Talmud Builders

    Avodah Zarah 59a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 59a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1as Rabbi Yoḥanan says in the name of Rabbi Shimon ben Yehotzadak: Water that belongs to the public is not rendered prohibited. The Gemara infers that since water that belongs to the public is permitted, therefore, in a case where gentiles bow to water that is owned by an individual it is rendered prohibited.

    2The Gemara challenges: But Rabbi Yoḥanan could derive that even water owned by an individual is permitted, as the water is connected to the ground, and worshipping an object that is connected to the ground does not render it prohibited. The Gemara explains: No, it is necessary to derive this halakha from the fact that the water belongs to the public in a case where a wave raised the water and detached it from the ground. In this case worshipping water owned by an individual would render it prohibited.

    3The Gemara challenges: Nevertheless, the water ultimately falls into the category of objects that were detached without human involvement, such as boulders of a mountain that dislodged on their own. The Gemara (46a) cites a dispute between Rabbi Yoḥanan and the sons of Rabbi Ḥiyya with regard to boulders that dislodged without human involvement and were then worshipped, and does not conclude who deems the boulders permitted and who deems them prohibited. May it be concluded from Rabbi Yoḥanan’s statement that it is Rabbi Yoḥanan who says that the boulders are prohibited?

    4The Gemara replies: No, even if Rabbi Yoḥanan deems the boulders permitted, his ruling with regard to the water is necessary in a case where one struck the water with his hand and thereby detached it. Since it was detached due to human involvement, if the water was owned by an individual it is prohibited.

    5§ Rabbi Ḥiyya bar Abba happened to come to Gavla. He saw Jewish women there who were impregnated by gentiles who were in the process of converting and were circumcised but had not yet immersed in a ritual bath. He also saw wine that gentiles diluted with water and Jews then drank the wine. He also saw lupines that gentiles were cooking and Jews were eating. And despite seeing all this, he did not say anything to them to correct their actions.

    6Later, he came before Rabbi Yoḥanan and told him what he had seen. Rabbi Yoḥanan said to him: Go and declare about their children that they have the status of children born from an incestuous or adulterous relationship [ mamzerim ]. And decree with regard to their wine that it is prohibited as an extension of the prohibition of wine used for a libation. And with regard to their lupines you should declare that they are forbidden due to the prohibition of food cooked by gentiles, as they are not people well-versed in Torah, and any leniency would be misunderstood and applied too extensively.

    7The Gemara explains that with regard to declaring about their children that they have the status of mamzerim , Rabbi Yoḥanan conforms to his standard line of reasoning concerning two halakhot . The first is as Rabbi Yoḥanan says: One is never deemed to be a convert until he has been circumcised and has immersed. And since the father has not immersed, he is still considered a gentile. And the second halakha is as Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: In the case of a gentile or a Canaanite slave who engaged in intercourse with a Jewish woman, the offspring is a mamzer .

    8The Gemara continues to explain Rabbi Yoḥanan’s second instruction to Rabbi Ḥiyya bar Abba: And decree with regard to their wine that it is prohibited as an extension of the prohibition of wine used for a libation. Although the gentile did not touch the wine when he diluted it, it is prohibited due to the maxim: Go, go, we say to a nazirite; go around and go around, but do not come near to the vineyard.

    9Lastly, Rabbi Yoḥanan instructed Rabbi Ḥiyya bar Abba to decree with regard to their lupines that they are forbidden due to the prohibition of food cooked by gentiles, as they are not people well-versed in Torah. The Gemara asks: The reason that the lupines are deemed prohibited is because they are not people well-versed in Torah; but in the case of people who are well-versed in Torah, one can infer that the lupines are permitted. But doesn’t Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak say that Rav says: Anything that is eaten raw is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles, even when cooked by them? Lupines are not eaten raw due to their bitterness, and therefore they are subject to the prohibition of food cooked by gentiles.

    10The Gemara answers: Rabbi Yoḥanan holds in accordance with that other version of Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak’s statement, as Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says that Rav says: Anything that lacks importance and therefore does not appear on the table of kings in order to be eaten together with bread is not subject to the prohibition of food cooked by gentiles. Lupines are not sufficiently important to be served on the table of kings, and therefore they are permitted even if cooked by gentiles. Consequently, the reason for prohibiting the residents of Gavla from eating them is because they are not people well-versed in Torah. But in the case of people well-versed in Torah, the lupines are permitted.

    11§ The Sages asked Rav Kahana: With regard to a gentile, what is the halakha concerning the following question: May he bring grapes to the winepress without doing anything else to them? Rav Kahana said to them: It is prohibited by rabbinic decree due to the maxim: Go, go, we say to a nazirite; go around and go around, but do not come near to the vineyard. Rav Yeimar raised an objection to Rav Kahana from a baraita : With regard to a gentile who brought grapes to the winepress in baskets

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דתלשינהו גלאפעמים שהם נתלשין הלכך אי דיחיד נאסרין:

    תסתיים דרבי יוחנן דאמר אסורותבתמיה. כלומר מי פשטינן מהכא גבי אבני הר שנתדלדלו דאיפליגו בהו בני ר' חייא ור' יוחנן דהיינו ר' יוחנן דאסר:

    דטפחינהועובד כוכבים בידיה מלמטה ותלשן ואח"כ השתחוה להן הלכך יש בהן תפיסת ידי אדם ולא דמו לאבני הר שנדלדלו מאליהם ואי דיחיד נאסרים:

    לפי שאינן בני תורהאתורמוסן קאי דאי הן בני תורה שרי כדמפרש לקמיה. תורמוס אינו נאכל חי ואינו עולה על שלחן מלכים:

    עבודה זרה 59 עמוד א

    1דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: מים של רבים אין נאסרין. הא דיחיד נאסרין.

    2ותיפוק ליה, דהא מחוברין נינהו! לא צריכא, דתלשינהו גלא.

    3סוף סוף, אבני הר שנדלדלו נינהו, תסתיים דר' יוחנן דאמר אסורות?

    4לא צריכא, דטפחינהו בידיה.

    5ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא, חזא בנות ישראל דמיעברן מעובדי כוכבים שמלו ולא טבלו, חזא חמרא דמזגו עובדי כוכבים ושתו ישראל, חזא תורמוסא דשלקי להו עובדי כוכבים ואכלי ישראל, ולא אמר להו ולא מידי.

    6אתא לקמיה דרבי יוחנן, א"ל צא והכרז על בניהם שהן ממזרים, ועל יינן משום יין נסך, ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים משום שאינן בני תורה.

    7על בניהם שהם ממזרים ר' יוחנן לטעמיה, דא"ר יוחנן: לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, וכיון דלא טביל עובד כוכבים הוא. ואמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.

    8וגזור על יינם משום יין נסך משום ״לך לך, אמרין נזירא; סחור סחור, לכרמא לא תקרב״.

    9ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי שאינן בני תורה. טעמא דאינן בני תורה, הא בני תורה שרי? והאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים׃

    10ר' יוחנן כי הך לישנא ס"ל דאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו עולה לשולחן של מלכים ללפת בו את הפת אין בו משום בישולי עובדי כוכבים טעמא דאינן בני תורה, הא בני תורה שרי.

    11בעו מיניה מרב כהנא: עובד כוכבים מהו שיוליך ענבים לגת? אמר להו: אסור, משום ״לך לך, אמרין נזירא; סחור סחור, לכרמא לא תקרב״. איתיביה רב יימר לרב כהנא: עובד כוכבים שהביא ענבים לגת בסלין.

    Tosafot

    דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדקהכא משמע שהיה רבו וכן משמע נמי בכמה דוכתי שאמר שמועות משמו ותימה דבסנהדרין פ' זה בורר (סנהדרין דף כו.) קאמר ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק אזלו לעבר שנה באסיא איטפיל בהדייהו רשב"ל כו' ואי קרי לכו רועי צאן מאי אימא ליה ואי רבו היה לו למחות על כבוד רבו דאי הוה רביה של רבי יוחנן רשב"ל הוה תלמיד:

    הא דיחיד נאסריןצ"ל דמיירי כגון דנבעי מארעיה וא"ת והא אמרינן בשילהי מרובה (ב"ק דף פא.) גבי עשר תנאים שהתנה יהושע ומעיין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין הימנו וא"כ היאך הוו דיחיד ואמר ר"י דמיירי במעיין היוצא מעצמו והכא מיירי בחפר בור א"נ מיירי הכא כגון שכל העיר שלו:

    איקלע לגבלאמפרש בערוך הר שעיר וכן תרגום יונתן הר שעיר טורא דגבלא ובתרגום ירושלמי אומר הופיע מהר פארן איתגלי מטורא דגבלהון לבנוי דישמעאל ומיהו לפי האמת משמע יותר שהיא עיר מא"י כדאמר פ"ב דכתובות (דף קיב.) ריב"ל איקלע לגבלא חזא עגלים בין הגפנים כו':

    עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזרוא"ת אמאי איצטריך בפ' אלמנה לכ"ג (יבמות דף סח:) ובפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) לר' יוחנן משום ר' ישמעאל קרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר לאשמעינן דעובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל שפסולה פשיטא השתא הולד ממזר פוסל בביאתו מיבעיא ואומר' ר"י הא דידיה הא דרביה:

    כל שנאכל כמות שהוא חי כו'פסק ר"ת כהני תרי לישני דהא ר' יוחנן ס"ל כהאי לישנא בתרא וקי"ל רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וללישנא בתרא נמי לא פליג רב עליה וכלישנא דכל שנאכל כמות שהוא חי אית ליה לסתם תלמודא לעיל פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לט:) דקאמר דלמאי ניחוש לה אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי וכן גבי משחא שליקא קאמר (לעיל עבודה זרה לח:) דנאכל כמות שהוא חי אע"פ שהוא עולה על שולחן מלכים וללישנא בתרא דהכא מוסיף להקל דאפי' אינו נאכל חי שרי כיון שאינו עולה כגון תורמוס ובהא ודאי מודי דדבר שנאכל חי אע"פ שהוא עולה שרי תדע דלעיל פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לח.) דקאמר איכא בינייהו דגים קטנים ארדי ודייסא שאין נאכלין חיין (ועולין) על שולחן מלכים ולא קאמר איכא בינייהו דבש ופירות שנאכלין כמו חיין ועולין אלא ודאי בהא ליכא מאן דפליג דכיון שנאכלין חיין אין בו משום בישולי עובדי כוכבים וללישנא בתרא בא להקל ולעולם אינו אסור אם אין כאן שניהם אינו נאכל ועולה:

    מהו שיוליך ענבים לגתרשב"ם פי' וז"ל כשבוצרים הענבים ונותנים אותם בסלים להוליכן לגת מתמעכין ונכבשין הענבים זה על זה והיין מזלף ומטילין אותן בגת מהו שיוליכם עובד כוכבים לגת מי חשיב ההוא שמזלף לעשות יין נסך במגע או לא והא דנקט מהו שיוליך לגת לא מיבעיא ליה אם יכול ליתן הענבים בתוך הגת דאם יש יין נמשך אסור ואם נתן הענבים בגת נאסר כל היין שבגת דקאתי מיניה ומיניה ולא דמיא לזריקה דקא שרינן לקמן בשמעתין והכי מוכח בפ' אחרון דעובד כוכבים נותן ענבים או שום כלי בגיגית של יין אוסר בכחו כל יין שבגיגית ואם אין יין בגת פשיטא ליה דנותן לתוך הגת את הענבים ואינו חושש והאי דנקט גת אורחא דמילתא נקט דההיא הולכה לגת היא ועיקר עכ"ל וקשיא חדא דלא היה לו לשאול בהולכה אלא מהו שיאסר עובד כוכבים יין הזולף במגע ועוד דפשיטא דיין המזלף מן הענבים אינו נחשב להיות יין נסך אלא כמים בעלמא הוא ואף לפי משנה אחרונה לוקחין גת בעוטה כל זמן שלא התחיל לימשך ועוד קשיא מה שרוצה רשב"ם לחלק בין זורק מכנגדו לזורק למרחוק דחילוק זה לא מצינו דההיא דקאזיל מיניה ומיניה דלקמן פי' שבשעה שהחבית נופל לבור עדיין הוא נוגע בו ודוחפו שם ולא כמו שפירש בקונטרס דאזיל מיניה ומיניה עד סמוך לבור וזריקה כזאת אוסרת דאין נראה כדפרי' לעיל לכך נראה לר"י לפרש דמיירי בהתחיל לימשך דאי לא התחיל פשיטא שמותר והולכה בלא זריקה נמי פשיטא שמותר אלא מיירי בזריקה לגת ומיבעיא אם אסור דהוי כמו מזגו עובד כוכבים דאמרינן לעיל שמא יגע או דלמא לא דמי למזגו עובד כוכבים דהתם מדקדק העובד כוכבים למזגו כראוי כדי שיהא ראוי לשתיה אבל הכא לא או דלמא לא שנא א"ל אסור אע"ג דלקמן שרינן בזריקה ואפילו בשתיה זאת דומה קצת למזיגה ולכך יש לאסור לכתחלה שיוליך עובד כוכבים ענבים לגת כיון שהתחיל לימשך אפילו בזריקה ודוקא בלכתחלה כמו שמפרש והולך אבל בדיעבד שרי ואין שום חילוק בזריקה כמו שמחלק רשב"ם וכן משמע מתוך הירושלמי דאין חילוק כלל דקאמר תני רבי שמואל בשם רבי אבהו אין זריקה אוסרת ביין נסך משמע דלא מפליג מידי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דבעו מיניה מרב כהנא גוי מהו שיוליך ענבים לגת ואהדר להו דאסור. פירש הראב"ד ז"ל (נח, ב ד"ה אסור) מפני היין הנסחט בדורדרין, כי כשהגוי שופך הענבים נשפך גם היין על ידו, ומשום הכי לכתחלה אסור משום לך לך אמרין נזירא, וגזרינן אטו שפיכת יין גמור, אבל דיעבד שרי ואף על פי שיש יין הרבה מנתז על הענבים, דדיעבד לא גזרינן, לפי שאינו מתכוין באותה שפיכה לשפיכת יין אלא לשפיכת הענבים שהוא מעורב בהן שעדיין לא נדרכו ולא נמשך היין מהם ואין דרכן מנסכין כן. ונמצא לפי דבריו שאלו הגויים שבוצרין עכשיו עם ישראל אסור להניחן לתת הענבים לגת שמא יש בדרדורין יין וצריך להזהר בזה. ומיהו אם ישראל מסייעו מותר אפילו לכתחלה, דלא גזרי (עב, ב) דילמא שדו ליה עילויה אלא בחמרא דאי משתלי הוה ליה כחו ואסור אפילו דיעבד, אבל הכא דאפילו כי שפיך גוי לחודיה שרי בדיעבד, אם מסייע ישראל בהדיה לא גזרינן דילמא שדי ליה עילויה. והרמב"ן נ"ר פירש משום שמא נגע הגוי ביין שבגת, והא דתניא בברייתא דמותבינן מינה עליה אף על פי שהיין מזלף עליהם, יין שבגת קאמר, [וטעמא] משום דהוה ליה כזורק אבן לגת דשרי רב אשי לקמן (עבודה זרה ס ב), דכל שבזב טהור ביין נסך מותר. ולישנא דתוספתא (פ"ח ה"ב) הכין דייקא כפירושו, דקתני גוי שהיה מעלה ענבים בסלין ובדורדרין בגת, אף על פי שנפצן בגת והיין מזלף על גבי ענבים מותר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 59a

    Avodah Zarah 59a. The full printed text of this folio side — 11 numbered segments, about 261 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דתלשינהו גלא פעמים שהם נתלשין הלכך אי דיחיד נאסרין:

    תסתיים דרבי יוחנן דאמר אסורות בתמיה. כלומר מי פשטינן מהכא גבי אבני הר שנתדלדלו דאיפליגו בהו בני ר' חייא ור' יוחנן דהיינו ר' יוחנן דאסר:

    דטפחינהו עובד כוכבים בידיה מלמטה ותלשן ואח"כ השתחוה להן הלכך יש בהן תפיסת ידי אדם ולא דמו לאבני הר שנדלדלו מאליהם ואי דיחיד נאסרים:

    לפי שאינן בני תורה אתורמוסן קאי דאי הן בני תורה שרי כדמפרש לקמיה. תורמוס אינו נאכל חי ואינו עולה על שלחן מלכים:

    Rashi on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    Tosafot

    דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק הכא משמע שהיה רבו וכן משמע נמי בכמה דוכתי שאמר שמועות משמו ותימה דבסנהדרין פ' זה בורר (סנהדרין דף כו.) קאמר ר' חייא בר זרנוקי ור"ש בן יהוצדק אזלו לעבר שנה באסיא איטפיל בהדייהו רשב"ל כו' ואי קרי לכו רועי צאן מאי אימא ליה ואי רבו היה לו למחות על כבוד רבו דאי הוה רביה של רבי יוחנן רשב"ל הוה תלמיד:

    הא דיחיד נאסרין צ"ל דמיירי כגון דנבעי מארעיה וא"ת והא אמרינן בשילהי מרובה (ב"ק דף פא.) גבי עשר תנאים שהתנה יהושע ומעיין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין הימנו וא"כ היאך הוו דיחיד ואמר ר"י דמיירי במעיין היוצא מעצמו והכא מיירי בחפר בור א"נ מיירי הכא כגון שכל העיר שלו:

    איקלע לגבלא מפרש בערוך הר שעיר וכן תרגום יונתן הר שעיר טורא דגבלא ובתרגום ירושלמי אומר הופיע מהר פארן איתגלי מטורא דגבלהון לבנוי דישמעאל ומיהו לפי האמת משמע יותר שהיא עיר מא"י כדאמר פ"ב דכתובות (דף קיב.) ריב"ל איקלע לגבלא חזא עגלים בין הגפנים כו':

    עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וא"ת אמאי איצטריך בפ' אלמנה לכ"ג (יבמות דף סח:) ובפ' עשרה יוחסין (קדושין דף עה:) לר' יוחנן משום ר' ישמעאל קרא דבת כהן כי תהיה לאיש זר לאשמעינן דעובד כוכבים ועבד שבאו על בת ישראל שפסולה פשיטא השתא הולד ממזר פוסל בביאתו מיבעיא ואומר' ר"י הא דידיה הא דרביה:

    כל שנאכל כמות שהוא חי כו' פסק ר"ת כהני תרי לישני דהא ר' יוחנן ס"ל כהאי לישנא בתרא וקי"ל רב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן וללישנא בתרא נמי לא פליג רב עליה וכלישנא דכל שנאכל כמות שהוא חי אית ליה לסתם תלמודא לעיל פ' אין מעמידין (עבודה זרה דף לט:) דקאמר דלמאי ניחוש לה אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי וכן גבי משחא שליקא קאמר (לעיל עבודה זרה לח:) דנאכל כמות שהוא חי אע"פ שהוא עולה על שולחן מלכים וללישנא בתרא דהכא מוסיף להקל דאפי' אינו נאכל חי שרי כיון שאינו עולה כגון תורמוס ובהא ודאי מודי דדבר שנאכל חי אע"פ שהוא עולה שרי תדע דלעיל פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לח.) דקאמר איכא בינייהו דגים קטנים ארדי ודייסא שאין נאכלין חיין (ועולין) על שולחן מלכים ולא קאמר איכא בינייהו דבש ופירות שנאכלין כמו חיין ועולין אלא ודאי בהא ליכא מאן דפליג דכיון שנאכלין חיין אין בו משום בישולי עובדי כוכבים וללישנא בתרא בא להקל ולעולם אינו אסור אם אין כאן שניהם אינו נאכל ועולה:

    מהו שיוליך ענבים לגת רשב"ם פי' וז"ל כשבוצרים הענבים ונותנים אותם בסלים להוליכן לגת מתמעכין ונכבשין הענבים זה על זה והיין מזלף ומטילין אותן בגת מהו שיוליכם עובד כוכבים לגת מי חשיב ההוא שמזלף לעשות יין נסך במגע או לא והא דנקט מהו שיוליך לגת לא מיבעיא ליה אם יכול ליתן הענבים בתוך הגת דאם יש יין נמשך אסור ואם נתן הענבים בגת נאסר כל היין שבגת דקאתי מיניה ומיניה ולא דמיא לזריקה דקא שרינן לקמן בשמעתין והכי מוכח בפ' אחרון דעובד כוכבים נותן ענבים או שום כלי בגיגית של יין אוסר בכחו כל יין שבגיגית ואם אין יין בגת פשיטא ליה דנותן לתוך הגת את הענבים ואינו חושש והאי דנקט גת אורחא דמילתא נקט דההיא הולכה לגת היא ועיקר עכ"ל וקשיא חדא דלא היה לו לשאול בהולכה אלא מהו שיאסר עובד כוכבים יין הזולף במגע ועוד דפשיטא דיין המזלף מן הענבים אינו נחשב להיות יין נסך אלא כמים בעלמא הוא ואף לפי משנה אחרונה לוקחין גת בעוטה כל זמן שלא התחיל לימשך ועוד קשיא מה שרוצה רשב"ם לחלק בין זורק מכנגדו לזורק למרחוק דחילוק זה לא מצינו דההיא דקאזיל מיניה ומיניה דלקמן פי' שבשעה שהחבית נופל לבור עדיין הוא נוגע בו ודוחפו שם ולא כמו שפירש בקונטרס דאזיל מיניה ומיניה עד סמוך לבור וזריקה כזאת אוסרת דאין נראה כדפרי' לעיל לכך נראה לר"י לפרש דמיירי בהתחיל לימשך דאי לא התחיל פשיטא שמותר והולכה בלא זריקה נמי פשיטא שמותר אלא מיירי בזריקה לגת ומיבעיא אם אסור דהוי כמו מזגו עובד כוכבים דאמרינן לעיל שמא יגע או דלמא לא דמי למזגו עובד כוכבים דהתם מדקדק העובד כוכבים למזגו כראוי כדי שיהא ראוי לשתיה אבל הכא לא או דלמא לא שנא א"ל אסור אע"ג דלקמן שרינן בזריקה ואפילו בשתיה זאת דומה קצת למזיגה ולכך יש לאסור לכתחלה שיוליך עובד כוכבים ענבים לגת כיון שהתחיל לימשך אפילו בזריקה ודוקא בלכתחלה כמו שמפרש והולך אבל בדיעבד שרי ואין שום חילוק בזריקה כמו שמחלק רשב"ם וכן משמע מתוך הירושלמי דאין חילוק כלל דקאמר תני רבי שמואל בשם רבי אבהו אין זריקה אוסרת ביין נסך משמע דלא מפליג מידי:

    Tosafot on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    Rashba

    הא דבעו מיניה מרב כהנא גוי מהו שיוליך ענבים לגת ואהדר להו דאסור. פירש הראב"ד ז"ל (נח, ב ד"ה אסור) מפני היין הנסחט בדורדרין, כי כשהגוי שופך הענבים נשפך גם היין על ידו, ומשום הכי לכתחלה אסור משום לך לך אמרין נזירא, וגזרינן אטו שפיכת יין גמור, אבל דיעבד שרי ואף על פי שיש יין הרבה מנתז על הענבים, דדיעבד לא גזרינן, לפי שאינו מתכוין באותה שפיכה לשפיכת יין אלא לשפיכת הענבים שהוא מעורב בהן שעדיין לא נדרכו ולא נמשך היין מהם ואין דרכן מנסכין כן. ונמצא לפי דבריו שאלו הגויים שבוצרין עכשיו עם ישראל אסור להניחן לתת הענבים לגת שמא יש בדרדורין יין וצריך להזהר בזה. ומיהו אם ישראל מסייעו מותר אפילו לכתחלה, דלא גזרי (עב, ב) דילמא שדו ליה עילויה אלא בחמרא דאי משתלי הוה ליה כחו ואסור אפילו דיעבד, אבל הכא דאפילו כי שפיך גוי לחודיה שרי בדיעבד, אם מסייע ישראל בהדיה לא גזרינן דילמא שדי ליה עילויה. והרמב"ן נ"ר פירש משום שמא נגע הגוי ביין שבגת, והא דתניא בברייתא דמותבינן מינה עליה אף על פי שהיין מזלף עליהם, יין שבגת קאמר, [וטעמא] משום דהוה ליה כזורק אבן לגת דשרי רב אשי לקמן (עבודה זרה ס ב), דכל שבזב טהור ביין נסך מותר. ולישנא דתוספתא (פ"ח ה"ב) הכין דייקא כפירושו, דקתני גוי שהיה מעלה ענבים בסלין ובדורדרין בגת, אף על פי שנפצן בגת והיין מזלף על גבי ענבים מותר.

    Rashba on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    Ritva

    הא דיחיד אינם נאסרים כבר פירשתי לעיל דביחיד שיש לו בהם זכות מיירינן דומיא דמים של רבים שהכל שותפין בו וכי אמרינן דתלשינהו גלא או דטפחינהו בידיה לא בא אלא להוציאו מדין מחוברים כדמוכחא שמעתתא.

    ומיהו אי טפחינהו על דעת עבודה זרה אפילו דחבירו נאסרים ואפילו דרבים והכא בדלא טפחינהו על דעת עבודה זרה ודומיא דתלשינהו גלא דהוה אמרינן מעיקרא וכן פירש הר״מבן ז״ל ואף על גב דכתיבנא לעיל גבי המשתחוה לקרק׳ עולם שאפי׳ הוא שלו אינו נאס׳ אלא בשחופר בו לדעת עבודה זרה וכדפירש ר״שי ז״ל התם הוא במחובר גמור אבל במיא דנידי בתפיסת כל דהו סגי דהא תלשינהו לגמרי וכדפרישנא לעיל וכן נראה כאן מפירוש ר״שי ז״ל.

    מהו שיוליך ענבים לגת כו׳ פי׳ שיוליך ענבים ויזרקם לגת ולישנא קלילא נקט ואסיקנא דאסיר לכתחלה משום לך לך כו׳ ופי׳ הר״אבד ז״ל שגזרו מפני משקה היין הנסחט בדרדורין כי כשהוא זורק הענבים לגת אותו היין נשפך לגת על ידן וגזרו בו משום שפיכת יין גמור דעלמא והראוי להתנסך מכחו שהוא אסור ונראה שאף לפירוש זה לא חלקו חכמים ואסרו אפילו בענבים שאין בהם יין נסחט והר״מבן ז״ל פירש טעם הגזרה מפני שלפעמים יש בגת יין נמשך ושמא יגע בו גוי והא דתניא בברייתא דמותבינן מינה אף על פי שהיין מזלף עליהם יין שבגת קאמר ושורת הדין שהוא מותר שאין זה אלא כזורק אבן לגת אלא שאסרו לכתחילה מפני הגזירה שאמרנו וכפירושו מוכיח בתוספתא דקתני גוי שהיה מעלה ענבים בסלים ובדרדורין בגת אף על פי שנפצן בגת והיין מנטף על גבי ענבים מותר ונראה שגם לפי׳ זה לא חלקו חכמים בדבר ואסרו לכתחילה אף לגת שאין בו יין נמשך אלא שמורי הר״אה ז״ל היה מתיר לפי פירוש זה וכל שסייע ישראל לגוי בשפיכתן מותר אפילו לכתחילה ואף על גב דלקמן גבי שפוראי אסרינן לכתחילה דילמא שדו ליה על ידי גוי לחודיה התם הוא בחמרא מעליא שאוסרת בו כחו של גוי מן הדין ואפילו בדיעבד מה שאין כן בזה שאינו אלא משום גזרה ומותר בדיעבד אפילו זרקם גוי לבדו שאין לנו לאסור לכתחילה כל שישראל מסייעו וכן נהגו.

    Ritva on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    Meiri

    כל שמל ולא טבל הרי הוא כאלו לא מל אף לענין יין נסך כמו שבארנו למעלה ואם בא על בת ישראל הולד כשר כדין גוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד כשר כמו שיתבאר במקומו:

    כבר ביארנו במסכתא זו שכל שהוא נאכל כמות שהוא חי או שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי גוים ומ"מ במקום שאינן בני תורה והדבר מצוי לבא לידי פרצה חוששין בדבר וחוככין להחמיר וכן בכל כיוצא בזה:

    אסור להניח לגוי להוליך ענבים לגת ואם הוליך אע"פ שהיין מזלף עליהם מותר ודבר זה נחלקו המפרשים בפירוש יש מי שפירש איסור זה אע"פ שאין יין בגת ואיסור זה מפני שאע"פ שלא נדרכו מסתמא כל בוצר לגת כשמניחם בכובי עוצרם מעט ביד והיין מזלף עליהם וכשהגוי שופך הענבים בגת נשפך גם היין על ידו והוא נאסר לכתחלה מגזרת שפיכת יין גמור ונמצא לדעת זה בזמן הזה שהגוים מביאים ענבים לגיגית שאין להניחם להריקם בגיגית אא"כ בסיוע ישראל הא בסיוע ישראל מיהא מותר לכתחלה ואע"פ שביין גמור אסרו כחו של גוי אף בסיוע ישראל אם לכתחלה אם אף בדיעבד לדעת קצת כמו שיתבאר שמא יניחנו כלו אצל הגוי ונמצא כחו של גוי לבד לא גזרו כן אלא ביין גמור ומ"מ עיקר הדברים שאם אין יין בגת להולכת ענבים אין חוששין כלל ואין בזה תורת יין כלל אף בכדי לגזור עליו ליין אחר ואף לכתחלה ודבר זה פירושו בשיש יין בגת והוא נמשך והגיע לכלל יין גמור וכשהגוי מוליך הענבים לשם יין שבגת נתז ואפילו היה שם יין כל כך שהוא מזלף על הענבים מותר מפני שאין זה אלא כזורק אבן לתוכו ולכתחלה אסור שמא יגע ביין או שמא יסחוט אשכול של ענבים ואף בזו אם ישראל מסייע לגוי מותר לכתחלה שהרי ביין גמור לא נאסר אלא שמא ינחנו כלו לגוי ונאסר אף בדיעבד וא"כ בזו שאם הניחו לגוי כלו מותר בדיעבד בסיוע ישראל מותר לכתחלה ואף לענין הולכת היין אם אין דעתו לשפכו והוא רוצה להביא על ידי גוי מותר ולא סוף דבר בסתום שאין הגוי יכול ליגע בו שזו אף בלא שמירה כל שהניחו בחזקת המשתמר מותר אם היא חתימה ראויה אלא שאף בפתוחה כל שישראל הולך עמו ושומר שאינו נוגע אם היא חסרה שאינו יכול ליגע אלא בהורדה מכתפו מותר לכתחלה ואם היא מלאה אסור לכתחלה שמא יגע הגוי ואין הישראל מרגיש וגדולי המפרשים אסרוה אף בדיעבד אלא שלדעתי כל שאומר בריא לי שלא נגע מותר בדיעבד:

    תמדים שלנו יש מי שאומר שאין לנו להניח לגוי לשפוך המים לשם אלא בסיוע ישראל ואם עשו כן אם הם בכדי שבהטלת שלש יצאו ארבעה הרי הוא כיין שמזגו גוי ואסור ולדעתנו מותר לכתחלה שאין זה דרך מזיגה ואין בזו קרוב הדעת כמו שבארנו:

    Meiri on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד פי' למה (לא) שלח לו בטבל ויחתוך כו' בטבלו מן המתניתין ומתרץ אית לך כו' כצ"ל:

    בא"ד ושמא ירק דוקא משום דאין לו אסמכתא כו' עכ"ל ולפי זה לא קשיא מהך דר"מ דאכל עלה של ירק והך דשמעתין בפירות שהורמה מהן תרומה גדולה ולא מעשר ובברכות ל"ג ירק ולא מעשר כו' מתוס' פ"ק דחולין ע"ש:

    בד"ה הא דיחיד כו' ואומר ר"י דמיירי במעין היוצא מעצמו כו' עכ"ל ולעיל בפרק כל הצלמים כתבו תירוץ אחר בזה ע"ש:

    בד"ה כל שנאכל כו' וכלישנא דכל שנאכל כמות שהוא חי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    Maharam

    בא"ד שפירות קסרין ודאי פי' ודאי טבל שהיו אז כולן ע"ה ר"ל ולא היו מעשרין כלל או כולם חברים אלא שהיה ידוע שלא עשרו צ"ל דר"ל שאע"פ שהיו חברים היה ידוע שכל הפירות שהיו מוכרים למשולחים להביא משם למקומות אחרים לא היו מעשרין שהיו סוברים כר' יוסי דמתיר לשלוח טבל ודאי כשמודיעו אבל מה שהיו אוכלין בעצמן היו מפרישין שהרי חבירים היו:

    כיון שהיה סוכות פירוש וצריך לצאת בו ואתרוג חסר הוא פסול ומתרץ בחולו של מועד דיוצאים בחסר:

    בא"ד ופריך בירושלמי ויעשר ממנו עליו פי' למה שלח לו בטבל וכו' כצ"ל:

    בא"ד הא מותר לשלוח אתרוג בטבלו מן הבריי' לשון זה שכתבו מן הברייתא א"א לי ליישבו וצריך למוחקו:

    בא"ד תרגומי' ולא נודע פירושו ר"ל של תרגומי' ועיין באשר"י שכתב בו שני פירושים:

    בא"ד ובמקומות הקרובים נמי מפרש בירושלמי מנהג שהיו עושים וכו' ר"ל ואפי' במקומות הקרובים ואפילו שבטלום הרובים לא מפרישין כל ההפרשות אלא מפרש בירושלמי המנהג איך היו עושין דהיינו רב יהודה בשם שמואל מפרש שאוכל והולך ואח"כ מפריש ור' בא אמר דוקא תרומת דגן תירוש ויצהר ור' אילא אמר שלא היו מפרישין כ"א תרומה גדולה ולא מעשר ובירקות לא היו מפרישין כלל אפילו תרומה ועיין במס' חולין דף ה' בתוס' ושם כתוב דבור זה כולו וכאן מחלק שם מחלוקי ירק ושאר פירות ודגן ותירוש ויצהר ובזה מתורץ כל הקושיות שהקשו התוס' בתחלת הדבור ע"ש:

    ד"ה דא"ר יוחנן וכו' ואי רבו היה היה לו למחות וכו' כצ"ל דאי הוי רביה של ר"י רשב"ל היה תלמיד. נ"ל דב' קושיות הן הא' דר"י היה לו למחות בריש לקיש לכבוד רבו ועוד רשב"ל גופיה היאך היה מותר לו להקל בכבודו של ר' שמעון הא כיון שהיה רבו של ר' יוחנן שהוא רבו של ר"ל א"כ גם ר"ל היה תלמיד של ר' שמעון בן יהוצדק וק"ל:

    בד"ה מהו שיוליך ענבים לגת רשב"ם פי' וכו' לא מבעיא ליה אם יכול ליתן הענבים בתוך הגת דאם יש יין נמשך וכו'. ר"ל דאין לפרש דמבעיא ליה אם יכול ליתן הענבים לתוך הגת משום דא"כ תקשה לך ממ"נ אי איירי שיש יין נמשך בגת פשיטא דאסור לעובד כוכבים ליתן ענבים לתוכו דאם נותן נאסר כל היין שבגת ואם אין יין נמשך בגת פשיטא דשרי אלא ודאי לא מבעיא ליה אלא אי חשיב יין ההוא שמזלף ע"ג הענבים ונאסר בנגיעת עובד כוכבים או לא:

    Maharam on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הא דיחיד וכו' נבעי מארעי' כדאיתא לעיל דף מז ע"א:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 59a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 59, Amud Aleph, about 261 words in 11 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 11 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: מים…”

    2. Segment 29 words

      Opens “ותיפוק ליה, דהא מחוברין נינהו! לא צריכא,…”

    3. Segment 311 words

      Opens “סוף סוף, אבני הר שנדלדלו נינהו, תסתיים…”

    4. Segment 44 words

      Opens “לא צריכא, דטפחינהו בידיה.…”

    5. Segment 535 words

      Opens “ר' חייא בר אבא איקלע לגבלא, חזא…”

      Named: אבא.

    6. Segment 626 words

      Opens “אתא לקמיה דרבי יוחנן, א"ל צא והכרז…”

      Named: רבי יוחנן.

    7. Segment 737 words

      Opens “על בניהם שהם ממזרים ר' יוחנן לטעמיה,…”

      Named: רבה.

    8. Segment 816 words

      Opens “וגזור על יינם משום יין נסך משום…”

    9. Segment 937 words

      Opens “ועל תורמוסן משום בישולי עובדי כוכבים לפי…”

      Named: רב שמואל בר רב, שמואל.

    10. Segment 1038 words

      Opens “ר' יוחנן כי הך לישנא ס"ל דאמר…”

      Named: רב שמואל בר רב, שמואל.

    11. Segment 1134 words

      Opens “בעו מיניה מרב כהנא: עובד כוכבים מהו…”

      Named: רב כהנא, רב יימר.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 59a · Segment 1 — “דא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: מים של רבים…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 59a · Segment 9 — “…שרי? והאמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 59a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026