Talmud Builders

    Avodah Zarah 50b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 50b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1they are permitted, as the gentile nullified their prohibited status. In the case of a Jew who brought stones from a pile dedicated to Mercury and paved paths and streets with them, they are prohibited. And there is neither a carpenter [ naggar ] nor a son of a carpenter who can resolve this, i.e., no one can resolve the difficulty inherent in this statement, not a Torah scholar, and not even a scholar who is the son of a scholar.

    2Rav Sheshet said: As for me, I am not a carpenter, nor am I the son of a carpenter, and yet I will resolve the difficulty. What is the difficulty that Rabba bar Yirmeya finds in the baraita ? The baraita is difficult because of the statement of Rav Giddel, that the prohibited status of offerings brought in idol worship can never be revoked. This is not difficult, as in order for idol worship to prohibit an offering I require the offering to be like those offerings sacrificed inside the Temple, and there is not a parallel offering of stones in the Temple.

    3§ Rav Yosef bar Abba said: Rabba bar Yirmeya happened to come to our locale, and when he came he brought the following baraita with him: One may remove worms from a tree and place manure on a cut in a tree during the Sabbatical Year, but one may not remove worms or place manure on a cut during the intermediate days of the Festival.

    4The baraita continues: Both here, in the case of the Sabbatical Year, and there, in the case of the intermediate days of the Festival, one may not prune the trees. But one may smear oil on the previously pruned tree on the place where one pruned it in order to prevent the tree from being damaged, both during the intermediate days of the Festival and during the Sabbatical Year. And there is neither a carpenter nor a son of a carpenter who can resolve this.

    5Ravina said: As for me, I am not a carpenter, nor am I the son of a carpenter, and yet I will resolve the difficulty. What is the difficulty that Rabba bar Yirmeya finds in the baraita ? If we say that the difference between the intermediate days of the Festival and the Sabbatical Year poses a difficulty to him, this cannot be so. One cannot explain that Rabba bar Yirmeya is asking what is different about the Sabbatical Year that one is permitted to remove worms and place manure on a cut, and what is different about the intermediate days of the Festival that it is prohibited to do so, as this is not a valid question. Are they comparable? With regard to the Sabbatical Year, the Merciful One prohibited only agricultural labor, whereas other forms of exertion are permitted. With regard to the intermediate days of the Festival, even other forms of exertion are prohibited.

    6Ravina suggests: Rather, perhaps the difference between placing manure and pruning poses a difficulty to him. What is different about placing manure that it is permitted during the Sabbatical Year, and what is different about pruning that it is prohibited? Ravina rejects this suggestion: This is also not a valid question. Are they comparable? The purpose of placing manure is to preserve the tree, and therefore it is permitted, whereas the purpose of pruning is to enhance the tree, and therefore it is prohibited.

    7Ravina suggests: Rather, perhaps the contradiction between the aforementioned baraita with regard to placing manure and another mishna with regard to placing manure poses a difficulty to him, as the baraita teaches: One may remove worms from a tree and place manure on a cut in a tree during the Sabbatical Year. And one may raise a contradiction from a mishna ( Shevi’it 2:4): One may place manure on the saplings, and one may bind their branches to the trunk so that they grow upright. And one may lop off their tops to promote their growth, and make shelters for them to shield them from the sun, and water them. All these actions are permitted until Rosh HaShana of the Sabbatical Year. One can infer that until Rosh HaShana, yes, one may place manure on the tree; but during the Sabbatical Year itself one may not do so.

    8Ravina rejects this suggestion: But perhaps one can account for the apparent contradiction in a similar fashion to the explanation of Rav Ukva bar Ḥama, as Rav Ukva bar Ḥama says: There are two types of hoeing [ kishkushei ]. The purpose of one type is to enhance the tree’s health, and it is therefore prohibited. And the purpose of one type is to close up cracks in the ground, which is permitted, as it is done only to prevent the trees from dying and not to enhance their growth. So too, one may suggest that there are two types of placing manure: One type whose purpose is to preserve the trees, and is therefore permitted, and one type whose purpose is to enhance the trees, and is therefore prohibited.

    9Ravina suggests: Rather, perhaps the contradiction between the halakha in the baraita with regard to smearing oil and the halakha in another mishna with regard to smearing oil poses a difficulty for him, as the baraita teaches: One may smear oil on the previously pruned tree, on the place where one pruned it, both during the intermediate days of the Festival and during the Sabbatical Year. And one may raise a contradiction from the mishna ( Shevi’it 2:5): One may smear oil on the unripe figs in the sixth year of the Sabbatical cycle in order to accelerate their ripening, and similarly one may pierce them and fill the cut with oil to facilitate their ripening until Rosh HaShana. One can infer that until Rosh HaShana, yes, one may smear; but during the Sabbatical Year itself one may not do so.

    10Ravina rejects this suggestion: That is also not a valid question. Are they comparable? Here, the purpose of smearing oil on the place where the tree was pruned is to preserve the tree, and therefore it is permitted. There, the purpose of smearing oil on the unripe figs is to enhance and enlarge the fruit and is therefore prohibited.

    11Rav Samma, son of Rav Ashi, said to Ravina: The contradiction between the halakha with regard to smearing oil during the intermediate days of the Festival and the halakha with regard to placing manure during the intermediate days of the Festival poses a difficulty for Rabba bar Yirmeya. Since the purpose of this action is to preserve the tree, and the purpose of that action is to preserve the tree, what is different in this case that it is permitted, and what is different in that case that it is prohibited? This is the reason that Rabba bar Yirmeya said to him: There is neither a carpenter nor a son of a carpenter who can resolve this.

    12§ Rav Yehuda says that Rav says: In the case of an object of idol worship that is worshipped by means of a stick, e.g., by beating a stick on another object in order to produce noise, if one broke a stick before it, he is liable. If he threw a stick before it, he is exempt. Abaye said to Rava: What is different about the case where one broke a stick? In this case one is liable because it is similar to slaughtering an offering, which is a rite performed in the Temple; so too, in the case where one threw a stick, it is similar to the sprinkling of the blood on the altar. Rava said to Abaye: In order for a sacrificial rite to be similar to the sprinkling of blood, I require a form of throwing that scatters the offering, and that is not the case here.

    13Abaye raised an objection to Rava’s explanation from a baraita : One who fed [ safat ] an idol excrement, or who poured a chamber pot of urine before it as a libation,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מותרותדבטלינהו עובד כוכבים:

    נגר בן נגרחכם בן חכם:

    דיפרקינהשיוכל לתרצה. ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה:

    דרב גידלדאין ביטול לתקרובת והכא קתני מותרות:

    מתליעיןנוטלין תולעת שבאילן:

    ומזהמיןכשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל וקושרין שלא ימות ולא דמי האי לאין מזבלין דמועד קטן (דף ג.) דהתם זבול דקרקע והויא עבודה שבשדה ושבכרם:

    כאן וכאןשביעית ומועד אין מגזמין קוטע את הנוף כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום:

    אבל סכין שמן לגיזוםכדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן. מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא והני לאו מלאכת קרקע נינהו דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות ואין משביחו לאילן אלא מעמידו בכמות שהוא:

    אלא זיהוםדשביעית אגיזום דשביעית קשיא ליה דקתני כאן וכאן אין מגזמין:

    אוקומישלא יתקלקל מכמות שהוא אבל אינו משביחו:

    אברויימחזיקו ומשביחו:

    ועושין להם בתיםגדר אמה גובה סביבותיו וממלאין אותו עפר:

    עד ראש השנהשל ערב שביעית אע"פ שעבודת האילן אסור שלשים יום לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנך שלשים יום מדרבנן הן והכא לא גזור:

    דרב עוקבאבמסכת סוכה בפ' לולב וערבה:

    קישקושיחפירה תחת הזיתים:

    סתומי פיליאם נתגלו שרשי האילן שרי דאוקומי הוא:

    את הפגיןפגי תאינה סכין אותן בשמן כשהן חונטין כדי שיהו שמינות:

    מפטמין אותןממלאין את הנקבין שמן. פגין הוא פירי עצמו כשגדל מעט:

    האי אוקומי והאי אוקומיזיהום נמי אוקומי הוא מדשרי ליה בשביעית כדשנינן לעיל מאי שנא סיכה דשרי דקתני סכין שמן לגיזום כו':

    עבודת כוכבים שעובדין אותה במקלשמקשקשין לפניה במקל:

    שבר מקל בפניה חייבכדאמרינן בפרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס:) דכל עבודות שבפנים שעבד בהן עבודת כוכבים בין דרכה בכך בין שאין דרכה בכך חייב דכתיב זובח לאלהים וגו' אלא מידי דחזי לשם אסור לכל עבודת כוכבים ודבר שאינו כעין פנים דרכה בכך חייב דנפקא לן מאיכה יעבדו הגוים האלה וגו' אין דרכה בכך פטור וזו אם לא היו עובדין אותה במקל לא מחייב בשבר מקל דלא שייכא בפנים ואם היו עובדין אותה בזריקת מקל לא מצי למידק זרק מקל בפניה פטור ואם בשבירת מקל פלחי לה פשיטא דחייב ואפי' לא דמי לפנים אלא כגון שהיו עובדין אותה בקשקוש מקל או בענין אחר הלכך שבר מקל בפניה חייב ואע"פ שאין עבודתה בכך דכיון דדמי שבירה לזביחת בהמה של פנים ששובר מפרקתה הרי זבח לפניה דבר שרגילה בו אבל זרק פטור הואיל ואין עבודתה בכך והא לא דמיא לעבודת פנים כדמפרש לקמן:

    זריקה המשתברתכגון זריקת דם של פנים שאינה מחוברת אלא משתבר ונופל טיפים טיפים:

    ספת לה צואההאכילה צואה:

    עבודה זרה 50 עמוד ב

    1מותרות, ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסרטיאות אסורות, ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה.

    2אמר רב ששת: אנא לא נגר אנא ולא בר נגר אנא, ופריקנא ליה: מאי קושיא ליה? דרב גידל. בעינא כעין פנים, וליכא.

    3אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: מתליעין ומזהמין בשביעית, ואין מתליעין ומזהמין במועד.

    4כאן וכאן אין מגזמין, וסכין שמן לגזום, בין במועד בין בשביעית. ולית נגר ולא בר נגר דיפרקינה.

    5אמר רבינא: אנא לא נגר אנא ולא בר נגר אנא, ומפרקינא לה: מאי קא קשיא ליה? אילימא מועד אשביעית קא קשיא ליה מאי שנא שביעית דשרי, ומ"ש מועד דאסור? מי דמי?! שביעית מלאכה אסר רחמנא, טירחא שרי; מועד אפי' טירחא נמי אסור.

    6ואלא זיהום אגיזום קא קשיא ליה: מ"ש זיהום דשרי, ומ"ש גיזום דאסור? מי דמי?! זיהום אוקומי אילנא, ושרי; גיזום אברויי אילנא, ואסור.

    7ואלא, זיהום אזיהום קא קשיא ליה, דקתני: מתליעין ומזהמין בשביעית, ורמינהי: מזהמין את הנטיעות, וכורכין אותן, וקוטמין אותן, ועושין להם בתים, ומשקין אותן עד ר"ה עד ר"ה אין, בשביעית לא!

    8ודלמא כדרב עוקבא בר חמא, דאמר רב עוקבא בר חמא: תרי קשקושי הוו, חד לאברויי אילנא ואסור, וחד לסתומי פילי ושרי. ה"נ תרי זיהמומי הוי, חד לאוקומי אילני ושרי, וחד לאברויי אילני ואסור!

    9ואלא, סיכה אסיכה קא קשיא ליה, דקתני: סכין שמן לגזום בין במועד ובין בשביעית, ורמינהי: סכין את הפגין ומנקבין ומפטמין אותן עד ר"ה עד ר"ה אין, בשביעית לא!

    10מי דמי?! הכא אוקומי אילנא, ושרי; התם פטומי פירא, ואסור׃

    11א"ל רב סמא בריה דרב אשי לרבינא בר ירמיה: סיכה דמועד אזיהום דמועד קא קשיא ליה, מכדי האי אוקומי והאי אוקומי, מאי שנא האי דשרי ומאי שנא האי דאסור? היינו דקא"ל לית נגר ולא בר נגר דיפרקינה.

    12אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים שעובדין אותה במקל, שבר מקל בפניה חייב, זרק מקל בפניה פטור. א"ל אביי לרבא: מאי שנא שבר דהוה ליה כעין זביחה, זרק נמי הוה ליה כעין זריקה! אמר ליה: בעינא זריקה משתברת, וליכא.

    13איתיביה: ספת לה צואה, או שנסך לפניה עביט של מימי רגלים׃

    Tosafot

    ואין מתליעין ומזהמין במועדומיירי כגון שאינו אבד בהמתנה עד לאחר המועד דאל"כ שרי כיון דאוקומי אילנא הוא מדשרי ליה בשביעית דהא דבר האבד מותר במועד אי נמי אפי' הוא אבד ממש איכא למימר דאסור במועד משום טירחא יתירא כדאמרי' בפ"ק דמועד קטן (דף ד.) דאסור להשקות זרעים במי קילון משום טירחא יתירא אע"פ שמותר להשקות במי גשמים משום דבר האבד:

    ומשקין אותן עד ראש השנהפירש הקונט' אע"פ שעבודת האילן אסורה שלשים יום לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנך ל' יום דרבנן והכא לא גזור וקשה כמאן אי כר"ע האמר תוספת שביעית דאורייתא מבחריש ובקציר תשבות ואי כר' ישמעאל הלכה למשה מסיני היא אלא יש לפרש בשביעית בזמן הוה דרבנן ורבי היא כדאמר אביי בפ"ק דמועד קטן (דף ב:) ולרבא השקאה תולדה היא ואבות אסר רחמנא תולדות לא עי"ל דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוו דאורייתא אבל שאר מלאכות אינן אלא מדרבנן:

    שבר מקל לפניה חייבוה"ה שבר אבנים לפני מרקוליס שדרכו בזריקה:

    ספת לה צואהפי' בקונט' האכילה צואה לשון מי ספו לך מאליה בריש פסחים (דף ג:) ולשון ספת קשה שהיה לומר ספה ועוד דבלשון משנה לא מצינו אכילה בלשון ספייה לכך נראה לפרש ליכלכה בצואה לשון טיבול כמו לא יספות במלח ויאכל דפרק הפועלים (ב"מ דף פט:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב ששת אנא לא חכם ולא בן חכםוהנני מפרקה. האי תנא דמתיר סבר בעינן תקרובת בהמה כעין תקרובת פנים בקדש. אבל תקרובת אבנים לאו תקרובת היא. וכן עוד אייתי דא מתניתא מתליעין ומזהמין בשביעית ואין מתליעין ומזהמין במועד ובין בשביעית ולית נגר בר נגר דיפרקינה. פי' מתליעין עוקרין התולעין מן האילן בחרמש או בקרדום. מזהמין משקין את האילנות מים וזבל. ומגזמין קוצצין בדי האילן וסכין מקום הקציצה שמן כדי שלא יכהו הקור וימות האילן.

    אמר רבינא אנא לא נגר ולא בר נגר ומפרקינה לה מאי קושיא ליה אילימא אמאי קא שרי בשביעית ואסור במועד. שביעית דמלאכה קא אסר רחמנא הני לאו מלאכה נינהו מועד דאפילו טרחא נמי אסיר. הני נמי טרחא נינהו:

    ואי זיהום אגיזום קשיא ליה אמאי זיהום בשביעית שריוגיזום אסור. זיהום אוקומי אילנא שהוא זיבול להאכיל זוהמא את האילן שלא ימות שרי. גיזום שהוא חיתוך הזמורות להחליף אחרים תחתיהן להברות האילן ולהפריחו הוא ואסור. אלא הא קשיא ליה ועלה אמר לית נגר ובר נגר דיפרקינה. איני דזיהום בשביעית שרי. והא תנינן מזהמין הנטיעות וכורכין אותם.

    וקוטמין אותםפי' מפני הצנה שלא ימותו שעדיין נטיעות קטנות הן. ועושין להם בתים. פי' חופרין להן נקעין בעקריהן שיתקבצו בהן המים ומשקין אותם עד ראש השנה. עד ר"ה אין בשביעית לא. ופרקינן כדאמר מר עוקבא בר חמא במסכת סוכה תרי קישקושי הוו. פי' קישקוש כדכתיב לקושש קש חד לאברויי אילנות כגון קשקוש יבישין בדין ועלין ופסולת וחד לסתומי פילי. לסתום הסדקין שבאילן.

    הכא נמי תרי זיהום הוו חד לאברויי אילני שעושין בו הרבה ואסירוחד לאוקומי אילני ושרי:

    פי' סיכה סכין שמן לגיזום שלא יכהו הברדוסיכה לפגין כדי שיתבשלו בשמש ויוכשרו מהרה לאכילה. וסיכת הפגין הוא פטומי פירא. לפיכך אסור בשביעית וסיכת שמן לגיזום לאוקומי. ואסיק' מכדי זיהום דתני בשביעית שרי ובמועד אסור לאוקומי הוא. וסיכת שמן לאוקומי הוא. וכיון דתרווייהו לאוקומי נינהו אמאי סיכה במועד שרי וזיהום אסור. קשיא:

    פי' שבר מקל בפניההשבירה היא מעשה עבודה כגון חתיכה אבל זריקה אינה מעין עבודה.

    ספת לה צואה או ניסך לה עביט של מימי רגלים חייבאוקימנא בצואה לחה שמתחתכת והיא כעין חתיכת אבר אבר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 50b

    Avodah Zarah 50b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 330 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מותרות דבטלינהו עובד כוכבים:

    נגר בן נגר חכם בן חכם:

    דיפרקינה שיוכל לתרצה. ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה:

    דרב גידל דאין ביטול לתקרובת והכא קתני מותרות:

    מתליעין נוטלין תולעת שבאילן:

    ומזהמין כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל וקושרין שלא ימות ולא דמי האי לאין מזבלין דמועד קטן (דף ג.) דהתם זבול דקרקע והויא עבודה שבשדה ושבכרם:

    כאן וכאן שביעית ומועד אין מגזמין קוטע את הנוף כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום:

    אבל סכין שמן לגיזום כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן. מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא והני לאו מלאכת קרקע נינהו דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות ואין משביחו לאילן אלא מעמידו בכמות שהוא:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 50b · Sefaria

    Tosafot

    ואין מתליעין ומזהמין במועד ומיירי כגון שאינו אבד בהמתנה עד לאחר המועד דאל"כ שרי כיון דאוקומי אילנא הוא מדשרי ליה בשביעית דהא דבר האבד מותר במועד אי נמי אפי' הוא אבד ממש איכא למימר דאסור במועד משום טירחא יתירא כדאמרי' בפ"ק דמועד קטן (דף ד.) דאסור להשקות זרעים במי קילון משום טירחא יתירא אע"פ שמותר להשקות במי גשמים משום דבר האבד:

    ומשקין אותן עד ראש השנה פירש הקונט' אע"פ שעבודת האילן אסורה שלשים יום לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנך ל' יום דרבנן והכא לא גזור וקשה כמאן אי כר"ע האמר תוספת שביעית דאורייתא מבחריש ובקציר תשבות ואי כר' ישמעאל הלכה למשה מסיני היא אלא יש לפרש בשביעית בזמן הוה דרבנן ורבי היא כדאמר אביי בפ"ק דמועד קטן (דף ב:) ולרבא השקאה תולדה היא ואבות אסר רחמנא תולדות לא עי"ל דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוו דאורייתא אבל שאר מלאכות אינן אלא מדרבנן:

    שבר מקל לפניה חייב וה"ה שבר אבנים לפני מרקוליס שדרכו בזריקה:

    ספת לה צואה פי' בקונט' האכילה צואה לשון מי ספו לך מאליה בריש פסחים (דף ג:) ולשון ספת קשה שהיה לומר ספה ועוד דבלשון משנה לא מצינו אכילה בלשון ספייה לכך נראה לפרש ליכלכה בצואה לשון טיבול כמו לא יספות במלח ויאכל דפרק הפועלים (ב"מ דף פט:):

    Tosafot on Avodah Zarah 50b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רב ששת אנא לא חכם ולא בן חכם והנני מפרקה. האי תנא דמתיר סבר בעינן תקרובת בהמה כעין תקרובת פנים בקדש. אבל תקרובת אבנים לאו תקרובת היא. וכן עוד אייתי דא מתניתא מתליעין ומזהמין בשביעית ואין מתליעין ומזהמין במועד ובין בשביעית ולית נגר בר נגר דיפרקינה. פי' מתליעין עוקרין התולעין מן האילן בחרמש או בקרדום. מזהמין משקין את האילנות מים וזבל. ומגזמין קוצצין בדי האילן וסכין מקום הקציצה שמן כדי שלא יכהו הקור וימות האילן.

    אמר רבינא אנא לא נגר ולא בר נגר ומפרקינה לה מאי קושיא ליה אילימא אמאי קא שרי בשביעית ואסור במועד. שביעית דמלאכה קא אסר רחמנא הני לאו מלאכה נינהו מועד דאפילו טרחא נמי אסיר. הני נמי טרחא נינהו:

    ואי זיהום אגיזום קשיא ליה אמאי זיהום בשביעית שרי וגיזום אסור. זיהום אוקומי אילנא שהוא זיבול להאכיל זוהמא את האילן שלא ימות שרי. גיזום שהוא חיתוך הזמורות להחליף אחרים תחתיהן להברות האילן ולהפריחו הוא ואסור. אלא הא קשיא ליה ועלה אמר לית נגר ובר נגר דיפרקינה. איני דזיהום בשביעית שרי. והא תנינן מזהמין הנטיעות וכורכין אותם.

    וקוטמין אותם פי' מפני הצנה שלא ימותו שעדיין נטיעות קטנות הן. ועושין להם בתים. פי' חופרין להן נקעין בעקריהן שיתקבצו בהן המים ומשקין אותם עד ראש השנה. עד ר"ה אין בשביעית לא. ופרקינן כדאמר מר עוקבא בר חמא במסכת סוכה תרי קישקושי הוו. פי' קישקוש כדכתיב לקושש קש חד לאברויי אילנות כגון קשקוש יבישין בדין ועלין ופסולת וחד לסתומי פילי. לסתום הסדקין שבאילן.

    הכא נמי תרי זיהום הוו חד לאברויי אילני שעושין בו הרבה ואסיר וחד לאוקומי אילני ושרי:

    פי' סיכה סכין שמן לגיזום שלא יכהו הברד וסיכה לפגין כדי שיתבשלו בשמש ויוכשרו מהרה לאכילה. וסיכת הפגין הוא פטומי פירא. לפיכך אסור בשביעית וסיכת שמן לגיזום לאוקומי. ואסיק' מכדי זיהום דתני בשביעית שרי ובמועד אסור לאוקומי הוא. וסיכת שמן לאוקומי הוא. וכיון דתרווייהו לאוקומי נינהו אמאי סיכה במועד שרי וזיהום אסור. קשיא:

    פי' שבר מקל בפניה השבירה היא מעשה עבודה כגון חתיכה אבל זריקה אינה מעין עבודה.

    ספת לה צואה או ניסך לה עביט של מימי רגלים חייב אוקימנא בצואה לחה שמתחתכת והיא כעין חתיכת אבר אבר:

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 50b · Sefaria

    Ritva

    אמר רב יאודה אמר רב עבודה זרה שעובדין אותה במקל כו' כללא דכולה שמעתא דעובד ע״ז חייב באחד משני דברים או בשעובד אותה כדרכה ואפילו דרך קלון כגון שפער עצמו לפעור ונפקא לן מדכתי׳ איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגומר וילך ויעבוד וגו׳ או כשעובד אותה שלא כדרכה והוא שיהא כעין ארבע עבודות דפנים זבוח קטור נסוך השתחואה וכדתנן התם והעובד עבודה זרה אחד העובד ואחד המזבח והמקטר והמנסך והשתחוה חייב ואוקימנא כשלא כדרכה אבל מקבל ומוליך ומביא ומיהו בהאי כעין ארבע עבודו׳ פליגי תנאי ואמוראי התם והכא איכא דבעי כעין פנים ממש ואיכא דסגי ליה בדאיכא דוגמא דידהו כלומ׳ כעין זביחה כעין קטור כעין נסוך כעין זריקה והיינו סברא דרב ומתניתא דבסמוך והני מילי לענין חיוב דעובד והוא הדין לענין אסור עבודה זרה עצמה או משמשיה או נויה אבל לענין אסור תקרובת עבודה זרה דכולי עלמ׳ אינו נאסר אלא כשהוא כעין פנים ממש או שדומה לעין ארבע עבודות ואף על פי שהוא עובדה ומקריב לה כדרכה דאסור תקרובת עבודה זרה לא נפקא לן אלא מדכתיב ויאכלו זבחי מתים.

    מעתה נחזור לפרש ענין שמעתינו דרב איירי השת׳ לענין חיוב העובד וסבירא ליה דלא בעינן כעין פנים ממש ולהכי קאמר עבודה זרה שעובדין אותה במקל כו׳ ופר״שי ז״ל שעובדין אותה בקשקוש מקל וכיוצא בו לא בזריקת מקל ולא בשבירת מקל דאם כן הרי היא חייב במה שעובדין אותה מפני שעבד עבודה זרה כדרכה אלא ודאי כדאמרן הילכך אין חיובו כאן אלא משום עובד עבודה זרה כעין פנים ושלא כדרכה ובזריקת ליכא כעין פנים אבל בשבירת מקל איכא כעין זביחה משתברת ששובר מפרקתה של בהמה וכדמפרש ואזיל ואם תאמר אם כן למה ליה למימר שעובדין אותה במקל תירץ ר״שי שאילו לא היו עובדין אותה במקל כלל לא מחייב בשבר מקל לפניה דלא שייכא בפנים. פירוש לפירושו דכיון דליכא עבדת מקל לפנים היכי חשבינן לה כעין זביחה אלא דכיון שדרך עבדת הארורה הזאת במקל הויא לה מקל לדידה כבהמה בפנים. ומעתה הויא שבירת מקל זה כזביחת מפרקת בהמה וחשיבה למיהוי תולדה דידה וכן פירש ה״ר יונה ז״ל. וקשה לפירוש זה מדאמרינן בפרק ארבע מיתות ועשה מאחת מהנה אחת זביחה מאחת סימן אחד הנה אבות זבוח וקטור וניסוך והשתחואה מהנה תולדות שבר מקל בפניה משמע דאפי׳ שלא כדרכה חייב על שבירת מקל משום תולדה דזביחה ואף על פי שאין דרכה במקל יש לומר דתנא לישנא קלילא נקט התם ולא הוצרך לפרש דהא פשיטא דלא חשיבה שבירת מקל תולדה דזביחה אלא כשעבודתה במקל ולא הוצרך אלא לבאר מה הן האבות ומזה הן התולדות ולאשמועינן דלא בעינן כעין פנים ממש ולעולם בשבירת מקל של תקרובת מיירי ולפי שיטה זו היה נראה דמתניתא דבסמך דספת לה צואה דאזלא כרב מיירי בשעבודתה בצואה או בעביט של מימי רגלים וכן פירשו מקצת בעלי התוספות ז״ל אבל מדברי ר״שי ז״ל נראה דאפילו אין עבודתה בכך כלום דשאני התם דאיכא שם זריקה וכיון שיש עליו שם אחת מד׳ עבודות ודומה לה במה שהיא משתברת שפיר חשיבה תולדה אבל שבירת מקל שאין עליה שם אחת מארבע עבודות אף על גב דהויא כעין זביחה בענין השבירה לא חשיבה תולדה דלא כשעבודתה במקל וכן אתה אומר באידך דשחט לה חגב דרבי יאודה מחייב אף על פי שאין עבודת׳ בחגב כלל כיון דאיכא שם שחיטה ואיכא שבירת מפרקת כעין זביחה ובהא הוא דמדמינן הא דרב לההיא דרבי יאודה וכן דעת ה״ר יונה ז״ל ולזה הסכימו רבותי ז״ל אבל הר״אבד ז״ל פירש דכל היכא דאיכא כעין זביחה או ארבע עבודות לא בעינן מילתא אחריתי והא דנקט רב עבוד׳ זרה שעובדין אותה במקל לא בא אלא לומר כי אף עפ״י שעובדין אותה במקל זרק מקל לפניה פטור כיון שאין עבודתה בזריקת מקל ממש וליכא זריקת המשתברת ובהאי פירושא אתיא כפשוטה ההיא דפרק ארבע מיתות דאתיא כרב וכן מתני׳ דספת לה צואה וברייתא דחגב אבל כל זה הדע׳ מכרעת כפירוש ר״שי ז״ל.

    Ritva on Avodah Zarah 50b · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שעבודת קרקע אסורה בשביעית וכן עבודת האילנות ואין לוקין אלא על הזריעה והזמירה ועל הקצירה והבצירה אבל שאר מלאכות מכין אותו מכת מרדות כגון חרש או כסח או נדש או עדר או קרסם או זירד על הדרך שפירשנו במסכת מועד קטן ולא סוף דבר במלאכות אלו אלא אף בדברים שאין נעשין להשביח האילן אלא לרפאו מאיזו סבה או להעמידו על מתכנתו אסור כיצד אין מתלעין והוא שאם נתגדלו בו תולעים אין מעשנין תחתיו להמיתם ולא מזהמין והוא שכשהיתה מכה באילן ומשרת קליפתו היו כורכים שם זבל או איזה דבר שיש בו זוהמא להעמיד לחותו וכורכין אותו בה ואין מגזמין והוא חתיכת הענף כדי להצמיחו ביותר אבל אם נגזם מערב שביעית סכין אותו כדי לחזקו מרוב רכותו מצד מקום החתך אע"פ שלא ימות בכך ולא קוטמין אותו והוא נתינת אפר מגובל סביבו להכחישו כשהוא שמן יותר מדאי ומתיראין שמא ישיר פירותיו ונגזר מלשון אפר שתרגומו קיטמא וכן אין עושין להן בתים והוא גדר סביב לשמרו מן הקור וכן לא יסוך את הפגין או שלא ינקבם ליתן שמן בתוכם להרבות שמנן בשעת בשולן וכן שאר עבודות אבל מקשקש הוא תחת הזיתים והוא חפירה מועטת לסתום נקבים הנעשים בשרשי האילן שלא יכנס בהם הרוח אבל אם מתכוין להשביחו ולעלות בהצמחתו אסור ומלאכות אלו מותרות בתוספת שביעית אף בזמן שהיו נוהגין בו והוא בזמן שבית המקדש קיים ולא בנטיעות לבד אלא אף בשאר אילנות ואע"פ שאמרו כאן מזהמין את הנטיעות וכו' עד ראש השנה אין הדברים אלא מפני שדרכן של מלאכות אלו לנטיעות על צד הרוב ואע"פ שיש חולקין בזו יש לי בה שתי ראיות אחת שהרי אף החרישה הותרה לנטיעות ועוד שהיה לו להקשות בכאן נטיעות אין שאר אילנות לא כדרך שהקשה תוספת שביעית אין שביעית עצמה לא:

    חולו של מועד כבר בארנו במקומו מלאכות האסורות בו ומלאכות המותרות בו ומ"מ אין מתלעין את האילנות ולא מזהמין ולא מגזמין אבל סכין את הגזום שמן ומגדולי המחברים מתירין בסיכת הפגין:

    ע"ז שלא היה דרך עבודתה לא בשבירת מקל לפניה ולא בזריקת מקל לפניה אע"פ שהיתה דרך עבודתה באיזה ענין של מקל כגון שיכו בו לפניה על התוף או להניחו בידה דרך שררה ושבר מקל לפניה חייב אע"פ שאין עבודתה בכך שהרי השבירה כעין זביחה הוא והמקל נאסר ואפילו לא היה דרך עבודתה בשום ענין של מקל הדין כן שלא תפש שעובדין אותה במקל אלא ללמד שאעפ"כ אין דרך עבודתה קרוי בשאר דברים שבמקל ואע"פ שגדולי הרבנים פי' בה דרך אחרת אין הדברים כלום לענין פסק שהרי במסכת סנהדרין ס"ב א' אמרו אבות זביחה וכו' תולדה שבר מקל לפניה כלומר תולדה דזביחה כלומר וחייב אע"פ שאין דרך עבודתה בכך ואע"פ שהם פרשוה בשעובדין אותה באיזה ענין שבמקל דברים זרים הם שהרי מרקילוס אין דרכו בשום ענין של פרכלין ועטרות שובלין ואוסרין אותם בבצרן מתחלה לכך מדין כעין זביחה וכן ספיתת צואה ונסוך מי רגלים אין עבודה משום ענין מזה לכלל עבודות זרות והוא חייב מדין זריקה המשתברת שהוא תולדת נסוך אלא ודאי שעובדין אותה במקל לאו דוקא ולא נאמר אלא ללמד שאם זרק מקל לפניה פטור אע"פ שדרך עבודתה באיזה ענין של מקל הואיל ומ"מ אין זה דרך עבודתה ולא כעין פנים ואע"פ שיש זריקה בפנים אין זו זריקה המשתברת כעין פנים והמקל מותר:

    Meiri on Avodah Zarah 50b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא רב סמא בריה דרב אשי לרבינא רבה בר ירמיה כו' כצ"ל:

    בפרש"י בד"ה עד ר"ה כו' הכא שרי שלא ימותו כו' עכ"ל בכדי נקט טעמא דשלא ימותו דהא מוקמי' לה בלאברויי אילנא ואפ"ה שרי עד ר"ה ודו"ק:

    בד"ה שיבר מקל בפניה חייב כדאמרן בפ' ד' מיתות כו' בין שאין דרכה חייב דכתיב זובח וגו' עכ"ל ומדלקמן בשמעתין ה"מ לאתויי דאר"א מנין לשוחט בהמה למרקוליס כו' שנאמר ולא יזבחו עוד וגו' ובתוס' בפ' ד' מיתות מפורש תרי קראי לשלא כדרכה למה לי ע"ש:

    תוס' בד"ה ומשקין אותן כו' בזמן הזה דרבנן ורבי היא כו' ולרבא השקאה כו' עכ"ל אע"ג דהתם מהני טעמא לאביי ורבא בשביעית גופיה משקין בית השלחין הכא דלאברויי אילנא הוא בשביעית אסור ודו"ק:

    בא"ד עוד י"ל דדוקא מלאכות של כו' עכ"ל כצ"ל ופירוש בתוספות שביעית וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 50b · Sefaria

    Maharam

    רש"י ד"ה עד ר"ה של ערב שביעית אע"פ שעבודת האילן אסור ל' יום לפני ר"ה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות וכו'. יש לדקדק לפרש"י איך יתורץ לפי מאי דמסיק בשנויא דהכא מיירי לאברויי אילנא וא"כ מפני מה יהא מותר בשלשים יום שקודם ר"ה וי"ל דאפילו לפי מאי דמסיק דאיירי לאברויי אילנא אפ"ה התירו לתקן מלאכות הללו בל' יום שקודם ר"ה דהנך מלאכות אפי' כשהן לאברויי אילנא מקרו שלא ימותו נגד שאר מלאכות שהם עיקרן להוסיף תיקון אבל הנך מלאכות אפי' כשהן לאברויי מקרי שלא ימותו דבלא זה יתקלקלו האילנות וק"ל:

    תוס' ד"ה ומשקין אותן עד ר"ה וכו' אלא יש לפרש בשביעית דרבנן וכו'. ר"ל דשם ריש מ"ק דקתני מתניתין משקין בית השלחין במועד ובשביעית ופריך התם והא השקה תולדה דזריעה או חרישה היא כדאיתא התם וא"כ היאך יהא מותר בשביעית אפילו בדבר האבוד דהיינו בית השלחין ומשני אביי דמתניתין איירי בשביעית בזמן הזה ואתי כרבי דאית ליה דשביעית בזמן הזה הוה דרבנן לכך התירו בדבר האבוד וא"כ האי מתניתין דמייתי הכא איכא נמי לאוקמי בשביעית בזמן הזה וכיון דלא הוי אלא מדרבנן לא החמירו לאסור הנך מלאכות בתוס' שביעית שהוא הל' יום שקודם ר"ה ורבא משני התם השקאה תולדה דזריעה היא ואבות דוקא אסרה תורה בשביעית ולא תולדות אלא מדרבנן אסרו גם התולדות ובדבר האבוד כגון בבית השלחין לא גזרי רבנן להחמיר וא"כ ה"נ הכא דכל הנך מלאכות תולדות נינהו ולכך לא החמירו לאסור אותן ל' יום קודם ר"ה שהוא תוספת שביעית:

    בא"ד עי"ל דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוי דאורייתא וכו' ר"ל דאע"ג דלרבי עקיבא הוי תוס' שביעית דאורייתא אינו אסור מדאורייתא אלא חרישה וזריעה כדכתיב בחריש ובקציר תשבות דמיניה יליף רבי עקיבא תוס' שביעית אבל שאר מלאכות אפי' אבות לא הוו דאורייתא ולכך לא החמירו לאסור הנך מלאכות דהכא בתוס' שביעית וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 50b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 50, Amud Bet, about 330 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “מותרות, ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה…”

    2. Segment 222 words

      Opens “אמר רב ששת: אנא לא נגר אנא…”

      Named: רב ששת, רב גידל.

    3. Segment 321 words

      Opens “אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה…”

      Named: רב יוסף בר אבא, אבא, רבה.

    4. Segment 417 words

      Opens “כאן וכאן אין מגזמין, וסכין שמן לגזום,…”

    5. Segment 542 words

      Opens “אמר רבינא: אנא לא נגר אנא ולא…”

    6. Segment 622 words

      Opens “ואלא זיהום אגיזום קא קשיא ליה: מ"ש…”

    7. Segment 730 words

      Opens “ואלא, זיהום אזיהום קא קשיא ליה, דקתני:…”

    8. Segment 833 words

      Opens “ודלמא כדרב עוקבא בר חמא, דאמר רב…”

      Named: רב עוקבא בר חמא.

    9. Segment 928 words

      Opens “ואלא, סיכה אסיכה קא קשיא ליה, דקתני:…”

    10. Segment 1010 words

      Opens “מי דמי?! הכא אוקומי אילנא, ושרי; התם…”

    11. Segment 1137 words

      Opens “א"ל רב סמא בריה דרב אשי לרבינא…”

      Named: רב סמא, רב אשי.

    12. Segment 1240 words

      Opens “אמר רב יהודה אמר רב: עבודת כוכבים…”

      Named: רב יהודה, אביי, רבא.

    13. Segment 1311 words

      Opens “איתיביה: ספת לה צואה, או שנסך לפניה…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 50b · Segment 3 — “אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Avodah Zarah 50b · Segment 5 — “אמר רבינא: אנא לא נגר אנא ולא בר נגר…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 50b · Segment 12 — “…בפניה פטור. א"ל אביי לרבא: מאי שנא שבר דהוה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 50b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026