Talmud Builders

    Avodah Zarah 15b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 15b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rav Huna added: And from where do you say that in a case like this we say that the animal will be slaughtered, and one is not concerned about placing a stumbling block before the blind, despite the fact that the animal could be used to violate a prohibition? As we learned in a mishna ( Shevi’it 5:8) that Beit Shammai say: A person may not sell a cow that plows in the Sabbatical Year, as it is prohibited to plow during the Sabbatical Year and the buyer presumably wants it for this purpose. And Beit Hillel permit selling the cow, since the buyer can slaughter it rather than use it for plowing. This shows that according to Beit Hillel, whose opinion is accepted as halakha , one may assume that an animal will be used for a permitted purpose, rather than for a prohibited action.

    2Rabba said: Are these matters comparable? There, with regard to the Sabbatical Year, a person is not commanded to let his animal rest during the Sabbatical Year, as there is no prohibition against his animal performing labor. Therefore, there is no reason to decree that the sale is prohibited lest he lend, lease, or test the animal. As for the concern that he is misleading the buyer and encouraging him to sin, he may rely on the fact that the buyer probably intends to slaughter the animal. But here, with regard to selling an animal to a gentile, a person is commanded to let his animal rest on Shabbat, and therefore the Sages decreed the sale prohibited in case he comes to lend, lease, or test the animal.

    3Abaye said to Rabba: And does this mean that wherever a person is commanded to allow his possessions to rest it is prohibited to sell an item to one who might use it to perform labor, even if he might also use it for an innocent purpose? But there is the case of a field, as a person is commanded to let his field rest during the Sabbatical Year, and yet we learned in a baraita that Beit Shammai say: A person may not sell a plowed field during the Sabbatical Year, as it is presumed that the buyer will sow it, and Beit Hillel permit this sale, since the buyer can let it lie fallow during the Sabbatical Year. In this case, although one is commanded to let his field rest during the Sabbatical Year, he may still sell it under the assumption that the buyer will use the field in a permitted manner.

    4Rav Ashi also objects to Rabba’s statement: And conversely, is it true that wherever a person is not commanded to allow his possessions to rest it is permitted to sell the item? But there is the case of vessels, as a person is not commanded to let his vessels rest during the Sabbatical Year, and yet we learned in a mishna ( Shevi’it 5:6): These are the implements that a person is not allowed to sell during the Sabbatical Year: The plow and all of its appurtenances, the yoke that is used to hitch the cow to the plow, and the winnowing fork, and the stake.

    5Rather, Rav Ashi said: Anywhere that it is possible to assign an innocent motive, one assigns such a motive, and this applies even though one is commanded to allow the item to rest. And anywhere that it is not possible to assign an innocent motive, one does not assign an innocent motive, even though one is not commanded to allow the item to rest.

    6§ The Gemara relates: Rabba sold a certain donkey to a Jew who was suspected of selling large livestock to a gentile. Abaye said to Rabba: What is the reason that the Master acted in this manner? Rabba said to him: I sold the donkey to a Jew. Abaye said to him: But he will go and sell it to a gentile. Rabba responded: Is the only possibility that he will sell to a gentile, and he will not sell it to a Jew? Since there is no reason to assume that he will sell specifically to a gentile rather than to a Jew, there is no problem in selling to him.

    7Abaye raised an objection to Rabba’s opinion from a baraita : In a place where the people were accustomed to sell small livestock to Samaritans, one may sell the animals to them; in a place where the people were not accustomed to sell them one may not sell the animals to them. What is the reason that the sale of small livestock to Samaritans is prohibited? If we say that it is because Samaritans are suspected of engaging in bestiality, are they suspected of this practice? But isn’t it taught in a baraita : One may not keep an animal in the inns of gentiles. Male animals may not be placed with men, as they are suspected of engaging in bestiality, and female animals may not be left with women, despite the fact that there is no concern that they may engage in bestiality. And needless to say, it is prohibited to leave female animals with men, and male animals with women.

    8The baraita continues: And one may not entrust an animal to a gentile shepherd, and one may not seclude oneself with gentiles, due to the danger that this entails. And one may not entrust a child to them to teach him how to read books or to teach him a craft. But one may keep an animal in the inns of Samaritans, as they are not suspected of violating a Torah prohibition and engaging in bestiality. Male animals may be placed with women and female animals may be left with men, and needless to say, it is permitted to leave male animals with men and female animals with women.

    9The baraita concludes: And one may entrust an animal to a Samaritan shepherd, and one may seclude oneself with Samaritans, and one may entrust a child to them to teach him how to read books and to teach him a craft. The Gemara infers from the baraita : Evidently, Samaritans are not suspected of engaging in bestiality, yet livestock may not be sold to them, as they are suspected of selling it to gentiles.

    10And furthermore, it is taught in a baraita : One may not sell weapons to gentiles or the auxiliary equipment of weapons, and one may not sharpen weapons for them. And one may not sell them stocks used for fastening the feet of prisoners, or iron neck chains [ kolarin ], or foot chains, or iron chains. This prohibition applies equally to both a gentile and a Samaritan.

    11Abaye analyzes this baraita : What is the reason for the prohibition against selling these items to Samaritans? If we say that they are suspected of bloodshed, that is difficult: But are they suspected of this? Didn’t you say that one may seclude oneself with them, which indicates that they are not suspected of bloodshed? Rather, it is prohibited to sell these items to Samaritans because they will come to sell them to a gentile. According to this reasoning, it should likewise be prohibited to sell a donkey to a Jew who is suspected of selling animals to gentiles.

    12And if you would say that there is a difference between a Jew and a Samaritan, as a Samaritan will likely not repent and will sell to a gentile, whereas a Jew will likely repent and not sell these items, this reasoning is incorrect. But doesn’t Rav Naḥman say explicitly that Rabba bar Avuh says: Just as the Sages said that it is prohibited to sell to a gentile, so too it is prohibited to sell to a Jew who is suspected of selling to a gentile? When Rabba heard this and realized that Abaye was correct, he ran three parasangs after the buyer who purchased his donkey to revoke the sale, as the Jew was suspected of selling to gentiles; and some say that he ran one parasang through sand. But he did not succeed in overtaking him.

    13Apropos the baraita that discusses the prohibition against selling weapons, the Gemara relates that Rav Dimi bar Abba says: Just as it is prohibited to sell to a gentile, it is prohibited to sell to an armed bandit who is a Jew. The Gemara clarifies: What are the circumstances of this prohibition? If the thief is suspected of killing, isn’t it obvious that it is prohibited? After all, he is the same as a gentile. Providing a Jew who might kill with weapons is no different from giving a weapon to a gentile, as in both cases one violates the prohibition: Do not place a stumbling block before the blind.

    14And if he is a bandit who does not kill, why not sell to him? The Gemara answers: Actually, Rav Dimi bar Abba is referring to a bandit who does not kill, and here we are dealing with a bandit who steals, as sometimes he makes use of his weapon to save himself when he is caught. Consequently, it is prohibited to sell him weapons in case he kills with them in self-defense.

    15§ The Sages taught: One may not sell shields [ terisin ] to gentiles, despite the fact that they are used for protection, not to attack others. And some say: One may sell shields to them. The Gemara asks: What is the reason behind the opinion that prohibits selling shields to gentiles? If we say it is because they protect them in wartime, if so, then even wheat and barley should not be sold to them. Rav said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומנא תימראדהיכא דאיכא למיתלי במכירה דלפני עור תלינן לקולא דתנן כו':

    לא ימכור לו פרה החורשת בשביעיתישראל החשוד על השביעית לא ימכור לו חבירו פרה המלומדת לחרוש משום לפני עור וגו':

    אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעיתהלכך ליכא למיגזר משום שאלה ושכירות ונסיוני ואי משום לפני עור לא תתן מכשול תלינן בשחיטה אבל גבי עובד כוכבים לענין שבת אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ואיכא למיגזר משום כל הני:

    אדם מצווה על שביתת שדהושנת שבתון יהיה לארץ:

    לא ימכורלו לישראל החשוד על השביעית:

    שדה נירחרושה דסתמא לזריעה קיימא ועבר אלפני עור:

    להובירהלעשותה שדה בור שלא יזרענה:

    המחרישה וכל כליהדסתמייהו לעבודת קרקע והשתא לאו משום שתא דלקמיה הכא קא זבין להו שהרי כל שעה הן מצויין:

    המזרהפל"א שבו זורה את הגורן לרוח להעביר הקש וכשאין גורן עודר בה את הקרקע:

    והדקרמרא פישור"א:

    דאיכא למיתליכגון בהמה ושדה ניר דשדה אדם קופץ לקנותו משום דאינו מצוי לו כל שעה לקנות ומשום שתא דלקמן קא זבין ליה:

    דליכא למיתליכגון כלים הללו:

    חמראליכא למיתלי בשחיטה:

    לישראל לא מזבן ליהבתמיה. הלכך תלינן בישראל:

    בהמות זכרים אצלעובדי כוכבים זכרים דרבעי להו:

    נקבות אצלעובדות כוכבים נקבות כדמפרש בפ' שני (לקמן עבודה זרה דף כב:) דעובדי כוכבים מצוין אצל נשי חבריהן וזימנין דלא משכח לה ורבע לבהמה דישראל:

    ואצ"ל זכרים אצל נקבותלפי שעובדת כוכבים נרבעת לזכר:

    ואין מוסרין בהמה לרועה עובד כוכביםמשום רביעה:

    ואין מתייחדין עמהםשחשוד על שפיכות דמים:

    ואין מוסרין להם תינוקדמשכי ליה למינות ועוד משום משכב זכור והן מוזהרין עליו דכתיב (בראשית ב׳:כ״ד) ודבק באשתו ולא בזכור:

    אלמא לא חשידיכותים ארביעה ואפי' הכי קתני בברייתא קמייתא דבהמה דקה תליא במנהגא הא בהמה גסה אסור לזבוני להו אלמא משום דהדר מזבין ליה לעובד כוכבים חיישינן:

    אין מוכרין להןלעובדי כוכבים:

    לא זייןסייף ורומח:

    כלי זייןבית יד לרומח ונדן לסייף:

    סדןלשום בו רגלי איש ובלשון אשכנז שטו"ק בלע"ז ציפ"י:

    כבליםבוי"ש בלע"ז:

    שלשלאותפרוי"ש וכל הנך משום דלא ליזקו בהו ישראל:

    מ"טאכותי קאי:

    אי נימאמשום דכותים אשפיכות דמים חשידי:

    והא אמרתלעיל מתייחדין עמהם אלמא לא חשידי:

    לא עביד תשובהלחזור בו ולחוש לדברי חכמים שאסרוהו למכור לעובד כוכבים:

    עביד תשובהוציית ולא מזבין ליה לעובד כוכבים:

    רהטרבה:

    בתריהדההוא ישראל למיהדר ולמיזבן חמרא מיניה:

    בחלאבין החולות מקום קשה להילוך:

    ולא אדרכיהלא השיגו. ודומה לו בפלגש בגבעה (שופטים כ׳:מ״ג) כתרו את בנימין הרדיפוהו מנוחה הדריכוהו בעריהם מקום מנוחתם השיגום השבטים לבני בנימין:

    ה"ג לעולם דלא קטיל ובמשמוטא דעביד לאצולי נפשיהלסטים השומט ממון מיד בעליו ונמלט והולך וכשרודפין אחריו נלחם ומציל עצמו ומאבד זה את ממונו:

    עבודה זרה 15 עמוד ב

    1ומנא תימרא דאמרינן כי האי גוונא? דתנן: בש"א לא ימכור אדם פרה החורשת בשביעית, וב"ה מתירין, מפני שיכול לשוחטה.

    2אמר רבה: מי דמי? התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית, הכא אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת.

    3א"ל אביי: וכל היכא דאדם מצווה אסור? והרי שדה, דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית, ותנן: בש"א לא ימכור אדם שדה ניר בשביעית, וב"ה מתירין, מפני שיכול להובירה!

    4מתקיף לה רב אשי: וכל היכא דאין אדם מצווה שרי? והרי כלים, דאין אדם מצווה על שביתת כלים בשביעית, ותנן: אלו הן כלים שאין אדם רשאי למוכרן בשביעית: המחרישה וכל כליה, העול, והמזרה, והדקר!

    5אלא אמר רב אשי: כל היכא דאיכא למיתלא תלינן, ואע"ג דמצווה, וכל היכא דליכא למיתלי לא תלינן, אע"ג דאינו מצווה.

    6רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשיד למכור לעובד כוכבים א"ל אביי: מ"ט עבד מר הכי? א"ל אנא לישראל זביני. א"ל והא אזיל ומזבין ליה לעובד כוכבים לעובד כוכבים קא מזבין, לישראל לא קא מזבין?

    7איתיביה: מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין, שלא למכור אין מוכרין. מ"ט אילימא משום דחשידי ארביעה, ומי חשידי? והתניא: אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים זכרים אצל זכרים, ונקבות אצל נקבות, ואין צ"ל נקבות אצל זכרים וזכרים אצל נקבות.

    8ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן, ואין מייחדין עמהם, ואין מוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות, אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים, זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים, ואין צ"ל זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות.

    9ומוסרין בהמה לרועה שלהן, ומייחדין עמהם, ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות; אלמא לא חשידי.

    10ועוד תניא: אין מוכרין להם לא זיין ולא כלי זיין, ואין משחיזין להן את הזיין, ואין מוכרין להן לא סדן ולא קולרין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל, אחד עובד כוכבים ואחד כותי.

    11מ"ט אי נימא דחשידי אשפיכות דמים, ומי חשידי? האמרת: ומייחדין עמהן! אלא משום דאתי לזבונה לעובד כוכבים׃

    12וכי תימא: כותי לא עביד תשובה, ישראל עביד תשובה, והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כדרך שאמרו אסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים רהיט בתריה תלתא פרסי, וא"ד פרסא בחלא, ולא אדרכיה.

    13א"ר דימי בר אבא: כדרך שאסור למכור לעובד כוכבים אסור למכור ללסטים ישראל. ה"ד אי דחשיד דקטיל פשיטא, היינו עובד כוכבים׃

    14ואי דלא קטיל, אמאי לא? לעולם דלא קטיל, והב"ע במשמוטא, דזימנין דעביד לאצולי נפשיה.

    Baraita

    15תנו רבנן: אין מוכרין להן תריסין, וי"א מוכרין להן תריסין. מ"ט אילימא משום דמגנו עלייהו, אי הכי, אפילו חיטי ושערי נמי לא! אמר רב:

    Tosafot

    מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעיתפירש הקונט' הלכך ליכא למיגזר משום שכירות ושאלה ונסיוני ואי משום לפני עור לא תתן מכשול תלינן בשחיטה אבל גבי עובד כוכבים לענין שבת אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ואיכא למיגזר משום הני עד כאן לשון הקונטרס וקשיא דא"כ מאי קפריך והרי שדה והא לא שייך בה שאלה ונסיוני תדע דהא לא אסרינן מכירת שדה לעובד כוכבים מהאי טעמא כי היכא דאסרי' בהמה גסה לכך נראה לפרש התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית פירוש לפי שאין האיסור תלוי בגוף הבהמה אלא בגוף הקרקע ואפילו השאיל פרתו לעובד כוכבים לחרוש בה בשביעית אין שום איסור שביעית על הבהמה דאין כאן גנאי ויש להתיר למכור לישראל חשוד מטעם תלייה דאימר לשחיטה זבנה אבל גבי שבת שהאיסור תלוי בגוף הבהמה ואיכא איסור לבעלים אם יחרוש בו העובד כוכבים לפיכך אין להתיר למכרה מטעם תלייה דשחיטה ופריך והרי שדה דאדם מצווה על שביתת שדהו וכשהוא ביד ישראל אחר יש בו איסור דאורייתא אם זרע בו הישראל ותלינן להיתרא:

    והרי כלים כו'תימה ודקארי לה מאי קארי לה וכי לא היה יודע דשאני כלים משום שלא היה במה לתלות וכל מה שהתרנו אינו אלא מטעם תליית שחיטה והובירה ושמא י"ל דהוה ס"ד דמקשה דהכא נמי יש צד לתלות שלצורך שנה אחרת הוא קונה ואפי' הכי אסור:

    והמזרהפ"ה שהוא רחת שהופכין בה התבואה וקורין אותה פל"א וקשיא דהא כתיב (ישעיהו ל׳:כ״ד) ברחת ובמזרה אלמא תרי מילי נינהו לכך פר"י דהוא כלי א' של מחרישה:

    והדקרפ"ה הוא מרא שקורין פשויו"ר וקשיא לר"י דהא אמרינן (ביצה דף ז:) והוא שיש לו דקר נעוץ ואין דרך [מרא] להניחו נעוץ בקרקע לכך נראה לו שהוא כלי המחרישה שקורין קולטר"א ודרכו להיות נעוץ בקרקע:

    רבה זבין חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכביםומפרש טעמיה דאיכא למיתלי דלישראל מזבין ליה וקשיא דהא רבה גופיה דחי לעיל טעמא דרב הונא דתליית שחיטה דפריך מי דמי וי"ל דלבתר דשמע מיניה קבלה איהו עוד י"ל דלא דמי דלעיל ליכא למיתלי כל כך בשחיטה דרובא לרדיא זבני ולספרים דגרסי לעיל רבא והכא רבה ניחא:

    לעובד כוכבים מזבין ליה לישראל לא מזבין כו'ובמסקנא מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד וא"ת מאי שנא מלפני דלפני דלעיל (עבודה זרה דף יד.) וי"ל דהתם מיירי בעובד כוכבים שאינו מוזהר על לפני עור לפיכך אין אנו חוששין אם העובד כוכבים ימכור לחבירו אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו הר"ר אלחנן ועוד דחד לפני הוא שלא יחטא ישראל בשאלה ושכירות ונסיוני:

    רהיט בתריהאע"ג דלעיל תלינן אימור דלשחיטה זבנה הכא לא תלינן דלישראל מזבן לה שכך ימכור לזה כמו לזה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רב הונא זבן פרה לעובד כוכבים א"ל רב חסדא מאי [טעמא] עבד מר הכי אמר ליה אימור לשחיטה קנאה דתנן בית שמאי אומר' לא ימכור לו פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול לומר לשחיטה מכרתיה.

    אמר רבה מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשנה שביעית. הכא אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת.

    אמר ליה אביי וכל היכא דמצווה אסור והתנן בית שמאי אומר' לא ימכור אדם שדהו נירה בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול להובירה.

    מתקיף לה רב אשי וכל היכא דאין אדם מצווה שרי והרי כלים דאין אדם מצווה על שביתת כלים בשביעית ותנן אלו הן כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אלא אמר רב אשי כל היכא דאיכא למיתלא תלינן ואע"ג דמצווה היכא דליכא למיתלא לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה:

    רבא זבין חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים אמר ליה אביי מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה אנא לישראל זבני אמר ליה והא חשוד הוא ואזיל זבין לעובד כוכבים. אמר ליה וכי לעובד כוכבים מזבין לעולם ואינו מזבן לישראל.

    איתיביה אביי מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין מאי טעמא אין מוכרין לכותים לאו משום דחשידי למכור לעובד כוכבים וכי תימא משום דחשידי ארביעה והתניא אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וכו' אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים ואין צריך לומר זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות ומוסרין בהמה לרועה שלהן ומתייחדין עמהן ומתלוין עמהן ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות.

    אלמא כותים לא חשידי ארביעה אלא מאי טעמא מקום שנהגו שלא למכור לכותים בהמה דקה אין מוכרין להן דחיישינן דלמא מזבני אינהו לעובדי כוכבים.

    ועוד תניא אין מוכרין להם כלי זיין ואין משחיזין להן זיין ואין מוכרין להן סכין ולא קולרין ולא כבלין ולא שלשלאות של ברזל אחד עובד כוכבים ואחד כותי וכי תימא ישראל אפשר דעביד תשובה כותי לא עביד תשובה והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים רהט רבא בתריה דההוא ישראל החשוד תלתא פרסי בחלא כדי לאהדורי ההוא חמרא דזבין ליה ולא אדרכיה.

    וכן אסור למכור ללסטים ישראל זיין וכלי זיין ואע"ג דלא חשיד למיקטל אלא משמטא בעלמא דזימנין דעביד לאצולי נפשיה מקטלא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 15b

    Avodah Zarah 15b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 395 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומנא תימרא דהיכא דאיכא למיתלי במכירה דלפני עור תלינן לקולא דתנן כו':

    לא ימכור לו פרה החורשת בשביעית ישראל החשוד על השביעית לא ימכור לו חבירו פרה המלומדת לחרוש משום לפני עור וגו':

    אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית הלכך ליכא למיגזר משום שאלה ושכירות ונסיוני ואי משום לפני עור לא תתן מכשול תלינן בשחיטה אבל גבי עובד כוכבים לענין שבת אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ואיכא למיגזר משום כל הני:

    אדם מצווה על שביתת שדהו שנת שבתון יהיה לארץ:

    לא ימכור לו לישראל החשוד על השביעית:

    שדה ניר חרושה דסתמא לזריעה קיימא ועבר אלפני עור:

    להובירה לעשותה שדה בור שלא יזרענה:

    המחרישה וכל כליה דסתמייהו לעבודת קרקע והשתא לאו משום שתא דלקמיה הכא קא זבין להו שהרי כל שעה הן מצויין:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    Tosafot

    מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית פירש הקונט' הלכך ליכא למיגזר משום שכירות ושאלה ונסיוני ואי משום לפני עור לא תתן מכשול תלינן בשחיטה אבל גבי עובד כוכבים לענין שבת אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת ואיכא למיגזר משום הני עד כאן לשון הקונטרס וקשיא דא"כ מאי קפריך והרי שדה והא לא שייך בה שאלה ונסיוני תדע דהא לא אסרינן מכירת שדה לעובד כוכבים מהאי טעמא כי היכא דאסרי' בהמה גסה לכך נראה לפרש התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית פירוש לפי שאין האיסור תלוי בגוף הבהמה אלא בגוף הקרקע ואפילו השאיל פרתו לעובד כוכבים לחרוש בה בשביעית אין שום איסור שביעית על הבהמה דאין כאן גנאי ויש להתיר למכור לישראל חשוד מטעם תלייה דאימר לשחיטה זבנה אבל גבי שבת שהאיסור תלוי בגוף הבהמה ואיכא איסור לבעלים אם יחרוש בו העובד כוכבים לפיכך אין להתיר למכרה מטעם תלייה דשחיטה ופריך והרי שדה דאדם מצווה על שביתת שדהו וכשהוא ביד ישראל אחר יש בו איסור דאורייתא אם זרע בו הישראל ותלינן להיתרא:

    והרי כלים כו' תימה ודקארי לה מאי קארי לה וכי לא היה יודע דשאני כלים משום שלא היה במה לתלות וכל מה שהתרנו אינו אלא מטעם תליית שחיטה והובירה ושמא י"ל דהוה ס"ד דמקשה דהכא נמי יש צד לתלות שלצורך שנה אחרת הוא קונה ואפי' הכי אסור:

    והמזרה פ"ה שהוא רחת שהופכין בה התבואה וקורין אותה פל"א וקשיא דהא כתיב (ישעיהו ל׳:כ״ד) ברחת ובמזרה אלמא תרי מילי נינהו לכך פר"י דהוא כלי א' של מחרישה:

    והדקר פ"ה הוא מרא שקורין פשויו"ר וקשיא לר"י דהא אמרינן (ביצה דף ז:) והוא שיש לו דקר נעוץ ואין דרך [מרא] להניחו נעוץ בקרקע לכך נראה לו שהוא כלי המחרישה שקורין קולטר"א ודרכו להיות נעוץ בקרקע:

    רבה זבין חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים ומפרש טעמיה דאיכא למיתלי דלישראל מזבין ליה וקשיא דהא רבה גופיה דחי לעיל טעמא דרב הונא דתליית שחיטה דפריך מי דמי וי"ל דלבתר דשמע מיניה קבלה איהו עוד י"ל דלא דמי דלעיל ליכא למיתלי כל כך בשחיטה דרובא לרדיא זבני ולספרים דגרסי לעיל רבא והכא רבה ניחא:

    לעובד כוכבים מזבין ליה לישראל לא מזבין כו' ובמסקנא מסקינן דאסור למזבן לישראל חשוד וא"ת מאי שנא מלפני דלפני דלעיל (עבודה זרה דף יד.) וי"ל דהתם מיירי בעובד כוכבים שאינו מוזהר על לפני עור לפיכך אין אנו חוששין אם העובד כוכבים ימכור לחבירו אבל הכא דמיירי בישראל החשוד אנו מוזהרין שלא יבא שום ישראל לידי תקלה על ידינו הר"ר אלחנן ועוד דחד לפני הוא שלא יחטא ישראל בשאלה ושכירות ונסיוני:

    רהיט בתריה אע"ג דלעיל תלינן אימור דלשחיטה זבנה הכא לא תלינן דלישראל מזבן לה שכך ימכור לזה כמו לזה:

    Tosafot on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רב הונא זבן פרה לעובד כוכבים א"ל רב חסדא מאי [טעמא] עבד מר הכי אמר ליה אימור לשחיטה קנאה דתנן בית שמאי אומר' לא ימכור לו פרה החורשת בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול לומר לשחיטה מכרתיה.

    אמר רבה מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשנה שביעית. הכא אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת.

    אמר ליה אביי וכל היכא דמצווה אסור והתנן בית שמאי אומר' לא ימכור אדם שדהו נירה בשביעית ובית הלל מתירין מפני שיכול להובירה.

    מתקיף לה רב אשי וכל היכא דאין אדם מצווה שרי והרי כלים דאין אדם מצווה על שביתת כלים בשביעית ותנן אלו הן כלים שאין האומן רשאי למוכרם בשביעית המחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר אלא אמר רב אשי כל היכא דאיכא למיתלא תלינן ואע"ג דמצווה היכא דליכא למיתלא לא תלינן ואע"ג דאינו מצווה:

    רבא זבין חמרא לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים אמר ליה אביי מאי טעמא עבד מר הכי אמר ליה אנא לישראל זבני אמר ליה והא חשוד הוא ואזיל זבין לעובד כוכבים. אמר ליה וכי לעובד כוכבים מזבין לעולם ואינו מזבן לישראל.

    איתיביה אביי מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין מאי טעמא אין מוכרין לכותים לאו משום דחשידי למכור לעובד כוכבים וכי תימא משום דחשידי ארביעה והתניא אין מעמידין בהמה בפונדקאות של עובדי כוכבים וכו' אבל מעמידין בהמה בפונדקאות של כותים זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים ואין צריך לומר זכרים אצל זכרים ונקבות אצל נקבות ומוסרין בהמה לרועה שלהן ומתייחדין עמהן ומתלוין עמהן ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות.

    אלמא כותים לא חשידי ארביעה אלא מאי טעמא מקום שנהגו שלא למכור לכותים בהמה דקה אין מוכרין להן דחיישינן דלמא מזבני אינהו לעובדי כוכבים.

    ועוד תניא אין מוכרין להם כלי זיין ואין משחיזין להן זיין ואין מוכרין להן סכין ולא קולרין ולא כבלין ולא שלשלאות של ברזל אחד עובד כוכבים ואחד כותי וכי תימא ישראל אפשר דעביד תשובה כותי לא עביד תשובה והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כדרך שאסור למכור לעובד כוכבים כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לעובד כוכבים רהט רבא בתריה דההוא ישראל החשוד תלתא פרסי בחלא כדי לאהדורי ההוא חמרא דזבין ליה ולא אדרכיה.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    Rashba

    אלו הן כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית פירוש: לישראל החשוד על השביעית, והכי נמי מיפרשא ההוא דלעיל דפרה ושדה [ניר] בישראל חשוד. והקשה רבנו תם ז"ל (גיטין סא, א, תוד"ה משאלת) מההיא דתנן בשביעית (פ"ה מ"ט) וכן בפרק הניזקין (גיטין שם), משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית נפה וכברה ריחים ותנור, והוא מפרק לה דהתם משום איבה שרי לה ומשום דרכי שלום, אבל הכא גבי מכירה ליכא משום דרכי שלום, שאם אינו רוצה למכור כליו מי יכוף אותו בכך. וכתב הרמב"ן נ"ר דאין זה נכון, דאין לך איבה גדולה יותר מן האומן שדרכו למכור כליו, ולכולי עלמא מזבין ולהאי לא מזבין. ופירש הוא נ"ר דהתם איכא למיתלא ותלינן, וכך פירש בירושלמי פרק ה' דשביעית (ה"ד), ר' זעירא בעי קומי ר' מונא מתניתין בסתם אבל במפרש לא, אמר לו וסתמו לא כפירושו, אני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבור בה חול, ריחיים לטחון בה סמנים, תנור [לטמון] בה אונין של פשתין. ואם תאמר אם כן למה לי שאמר עליה (במתני' שביעית שם) מפני דרכי שלום, דהא בלאו הכי כל היכא דאיכא למתלי תלינן, יש לומר דשאלה כיון דלא מטא הנאה לידיה הוה אמינא לא נשאיל ולא ניקום בספק איסורא, אלא מפני דרכי שלום הוא דשרו רבנן.

    רבא זבין חמרא וכו' ומסקנא דאסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי. וכתב הראב"ד ז"ל ולאו לפני דלפני הוא אלא לפני עור ממש הוא, דהא ישראל מצווה על שביתת בהמתו בשבת, וגזירה משום נסיוני. ואי קשיא לך ליתלי נמי הכא שמא יחזיקנה לעצמו או ימכרנה לישראל, איכא למימר כיון דתגר הוא ליכא למימר יחזיקנה לעצמו, ואי אמרת שמא ימכרנה לישראל בכי האי גוונא לא תלינן, חדא, דכיון דישראל חשוד הוא למכור לגוי, לא שני ליה בין גוי לישראל כלל, מידי דהוה אמכירת בהמה לגוי דלא תלינן אלא בשחיטה, ולא אמרינן שמא לא יעשה בה מלאכת שבת, אלא אמרינן כיון דלא שני ליה לגוי בין חול לשבת לאו תליה היא והוא הדין פרה החורשת דלא תליא אלא בשחיטה, ולא אמרינן שמא לא יחרוש בה בשביעית, דכיון דחשוד הוא אי לחרישה זבנה לא שני ליה בין שביעית למוצאי שביעית, הכא נמי כיון דחשוד הוא למכור לגוי לא שני ליה בין גוי לישראל, ועוד דלא תלי אלא במידי דאית ליה הנאה בגויה כגון פרה לשחיטה כי שמא לבשר הוא צריך, וכגון שדה ניר, (שהמצייר) [שהמביר] שדהו הנאה יש לו, אבל הכא מאי הנאה אית ליה בין מכירת ישראל למכירת גוי, עד כאן.

    Rashba on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    Ritva

    מי דמי התם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשבת תמיה לי מילתא מאי קאמר אדרבא נהי דהתם אין אדם מצווה על שביתת בהמתו בשביעית איכא איסורא אחרינא והיינו איסורא דלפני עור והא חמיר שהוא איסור שבגופו טפי מאיסורא דהכא שאינו בגופו ומסתברא לי דה״ק דהתם כיון דליכא אלא לאו דלפני עור אין לאו דלפני עור אלא כשנותנו למי שיעשה בו עבירה ודאי ורבנן אסרו אפילו סתמו היכא שיש רגלים לדבר לחוש שיעבור בו זה עברה ועשו סתמו כפירושו וכל היכא דאיכא למיתלי לקולא דלאו לעברה בעי ליה אוקמוה רבנן הדינא והתירוהו אבל הכא שהוא מוזהרמן התור׳ על שביתת בהמתו כל היכא דאיכא חשש מלאכה חיישינן ואסרו רבנן ולא תלינן לקולא והיינו דאחמור ביה רבנן לאסור מכירה אתו שכירות שתחילת איסורו מן התורה בבהמתו אבל מן הספק הוא שיש לו ליזהר שמירה מעולה בבהמתו שלא לעשות מלאכה אפי׳ על ידי אחרים ואפילו בשנטלוה ממנו למידי דהיתרא כמו שהוא מוזהר על עצמו.

    אמר ליה אביי וכל היכא דאדם מצווה מי אסיר והרי שדה דאדם מצווה על שביתת שדהו בשביעית ותנן בית שמאי אומרים לא ימכור לו. כלומר לישראל חשוד שדה נירה בשביעית וב״ה מתירין מפני שיכול להובירה פי׳ והא הכא דאיתא תרתי איסורא דלפני עור ואיסורא דשדהו שהוא מצווה על שביתתה ואפילו הכי תלו ב״ה לקולא.

    מתקיף לה רב אשי פי׳ לאתקפתא דרבה דלעיל וכל היכא דאין אדם מצווה מי שרי כלומר וכי טעמא דשרו ב״ה בפרה משום דאין אדם מצווה וליכא אלא לאו דלפני עור הוא והרי כלים דאין אדם מצווה על שביתתם בשביעית ותנן אלו הן כלים שאין האומן רשאי למכרן בשביעית כלומר לישראל חשוד על השביעית המחרישה וכל כליה העגל והמזרק והדקר פי׳ ואף ע״ג דאיכא קצת למיתלי למימרא דלשתא אחריתי בעו להו לא סגי לן ותלינן לחומרא לומר דאלו לשתא אחריתי בעו להו למה ליה למזבנינהו מהשתא ולעיולי נפשיה בחשדא אלא ודאי לעולם כל היכא דאיכא למיתלי כלומר שקרוב לודאי לתלות לקולא תלינן ואפי׳ היכא דאדם מצווה וכל היכא דליכא למיתלי כלומר דליכא למיתלי בענין דליהוי ביה אומדנא דמוכח לקולא לא תלינן אע״ג דאינו מצווה שאין הדבר תלוי אלא בדאיכא למיתלי שפיר או ליכא למיתלי ומקשו רבנן ז״ל אהא דתנן אלו הן כלים שאין האומן רשאי למכרן מהא דתנן התם בשביעית ומייתינן לה בגטין משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה רחים ותנור וכי תימא דהתם משו׳ דרכי שלום הוא דשריא כדאיתא התם הכא נמי אין לך איבה גדולה יותר מן האומן שדרכו למכור כליו ומוכר לכל העול׳ ואינו מוכר לזה ונישרי נמי משום דרכי שלום הא כבר תרגמה בירושלמי פ״ה דשביעית וכלשון הזה אמרו שם ר׳ זעירא בעי קומי רבי מונא מתניתא בסתם אבל במפרש לא א״ל וסתמו לאו בפירושו אני אומר נפה למנות בה מעות כברה לכבור בה חול רחים לטחון בה סמנין תנור לטמון בו אונין של פשטין ע״כ.

    הרי שביררו בירושלמי זה דטעמא דשרינן התם משום דהנהו כלים אפשר למיתלי בהו דאע״ג דלמלאכה דהשתא בעי להו דעביד בהו מלאכה דהיתרא דהא הוי נמי למלאכה כהיתירה מיהו אצרכינן אכתי לטעמא דמפני דרכי שלום דכיון דשאלה הוא ולא מטיא ליה הנאה מיניה הוה אמינא דלא לישוי נפשיה בספק איסורא בכדי אי לאו טעמא דדרכי שלום אבל בכלי האומן שאסרו דאי למלאכה דהשתא בעי להו אי אפשר אלא לעשות בהם מלאכה דאיסורא דהני כלים לא מעלו אלא לעבודה כיון דליכא למיתלי לא שרינן מפני דרכי שלום.

    והא אזיל ומזבין ליה לגוי פי׳ והא לא חשיב לפני דלפני כיון שהחשוד הזה מוזהר שלא למכור לגוים לגוי מזבין לישראל לא מזבין פי׳ בתמיה ואסיקנא דאסו׳ למכור לו ולא אמרינן לישראל מזבין ואע״ג דלעיל תלינן לקולא בשחיטה התם משום דכל היכא דבעי ליה לשחיטה הכי עדיף ליה אבל הכא מאי מרוח בין ישראל לגוי דניתלי בהכי כיון דחשוד ומוחזק למכור לגוי וליכא למימר דהכא נמי נתלי לקולא דילמא האי ישראל לנפשיה בעי לה ולא ימכרנה או שמא ימכרנה לישראל דהא כיון דתגר הוא אינו מחזיקה לעצמו ולישראל נמי לא מזבנה דכיון דחשוד הוא למכור לגוי ולא שני ליה בין ישראל לגוי אמאי מזבין לה לישראל טפי מגוי כיון דלית ליה הנאה במילתא דאילו באידך דלעיל דתלינן לקולא משום דאפשר דאית ליה הנאה בשחיטה טפי וכן בכולם.

    מאי טעמא אילימא משום דמגנו עלייהו אי הכי חטי ושערי נמי לא נזבין להו דהא יהבינן להו חיותא אמר רב פפא אי אפשר הכי נמי. פירוש אי הוה אפשר בלא איבה דלא לזבוני להו חטי ושערי הכי נמי דלא הוה לן לזבוני כי היכי דלא ניתן להו חיותא הילכך בתריסין דאפשר בלא איבה לא מזבינן איכא דאמרי תריסין היינו טעמא דלא משום שפיכות דמים דכי משלים זיניהו קטלי בהו ויש אומרים מוכרין להם כדמשלי׳ זיניהו ערקי אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה הלכה כיש אומרי'.

    Ritva on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    Meiri

    כשם שאסור למכור לגוי כך אסור למכור לישראל החשוד למכור לגוי שהרי יש כאן נתינת מכשול ואין לומר אלפני מפקדינן אלפני דלפני לא מפקדינן שהרי הוא עצמו גורם להיות מוכרה לגוי ולהשאילה ולהשכירה ועובר על למען ינוח וכן שחזר החשש להיות ישראל שני עובר על לפני ואין לתלות שמא ימכרנה לישראל שהגוים מצויים לקנות בהמות אלו הרבה וישראל אין רגילין בכך ואין תולין ממצוי לשאינו מצוי:

    זמנים הללו אין בהם חשש רביעה ומ"מ כל שנאסר מחשש מלאכת שבת במקומו עומד ואין לחלק בזה בין עובדי האלילים לשאר האמות שהרי לענין שמירת שבת מיהא אין לומר כן ואעפ"כ אין נזהרין בזמן הזה משאלה ושכירות ואין צריך לומר ממכירה ואין למנהג על מה לסמוך אלא שקצת חכמי צרפת מוסיפין בה דברים דרך עצה מהם מי שאמר שיפקירנה ערב שבת כדרך שאמרו במסכת שבת י"ח ב' בגגית נר וקדרה לדעת המחייב בשביתת כלים ובהפקר המספיק על הדרך שיתבאר בדין ההפקר במסכת נדרים פרק אין בין המדר וכמו שבארנו בשני של מציעא ומהם מי שאמר שיאמר לגוי הרי היא קנויה לך לגמרי ומהם מי שאמר שיתנה ויאמר על מבת שלא תעשה בה מלאכה בשבת ואח"כ מה שירצה יעשה ויש חולקים בכלם אלא שאף הם מניחין מקום מתורת הנח להם לבני ישראל וכו' ומ"מ לרכיבה מותר ובלבד שלא יהא שם טעינת משא ואף בטעינת משא מותר לדעת קצת מפרשים כמו שהזכרנו למעלה וכן ביציאה חוץ לשלש פרסאות שאין תחומין לבהמה שכל הלוך שבבהמה אין בו מלאכה ומכאן התירו קצת מפרשים בכל אלו בבהמה שסתמה לרכיבה וכן יש מתירין אף לגוף מלאכה בחול ובלבד שלא ישכור לימים אלא לשבוע או חדש ועל ידי הבלעה ואין זה כלום שלא הוזכרה הבלעה אלא במקום שאין שם גוף מלאכה ולענין התר נטילת השכר בדבר שאינו גוף מלאכה מצד עצמו של דבר כגון שכר למוד ושכר שמור כמו שהתבאר בפרק אין בין המודר אבל להתיר גוף מלאכה לא ועיקר הדברים שכל שבמכירה מותר לגמרי מטעם דמגנו עלן כדאיתא לקמן כדאי הוא טעם זה לבטל מפניו מה שאין בו גוף איסור אלא מחמת גזרה וכל שאנו נעזרים בהם במה שלוקחים ממנו הוא בכלל זה ושאלה ושכירות עיקר הדברים להקנותה להם או להפקירה או להתנות עמהם שלא לעשות מלאכה בשבת ואח"כ יעשה בה מה שירצה וכל שכן במקום שיש לתלות שאינו רוצה אותה אלא לרכיבה ושלא בשום משא שתולין בה כשם שתולין לשחיטה בבהמה הראויה לכך:

    כותיים לא נחשדו על הרביעה ומתוך כך מעמידין בהמה בפונדקאותיהם אף נקבות אצל זכרים ומוסרין בהמה לרועה שלהם ומוסרין להם תינוק ללמדו ספר או אומנות וכן לא נחשדו על שפיכות דמים והילכך מתיחדין עמהם ומתלוין עמהם בדרך אבל גוים שבאותו זמן ודומיהם מאותם עובדי האלילים שנשארו בקצוות אין מוסרין להם תינוק ללמדו איזה חכמה או איזו אומנות מחשש רביעה או מחשש שמא יטהו למינות וכשם שביארנו עליהם שהם חשודים על הרביעה כך הם חשודים על שפיכות דמים והילכך אין מתיחדין עמהם ואין מתלוין עמהם בדרך וכן אין מוכרין להם מטעם זה לא זיין ולא כלי זיין ואין משחיזין להם את הזיין וכן אין מוכרין להם לא סכין ולא כבלים ולא שלשלאות של ברזל שכל אלו מאחר שאינם בעלי שום דת בעולם ואינם נכנעים תחת יראת אלהות אלא שמקטירים לצבא השמים ועובדים את האלילים אין נזהרין משום עבירה והרי הם מזיקים בהם ואפילו חתכת ברזל אם הוא ברזל הידוע שעושין ממנו חרבות והוא הקרוי כאן פרזלא הינדואה אין מוכרין אותו להם וכשם שאסור למכור לגוי כך אסור למכור ללסטים ישראל אע"פ שאינו לסטים גמור אלא שהוא מזיק וכשהניזק מתריס כנגדו הוא עשוי להרגו כדי להציל את עצמו וכן אסור למכור לכותי שמא יחזור וימכרם לגוי והוא הדין לישראל החשוד למכור לגוי אבל מוכרין להם תריסין שאינם עשויים אלא להצלת עצמם ולא להרוג בהם ובימי רבותינו התירו למכור כל אלו לפרסיים מפני שהיו שרויים בתוכם ומגינים עליהם וכל שאדם חוסה בצלו ראוי לעזרו כפי האפשר ואף אנו באלו ובכיוצא בהם ובכל הדברים אנו מתירין לעצמנו מאותו הטעם אף בקצוות שהעבודת אלילים נשארה לשם מפני שכל מלאכת ישראל נעשית על ידם וכל שאנו נעזרים בהם באותם הדברים שאנו מוכרין להם מותר כמו שכתבנו בהיתר מכירת בהמה גסה למעלה אלא שיש חולקין בבהמה שיש בה חשש מלאכת שבת אלא שבודאי ראוי הוא טעם זה לבטל מכחו כל שלא נאסר אלא מצד גזרה כמו שכתבנו למעלה:

    ומה שאמרו כאן בענין מקום שאמרו להשכיר יתבאר למטה במשנה אחרונה:

    ישראל ששכר פרה מכהן אע"פ שמזונותיה על ישראל אם יש לו כרשיני תרומה מאכילם לבהמת הכהן הואיל והיא של כהן אע"פ שישראל נהנה ממנה הרי היה הישראל יכול ליתנן לאותו כהן והרי הכהן נהנה בכך הרבה מתוך שדומה לו שהאכילה בריוח אחר שהן של תרומה עד שהדבר כאלו נתנן לכהן זה ובשליחותו של כהן האכילתם לבהמתו ומ"מ דבר הראוי למאכל אדם אסור אף לכהן עצמו ליתנה לבהמתו כמו שאמרו בספרי ילידי ביתו הם יאכלו בלחמו אבל בהמתו לא אבל כהן ששכר בהמה מישראל אין מאכילה כרשיני תרומה מפני שאינה קנין כספו ויש לטעון על שמועה זו קצת דברים וכבר כתבנום בשביעי של יבמות:

    כשם שאסור לעבוד את הארץ בשביעית כך אסור לחזק ידי ישראל החשוד לעבוד אותה ומתוך כך אסרו למכור להם בשביעית כלים המיוחדים לעבודת קרקע כגון מחרישה וכל כלי העול והמזרה והדקר והוא כלי העשוי לחפירת הארץ אבל משאילין להם נפה וכברה מפני דרכי שלום כמו שהתבאר במסכת גיטין שכל שאין בו אלא תשמיש מועט יש במניעתו צד איבה ומותר ואע"פ שאין שם במה לתלות ומ"מ כל כלי העשוי למלאכה שאינה אסורה בשביעית אע"פ שאפשר להשתמש בו למלאכה האסורה בשביעית כל שבסתם מיהא תולין לקולא אבל לשאינו חשוד אף העשוי למלאכה האסורה בשביעית מוכרין שאפשר שקנאן לעשות מלאכה לאחר שביעית ומותר למכור אף לחשוד פרה החורשת שאפשר שלשחיטה קנאה ואין כאן מוכיח וכן מוכר לו שדהו אפילו נירה ומוכנת לזריעה שאפשר לו להבירה שאין שום אדם נמנע מלקיחת קרקע אע"פ שאין משתמש בו אלא לשנה האחרת:

    זה שכתבנו בהתר השאלת נפה וכברה שהוא משום איבה י"מ אף באלו מפני שאין מיוחדים לעבירה ויש לתלות בהם לקולא כגון נפה למנות בה מעות וכברה לכבור בה את החול וכן היא שנויה בתלמוד המערב שבמסכת שביעית ולא יראה לי כן שאם כן לא הוצרכו לבא עליה מפני דרכי שלום אלא שלדעתי לא אמרוה כן בתלמוד המערב אלא שלא להתיר אלא בסתם שמאחר שיש כאן איבה תולין בה אף על צד רחוק כגון אלו שהזכרנו אבל מה שאין בו צד איבה אין תולין בו על צדדין רחוקים כאלו שאם כן אף במחרישה וחברותיה יש לתלות בהם לקצת דברים רחוקים אלא שכל שאין שם איבה אין תולין אלא בדברים המצויים ולשון תלמוד המערב מתניתין בסתם אבל במפרש לא ושאלו בה וסתמו לא כפירושו כלומר והרי אלו כלים המיוחדים לכך הם ותירץ שאני אומר נפה למנות בה מעות כברה לכבור בה חול כלומר ומאחר שיש שם איבה תולין אף בדברים שאין מצויים ומ"מ בחמישי של גיטין ס"א א' פרשנוה בשטה האחרת ויישבנו שם מה שהוצרכו לבא עליה מפני דרכי שלום:

    Meiri on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה מי דמי התם כו' לא שייך בה שאלה ונסיוני תדע כו' עכ"ל לכאורה נראה מדבריהם דשכירות ודאי שייך בשדה אלא משום גזירה דשכירות לחוד לא אסרינן מכירת שדה לעובד כוכבים אך ממה שכתבו לעיל בבהמות שלנו דאין רגילין להשאילן ולהשכירם מיהו מאותן שרגיל לשכור קשיא כו' משמע דמשום שכירות לחוד נמי אסרינן שכירות לעובד כוכבים ונראה לומר דודאי שייך שכירות בשדה אלא דליכא לגזור מכירת שדה לעובד כוכבים [משום] שכירות שדה לעובד כוכבים כיון דהשכירות שדה לעובד כוכבים אסורה אף בחול כדלקמן בפירקין ודו"ק:

    בד"ה והדקר פ"ה כו' ואין דרך מרא להניחו נעוץ כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה לעובד כוכבים מזבין כו' על ידינו הר"ר אלחנן ועוד דחד לפני הוא כו' עכ"ל הד"א כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה והרי כלים וכו' ושמא י"ל דהוה ס"ד דמקשה דהכא נמי יש צד לתלות וכו'. דברי התוס' הללו צריכין עיון משום דלפי זה לא משני רב אשי מידי דקאמר אלא אמר רב אשי כל מקום שיש לתלות וכו' הא לפי מה שכתבו גבי כלים נמי יש לתלות וק"ל וכבר הארכתי בזה בחידושי בדרכי הישיבה:

    Maharam on Avodah Zarah 15b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 15, Amud Bet, about 395 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 119 words

      Opens “ומנא תימרא דאמרינן כי האי גוונא? דתנן:…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אמר רבה: מי דמי? התם אין אדם…”

      Named: רבה.

    3. Segment 328 words

      Opens “א"ל אביי: וכל היכא דאדם מצווה אסור?…”

      Named: אביי.

    4. Segment 434 words

      Opens “מתקיף לה רב אשי: וכל היכא דאין…”

      Named: רב אשי.

    5. Segment 520 words

      Opens “אלא אמר רב אשי: כל היכא דאיכא…”

      Named: רב אשי.

    6. Segment 634 words

      Opens “רבה זבין ההוא חמרא לישראל החשיד למכור…”

      Named: רבה, אביי.

    7. Segment 741 words

      Opens “איתיביה: מקום שנהגו למכור בהמה דקה לכותים…”

    8. Segment 836 words

      Opens “ואין מוסרין בהמה לרועה שלהן, ואין מייחדין…”

    9. Segment 916 words

      Opens “ומוסרין בהמה לרועה שלהן, ומייחדין עמהם, ומוסרין…”

    10. Segment 1033 words

      Opens “ועוד תניא: אין מוכרין להם לא זיין…”

    11. Segment 1117 words

      Opens “מ"ט אי נימא דחשידי אשפיכות דמים, ומי…”

    12. Segment 1239 words

      Opens “וכי תימא: כותי לא עביד תשובה, ישראל…”

      Named: רב נחמן, רבה.

    13. Segment 1321 words

      Opens “א"ר דימי בר אבא: כדרך שאסור למכור…”

      Named: אבא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “ואי דלא קטיל, אמאי לא? לעולם דלא…”

    15. Segment 1524 words

      Opens “תנו רבנן: אין מוכרין להן תריסין, וי"א…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 15b · Segment 3 — “א"ל אביי: וכל היכא דאדם מצווה אסור? והרי שדה,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 15b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026