Talmud Builders

    Avodah Zarah 48a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 48a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: There are three types of trees that were used as part of idolatrous rites [ ashera ]: A tree that one initially planted for the sake of idol worship is forbidden, and one may not derive benefit from any part of the tree. If one lopped off part of the trunk of a tree or trimmed its branches for the sake of idol worship, i.e., to worship that which would regrow there, and the tree’s trunk or limbs regrew, one removes that which has regrown and burns it. The remainder of the tree is then permitted. If one erected an object of idol worship beneath a tree and subsequently removed it, it is permitted to derive benefit from the tree.

    2GEMARA: The mishna teaches that if one lopped off or trimmed a tree’s branches for the sake of idol worship and it regrew, the tree is permitted upon the removal of the new growth. The Sages of the school of Rabbi Yannai say: And this is the halakha only when one sank the shoot of a vine into the ground or grafted onto the trunk of the tree itself.

    3The Gemara asks: But didn’t we learn that if he lopped off part of the trunk or trimmed the tree’s branches, the growth is forbidden? In order to render a tree forbidden, according to the Sages of the school of Rabbi Yannai, the act dedicated to idol worship must be sinking or grafting, which are tantamount to replanting the entire tree. The mishna indicates that even cutting off part of a tree renders the new growth forbidden.

    4The Gemara answers: Rather, when the statement of the Sages of the school of Rabbi Yannai was stated, it was stated with regard to the revocation of the idolatrous status. What they meant to say was that even if one sank the shoot of a vine into the ground or grafted onto the tree itself, effecting a more significant change, nevertheless, when one removes that which has regrown, the tree is permitted. As, lest you say that since one sank the shoot of a vine into the ground or grafted onto the tree itself, it is similar to a tree that one initially planted for idol worship and the entire tree should be forbidden, the Sages of the school of Rabbi Yannai counter this and teach us that even in this case the tree is permitted when that which has regrown is removed.

    5Shmuel says: In the case of one who bows to a tree, its additional subsequent growth is forbidden. Rabbi Elazar raises an objection from the mishna: If one lopped or trimmed the tree for the sake of idol worship and the tree’s trunk or limbs regrew, one removes that which has regrown and burns it. This indicates that if one lopped or trimmed it the additional growth is forbidden, but if one did not lop or trim it, even if one bowed to the tree, the growth is not forbidden.

    6The Gemara answers that Shmuel could say to you: In accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who maintain that a tree that was planted and only subsequently worshipped is permitted, as it was not initially planted for idol worship. And Shmuel says his statement in accordance with the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, who says that a tree that one planted and subsequently worshipped is forbidden. Accordingly, bowing to a tree renders its subsequent growth forbidden.

    7Rav Ashi objects to this answer: From where is it derived that Rabbi Yosei bar Yehuda and the Rabbis disagree with regard to additional growth? Perhaps all agree that additional growth after the tree was worshipped is forbidden, and they disagree only with regard to its trunk.

    8The Gemara explains what the nature of this dispute would be: As Rabbi Yosei bar Yehuda maintains that its trunk is also forbidden, as it is written: “And you shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and burn their asherim with fire” (Deuteronomy 12:3). Burning with fire destroys the whole tree, which indicates that the entire tree is forbidden, including its trunk. And the Rabbis maintain that the trunk of the tree is permitted, as it is written: “You shall break down their altars, and dash in pieces their pillars, and hew down their asherim , and burn their graven images with fire” (Deuteronomy 7:5). Which is the tree whose hewn part is forbidden, but its trunk is permitted? You must say it is a tree that one planted and subsequently worshipped.

    9And if you would say that we did not explain their opinions in this manner previously (45b), as the source given there for the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda is the same verse given here as the source for the opinion of the Rabbis, simply reverse the explanation given there to match the one given here. The verse cited there as the source for the opinion of the Rabbis, namely, “and burn their asherim with fire,” should instead be considered the source for the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, who deems even the trunk of a subsequently worshipped tree forbidden. And the verse cited there as the source for the opinion of Rabbi Yosei bar Yehuda, namely, “and hew down their asherim ,” should instead be considered the source for the opinion of the Rabbis that only subsequent growth is forbidden.

    10The Gemara rejects Rav Ashi’s suggestion: It cannot be that all agree that additional growth is forbidden when a tree is planted and subsequently worshipped, because if so, who teaches the mishna that says that the tree is forbidden when one lopped it or trimmed it? It is neither the Rabbis nor Rabbi Yosei bar Yehuda. If one were to say that the Rabbis teach it, this cannot be, as they maintain that even in a case where one did not lop it or trim it, but simply bowed to it, the additional growth is forbidden. If one were to say that Rabbi Yosei bar Yehuda teaches the mishna, this cannot be, as he maintains that even the trunk of the tree is forbidden after it has been worshipped, and not just the subsequent growth.

    11The Gemara responds, defending Rav Ashi’s suggestion: If you wish, say that the Rabbis teach the mishna, and if you wish, say that Rabbi Yosei bar Yehuda teaches it. The Gemara explains each possibility: If you wish, say that Rabbi Yosei bar Yehuda teaches it, as when Rabbi Yosei bar Yehuda says that even in a case where one did not lop it or trim it, the trunk of the tree is nevertheless forbidden, it is only in a case where one worshipped the tree without specification, i.e., not any specific part of the tree. But if one lopped it or trimmed it for the sake of idol worship, he has revealed his intention, namely, that he believes that the additional growth is suitable for his idol worship, but that the trunk of the tree is not suitable for his idol worship. Therefore, in such a case only the additional growth is forbidden.

    12The Gemara explains the other possibility. If you wish, say that the Rabbis teach it. Although they maintain that even without lopping or trimming the tree the additional growth is forbidden if it is worshipped, nevertheless it was necessary for the mishna to mention the case where one lopped it or trimmed it specifically. Otherwise, it might enter your mind to say that since one performed an action on the tree itself, the trunk of the tree should also be forbidden. Therefore, the mishna teaches us that only the additional growth is forbidden and not the trunk.

    13MISHNA: Which tree is deemed forbidden as an ashera ? Any tree that has an object of idol worship beneath it. Rabbi Shimon says: Any tree that people worship. And there was an incident in Tzaidan involving a tree that people would worship, and Jews found beneath it a heap of stones. Rabbi Shimon said to them: Examine this heap of stones. And they examined it and found in it an idolatrous image. Rabbi Shimon said to them: Since it is the image that they worship, we can permit use of the tree to those who wish to derive benefit from it.

    14GEMARA: The mishna teaches: Which tree is an ashera ? The Gemara asks: But didn’t we learn in the previous mishna that there are three types of ashera trees? The Gemara answers: This is what the mishna is saying: Of the three trees mentioned in the previous mishna, there are two where the trees themselves are worshipped, and everyone agrees that they are forbidden. And there is one that is subject to a dispute between Rabbi Shimon and the Rabbis. Which is the ashera with regard to which Rabbi Shimon and the Rabbis disagree? It is any tree that has an object of idol worship beneath it, as Rabbi Shimon says that any tree that people worship is forbidden, but that a tree under which an idol was placed is not forbidden.

    15The Gemara presents a question: Which tree is assumed to be an ashera , even without specific knowledge that it was worshipped? Rav says: Any tree that gentile priests sit beneath and do not taste of its fruits, as they apparently consider the fruits consecrated to the idol. And Shmuel says: Even if they so much as say: These dates are for the house of Natzrefei, a house of idol worship, the tree is forbidden. This is because the idol worshippers would throw the dates into beer and drink it on their festival day. Ameimar says: The elders of Pumbedita said to me that the halakha is in accordance with the opinion of Shmuel.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' הרי זו אסורהעד שיבטלנה העובד כוכבים:

    גידעועובד כוכבים או ישראל לעבודת כוכבים לצורך עבודת כוכבים לעבוד הגידולין שיגדלו בו מעתה והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו:

    נוטל מה שהחליףושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה:

    גמ' והוא שהבריךבגופו מאותה הברכה והרכבה היו חליפותיו דה"ל הנך גידולין הנטועין מתחלה לכך דאי לאו הכי אפילו חידוש לא מיתסר:

    גידעו תנןמשום מעשה פורתא שינוי בעלמא להיכירא מיתסר:

    לענין ביטולא איתמרולא לענין תחלת איסור לומר שאם לא הבריך בגופו לא יהא צריך ביטול אלא אביטול קאי דכי מבטל ליה ישראל סגי בהכי אע"ג דנעשה מעשה בגופו של אילן:

    אמר לך שמואלתלמודא מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי:

    הא מני רבנן היאדפליגי עליה דרבי יוסי בר יהודה ואמרי אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר הלכך גידעו ופיסלו הויא כנטוע מתחלה לכך דמשום גידוע מחליף טפי ומיתסרא אבל לא גידעו לא:

    מתקיף לה רב אשימאי דוחקיך לאוקמא לדשמואל אליבא דתנאי:

    ממאי דרבנן ור' יוסי בתוספת פליגידלרבנן שריא ודשמואל תנאי היא:

    דלמא תוספתו דברי הכל אסורבהשתחואה ודשמואל דברי הכל היא:

    ובעיקר אילן פליגי דרבי יוסי סברעיקר אילן אסור אפי' היכא דלא נטעו מתחלה לכך:

    דכתיב ואשריהם תשרפוןאשריהם תרי משמע חד לנטוע מתחלה לכך וחד לנטוע ולבסוף עבדו:

    ורבנן סבריאילן שלא ניטע לכך שרי דכתיב ואשריהם תגדעון משמע יש אשרה שאין עיקרה אסורה אלא גידועה והעיקר תשאר בארץ לצורך. ואי משום ואשריהם תשרפון דמשמע כל האילן בנטוע מתחלה לכך קאמר והאי לשון רבים דקרא אכל אשרות שבארצכם הנטועות מתחלה לכך קאי:

    וכי תימאהא לא תרצינן בשמעתא דלעיל הכי דהא אוקימנא דרבי יוסי יליף טעמא לאילן שנטעו ולבסוף עבדו מואשריהם תגדעון אלמא מודה הוא דעיקרו מותר ובתוספת פליגי:

    איפוךתרוצא דרבנן לרבי יוסי ודרבי יוסי לרבנן דהא לא בהדיא שמעינן ליה לרבי יוסי דיליף טעמא מואשריהם תגדעון דהא רבי יוסי ואשריהם תשרפון באש נסב ליה תלמודא למילתיה ואנן הוא דקשיא לן האי מיבעיא ליה לשנטעו מתחלה לכך ואוקימנא לטעמיה מואשריהם תגדעון הלכך אפיך תרוצא דרבי יוסי דתרצת ואימא רבי יוסי מואשריהם תשרפון באש דמשמע לשון רבים נפקא ליה תרוייהו ורבנן ילפי היתירא מואשריהם תגדעון ור' יוסי ההוא מיבעיא ליה לגידועי עבודת כוכבים קודמין לכיבוש ארץ ישראל ורבנן נפקא להו מאבד תאבדון וכן כולה תרצתא:

    אם כןדתוספתו דברי הכל אסור:

    גידעודמתני' דמשמע דכי לא גידעו שרי מאן קתני לה:

    ה"ג אי רבנן ל"ל גידעו ופיסלו בלא גידעו ופיסלו נמי הא אמרינן תוספתו אסור אי רבי יוסי עיקר אילן נמי אסור - ומתני' תני מה שהחליף ותו לא הלכך על כרחך דשמואל תנאי:

    איבעית אימא רבנן כו'ולעולם דשמואל דברי הכל:

    ואיבעית אימא רבי יוסיודקשיא לך האמר עיקר אילן אסור ומתניתין קתני מה שהחליף ותו לא לא קשיא כי קאמר ר' יוסי עיקר אילן אסור בסתמא כו':

    עיקרו נמי ליתסרהואיל ונעשה מעשה בגופו קמ"ל:

    מתני' איזו היא אשרה כו'בגמרא פריך והא אנן ג' אשרות תנן:

    כל שעובדין אותהאת האילן עצמו אבל אם עובדין את עבודת כוכבים שתחתיו האילן מותר:

    גמ' והא אנן ג' הן תנןל"ל למיהדר ומיבעי איזו היא ועוד התם תני תלת והכא תני חדא:

    שתים דברי הכלשהרי אילן עצמו עבודת כוכבים:

    איזוהי אשרה סתםלאו אתירוצא דמתני' קאי אלא מילתא באפי נפשה קאמר תלמודא דפליגי בה אמוראי איזו היא אשרה סתם אילן שלא הוברר לנו שהיא אשרה באיזה סימן ניכר אם היא אשרה אם לאו:

    ואין טועמין מפירותיהודאי פלחי לה:

    בי נצרפישם עבודת כוכבים שלהם:

    עבודה זרה 48 עמוד א

    Mishna

    1שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לשם עבודת כוכבים הרי זו אסורה. גידעו ופיסלו לשם עבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף. העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה הרי זו מותרת.

    Gemara

    2אמרי דבי ר' ינאי: והוא שהבריך והרכיב בגופו של אילן.

    3והאנן ״גידעו ופיסלו״ תנן!

    4אלא כי איתמר דרבי ינאי, לענין ביטול איתמר, דאף על גב דהבריך והרכיב בגופו של אילן, כי נטל מה שהחליף שפיר דמי, דמהו דתימא: כיון דהבריך והרכיב בגופו של אילן כאילן שנטעו מתחלה דמי, וליתסר כולה, קמ"ל׃

    5אמר שמואל: המשתחוה לאילן, תוספתיה אסורה. מתיב רבי אלעזר: גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף. גידעו ופיסלו אין, לא גידעו ופיסלו לא!

    6אמר לך שמואל: הא מני? רבנן היא, ושמואל דאמר כרבי יוסי בר יהודה, דאמר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור.

    7מתקיף לה רב אשי: ממאי דרבי יוסי בר יהודה ורבנן בתוספת פליגי? דלמא תוספת לדברי הכל אסור, ובעיקרו פליגי.

    8דרבי יוסי בר יהודה סבר: עיקרו נמי אסור, דכתיב: ״(דברים יב״, ג) ״ואשריהם תשרפון באש״, ורבנן סברי: עיקר אילן שרי, דכתיב: ״(דברים ז״, ה) ״ואשירהם תגדעון״. איזהו אילן שגידועו אסור ועיקרו שרי? הוי אומר: אילן שנטעו ולבסוף עבדו!

    9וכי תימא: הא דלא מתרצינן הכי איפוך רבנן לדרבי יוסי בר יהודה, ודרבי יוסי בר יהודה לרבנן!

    10אם כן, גידעו ופיסלו, מאן קתני לה? לא רבנן ולא רבי יוסי בר יהודה! אי רבנן בלא גידעו ופיסלו נמי תוספת אסורה, אי רבי יוסי בר יהודה עיקר אילן נמי אסור!

    11אי בעית אימא רבנן, ואי בעית אימא רבי יוסי בר יהודה. אי בעית אימא רבי יוסי בר יהודה כי קאמר רבי יוסי בר יהודה בלא גידעו ופיסלו עיקר אילן אסור בסתמא, אבל גידעו ופיסלו גלי אדעתיה דבתוספת ניחא ליה, בעיקר אילן לא ניחא ליה.

    12איבעית אימא: רבנן, ״גידעו ופיסלו״ איצטריכא ליה. ס"ד אמינא: כיון דעבד ליה מעשה בגופיה, עיקר אילן נמי ליתסר, קמשמע לן.

    Mishna

    13איזו אשרה? כל שיש תחתיה עבודת כוכבים ר"ש אומר: כל שעובדין אותה. ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו, ומצאו תחתיו גל. אמר להן ר"ש בדקו את הגל הזה, ובדקוהו ומצאו בו צורה. אמר להן: הואיל ולצורה הן עובדין, נתיר להן את האילן.

    Gemara

    14איזהו אשרה? והא אנן ״שלש אשרות״ תנן! ה"ק שתים לדברי הכל, ואחת מחלוקת דר"ש ורבנן. איזו היא אשרה שנחלקו בה ר"ש וחכמים? כל שיש תחתיה עבודת כוכבים ר"ש אומר: כל שעובדים אותה.

    15איזו היא אשרה סתם? אמר רב: כל שכומרים יושבין תחתיה ואין טועמין מפירותיה. ושמואל אמר: אפילו אמרי ״הני תמרי לבי נצרפי״ אסור, דרמי בי שיכרא ושתי ליה ביום אידם. אמר אמימר: אמרו לי סבי דפומבדיתא הלכתא כשמואל.

    Tosafot

    גדעו ופסלו לעבודת כוכביםפ"ה לעבוד בגידולין שיגדלו מעתה ושאינו עושה עבודת כוכבים רק החידוש ויפה כוון שאם נתכוין העובד כוכבים לעקרו לעשותו לעבודת כוכבים ודאי הכל אסור אע"פ שאילן מחובר כיון שעשה מעשה בגוף האילן דומיא דעפר דחפר בה בורות שיחין ומערות שנאסר גם שאר הקרקע לפי שעשה בה מעשה:

    ה"ג העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה הרי זו מותרתואע"ג דכי לא בטלה נמי לא הוי משמשין דהא אליבא דרבנן קא מוקמינא לה בגמ' דאמרינן אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר והכא מסתמא לא נטע מתחלה לכך מדלא מפרש עלה שנטעו מתחלה לכך מ"מ כל זמן שלא בטלה איסורא דרבנן איכא שבשעה שעבודת כוכבים נראית תחתיה נראה כאילו נטועה מתחילה לכך:

    גדעו ופסלו אין לא גדעו ופסלו לאתימה הא דלא משני גדעו ופסלו אע"פ שלא השתחוה השתחוה אע"פ שלא גדעו כדמשני לעיל (עבודה זרה דף מז:) גבי בית ואין לפרש משום דשמואל לית ליה הך שנוייא משום דקא פליג עליה דרב ואמר דבית הוי כמחובר ולעיל נמי ליכא למימר לשמואל בנה אע"פ שלא השתחוה כו' דבפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) מסיק לשמואל הכא במאי עסקינן בקבר בנין וחשיב ליה תלוש והתם מדמי קבר לעבודת כוכבים וי"ל היינו טעמא דלא משני ליה הכי דלעיל דודאי יש חילוק בין אילן לבית דאילן שהוא מושרש בקרקע בטלה תפיסתו כדפרישית לעיל הלכך גידוע ופיסול בלא השתחואה ודאי לא היה מועיל כלום אפילו למ"ד עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד היינו בדבר תלוש דכתיב פסילי אלהיהם כיון שפסלו נעשה לו אלוה אבל זה שהוא מחובר ואין דעתו שיהיה עבודת כוכבים רק מה שיחליף אין לאסרו בלא השתחואה והכי נמי מצינו דחשבינן ליה לתלוש גבי הא דאמר (חולין דף טז.) בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן ואילן דבר הנשרש בקרקע חשבינן למחובר דאי לא תימא הכי לא מצינו שום זרע בלא הכשר ונראה דלא דמי דהתם הפירות מיהא תלושין ואע"ג דהכותל מחובר מתכשרי אבל פירות שבאילן הכל מחובר וקל להבין והא דלא משני ליה גדעו ופסלו איצטריכא ליה כדמשני במסקנא דשינויא דחיקא הוא וניחא ליה לאוקמי מתניתין כרבנן ושמואל כר' יוסי בר יהודה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' שלש אשרות הןאילן שנטעו מתחלה לשום עבודת כוכבים הרי זו אסורה. גידעו ופיסלו כמין כיסוח וגידור לשום עבודת כוכבים והחליף אמירין ונצרים נוטל מה שהחליף האמירים והנצרים ושאר האילן מותר. העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה האילן מותר:

    אמרי דבי ר' ינאי ואפילו הבריך והרכיב בגופו של אילןכי נוטל מה שהחליף שפיר דמי ושאר האילן מותר:

    אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתו אסורהומקשינן עליה והאנן גידעו ופיסלו לא. ופריק שמואל מתני' רבנן היא ואנא דאמרי כר' יוסי בר' יהודה דאמר בכי האי גוונא אילן מותר וגידועו אסור. ומתקיף עליה רב יוסף ממאי דכי פליגי רבנן ורבי יוסי ב"ר יהודה בהאי פליגי דלמא בהאי פליגי בעיקר אילן דרבנן סברי עיקר אילן אסור דכתיב ואשריהן תשרפון באש. וכשהאש שורפת מכלה את הכל.

    ור' יוסי סבר עיקר אילן מותר דכתיב ואשריהם תגדעוןגידועו אסור אבל העיקר מותר. אבל התוספת דברי הכל אסור.

    וכי תימא הא לא אמרי הכי דהא לא אמרי רבנן ואשריהם תשרפון באש אלא באילן שנטעו מתחלה לכך אבל נטעו ולבסוף עבדו לא. אפיך דרבנן לר' יוסי בר' יהודה ודר' יוסי בר' יהודה לרבנן. ומקשינן אי הכי מתני' דקתני גידעו ופסלו מאן קתני ליה אי ר' יוסי בר' יהודה הא אמר עיקר אילן שרי הא תוספתו אסיר.

    אי רבנן למה לי גדעו ופיסלואפילו בלא גידוע ופיסול האילן עצמו אסור וכל שכן תוספתו אסירא. דהא אמרת בתוספתו כולי עלמא לא פליגי דאסירא.

    ופרקינן אי בעית תימא מתני' רבנן היאוכי אמרו עיקר אילן בסתמא אבל גידעו ופיסלו גלי דעתיה דבתוספת שיוסיף לההוא ניחא ליה לעובדו בשאר אילן לא ניחא ליה הלכך העיקר שרי ותוספת אסיר:

    איבעית תימא מתני' ר' יוסי בר' יהודה וגידעו ופסלו אצטריכא ליה מהו דתימא כיון דגדעו ופסלו כאילו מתחלה נטעו לכך ועיקרו נמי ליתסר. קמ"ל דאינו אסור אלא מה שהחליף:

    מתני' איזוהי אשרה כל שתחתיה עבודת כוכבים ר' שמעון אומר כל שעובדין אותה. מעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו כו'.

    ומקשינן והא שלש אשרות תנןופרקינן הכי קאמר שלש אשרות הן. שתים דברי הכל ואחת מחלוקת ר"ש ורבנן ואיזו היא מחלוקת ר"ש וחכמים כל שתחתיה עבודת כוכבים וכו' איזהו אשרה סתם.

    אמר רב כל שכומרין שומרין אותה ואין טועמין מפירותיה ושמואל אמר כגון דאמ' הני תמרי נהוויין לשיכרא דבי ניצרפי ושתי ליה ביום אידם. אמר אמימר אמרו לי סבי דפומבדיתא הלכתא כשמואל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 48a

    Avodah Zarah 48a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 407 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' הרי זו אסורה עד שיבטלנה העובד כוכבים:

    גידעו עובד כוכבים או ישראל לעבודת כוכבים לצורך עבודת כוכבים לעבוד הגידולין שיגדלו בו מעתה והוא כבר היה נטוע כשבא ישראל ליהנות ממנו:

    נוטל מה שהחליף ושורפו כדין אשרה ועיקרו מותר בהנאה:

    גמ' והוא שהבריך בגופו מאותה הברכה והרכבה היו חליפותיו דה"ל הנך גידולין הנטועין מתחלה לכך דאי לאו הכי אפילו חידוש לא מיתסר:

    גידעו תנן משום מעשה פורתא שינוי בעלמא להיכירא מיתסר:

    לענין ביטולא איתמר ולא לענין תחלת איסור לומר שאם לא הבריך בגופו לא יהא צריך ביטול אלא אביטול קאי דכי מבטל ליה ישראל סגי בהכי אע"ג דנעשה מעשה בגופו של אילן:

    אמר לך שמואל תלמודא מהדר הכי מצי שמואל לתרוצי:

    הא מני רבנן היא דפליגי עליה דרבי יוסי בר יהודה ואמרי אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר הלכך גידעו ופיסלו הויא כנטוע מתחלה לכך דמשום גידוע מחליף טפי ומיתסרא אבל לא גידעו לא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    Tosafot

    גדעו ופסלו לעבודת כוכבים פ"ה לעבוד בגידולין שיגדלו מעתה ושאינו עושה עבודת כוכבים רק החידוש ויפה כוון שאם נתכוין העובד כוכבים לעקרו לעשותו לעבודת כוכבים ודאי הכל אסור אע"פ שאילן מחובר כיון שעשה מעשה בגוף האילן דומיא דעפר דחפר בה בורות שיחין ומערות שנאסר גם שאר הקרקע לפי שעשה בה מעשה:

    ה"ג העמיד תחתיו עבודת כוכבים ובטלה הרי זו מותרת ואע"ג דכי לא בטלה נמי לא הוי משמשין דהא אליבא דרבנן קא מוקמינא לה בגמ' דאמרינן אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר והכא מסתמא לא נטע מתחלה לכך מדלא מפרש עלה שנטעו מתחלה לכך מ"מ כל זמן שלא בטלה איסורא דרבנן איכא שבשעה שעבודת כוכבים נראית תחתיה נראה כאילו נטועה מתחילה לכך:

    גדעו ופסלו אין לא גדעו ופסלו לא תימה הא דלא משני גדעו ופסלו אע"פ שלא השתחוה השתחוה אע"פ שלא גדעו כדמשני לעיל (עבודה זרה דף מז:) גבי בית ואין לפרש משום דשמואל לית ליה הך שנוייא משום דקא פליג עליה דרב ואמר דבית הוי כמחובר ולעיל נמי ליכא למימר לשמואל בנה אע"פ שלא השתחוה כו' דבפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מז:) מסיק לשמואל הכא במאי עסקינן בקבר בנין וחשיב ליה תלוש והתם מדמי קבר לעבודת כוכבים וי"ל היינו טעמא דלא משני ליה הכי דלעיל דודאי יש חילוק בין אילן לבית דאילן שהוא מושרש בקרקע בטלה תפיסתו כדפרישית לעיל הלכך גידוע ופיסול בלא השתחואה ודאי לא היה מועיל כלום אפילו למ"ד עבודת כוכבים של עובד כוכבים אסורה מיד היינו בדבר תלוש דכתיב פסילי אלהיהם כיון שפסלו נעשה לו אלוה אבל זה שהוא מחובר ואין דעתו שיהיה עבודת כוכבים רק מה שיחליף אין לאסרו בלא השתחואה והכי נמי מצינו דחשבינן ליה לתלוש גבי הא דאמר (חולין דף טז.) בשביל שיודח הכותל הרי זה בכי יותן ואילן דבר הנשרש בקרקע חשבינן למחובר דאי לא תימא הכי לא מצינו שום זרע בלא הכשר ונראה דלא דמי דהתם הפירות מיהא תלושין ואע"ג דהכותל מחובר מתכשרי אבל פירות שבאילן הכל מחובר וקל להבין והא דלא משני ליה גדעו ופסלו איצטריכא ליה כדמשני במסקנא דשינויא דחיקא הוא וניחא ליה לאוקמי מתניתין כרבנן ושמואל כר' יוסי בר יהודה:

    Tosafot on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה לשום עבודת כוכבים הרי זו אסורה. גידעו ופיסלו כמין כיסוח וגידור לשום עבודת כוכבים והחליף אמירין ונצרים נוטל מה שהחליף האמירים והנצרים ושאר האילן מותר. העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה האילן מותר:

    אמרי דבי ר' ינאי ואפילו הבריך והרכיב בגופו של אילן כי נוטל מה שהחליף שפיר דמי ושאר האילן מותר:

    אמר שמואל המשתחוה לאילן תוספתו אסורה ומקשינן עליה והאנן גידעו ופיסלו לא. ופריק שמואל מתני' רבנן היא ואנא דאמרי כר' יוסי בר' יהודה דאמר בכי האי גוונא אילן מותר וגידועו אסור. ומתקיף עליה רב יוסף ממאי דכי פליגי רבנן ורבי יוסי ב"ר יהודה בהאי פליגי דלמא בהאי פליגי בעיקר אילן דרבנן סברי עיקר אילן אסור דכתיב ואשריהן תשרפון באש. וכשהאש שורפת מכלה את הכל.

    ור' יוסי סבר עיקר אילן מותר דכתיב ואשריהם תגדעון גידועו אסור אבל העיקר מותר. אבל התוספת דברי הכל אסור.

    וכי תימא הא לא אמרי הכי דהא לא אמרי רבנן ואשריהם תשרפון באש אלא באילן שנטעו מתחלה לכך אבל נטעו ולבסוף עבדו לא. אפיך דרבנן לר' יוסי בר' יהודה ודר' יוסי בר' יהודה לרבנן. ומקשינן אי הכי מתני' דקתני גידעו ופסלו מאן קתני ליה אי ר' יוסי בר' יהודה הא אמר עיקר אילן שרי הא תוספתו אסיר.

    אי רבנן למה לי גדעו ופיסלו אפילו בלא גידוע ופיסול האילן עצמו אסור וכל שכן תוספתו אסירא. דהא אמרת בתוספתו כולי עלמא לא פליגי דאסירא.

    ופרקינן אי בעית תימא מתני' רבנן היא וכי אמרו עיקר אילן בסתמא אבל גידעו ופיסלו גלי דעתיה דבתוספת שיוסיף לההוא ניחא ליה לעובדו בשאר אילן לא ניחא ליה הלכך העיקר שרי ותוספת אסיר:

    איבעית תימא מתני' ר' יוסי בר' יהודה וגידעו ופסלו אצטריכא ליה מהו דתימא כיון דגדעו ופסלו כאילו מתחלה נטעו לכך ועיקרו נמי ליתסר. קמ"ל דאינו אסור אלא מה שהחליף:

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    Ritva

    גדעו ופסלו אין כו׳ ואם תאמר לישני ליה כדמשנינן לעיל בדרב גדעו ופסלו אף על פי שלא השתחו׳ השתחוה אעפ״י שלא גדעו ופסלו אי נמי נימא גדעו ופסלו אצטריכה ליה מהו דתימא עקר נמי לתסר ויש לומ׳ דאין הכי נמי אלא דניחא לאוקומ׳ לסתם מתני׳ כרבנן ולאוקמ׳ מימרא דשמואל כרבי יוסי בר יאודה וכן תירצו בתוס׳ בשם ר״שבם ז״ל.

    וגירסת ר״שי ז״ל וכן עיקר והכא בעיקר אילן פליגי דרבי יוסי סבר עיקר אילן אסור ורבנן סברי עיקר אילן מותר ולהאי גירסא אתי שפיר מאי דאמרינן איפוך תרצתא דרבי יוסי בר יאודה לרבנן ודרבנן לדרבי יוסי ובר יאודה פי׳ דלרבנן אשריהם תשרפון לנטעו מתחילה לכך ותגדעון לנטעו ולבסוף עבדו וכדהוה אמרי׳ בסוגיא ודלעיל לרבי יוסי בר יאודה ותרצתא דרבנן לרבי יוסי בר יאודה דאיהו מוקים קרא דאשריהם תשרפון דתרתי משמע חד לנטוע לכך וחד לנטעו ולבסוף עבדו וקרא דתגדעון לגדועי עבודה זרה קודמין לכבוש ארץ ישראל וכד הוינן מוקמינן ליה בסוגיא דלעיל אליבא דרבנן והר״אבד ז״ל גורס כאן בהפך רבי יוסי סבר עיקר אילן מותר ורבנן סברי עיקר אילן אסור.

    Ritva on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    Meiri

    וכן גדעו ופסלו לכך האמור באילן אפילו הבריך או הרכיב בגופו של אילן לעבוד חליפיו והחליף אין אומרין נעשה כמי שנטעו מתחלה בכך אלא אף בזו נוטל מה שהחליף והשאר מותר:

    אילן הנטוע לפירות והשתחוה לו כבר ביארנו שלא נאסר ומ"מ פי' קצת רבנים דוקא בשנטעו גרעין שאם נטעו אילן הרי הוא בעצמו היה תלוש וכבר בארנו בענין ע"ז שתלוש ולבסוף חברו כתלוש הוא ומ"מ יש חולקין לומר שלא נאמר כן אלא בבית שהם דוממיים ובאבן המונח על גבי קרקע אבל אילן הואיל ומשתרש הרי הוא כמקבל צורה אחרת ואין זה אותו שכבר היה תלוש וכן עיקר כמו שביארנו למעלה ומ"מ אילן הנטוע לפירות והשתחוה לו גדוליו וחליפיו הבאים לאחר מיכן אסורין ואם נטלן הותר השאר ויש חולקים שלא לאסור גדוליו אא"כ בגדעו ופסלו ואין נראה כן שגדעו ופסלו אף בלא השתחואה גדוליו אסורין וגדעו ופסלו אע"פ שלא השתחוה וכן השתחואה אע"פ שלא גדע ולא פסל ולענין ביאור אף הוא היה יכול לתרץ כן בסוגיא אלא שהיה נוח לו להעמיד משנתנו כרבנן ולענין פסק מיהא כל שנטע ולבסוף נעבד גדוליו אסורין כגדע ופסל לשם עבודה אע"פ שלא השתחוה ובהשתחוה אע"פ שלא גדע ופסל ואם גדעו ופסלו על דעת לעבוד כל האילן אף עיקר האילן אסור הואיל ועשה בו מעשה כעין מה שאמרו בקרקע שאם חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה וזה עיקר הדברים:

    המשנה התשיעית והכונה לבאר בה ענין האשרה ומה שצריך להזהר בהנאתה [והוא שאמר] אי זו היא אשירה כל שיש תחתיה ע"ז ר' שמעון אומר כל שעובדים אותה ומעשה בצידן באילן שהיו עובדין אותו והיה תחתיו גל אבנים אמ' להם ר' שמעון בדקו את הגל ובדקוהו ומצאו בו צורה אמ' להם הואיל ולצורה הן עובדין האילן מותר והתיר להם את האילן לא ישב בצלה ואם ישב טהור לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור אמר הר"ם אמר אי זו היא אשרה ר"ל אי זו היא אשרה שנחלקו בה חכמים ור' שמעון לפי שאמר מהאשרות שלשה מינין שתים מינין אין בדינן מחלוקת והשלישית והיא אותה שתחתיה ע"ז אומרים חכמים שהיא אסורה בהנאה כל זמן שע"ז תחתיה וכשמסירין אותה מתחתיה היא מותרת כמו שקדם מדבריהם העמיד תחתיו ע"ז ובטלה הרי זו מותר ור' שמעון אומר אפי' לא בטלה ואע"פ שהיא תחתיו הואיל ולצורה עובדין מותר ואין הלכה כר' שמעון לא ישב בצלה בצל גוף האילן אבל צל ענפיה ועליה מותר לו לשבת שם וזהו שאמרנו אם עבר טמא לפי שיש לומר אי אפשר שאין שם מתקרובת ע"ז וזהו דעת ר' יהודה בן בתירא שאומר מנין לתקרובת ע"ז שהיא מטמאה באהל שנא' ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת ע"ז מטמאה באהל ואין הלכה כר' יהודה בן בתירא לפי שלא נמשלה ע"ז למת אלא לפי שאינה מטמאה בפחות מכזית כמת כמו שבארנו אבל מטמא תקרובת ע"ז במגע ובמשא כנבלה וגוזלת את הרבים שיהיו ענפיה נמשכים על אויר רשות הרבים:

    אמר המאירי איזו היא אשרה וכו' שאלו בגמרא והא שלש אשרות תנן כלומר וכל אחת מהן אשרה היא לענין מה שנאמר בה והיאך הוא שואל איזו היא אשרה ומפרש דמשנתנו שלש אשרות הן שתים לדברי הכל והם נטעו מתחלה לכך וגדעו ופסלו שהן גופן נעבדין לפירוש ראשון והשלישית מחלקת ר' שמעון ורבנן והוא שהעמיד בה ע"ז דלרבנן הויא לה נמי אשרה וצריכה בטול ואין נטילתה מועלת אלא שצריכה בטול גמור ולר' שמעון כל שעובדין אותה ר"ל שעובדין האילן עצמו אבל בהעמדת תחתיה אינה אסורה אף בעודה תחתיו ואין הלכה כאחד מהם אלא כל שהיא תחתיו ודאי אסורה ומ"מ לא איסור גמור שיצטרך לבטול אלא דיו בהוצאה ויש מקום עיון ר' שמעון מאי שנא דבאשרה לא מצריך נטילה ובבית מצריך הוצאה וכן באבן מצריך לסלוק אלא שטעם הדבר מפני שבית ואבן תלושים שאע"פ שהבית מחובר תלוש ולבסוף חברו לענין זה כתלוש הוא וכל שלא הוציאה מן הבית או שלא סלקה מן האבן נאסר מדרבנן בעוד שהיא לשם גזרה אטו נתנה שם לשהות אבל אילן אחר שהושרש מחובר הוא שאע"פ שהיה בו תפיסת ידי אדם השרשתו מוציאתו מידי תלוש ולבסוף חברו שהרי מאליה היא באה ומשום משמשין לא מיתסר אפילו נטעו מתחלה לכך שהרי אין משמשין אסורין עד שיעבדו ר"ל עד שישמשו ואין לגזור אטו העמדה תחתיו קודם שהשריש דהוה ליה כדין תלוש וחברו שזה אינו מצוי ולרבנן כל שהע"ז תחתיו מן הסתם אף לאילן הם עובדין וגוזרין בו משום נטוע מתחלה לכך ובתלמוד המערב שנינו מה נן קיימין אי בריא שעובדים לצורה ולאילן הכל אסור אי בריא שעובדין לצורה ולא לאילן ודאי האילן מותר כינן קיימין בסתם ר' שמעון סתמן לצורה הם עובדין ולא לאילן ורבנין אף לאילן כלומר וכל שישנה לע"ז תחתיה הכל אסור וזהו שהביאו אח"כ מעשה שעשה ר' שמעון כדברי עצמו בצידן באילן שהיו עובדין אותו והיה תחתיו גל וצוה להם לבדקו ומצאו צורה תחתיו והתיר להם את האילן ואע"פ שאמר והיו עובדים אותו פירושו שהיה נראה כעובדין אותו אחר שלא היתה הצורה נגלית ואחר שנמצאת התיר האילן שלא היו עובדין אלא הצורה ומשום נוי לא מיתסר שאין נוי אלא בנטוע מתחלה לכך או שמא אין נוי אלא בבית שעמדה שם בכסוי ובצנעה ומ"מ אין הלכה כאחד מהם כמו שבארנו ובגמרא שאלו עוד איזו היא אשרה סתם ושאלה זו לא באה על משנתנו שהרי משנתנו כבר התבאר בה דין האשרות כלם אלא שמשנתנו באשרה ודאית ולפרש את דיניהן אבל זו ששאלו בגמרא פירושו באילן שלא הוברר לנו אם הוא אשרה אם לאו אם יש שם שום סימן כדאי לאסרה אחר שאין אנו רואין שם שום ע"ז ופירש שכל שאנו רואין בה שהכומרים שומרים אותו ואין טועמין מפירותיו או שמצניעין אותם לעשות שכר לשתותו ביום איד הקבוע לאליל שהם עובדין לו הוא סימן לאשרה ואוסרין אותה מן הסתם בהנאה שזהו מעיקרי חוקים שבאשרה הקדומים:

    Meiri on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה גידעו ופסלו כו' והא דלא משני גדעו כו' דשנויא דחיקא הוא וניחא כו' עכ"ל פי' דהוי שנויא דחיקא ומתניתין ושמואל כר"י בר' יהודה מיהו רב אשי ניחא ליה לאוקמא בהך שנויא דחיקא ושמואל ככ"ע ומתני' כרבנן ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    Maharam

    מתני' ג' אשרות וכו' העמיד תחתיה עבודת כוכבים ונטלה וכו' כך היא הגירסא בספרים שלנו אבל בתוס' ובר"ן גורס וביטלה ור"ל כיון שביטל עבודת כוכבים גם משמשיה דהיינו האשרה בטלה:

    Maharam on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה גדעו וכו' ואין לפרש משום דשמואל לית ליה תמוה לי הא מ"מ מוכח לומר כן גבי אבן שחצבה דמיירי אע"פ שלא השתחוה דבהשתחוה למ"ל דחצבה מתחלה לבימוס הא בהשתחואה נאסר כיון דהוא תלוש וכמ"ש תוס' לעיל בשמעתין ד"ה והאנן וצ"ע:

    בא"ד וה"נ מצינו לא ידעתי למאי צריך לראיה זו הא חזינן להדיא בסוגיין דמשתחוה לבית אסרו דכתלוש דמי ובמשתחוה לאילן לא נאסר לרבנן וכן לריב"י לא נאסר העיקר. הרי דאילן הוי מחובר יותר מבית וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 48a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 48, Amud Aleph, about 407 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “מתני׳ שלש אשרות הן אילן שנטעו מתחלה…”

    2. Segment 211 words

      Opens “גמ׳ אמרי דבי ר' ינאי: והוא שהבריך…”

    3. Segment 34 words

      Opens “והאנן ״גידעו ופיסלו״ תנן!…”

    4. Segment 437 words

      Opens “אלא כי איתמר דרבי ינאי, לענין ביטול…”

      Named: רבי ינאי.

    5. Segment 524 words

      Opens “אמר שמואל: המשתחוה לאילן, תוספתיה אסורה. מתיב…”

      Named: רבי אלעזר, שמואל.

    6. Segment 619 words

      Opens “אמר לך שמואל: הא מני? רבנן היא,…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה, שמואל.

    7. Segment 719 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: ממאי דרבי יוסי…”

      Named: רב אשי, רבי יוסי בר יהודה.

    8. Segment 838 words

      Opens “דרבי יוסי בר יהודה סבר: עיקרו נמי…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה.

    9. Segment 917 words

      Opens “וכי תימא: הא דלא מתרצינן הכי איפוך…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה.

    10. Segment 1031 words

      Opens “אם כן, גידעו ופיסלו, מאן קתני לה?…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה.

    11. Segment 1144 words

      Opens “אי בעית אימא רבנן, ואי בעית אימא…”

      Named: רבי יוסי בר יהודה.

    12. Segment 1220 words

      Opens “איבעית אימא: רבנן, ״גידעו ופיסלו״ איצטריכא ליה.…”

    13. Segment 1343 words

      Opens “מתני׳ איזו אשרה? כל שיש תחתיה עבודת…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “גמ׳ איזהו אשרה? והא אנן ״שלש אשרות״…”

    15. Segment 1537 words

      Opens “איזו היא אשרה סתם? אמר רב: כל…”

      Named: שמואל.

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 48a · Segment 5 — “אמר שמואל: המשתחוה לאילן, תוספתיה אסורה. מתיב רבי אלעזר:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 48a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026