Talmud Builders

    Avodah Zarah 70b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 70b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara relates: There was an incident involving a certain gentile girl who was found among wine barrels and she was holding wine froth in her hand. Rava said: The wine is permitted, as it is reasonable to say that she took it from the outside of the barrel and not from inside the barrel. And even if there is no more of the froth on the outside of the barrel, it is reasonable to say that she happened upon the froth while it was still there, even though it is no longer there.

    2The Gemara relates: There was an incident involving a certain army [ pulmusa ] that entered Neharde’a and opened many barrels of wine. When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said: There was a similar incident that was brought before Rabbi Elazar, and he deemed the wine permitted. But I do not know whether he permitted it because he holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who says: Concerning uncertainty with regard to entry, the person or item is ritually pure, or whether he permitted it because he maintains that most of those who went with that army were Jews, i.e., that although it was a gentile army, the ancillaries were mostly Jews.

    3The Gemara asks: If that is so, if he holds in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, why did he permit the wine? Is this a case of uncertainty with regard to entry? It is clear that the ancillaries came and opened the barrels, so it is a case of uncertainty with regard to contact, i.e., whether they touched the wine or not, and Rabbi Eliezer agrees that such a case is treated stringently. The Gemara answers: Since they opened many barrels, it is reasonable to say that they opened the barrels only with the intention of finding money and had no interest in the wine itself. And therefore it is similar to a case of uncertainty with regard to entry.

    4The Gemara relates: There was an incident involving a certain female owner of a wine shop who transferred the key [ iklida ] to the door of her wine shop to a gentile woman. Rabbi Yitzḥak said that Rabbi Elazar said: There was a similar incident that was brought before the Sages in the study hall, and they said: She transferred to her the responsibility for safeguarding the key alone but did not authorize her to enter the tavern, so there is no concern that she entered there.

    5Abaye said: We learn this halakha in a mishna as well ( Teharot 7:1): In the case of one who transferred keys to one who is unreliable with regard to ritual impurity [ am ha’aretz ], even though contact with an am ha’aretz renders pure items impure, his pure items are pure, because he transferred to the am ha’aretz the responsibility for safeguarding the key alone and did not authorize him to enter. Now that the mishna has determined that his pure items are pure, is it necessary to state this principle with regard to the halakhot of wine used for a libation?

    6The Gemara asks with regard to Abaye’s reasoning: Is this to say that the halakhot of ritually pure items are more stringent than those concerning wine used for a libation? The Gemara answers: Indeed, that is so. As it was stated that there was a dispute with regard to a courtyard whose owners divided it among themselves with a low partition [ meseifas ]. Rav says: If one’s neighbor on the other side of the partition is an am ha’aretz , one’s pure items that he leaves in the courtyard are rendered impure, but in the case of a gentile neighbor, this does not render his wine an idolatrous libation. And Rabbi Yoḥanan says: His pure items remain pure as well. Evidently, Rav considers the halakhot of purity more stringent than those of wine used for a libation.

    7The Gemara raises an objection to the opinion of Rav from a baraita : If the inner courtyard belongs to a ḥaver , i.e., one devoted to the meticulous observance of mitzvot, especially the halakhot of ritual purity, teruma , and tithes, and the outer courtyard to an am ha’aretz , that ḥaver may lay out his produce there, in the inner courtyard, and place his vessels there, without concern that the am ha’aretz will touch them and render them impure. And this applies even if the hand of the am ha’aretz can reach there. This poses a difficulty to the opinion of Rav, who holds that even in a situation where there is a partition there is concern about contact with an am ha’aretz .

    8The Gemara answers that Rav could have said to you: It is different there, as were the am ha’aretz to tamper with the produce, he could be caught and accused as a thief, as he has no business being in the inner courtyard. Therefore, there is no concern that he will tamper with it.

    9The Gemara suggests: Come and hear support for Rav’s opinion from a baraita ( Tosefta , Teharot 9:11): Rabban Shimon ben Gamliel says: If the roof of a ḥaver is above the roof of his neighbor who is an am ha’aretz , that ḥaver may lay out produce there and place vessels there, provided that the hand of the am ha’aretz cannot reach there; but if it is within his reach, the pure items of the ḥaver are rendered impure. This poses a difficulty to the opinion of Rabbi Yoḥanan, who deems permitted pure items in a courtyard divided by a low partition.

    10The Gemara answers that Rabbi Yoḥanan could have said to you: It is different there, as were the am ha’aretz to be discovered reaching up to the upper roof, he has a way to excuse his behavior by saying: I merely stretched myself; I was not intending to tamper with anything.

    11Come and hear that which is taught in that same baraita : If the roof of a ḥaver is beside the roof of an am ha’aretz , that ḥaver may lay out produce there and place vessels there, even if the hand of the am ha’aretz can reach there. This poses a difficulty to the statement of Rav. The Gemara answers that Rav could have said to you: Isn’t there the opinion of Rabbi Shimon ben Gamliel, which stands in accordance with my opinion with regard to roofs that are next to one another? What I say is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon ben Gamliel.

    12MISHNA: In the case of a military unit [ boleshet ] that entered a city, if it entered during peacetime, then after the soldiers leave the open barrels of wine are forbidden, but the sealed barrels are permitted. If the unit entered in wartime, both these barrels and those barrels are permitted, because in wartime there is no time to pour wine for libations, and one can be certain that the soldiers did not do so.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    רביתאתינוקת עובדת כוכבים:

    אופיאאשקומא של יין:

    אימר מגבה דחביתא שקלתהודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיא לא תלינן לקולא:

    אע"ג דליכא תושאין שם אופיא עוד ואיכא למימר הא ודאי בגו חביתא שקלתה:

    אימר איתרמידהך אופיא הוא דהואי התם:

    פולמוסאראש הגייס שר צבא:

    ולא ידענא אישרא משום ספק עובד כוכבים ספק ישראל וכר"א דאמר ספק ביאה טהור. ולקמיה פריך הא לאו ספק ביאה הוא דודאי עובדי כוכבים היו:

    ישראל נינהוואזלינן בתר רובא דליכא ספיקא:

    כיון דמפתחי טובאהרבה יותר מכדי צורך שתייתן מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי ודמי לבולשת שנכנסה לעיר בשעת מלחמה דקתני מתניתין אלו ואלו מותרות הלכך אע"ג דספק מגע הוא כיון דמוכחא מילתא לקולא כספק ביאה דמי:

    מסוביתאמוכרת יין בחנות כמו זולל וסובא (דברים כא) סבאך מהול במים (ישעיה א):

    אקלידאמפתח שמירת מפתחות ולא סמכא דעתה ליכנס ונתפסה כגנב:

    יין נסך מיבעיאבניחותא ומסייע לרב דימי:

    למימרא דטהרות אלימי מיין נסךמדנקט לה בלשון ק"ו:

    שחלקה במסיפסמחיצה נמוכה עם הארץ מצד זה וחבר שטהר טהרות מצד זה:

    אינו עושה יין נסךדנתפס עליו כגנב. אלמא טהרות אלימי:

    מיתיבישתי חצירות זו לפנים מזו הפנימית של חבר:

    וחיצונההפתוחה לרה"ר של עם הארץ דאין לו לעם הארץ דריסת הרגל על הפנימית:

    שוטח שםבפנימית אבל אי הוי איפכא דחיצונה של חבר כיון דהוי לעם הארץ דריסת הרגל בחיצונה אין חבר שוטח שם פירותיו. מ"מ קשיא לרב דקתני אע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם:

    התם משום דנתפס עליו כגנבדמה לו בפנימית אבל חלוקה דכחצר אחד דמי כי עייל ידיה לא מתפיס כגנב:

    אמצרידגג קמצרנא אני מכוין למדת בנין שאני רוצה למדוד לכך הושטתי את ידי. לשון אחר מתשובת הגאונים מתמוגג אני אשטנדלינ"ר בלע"ז וגרסי' אימצודי קא ממצדנא:

    בצד גגושאינו גבוה ממנו וליכא למימר מתמוגג אני כשמושיט ידו שם:

    אנא דאמרי כרשב"גדאמר לעיל ובלבד שלא תהא ידו של עם הארץ מגעת שם ולרב לא שאני ליה בין שגג חבר למעלה בין שהוא שוה לו:

    מתני' בולשתחיל. על שם שמחפשין וחותרין קרי להו בולשת כדמתרגמינן ויחפש ובלש:

    עבודה זרה 70 עמוד ב

    1ההיא רביתא דאישתכח דהות בי דני, והות נקיטא אופיא בידה, אמר רבא: חמרא שרי, אימר מגבה דחביתא שקלתיה, ואע"ג דליכא תו, אימר אתרמויי איתרמי לה.

    2ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא, פתחו חביתא טובא. כי אתא רב דימי אמר: עובדא הוה קמיה דרבי אלעזר, ושרא. ולא ידענא, אי משום דסבר לה כרבי אליעזר דאמר: ספק ביאה טהור, אי משום דסבר: רובא דאזלי בהדי פולמוסא ישראל נינהו.

    3א"ה האי ספק ביאה? ספק מגע הוא! כיון דמפתחי טובא, אימא אדעתא דממונא פתחו, וכספק ביאה דמי.

    4ההיא מסוביתא דמסרה לה איקלידא מפתחה לעובדת כוכבים א"ר יצחק א"ר אלעזר: עובדא הוה בי מדרשא, ואמרו: לא מסרה לה אלא שמירת מפתח בלבד.

    5אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: המוסר מפתחות לע"ה טהרותיו טהורות, לפי שלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד. השתא טהרותיו טהורות, יין נסך מיבעיא?

    6למימרא דטהרות אלימי מיין נסך? אין, דאיתמר: חצר שחלקה במסיפס, אמר רב: טהרותיו טמאות, ובעובד כוכבים אינו עושה יין נסך, ורבי יוחנן אמר: אף טהרותיו טהורות.

    7מיתיבי: הפנימית של חבר והחיצונה של ע"ה אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים, ואע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם. קשיא לרב!

    8אמר לך רב: שאני התם, שנתפס עליו כגנב.

    9ת"ש רשב"ג אומר: גגו של חבר למעלה מגגו של ע"ה אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים, ובלבד שלא תהא ידו של ע"ה מגעת לשם. קשיא לרבי יוחנן!

    10אמר לך רבי יוחנן: שאני התם, דאית ליה לאישתמוטי, מימר אמר: אימצורי קא ממצרא׃

    11ת"ש גגו של חבר בצד גגו של עם הארץ, אותו חבר שוטח שם פירות ומניח שם כלים, ואע"פ שידו של עם הארץ מגעת לשם. קשיא לרב! אמר לך רב: לאו איכא ר"ש בן גמליאל דקאי כוותי? אנא דאמרי כר"ש בן גמליאל.

    Mishna

    12בולשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות; בשעת מלחמה אלו ואלו מותרות, לפי שאין פנאי לנסך. גמ׳׃

    Tosafot

    ההיא רביתא דהות נקיטא אופיא בידה אמר רבא חמרא שריפ"ה דוקא תינוקת שאינה יודעת בטיב ניסוך ולא טרחה ליגע אבל נערה גדולה לא תלינן לקולא מיהו לא מצינו חלוק זה בשום מקום לכן נראה דלאו דוקא רביתא ה"ה גדולה אלא דעובדא הכי הוה ומיהו לפ"ה לא נפקא מניה מידי עכשיו דגם הגדולים אינם בקיאים בטיב ניסוך:

    אימר מגבה דחביתא קלטתהולא נגעה ביין אלא מן האויר קלטתה אבל אי שקלתה מעל גבי היין יאסר מטעם נצוק מיהו יש בספרים ישנים שקלתה ואפילו הכי שרי משום דאינה בקיאה בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע כפ"ה אבל בגדולה כיון דנקיטא אופיא איכא למיחש:

    ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא פתחו חביתא טובא א"ר חייא בר אבא עובדא הוה קמיה דר' יוחנן ושרא ולא ידענא אי משום דקסבר כר"א כו' ופריך ספק ביאה ספק מגע הוא - דודאי עובדי כוכבים נינהו ואע"ג דגבי גנבי דלעיל אמרינן דהוי ספק ביאה ספק אם הם עובדי כוכבים או אם הם ישראלים ה"מ גנבים דיש מהם שהם ישראל אבל פולמוסא סתם עובדי כוכבים הם דאי הוה ישראל היה הדבר ניכר ונודע ומדלא נודע ש"מ שהם עובדי כוכבים וא"כ ספק מגע הוא וע"כ לא מטהר ר"א אלא בספק ביאה אבל ספק מגע טמא ומשני כיון דפתחי טובא ספק אדעתא דממונא ספק אדעתא דשתיה פתחו ופ"ה דפתחו יותר מכדי שתיה מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי כפ"ה לפי שיטתו דלעיל ופירושו דחוק ועוד קשה דמ"ש גבי גנבי דאמר ספק ישראל נינהו וגבי פולמוסא אמר ודאי עובדי כוכבים נינהו א"כ ה"ל לתלמודא לפרש לכן פי' ר"ת לפי שיטתו דלעיל שפיר דר"א מטהר משום ספק ספיקא והכי פי' הכא ספק ביאה ספק מגע הוא פי' נהי דהוי ספק אם הפולמוסא הם עובדי כוכבים או ישראל כמו בגנבים מ"מ אם הם עובדי כוכבים ודאי נגעי וליכא רק חדא ספיקא דלא דמי לההיא דגנבים דלעיל דאמרינן דהוי ספק מגע אם נגעו אם לאו היינו משום דסתם גנבים אדעתא דממונא אתו אבל פולמוסא סתם באים לאכול ולשתות כדאמר פרק שני דביצה (דף כא.) ושחטנו להם עגל והאכלנום והשקום וא"כ הוי ספק מגע משום דליכא אלא חדא ספיקא ובחדא ספיקא לא אמר ר"א ומשני כיון דפתחו טובא יותר מכדי שתיה אימור אדעתא דממונא פתחו וא"כ הוי ספק ספיקא ספק עובדי כוכבים או ישראל ואת"ל שהם עובדי כוכבים שמא פתחו לשם ממונא ולא אדעתא דשתיה כיון דאיכא טובא:

    לא מסרה לה אלא שמירת מפתחולא סמכא אדעתא ליכנס דנתפסת כגנב מכאן שאם תפס המושל את היהודי והניח שמירת עובדי כוכבים בביתו ונמסר להם כל המפתחות אף של יין אם אין אוכלים ושותים ממה שבבית הישראל היין מותר ואם אוכלים בבית אסור ואמנם אם מצאן הישראל כמו שהניחם מלאים כשרים דכוותיה אשכחן גבי בגדיו לענין טומאה שאם מצאן כמו שהניחם טהורים ואמרינן עלה וכן ביין נסך ואולי כשמחפשין אותו בכל מקום ובקרקע ובכתלים את מטמוני ישראל גם היין אסור לפי שגם לתוך חביות הכניסו קנה ארוך לחפש בו אכן אם היה לישראל סימן וחבור במגופה מותר דאם הסירוה לחפש בה לא היו מחזירין אותה דהא לא מירתתי מישראל כלל:

    פתוחות אסורותמשמע אפילו טובא ולא אמרי' אדעתא דממונא פתחו כדאמרי' לעיל גבי פולמוסא והיינו משום דפולמוסא באים לגבות מס המלך וארנונא ולכך איכא למימר דאדעתא דממונא פתחו אבל בולשת אינם באים כי אם דוקא לאכול ולשתות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ובההוא עובדא דרביתא דנקיטא אופיה בידה ואמר רבא חמרא שרי.כתב הראב"ד ז"ל דדוקא אופיה דחמרא [דאיכא] למימר דמיגבה דחביתא שקלתיה ולא נגעה בפומא דחביתא, אבל כל דבר ידוע שמפי החבית נטלתו אסור אף על גב דנתפסת עליו כגנב, דהא גנבי ממש כיון דפתוח חביתא אי לאו דרובא ישראל הוו הוה אסרינן ליה לחמרא.

    הוה עובדא בי מדרשא ואמרו לא מסר לה אלא שמירת מפתח בלבדפירוש כיון שנעל הדלת ולא הניח הבית פתוח לא נתן לה רשות ליכנס, והיא נתפסת בכניסת הבית כגנב. ואם תאמר אפילו מסר לה שמירת [הבית] למה יאסר דהא מעביר כדי יין ממקום [למקום] כשומר הוא, ואפילו הכי כשלא הודיעו שהוא מפליג תנן במתניתין (סט, א) שהוא מותר. יש לומר דשאני הכא דכיון שהאמינו והפקיד אצלו ואמר לו שמור הוה ליה כהודיעו שהוא מפליג, דמימר אמר גוי כיון דמהימן לי לא אתי לעיוני, ואזיל ליה ולא מירתת ונגע, והילכך אפילו לא נמצא בצד היין אסור דהא יש לו שייכות בבית. אבל כשלא מסר לו אלא שמירת מפתח אינו נאמן אצלו, ונתפס הוא בכניסת הבית כגנב, ומימר אמר השתא אתי ושקיל מפתח מנאי, והילכך מירתת ולא נגע. ומדברי רבותינו הצרפתים ז"ל נראה דמפרשי לה להא אפילו כשהודיעו שהוא מפליג, דכיון דלא מסר לו אלא שמירת מפתח, והבית הוא ידוע שהוא של ישראל, מרתת על הכניסה שמא יראו אחרים (ויגיעו) [ויגידו] לבעלים. וכן כתבו משמו של רבנו תם ז"ל שמכאן התיר הוא ז"ל ישראלים שהניחו יינם והלכו אל עיר אחרת ביום טוב ונתנו המפתח לשפחה. ומיהו לא מיחוור, דכיון דאין ישראלים דרין שם בעיר נמצא מניח יינו בעיר שכולה גויים בלא מפתח וחותם, ואין לו היתר אלא בפתח פתוח לרשות הרבים ועיר שישראלים דרין בה, אי נמי כשהוא דר באותה העיר, ואי נמי בעיר שרוכלים מחזרין (סא, א), אבל השתא שהודיעו שהוא מפליג וביום טוב שהכל יודעין שאין ישראלים מחזרין, ממאן מסתפי ומאן נטר. כללא דנקטינן מהני שמעתתא ומשמעתתא דפרק רבי ישמעאל בספק מגע גוי, כל היכא דאין לו שייכות לא בבית ולא ביין, אף על פי שחביות פתוחות והוא נמצא עומד בצד היין בתוך פשוט ידים מותר, לפי שאין לו פנאי לנסך מפני שנתפס כגנב על הכניסה, והוא דלית ליה לאשתמוטי, דהיינו מתניתין דאין עליו מלוה (ס, ב), והיינו עובדא דכרכא דסוף פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה סא, ב). ויש אומרים דהוא הדין בשוכר ביתו של גוי ומלאה יין של עצמו ואין הגוי דר באותה חצר, ואף על פי שאין הישראל דר שם, ואפילו נמצא הגוי עומד בצד היין, שגם בזה הוא נתפס כגנב, לפי שאחר ששכרו הרי הוא כמוכרו לו לזמן שכירותו. מיהו הראב"ד ז"ל (סא, ב ד"ה כללא) מחמיר ליה בזמן שנמצא הגוי עומד בצידו, דכיון שהבית שלו אינו נתפס עליו כגנב, לפי שאדם עשוי לבא ולראות מה שהשכיר ואין השוכר מקפיד בכך. ואפילו בזמן שמכרו לו לחלוטין גם כן מחמיר בו הוא ז"ל היכא דנמצא עומד שם, ומטעם זה שאדם עשוי לעמוד על ממכרו לראות מה מכר ואין הלוקח מקפיד בכך. יש לו שייכות ביין ולא בבית, אם נמצא עומד שם הרי אסור ואף על פי שהישראל דר באותה חצר, והיינו מתניתין דתנן (ס, ב) נכרי שנמצא עומד בצד (הבית) [הבור] אם יש עליו מלוה [אסור], ואוקמוה בגמרא בשיש עליו מלוה על אותו היין, אבל אם לא נמצא עומד שם מותר. יש לו שייכות בבית ולא ביין, כגון השוכר בית בחצרו של גוי והגוי דר באותה חצר ואין הישראל דר שם, וכגון המניח נכרי בחנותו והמניח יין בקרון, אף על פי שלא מצא הגוי עומד בצד היין אסור, כיון שיש לו רשות ליכנס ולעמוד אצל היין, אבל אם הניחו בחזקת משתמר, אי נמי בחותם בתוך חותם מותר. וכדברי המפרשים דברי ר' אליעזר בחותם אחד גם כאן מותר בחותם אחד. ובפירוש דברי ר' אליעזר כבר הארכנו בו בפרק אין מעמידין. פעמים שאף על פי שאין לו שייכות ביין כיון שיש לו שייכות בבית שהוא אסור, ואפילו הניחו בחזקת משתמר, כלומר שלא הודיעו שהוא מפליג, כגון שאמר לו שמור הרי מסר לו שמירת הבית, וסמכא דעתיה דכיון דהימניה לא מיהדר עליה ואינו מתירא פן יבא עליו פתאום ואינו נמנע מליגע, והיינו ברייתא דתניא (ע, א) או שאמר לו שמור אסור, והיינו עובדא דמסוביתא דאי לאו דאמר דלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד היה הכל נאסר. וכן היכא דהפליג בספינתו או שנעל הדלת בפניו אסור, והיינו ברייתא דתניא (שם) ונעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור. ודוקא בדאית ליה לאשתמוטי, אבל אי לית ליה לאשתמוטי מותר. יש לו שייכות בבית וביין. כגון המטהר יינו של נכרי ולא כתב לו התקבלתי ונתנו באוצר מיוחד שהוא של גוי, אף על פי שאין הגוי דר באותה חצר, אף על פי שמפתח וחותם בידו, אסור עד שיהא יושב ומשמר, והיינו ברייתא דתניא (סא, ב) [המטהר] יינו של גוי ברשותו, ישראל דר בחצר אחרת אסור אף על פי שמפתח וחותם בידו. ומיהו אם היה פתח האוצר פתוח לרשות הרבים וישראל וגויים דרים באותה העיר, אי נמי שהרוכלין מחזרין בה מותר, והיינו מתניתין דהמטהר יינו של נכרי (סא, א) ומה שנאמר עליה בגמרא (שם), ואם היה [חצר] שישראל וגוי דרין בה, בין אותו ישראל בין ישראל אחר מותר אפילו בלא מפתח וחותם, וכדאמר ליה ר' יוחנן לתנא (שם ע"ב) תני אף על פי שאין המפתח וחותם בידו. ומיהו אומר הראב"ד ז"ל (סא, ב ד"ה ההוא) דדוקא בזמן שהוא מונח בתוך הבית, אבל אם היה מונח בחצר אף עלפי שהיה בחזקת משתמר אסור, דומיא דהיה אוכל עמו על השולחן, דמה שעל השולחן אסור, כיון שיש לו רשות ביין ובכל החצר אסור. ואין הרמב"ן נ"ר מודה לו בדבר הזה, ואין הנדון דומה לראיה, דשאני מתניתין דהיה אוכל עמו שהיין קבוע לפניו והוא שותה ממנו, והלכך לא מירתת ובחזקת שהוא נוגע בו הוא, ועוד דנכנס ויוצא כשומר שאינו בא לקצין דאמי (סא, ב). וכן מוכח בריש פרקא קמא דחולין, דגרסינן התם גבי כותי, ויוצא ונכנס לא, והא תנן וכו', אלא מיהא אין השומר צריך שיהא יושב ומשמר אלא אף על פי שיהא יוצא ונכנס מותר, אלא אמר רבא הכי קתני, הכל שוחטין ואפילו כותי, במה דברים אמורים בישראל יוצא ונכנס וכו', אלמא משמע מהתם דאפילו בכותי דשחיט בהמה דידיה נכנס ויוצא מותר, ואף על גב דמצי דריש ושהי בכל שהוא, והכא נמי נכנס ויוצא בחצר שהוא דר בה מותר. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שפירש (סא, ב ד"ה תני) דישראל דר באותה חצר כשומר שאינו בא לקצין דמי, ומכל מקום יש להחמיר כדבר הראב"ד ז"ל. והני מילי במטהר יינו של גוי, אבל יין של ישראל אין חוששין, דהיינו עובדא דבזעא דדשא (ע, א).. וכתב הראב"ד ז"ל (סא, ב ד"ה ההוא) דכל אסור שנאמר בזה אינו אלא בשתייה, אבל בהנאה מותר בכלן, ואינו אסור בהנאה אלא אם כן הפקידו אצל הגוי כדי לשומרו ואין עליו שום חותם, כדתנן (דמאי פ"ג מ"ד)המפקיד אצל הנכרי פירותיו. אבל רש"י ז"ל כתב (ע, א ד"ה שרי) [כל שרי] דהכא שרי אפילו בשתייה דהא לא נגע קאמרינן, וכל אסיר דהכא אפילו בהנאה..

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 70b

    Avodah Zarah 70b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 293 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    רביתא תינוקת עובדת כוכבים:

    אופיא אשקומא של יין:

    אימר מגבה דחביתא שקלתה ודוקא רביתא דאינה יודעת בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע אבל גדולה מכי חזינן דנקיטא אופיא לא תלינן לקולא:

    אע"ג דליכא תו שאין שם אופיא עוד ואיכא למימר הא ודאי בגו חביתא שקלתה:

    אימר איתרמי דהך אופיא הוא דהואי התם:

    פולמוסא ראש הגייס שר צבא:

    ולא ידענא אי שרא משום ספק עובד כוכבים ספק ישראל וכר"א דאמר ספק ביאה טהור. ולקמיה פריך הא לאו ספק ביאה הוא דודאי עובדי כוכבים היו:

    ישראל נינהו ואזלינן בתר רובא דליכא ספיקא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 70b · Sefaria

    Tosafot

    ההיא רביתא דהות נקיטא אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי פ"ה דוקא תינוקת שאינה יודעת בטיב ניסוך ולא טרחה ליגע אבל נערה גדולה לא תלינן לקולא מיהו לא מצינו חלוק זה בשום מקום לכן נראה דלאו דוקא רביתא ה"ה גדולה אלא דעובדא הכי הוה ומיהו לפ"ה לא נפקא מניה מידי עכשיו דגם הגדולים אינם בקיאים בטיב ניסוך:

    אימר מגבה דחביתא קלטתה ולא נגעה ביין אלא מן האויר קלטתה אבל אי שקלתה מעל גבי היין יאסר מטעם נצוק מיהו יש בספרים ישנים שקלתה ואפילו הכי שרי משום דאינה בקיאה בטיב ניסוך ולא מסרה נפשה למינגע כפ"ה אבל בגדולה כיון דנקיטא אופיא איכא למיחש:

    ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא פתחו חביתא טובא א"ר חייא בר אבא עובדא הוה קמיה דר' יוחנן ושרא ולא ידענא אי משום דקסבר כר"א כו' ופריך ספק ביאה ספק מגע הוא - דודאי עובדי כוכבים נינהו ואע"ג דגבי גנבי דלעיל אמרינן דהוי ספק ביאה ספק אם הם עובדי כוכבים או אם הם ישראלים ה"מ גנבים דיש מהם שהם ישראל אבל פולמוסא סתם עובדי כוכבים הם דאי הוה ישראל היה הדבר ניכר ונודע ומדלא נודע ש"מ שהם עובדי כוכבים וא"כ ספק מגע הוא וע"כ לא מטהר ר"א אלא בספק ביאה אבל ספק מגע טמא ומשני כיון דפתחי טובא ספק אדעתא דממונא ספק אדעתא דשתיה פתחו ופ"ה דפתחו יותר מכדי שתיה מוכחא מילתא דאדעתא דממונא פתחו ובגנבותייהו טרידי כפ"ה לפי שיטתו דלעיל ופירושו דחוק ועוד קשה דמ"ש גבי גנבי דאמר ספק ישראל נינהו וגבי פולמוסא אמר ודאי עובדי כוכבים נינהו א"כ ה"ל לתלמודא לפרש לכן פי' ר"ת לפי שיטתו דלעיל שפיר דר"א מטהר משום ספק ספיקא והכי פי' הכא ספק ביאה ספק מגע הוא פי' נהי דהוי ספק אם הפולמוסא הם עובדי כוכבים או ישראל כמו בגנבים מ"מ אם הם עובדי כוכבים ודאי נגעי וליכא רק חדא ספיקא דלא דמי לההיא דגנבים דלעיל דאמרינן דהוי ספק מגע אם נגעו אם לאו היינו משום דסתם גנבים אדעתא דממונא אתו אבל פולמוסא סתם באים לאכול ולשתות כדאמר פרק שני דביצה (דף כא.) ושחטנו להם עגל והאכלנום והשקום וא"כ הוי ספק מגע משום דליכא אלא חדא ספיקא ובחדא ספיקא לא אמר ר"א ומשני כיון דפתחו טובא יותר מכדי שתיה אימור אדעתא דממונא פתחו וא"כ הוי ספק ספיקא ספק עובדי כוכבים או ישראל ואת"ל שהם עובדי כוכבים שמא פתחו לשם ממונא ולא אדעתא דשתיה כיון דאיכא טובא:

    לא מסרה לה אלא שמירת מפתח ולא סמכא אדעתא ליכנס דנתפסת כגנב מכאן שאם תפס המושל את היהודי והניח שמירת עובדי כוכבים בביתו ונמסר להם כל המפתחות אף של יין אם אין אוכלים ושותים ממה שבבית הישראל היין מותר ואם אוכלים בבית אסור ואמנם אם מצאן הישראל כמו שהניחם מלאים כשרים דכוותיה אשכחן גבי בגדיו לענין טומאה שאם מצאן כמו שהניחם טהורים ואמרינן עלה וכן ביין נסך ואולי כשמחפשין אותו בכל מקום ובקרקע ובכתלים את מטמוני ישראל גם היין אסור לפי שגם לתוך חביות הכניסו קנה ארוך לחפש בו אכן אם היה לישראל סימן וחבור במגופה מותר דאם הסירוה לחפש בה לא היו מחזירין אותה דהא לא מירתתי מישראל כלל:

    פתוחות אסורות משמע אפילו טובא ולא אמרי' אדעתא דממונא פתחו כדאמרי' לעיל גבי פולמוסא והיינו משום דפולמוסא באים לגבות מס המלך וארנונא ולכך איכא למימר דאדעתא דממונא פתחו אבל בולשת אינם באים כי אם דוקא לאכול ולשתות:

    Tosafot on Avodah Zarah 70b · Sefaria

    Rashba

    ובההוא עובדא דרביתא דנקיטא אופיה בידה ואמר רבא חמרא שרי. כתב הראב"ד ז"ל דדוקא אופיה דחמרא [דאיכא] למימר דמיגבה דחביתא שקלתיה ולא נגעה בפומא דחביתא, אבל כל דבר ידוע שמפי החבית נטלתו אסור אף על גב דנתפסת עליו כגנב, דהא גנבי ממש כיון דפתוח חביתא אי לאו דרובא ישראל הוו הוה אסרינן ליה לחמרא.

    הוה עובדא בי מדרשא ואמרו לא מסר לה אלא שמירת מפתח בלבד פירוש כיון שנעל הדלת ולא הניח הבית פתוח לא נתן לה רשות ליכנס, והיא נתפסת בכניסת הבית כגנב. ואם תאמר אפילו מסר לה שמירת [הבית] למה יאסר דהא מעביר כדי יין ממקום [למקום] כשומר הוא, ואפילו הכי כשלא הודיעו שהוא מפליג תנן במתניתין (סט, א) שהוא מותר. יש לומר דשאני הכא דכיון שהאמינו והפקיד אצלו ואמר לו שמור הוה ליה כהודיעו שהוא מפליג, דמימר אמר גוי כיון דמהימן לי לא אתי לעיוני, ואזיל ליה ולא מירתת ונגע, והילכך אפילו לא נמצא בצד היין אסור דהא יש לו שייכות בבית. אבל כשלא מסר לו אלא שמירת מפתח אינו נאמן אצלו, ונתפס הוא בכניסת הבית כגנב, ומימר אמר השתא אתי ושקיל מפתח מנאי, והילכך מירתת ולא נגע. ומדברי רבותינו הצרפתים ז"ל נראה דמפרשי לה להא אפילו כשהודיעו שהוא מפליג, דכיון דלא מסר לו אלא שמירת מפתח, והבית הוא ידוע שהוא של ישראל, מרתת על הכניסה שמא יראו אחרים (ויגיעו) [ויגידו] לבעלים. וכן כתבו משמו של רבנו תם ז"ל שמכאן התיר הוא ז"ל ישראלים שהניחו יינם והלכו אל עיר אחרת ביום טוב ונתנו המפתח לשפחה. ומיהו לא מיחוור, דכיון דאין ישראלים דרין שם בעיר נמצא מניח יינו בעיר שכולה גויים בלא מפתח וחותם, ואין לו היתר אלא בפתח פתוח לרשות הרבים ועיר שישראלים דרין בה, אי נמי כשהוא דר באותה העיר, ואי נמי בעיר שרוכלים מחזרין (סא, א), אבל השתא שהודיעו שהוא מפליג וביום טוב שהכל יודעין שאין ישראלים מחזרין, ממאן מסתפי ומאן נטר. כללא דנקטינן מהני שמעתתא ומשמעתתא דפרק רבי ישמעאל בספק מגע גוי, כל היכא דאין לו שייכות לא בבית ולא ביין, אף על פי שחביות פתוחות והוא נמצא עומד בצד היין בתוך פשוט ידים מותר, לפי שאין לו פנאי לנסך מפני שנתפס כגנב על הכניסה, והוא דלית ליה לאשתמוטי, דהיינו מתניתין דאין עליו מלוה (ס, ב), והיינו עובדא דכרכא דסוף פרק ר' ישמעאל (עבודה זרה סא, ב). ויש אומרים דהוא הדין בשוכר ביתו של גוי ומלאה יין של עצמו ואין הגוי דר באותה חצר, ואף על פי שאין הישראל דר שם, ואפילו נמצא הגוי עומד בצד היין, שגם בזה הוא נתפס כגנב, לפי שאחר ששכרו הרי הוא כמוכרו לו לזמן שכירותו. מיהו הראב"ד ז"ל (סא, ב ד"ה כללא) מחמיר ליה בזמן שנמצא הגוי עומד בצידו, דכיון שהבית שלו אינו נתפס עליו כגנב, לפי שאדם עשוי לבא ולראות מה שהשכיר ואין השוכר מקפיד בכך. ואפילו בזמן שמכרו לו לחלוטין גם כן מחמיר בו הוא ז"ל היכא דנמצא עומד שם, ומטעם זה שאדם עשוי לעמוד על ממכרו לראות מה מכר ואין הלוקח מקפיד בכך. יש לו שייכות ביין ולא בבית, אם נמצא עומד שם הרי אסור ואף על פי שהישראל דר באותה חצר, והיינו מתניתין דתנן (ס, ב) נכרי שנמצא עומד בצד (הבית) [הבור] אם יש עליו מלוה [אסור], ואוקמוה בגמרא בשיש עליו מלוה על אותו היין, אבל אם לא נמצא עומד שם מותר. יש לו שייכות בבית ולא ביין, כגון השוכר בית בחצרו של גוי והגוי דר באותה חצר ואין הישראל דר שם, וכגון המניח נכרי בחנותו והמניח יין בקרון, אף על פי שלא מצא הגוי עומד בצד היין אסור, כיון שיש לו רשות ליכנס ולעמוד אצל היין, אבל אם הניחו בחזקת משתמר, אי נמי בחותם בתוך חותם מותר. וכדברי המפרשים דברי ר' אליעזר בחותם אחד גם כאן מותר בחותם אחד. ובפירוש דברי ר' אליעזר כבר הארכנו בו בפרק אין מעמידין. פעמים שאף על פי שאין לו שייכות ביין כיון שיש לו שייכות בבית שהוא אסור, ואפילו הניחו בחזקת משתמר, כלומר שלא הודיעו שהוא מפליג, כגון שאמר לו שמור הרי מסר לו שמירת הבית, וסמכא דעתיה דכיון דהימניה לא מיהדר עליה ואינו מתירא פן יבא עליו פתאום ואינו נמנע מליגע, והיינו ברייתא דתניא (ע, א) או שאמר לו שמור אסור, והיינו עובדא דמסוביתא דאי לאו דאמר דלא מסר לו אלא שמירת מפתח בלבד היה הכל נאסר. וכן היכא דהפליג בספינתו או שנעל הדלת בפניו אסור, והיינו ברייתא דתניא (שם) ונעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור. ודוקא בדאית ליה לאשתמוטי, אבל אי לית ליה לאשתמוטי מותר. יש לו שייכות בבית וביין. כגון המטהר יינו של נכרי ולא כתב לו התקבלתי ונתנו באוצר מיוחד שהוא של גוי, אף על פי שאין הגוי דר באותה חצר, אף על פי שמפתח וחותם בידו, אסור עד שיהא יושב ומשמר, והיינו ברייתא דתניא (סא, ב) [המטהר] יינו של גוי ברשותו, ישראל דר בחצר אחרת אסור אף על פי שמפתח וחותם בידו. ומיהו אם היה פתח האוצר פתוח לרשות הרבים וישראל וגויים דרים באותה העיר, אי נמי שהרוכלין מחזרין בה מותר, והיינו מתניתין דהמטהר יינו של נכרי (סא, א) ומה שנאמר עליה בגמרא (שם), ואם היה [חצר] שישראל וגוי דרין בה, בין אותו ישראל בין ישראל אחר מותר אפילו בלא מפתח וחותם, וכדאמר ליה ר' יוחנן לתנא (שם ע"ב) תני אף על פי שאין המפתח וחותם בידו. ומיהו אומר הראב"ד ז"ל (סא, ב ד"ה ההוא) דדוקא בזמן שהוא מונח בתוך הבית, אבל אם היה מונח בחצר אף עלפי שהיה בחזקת משתמר אסור, דומיא דהיה אוכל עמו על השולחן, דמה שעל השולחן אסור, כיון שיש לו רשות ביין ובכל החצר אסור. ואין הרמב"ן נ"ר מודה לו בדבר הזה, ואין הנדון דומה לראיה, דשאני מתניתין דהיה אוכל עמו שהיין קבוע לפניו והוא שותה ממנו, והלכך לא מירתת ובחזקת שהוא נוגע בו הוא, ועוד דנכנס ויוצא כשומר שאינו בא לקצין דאמי (סא, ב). וכן מוכח בריש פרקא קמא דחולין, דגרסינן התם גבי כותי, ויוצא ונכנס לא, והא תנן וכו', אלא מיהא אין השומר צריך שיהא יושב ומשמר אלא אף על פי שיהא יוצא ונכנס מותר, אלא אמר רבא הכי קתני, הכל שוחטין ואפילו כותי, במה דברים אמורים בישראל יוצא ונכנס וכו', אלמא משמע מהתם דאפילו בכותי דשחיט בהמה דידיה נכנס ויוצא מותר, ואף על גב דמצי דריש ושהי בכל שהוא, והכא נמי נכנס ויוצא בחצר שהוא דר בה מותר. וכן נראה מדברי רש"י ז"ל שפירש (סא, ב ד"ה תני) דישראל דר באותה חצר כשומר שאינו בא לקצין דמי, ומכל מקום יש להחמיר כדבר הראב"ד ז"ל. והני מילי במטהר יינו של גוי, אבל יין של ישראל אין חוששין, דהיינו עובדא דבזעא דדשא (ע, א).. וכתב הראב"ד ז"ל (סא, ב ד"ה ההוא) דכל אסור שנאמר בזה אינו אלא בשתייה, אבל בהנאה מותר בכלן, ואינו אסור בהנאה אלא אם כן הפקידו אצל הגוי כדי לשומרו ואין עליו שום חותם, כדתנן (דמאי פ"ג מ"ד)המפקיד אצל הנכרי פירותיו. אבל רש"י ז"ל כתב (ע, א ד"ה שרי) [כל שרי] דהכא שרי אפילו בשתייה דהא לא נגע קאמרינן, וכל אסיר דהכא אפילו בהנאה..

    Rashba on Avodah Zarah 70b · Sefaria

    Ritva

    ההוא פלמוסא דסלוק לנהרדעא פתוח חבייאתא טובא אתו לקמיה דרב נחמן אכשרינהו פירוש אפילו בשתיה גירסת ר״שי ז״ל ולא ידענא אי משום דסבר כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור ואי משום דקסבר רוב פולמוסא ישראל נינהו האי ספק ביאה כו'. ואיכא למידק מאי מספקא ליה בהא דהא לית הלכתא כרבי אליעזר דשמותי הוא והיכי עביד עובדא כותיה ויש נוסחאות ישנות דגרסי כמאן כרבי אליעזר דאמר ספק ביאה טהור האי ספק ביאה הוא כו׳ וגם לנוסחא זו קשה קצת מה שהקשינו ולא עוד אלא דלפום פשטא משמע דהכי מסקינן לה כרבי אליעזר וכן נראה דעת ר׳ אלפסי ז״ל שלא הביאה בהלכותיו אבל הנכון בזו דאנן כשיטת רבי אליעזר קאמרינן דדמיא הא לההיא ומיהו אפילו רבנן דפליגי התם מודה בהא ופירושן של דברים מתברר ממה שכתבנו בפרק חזקת הבתים על ההיא מתניתא דבקעה שנחלקו בה רבי אליעזר ורבנן דטעמא דרבי אליעזר דהתם לאו משום דכי הוי ספק ביאה הוה ליה ספק ספקא וכדפי׳ ר״שי ז״ל שהרי משנה שלימה שנינו כל מקום שאתה מרבה ספקות וספקי ספקות ברשות היחיד ספקו טמא כיצד כו׳ עד רבי אליעזר אומר ספק ביאה טהור ספק מגע טמא אלא טעמא דרבי אליעזר משום דספק טומאה ברשות היחיד מסוטה גמרי לה דליכא ספק ביאה אלא ספק מגע וטעמא דהלכתא משום דכי איכא ודאי ביאה הא אתחזקה טומאה וכספק קרוב הוא ואף על פי שיש שם ספקות אחרות ספק נסתלקה משם טומאה או ספק אם יש בה עדין כשיעור כסוטה שרגלים לדבר שהרי קנה לה ונסתרה אבל כשיש שם ספק ביאה חשיב ליה רבי אליעזר ספק רחוק וכדאחזוקי טומא׳ אין כאן אלא ספק א׳ דידעינן ודאי שהבקעה מלאה טומאה ורבנן לא שני להו ביניהו דבסוט׳ הוא דבעינן סתירת שנה שכן קינא לה אבל לגבי טומאה דינו שתהא הטומאה במקום סתירה דהיינו רשות היחיד ומיהו גבי אסורה מודו רבנן דכל שהוא ספק רחוק שאינו מצוי מותר בספקא דרבנן מיהת ואף על גב דאתחזק איסורא והיינו דאמרינן כמאן שרייה רב נחמן בשיטת ר׳ אליעזר דטומאה ותלמודא סבר דכספק ביאה הוא ממש דאמרינן ופריך האי ספק מגע הוא ופרקינן דלאו משום ספק ביאה ממש אלא מפני שהוא ספק רחוק מן האיסור דכיון דפתוח חבייאתא טובא רגלים לדבר דאדעת׳ דממונא פתוח וכגנבתיהו טרידי ולא נגעי דהויא ליה כבולשת כדפר״שי ז״ל והא הכא אפילו לרבנן בספק ביאה דרבי אליעזר דהתם הוא כן פי׳ רבינו הר״מבן ז״ל ולהאי פירו׳ יהא המעשה הזה כהלכה וכן עיקר מ״ר.

    ואיכא נוסחי דגרסי הכא המסקנא כיון דפתוח חבייאתא טובא אדעתא דממונא אתו וכספק ספקא דמי ע״כ ולאו בספק ספקא דטומאה קאמר דהא צריכנא דהתם אפילו ספק ספקא טמא אלא ה״פ ובספק ספקא דאסורין דמי דדינינן ליה לקולא בכל דוכתא.

    ההוא מסוביתא דמסרה מפתח לגויה כי אתא רב דימי כו׳ עד לא מסר לה אלא מסירה מפתח בלבד. פי׳ שאלו מסר לה שמירת היין היה אסור דהוה ליה כהודיעו שהוא מפליג וכדתניא במתניתא דלעיל או שאמר לו שמור אסור אבל כשלא מסר לה אלא שמירת מפתח כיון שהיין בחזקת המשתמר שאפשר לבא עליה פתאום מרתתה דנתפסת כגנב וכתבו התוספות כי מעשה היה בישראלים שהיו דרים בכפר והלכו לעיר לחוג שם והניחו מפתחותיהם ברשות גוים והתירו ר״ת ז״ל משום דלא מסרו להם אלא שמירת מפתח בלבד דמשמע ליה דהא אפילו כשהודיעו שהוא מפליג ונחלקו עליו ז״ל דאנן לא שרינן הכא אלא בשהיה היין בחזקת משתמר כגון שלא הודיעו שהוא מפליג ואפשר לבא עליהם פתאום אי נמי אפילו הודיעו שהוא מפליג שהיה האוצר פתוח לרשות הרבים וישראלים דרים שם או אפילו רוכלין המחזרין בעיירות אבל התם ליכא חדא מהני וביום טוב דליכא ישראלים מחזרין ממאן מסתפו וכי תימא דאמרי ישראל לא מנטרי שבתא הא ליתא בזמן הזה כדכתיבנא לעיל ועוד דהתינח ביממא בליליא מאי איכא למימר אלא ודאי כל כי ההוא עובדא היין אסור אפילו בהנאה אלא אם כן היה שם חותם אחד לכל הפחות כר אליעזר ודליכא שיבא וכיוצא בו.

    חצר שחלוקה במסיפס פירוש מחיצה כל דהו להיכרא.

    ובגוי אינו עושה יין נסך פירוש כשהוא בחזק׳ משתמר דהא נתפס כגנב על הכניסה כן הלכה ומכאן קושי׳ למה שכתב הר״אבד ז״ל בסוף פרקין דלעיל כדכתיבנ׳ התם כללא דנקטינן לענין ספק מגעו של גוי ביין שלנו מהני שמעתתא ומשמעתא דפרק רבי ישמעאל ואשכחן בהא ארבע בבי:

    בבא קמא כל שאין לגוי שיכות לא ביין ולא בבית אפי׳ נמצא הגוי בצד היין וחביות פתוחות לפניו היין וחביות פתוחות לפניו היין מותר דכיון דהא מתפיס כגנב על הכניסה ולית ליה לאשתמוטי מרתת והיינו דתנן התם נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין אם אין לו מלוה עליו מותר והיינו עובדא דההוא כרכא דבשלהי פרק רבי ישמעאל דאמר רבא אם נתפס כגנב חמרא שרי ופר״שי ז״ל אם נתפס כגנב על הכניסה וכן ביין של ישר׳ שהניח בבית מיוחד ששכר מן הגוי וכל שכן שלקחו ממנו דהשתא נמי כיון דהא זבניה או אוגריה אין לו רשות ליכנס שם ונתפס הוא על הכניסה ומותר ושלא כדברי הר״אבד ז״ל.

    בבא תנינא יש לו רשות לגוי ביין ולא בבית בזו אם נמצא עומד שם הרי זה אסור ואפילו ישראל דר באותה חצר וזו היא ששנינו נכרי שנמצא עומד בצד הבור של יין יש לו עליו מלוה אסור ואוקימנא שיש לו מלוה על אותו היין ודוקא שנמצא שם אבל אם לא במצא שם מותר.

    בבא תליתאה יש לו רשות לגוי בבית ולא ביין כגון מניח יינו ברשותו של נכרי בלא חותם זו היא ששנינו אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצרו של נכרי ומלאהו יין ישראל דר באותו חצר מותר אין ישראל דר באותה חצר מותר והוא שמפתח או חות׳ בידו והא דחשיב רשותו של גוי אף על פי שהבית שבו היין מושכר או לקוח לישראל מפני שהנכרי דר באותה חצר באחד מן הבתים הא לאו הכי רשותו של ישראל חשיב לגמרי וכן המניח יינו בקרון והמניח נכרי בחנותו דכיון דברשותי׳ נכנס שם חשיב ככולו אית ליה רשות בבית ולא ביין ובהא כל זמן שמצאו כמו שהניחו ולא ראינו ששינה כלום קיימא לן שאם לא הודיעו שהוא מפליג היין מותר בשתיה ואם הודיעו שהוא מפליג ושהה כדי זיוף היין אסור אבל אם מצאו שעשה דבר שאינו רשאי כגון שהפליג ספינתו או שנעל הדלת אם נתפס כגנב מותר ואם לאו אסור ואף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג וכן כל שאמר לו שמור הרי הוא כמי שהודיעו שהוא מפליג והיין אסור דהא אית ליה לאשתמוטי על הכניסה וכדתניא ננעל הפונדק או שאמר לו שמור אסור והיינו עובדא דמסוביתא דאמרינן לא מסר לה אלא שמירת מפתח הא אילו מסר לה שמירת הרשות אסור ואפילו בפתח פתוח לרשות הרבים וישראל דרין שם ולא הודיעו שהוא מפליג וטעמא משום דלא מתפיס כגנב על הכניסה ובכולן אינו נאסר אלא כשהפליג כדי שיהא לו פנאי לנסך וזה מבואר מאד.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Avodah Zarah 70b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין שאפילו נמצא שם בצד החביות מותר כמו שהתבאר צריך אתה לידע שאף אם ראינו ביין דבר המוכיח שנגע הואיל ואין כאן הוכח ברור אינו אוסר מעשה היה בגויה שנמצאת בין החביות ומצאו בידה מקצף היין והתירו מפני שהקצף נמצא לפעמים בגב החבית ואנו תולים שמגבה נטלה ואע"פ שאין אנו מוצאים הימנה עכשו בגב החבית שמא באותה שעה נזדמן כך ואין הפרש בזו בין גדולה לקטנה אלא אף בגדולה כן ואע"פ שגדולי המחברים וחכמי הצרפתים פרשוה בקטנה אין הדברים נראין כלל ומ"מ אם יש כאן ברור כגון שמצאו בידה יין ואין יין באותו אוצר אלא בחביות אסור ואין תולין בחוצה לו וכן כתבו גדולי המפרשים ואם מצא חותם מקולקל הואיל ומ"מ אין לו שיכות בבית או אין לו שיכות ביין מותר שמא בלבו היה ליגע ולא נגע הואיל ויש כאן דין נתפש כגנב או חזקת המשתמר:

    חיל שנכנס לעיר בשעת מלחמה ושולל כל הנמצא אף חביות פתוחות מותרות ואפילו נמצאו שם ואפילו כלם גוים מפני שאין להם פנאי לנסך ואין צריך לומר בסתומות נתברר לנו שפתחו אם פתחו אחת יש לחוש לה ואם פתחו הרבה ודאי חושבים היו עליהם שמא ממון היה בהם וכשראו את היין הניחוהו ולא נגעו והכל מותר מ"מ בקבוקים שלנו אינם בדין זה אא"כ פתחו דרך מגופה:

    כל שאין לו שיכות לא ביין ולא בבית אם נמסרה לו שמירת הבית הרי יש לו שיכות בכל והוא שאמרו למעלה שאם אמר לו שמור אסור ואפילו בלא הודיעו שמפליג ואע"פ שמעביר כדי יין כשומר הוא ואעפ"כ כל שלא הודיעו שמפליג מותר אינו דומה שכל שמסר לו שמירת הבית האמינו בכל והרי הוא כהודעת הפלגה שאף כשיבא עליו טוען שלתועלת שמירה הוא מתכוין ואף כשלא נמצא שם אסור אבל אם מסר לו מפתח אין כאן הרשאה ולא שיכות שהרי נעל לו הדלת ואפילו נכנס ונמצא בצד החביות מותר ואף בהודעת הפלגה ושהיה מרובה שמתוך שהוא נתפש כגנב בהול ואינו נוגע כלל הדברים הרי הוא כשאר אנשי המקום שאין להם שיכות לא בבית ולא ביין לגמרי וכן לענין טהרות חבר שמסר מפתחו לעם הארץ טהרותיו טהורות שלא מסר לו אלא שמירת מפתח:

    ישראל שדר בכפר שכלו גוים וביום טוב נכנס לעיר ונעל מבחוץ והניח המפתח לשפחה או לגוי חכמי הדורות שלפנינו אסרוהו על ידי מעשה ופי' זו שבכאן בישראלים דרים בעיר ולא יראה לי כן ואף אחרוני הרבנים הורו בה להתר אף בהודעת הפלגה ודבר זה אתה דנו משמועת אותן שאין להם שיכות לא בבית ולא ביין:

    מעשה בא לפני קצת רבני צרפת בתפישה אחת שנתפשו היהודים ומנה המושל שומרים בבתיהם עד שנתפשרו עמו ומסר המפתחות לשומרים והסכימו שאף זו אינה אלא שמירת המפתח שאף הם יראים מן המושל והרי זה אין לו שיכות לא בבית ולא ביין ומותר אפילו מצא פתח פתוח וחותם מקולקל ממה שאמרו בטהרות המניח כליו בחלונות של אוליירין ונעל וחתם אע"פ שבא ומצא פתח פתוח וחותם מקולקל טהור וכן ליין נסך ואע"פ שמזונותיהם על ישראל הואיל ולא הורשו ליכנס לבית וכן אפילו הורשו ליכנס בבית אלא שלא הורשו בבית שהיין בתוכו הא אם הורשו בבית היין פתוחות אסורות והסתומות שאין שם ברזא אלא מגופה למעלה מותרות אפילו בשיעור הפלגה שאלו פתחו לא טרחו לסתום כדין האמור בבולשת וכן במקומות שנהגו אנסים שבהם לחפש בקנקנים שלהם ולפתוח דרך מגופה ונכנסו ברשות לעשות כן מה שנמצא סתום מותר שאלו פתחו לא טרחו לסתום ומ"מ הם הוסיפו בהוראות אלו קצת דברים שלא נראו לנו ואם הורשו למשכן יראה שהפתוחות אסורות והסתומות מותרות אף בשעור האסור שאלו פתחו לא חזרו וסתמו ואף הפתוחות אם יש לו בהם חותם מותרות אף בחותם אחד שאלו הסירו לא טרחו עליו להשיבו כבראשונה וכל שכן אם לא הורשו למשכן בכדי להזיק לישראל שאין היין בכלל רשותו וכל שכן במקום שאין כניסתם מבוררות על ידי ישראל אלא שגוים אומרים נכנסו ולא נגעו או שהם עצמם אומרים נכנסנו ולא נגענו כמו שביארנו בענין טהרות בגבאים שנכנסו למשכן באחרון של חגיגה:

    חצר שנחלקה ביתדות ופסים קצרים ונמוכים בפחות מעשרה להיכר שלא יכנס זה לחלק חברו בלא רשות וכל כיוצא בזה ונתברר חלק זה לישראל וחלק זה לגוי והניח הישראל את יינו בחלקו ויצא אע"פ שחביותיו עומדות סמוך לחלק הגוי בכדי פשוט ידים והגוי יכול ליגע שם בידיו מותרות ואפילו פתוחות ואע"פ שאין אצלם דין תפישה כגנב בפחות מעשרה כמו שאמרו בראשון של בתרא שאמרו שם בפחות מעשרה מצי אשתמוטי במחיצה עשרה לא מצי לאשתמוטי ואעפ"כ מותר בוש הוא מליכנס במה שאינו שלו ומ"מ אם נמצא שם הואיל ואין שם נתפש כגנב אסור על הדרך שהתבאר:

    היה גגו של ישראל למעלה מגגו של גוי אע"פ שידי הגוי מגיעות לשם מותר ואע"פ שיש לו להשמט ולומר אמצרי קא ממצרנא על מצרי ר"ל הגג כלומר שמתעסק היה בראיית המצר אם יש לחוש לאיזה ריעות שבכותל ויש גורסין אימצורי קא אמצרנא כלומר מתמודד בעצמי והוא הנקרא בלע"ז אישטרילייאר וכן אם היה של ישראל למטה וכן אפילו היה בצד גגו ויד הגוי מגעת לשם ולענין טהרות כל כיוצא בחבר ועם הארץ טהרותיו טהורות וגדולי המפרשים חולקים בה בגגו של ישראל למטה ומשום חשש רוקו וגדולי המחברים חלקו בה אף מחשש מגע שהוא יכול לפשוט ידיו וליגע הואיל וגגו של עם הארץ למעלה וכן חלקו בשהיו זה בצד זה לענין טהרות:

    שתי חצרות זו לפנים מזו חיצונה לעם הארץ ופנימית לחבר מניח חבר פירותיו בשלו הואיל ואין לעם הארץ מדרס בה אע"פ שיד עם הארץ מגעת שהרי נתפש עליו כגנב:

    8 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 70b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ההוא פולמוסא כו' כך פ"ה לפי שטתו דלעיל כו' עכ"ל היינו לפי שטתו דלעיל שפירש דפליגי רבנן ור"א בשדה דמליא טומאה ואפילו בחד ספיקא מטהר ר"א אבל שיטת ר"ת הוא דר"א לא מטהר אלא בס"ס ורבנן מטמאין אפילו בכמה ספיקות ול"ג לעיל שאני התם כו' עיין ע"ז באורך בתוספות פרק ח"ה ודו"ק:

    בד"ה פתוחות אסורות משמע אפילו טובא ולא אמרינן אדעתא דממונא כו' עכ"ל אע"ג דלא אמרי' הכי אלא לר"א דאמר ספק ביאה טהור לא ניחא להו למימר דמתני' לא אתיא כוותיה וק"ל:

    בפרש"י בד"ה אמצרי דגג כו' מתמוגג אני כו' וגרסי' אימצורי קא מצרנא עכ"ל הס"ד ועיין בערוך ערך מצר פי' כדכתיב ויזורר הילד והוא פישוט עצמות ואם הגגות משוות זו לזו יכול למימר הכי כו' עכ"ל ומפירושו נראה דהוה גרס בהנך ברייתות בהיפוך ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 70b · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה אימר מגבה דחביתא קלטתה וכו' מפרש"י משמע דמפרש מגבה דחביתא היינו מדופן החבית ולפירושו יתיישב שפיר הא דמסיים אע"ג דליכא פי' שלא נמצא שום אופיא עוד ע"ג החבית מבחוץ בדופן ואיכא למימר דודאי מתוך החבית מגוואי נטל האופיא שצף ע"ג היין והוי כאילו נגעה ביין וליתסר אפ"ה תלינן אימר אתרמויי וכו' אבל לגירסא דגרסי התוס' קלטתה פירוש מן האויר נראה שאינו מפרש מגבה דופן החבית אלא מפרש מגבה ר"ל מגובה מלמעלה ע"ג החבית קודם שירד האופיא מהכלי שהיו שופכין לתוך החבית קלטתו מן האויר קודם שהגיע לרדת על גבי היין או ר"ל שנפל קצת אופיא מעל גבי היין ליפול לארץ וקלטתו מן האויר קודם שנפל לארץ וגם לפי גירסא זו נוכל ליישב הא דמסיים בתר הכי ואע"ג דליכא תו וכו' ר"ל אין עוד אופיא באויר אימור איתרמויי וכו' אבל לפי הגירסא דגריס שקלתה וע"כ ר"ל דמפרש ליה ששקלתיה בתוך החבית מעל גבי היין משום דהא משמע מדברי התוס' דהוה ס"ד לאסרי ליה מטעם ניצוק ואי ר"ל אגב החבית לא שייך ניצוק ואע"ג דיש לדחוק דאיירי שהאופיא נמשך מע"ג היין על גב החבית מבחוץ רחוק מן היין וכשיגיע במה שמגב החבית נקרא ניצוק ביין שהכל מחובר ונמשך עד היין מ"מ אין לשון התוס' משמע כן ואפ"ה שרי דאמרי' דשקלה מע"ג היין אבל לא נגעה ביין א"כ צריך ליישב מ"ש אח"כ ואע"ג דליכא תו כו' יש לפרש דהכי קאמר ואע"ג דליכא תו אופיא שצף ע"ג היין באופן שיהיה באפשר ליטלו מעל גבו ולא יגע ביין אלא אם בא ליטלו א"א שלא יגע ביין אפ"ה שרי אימור אתרמויי לה שהיה אופיא הרבה צבור ע"ג היין ושקלתו משם ולא נגעה ביין דוק נ"ל:

    ד"ה ההוא פולמוסא וכו' ופריך ספק ביאה ספק מגע הוא דודאי עובדי כוכבים נינהו וכו'. יש לדקדק לפי זה מאי קאמר ספק מגע ודאי מגע הוא דהא ודאי פתחו ונגעו דהא חזינן דקא פתחו ועוד דלא יתיישב הא דקאמר בתר הכי אי משום דסבר רובא דאזלי בהדי פולמוסא ישראל נינהו דהא השתא ס"ל דסתם פולמוסא עובדי כוכבים נינהו ואם כן מאי האי דקאמר אי משום דסבר רובא דאזלי בהדי פולמוסא ישראל נינהו אם כן גם לפי המסקנא דמשני לא יתיישב. וי"ל דלפי השנויא ה"ק לא ידענא אי משום דסבר כר"א וכו' ואיירי בסתם ואע"ג דבסתם פולמוסא עובדי כוכבים נינהי מדלא נודע הכא דפתחו טובא הוי האי ספק מגע כספק ביאה ושרי לר"א אי משום דסבר רוב דאזלי בהדי פולמוסא ישראל נינהו ואין ה"נ שהיו יודעין וניכרין והמקשה דפריך ספק מגע הוא ולא קאמר דודאי מגע הוא משום דהא לשיטת רש"י אזלינן השתא ורש"י גריס לעיל איכא דפתחי משום ממונא ואם כן אפילו בודאי עובדי כוכבים הוי ספק מגע משום דשמא לא פתחו אלא משום ממונא ולא נגעו ביין ובתר הכי דקאמר אי משום דסבר רובא דאזלי בהדי פולמוסא ישראל נינהו לא הוי צריך לומר רובא דאפילו לא הוו אלא מחצה על מחצה הוי שרי אפילו לרבנן משום ספק ספיקא ספק עובד כוכבים ספק ישראל ואת"ל עובד כוכבים אימא משום ממון פתחי לה ולא נגעו דהא איכא דפתחו משום ממונא וכ"ש לפי מאי דמשני דכיון דפתחי טובא דאפילו לפי גירסת התוס' דלעיל דגרסי פתחו טובא יש כאן ספק ספיקא אלא דעדיפא מינה נקט דאיכא למימר נמי דהוו רובא ישראל דשרי בכל ענין לכ"ע אפילו בלא טעמא דפתחו טובא:

    Maharam on Avodah Zarah 70b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 70, Amud Bet, about 293 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 125 words

      Opens “ההיא רביתא דאישתכח דהות בי דני, והות…”

      Named: רבא.

    2. Segment 239 words

      Opens “ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא, פתחו חביתא טובא.…”

      Named: רב דימי, רבי אלעזר, רבי אליעזר.

    3. Segment 317 words

      Opens “א"ה האי ספק ביאה? ספק מגע הוא!…”

    4. Segment 424 words

      Opens “ההיא מסוביתא דמסרה לה איקלידא מפתחה לעובדת…”

    5. Segment 525 words

      Opens “אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: המוסר…”

      Named: אביי.

    6. Segment 626 words

      Opens “למימרא דטהרות אלימי מיין נסך? אין, דאיתמר:…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 724 words

      Opens “מיתיבי: הפנימית של חבר והחיצונה של ע"ה…”

    8. Segment 88 words

      Opens “אמר לך רב: שאני התם, שנתפס עליו…”

    9. Segment 929 words

      Opens “ת"ש רשב"ג אומר: גגו של חבר למעלה…”

      Named: רבי יוחנן.

    10. Segment 1014 words

      Opens “אמר לך רבי יוחנן: שאני התם, דאית…”

      Named: רבי יוחנן.

    11. Segment 1141 words

      Opens “ת"ש גגו של חבר בצד גגו של…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “מתני׳ בולשת שנכנסה לעיר, בשעת שלום חביות…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 70b · Segment 5 — “אמר אביי: אף אנן נמי תנינא: המוסר מפתחות לע"ה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 70b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026