Talmud Builders

    Avodah Zarah 53a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 53a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1of Rabbi Volas: No, this halakha is necessary in a case where the gentile has partnership in the idol, and it teaches us that it is only a Jew who cannot revoke the status of a gentile’s object of idol worship. But a gentile can revoke the status of his own object of idol worship.

    2There are those who teach Rabbi Hillel’s statement with regard to a baraita : Rabbi Shimon ben Menasya says: The status of a Jew’s object of idol worship can never be revoked. What is the reason for the additional emphasis of the term never? Rabbi Hillel, son of Rabbi Volas, says: The emphasis is necessary only for a case where the gentile has partnership in the idol, and it teaches us that the Jew worships the idol based on his own intentions, and therefore although the gentile revokes the status of his share, the Jew’s share remains forbidden.

    3MISHNA: How does a gentile revoke the status of an object of idol worship? If he cut off the tip of its ear, or the tip of its nose, or its fingertip; or if he crushed it, even though he did not remove any part of it, in all these cases he thereby revoked its status as an object of idol worship. If he spat before the idol, urinated before it, dragged it on the ground, or threw excrement at it, the status of this idol is not revoked, as this is only a temporary display of scorn, and afterward the gentile might continue to worship the idol. If the gentile sold it or mortgaged it, Rabbi Yehuda HaNasi says: He thereby revoked its status. And the Rabbis say that he did not revoke its status.

    4GEMARA: The mishna teaches that if the gentile crushed the idol without removing any part of it, the status of the idol is revoked. The Gemara asks: In a case where he did not remove any part of it, by what action did he revoke its status? Rav Zeira says: The mishna is referring to a case where he crushed its face with a hammer, destroying its form, even though none of its stone was removed.

    5§ The mishna teaches: If he spat before the idol or urinated before it, the status of this idol is not revoked, as this is only a temporary display of scorn. The Gemara asks: From where are these matters derived?

    6Ḥizkiyya says: This is derived from a verse, as the verse states: “And it shall come to pass that, when he shall be hungry, he shall fret, and curse his king and his god, and turn his face upward” (Isaiah 8:21). And it is written after this verse: “And he shall look to the earth, and behold distress and darkness, the gloom of anguish, and outspread thick darkness” (Isaiah 8:22). This indicates that even though he cursed his king and his idolatrous god, and he turned his face upward to God, nevertheless, he subsequently looks to the earth and beholds distress and darkness, since he returns to his idol worship.

    7§ The mishna teaches: If the gentile sold it or mortgaged it, Rabbi Yehuda HaNasi says: He thereby revoked its status. And the Rabbis say that he did not revoke its status. The Gemara cites a dispute between that which Ze’eiri says that Rabbi Yoḥanan says, and that which Rabbi Yirmeya bar Abba says that Rav says. One says: The dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis applies only when the gentile sold his idol to a gentile smith. But when he sold it to a Jewish smith everyone agrees that by selling the idol the gentile revoked its status, as he knows that the Jewish smith will certainly melt it down. And one says: The dispute applies to the case where he sold the idol to a Jewish smith.

    8A dilemma was raised before the Sages: According to the second opinion, does the dispute apply only to the case where he sold the idol to a Jewish smith; but if he sold it to a gentile smith everyone agrees that he did not revoke its status by selling it? Or perhaps both in this case and in that case there is a dispute.

    9The Gemara replies: Come and hear a baraita , as Rabbi Yehuda HaNasi said: My statement that by selling the idol the gentile revokes its status appears correct in a case where he sold it for the purpose of destruction, and the statement of my colleagues that its status is not revoked appears correct in a case where he sold it for the purpose of worship.

    10The Gemara explains the baraita : What is the meaning of selling the idol for destruction, and what is the meaning of selling it for worship? If we say that selling it for destruction means literally that he knew that it was being bought for the purpose of destruction, and that selling it for worship means literally that it was bought for the purpose of worship, this is difficult. What is the reasoning of the one who says that the gentile revoked the idol’s status even though he knew that the buyer intended to worship it, and what is the reasoning of the one who says that he did not revoke its status even though he knew that the buyer intended to destroy it?

    11Rather, is it not referring to a case where the buyer’s intentions were not known with certainty? And accordingly, selling the idol for destruction means selling it to one who will presumably destroy it in the future. And who is that buyer? This is referring to a Jewish smith. Similarly, selling the idol for worship means selling it to one who will presumably worship it in the future. And who is that buyer? This is referring to a gentile smith. Since Rabbi Yehuda HaNasi states that his opinion appears correct in the case of a Jewish smith and the opinion of his colleagues appears correct in the case of a gentile smith, one may conclude from the baraita that there is a dispute both in this case and in that case.

    12The Gemara rejects this suggestion: No, this is what the baraita is saying: Rabbi Yehuda HaNasi said: My statement that the idol’s status is revoked appears to my colleagues correct in a case where he sold it for the purpose of destruction. And who is it who buys the idol with the intent of destroying it? This is referring to a Jewish smith. This is because even my colleagues disagreed with me only in a case where he sold it for the purpose of worship; but when he sold it to a Jewish smith for the purpose of destruction, they concede to my opinion.

    13The Gemara raises an objection from a baraita : With regard to one who buys broken vessels made from gold or silver from the gentiles and finds among them an object of idol worship, if he pulled the object of idol worship, thereby performing an act of acquisition, before he gave the money to the gentile, he may return the object of idol worship to the gentile. But if he pulled it after he gave the money to the gentile he may not return it. Since the idol’s status was not revoked, he must take it and cast it into the Dead Sea.

    14The Gemara explains the objection: Granted, if you say that in the case of a gentile who sells an object of idol worship to a Jewish smith there is a dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis, the baraita is not difficult. In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of the Rabbis, who hold that when a gentile sells an idol to a Jewish smith he does not thereby revoke its status. But if you say that the dispute between Rabbi Yehuda HaNasi and the Rabbis applies only when the idol is sold to a gentile smith, but in the case of a Jewish smith everyone agrees that the gentile revoked the idol’s status, then in accordance with whose opinion is this baraita ?

    15The Gemara answers: It is different there, as the gentile sold the metal with the understanding that he was selling broken vessels, and he did not sell the metal with the understanding that he was selling an object of idol worship. He therefore had no intention of revoking its status.

    16§ The Sages taught: If a gentile borrowed money against an object of idol worship, using it as collateral, or with regard to another case where a rockslide fell on it, or a case where robbers stole it, or a case where the owners abandoned it and went overseas, the following halakha applies:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    א"ר הילל לא נצרכה אלא שיש לולישראל שותפות בה והא גופה לא אצטריך לאשמועינן דהא נמי פשיטא שאינו יכול לבטל חלקו של עובד כוכבים שאפילו שלו אין יכול לבטל אלא למידק מינה ישראל הוא דלא מבטל חלק העובד כוכבים אבל עובד כוכבים יכול לבטל חלק עצמו ולא אמרינן כי היכי דחלקו של ישראל לא בטיל חלק של עובד כוכבים נמי לא בטיל:

    שיש לו לעובד כוכבים בה שותפותאפילו ביטל עובד כוכבים חלקו ההוא דישראל לא בטיל:

    וקמ"ל ישראל אדעתא דנפשיה פלחולא תלי בדעת עובד כוכבים:

    מתני' פחסהמיעכה בקורנס:

    גררהבטיט סחוב והשלך:

    אינה בטילהדלפום שעתא רתח עלה והדר פלח לה כל הני ביטולי בעובד כוכבים קמיירי:

    גמ' שפחסה בפניהוקלקל צורתה:

    מנהני מילידהדר פלח לה:

    וקלל במלכומקלל את עבודת כוכבים שלו ומבזה אותה:

    ופנה למעלהלבו למעלה לשמים:

    ואל ארץ יביטחוזר ועובד עבודת כוכבים שלו:

    זעירי משמיה דרבי יוחנן ור' ירמיה בר אבא משמיה דרבפליגי בטעמא דמתני':

    סתם לוקחי מתכת צורפים הן:

    בצורף עובד כוכביםשמכרה עובד כוכבים לצורף חבירו התם קאמרי רבנן דלא בטלה דסבר המוכר כיון דלוקח זה עובד כוכבים הוא פלח לה ולא תבר לה:

    אבלמכרה עובד כוכבים לצורף ישראל מסתמא בטלה מדעתיה דמידע ידע דהאי תבר לה:

    נראין דבריי שמכרה לחבלהדביטל:

    ודברי חביריידלא ביטל כשמוכרה לעובדה. ומדקתני נראין דבריי בהא אבל דברי חביריי אין נראין בה מכלל דחבריה נמי בלחבלה פליגי ומדקאמר נראין דברי חביריי בלעובדה אבל דבריי אין נראין בה מכלל דאיהו נמי עלה פליג וה"ק אני שמעתי בשתיהן ביטל והן שמעו בשתיהן לא ביטל ונראית שמועתי משמועת חביריי בלחבלה ושמועת חביריי משמועתי בלעובדה:

    אילימא לחבלה ממששנתנה ע"מ לחבלה:

    מ"ט דמ"ד ביטלבלעובדה הא בהדיא אמר ליה לשם עבודת כוכבים אלמא לא אפקיה מוכר מכלל עבודת כוכבים:

    ומ"ט דמ"ד לא ביטלבלחבלה הא ודאי בטלה מדעתיה:

    ומנו צורף ישראלוהאי סתמא זבין ליה ודקאמרי רבנן דלא ביטל מימר אמר האי צורף ישראל הדר מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה ור' סבר כיון דצורף ישראל הוא מידע ידע האי עובד כוכבים דסתמא חבולי מחביל לה ומתיכה בכור:

    לאלעולם בצורף ישראל אפילו לרבנן ביטל והאי דקאמר ר' נראין דבריי כשמכרה לחבלה לאו דפליגי רבנן עליה דנימא נראין דבריי לשומעי מחלוקתינו מדברי חביריי אלא ר' לפרושי פלוגתייהו אתא ולאשמועינן דבצורף עובד כוכבים הוא דפליגי וה"ק נראין דבריי לחביריי ומודים הם לי כשמכרה למי שעתיד לחבלה שדברי חביריי כשמכרה לעובדה הן. ולישנא דמלתא דיקא הכי מדלא קתני ונראין דברי חביריי אלא ודברי חביריי מכלל דנראין דרישא לחביריו קאמר דנראין הלכך אי הוה תני סיפא ונראין הוה משמע ונראין דברי חביריי לי בלעובדה וא"כ במאי פליגי:

    גרוטאותשברי כספים:

    אם עד שלא נתן מעות משך יחזירלעובד כוכבים ויבטלנה ואחר כך אם ירצה יקחנה ממנו. ואע"ג דמשך לא אמרינן עבודת כוכבים של ישראל היא ואינה בטילה דהא משיכה בטעות הואי דלא ידע שיש בהן עבודת כוכבים:

    אם משנתן מעות משךיוליך הנאה לים המלח ואין רשאי להחזירה לעובד כוכבים וליטול מעותיו ואע"ג דמשיכה בטעות הואי כיון דיהב דמי כי הדר שקלינהו מיחזי כמאן דמזבן. אלמא אע"ג דזבין עובד כוכבים לישראל קתני אסורה דלא בטלה:

    אי אמרת בשלמא כו' אלא אי אמרת לצורף ישראל דברי הכל בטלה הא - מתניתין דישראל הוי לוקח וקתני יוליך לים המלח מני:

    שאני התםדהאי עובד כוכבים אדעתא דעבודת כוכבים לא זבין. לא ידע שיש שם עבודת כוכבים אבל היכא דזבין עבודת כוכבים לבדה לצורף ישראל דברי הכל ביטלה מדעתו:

    לוה עליהעובד כוכבים אפילו מצורף ישראל:

    או שנפלה עליה מפולתואינו חש לפנותה:

    או שגנבוה ליסטיםואינו מחזר אחריה:

    עבודה זרה 53 עמוד א

    1דרבי וולס: לא נצרכה שיש לו בה שותפות, וקמ"ל ישראל הוא דלא מבטל דעובד כוכבים אבל עובד כוכבים דנפשיה מבטל.

    2איכא דמתני לה אברייתא, ר"ש בן מנסיא אומר: עבודת כוכבים של ישראל אין לה בטילה עולמית. מאי ״עולמית״? א"ר הילל בריה דר' וולס: לא נצרכה, אלא שיש לו לעובד כוכבים בה שותפות, וקמ"ל דישראל אדעתא דנפשיה פלח.

    Mishna

    3כיצד מבטלה? קטע ראש אזנה, ראש חוטמה, ראש אצבעה, פחסה אע"פ שלא חיסרה ביטלה; רק בפניה, השתין בפניה, גררה, זרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה; מכרה או משכנה רבי אומר: ביטל, וחכ"א לא ביטל.

    Gemara

    4כי לא חיסרה, במאי ביטלה? א"ר זירא: שפחסה בפניה.

    5רקק בפניה, והשתין בפניה. מנה"מ׃

    6אמר חזקיה, דאמר קרא: ״(ישעיהו ח״, כא) ״והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה״, וכתיב בתריה: ״ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה וגו'״, דאע"ג דקלל מלכו ואלהיו ופנה למעלה, אל ארץ יביט.

    7מכרה או משכנה, רבי אומר: ביטל וכו'. זעירי א"ר יוחנן, ור' ירמיה בר אבא אמר רב, ח"א מחלוקת בצורף עובד כוכבים אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל, וחד אמר: בצורף ישראל מחלוקת.

    8איבעיא להו: בצורף ישראל מחלוקת, אבל צורף עובד כוכבים דברי הכל לא ביטל, או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת?

    9ת"ש דא"ר נראין דבריי כשמכרה לחבלה, ודברי חביריי שמכרה לעובדה.

    10מאי ״לחבלה״ ומאי ״לעובדה״? אילימא לחבלה לחבלה ממש, לעובדה לעובדה ממש, מ"ט דמ"ד ביטל, ומ"ט דמ"ד לא ביטל?

    11אלא לאו לחבלה למי שעתיד לחבלה, ומנו? צורף ישראל. לעובדה למי שעתיד לעובדה, ומנו? צורף עובד כוכבים וש"מ בין בזה ובין בזה מחלוקת.

    12לא, ה"ק א"ר נראין דבריי לחביריי כשמכרה לחבלה. ומנו? צורף ישראל, שאף חביריי לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לעובדה, אבל לחבלה מודו לי.

    13מיתיבי: הלוקח גרוטאות מן העובדי כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר, אם משנתן מעות משך יוליך לים המלח.

    14אי אמרת בשלמא בצורף ישראל מחלוקת, הא מני? רבנן היא. אלא אי אמרת בצורף עובד כוכבים מחלוקת, אבל בצורף ישראל דברי הכל ביטל, הא מני?

    15שאני התם, דאדעתא דגרוטאות זבין, אדעתא דעבודת כוכבים לא זבין.

    Baraita

    16תנו רבנן: לוה עליה, או שנפלה עליה מפולת, או שגנבוה ליסטין, או שהניחוה הבעלים והלכו למדינת הים,׃

    Tosafot

    אבל בצורף ישראללאו דווקא צורף דאפי' שאינו צורף נמי דכל ישראל לגבי עבודת כוכבים כצורפין מדמותיב מהלוקח גרוטאות ואי כשאינו צורף אסור מאי קפריך דלמא בשאינו צורף איירי אלא איידי דנקט צורף עובד כוכבים נקט נמי צורף ישראל:

    או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקתפירוש וה"ק אף בצורף ישראל הריב"ן גריס תיקו והדר גריס מיתיבי א"ר נראין כו' ומותיב למ"ד מחלוקת בצורף עובד כוכבים אלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת אבל ליכא למימר דלמיפשט בעיין אתי וקא מוכח דבתרוייהו פליגי כדמשמע מתוך פ"ה דא"כ כי קמשני לדחות שאין דוקא ולא פליגי אלא בחדא כלומר לצורף עובד כוכבים א"כ תקשי למ"ד בצורף ישראל פליגי והוה ליה למימר תינח למ"ד בצורף עובד כוכבים מחלוקת אלא למ"ד בצורף ישראל דוקא מחלוקת היכי לישני דאין לומר דלישני נראין דבריי לי במכרה לחבלה ודברי חביריי במכרה לעובדה דהכי הוה ליה לשנויי ועוד דאין זה מעין מקומות אחרים בהמוכר הספינה (ב"ב דף עט.) גבי הקדש וכן בפרק קמא דחולין (דף יב.) גבי אשפה שבשוק ומיהו יש ליישב הגירסא כמו שהיה בספרים וכפ"ה ובא לפשוט הבעיא וקאמר הכי ת"ש א"ר נראין כו' אלמא בצורף ישראל נמי פליגי ואיפשיטא בעיין דבין בזו ובין בזו פליגי ותקשי למ"ד בצורף עובד כוכבים דוקא פליגי דלא אתיא ברייתא כפשטיה ודחי כלומר אפי' למ"ד דבצורף עובד כוכבים דוקא פליגי יש לפרש הברייתא כן ומיהו הפשיטות לא נדחית דלמ"ד בצורף ישראל פליגי והא אף בצורף ישראל קאמר ונ"ל דזהו עיקר דודאי הפשיטות לא נדחית דלגירסת הריב"ן נמי יש להקשות אמאי קאמר תיקו הא כמ"ד בצורף ישראל מחלוק' אי אפשר ליישב הברייתא אם לא שאמר בין בזו ובין בזו מחלוקת ולא קשיא דקאמר תיקו ופשיט בתר הכי דהכי אשכחן בפרק בתרא (דף סח.) גבי בעיא דפוגם מעיקרא מחלוקת דקיימא בתיקו ובתר הכי פשיט ליה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבי הלל ב"ר לא נצרכה כגון שיש לו בה שותפות כו'.

    איכא דמתני לה אברייתאר' שמעון בן מנסיא אומר עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה עולמית. ואפילו יש לעובד כוכבים בה שותפות וקמ"ל ישראל מדעתא דנפשיה פלח לה לעבודת כוכבים. וכי מבטיל לה עובד כוכבים לא מבטיל אלא חולקא דנפשיה. אבל חולקיה דישראל לא מצי מבטיל ליה. ירושלמי ועבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה בטילה עולמית:

    מתני' כיצד מבטלהקטע ראש אזנה. קטע ראש חוטמה. ראש אצבעה. פחסה כגון שהעביר צורת פניה ונראית כעין טס אע"פ שלא חסרה בטילה.

    אבל רקק או השתין בפניה או זרק בה צואה לא בטלהמאי טעמא דבשעת כעסו עבד לה הכי כי הדר ומשתככת חמתו והדר ועביד לה כדכתיב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכתיב בתריה ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפילה מנודח:

    פיסקא מכרה או משכנה ר' אומר ביטל וחכ"א לא ביטלאיבעיא להו כשמכרה לצורף ישראל מחלוקת ר' וחכמים. אבל אם מכרה לצורף עובד כוכבים דברי הכל לא ביטל. או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת.

    ת"ש דאמר ר' נראין דברי לרבנן בשמכרה לחבלהומאן ניהו צורף ישראל שאף חכמים לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לצורף עובד כוכבים דאיכא למימר לעובדה [מכרה]. אבל לחבלה מודו לי.

    מיתיבי הלוקח גרוטאות מן העובדי כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים אם עד שלא נתן מעות משך הרי זה יחזיר. משנתן מעות משך יוליך לים המלח.

    אי אמרת בשלמא בצורף ישראל אם מכרה לו פליגיורבנן אמרי לא ביטלה. הא מני רבנן היא ומשום הכי כיון שקנאה יוליך לים המלח שעדיין לא ביטלה. וכיון שקנאה ישראל אין לה בטילה עולמית. אלא אי אמרת מכרה לצורף ישראל דברי הכל ביטלה. אמאי יוליך לים המלח. הא כבר ביטלה. ופרקינן כי אמרינן בצורף ישראל ד"ה ביטל בפירוש עבודת כוכבים. אבל הכא אדעתא דגרוטאות זבין אבל אדעתא דעבודת כוכבים לא זבין. פי' גרוטאות שיברי כלי מתכות:

    ת"ר לוה עליה או שנפל עליה מפולת או גנבוה לסטין או הניחוה בעלים והלכו להם למדינת הים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 53a

    Avodah Zarah 53a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 345 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    א"ר הילל לא נצרכה אלא שיש לו לישראל שותפות בה והא גופה לא אצטריך לאשמועינן דהא נמי פשיטא שאינו יכול לבטל חלקו של עובד כוכבים שאפילו שלו אין יכול לבטל אלא למידק מינה ישראל הוא דלא מבטל חלק העובד כוכבים אבל עובד כוכבים יכול לבטל חלק עצמו ולא אמרינן כי היכי דחלקו של ישראל לא בטיל חלק של עובד כוכבים נמי לא בטיל:

    שיש לו לעובד כוכבים בה שותפות אפילו ביטל עובד כוכבים חלקו ההוא דישראל לא בטיל:

    וקמ"ל ישראל אדעתא דנפשיה פלח ולא תלי בדעת עובד כוכבים:

    מתני' פחסה מיעכה בקורנס:

    גררה בטיט סחוב והשלך:

    אינה בטילה דלפום שעתא רתח עלה והדר פלח לה כל הני ביטולי בעובד כוכבים קמיירי:

    גמ' שפחסה בפניה וקלקל צורתה:

    מנהני מילי דהדר פלח לה:

    22 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Tosafot

    אבל בצורף ישראל לאו דווקא צורף דאפי' שאינו צורף נמי דכל ישראל לגבי עבודת כוכבים כצורפין מדמותיב מהלוקח גרוטאות ואי כשאינו צורף אסור מאי קפריך דלמא בשאינו צורף איירי אלא איידי דנקט צורף עובד כוכבים נקט נמי צורף ישראל:

    או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת פירוש וה"ק אף בצורף ישראל הריב"ן גריס תיקו והדר גריס מיתיבי א"ר נראין כו' ומותיב למ"ד מחלוקת בצורף עובד כוכבים אלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת אבל ליכא למימר דלמיפשט בעיין אתי וקא מוכח דבתרוייהו פליגי כדמשמע מתוך פ"ה דא"כ כי קמשני לדחות שאין דוקא ולא פליגי אלא בחדא כלומר לצורף עובד כוכבים א"כ תקשי למ"ד בצורף ישראל פליגי והוה ליה למימר תינח למ"ד בצורף עובד כוכבים מחלוקת אלא למ"ד בצורף ישראל דוקא מחלוקת היכי לישני דאין לומר דלישני נראין דבריי לי במכרה לחבלה ודברי חביריי במכרה לעובדה דהכי הוה ליה לשנויי ועוד דאין זה מעין מקומות אחרים בהמוכר הספינה (ב"ב דף עט.) גבי הקדש וכן בפרק קמא דחולין (דף יב.) גבי אשפה שבשוק ומיהו יש ליישב הגירסא כמו שהיה בספרים וכפ"ה ובא לפשוט הבעיא וקאמר הכי ת"ש א"ר נראין כו' אלמא בצורף ישראל נמי פליגי ואיפשיטא בעיין דבין בזו ובין בזו פליגי ותקשי למ"ד בצורף עובד כוכבים דוקא פליגי דלא אתיא ברייתא כפשטיה ודחי כלומר אפי' למ"ד דבצורף עובד כוכבים דוקא פליגי יש לפרש הברייתא כן ומיהו הפשיטות לא נדחית דלמ"ד בצורף ישראל פליגי והא אף בצורף ישראל קאמר ונ"ל דזהו עיקר דודאי הפשיטות לא נדחית דלגירסת הריב"ן נמי יש להקשות אמאי קאמר תיקו הא כמ"ד בצורף ישראל מחלוק' אי אפשר ליישב הברייתא אם לא שאמר בין בזו ובין בזו מחלוקת ולא קשיא דקאמר תיקו ופשיט בתר הכי דהכי אשכחן בפרק בתרא (דף סח.) גבי בעיא דפוגם מעיקרא מחלוקת דקיימא בתיקו ובתר הכי פשיט ליה:

    Tosafot on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבי הלל ב"ר לא נצרכה כגון שיש לו בה שותפות כו'.

    איכא דמתני לה אברייתא ר' שמעון בן מנסיא אומר עבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה עולמית. ואפילו יש לעובד כוכבים בה שותפות וקמ"ל ישראל מדעתא דנפשיה פלח לה לעבודת כוכבים. וכי מבטיל לה עובד כוכבים לא מבטיל אלא חולקא דנפשיה. אבל חולקיה דישראל לא מצי מבטיל ליה. ירושלמי ועבודת כוכבים שעבדה ישראל אין לה בטילה עולמית:

    מתני' כיצד מבטלה קטע ראש אזנה. קטע ראש חוטמה. ראש אצבעה. פחסה כגון שהעביר צורת פניה ונראית כעין טס אע"פ שלא חסרה בטילה.

    אבל רקק או השתין בפניה או זרק בה צואה לא בטלה מאי טעמא דבשעת כעסו עבד לה הכי כי הדר ומשתככת חמתו והדר ועביד לה כדכתיב והיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה וכתיב בתריה ואל ארץ יביט והנה צרה וחשכה מעוף צוקה ואפילה מנודח:

    פיסקא מכרה או משכנה ר' אומר ביטל וחכ"א לא ביטל איבעיא להו כשמכרה לצורף ישראל מחלוקת ר' וחכמים. אבל אם מכרה לצורף עובד כוכבים דברי הכל לא ביטל. או דלמא בין בזה ובין בזה מחלוקת.

    ת"ש דאמר ר' נראין דברי לרבנן בשמכרה לחבלה ומאן ניהו צורף ישראל שאף חכמים לא נחלקו עלי אלא כשמכרה לצורף עובד כוכבים דאיכא למימר לעובדה [מכרה]. אבל לחבלה מודו לי.

    מיתיבי הלוקח גרוטאות מן העובדי כוכבים ומצא בהן עבודת כוכבים אם עד שלא נתן מעות משך הרי זה יחזיר. משנתן מעות משך יוליך לים המלח.

    אי אמרת בשלמא בצורף ישראל אם מכרה לו פליגי ורבנן אמרי לא ביטלה. הא מני רבנן היא ומשום הכי כיון שקנאה יוליך לים המלח שעדיין לא ביטלה. וכיון שקנאה ישראל אין לה בטילה עולמית. אלא אי אמרת מכרה לצורף ישראל דברי הכל ביטלה. אמאי יוליך לים המלח. הא כבר ביטלה. ופרקינן כי אמרינן בצורף ישראל ד"ה ביטל בפירוש עבודת כוכבים. אבל הכא אדעתא דגרוטאות זבין אבל אדעתא דעבודת כוכבים לא זבין. פי' גרוטאות שיברי כלי מתכות:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Rashba

    רקק בפניה השתין בפניה זרק לפניה את הצואה לא בטלה איפשר לומר דדוקא בשהשתין בפניה פעם ושתים קאמא דלא בטלה בכך, דאיכא למימר משום ריתחיה הוא דקא עביד הכי, וכדאמרינן בגמרא מנא הני מילי ועבר בה נקשה ורעב וכו' (ישעיה ח, כא), אבל אם עשה כן תדיר הרי בטלה, וכדאמרינן בפרקין דלעיל גבי אפרודיטי (מד, ב), וזו עומדת על הביב והכל משתינין לפניה, לא אסרה תורה אלא אלהיהם, את שהוא נוהג בו משום אלוה.

    הא דתנן משכנה רבי אומר בטלה בפירוש הרמב"ן נ"ר, דוקא כגון שנשתקעה אצלו, אי נמי כגון שאמר לו אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פלוני הרי היא שלך והגיע זמן ולא פדאה דהויא לה כמכירה.

    הא דאמרי מחלוקת בצורף וכו' פירש רש"י ז"ל: דלאו דוקא נקט צורף אלא אפילו לסתם בני אדם, דכל סתם לוקחי מתכות צורפים הם, וברייתא דגרוטאות מסייעו, דקתני סתם הלוקח גרוטאות מן הגויים, ואפילו הכי מקשינן מינה למאן דאמר בצורף ישראל דברי הכל בטל, ואם איתא דדוקא בצורף ודאי קאמרינן אמאי לא אוקמוה אליבא דכולהו תנאי ובסתם בני אדם שאינו צורף, אבל הראב"ד ז"ל מפרש דוקא בצורף, והא דקתני בברייתא דגרוטאות לוקח סתם פירש משום דגרוטאות שאני, דודאי בגרוטאות אפילו בסתם בני אדם בטל לכולי עלמא למאן דאמר דבצורף ישראל דברי הכל בטל, משום דכל סתם לוקחי גרוטאות לצורפן בעי להו, מה שאין כן בלוקח ע"ז בפני עצמה. והרמב"ן נ"ר הכי פירשה בצורף דוקא, והביא ראיה מדאמרינן לקמן (עבודה זרה נג ע"ב) גבי גנבוה לסטים, דבין דגנבה גוי בין גנבה ישראל מימר אמר כיון דדמיה יקרין מזבן זבין לה למפלחה, והכי נמי אמרינן גבי מציאה בפרקין דכל הצלמים (מג, א) אלמא אפילו כי מזבין לה לישראל אי לא צורף הוא לא מבטל לה, דמימר אמר אידי דדמיה יקרין מזבין לה למפלחה, אלא דוקא בצורף ישראל, ואפילו הכי פליגי רבנן ללישנא קמא בגוי, דכיון דאיהו גופיה פלח ליה מימר אמר אידי דדמיה יקירין חאיס עלה ומזבין לה למפלחה, אבל בצורף ישראל כיון דצורף הוא לא חייס עלה ואף על גב דדמיה יקרין, דמסתמא לחבלה לקחה. וללישנא בתרא פליגי אפילו בצורף ישראל, דאיידי דדמיה יקרין מסיק אדעתיה דילמא מזבין לה. והלכתא כרבנן, ולמאן דאמר אפילו בצורף ישראל מחלוקת, כפשטה דברייתא דגרוטאות, ודאמר רבי נראין דברי וכו' הכי משמע.

    Rashba on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Ritva

    אבל נכרי מבטל בנפשיה ואם תאמר ומה מועיל בטול זה דהא מתסרא מפני חלקו של ישראל ואפילו אלקוה הא קיימא לן דבדאורייתא אין ברירה וכל שכן באיסורי עבודה זרה והר״מבן ז״ל תירץ דמיירי בשהיה חלקו של גוי מבורר ביד או ברגל או שהיה של כסף ושל נחושת ונחושת של זה וכסף של זה ורבינו הר״שבא נר״ו השיב עליו דא״כ פשיטא דנכרי מבטל חלקו שהרי אין כאן שותפות גמור והדרינן לבעיין דגמרא דמאי קא משמע לן ויש לומר לדברי רבי׳ דאנן קס״ד דכיון דכולה חדא עבוד׳ זרה היא כי אשתתפו בה כל חד וחד אית ליה זכותא בכולה קמשמע לן ואחרים תירצו דנפקא מינה שאם מכר נכרי חלקו שיהא דמים מותרין וגם זה אינו נכון לפום מאי דקיימא לן דדמי עבודה זרה ביד גוי מותרין ואם כן מה הועיל לו בטולו אבל הנדון דנפקא מינה שלאחר בטול נתן גוי זה חלקו לישראל שיהא החלק ההוא מותר בהנאה לישראל אם חזר ומכרו לגוי ואילו לא קדם גוי ובטלו הוה ליה דמי ע״ז ביד ישראל שהם אסורים.

    מתני׳ רק בפניה השתין בפניה כו' פירוש דוקא נקט האי לישנא שעשה כן לפי שעה אבל עושה כן תדיר ודאי בטלה וכדאיתא בפרק כל הצלמים ולהכי לא קתני רוקק משתין.

    מכרה או משכנה ר׳ אומר בטל פירש ר׳ הר״מבן ז״ל משכנה דומיא דמכרה שהרהינה אצלו והגיע זמן ולא פדאה אי נמי שנשתקעה אצלו הא לאו הכי אפילו ר׳ מודה דלא בטלה וכדתניא לקמן לוה עליה לא בטלה וההיא דברי הכל היא. וחכמים אומרים לא בטל פרישה בגמרא משום דמאיסורא לא מייאש דמימר אמר מזבן לה לגוי אידי דדמיה יקרים ושמע מינה דדוקא בע״ז ממש אבל משמשי עבודה זרה ליכא למימר הכי ואפילו רבנן מודו דמכירתן זהו בטולם והלכתא כרבנן. מעתה גוי שמכר עבודה זרה לישראל צריך שיבטלנה קודם לכן אבל משמשי עבודה זרה כגון כוסות ומחתות החטאים בנפשותם מכירתן בטולן ואין צריך לומר מלבושי הגלחים שהם משמשי משמשין.

    גמרא מחלוקת בצורף גוי פר״שי ז״ל דלאו דוק׳ צורף אלא אפילו לסתם בני אדם ומשום דסתם לוקחי מתנות צורפין הן והכי משמע ממאי דאקשינן ממתני׳ דלוקח גרוטאות למאן דאמר בצורף ישראל דברי הכל בטל ולא אוקימנא אליבא דכולהו תנאי ובשאר כל אדם שאינם צורפין כו׳ אבל רבי׳ הר״מבן ז״ל הכריע כדברי הר״אבד ז״ל שפירש דדוקא בצורף וההיא דגרוטאות משום דסתם כל אדם הלוקח גרוטאות להתיכן ולצורפן בעי להו מה שאין כן בלוקח עבודה זרה בפני עצמה והביא ראיה מדאמרינן לקמן גבי גנבום ליסטים דאפילו גנבה ישראל מימר אמר כיון דדמיה יקרים מזבן לה לגוי והכי נמי אמרינן גבי מציאה בפרק כל הצלמים אלמא סתם ישראל לא מבטל לה אלא דמזבן לה גוי בדמים יקרים וכן עיקר.

    אלא לאו לעבדה למי שעתיד לעבדה נראה דבדיוקא דלישנא שקלינן וטרינן דמעיקרא סברי דלעובדה ולאוכלה הוא לשון פעל כמו לעובדה ולשמרה והשתא מפרשי לה לשון פועל כלומר לעובדה ולאוכלה במפיק כמו אני ה׳ נוצרה.

    ה״ק נראין דברים כו' פירוש דהאי נראין אינו לשון הכרעה אלא לשון הודאה ומאי דקאמרי׳ ודברי חברי לאו נראין לי דברי חברי קאמר דאם כן לא פליגי במידי אלא הכי פירו׳ שדברי חברי בשמכר׳ לעובדה ולמאי דקס״ד ונראין לשון הכרעה הוא לא שהוא מכריע כמותם דאם כן למה לא חזר בו אלא לומר כי לשומעין דברי מחלקותם יהיו נראין דברי חבריו לכאורה בשמכר׳ לעבדה וכן פר״שי ז״ל.

    אם עד שלא נתן לה מעות משך לו׳ הא ודאי קיימא לן דמשיכה בגוי קונה אלא דהכא מקח טעו׳ הוא דהדר מדינא ושורת הדין דאפילו בסופא נמי יחזיר אלא שחשו חכמים למראית העין שנראה כחוזר ומוכרה לו בשנוטל ממנו מעותיו וסבורין דראה וניפייס הוה וכן פר״שי ז״ל והכי איתא התם בבכורות.

    שאני התם דאדעתא דגרוטאות זבין פירוש שאף המוכר לא היה יודע שהיה בהן עבודה זרה אבל מאן דמותיב לה הוה ס״ד דלוקח הוא דלא ידע בהו וכדקתני ומצא בהם עבודה זרה אבל מוכר מסתמא יודע הוא מה שדבר וגם זה יודע היה בהם ובכונה מכרם ואעפ״י כן לא בטלם אבל הניחוה בעלים והלכו להם מדלא שקלוה וכו׳ צריכה פירוש ולא זו אף זו קתני.

    Ritva on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Meiri

    המשנה החמישית והכונה לבאר בה תכונת הבטול והוא שאמר כיצד מבטלה קטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה פחסה אע"פ שלא חסרה בטלה רקק בפניה השתין בפניה גררה וזרק בה את הצואה אינה בטלה מכרה או משכנה ר' אומר בטל וחכמים אומרים לא בטל אמר הר"ם פי' פחסה החליקה ואמרו כשפחסה בפניה הוא כשהחליק בפניה עד שהסיר צורת פנים באותה שעה תבטל אבל כשהחליק שאר גופה כשלא חסר ממנה כלום אינה מבוטלת ומחלוקת ר' וחכמים הוא כשמכרה לגוי אבל כשמכרה לצורף ישראל דברי הכל בטלה והלכה כחכמים:

    אמר המאירי כיצד מבטלה קטע ראש אזנה ראש חוטמה ראש אצבעה או שפחסה אע"פ שלא חסרה ר"ל שמיעכה בקורנס ופי' בגמ' דוקא בשפחסה בפניה ששווה בליטת צורתה אבל אם רקק או השתין בפניה או שסחבה או זרק בה את הצואה וכל כיוצא בבזיונות אלו אינה בטלה שכן דרכם עליה בשעת הכעס וכן הלכה ומ"מ י"מ דוקא בשעשה כן לעתים רחוקות דרך אקראי ודנין בו שמתוך הכעס הוא אבל אם ראינו אותו מתמיד בכך בטלה והרי אמרו באפרודיטי זו עומדת על פי הביב והכל משתינין בפניה ולא אסרה תורה אלא את שנוהג בו מנהג אלוה ולי נראה דאפרודיטי שאני שמתחלתה עשו לה כך ולא חל עליה שם עבודה של כבוד אבל זו שנעבדה בכבוד וחל עליה שם ע"ז לא נתבטלה בכך אפילו ראינוהו מתמיד עליה שמא כעסו הוא שנמשך עליו לסבה ידועה אצלו וכן שזו של אפרודיטי הכל עושין כך וכמו שאמרו והכל משתינין בפניה אבל זו שזה לבדו הוא שעושה כך אינו אלא כעס בעלמא:

    מכרה או משכנה ר' אומר בטלה ושמא תאמר לדברי ר' והרי בברייתא אמרו לוה עליה לא בטלה וודאי ר' היא דאי רבנן מאי איריא לוה הא אף במכרה לא בטלה אלא ודאי ר' היא ואמר שבלוה עליה לא בטלה פירוש הדברים במשנתנו שמשכנה כעין מכירה כגון שהרהינה והגיע הזמן וחכמים אומרים לא בטלה והלכה כחכמים וטעם הדברים דאי גוי הוא מימר אמר פלח לה ואי ישראל הוא מימר אמר איידי דדמיה יקרים מזבן לה לגוי ופלח לה ואפילו היה הגוי או הישראל צורף שהדברים מראין בו שלהתיכה לקחה אין אומרין כן שאם גוי הוא עבודתו חביבה לו יותר ואם ישראל הוא נותן הוא עיניו על הריוח המזדמן לו במכירתו וא"כ הלכה כלשון האמור בגמרא אף בצורף גוי וצורף ישראל מחלקת ובכלם אמרו חכמים לא בטלה ומ"מ גדולי הפוסקים פסקו כלשון אחר שבגמרא דדוקא במכרה לגוי אפילו צורף או לישראל שאינו צורף הא אם מכרה לישראל צורף ביטלה שהרי מסתמא להתכה הוא לוקחה והוא סבר וקביל ושאר הפוסקים חולקים לפסוק שאף לישראל הצורף לא בטלה כמו שכתבנו וכן עיקר ויש פוסקים בזו דעת שלישית והוא שכל שמכרה לישראל בטלה אע"פ שאינו צורף ואין הדברים נראין ומ"מ כל שמכרה בפירוש להתיכה ודאי בטלה וכמו שאמרו בגמרא מכרה לחבלה מאי טעמא דמאן דאמר לא בטלה:

    זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הם:

    הלוקח גרוטאות של כסף מן הגוים ומצא בהם ע"ז אם נתן מעות ולא משך הואיל ועדין ברשות הגוי הוא לא יקבלנה אא"כ יבטלנה הגוי ודיו בבטול שהרי אינה שלו עדין ואף לדעת האומר שהמעות קונות בגוי מ"מ מקח טעות הוא והואיל ולא קבל הע"ז עדין יקבל מעותיו ואם משך ולא נתן מעות יחזור ויבטלנה ואח"כ יקחנה אם ירצה שאע"פ שמשיכה קונה מ"מ משיכה בטעות היא ואינה שלו עדין ואם נתן מעות ומשך יוליך הנאה לים המלה ואע"פ שהכל בטעות אין רשאי להחזירה ולקבל מעותיו שיראה כמוכר ע"ז לגוי ואפילו היה לוקח זה צורף ישראל או שתדון כל ישראל בזה כצורף אע"פ שסתם גרוטאות להתיכן ניקחות לא נתבטלה במקחו אף לדעת גדולי המחברים שכתבנו שהגוי עצמו אפשר שלא על דעת ע"ז מכר:

    התבאר בפרק אחרון ס"ד א' על גר וגוי שירשו את אביהם שעד שלא באו לרשות הגר יכול הגר לומר לגוי טול אתה ע"ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות ואם משבאו לרשות הגר אסור ושם יתבאר טעם הדבר:

    כבר התבאר במשכנה שאף בצורף ישראל לא בטלה נפלה עליה מפולת ולא פנוהו או שגנבוה ליסטים ולא תבעוה אינה בטלה בכך:

    הלכו בעליה למדינת הים והניחוה אם הלכו על דעת חזרה אע"פ שלא חזרו לא בטלה ואם נתברר שהלכו על דעת שלא לחזור הרי היא בטלה:

    Meiri on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    שם לעובדה ממש מאי טעמא דמ"ד ביטל ומאי טעמא דמ"ד לא ביטל כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה ומ"ט דמ"ד לא ביטל בלחבלה כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה או דלמא כו' דברי לי במוכרה לחבלה ודברי חבירי במוכרה לעובדה כו' עכ"ל פי' שאני איני חולק במוכרה לעובדה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה או דלמא וכו' דלגירסת הריב"ן נמי יש להקשות וכו' ולא קשיא דקאמר תיקו ופשיט בתר הכי וכו'. יש להתיישב בדברי התוס' הללו דאמאי קאי אי אפירוש התוס' הא לא גרסי תיקו כלל ואי קאי אפירושו של הריב"ן הא איהו גריס מיתיבי ולא פשיטותא וי"ל אע"ג דגריס מיתיבי הוי ממילא פשיטותא ולא גריס מיתיבי אלא משום דהדחייה דדחי המתרץ לא מתיישבת אי גרסי' ת"ש ולכך גריס מיתיבי אבל באמת ממילא נפשטה הבעיא והא דאצטריך למגרס תיקו משום דלא מתיישב לישנא דמיתיבי אלישנא דאיבעיא להו אי לא גרסינן תיקו ביני ביני וק"ל וא"כ לפי זה צריך לפרש דהמשך דברי התוס' כך הן דבתחלה קאמרי דלגירסת הריב"ן נמי יש להקשות אמאי קאמר תיקו וכו' והדר קאמר ולא קשיא דקאמר תיקו וכו' כלומר אבל אין זה קושיא כ"כ ול"ק מידי לגירסת הריב"ן אמנם משמעות שיטת התוס' לא משמע הכי לכך יש לפרש דה"ק וכ"ת משום הכי גריס הריב"ן מיתיבי משום דמצא בספרים שקדמו לו שהיה כתוב בהן תיקו והדר קאמר תא שמע לכך גריס איהו במקום ת"ש מיתיבי ועל זה קאמרי התוס' ולא קשיא דאמר תיקו ופשיט בתר הכי וכו' כלומר דבשביל זה לא היה הריב"ן צריך לשנות גי' הספרים וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה אבל לאו דווקא צורף. עי' לעיל מג ע"א תוד"ה איידי:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 53a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 53, Amud Aleph, about 345 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 120 words

      Opens “דרבי וולס: לא נצרכה שיש לו בה…”

      Named: רבי וולס.

    2. Segment 237 words

      Opens “איכא דמתני לה אברייתא, ר"ש בן מנסיא…”

    3. Segment 337 words

      Opens “מתני׳ כיצד מבטלה? קטע ראש אזנה, ראש…”

      Named: רבי אומר.

    4. Segment 410 words

      Opens “גמ׳ כי לא חיסרה, במאי ביטלה? א"ר…”

    5. Segment 55 words

      Opens “רקק בפניה, והשתין בפניה. מנה"מ…”

    6. Segment 634 words

      Opens “אמר חזקיה, דאמר קרא: (ישעיהו ח, כא)…”

    7. Segment 732 words

      Opens “מכרה או משכנה, רבי אומר: ביטל וכו'.…”

      Named: רבי אומר, אבא.

    8. Segment 820 words

      Opens “איבעיא להו: בצורף ישראל מחלוקת, אבל צורף…”

    9. Segment 910 words

      Opens “ת"ש דא"ר נראין דבריי כשמכרה לחבלה, ודברי…”

    10. Segment 1018 words

      Opens “מאי ״לחבלה״ ומאי ״לעובדה״? אילימא לחבלה לחבלה…”

    11. Segment 1123 words

      Opens “אלא לאו לחבלה למי שעתיד לחבלה, ומנו?…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “לא, ה"ק א"ר נראין דבריי לחביריי כשמכרה…”

    13. Segment 1324 words

      Opens “מיתיבי: הלוקח גרוטאות מן העובדי כוכבים ומצא…”

    14. Segment 1425 words

      Opens “אי אמרת בשלמא בצורף ישראל מחלוקת, הא…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “שאני התם, דאדעתא דגרוטאות זבין, אדעתא דעבודת…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “תנו רבנן: לוה עליה, או שנפלה עליה…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 53a · Segment 7 — “מכרה או משכנה, רבי אומר: ביטל וכו'.

    • Ze'iri · Amoraim · First Generation Amoraim

      Ze'iri was a first-generation Amora and a prominent disciple of Rabbi Hiyya the Great, known for his erudition and piety.

      Source: Avodah Zarah 53a · Segment 7 — “…אומר: ביטל וכו'. זעירי א"ר יוחנן, ור' ירמיה בר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 53a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026