Talmud Builders

    Avodah Zarah 42b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 42b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But consider the case of shavings, where the main object of idol worship still exists, and nevertheless it is taught in the baraita cited earlier that if a gentile shaved an idol down for its own sake, the idol is forbidden, but its shavings are permitted. Here too, in the case of the fallen leaves of a tree that is worshipped as an idol, it should be permitted to derive benefit from them.

    2Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: The reason the leaves are not permitted is because the status of an object of idol worship cannot be revoked by its natural manner of growth. Since the falling of leaves is a natural phenomenon, their detachment from the tree does not effect a revocation of their status as objects of idol worship.

    3Rabbi Shimon ben Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a mishna ( Me’ila 13b): With regard to a bird’s nest at the top of a tree that belongs to the Temple treasury, one may not derive benefit from it ab initio , but if one derived benefit from it, he is not liable for misuse of property consecrated to the Temple. With regard to a nest that is at the top of a tree used as part of idolatrous rites [ ashera ], although one may not climb the tree, as that would be benefiting from an object of idol worship, he may knock the nest off with a pole and benefit from it by using it for firewood and the like.

    4In analyzing this baraita , it enters your mind that this is referring to a case where the bird broke off branches from the worshipped tree and built a nest with them. And yet, the baraita teaches that one may knock the nest off with a pole and it is then permitted to benefit from it. Apparently, the forbidden branches used in the construction of the nest lost their idolatrous status without human involvement, in accordance with the opinion of Reish Lakish that an idol that breaks loses its status.

    5The Gemara explains: Here we are dealing with a case where the bird brought branches from elsewhere and built a nest with them on top of the worshipped tree. The branches were never part of an object of idol worship.

    6The Gemara comments: The language of the mishna is also precise if read with this understanding, as it teaches with regard to a nest in a consecrated tree: One may not derive benefit from it ab initio , but if one derived benefit from it, he is not liable for misuse of consecrated property. Granted, if you say that the bird brought branches from elsewhere, this explanation is consistent with that which the mishna teaches with regard to a nest in a consecrated tree, namely, that one may not derive benefit from it, but if one derived benefit from it, he is not liable for misuse of consecrated property. According to this understanding of the mishna, one may not derive benefit from the nest by rabbinic law, but if one derived benefit from it, he is not liable for misusing consecrated property by Torah law, as the branches are not consecrated, but were brought from elsewhere.

    7But if you say that the bird broke off branches from the tree itself and built a nest with them, why is it taught that one who derives benefit from it is not liable for misusing consecrated property? Aren’t the branches consecrated? Evidently, the mishna is referring to a nest that was built with branches from other trees, in accordance with Rabbi Yoḥanan’s understanding that an object of idol worship that broke on its own is still forbidden.

    8The Gemara responds to this proof for Rabbi Yoḥanan’s understanding of the mishna: Does this argument prove anything? The mishna can still be interpreted as referring to a case where the branches for the nest came from the tree itself, and here we are dealing with a case of growths that came afterward, i.e., branches that grew after the tree was consecrated, and the tanna of the mishna holds that there is no prohibition against the misuse of consecrated property with regard to such growths.

    9Another explanation of the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan is presented. Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: What does it mean that one may knock off the nest? It means that one may knock off the chicks; but one may not derive benefit from the nest itself.

    10Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: I will explain the mishna to you: With regard to the chicks, which can fly away and are not confined to the tree, both here and there, i.e., both in the case of a tree consecrated to the Temple treasury and in the case of a tree used for idol worship, deriving benefit from them is permitted. But with regard to the eggs, both here and there, i.e., both in the case of a tree consecrated to the Temple treasury and in the case of a tree used for idol worship, deriving benefit from them is prohibited, as they are not seen as independent of the tree. Rav Ashi added to this and said: And chicks that still need their mother to survive are considered like eggs; deriving benefit from them is prohibited.

    11MISHNA: In the case of one who finds vessels, and upon them is a figure of the sun, a figure of the moon, or a figure of a dragon, he must take them and cast them into the Dead Sea and not derive any benefit from them, as they are assumed to be objects of idol worship. Rabban Shimon ben Gamliel says: Those figures that are upon respectable vessels are forbidden. Those that are upon disgraceful vessels are permitted.

    12GEMARA: The Gemara asks with regard to the specific figures listed in the mishna: Is this to say that people worship only these figures, but not any other item? And the Gemara raises a contradiction between this list and that which is taught in another mishna ( Ḥullin 39b): With regard to one who slaughters an animal for the sake of, i.e., to worship, seas, for the sake of rivers, for the sake of the wilderness, for the sake of the sun, for the sake of the moon, for the sake of the stars and constellations, for the sake of Michael the great ministering angel, or even for the sake of a small worm, in all of these cases, the animal is forbidden, as these animals have the status of offerings to the dead, i.e., idols.

    13Abaye said in response to the contradiction: With regard to worship, people might worship any item that they find. With regard to fashioning figures and then worshipping them, only with regard to these three items listed in the mishna, which are important, do people fashion figures of them and worship them. With regard to figures of any other entity, people make them merely for ornamental purposes.

    14Rav Sheshet would consolidate the principles of the baraitot pertaining to this matter and teach: Figures of all constellations are permitted, except for the following celestial objects: The sun and the moon. And figures of all faces are permitted, except for the human face. And all figures of other items are permitted except for the figure of a dragon.

    15The Master said: Figures of all constellations are permitted, except for the following celestial objects: The sun and the moon. The Gemara asks: What are we dealing with here? If we say that the reference is to one who forms these figures, i.e., if Rav Sheshet is discussing the issue of which figures it is permitted to form, is forming figures of all the other constellations permitted? But isn’t it written: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold, you shall not make for you” (Exodus 20:20)? This verse is interpreted to mean: You shall not make figures of My attendants who serve before Me on high, i.e., those celestial bodies, including the constellations, that were created to serve God.

    16Rather, it is obvious that this halakha is referring to a case where one finds vessels with these figures on them, and this is as we learned in the mishna: In the case of one who finds vessels, and upon them is a figure of the sun, a figure of the moon, or a figure of a dragon, he must take them and cast them into the Dead Sea. This indicates that it is permitted to derive benefit from any other vessels that were found and that had figures on them.

    17The Gemara asks: If it is a case where one finds vessels with these figures on them, say the middle clause of Rav Sheshet’s statement: Figures of all faces are permitted, except for the human face. Now, if it is a case where one finds vessels with figures on them, is a vessel with the figure of the human face forbidden? But didn’t we learn in the mishna: In the case of one who finds vessels, and upon them is a figure of the sun, a figure of the moon, or a figure of a dragon, he must take them and cast them into the Dead Sea? This indicates that a vessel with the figure of a dragon is forbidden, but a vessel with the figure of a human face is not.

    18Rather, the Gemara concludes, it is obvious that the statement that the figure of a human face is forbidden is referring to a case where one forms a figure, and this is prohibited, in accordance with the statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who states (43b) that the interpretation of the verse: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold, you shall not make for you” (Exodus 20:20), is: Do not make of Me, i.e., do not form the figure of a person, who was created in the image of God.

    19The Gemara asks: If it is referring to a case where one forms a figure, say the last clause of Rav Sheshet’s statement: All figures are permitted except for the figure of a dragon. And if it is referring to a case where one forms a figure, is forming the figure of a dragon prohibited? But isn’t it written: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold”?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דרך גדילתהזה דרכה כל השנה להשיר עלין שלה ולגדל אחרים אבל שפאן עובד כוכבים דעתו לבטלן ולהשליכן:

    לא נהניןדאסור מדרבנן:

    ולא מועליןאם נהנה לא מעל מדאורייתא שיתחייב קרבן מעילה. לקמן מפרש טעמא:

    יתיז בקנהישליך עצי הקנה במקל מן האילן וישרפנה ויהנה מהם ולא יעלה על האשירה ויטלם דאם כן נמצא משתמש באשירה במקום סולם וזו היא הנאה ממנו מן האשירה:

    וקתני יתיז בקנהוישרוף עצי הקנה אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת:

    לא נהניןמדרבנן דלמא אתו לאיתהנויי מעצי האילן דהקדש גופיה ובאשירה לא גזור משום דבדילי מינה:

    מידי איריאכלומר מהא לא תסייעיה לר' יוחנן לעולם בשקינתה בעצי הקדש גופו ומשום הכי לא מועלין:

    דבגידולין הבאיןבאילן אחר שהוקדש עסקי' והוא לא הקדיש אלא אילן וקסבר האי תנא אין מעילה בגידולין ומדרבנן הוא דאסירי וגבי אשירה נמי בשקינתה בעצי אשירה עצמן וקתני יתיז כריש לקיש:

    ורבי אבהו א"ר יוחנןמהדר לתרוצי לתיובתיה בשינויא אחרינא. לעולם לא תוקמה בשינויא דחיקא דאייתי עצים מעלמא ואפילו הכי לא תילף מיניה היתר שברי עבודת כוכבים דהא דקתני יתיז בקנה אאפרוחין קאי לא אעצים ואיצטריך לאשמועינן דלא גזרינן התזת קנה שמא יעלה דרך האילן ורישא בעצים וקסבר אין מעילה בגידולין וגלי אהקדש דאסור מדרבנן וכ"ש לאשירה דמדאורייתא נמי אסירא תוספת יותר מעיקרה כדתנן במתני' גידעו ופיסלו לעבודת כוכבים והחליף נוטל מה שהחליף והשאר מותר והא דלא ערבינהו משום דלא מצי למיתני ליה ולא מועלין באשירה דהא לא שייכא בה דין מעילה וסיפא באפרוחין וגלי באשירה וה"ה להקדש וקסבר אין מעילה בגידולין:

    אסברה לךמתני' אליבא דר' יוחנן:

    כאן וכאןבין בהקדש בין באשירה מותרין דאין צריכין לאילן:

    בביצים כאן וכאן אסורשצריכין לאילן וגזור בה רבנן כעל אילן עצמו:

    מתני' צורת חמהמזל חמה וכן לבנה. ורבנן היא דאמרי (לעיל עבודה זרה דף מ:) כל שאר צלמים מותרין. ובגמ' מפרש מאי שנא הני:

    דרקוןדומה לנחש:

    שעל המכובדיםשעל כלים מכובדים שתשמישן לכבוד. ובגמ' מפרש לה:

    גמ' לשם הריםלשר הממונה על ההרים:

    שילשולתולעת. אלמא אורחייהו למיפלחינהו ומסתמא נמי נגזור דלמא פלחינהו:

    אמר אביי מיפלח לכל דמשכחי פלחיומספיקא לא גזור רבנן עלייהו דאם כן אין לך המותר:

    ציירי להו ופלחי להוהלכך ציירי להו מיצר ומיפלח לצייר צורה כדי לעבדה להני תלת דחשיבי להו וכו':

    מנקיט חומרימלקט משניות החמורות לתרצן ואומרן בבית המדרש כדי שיתנו לבן לפרקן:

    מותריםלקמן (עבודה זרה דף מג:) מפרש מאי מותרין: ודגים לא קרי פרצוף אלא צורה:

    אילימא בעושהוהאי מותרין דקאמר מותר לציירן:

    אתיבדמות העומדין אצלי:

    במוצאומותרין בהנאה קאמר:

    אלא פשיטא בעושהדכל פרצופין כגון דחיה ובהמה מותר לציירן. ואף על גב דשור ואריה ונשר שמשין של מעלה הן לא דמו דהתם ארבעתן יחד לגוף אחד והכא חד פרצוף ותו לא חוץ מפרצוף אדם דאפילו לחודיה אסור:

    וכדרב הונא בריה דרב יהושעדאמר לקמן בשמעתין קרי ביה לא תעשון אותי כדמותי:

    עבודה זרה 42 עמוד ב

    1והא שיפויין, דעיקר עבודת כוכבים קיימת וקתני לצרכה היא אסורה ושיפוייה מותרין׃

    2רב הונא בריה דרב יהושע. אמר לפי שאין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה׃

    3איתיביה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן קן שבראש האילן של הקדש לא נהנין ולא מועלין בראשה של אשרה יתיז בקנה׃

    4קס"ד כגון ששברה ממנו עצים וקינתה בהן וקתני יתיז בקנה׃

    5הב"ע כגון דאייתי עצים מעלמא וקינתה בהן׃

    6דיקא נמי דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין אי אמרת בשלמא דאייתי עצים מעלמא היינו דקתני גבי הקדש לא נהנין ולא מועלין לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא דהא לא קדישי׃

    7אלא אי אמרת ששברה עצים ממנו וקינתה בהן אמאי לא מועלין הא קדישי׃

    8מידי איריא הכא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן וקא סבר אין מעילה בגידולין׃

    9ורבי אבהו א"ר יוחנן מאי יתיז יתיז באפרוחין׃

    10א"ל רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברה לך באפרוחין כאן וכאן מותרין בביצים כאן וכאן אסורין אמר רב אשי ואפרוחין שצריכין לאמן כביצים דמו:

    Mishna

    11המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין אסורין שעל המבוזין מותרין:

    Gemara

    12למימרא דלהני הוא דפלחי להו למידי אחרינא לא ורמינהי השוחט לשום ימים לשום נהרות לשום מדבר לשום חמה לשום לבנה לשום כוכבים ומזלות לשום מיכאל שר הגדול לשום שילשול קטן הרי אלו זבחי מתים׃

    13אמר אביי מיפלח לכל דמשכחי פלחי מיצר ומפלחי הני תלתא דחשיבי ציירי להו ופלחי להו למידי אחרינא לנוי בעלמא עבדי להו׃

    14מנקיט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה וכל הפרצופין מותרין חוץ מפרצוף אדם וכל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון׃

    15אמר מר כל המזלות מותרין חוץ ממזל חמה ולבנה הכא במאי עסקינן אילימא בעושה אי בעושה כל המזלות מי שרי והכתיב ״(שמות כ״, כג) לא תעשון אתי לא תעשון כדמות שמשי המשמשין לפני במרום׃

    16אלא פשיטא במוצא וכדתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח׃

    17אי במוצא אימא מציעתא כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם אי במוצא פרצוף אדם מי אסור והתנן המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח צורת דרקון אין פרצוף אדם לא׃

    18אלא פשיטא בעושה וכדרב הונא בריה דרב יהושע׃

    19אי בעושה אימא סיפא כל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר והכתיב ״(שמות כ״, כג) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב,׃

    Tosafot

    והא שיפויין דעיקר עבודת כוכבים קיימת וכו'תימה מאי קא פריך דלמא שאני התם דשיפה עובד כוכבים ולהכי שרי אף בעיקר עבודת כוכבים קיימת אבל הכא דשיפה ישראל או נשתברה מאליה אימא לך דאסורין היכא (דאיכא) [דעיקר] עבודת כוכבים קיימת וי"ל דהכי פריך והא שיפויין דעיקר עבודת כוכבים קיימת וקתני בשיפה עובד כוכבים דמותרין ואפי' שיפה ישראל נמי הוי שרי אי לאו גזרה דרבא כדמשני רשב"ל גופיה לעיל:

    וקתני יתיז בקנהאלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת והקדש היינו טעמא דאין מועלין מן התורה כדמוקי לה בסמוך בגידולין הבאין לאחר מכאן וקסבר אין מעילה בגידולין ופירש הקונטרס ולא יעלה על האשירה ויטלנו דא"כ נמצא משתמש באשירה ונראה דדוקא נקט יתיז בקנה שאפילו יכול ליטלו בידו בלא עליה על האשירה אסור כדי שלא יאמרו עכשיו הוא שוברן מן האשירה:

    ורבי אבהו אמר מאי יתיז לאפרוחיםפ"ה דמוקי לה בשברה ממנו עצים ויפה פירש לפי שיטת הספר שבכאן דקאי לשנויי דלא תילף מיניה היתר עבודת כוכבים מיהו במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יד.) גרס בדר' אבהו לעולם דאייתי עצים מעלמא וקינתה בהם ומאי יתיז באפרוחים וכל הקן מותר גם העצים ובא להשמיענו שאם בא ליטול אפרוחים לא יטלם בידו שלא יעלה או יסמוך על האילן ויהנה ממנו ואיכא למימר דלא קשיא מידי לפ"ה דהכא דאתי כלישנא אחרינא דהתם:

    בביצים כאן וכאן אסורפירוש משום דצריכין לאילן וגזור בהו רבנן כעל האילן עצמו כפ"ה א"נ י"ל דגזור בהו רבנן דחיישינן שמא יעלה על האילן דחייס עלייהו פן יפלו:

    המוצא כלים ועליהם צורת דרקוןה"ה דאפילו צורת דרקון לבדה אסורה אלא נקט על הכלים לרבותא דאפילו הכי פלחו להו:

    יוליכם לים המלחפ"ה ורבנן היא דאמרי (לעיל עבודה זרה דף מ:) כל שאר צלמים מותרים ולפי פירושו לא דק דהא אוקי רבי מאיר דאסר דוקא באנדרטי אבל שאר צלמים מותרים אם כן אפילו כרבי מאיר אתיא וכן פי' רשב"ם ולפי' ר"ת דאוקי אנדרטי אשריותא דרבנן אבל שאר צלמים כולי עלמא אסירי צ"ל דשאר צלמים שהן אסורים בשאינם על הכלים אבל בכלים כולהו לנוי עבדי להו לבד מהנך ולהכי פריך בסמוך פרצוף אדם מי אסור כלומר על הכלים מי אסור דלחודייהו הא אסרינן צלמים במתני' לכ"ע:

    חומרי דמתנייתאפירש רשב"ם כללי דברייתא דהוי כמין חומר שקושר וכולל דברים הרבה בכלל אחד וניחא טפי מפרש"י:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    והא שפאי עבודת כוכבים דעיקר העבודת כוכבים קיימת דקתני לצרכה פי' כדי לניותה היא אסורה ושפאיה מותרין. ופריק (רבינא) [רב הונא] בריה דרב יהושע למה הזבל הזה אסור שכך גדילות האילן להיות העלה שלו נובל בימות הגשמים ויוצאין חדשים תחתיהן ואין עבודת כוכבים בטילה דרך גדילתה. תו מותיב ריש לקיש לר' יוחנן קן שבראש האשירה יתיז בקנה קס"ד כגון ששיבר העוף עצים מן האשירה וקנתה בהן וקתני יתיז בקנה הקן כולו אלמא כיון שנשברה הותרה. ופרקינן כגון דאתיא עצים מעלמא וקננה בהן. ור' יוחנן אמר מאי יתיז בקנה יתיז באפרוחין אבל לא הקן שהקן אסור הוא. ופירשה ר' יעקב האפרוחין בין באילן של הקדש בין באשירה מותרין ביצים כאן וכאן אסורין אמר רב אשי ואפרוחין שצריכין לאמן כביצים דמו:

    מתני' המוצא כלים ועליהם צורת חמה או צורת לבנה או צורת דרקון יוליכם (להר) [לים] המלח. ומקשינן וכי אינן עובדין אלא לאלו בלבד והתניא השוחט לשום הרים לשום גבעות כו' ופריק רב יוסף ודאי עובדין לכל דבר אלא לצור צורה ולעובדה הני תלתא חשיבי להו וציירי ופלחי להו מידי אחרינא לא טרחי וציירי:

    מינקט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל המזלות מותרין חוץ מן מזל לבנה וחמה כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם כל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 42b

    Avodah Zarah 42b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 379 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דרך גדילתה זה דרכה כל השנה להשיר עלין שלה ולגדל אחרים אבל שפאן עובד כוכבים דעתו לבטלן ולהשליכן:

    לא נהנין דאסור מדרבנן:

    ולא מועלין אם נהנה לא מעל מדאורייתא שיתחייב קרבן מעילה. לקמן מפרש טעמא:

    יתיז בקנה ישליך עצי הקנה במקל מן האילן וישרפנה ויהנה מהם ולא יעלה על האשירה ויטלם דאם כן נמצא משתמש באשירה במקום סולם וזו היא הנאה ממנו מן האשירה:

    וקתני יתיז בקנה וישרוף עצי הקנה אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת:

    לא נהנין מדרבנן דלמא אתו לאיתהנויי מעצי האילן דהקדש גופיה ובאשירה לא גזור משום דבדילי מינה:

    מידי איריא כלומר מהא לא תסייעיה לר' יוחנן לעולם בשקינתה בעצי הקדש גופו ומשום הכי לא מועלין:

    דבגידולין הבאין באילן אחר שהוקדש עסקי' והוא לא הקדיש אלא אילן וקסבר האי תנא אין מעילה בגידולין ומדרבנן הוא דאסירי וגבי אשירה נמי בשקינתה בעצי אשירה עצמן וקתני יתיז כריש לקיש:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Tosafot

    והא שיפויין דעיקר עבודת כוכבים קיימת וכו' תימה מאי קא פריך דלמא שאני התם דשיפה עובד כוכבים ולהכי שרי אף בעיקר עבודת כוכבים קיימת אבל הכא דשיפה ישראל או נשתברה מאליה אימא לך דאסורין היכא (דאיכא) [דעיקר] עבודת כוכבים קיימת וי"ל דהכי פריך והא שיפויין דעיקר עבודת כוכבים קיימת וקתני בשיפה עובד כוכבים דמותרין ואפי' שיפה ישראל נמי הוי שרי אי לאו גזרה דרבא כדמשני רשב"ל גופיה לעיל:

    וקתני יתיז בקנה אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת והקדש היינו טעמא דאין מועלין מן התורה כדמוקי לה בסמוך בגידולין הבאין לאחר מכאן וקסבר אין מעילה בגידולין ופירש הקונטרס ולא יעלה על האשירה ויטלנו דא"כ נמצא משתמש באשירה ונראה דדוקא נקט יתיז בקנה שאפילו יכול ליטלו בידו בלא עליה על האשירה אסור כדי שלא יאמרו עכשיו הוא שוברן מן האשירה:

    ורבי אבהו אמר מאי יתיז לאפרוחים פ"ה דמוקי לה בשברה ממנו עצים ויפה פירש לפי שיטת הספר שבכאן דקאי לשנויי דלא תילף מיניה היתר עבודת כוכבים מיהו במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יד.) גרס בדר' אבהו לעולם דאייתי עצים מעלמא וקינתה בהם ומאי יתיז באפרוחים וכל הקן מותר גם העצים ובא להשמיענו שאם בא ליטול אפרוחים לא יטלם בידו שלא יעלה או יסמוך על האילן ויהנה ממנו ואיכא למימר דלא קשיא מידי לפ"ה דהכא דאתי כלישנא אחרינא דהתם:

    בביצים כאן וכאן אסור פירוש משום דצריכין לאילן וגזור בהו רבנן כעל האילן עצמו כפ"ה א"נ י"ל דגזור בהו רבנן דחיישינן שמא יעלה על האילן דחייס עלייהו פן יפלו:

    המוצא כלים ועליהם צורת דרקון ה"ה דאפילו צורת דרקון לבדה אסורה אלא נקט על הכלים לרבותא דאפילו הכי פלחו להו:

    יוליכם לים המלח פ"ה ורבנן היא דאמרי (לעיל עבודה זרה דף מ:) כל שאר צלמים מותרים ולפי פירושו לא דק דהא אוקי רבי מאיר דאסר דוקא באנדרטי אבל שאר צלמים מותרים אם כן אפילו כרבי מאיר אתיא וכן פי' רשב"ם ולפי' ר"ת דאוקי אנדרטי אשריותא דרבנן אבל שאר צלמים כולי עלמא אסירי צ"ל דשאר צלמים שהן אסורים בשאינם על הכלים אבל בכלים כולהו לנוי עבדי להו לבד מהנך ולהכי פריך בסמוך פרצוף אדם מי אסור כלומר על הכלים מי אסור דלחודייהו הא אסרינן צלמים במתני' לכ"ע:

    חומרי דמתנייתא פירש רשב"ם כללי דברייתא דהוי כמין חומר שקושר וכולל דברים הרבה בכלל אחד וניחא טפי מפרש"י:

    Tosafot on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    והא שפאי עבודת כוכבים דעיקר העבודת כוכבים קיימת דקתני לצרכה פי' כדי לניותה היא אסורה ושפאיה מותרין. ופריק (רבינא) [רב הונא] בריה דרב יהושע למה הזבל הזה אסור שכך גדילות האילן להיות העלה שלו נובל בימות הגשמים ויוצאין חדשים תחתיהן ואין עבודת כוכבים בטילה דרך גדילתה. תו מותיב ריש לקיש לר' יוחנן קן שבראש האשירה יתיז בקנה קס"ד כגון ששיבר העוף עצים מן האשירה וקנתה בהן וקתני יתיז בקנה הקן כולו אלמא כיון שנשברה הותרה. ופרקינן כגון דאתיא עצים מעלמא וקננה בהן. ור' יוחנן אמר מאי יתיז בקנה יתיז באפרוחין אבל לא הקן שהקן אסור הוא. ופירשה ר' יעקב האפרוחין בין באילן של הקדש בין באשירה מותרין ביצים כאן וכאן אסורין אמר רב אשי ואפרוחין שצריכין לאמן כביצים דמו:

    מתני' המוצא כלים ועליהם צורת חמה או צורת לבנה או צורת דרקון יוליכם (להר) [לים] המלח. ומקשינן וכי אינן עובדין אלא לאלו בלבד והתניא השוחט לשום הרים לשום גבעות כו' ופריק רב יוסף ודאי עובדין לכל דבר אלא לצור צורה ולעובדה הני תלתא חשיבי להו וציירי ופלחי להו מידי אחרינא לא טרחי וציירי:

    מינקט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל המזלות מותרין חוץ מן מזל לבנה וחמה כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם כל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Rashba

    והא שפאים דעיקר ע"ז קיימת, וקתני לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרים ואם תאמר ומאי קושיא, דשאני התם ששברה הגוי בידים ובהא אפילו (ריש לקיש) [רבי יוחנן] מודה, ויש לומר דאנן בתורת טעמא פרכינן, דמכל מקום אין קיום עיקר עבודה זרה מועיל כלום לגבי מהש נשבר ממנה, ומהכא שמעינן לריש לקיש בשנשתברה מאיליה, דהא לדידיה כל שנשתברה מאיליה כשברה בידים משוי לה. מור הרשב"א נר"ו, ונכון הוא. וקרוב לזה פירש הראב"ד ז"ל. (ריטב"א).

    רבן שמעון בן גמליאל אומר, שעל המכובדין אסורין על כלים המכובדין שתשמישן בכבוד, ובגמרא (מג, ב) מפרש להו. וגרסינן בירושלמי (בפרקין ה"ג) מה אנן קיימין, אם דבר בהרי שנעבדין, אפילו מבוזים אסורין, ואם דבר ברי שאינן נעבדין אפילו מכובדין מותרין, אלא אנן קיימין בסתם. ומהא שמעינן דכל צורה שהיא נעבדת בודאי, אין בה חלקו בין מכובדין למבוזין, דמתניתין בסתם, כלומר שרוב העובדי כוכבים היו רגילין לעבדן, אבל יש מקומות שאין אנו יודעין אם נעבדים שם אם לאו, ומשום הכי על המכובדין אסורין על המבוזין מותרין, שהכלים מודיעין אם נעבדין שם אם לאו. זהו דעת הרשב"א ז"ל. ולפיכך כתב הרב ז"ל שכל הכלים שיש בהן צורת עבודת כוכבים אסורין, בין כלים מכובדים, בין כלים מבוזים. ולי אפשר דהאי ירושלמי הכי קאמר, אם דבר ברי שנעבדין, כלומר שאותן צורות שבכלים היו נעבדין אסורין, ואפילו מבוזין, שלא תאמר כיון שהן מבוזין אין עבודתן עבודה, דודאי אסורין, ואם דבר ברי הוא שלא נעבדו אותן הכלים אפילו מכובדין מותרין, אלא כי הוו קיימים בסתם כלומר שאין אנו יודעין אם נעבדו כלים הללו אם לאו, ומשום הכי מכובדין אסורין, דכיון שהוצרה נעבדת בודאי, חיישינן שאף דכלי זה נעבדה כיון שהוא מכובד, ואם על המבוזין מותרין, שאף על פי שבודאי צורה זו נעבדת, בכלי זה לא נעבדה כיון שהיא מבוזה. (ר"ן). כתב הרשב"א, דמות שמשין שאסור לעשותן אין חילוק בין מכובדין למבוזים, דלא שייך זה החילוק אלא בהנך דאיכא משום חשד עבודת כוכבים, ובמכובדין איכא למיחש לעבודת כוכבים ולא במבוזים, אבל בהנך דאיסורא דידהו משום "לא תעשון אתי" (שמות כ, כ) אין חילוק בהן. עד כאן (טור יו"ד סי' קמא, שלטי גבורים).

    מיצר ומפלחי הני תלתא דחשיבי ציירי להו ופלחי להו וכו' והרשב"א ז"ל כתב הילכך בזמן הזה שחוקקין חקקי און בכלים ומציירין בהם שתי וערב ודמות מניקה, אבל המוצא כלים שיש בהן דמות מניקה ושתי וערב אסורין, ועוד שכן דרכן בברבר"י לציירן בסייף ובכלי מלחמתן ומגפפין ומנשקין בשעת מלחמהׂ (נמוק"י, ר"ן).

    ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר וכו' ובחי' ה"ה מוהר"א לפפא העתיק מה שכתב הרשב"א בחדושיו בשמעתתא דעשיית דמות שמשים וז"ל: כתב הרשב"א וז"ל: ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר, והא לאו דמות שמשים שבמרום הוא ולא אסרה תורה אלא דמות שמשים. והא דמשמע מהכא דאפילו צורת ע"ז אינה אסורה בעשייה, דהא דרקון משום עבודה זרה חיישינן ליה ואפילו הכי אמרינן דאינו אסור, נראה לי דדוקא בסתם מקומות שאינו בריא כמו שכתבנו למעלה אבל שאר צורות הנעבדות בבריא אסורים נמי בעשייה וכו'. ומיהו ודאי נראה דאינו אסור אלא לעשותם לנוי, ואי נמי לעשותן בולטין לעצמו ולהניחם בידו או בראשו או בחגורתו ומשום חשדא, אבל בדרך עראי לא. והלכך אותן ציורי שתי וערב שעושין הנשים בקשוטי המשי לגויים יהא אסור, ומכל מקום איפשר להביא ראיה שהוא מותר, מפני שאין עובדין הגויים האלה את אלוהיהם בכך ואין עושין אותן בקישוטיהן אלא לנוי ודרך ציורין. ואף על פי שעובדין לאותן ציורין בכלים אחרים, כיון שאין רגילין לעבוד אותם דרך זה מותר, וכדאמרינן באנדורוטי (מ, ב), שאף על פי שעושין אותם בכפרים לעובדם ובכרכים נמי בפתחי שערים, אפילו הכי בכרכים שלא בפתח מדינה אין חוששין להם משום עבודה זרה, והכא נמי לא חיישינן להו משום עבודה זרה, וצריך עיון, עד כאן לשונו. וכן הביא מספר ארחות חיים שכתב כן משם הרשב"א כלשון הזה אות באות (שו"ת בתי כהונה ח"א סי' יג).

    Rashba on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Ritva

    והא שפאים דעיקר עבודה זרה קיימת וקתני לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרים ואם תאמר ומאי קושיא דשאני התם ששברם הגוי בידים ובהא אפילו ריש לקיש מודה ויש לומר דאנן בתורת טעמא פרכינן דמכל מקום אין קיום עיקר עבודה זרה מועיל כלום לגבי מה שנשבר ממנה ומהא שמעינן לריש לקיש בשנשתברה מאיליה. דהא לדידיה כל שנשתברה מאיליה כששברה בידים משוי לה מורי הר״שבא נר״ו ונכון הוא וקרוב לזה פירש הר״אבד ז״ל.

    אלא אי אמרת ששברה עצים וקנאה ממנה אמאי לא מועלין פירוש אלא על כרחין בדאתיא עצים מעלמא וכיון דכן אדרבא תקשי לך דדוקא דאתיאת עצים מעלמא הא אילו קעה מהם אפילו בסופא אסורי׳ וסייעת׳ לרבי יוחנן וקשיא לריש לקיש והיינו דמהדרינן מידי אריא כו כלומר נהי דמצית למידחי הכי מיהו לא הוי אריא וקושיא לריש לקיש וכן פירש ר״שי ז״ל מהא לא תסייעיה לרבי יוחנן.

    רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי יתיז כו׳ כלומר דלא צריכין אנו לאוקומ׳ בששברה עצים מעלמ׳ וקננה מהם אלא אפילו בשקננה בעצים ששברה משם ומאי יתיז יתיז באפרוחים ואשמועינן דאף על גב דבצים אסורים אפרוחים מותרים כאן וכאן וכדמפרש ואזיל דרישא בבצים ולפיכך אסורין והוא הדין בסיפא וסיפא באפרוחים ולכך מותרין והוא הדין לרישא והא דפליג לה בתרי גווני לרבותא נקטה דאפילו באשרה דחמירא לא גזרו באפרו׳ ואפילו בהקדש דקיל שאין מועילה בגדולים אסרו בבצים וכל שכן באשרה ואיכא דקשיא לה אפרוחים היאך מותרין בהקדש מאי שנא ממקדש את השובך שהיונים אסורים ואפילו ביונים דאתו מעלמא ותירצו דשאני התם שיש בהדיוט גזל מפני דרכי שלום ולכך החמירו בהם בהקדש שלא יהא כחו גרוע מהדיוט אבל באפרוחים שקננו באילן של הדיוט מותרין הן ואפילו מפני דרכי שלום ליכא.

    מתני׳ המוצא כלים כו' רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין כו׳ ירושלמי מה נן קיימין אי בבריא שהם נעבדין אפילו מבוזים אסורין ואם בריא שאין נעבדין אפילו על המכובדין מותרין אלא אם כן נן קיימין בסתם כו׳ ונעבדין בכלים אלו קאמר וכדאמרינן בגמרא אמר אביי מפלח לכל דמשכחי פלחי אבל מיצר בכלי׳ הני תלתא חשיבי להו וציירי להו ופלחי להו על הכלים למידי אחרינא לנוי בעלמא עבדי להו פי׳ לנוי בעלמא עבדי להו מן הסתם בכלים ואף על גב דפלחי להו בעלמ׳ מעתה צורות שתי וערב שרגילין גוים לצייר בכלים של כסף מותרים דאף על גב דצורות שתי וערב נעבדת היא להם הא ידעינן ודאי דלא פלחי לה בכלים ולא עוד אלא שהם אין עובדין אלא לצורת שתי וערב שטמא אותה הגלח וזה טעם היתר המטבעות דהוה ליה כדבר בריא שאין נעבדין שהוא מותר לדברי הכל ואפילו על המכובדין וכמו שפירשנו מ״ר.

    ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר איכא דקשי ליה והתנן הגיע לכיפה מקום שיש שם עבודה זרה אסור לבנותה וכל שכן עבודה זרה עצמה ולאו קושי׳ היא דהתם בעושה אותה לנוי לעובדה אבל הכא בעושה לנוי בעלמא דהיינו לשון עושה האמור בכל השמועה ומיהו אף בע״ז ולעבדה אם עשה שכרו מותר כדאיתא לעיל בפרקין ואם כבר עבדוה והוא מתקנה שכרו אסור נמצא שלשה דינין בדבר ולמדנו מכאן דצורת עבודה זרה מותר לציירה לנוי ואפילו היא בולטת דסתם צורות כך הם והיינו דפרכינן הכא להדיא צורת דרקון מי אסיר.

    Ritva on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Meiri

    אשרה שנמצא קן בראשה ובתוכו אפרוחים או ביצים אפרוחין שאין צריכין לאמן כגון שהם מפרחים מותרין אבל הביצים ואפרוחים הצריכין לאמן אסורין מפני שהאשרה כבסיס להם והקן עצמו מותר מפני שמן הסתם עוף מביא העצים ממקום אחר ומ"מ לא יעלה באשרה כדי ליטלו שהרי משתמש בה אלא יתיז בקנה ויפילנו ויהנה בו ואם נודע בקן זה שמעצי אשרה עצמה היה אסור שהרי זה כע"ז שנשתברה מאליה:

    אילן של הקדש שנמצא קן בראשו כל הקן עם הביצים או אפרוחים הצריכין לאמן שבו אע"פ שמן הסתם ממקום אחר באו כמו שבארנו באשרה או אפילו נתברר לנו שכן אין נהנין בהם לכתחלה מטעם שכתבנו שההקדש כבסיס להם ומ"מ אם נהנה לא מעל ואפרוחים שאין צריכים לאמם כמו שמפרחים מותרין לכתחלה ואם נודע בודאי על הקן שמעצי אותו אילן עצמו הוא מועלין בו ואפילו היה מגדולין שבאו אחר שהוקדש מפני שיש מעילה בגדולין כמו שיתבאר במקומו ובתלמוד המערב נחלקו על ביצת הקדש שנעשית אפרוח על איזה צד פודין אותה כמו שכתבנו בפרק שני ואם לא פדה יראה שמותר כדין פירות של הקדש שזרען שאם לא פדאן בשעת הזרע בדיעבד מותר הואיל וגוף הזרע כלה כמו שיתבאר במקומו:

    המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ר"ל צורות שבכלים על איזה צד הותרו ועל איזה צד נאסרו ואמר מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח רשב"ג אומר שעל המכובדין אסורין ושעל מבוזין מותרין אמר הר"ם צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עגול ויאמר זהו שמש או קשת מעגול ויאמר זה לבנה אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלסאמים הם מיחסים לכוכבים צורות עד שאומרים צורת שבתאי צורת זקן שחור וצורת נגה צורת נערה יפה בחלי זהב וצורת השמש צורת המלך המעוטר יושב על עגלה וכן מיחסים לכל המזלות והכוכבים צורות הרבה וכן באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה לפי שהם מאמרים כוזבים והכזב שבהם על דבר מהדברים יגדל וירחב בלי ספק ואמר צורת חמה ולבנה ר"ל שימצא הצורה המיוחסת על השמש והצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דעת שיהיה והדרקון צורת גוף שיש לו ציצין וקשקשים הדבק בין סנפירין קשקשי הדג וזאת הצורה אצלם מכובדת לפי שהיו מיחסים אותה לחלק מחלקי הגלגל והגיד לי איש אחד מבעלי מלאכה זו שזו הצורה היא הצורה לתלי הלבנה ונקרא בערבי גוזהר ושהיא נעשית על תבנית כך בשעת כך וכך וכחה כך וכך ושאלתי באיזה ספר זכרו זה לפי שאני לא ראיתי מעולם צורה זאת ואמר כי מלמדו בדה מלבו צורה זאת עם הרבה דברים שמסר לו בסוד וכלים מכובדים הם חלי זהב וכסף ובגדי משי ומה שזולת זה הם כלים מבוזים והלכה כרשב"ג וכר' יוסי:

    אמר המאירי המוצא כלים ועליהם צורת חמה או צורת דרקון והוא מין נחש יוליכם לים המלח שזה ודאי לשם ע"ז נעשה רשב"ג אומר שעל המכובדים כגון שירין נזמים וטבעות אסורין ושעל המבוזין כגון יורות וקוקמוסין וכל שמשתמשין בו אפילו היו בו הצורות למעלה מן המים ר"ל למעלה ממקום התשמיש או הבשול כגון שהיה בשפת הכלי מותרין ודאי לא נעשו לעבודה ואף כוסות של כסף העשויים לשתות בהם כדין זה לדעת קצת אלא שיש חולקים:

    זהו ביאור המשנה ופסק הדברים לפי סוגיית הגמרא כך הוא:

    הצורות חלוקות לשלשה דרכים מזלות ופרצופין וצורות מזלות פירושו כל מה שמגלגל הירח ולמעלה הן במדור העליון כגון מלאך ושרף המצטיירים אצל ההמון בכנפים כעין כרובים הן במדור התחתון כגון גלגלים וכוכבים ומזלות פרצופין פירושו כל דמות בעל חיים שפרצופו גבוה מגופו כגון אדם ובהמה וחיה ועופות צורות פירושו כל דמות בעלי חיים שראשו נמוך כגופו כדגים ונחשים ודרקון ושאר שרצים:

    ודיניהם חלוקים לארבעה דרכים הראשון דין המוצאם והשני דין העושה אותם אם לכונת עבודה ואם שלא לכונת עבודה והשלישי בשעשו לו גוים אם במצותו ואם שלא במצותו הרביעי דין הנחתם בטבעת או בשאר תכשיטין:

    וצריך שתדע דרך כלל לפי שטתנו שכל במציאה בפרצופין וצורות במבוזה מותר בהנאה אף בבולט ובשוקע מותר בהנאה אף במכובד ולא יצא לאיסור הנאה אלא במכובד ובולט אבל במזל לדעתנו אין בו חלוק בין שוקע לבולט הואיל ובמקומם אינם נראין בולטין ועשייה על ידי עצמו אין לצורות איסור בהם כלל אף בדירקון ומה שאסור בה אסור אף בשוקע ואף במבוזה ובכל ענין ועשיית גוי במה שעשיית ישראל עצמו אסורה מותרת באיסור פרצוף בשוקע ובחסרון ובאיסור מזל במקום רבים או בשל פרקים או להתלמד וכל שאתה מתירו בשוקע או בחסרון פחיסתו אף על ידי ישראל מתירתו והוא הדין אם חסרו וזהו שאמרו סמי עיניה דדין ואתה יכול לפרשו חסרון עין דהינו חסרה וכן אתה יכול לפרשה בפחיסת צורתו ועיניה פירושו צורתו מלשון בעיניו עמד ושניהם עולים להקל ולעולם אין לדעתנו במזלות התר שקיעה וחסרון או פחיסה אלא מקום רבים או פרקים או להתלמד ואין בפרצוף התר מקום רבים ופרקים ולהתלמד אלא התר חסרון או פחיסה או שקיעה והצורות אין בהם איסור בעשייה כלל אלא במציאה ובהנחה ובדרקון:

    12 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים כו' הני תלתא דחשיבי להו כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה צורת חמה כו' מזל חמה ר"ל שהחוזים וחכמי המזלות מציירים החמה בצורת מלך ועטרה בראשו יושב על עגלה וכן הלבנה מציירים בצורה אחרת כיוצא בזה ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם ואין ר"ל עיגול החמה או עיגול הלבנה:

    בא"ד ורבנן היא דאמרי כל שאר הדמותים מותרים וכו' ויש לדקדק הא רבנן קאמרו לעיל דאין נעבדין אלא מי שיש בידו מקל וצפור וכו' ודוחק לומר שרש"י רוצה לומר דמתניתין דהכא בצורת חמה ולבנה נמי איירי שיש בידם מקל וצפור וכדור אלא נראה דמתניתין דלעיל איירי בצלמים וסתם צלם הוי דוגמת אנדרטי של מלכים או שלטונים וכיוצא ובהם קאמרי רבנן דאין נעבדין אלא כשיש בידן וכו' ומתניתין דהכא איירי בצורת מזלות אלא שרש"י סבירא ליה דמתניתין דהכא דלא אסרה אלא בהנהו ג' צורות דמזלות משום דחשיבי כדמפרש בגמרא על כרחך אתי' כרבנן דלעיל דמחלקי נמי בצלמים בין חשובים שיש בידם וכו' ובין שאין בידם דאילו רבי מאיר דלא מחלק לעיל אלא אוסר בכל הצלמים הוא הדין נמי דלא מחלק הכא (בין) גבי צורת המזלות בין צורה לצורה ובזה יתורץ גם כן מה שיש להקשות אהא דפריך גמרא אמתניתין דהכא למימרא דלהני הוא דפלחי למידי אחריני לא פלחי ורמינהי השוחט לשם הרים וכו' ולמה לא רמי המקשה רומיא זאת אמתניתין דלעיל אדברי חכמים דקאמרי אין נעבדים אלא מי שיש בידו וכו' אבל לפי מה שכתבתי א"ש דלעיל לא איירי אלא בדמות ולא בצורת מזלות:

    תוס' ד"ה ור' אבהו אמר וכו' ויפה פי' לפי שיטת הספר וכו' ומיהו במעילה וכו'. לפי מה שכתבו התוס' הכא נראה דשם במעילה גרסי התוס' בגמ' כשיטה דהכא אלא בתר דקאמר מידי איריא הכא בגידולים הבאים לאחר מכאן וכו' גרסי שם ה"נ מסתברא מדקתני יתיז בקנה ואי ס"ד דאתיא מעלמא אמאי יתיז בקנה לישקלה מישקל אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן לעולם דאייתי מעלמא ומאי יתיז יתיז באפרוחים והשתא לפי גירסא זו לא אתי ר' אבהו לשנויי הקושיא ראשונה דר"ל דזה כבר שני לעיל כגון דאייתי עצים מעלמא וגבי אשרה מותר וגבי הקדש לא נהנין לכתחלה מדרבנן משום דלמא אתי לאתהנויי מעצי אילן דהקדש גופיה כמו שפרש"י הכא אלא שר' אבהו אתי לשנויי דמשום הכי יתיז בקנה ולא לשקלה בידו ממש משום דגם האפרוחים יתיז וגבי אפרוחים לא שרינן ליה למשקלם בידו משום גזירה שמא יעלה על האילן ליטלם אבל לפי שיטה דשמעתין משמע דבא ר' אבהו לשנויי קושיות דר"ל בשנויא אחרינא דעדיף טפי הלכך צ"ל דמוקים לה בשובר' עצים מגופה ובגדולים הבאים לאחר מכאן ועיין שם במעילה דשם יש גירסא אחרת בגמ' וגם התוס' פירשו שם פירוש אחר ארוך ע"ש:

    ד"ה יוליכם לים המלח וכו' ולפי' ר"ת דאוקי אנדרטי אשריותא דרבנן וכו' ולהכי פריך בסמוך פרצוף וכו' מי אסורים וכו' על הכלים וכו' ואין להקשות מאי פריך נימא דאיירי שלא על הכלי אלא בלחודייהו דלכ"ע אסור זה אינו דא"כ כל הפרצופין נמי ליתסרי דהא השתא סבירא לן דשאר צלמים חוץ מאנדרטי לכ"ע אסירי:

    Maharam on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' ולא מועלין מדאורייתא עי' מעילה דף ג ע"א ושם דף יא ע"ב תוס' ד"ה תורים וצ"ע:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 42b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 42, Amud Bet, about 379 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “והא שיפויין, דעיקר עבודת כוכבים קיימת וקתני…”

    2. Segment 213 words

      Opens “רב הונא בריה דרב יהושע. אמר לפי…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    3. Segment 321 words

      Opens “איתיביה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן…”

    4. Segment 410 words

      Opens “קס"ד כגון ששברה ממנו עצים וקינתה בהן…”

    5. Segment 57 words

      Opens “הב"ע כגון דאייתי עצים מעלמא וקינתה בהן…”

    6. Segment 632 words

      Opens “דיקא נמי דקתני גבי הקדש לא נהנין…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אלא אי אמרת ששברה עצים ממנו וקינתה…”

    8. Segment 813 words

      Opens “מידי איריא הכא בגידולין הבאין לאחר מכאן…”

    9. Segment 98 words

      Opens “ורבי אבהו א"ר יוחנן מאי יתיז יתיז…”

      Named: רבי אבהו.

    10. Segment 1025 words

      Opens “א"ל רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא…”

      Named: רבי יעקב, רבי ירמיה בר תחליפא, רב אשי.

    11. Segment 1124 words

      Opens “מתני׳ המוצא כלים ועליהם צורת חמה צורת…”

      Named: רבן שמעון.

    12. Segment 1235 words

      Opens “גמ׳ למימרא דלהני הוא דפלחי להו למידי…”

    13. Segment 1321 words

      Opens “אמר אביי מיפלח לכל דמשכחי פלחי מיצר…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1425 words

      Opens “מנקיט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל…”

      Named: רב ששת.

    15. Segment 1534 words

      Opens “אמר מר כל המזלות מותרין חוץ ממזל…”

    16. Segment 1616 words

      Opens “אלא פשיטא במוצא וכדתנן המוצא כלים ועליהם…”

    17. Segment 1735 words

      Opens “אי במוצא אימא מציעתא כל הפרצופות מותרין…”

    18. Segment 188 words

      Opens “אלא פשיטא בעושה וכדרב הונא בריה דרב…”

      Named: רב הונא, רב יהושע.

    19. Segment 1927 words

      Opens “אי בעושה אימא סיפא כל הצורות מותרות…”

    Sages named on this page

    • Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…

      Source: Avodah Zarah 42b · Segment 2 — “רב הונא בריה דרב יהושע. אמר לפי שאין עבודת…

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Avodah Zarah 42b · Segment 11 — “…יוליכם לים המלח רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל…

    • Rabbi Shimon ben Lakish · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rabbi Shimon ben Lakish, known as Resh Lakish, was a prominent First Generation Amora, brother-in-law and study partner of Rabbi Yochanan.

      Source: Avodah Zarah 42b · Segment 3 — “איתיביה ר' שמעון בן לקיש לר' יוחנן קן שבראש…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 42b · Segment 9 — “ורבי אבהו א"ר יוחנן מאי יתיז יתיז באפרוחין

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 42b · Segment 13 — “אמר אביי מיפלח לכל דמשכחי פלחי מיצר ומפלחי הני…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 42b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026