכשל והכי אמרינן בכל הבשר בשחיטת חולין (חולין דף קז:) מאי לאו דזהיר ולא נגע לא דזריז קדים ומשי ידיה מעיקרא:

    נקיותנקי באין חטא:

    פרישותאף מדבר המותר פורש להחמיר על עצמו:

    טהור צח מלובן ועדיף מנקי:

    לידי רוח הקודשלהשרות עליו שכינה:

    אז דברת בחזון לחסידיךולא נאמר ליראיך ולענויך:

    שחתתבואת חיטין ושעורין קודם שתמלא בזירין ובלע"ז פירינ"א:

    משהי ליהעובד כוכבים במחובר ונמצא שנתן לו ישוב וחנייה בקרקע:

    לא ידיע שבחייהולא מינכר שבח בחיבורין מכאן ואילך דקמה פסדא ואילן נהי נמי דלא פסיד מיהו לא מינכר דלשבח:

    אבל שחתדנראה לעינים דכמה דמשהי ליה משבחת:

    בהא קאמר ר"מבשחת משום דידיע שבחיה:

    דלאו ברשותיה קיימישחת ואילן וקמה בקרקע ישראל נינהו ולא מצי לשהויינהו דישראל מעכב עליה:

    אבל בהמהמכי זבן לה עובד כוכבים ברשותיה קיימא:

    על מנת לשחוטמתנה עמו בפירוש:

    מתני' אין משכירין בתיםלעובד כוכבים בא"י גזירה משום מכירה דאיסור דאורייתא היא שנותן להם חנייה בקרקע:

    ואין צריך לומר שדותדאיכא תרתי לאיסורא כדמפרש בגמרא:

    סוריאארם צובה וסמוכה לארץ ישראל וכיבשה דוד וחיברה לקדושת ארץ ישראל שלא על פי הדבור ובלא ששים ריבוא וקרי ליה כיבוש יחיד:

    עבודה זרה 20 עמוד ב

    1ולא בבגדי צבע [של] אשה, ולא בחמור ולא בחמורה, ולא בחזיר ולא בחזירה, ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה, ואפילו מלא עינים כמלאך המות.

    2אמרו עליו על מלאך המות, שכולו מלא עינים, בשעת פטירתו של חולה עומד מעל מראשותיו, וחרבו שלופה בידו, וטיפה של מרה תלויה בו, כיון שחולה רואה אותו מזדעזע ופותח פיו, וזורקה לתוך פיו, ממנה מת, ממנה מסריח, ממנה פניו מוריקות!

    3קרן זוית הואי.

    4ולא בבגדי צבע [של] אשה. א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל. א"ר פפא: ובמכיר בעליהן. אמר רבא: דיקא נמי, דקתני ״ולא בבגדי צבע אשה״, ולא קתני ״ולא בבגדי צבעונין״, שמע מינה.

    5אמר רב חסדא: הני מילי בעתיקי, אבל בחדתי לית לן בה, דאי לא תימא הכי, אנן מנא לאשפורי היכי יהבינן? הא קא מסתכל!

    6ולטעמיך, הא דאמר רב יהודה: מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת, הא קא מסתכל! אלא בעבידתיה טריד, ה"נ בעבידתיה טריד.

    7אמר מר: ממנה מת. נימא פליגא דאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: אמר לי מלאך המות ״אי לא דחיישנא ליקרא דברייתא, הוה פרענא בית השחיטה כבהמה״. דלמא ההיא טיפה מחתכה להו לסימנין.

    8ממנה מסריח. מסייע ליה לרבי חנינא בר כהנא, דא"ר חנינא בר כהנא: אמרי בי רב: הרוצה שלא יסריח מתו, יהפכנו על פניו.

    Baraita

    9ת"ר (דברים כג, י) ״ונשמרת מכל דבר רע״, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה.

    10מכאן א"ר פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי פרישות, פרישות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי חסידות, חסידות מביאה לידי ענוה, ענוה מביאה לידי יראת חטא, יראת חטא מביאה לידי קדושה, קדושה מביאה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים, וחסידות גדולה מכולן, שנאמר: ״(תהלים פט״, כ) ״אז דברת בחזון לחסידיך״.

    11ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דא"ר יהושע בן לוי: ענוה גדולה מכולן, שנאמר: ״(ישעיהו סא״, א) ״רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים״, ״חסידים״ לא נאמר אלא ״ענוים״, הא למדת שענוה גדולה מכולן.

    12אין מוכרין להן וכו'. ת"ר מוכרין להן אילן על מנת לקוץ וקוצץ, דברי ר' יהודה. רבי מאיר אומר: אין מוכרין להן אלא קצוצה. שחת על מנת לגזוז וגוזז, דברי רבי יהודה. ר"מ אומר: אין מוכרין להן אלא גזוזה. קמה על מנת לקצור וקוצר, דברי רבי יהודה. ר' מאיר אומר: אין מוכרין אלא קצורה.

    13וצריכא, דאי אשמעינן אילן, בהא קאמר רבי מאיר, כיון דלא פסיד משהי ליה, אבל האי דכי משהי לה פסיד, אימא מודי ליה לר' יהודה.

    14ואי אשמעינן בהני תרתי, משום דלא ידיע שבחייהו, אבל שחת דידיע שבחייהו אימא מודי ליה לר' מאיר.

    15ואי אשמעינן בהא, בהא קאמר ר' מאיר, אבל בהנך אימא מודי ליה לרבי יהודה, צריכא.

    16איבעיא להו: בהמה על מנת לשחוט, מהו?

    17התם טעמא מאי שרי ר' יהודה? דלאו ברשותיה קיימי ולא מצי משהי להו, אבל בהמה, כיון דברשותיה דעובד כוכבים קיימא, משהי לה, או דלמא לא שנא?

    18ת"ש דתניא: בהמה ע"מ לשחוט ושוחט, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: אין מוכרין לו אלא שחוטה.

    Mishna

    19אין משכירין להם בתים בארץ ישראל, ואין צריך לומר שדות, ובסוריא׃

    Tosafot

    שלא יהרהר אדם ביוםהאי קרא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא כדמוכח פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.) והקשה ה"ר אלחנן א"כ מאי רבותיה דיחזקאל דאמרינן פרק שני דחולין (דף לז:) ונפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה ואור"י דמכל מקום רבותא היא ממה שהיה מציל עצמו מהרהור מה שאין כן בשאר אדם דאינו ניצול מהם בכל יום כדאמרי' בבבא בתרא פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסד:) שלשה דברים שאין אדם ניצול מהם בכל יום וקא חשיב הרהור:

    ענוה מביאה לידי יראת חטאבירושלמי דשקלים גריס איפכא יראת חטא מביאה לידי ענוה וקא סבר כרבי יהושע בן לוי דבסמוך דאמר ענוה גדולה מכולם והקשה ר' יהודה מפרי"ש דאמרינן במדרש. שלשה דברים שקולים זה כזה יראת חטא חכמה ענוה וי"ל דה"ק דלא סגיא להא בלא הא יראה בלא חכמה וחכמה בלא יראה ושתיהם בלא ענוה וענוה בלא שתיהם:

    חסידים לא נאמר אלא ענויםוא"ת הא כתיב נמי אז דברת בחזון לחסידיך ולא כתיב לענויך וי"ל התם חסידים כתיב וכ"ש ענוים אבל לענין בשורת הגאולה פשיטא תולה אותם בחשובי' וגדולים יותר:

    ואי אשמעינן הני תרתי דלא ידיע שבחייהווהקשה הר"ר אלחנן לישמעינן שחת דידיע שבחא וקמה דפסדא וכ"ש אילן ונ"ל דלא זו אף זו קתני:

    בהמה ע"מ לשחוט מהותימה מאי בעי ומאי פליגי ר"מ ורבי יהודה בסמוך הא אפי' בסתם אמרינן לעיל אימור לשחיטה זבנה ולפי' רשב"ם דלא מיירי לעיל אלא בפרה דוקא ניחא וי"ל לפ"ה דהכא מיירי בעגלים וסייחים שאסור למכור להם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו בפנויה באשת איש ואפילו מכוערת ולא בבגדי אשה צבועים ולא בחיה ובבהמה ובעוף ולא בחזירים ולא בחמורין בשעה שנזקקין זה לזה ואפי' מלא עינים כמלאך המות שמלאך המות מלא עינים הוא ובשעת פטירת האדם עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו וכיון שרואה החולה מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות:

    בגדי אשה צבעוניןאפילו שטוחין או מונחין על הכותל והוא שמכיר האשה והני מילי בישנים אבל בחדשים לא ובחדשים מיהא יהבינן להו לאומנים דאמרי' טריד בעבידתיה וכדרב יהודה דאמר מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת.

    ההיא טיפה דזריק לה מלאך המות בפי החולה מחתכה להו לסימנין וממנה מסריח והרוצה שלא להסריח מתו יהפכנו על פניו:

    ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מיכן א"ר פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות וזריזות לידי נקיות ונקיות לידי פרישות כו'.

    ענוה גדולה מכולם שנ' יען משח ה' אותי לבשר ענוים וגו' לבשר חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולם:

    פיס' ר' יהודה אומר מוכר על מנת לקוץ וקוצץ וכן קמה על מנת לקצור וקוצר.

    ושחת על מנת לגזוז וגוזז ר"מ אומר אינו מוכר לו אלא אילן קצוץ וקמה קצורה ושחת גזוזה וצריכא כו' וכן בהמה על מנת לשחוט ושוחט דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אינו מוכר לו אלא שחוטה:

    מתני' אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 20b

    Avodah Zarah 20b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 485 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולא בבגדי צבע [של] אשה שזוכר את האשה כמו שהיא מלובשת בהן שמייפין אותה ומהרהר אחריה:

    קרן זוית הואי כשפונה לימין או לשמאל ליכנס ממבוי למבוי ופוגעין זה את זה בקרן זוית דאינו רואה אותה מרחוק באה כנגדו שיעצם עיניו:

    בעליהן האשה הרגילה ללובשן:

    צבע אשה משמע שמכירה:

    בגדי צבעונין אינון של נשים ומדקתני בגדי צבע אשה משמע שמכירה:

    בעתיקי שלבשתן וכבר ראה אותה מלובשת בהן וכשחוזר ורואה אותן נזכר ביפיה. ודוקא בגדי צבעונין לפי שהאשה נאה בהן ולא שכיחי אבל שאר בגדים דשכיחי ואינן לנוי לא מסיק אדעתיה להרהר:

    בחדתי שלא לבשתן מעולם:

    לאשפורי כובס המתקן בגדים חדשים:

    26 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    Tosafot

    שלא יהרהר אדם ביום האי קרא דרשה גמורה היא ולא אסמכתא כדמוכח פרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מו.) והקשה ה"ר אלחנן א"כ מאי רבותיה דיחזקאל דאמרינן פרק שני דחולין (דף לז:) ונפשי לא מטומאה שלא הרהרתי ביום ובאתי לידי טומאה בלילה ואור"י דמכל מקום רבותא היא ממה שהיה מציל עצמו מהרהור מה שאין כן בשאר אדם דאינו ניצול מהם בכל יום כדאמרי' בבבא בתרא פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסד:) שלשה דברים שאין אדם ניצול מהם בכל יום וקא חשיב הרהור:

    ענוה מביאה לידי יראת חטא בירושלמי דשקלים גריס איפכא יראת חטא מביאה לידי ענוה וקא סבר כרבי יהושע בן לוי דבסמוך דאמר ענוה גדולה מכולם והקשה ר' יהודה מפרי"ש דאמרינן במדרש. שלשה דברים שקולים זה כזה יראת חטא חכמה ענוה וי"ל דה"ק דלא סגיא להא בלא הא יראה בלא חכמה וחכמה בלא יראה ושתיהם בלא ענוה וענוה בלא שתיהם:

    חסידים לא נאמר אלא ענוים וא"ת הא כתיב נמי אז דברת בחזון לחסידיך ולא כתיב לענויך וי"ל התם חסידים כתיב וכ"ש ענוים אבל לענין בשורת הגאולה פשיטא תולה אותם בחשובי' וגדולים יותר:

    ואי אשמעינן הני תרתי דלא ידיע שבחייהו והקשה הר"ר אלחנן לישמעינן שחת דידיע שבחא וקמה דפסדא וכ"ש אילן ונ"ל דלא זו אף זו קתני:

    בהמה ע"מ לשחוט מהו תימה מאי בעי ומאי פליגי ר"מ ורבי יהודה בסמוך הא אפי' בסתם אמרינן לעיל אימור לשחיטה זבנה ולפי' רשב"ם דלא מיירי לעיל אלא בפרה דוקא ניחא וי"ל לפ"ה דהכא מיירי בעגלים וסייחים שאסור למכור להם:

    Tosafot on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו בפנויה באשת איש ואפילו מכוערת ולא בבגדי אשה צבועים ולא בחיה ובבהמה ובעוף ולא בחזירים ולא בחמורין בשעה שנזקקין זה לזה ואפי' מלא עינים כמלאך המות שמלאך המות מלא עינים הוא ובשעת פטירת האדם עומד מעל מראשותיו וחרבו שלופה בידו וטיפה של מרה תלויה בו וכיון שרואה החולה מזדעזע ופותח פיו וזורקה לתוך פיו ממנה מת ממנה מסריח ממנה פניו מוריקות:

    בגדי אשה צבעונין אפילו שטוחין או מונחין על הכותל והוא שמכיר האשה והני מילי בישנים אבל בחדשים לא ובחדשים מיהא יהבינן להו לאומנים דאמרי' טריד בעבידתיה וכדרב יהודה דאמר מין במינו מותר להכניס כמכחול בשפופרת.

    ההיא טיפה דזריק לה מלאך המות בפי החולה מחתכה להו לסימנין וממנה מסריח והרוצה שלא להסריח מתו יהפכנו על פניו:

    ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מיכן א"ר פנחס בן יאיר זהירות מביאה לידי זריזות וזריזות לידי נקיות ונקיות לידי פרישות כו'.

    ענוה גדולה מכולם שנ' יען משח ה' אותי לבשר ענוים וגו' לבשר חסידים לא נאמר אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולם:

    פיס' ר' יהודה אומר מוכר על מנת לקוץ וקוצץ וכן קמה על מנת לקצור וקוצר.

    ושחת על מנת לגזוז וגוזז ר"מ אומר אינו מוכר לו אלא אילן קצוץ וקמה קצורה ושחת גזוזה וצריכא כו' וכן בהמה על מנת לשחוט ושוחט דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר אינו מוכר לו אלא שחוטה:

    מתני' אין משכירין להם בתים בארץ ישראל ואין צריך לומר שדות:

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    Rashba

    [גמרא] על מנת לשחוט ושוחט דברי רבי יהודה, רבי מאיר אומר אין מוכרין אלא שחוטה. וכתב הרי"ף ז"ל בהלכותיו והלכתא כרבי מאיר דסתם מתניתין כוותיה. והגיה עליו הר' אפרים מי יימר דסתם מתניתין כוותיה, והא אמר עלה מנא הני מילי, אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא (דברים ז, ב) לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע, ובהמה מאי חנייה בקרקע איכא. וכתב הרמב"ן נ"ר, ולאו קושיא היא כלל, דבמחובר לקרקע סתם מתניתין דלא כרבי יהודה דלא שרינן על מנת לקוץ דילמא משהי ליה ולא קייץ, ופלוגתייהו בבהמה על מנת לשחוט נמי בהא שייכא, וכל דכן הוא, והא נמי עוד דסתם רישא דמתניתין כוותיה דקתני (יד, ב) אין מוכרין להם בהמה גסה, ולא קתני אבל מוכר הוא על מנת לשחוט, ואף על גב דבדרבי יהודה [נמי] לא קתני לה, משום דלית הלכתא כוותיה לא תנא לסבריה עד סיפא במחובר לקרקע, עד כאן. ועוד נראה לי, דאם איתא כשנסתפק להם בבהמה על מנת לשחוט מהו, ופירש טעם הספק התם הוא דלא ברשותיה קיימי דלא משהו ליה אבל בהמה דברשותיה קיימא משהי לה, הוה להו למימרא התם דאית בהו משום חניית קרקע הוא דאסר רבי מאיר בעל מנת לקוץ אבל בהמה על מנת לשחוט שרי, דכח היתירא הוא דעדיף למהדר עליה. והרב רבי אפרים כתב דהלכתא ודאי כרבי מאיר מטעמא אחרינא, משום דגזירה היא דקא גזר, והלכה כרבי מאיר בגזירותיו. וכתב עליו הרמב"ן ז"ל ולאו דוקא הוא, דעל מנת לשחוט דפליגי בה לאו גזירה היא אלא בטעמא פליגי, ואף על גב דעקר מילתא גזירה היא, הא ליכא בעיקר מילתא פלוגתא דמר לימא גזרינן ומר לימא לא גזרינן. והרמב"ם ז"ל כתב פרק כ' בהלכות שבת (ה"ד): ומותר למכור לגוי פרה לשחיטה ושוחט בפניו, ולא ימכור סתם אפילו שור של פטם שמא ישהה אותו ויעבוד בו. ונראה מדבריו שפסק כרבי יהודה דאמר מוכר על מנת לשחוט ושוחטו. וכן נראה גם כן ממה שכתב בפרק עשירי מהלכות עבודה זרה וחוקי הגויים (ה"ד) שכתב: שמותר למכור לו מחובר לקרקע על מנת לקוץ. ואולי פסק כן מפני הבעיא שבאה בגמרא בבהמה על מנת לשחוט דהיא אליבא דרבי יהודה, ואם איתא דלית הלכתא כרבי יהודה היאך שאלו אליבא דידיה. ועם כל זה הוא תימא לפי שסתם מתניתין כרבי מאיר, ודברי תימה הן.

    Rashba on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שאסרנו להסתכל בבגדי צבע של אשה הידועה לו נותנין אותן לחייט ישראל לתקנן אפילו ישנים או לכובס לכבסם טרוד הוא במלאכתו ואינו פונה לדבר אחר יתרה מזו התירו להרביע מין במינו בבהמה ואף לסייע בהתחלת מעשה שכל זה דרך מלאכה הוא כשאר המלאכות הנעשות לתועלת המוני ואין הרהור בשעת מלאכה:

    כבר בארנו למעלה במכירת בהמה שכל שיש לתלות תולין רצה למכור בהמה טהורה לגוי במקום שאין לתלות לשחיטה כגון שמכר שור למי שהוא רגיל לחרוש ואינו טבח ואינו עושה סעודה לבנו וכיוצא בזה אלא שמ"מ הוא מתנה עמו לשחיטה יש מי שאומר שמותר אין זה פחות ממקום שיש לתלות ואינו דומה למשנתנו שאסרנו בעל מנת לקוץ דההיא משום חנייה בקרקע הוא ובהמה אינה בכלל זה ולא הביאוה כאן אלא לדמיון הלשון לא לדמיון ענין ומ"מ גדולי הפוסקים כתבוה לאיסור כסתם משנתנו בעל מנת לקוץ וגדולי המחברים כתבו בה בהלכות שבת מוכרה לו לשחיטה ושוחטה בפניו והדברים נראין כדעת ראשון:

    Meiri on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא טהרה מביאה לידי קדושה קדושה מביאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקודש כו' כצ"ל וכ"ה בסוף מסכת סוטה וכן מוכח מהא דקאמר חסידות גדולה מכולן כו' גם ברי"ף וברא"ש הביאו חסידות בבתרייתא אך מה שהביאו הרי"ף והרא"ש דיראת חטא מביא לידי ענוה כו' הוא כדברי הירושלמי שכתבו התוס' אלא דלדברי התוס' צ"ל לירושלמי דענוה הוא בתרייתא דענוה גדולה מכולן כריב"ל ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה בגדי צבעונין אינון של נשים כו' עכ"ל כצ"ל:

    תוס' בד"ה ענוה מביא כו' גריס איפכא יראת חטא כו' הד"א כצ"ל:

    בד"ה חסידים כו' הא כתיב נמי אז דברת בחזון כו' וי"ל כו' עכ"ל ולמ"ד דחסידות גדולה ל"ק אקרא דלבשר ענוים ומאז דברת בחזון גו' בשום הוכחה אחרת יליף דחסידות גדולה ודו"ק:

    בד"ה בהמה ע"מ כו' זבנה ולפרשב"ם דלא איירי לעיל כו' עכ"ל כצ"ל והא דלא ניחא להו דמיירי הכא בבהמה טמאה דסתמא לאו לשחיטה קאי מיהו בע"מ לישחוט שייך בה שחיטה דע"כ שבורה דמתיר רבי יהודה דלשחיטה זבנה היינו ע"כ בבהמה טמאה לפר"ת דבפרה ובשוורים סתמא נמי לשחיטה זבנה ולא מסתבר דשבורה לא קאי אלא אעגלים לחוד י"ל דלישנא דקתני הכא רמ"א אין מוכרין לו אלא שחוטה משמע דלא מיירי אלא בטהורה דשייך בה שחיטה בישראל מיהו מ"ש די"ל לפ"ה דהכא מיירי בעגלים וסייחים כו' סייחים שגירת לישנא דבסייחים לא מצי איירי דלא שייך בה שחיטה בישראל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    Maharam

    גמ' חסידות מביא לידי ענוה וכו' לפי מאי דקאמר בתר הכי וחסידות גדולה מכולן היה צריך לגרוס חסידות אחרונה לכולן ולומר חסידות מביאה לידי רוח הקדש וק"ל ועיין בתוס':

    Maharam on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לֹא בַּחֲמוֹר וְלֹא בַּחֲמוֹרָה, וְלֹא בַּחֲזִיר וְלֹא בַּחֲזִירָה קשא למה פלגנהו במלת 'לֹא' פעם שנית והוה ליה למימר ולא בחמור וחמורתה ולא בחזיר וחזירה? ונראה לי בס"ד דאי הוה אמר הכי הוה אמינא הקפידה היא אם מסתכל במקום חבורם זה בזה שרואה חבורם שהוא מכחול כשפופרת ולכך אסיר אבל אם בעת שהם מזדווגים זה בזה הוא אינו רואה אלא רק בחמור או אינו רואה אלא רק בחמורתה בלבד לית לן בה לכך פלגנהו לא בחמור ולא בחמורתה ללמד אפילו אם אינו רואה אלא רק אחד מהם בעת הזווג שלהם שרואה רק החמור בלבד או החמורתה ואינו רואה מקום חבורם זה בזה אפילו הכי אסור. והא דנקיט 'חֲמוֹר וְחֲזִיר' דוקא נראה משום דאלו פרוצים הרבה כי החמור אם יראה חמורתה מתאוה לה וצועק צעקות רבות ומשתגע לקפוץ עליה וכיון שיש להם פריצות יותר להזקק לנקבותיהם לכך תמצא הזקקתן בפני העולם יותר משאר בהמה גסה והסוס אף על פי שיש לו פריצות אין לו כמו פריצות החמורים, ועוד דהחמורים נמצאים בין בני אדם יותר מן הסוסים לכך נקיט 'חמור וחמורתה' ואפשר שגם החזיר יש לו פריצות הרבה יותר משאר חיות לכך אחר החמור שהוא מין בהמה הזכיר גם החזיר שהוא מין חיה כדי למנקט משתי מינים בהמה וחיה ונקיט נמי אחריהם עופות גם כן שגם בהם שכיח פריצות שנזקקין זה בזה בפני בני אדם ויותר נראה זה בצפור שקורין בערבי עצפ'ור.

    קֶרֶן זָוִית הֲוַאי נראה לי בס"ד לכך הוצרך תנא דברייתא לסיים לנו המקום אשר ראה רבן שמעון בן גמליאל את הכותית באומרו שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית ללמדינו דקרן זוית הואי יען כי הוה קים להו שהמעלות בהר הבית לא היו עשויים ביושר אלא מתעקמים באלכסון ובזה ברור להם דקרן זוית הואי. והנה הא תרוצא דקרן זוית לא שייך לתרוצי אלא רק בעובדא דרבן שמעון בן גמליאל בלבד אבל בעובדא דרבי עקיבה לא שייך לתרץ הכי מיהו על עובדא דרבי עקיבה ליכא מעיקרא קושיא דהתם היא באה לדבר עמו ומוכרח לראותה כדי להשיב לה תשובה ואינה אשה הדיוטית אלא אשתו של משנה למלך הואי ואיך יעצים עיניו ולא יראנה בעת שמדבר עמה ונמצאת ראייתו הכרחית. ומה שאמר ' שֶׁלֹּא יְהַרְהֵר אָדָם בַּיּוֹם ' נראה דמפיק ליה מדכתיב כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה וכו' (דברים כג, י) ודרך יראה ביום אבל לענין איסורא ודאי אסור בלילה מכל שכן כיון דהוי סמוך לשכיבה שמא יראה קרי ח"ו.

    תּוֹרָה מְבִיאָה לִידֵי זְהִירוּת (דברים כג, י) נראה לי בס"ד זְהִירוּת יהיה זהיר שלא יתקרב לדבר שמביאו לידי עבירה דהיינו שלא ילך עם אדם רשע כמו שאמר התנא וְאַל תִּתְחַבֵּר לָרָשָׁע (משנה אבות א, ז) וכן לא ילך על פתח אשה זונה פן יראנה ויפתנו יצרו וכמו שנאמר אַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ (משלי ב, ח) וכן כיוצא בזה בשאר עונות. וּזְרִיזוּת שאם לפי תומו נכנס לבית זונה או למקום מושב לצים ודרך חטאים וכיוצא יהיה זריז לברוח משם כבורח מן הארי וכמו שאמר התנא הֱוֵי רָץ לְמִצְוָה קַלָּה וּבוֹרֵחַ מִן הָעֲבֵרָה (משנה אבות ד, ב) וצריך לזה זריזות שימהר לרוץ לדבר מצוה ולברוח מן העבירה. וּנְקִיּוֹת רצונו לומר להיות נקי מן השגגות ופרישות שיהיה פורש מן הדבר הדומה לאיסור אף על פי שאינו איסור ממש שיש בו צדדי היתר וכמו שאמרו (מסכת דרך ארץ זוטא ח, ב) הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו. וּטְהָרָהּ היא טהרת המחשבה והרהור הלב. וְיִרְאַת חֵטְא רצונו לומר יהיה חרד בכל עת ויזדעזע פן יבא לידי חטא אף על פי שאין רואה חטא לפניו כאדם המהלך בדרך בלילה יחידי ולבו נוקפו פן יפגע בו ליסטים או אויב וקדושה היינו שיקדש עצמו במותר לו. וַעֲנָוָהּ שישתדל להגיע לקצה האחרון של הענוה שתמיד יהיה מוסיף ענוה על ענוה שבו וחסידות היינו שיעשה דבר נוסף על החיוב שחייבתו תורה ותחיית המתים שיזכה למדרגה עליונה ונשגבה מאד שיהיה לו יכולת לשלוח נפשו לקליפות ולהוציא משם נפשות העשוקים הנחשבים שם כמתים והוא מחיה אותם כשמוציאם משם וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בסוד 'נפילת אפים' וזו מעלה גדולה שאין למעלה ממנה.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 20b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 20, Amud Bet, about 485 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “ולא בבגדי צבע [של] אשה, ולא בחמור…”

    2. Segment 240 words

      Opens “אמרו עליו על מלאך המות, שכולו מלא…”

    3. Segment 33 words

      Opens “קרן זוית הואי.…”

    4. Segment 434 words

      Opens “ולא בבגדי צבע [של] אשה. א"ר יהודה…”

      Named: שמואל, רבא.

    5. Segment 523 words

      Opens “אמר רב חסדא: הני מילי בעתיקי, אבל…”

      Named: רב חסדא.

    6. Segment 620 words

      Opens “ולטעמיך, הא דאמר רב יהודה: מין במינו…”

      Named: רב יהודה.

    7. Segment 731 words

      Opens “אמר מר: ממנה מת. נימא פליגא דאבוה…”

      Named: שמואל.

    8. Segment 822 words

      Opens “ממנה מסריח. מסייע ליה לרבי חנינא בר…”

      Named: רבי חנינא בר כהנא.

    9. Segment 916 words

      Opens “ת"ר (דברים כג, י) ״ונשמרת מכל דבר…”

    10. Segment 1065 words

      Opens “מכאן א"ר פנחס בן יאיר: תורה מביאה…”

    11. Segment 1136 words

      Opens “ופליגא דרבי יהושע בן לוי, דא"ר יהושע…”

      Named: רבי יהושע.

    12. Segment 1253 words

      Opens “אין מוכרין להן וכו'. ת"ר מוכרין להן…”

      Named: רבי מאיר, רבי יהודה.

    13. Segment 1324 words

      Opens “וצריכא, דאי אשמעינן אילן, בהא קאמר רבי…”

      Named: רבי מאיר.

    14. Segment 1417 words

      Opens “ואי אשמעינן בהני תרתי, משום דלא ידיע…”

    15. Segment 1515 words

      Opens “ואי אשמעינן בהא, בהא קאמר ר' מאיר,…”

      Named: רבי יהודה.

    16. Segment 167 words

      Opens “איבעיא להו: בהמה על מנת לשחוט, מהו?…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “התם טעמא מאי שרי ר' יהודה? דלאו…”

    18. Segment 1817 words

      Opens “ת"ש דתניא: בהמה ע"מ לשחוט ושוחט, דברי…”

      Named: רבי יהודה, רבי מאיר.

    19. Segment 1912 words

      Opens “מתני׳ אין משכירין להם בתים בארץ ישראל,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Papa · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rabbi Papa was a wealthy Amora, a student of Rava, who became the head of a Yeshiva.

      Source: Avodah Zarah 20b · Segment 4 — “ולא בבגדי צבע [של] אשה.

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 20b · Segment 4 — “…א"ר יהודה אמר שמואל: אפילו שטוחין על גבי כותל.…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 20b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026