Talmud Builders

    Avodah Zarah 65a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 65a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to a gentile named Avidarna on their festival day. Rav Yehuda said: I know of him that he does not worship idols, so he is not considered a gentile with regard to the prohibition against giving a gift to a gentile on their festival. Rav Yosef said to him: But isn’t it taught in a baraita : Who is a ger toshav ? It is anyone who has accepted upon himself before three ḥaverim to not worship idols. Avidarna had not accepted this upon himself before three Jews. Rav Yehuda replied to him: When that baraita is taught, it is with regard to the mitzva to sustain him.

    2Rav Yosef further objected: But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: A ger toshav for whom twelve months passed without him circumcising himself is considered as a heretic of the gentiles, and certainly this Avidarna is not circumcised. Rav Yehuda replied: There, Rabbi Yoḥanan is referring to a case where the gentile who desired to become a ger toshav took it upon himself to become circumcised, but he recanted and did not circumcise himself, and in such a case it is assumed that he did not circumcise himself due to apostasy. Generally, in the case of a ger toshav who did not take this upon himself, this is not required of him.

    3The Gemara relates: Rava brought a gift to a minister named bar Sheshakh on their festival day. Rava said: I know of him that he does not worship idols. Rava went to him and found him sitting up to his neck in rose water, and naked prostitutes were standing before him. Bar Sheshakh said to him: Do you have anything as fine as this in the World-to-Come? Rava said to him: Ours is better than this. Bar Sheshakh said to him: Is there anything finer than this? Rava said to him: You have the fear of the government upon you; we will not have the fear of the government upon us in the World-to-Come. Bar Sheshakh said to him: As for me, in any event, what fear of the government is there upon me? I am a powerful man.

    4While they were sitting, a certain royal officer [ peristaka ] came and said to bar Sheshakh: Rise, as the king requires you to appear before him. As he was going out, he said to Rava: May any eye that wishes to see evil upon you burst, as it is clear that you were correct. Rava said to him: Amen. And then bar Sheshakh’s eye burst.

    5Rav Pappi said: Rava should have said a response to him from this verse: “Kings’ daughters are among your favorites; at your right hand stands the queen in gold of Ophir” (Psalms 45:10), indicating that in the World-to-Come, the daughters of kings will serve the Jewish people. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: He should have said a response to him from here: The reward of the Jewish people will be such that “no eye has seen it, God, aside from You, Who will do for those who await Him” (Isaiah 64:3).

    6§ The mishna teaches: If the gentile hired him to do other work with him, even if he said to him while he was working with him: Transport the barrel of wine used for a libation for me from this place to that place, his wage is permitted, i.e., it is permitted for the Jew to derive benefit from the money. The Gemara notes that this formulation of the mishna indicates that this wage is permitted even if the gentile did not say to him to transport the barrel of wine toward evening, i.e., toward the end of his workday.

    7And the Gemara raises a contradiction from a baraita : In the case of one who hires a laborer, and toward evening the employer said to him: Transport this barrel of wine used for a libation from this place to that place, his wage is permitted. By inference, the reason for this ruling is that the employer said it to him toward evening, and therefore yes, it is permitted, as it is clear that he has completed the labor for which he is being paid and the wage is not for moving the barrel. But if this happened during the entire day, not toward evening, this would not be permitted.

    8Abaye said: When we learned this in the mishna as well, we learned this with regard to the case where the employer said this toward evening. Rava said: This is not difficult. This case, where the wage is forbidden if it was not toward evening, is a case where the employer said to him: Transport one hundred barrels for me for one hundred perutot , in which case moving all of the barrels is considered a single task, and if one of the barrels was wine used for a libation, the entire wage is forbidden. That case, in which the wage is permitted in any event, is a case where the employer said to him: Transport each barrel for me for one peruta , such that each barrel is its own task.

    9And so it is taught in a baraita : In the case of one who hires a laborer and said to him: Transport one hundred barrels for me for one hundred perutot , and a barrel of wine used for a libation was found among them, his wage is forbidden. But if the employer said to him: Transport each barrel for one peruta , and there was a barrel of wine used for a libation among them, his wage is permitted.

    10§ The mishna teaches: With regard to a gentile who rents a Jew’s donkey to carry wine used for a libation on it, its rental fee is forbidden. The Gemara asks: Why do I need this additional clause? This is the same as the first clause, as the principle is the same; only the example is different. The Gemara answers: It was necessary to teach the latter clause in order to teach that if the gentile rented the donkey to sit upon it, even if the gentile placed his jug of wine used for a libation on it, its rental fee is permitted.

    11The Gemara asks: Is this to say that it is not the legal right of the renter to place a jug upon the donkey, and therefore placing the jug on the donkey was not included in the rental?

    12And the Gemara raises a contradiction to this from a baraita : With regard to one who rents a donkey to ride on, the renter may place on it his garment, his water jug, and his food for that journey. Beyond those items, the donkey driver, who would take the renter on the journey, may prevent him from placing anything on the animal by saying that he does not wish to further burden the donkey. The donkey driver may place on it barley and hay for the donkey and his food for that first day alone. Beyond those items, the renter may prevent him from placing anything on the animal, on the grounds that it will inhibit its progress.

    13Abaye said: Granted that it is the legal right of the renter to place a jug upon the donkey, but in any event, if he does not place it on the donkey, can we say to the driver: Deduct the fee of his jug from the rental? Since the donkey driver will not deduct any amount from the rental fee if he does not place the jug on the donkey, therefore, even if he does place it, the rental fee is not forbidden.

    14With regard to the main point of the baraita , the Gemara asks: What are the circumstances? If locations in which one is able to purchase provisions on the way are common, the donkey driver can also prevent the renter from putting provisions on the donkey for the entire journey, and if locations in which one is able to purchase provisions along the way are uncommon, the renter cannot prevent the driver from taking his provisions for the journey either.

    15Rav Pappa said: No, it is necessary to teach this halakha with regard to a case where locations in which one is able to go to the trouble of purchasing provisions are common between station and station, i.e., one can find locations to purchase provisions along the way, but only with difficulty. A donkey driver is accustomed to troubling himself to purchase provisions along the way, so it is not permitted for him to pack provisions for the entire journey on the donkey. A renter is not accustomed to troubling himself to purchase provisions along the way, so he is allowed to pack all of his provisions.

    16The Gemara relates: The father of Rav Aḥa, son of Rav Ika,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    LeavidronaName of a non-jew.

    In rosesIn a bathhouse of roses.

    May any eye that wishes to see evil upon youThe eye that desires to see your harm should be uprooted, for behold HKB"H fulfils all your desires even your [mundane] talk is clarified.

    Your honourIn order to honour you. The prophet is informing the Jewish [nation].

    No eye has seen itApart from the eye of HKB'H, that which will be done to those who waits for Him, never has there been seen glory and greatness like it.

    And even thoughThat the transferring of a cask is not at the time of evening, after the whole period of his hire has been completed, but rather before the conclusion of the time of his hire, he said to him: “Transfer a cask of wine used for idolatry”, the Mishnah teaches that his wage is permitted? [this is stated] with astonishment.

    At evening timeFor his entire wage had already been obligated to him before the transferring of the cask.

    Rava saidActually he did not say to him towards evening.

    And there is no difficultyOur Mishne that teaches it is permissible, is a case of transport for me each barrel for a Prutah, and when it transpires there is a barrel of Yayin Nesech amongst them, throw a Prutah into the river or alternatively do not take it from the non-jew and the balance will be permitted, because the payment for that barrel is not connected with the others as each (barrel) is rewarded independently: And the Braissoh is [discussing] when he did not say to him towards evening, where all the wages are forbidden, is a case where he says transport form me 100 barrels for 100 Prutahs, that as long as he has not transported all of them he will not be given any (payment) at all, therefore the whole payment is connected to it [the barrel of Yayin Nesech]

    License: CC0

    עבודה זרה 65 עמוד א

    1לאבידרנא ביום אידם, אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים א"ל רב יוסף: והתניא: איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודת כוכבים כי תניא ההיא להחיותו.

    2והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: גר תושב שעברו עליו י"ב חדש ולא מל, הרי הוא כמין שבעובדי כוכבים התם כגון שקיבל עליו למול ולא מל.

    3רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום אידם. אמר: ידענא ביה דלא פלח לעבודת כוכבים אזל אשכחיה דיתיב עד צואריה בוורדא, וקיימן זונות ערומות קמיה. א"ל אית לכו כה"ג לעלמא דאתי? א"ל דידן עדיפא טפי מהאי. א"ל טפי מהאי מי הוה? א"ל אתון איכא עלייכו אימתא דמלכותא, אנן לא תיהוי עלן אימתא דמלכותא. א"ל אנא מיהא מאי אימתא דמלכותא איכא עלי?

    4עד דיתבי, אתא ההוא פריסתקא דמלכא, א"ל קום, דקבעי לך מלכא. כי נפיק ואזיל, א"ל עינא דבעי למיחזי לכו בישותא תיפקע. א"ל רבא: אמן. פקע עיניה דבר שישך.

    5אמר רב פפי: איבעי ליה למימרא ליה מהאי קרא (תהלים מה, י) ״בנות מלכים ביקרותיך נצבה שגל לימינך בכתם אופיר״. אמר ר"נ בר יצחק: איבעי ליה למימרא ליה מהכא (ישעיהו סד, ג) ״עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו״.

    6שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת. ואע"ג דלא א"ל לעיתותי ערב.

    7ורמינהי: השוכר את הפועל, ולעיתותי ערב אמר לו: ״העבר חבית של יין נסך ממקום למקום״ שכרו מותר. טעמא דא"ל לעיתותי ערב אין, כולי יומא לא!

    8אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין, דאמר לעיתותי ערב תנן. רבא אמר: ל"ק הא דאמר ליה: ״העבר לי מאה חביות במאה פרוטות״, הא דא"ל ״העבר לי חבית חבית בפרוטה״.

    9והתניא: השוכר את הפועל, ואמר לו: ״העבר לי מאה חביות במאה פרוטות״, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו אסור. חבית חבית בפרוטה, ונמצאת חבית של יין נסך ביניהן שכרו מותר.

    10השוכר את החמור להביא עליה יין נסך שכרו אסור. הא תו ל"ל היינו רישא! סיפא איצטריכא ליה: שכרה לישב עליה, אע"פ שהניח עובד כוכבים לגינו עליה שכרו מותר.

    11למימרא, דלגין לאו דינא הוא לאותוביה?

    12ורמינהי: השוכר את החמור שוכר מניח עליה כסותו ולגינתו ומזונותיו של אותו הדרך, מכאן ואילך חמר מעכב עליו. חמר מניח עליה שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום, מכאן ואילך שוכר מעכב עליו.

    13אמר אביי: נהי דלגין דינא הוא לאותובי, מיהא אי לא מותיב ליה, מי אמרינן ליה: נכי ליה אגרא דלגינתו?

    14ה"ד אי דשכיח למזבן חמר נמי לעכב, ואי דלא שכיח למזבן שוכר נמי לא לעכב.

    15אמר רב פפא: לא צריכא דשכיח למיטרח ולמזבן מאונא לאונא, חמר דרכיה למיטרח ולמזבן, שוכר לאו דרכיה למיטרח ולמזבן.

    16אבוה דרב אחא בריה דרב איקא׃

    Tosafot

    ביקרותיךפי' בקונטרס לכבוד לך לשון יקר אבל בתהלים פירש ביקרותיך לשון ביקור וכן (וזה המזבח) יהיה לי לבקר ואע"פ שהיו"ד יתירה מנויה היא במסורת עם יו"ד של מי נתן למשיסה כלומר מבקרות לך ועומדות לשרתך:

    טעמא דא"ל לעיתותי ערב כו'הא דלא משני מתני' כרשב"ג דאמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך וכאן נמי שכרו מותר חוץ מדמי חבית דניחא ליה לאוקמי כרבנן אי נמי שכרו מותר משמע כל שכרו אי נמי בהא אפילו רבן שמעון בן גמליאל מודי דהתם אין דרך ליקח יין מן העובד כוכבים והכא דרך בני אדם ליקח שכר מן העובד כוכבים ויש לאסור כל השכר וחילוק זה יש בירושלמי ולעיל ס"פ כל הצלמים (עבודה זרה דף מט:) גבי ארג בו את הבגד ולפי התירוץ דניחא לאוקמא כרבנן ניחא דלא תיקשי נוקמה כר"א דאית ליה לעיל יש פדיון לעבודת כוכבים ויוליך הנאה לים המלח אף בלא זה וזה גורם וקיימא לן כוותיה ולתירוץ האחר נמי יש לומר שכרו מותר משמע בלא פדיון:

    הא דאמר ליה העבר לי ק' חביות בק' פרוטותובהא אסרה ברייתא כי לא אמר לו לעיתותי ערב דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב ליה מידי הלכך כוליה אגרא שייך ביה כן לשון הקונט' משמע הא א"ל לעיתותי ערב מותר ואע"ג שהיא מאותם חביות שהתנה עמו וקשה דמ"מ שכר האיסור מעורב בכל ההיתר לכן נראה לפרש ולעיתותי ערב אחר שהשלים קבלנותו אמר לו כן ואשמעי' שאע"פ שלא עשה עמו תנאי חדש אלא על פי תנאי הראשון הוא מעביר בפרוטה לפי חשבון מאה במאה פרוטות וס"ד שהכל שכר אחד הוא ונמצא בשכרו מעורב שכר יין נסך קא משמע לן דשרי והוה ליה כמעביר ביום של אחריו מאחר שכבר השלים קבלנותו:

    ה"גר"ת שוכר מניח עליה כסתו מלשון כסת ולא גרס כסותו דדבר פשוט הוא וכי ילך ערום ואם תפרש כסותו שניה שיש לו אם רגיל ללובשה פשיטא שמותר ואם בא להתיר אע"פ שאינו רגיל היה לו לפרש אלא כסתו גרס והוא כסת קטנה שיושב עליה או נותן תחת ראשו למראשותיו וכר הוא הגדול ששוכב עליו והעולם טועים שאומרים לקטן כר ולגדול כסת וראיה ממסכת תמיד (פ"א מ"א) איש כסתו בארץ וכן תנא בכלים (פ' כ"ח מ"ה) כר שעשאו סדין וכסת שעשאו מטפחות וגם במקרא (יחזקאל י״ג:י״ח) למתפרות כסתות על כל אצילי ידים וכר הוא לשכוב עליו כדמשמע פ' השולח (גיטין דף מז. ושם) רשב"ל היה שוכב על מעים ואומר בתי כרסי כרי וכן פ"ב דעירובין (דף ק:) ונעשית כר לבעלה והא דכתיב (בראשית ל״א:ל״ד) ותשימם בכר הגמל אותו כר עברי של עבוט כדמתרגמינן בעביטא דגמלא וחור כרפס (אסתר א׳:ו׳) אותו כר היה גדול כמטות המוצעות לכבוד הבית:

    מאונא לאונאפי' ממסע למסע ממהלך יום למהלך יום כמו נטל ועבר תלתא אונין דסנחריב והא דאמרי' [בסנהדרין] (דף צד:) עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום בתרגום אינו חושב כי אם ערים גדולות והא דכתיב גבע מלון לנו דמשמע שלנו שם לילה אחת שמא מקצת אלו הלכו תחילה ולנו מקצת במקומות הללו והוא ושאר החיל הבאים אחריהם עמו עברו עד ירושלים והלכו הכל ביום אחד לפי שהיה ממהר להיות שם באותו היום:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    רבא אמר לא קשיא הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות. כלומר שהכל שכירות אחד, והילכך אסור לפי שפשט איסור פרוטת האיסור בכל, דהא אי לא בעי לעבורי ליה ההוא חביתא דאיסורא מעכב ליה כוליה אגריה, והילכך הוה ליה כאלו המאה פרוטות שכר אותה חבית, הא דאמר ליה חבית חבית בפרוטה, דכל חדא וחדא שכרה מיוחד, ואם רצה לחזור בו באותה חבית לא היה מעכב עליה כי אם אותה פרוטה לבד, הילכך שכרו מותר חוץ מאותה פרוטה לבד. וכתב הראב"ד ז"ל והשתא דקים לן כר' אליעזר (מט, ב), אפילו חבית בחבית אף על פי שנתערבה באחרת יוליך הנאה לים המלח. והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דמתניתין ודאי הלכה היא, ולא דמיא לדר' אליעזר, דהכא לא מצי להוליך שכר אחת מהן לים המלח, דכוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב ליה, דהא קבלנות הוא דקבל עליו הולכת מאה חביות. ועוד דאלו אודעיה מעיקרא דלא מוליך לההיא חביתא דילמא לא מוגר ליה כלל, הילכך כוליה שכר יין נסך הוא ואסור. ורבנו הגדול זצ"ל שכתבה בהלכותיו על טעם זה סמך. ולדידי קשיא לי כיון דקיימא לן (קדושין מח, א) דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, וכל חבית וחבית דמוליך זוכה כנגדה בפרוטה אחת למה אסרו שכר המותרות, דהכי נמי אמרינן בפ"ק (יט, ב) גבי הגיע לכפה וכו' אמר ר' אלעזר אם בנה שכרו מותר, ואוקימנא לע"ז עצמה, ואפילו למכוש אחרון, דכיון דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומכוש אחרון לית בה שוה פרוטה מכוש אחרון נמי מותר, ואם כן הכא מאי שנא. ויש לומר דהתם היינו טעמא משום דע"ז לא הויא אלא במכוש אחרון, ואפילו למאן דאמר (נא, ב) דע"ז של נכרי אסורה מיד, ומכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה, ובפחות משוה פרוטה לא גזרו, הילכך שכרו כלו מותר, אבל הכא דאיכא פרוטה אחת אסורה, וההיא פרוטה בכוליה אגרא פתיכא, אסור, אבל ודאי אי אמר ליה מאה חביות בחמשים פרוטות שכרו מותר, כן נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 65a

    Avodah Zarah 65a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 407 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Leavidrona Name of a non-jew.

    In roses In a bathhouse of roses.

    May any eye that wishes to see evil upon you The eye that desires to see your harm should be uprooted, for behold HKB"H fulfils all your desires even your [mundane] talk is clarified.

    Your honour In order to honour you. The prophet is informing the Jewish [nation].

    No eye has seen it Apart from the eye of HKB'H, that which will be done to those who waits for Him, never has there been seen glory and greatness like it.

    And even though That the transferring of a cask is not at the time of evening, after the whole period of his hire has been completed, but rather before the conclusion of the time of his hire, he said to him: “Transfer a cask of wine used for idolatry”, the Mishnah teaches that his wage is permitted? [this is stated] with astonishment.

    At evening time For his entire wage had already been obligated to him before the transferring of the cask.

    Rava said Actually he did not say to him towards evening.

    1 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 65a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    ביקרותיך פי' בקונטרס לכבוד לך לשון יקר אבל בתהלים פירש ביקרותיך לשון ביקור וכן (וזה המזבח) יהיה לי לבקר ואע"פ שהיו"ד יתירה מנויה היא במסורת עם יו"ד של מי נתן למשיסה כלומר מבקרות לך ועומדות לשרתך:

    טעמא דא"ל לעיתותי ערב כו' הא דלא משני מתני' כרשב"ג דאמר ימכר כולו חוץ מדמי יין נסך וכאן נמי שכרו מותר חוץ מדמי חבית דניחא ליה לאוקמי כרבנן אי נמי שכרו מותר משמע כל שכרו אי נמי בהא אפילו רבן שמעון בן גמליאל מודי דהתם אין דרך ליקח יין מן העובד כוכבים והכא דרך בני אדם ליקח שכר מן העובד כוכבים ויש לאסור כל השכר וחילוק זה יש בירושלמי ולעיל ס"פ כל הצלמים (עבודה זרה דף מט:) גבי ארג בו את הבגד ולפי התירוץ דניחא לאוקמא כרבנן ניחא דלא תיקשי נוקמה כר"א דאית ליה לעיל יש פדיון לעבודת כוכבים ויוליך הנאה לים המלח אף בלא זה וזה גורם וקיימא לן כוותיה ולתירוץ האחר נמי יש לומר שכרו מותר משמע בלא פדיון:

    הא דאמר ליה העבר לי ק' חביות בק' פרוטות ובהא אסרה ברייתא כי לא אמר לו לעיתותי ערב דכל כמה דלא אעברינהו לכולהו לא יהיב ליה מידי הלכך כוליה אגרא שייך ביה כן לשון הקונט' משמע הא א"ל לעיתותי ערב מותר ואע"ג שהיא מאותם חביות שהתנה עמו וקשה דמ"מ שכר האיסור מעורב בכל ההיתר לכן נראה לפרש ולעיתותי ערב אחר שהשלים קבלנותו אמר לו כן ואשמעי' שאע"פ שלא עשה עמו תנאי חדש אלא על פי תנאי הראשון הוא מעביר בפרוטה לפי חשבון מאה במאה פרוטות וס"ד שהכל שכר אחד הוא ונמצא בשכרו מעורב שכר יין נסך קא משמע לן דשרי והוה ליה כמעביר ביום של אחריו מאחר שכבר השלים קבלנותו:

    ה"ג ר"ת שוכר מניח עליה כסתו מלשון כסת ולא גרס כסותו דדבר פשוט הוא וכי ילך ערום ואם תפרש כסותו שניה שיש לו אם רגיל ללובשה פשיטא שמותר ואם בא להתיר אע"פ שאינו רגיל היה לו לפרש אלא כסתו גרס והוא כסת קטנה שיושב עליה או נותן תחת ראשו למראשותיו וכר הוא הגדול ששוכב עליו והעולם טועים שאומרים לקטן כר ולגדול כסת וראיה ממסכת תמיד (פ"א מ"א) איש כסתו בארץ וכן תנא בכלים (פ' כ"ח מ"ה) כר שעשאו סדין וכסת שעשאו מטפחות וגם במקרא (יחזקאל י״ג:י״ח) למתפרות כסתות על כל אצילי ידים וכר הוא לשכוב עליו כדמשמע פ' השולח (גיטין דף מז. ושם) רשב"ל היה שוכב על מעים ואומר בתי כרסי כרי וכן פ"ב דעירובין (דף ק:) ונעשית כר לבעלה והא דכתיב (בראשית ל״א:ל״ד) ותשימם בכר הגמל אותו כר עברי של עבוט כדמתרגמינן בעביטא דגמלא וחור כרפס (אסתר א׳:ו׳) אותו כר היה גדול כמטות המוצעות לכבוד הבית:

    מאונא לאונא פי' ממסע למסע ממהלך יום למהלך יום כמו נטל ועבר תלתא אונין דסנחריב והא דאמרי' [בסנהדרין] (דף צד:) עשר מסעות נסע אותו רשע באותו היום בתרגום אינו חושב כי אם ערים גדולות והא דכתיב גבע מלון לנו דמשמע שלנו שם לילה אחת שמא מקצת אלו הלכו תחילה ולנו מקצת במקומות הללו והוא ושאר החיל הבאים אחריהם עמו עברו עד ירושלים והלכו הכל ביום אחד לפי שהיה ממהר להיות שם באותו היום:

    Tosafot on Avodah Zarah 65a · Sefaria

    Rashba

    רבא אמר לא קשיא הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות. כלומר שהכל שכירות אחד, והילכך אסור לפי שפשט איסור פרוטת האיסור בכל, דהא אי לא בעי לעבורי ליה ההוא חביתא דאיסורא מעכב ליה כוליה אגריה, והילכך הוה ליה כאלו המאה פרוטות שכר אותה חבית, הא דאמר ליה חבית חבית בפרוטה, דכל חדא וחדא שכרה מיוחד, ואם רצה לחזור בו באותה חבית לא היה מעכב עליה כי אם אותה פרוטה לבד, הילכך שכרו מותר חוץ מאותה פרוטה לבד. וכתב הראב"ד ז"ל והשתא דקים לן כר' אליעזר (מט, ב), אפילו חבית בחבית אף על פי שנתערבה באחרת יוליך הנאה לים המלח. והקשה עליו הרמב"ן נ"ר דמתניתין ודאי הלכה היא, ולא דמיא לדר' אליעזר, דהכא לא מצי להוליך שכר אחת מהן לים המלח, דכוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב ליה, דהא קבלנות הוא דקבל עליו הולכת מאה חביות. ועוד דאלו אודעיה מעיקרא דלא מוליך לההיא חביתא דילמא לא מוגר ליה כלל, הילכך כוליה שכר יין נסך הוא ואסור. ורבנו הגדול זצ"ל שכתבה בהלכותיו על טעם זה סמך. ולדידי קשיא לי כיון דקיימא לן (קדושין מח, א) דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, וכל חבית וחבית דמוליך זוכה כנגדה בפרוטה אחת למה אסרו שכר המותרות, דהכי נמי אמרינן בפ"ק (יט, ב) גבי הגיע לכפה וכו' אמר ר' אלעזר אם בנה שכרו מותר, ואוקימנא לע"ז עצמה, ואפילו למכוש אחרון, דכיון דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ומכוש אחרון לית בה שוה פרוטה מכוש אחרון נמי מותר, ואם כן הכא מאי שנא. ויש לומר דהתם היינו טעמא משום דע"ז לא הויא אלא במכוש אחרון, ואפילו למאן דאמר (נא, ב) דע"ז של נכרי אסורה מיד, ומכוש אחרון לית ביה שוה פרוטה, ובפחות משוה פרוטה לא גזרו, הילכך שכרו כלו מותר, אבל הכא דאיכא פרוטה אחת אסורה, וההיא פרוטה בכוליה אגרא פתיכא, אסור, אבל ודאי אי אמר ליה מאה חביות בחמשים פרוטות שכרו מותר, כן נראה לי.

    Rashba on Avodah Zarah 65a · Sefaria

    Ritva

    קים לי בגויה דלא פלח לעבודה זרה וכבר כתבנו בפרק קמא כי מכאן היתר בזמן הזה לשאת ולתת עם הגוים אפילו ביום אידם.

    הא דאמר ליה העבר לי מאה חביות במאה פרוטות פירוש לפי שהכל שכירות אחד והילכך אסור לפי ששכר אותה חבית פתוך הוא בכלי השכירות דהא אלו לא בעי לעבורי ליה ההיא חביתא מעכב ליה והוה ליה כאלו כל המאה פרוטות שכר אותה חבית הילכך אף על גב דקיימא לן דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הכל אסור דכוליה חשיב אגרא דאיסורא מראש ועד סוף וזה ברור.

    מעתה מה שכתב הר״אבד ז״ל דאנן דקיימא לן כרבי אליעזר בההיא דיוליך הנאה לים המלח יוליך דמי אותה חבית לים המלח ולשתרי אידך שכר ליתא דהא כוליה אגרא חשיב דאיסור׳ דכוליה אגרא אכל חדא וחדא יהיב ליה וכן השיב עליו ר׳ הר״מבן ז״ל וזה דעת רבינו אלפסי ז״ל שכתבה בהלכותיו כפשוטה למימרא דהלכה היא וכן עיקר.

    סיפא אצטריכא ליה כו' פירוש משום רבותא דאשמועי׳ תלמודא בסמוך דאף על גב דלענין דינא הוא לאותוביה כיון דלא מנכה ליה מידי אי לא אותובי שם הרי הוא מותר.

    ג״ה שוכר מניח עליה כסותו ופירושו כסותו הצריך לו באותה העיר שהלך שם דאלו כסות הצריך לדרך פשיטא ויש גורסים כסותו כלומר כסותו הצריך לדרך.

    כגון דשכיח מאוונה לאוונה כו׳ ושמע מינה דכל היכא דלא שכיח מאוונא לאוונא אפילו חמר ג״כ מניח ואי שכיח להדיא בעיר אפילו שוכר לא מנח.

    Ritva on Avodah Zarah 65a · Sefaria

    Meiri

    וגר תושב שקבל עליו למול ועברו עליו שנים עשר חדש משקבל ולא מל הרי הוא כמין שבאמות לכל דבריו:

    כבר ביארנו בראש המסכת שכל שיש לחוש שאם ימכרנו לגוי ישתמש בו לע"ז או יודה לפניה אסור למכרו לו שלשה ימים לפני אידיהם על הדרכים שבארנו שם מ"מ נתברר לזה המשלח על אותו הגוי שאינו עובד ע"ז ואין עליו חששא מצד שני דברים אלו כלל שולחין לו אף ביום האיד עצמו ואין חוששין שמא נשתנה רצונו:

    וכן כבר בארנו שהשוכר את הפועל לעשות עמו ביין נסך שכרו אסור וביארנו צדדים ששכרו מותר כגון חבית בפרוטה כמו שהתבאר מ"מ יש צדדים בהתר השכר שלא הוזכרו עדיין כיצד הרי ששכרו ליומו ולעתותי ערב שכבר נשלם שיעור מלאכה ונתחייב לו שכרו אמר לו העבר לי חבית זו של יין למקום פלוני שכרו מותר ואין זו מעכבת שהרי בטובה הוא עושה ואחר זמן השלמה השכירות ומ"מ אף בזו לא לכתחלה והוא שאמרו בתוספתא השוכר את הפועל ולעתותי ערב אמר לו הולך את הלגין למקום פלוני אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן שכרו מותר ובתלמוד המערב החמירו בה יותר ואמרו שאם היה עושה עמו בטובה אתה ממשכנו מנכסיו עד כדי שכרו ולדעתם כשאמרו שכרו מותר פירושו חוץ מכדי שווי העברת אותה חבית שמנכין כנגדה מן המותר ושיטת הגמרא אינה מוכחת כן ומ"מ יש פוסקין כן יש מי שמפרש בעתותי ערב האמור כאן שאם שכרו למלאכה להעברת חביות או למלאכה אחרת ונגמרה מלאכתו לערב אלא שיש עדין שהות ביום לחיוב מלאכה על הפועל ואמר לו העביר לי חבית זו של יין נסך למקום פלוני שיעור אותה חבית אסור והשאר מותר שאין זה בקבלנות שיהא שכר אותה חבית מעכב על הכל כמו שפירשנו בטעם האיסור:

    השוכר את החמור לרכיבה יש לו לשוכר להניח עליה כסותו ולגינו ומזונותיו של כל אותה הדרך אם הוא בכדי שאפשר לסבול בכך אע"פ שלא התנה בכך יתר על כן חמר מעכב עליו והחמר מניח עליו מזונותיו של אותו היום הן שלו הן של בהמתו יתר על זה שוכר מעכב עליו שאפשר לו לקנות במלון על ידי חפוש אבל הוא אינו מעכב עליו שאין דרך השוכרים לחזר אחר המזונות הואיל ואין מוצאין אותם לאלתר ואם הוא דרך שאין מזונות מצויין בו אפילו על ידי טורח ואפילו במלון אף חמר מניח מזונות של כל הדרך ואם הוא דרך שהמזונות מצויין בה בהרבה מקומות בריוח בכל שעה שהם צריכים להם אף חמר מעכב במזונותיו ולגין ועיקר דבר זה בתלמוד בבא מציעא מ"מ לא הניח דברים אלו אין מנכה לו מן השכר כלל:

    Meiri on Avodah Zarah 65a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה טעמא דא"ל לעתותי כו' אי נמי שכרו מותר משמע כל שכרו עכ"ל וקשה לתירוץ זה לרבא דאוקמא מתני' דאמר ליה חבית חבית בפרוטה אמאי קתני שכרו מותר דמשמע כל שכרו הא שכר אותה חבית של יין נסך ודאי אסור כפירוש רש"י ויש ליישב קצת דודאי למאי דאוקמא דא"ל חבית חבית בפרוטה דכל חדא אגרא באנפי נפשיה שפיר קאמר שכרו של כל אחד דהיתרא מותר מה שאין כן למאי דסלקא דעתך השתא דאיירי מתניתין נמי בדא"ל מאה חבית במאה פרוטות דכולי אגרא חדא הוא ושכרו מותר אכולה שכרו קאי ודו"ק:

    בד"ה ה"ג ר"ת שוכר כו' וחור כרפס אותו כר כו' עכ"ל ר"ל בפ"ק דמגילה מפרש לה כרפס כרים של פסים וק"ל:

    בד"ה מאונא לאונא כו' והא דאמרינן בפרק חלק עשר כו' והא דכתיב גבע מלון כו' עכ"ל כצ"ל ורצה לומר דבאותן עשר מסעות חשיב בקרא גבע מלון לנו דמשמע שלנו לילה אחד ולא הלכו הכל באותו יום ותירצו דשמא מקצת כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 65a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה טעמא דא"ל לעתותי ערב וכו' א"נ שכרו מותר משמע כל שכרו וכו'. ואין להקשות א"כ מאי משני רבא דאמר העבר לי חבית בפרוטה דע"כ אותה פרוטה דחבית יין נסך לא שקיל והא שכרו מותר משמע כל שכרו די"ל דכיון דכל חבית וחבית שכירות בפני עצמו הוא זה מקרי שפיר כל שכרו:

    ד"ה מאונא לאונא כו' כמו נטל ועבר וכו' הוא תרגום בישעיה י' בפסוק עוד היום בנוב לעמוד:

    והא דאמרינן בסוף חלק כצ"ל:

    בתרגום אינו חושב כ"א ערים גדולות פירש שם בפסוק מונה עשר מקומות שנסע באותו יום ועלה קאמר בגמרא שם עשר מסעות וכו' אבל התרגום אינו מונה כ"א הג' מקומות הגדולים שהיו סמוך לירושלים שנסע באותו היום אבל הז' מקומות שהיו קודם להן לא חשיב להו אע"ג שגם אותן נסע באותו היום וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 65a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמַר לֵיהּ עֵינָא דְּחַזְיָא לְכוּ בְּבִישׁוּתָא תִּפָּקַע. נראה מאת ה' היתה זאת שיהיה בר ששך מוכה בחרב פיו על ידי 'אָמֵן' של רבא ודבר זה קשה על הסטרא אחרא ביותר. ונראה כי בר ששך היה לו ארס של עין הרע כבלעם והוא דחזא לרבא בבישותא וזה נרמז בשמו כי ידוע מה שאמר רבותינו ז"ל בגמרא דעין הרע לבבל נחית ששם מצוי ארס זה של עין הרע יותר משאר מקומות. וידוע נמי מה שאמר בגמרא ששך זו בבל כי שֵׁשָׁךְ בא"ת ב"ש 'בבל' ולכן נקרא זה 'בַּר שֵׁשָׁךְ' רצונו לומר בר בבל ששם נמצא ארס של עין הרע בר מינן והוא דחזה לרבא בארס של עין הרע הנה חזר הארס לעינו ופקעה עיניה בארס שלה שיצא ממנה וחזר אליה להכותה.

    אִיבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר לֵיהּ מֵהָכָא "בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְּרוֹתֶיךְ, נִצְּבָה שֵׁגַל לִימִינְךָ בְּכֶתֶם אוֹפִיר". פירוש הא ודאי דידן עדיפה כי בַּר שֵׁשָׁךְ הביא זונות לביתו מדלת הארץ אך ישראל מביאים בנות מלכים לביתם לשמש אותם כשפחות והוא הביא הזונות לשכב עמהם להנות מהם שלא בפני אשתו כי ודאי אשתו מקפדת כיון שהוא מנאף עמהם בביתה אך ישראל לעתיד יביאו בנות מלכים לביתם להנות משמוש שלהם ואין נשותיהם מקפידות כי ישראל לא יעשו נבלה ח"ו לשכב עם בנות מלכים אלא רק מביאים אותם לשמש בבית במקום שפחות ונמצא דידן עדיפה. ושמע מינה נמי דאיכא תאוה של יצר הרע לעתיד דאי ליכא תאוה כלל מאי שבחייהו דישראל בזה שבנות מלכים שהם יפים ביותר משמשים לפניהם ואינם חוטאים?

    אִיבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר מֵהָכָא 'וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ' (בראשית כה, כג) פירוש לְאֹם זרע יעקב מִלְאֹם זרע עשו יֶאֱמָץ והכונה על החשיבות והמעלה מצד הערכה שנערכין מעשים של ישראל לגבי מעשים של בני עכו דעל ידי כך נראה חשיבות במעשים של ישראל עשר ידות על איכותם מצד עצמן דוקא כי אין האור ניכר אלא מצד החושך ובשלמא אם יש יצר הרע ותאוה רעה בעולם אז שייכה הערכה זו אבל אם לא יש יצר הרע ותאוה רעה בעולם במה תהיה ההערכה.

    אִיבָּעִי לֵיהּ לְמֵימַר מֵהָכָא "עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ". הכונה דמזה הפסוק מוכח שיש יצר הרע ותאוה רעה לעתיד דהא הטעם שזוכין להבטחה זו של 'עַיִן לֹא רָאָתָה' הוא משום שהם קדושים וטהורים במראה עינים שלהם לכן מדה כנגד מדה יזכו לעין לא ראתה ונמצא גם מזה משמע דאיכא יצר הרע ותאוה רעה במראה עינים ולהכי בשכר שהם קדושים וטהורים במראה עינים יזכו לעין לא ראתה ואם אין תאוה רעה ויצר הרע מאי רבותייהו בקדושתם במראה עינים? ובודאי האי קרא איירי אחר ביאת המשיח שהוא אור החיים. סליק מסכת עבודה זרה.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 65a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 65, Amud Aleph, about 407 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 131 words

      Opens “לאבידרנא ביום אידם, אמר: ידענא ביה דלא…”

      Named: רב יוסף.

    2. Segment 227 words

      Opens “והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:…”

      Named: רבה.

    3. Segment 361 words

      Opens “רבא אמטי ליה קורבנא לבר שישך ביום…”

      Named: רבא.

    4. Segment 428 words

      Opens “עד דיתבי, אתא ההוא פריסתקא דמלכא, א"ל…”

      Named: רבא.

    5. Segment 540 words

      Opens “אמר רב פפי: איבעי ליה למימרא ליה…”

      Named: רב פפי.

    6. Segment 610 words

      Opens “שכרו לעשות עמו מלאכה אחרת. ואע"ג דלא…”

    7. Segment 725 words

      Opens “ורמינהי: השוכר את הפועל, ולעיתותי ערב אמר…”

      Named: רב אמר, רב אין.

    8. Segment 829 words

      Opens “אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין, דאמר…”

      Named: רב תנן, אביי, רבא.

    9. Segment 931 words

      Opens “והתניא: השוכר את הפועל, ואמר לו: ״העבר…”

    10. Segment 1028 words

      Opens “השוכר את החמור להביא עליה יין נסך…”

    11. Segment 116 words

      Opens “למימרא, דלגין לאו דינא הוא לאותוביה?…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “ורמינהי: השוכר את החמור שוכר מניח עליה…”

    13. Segment 1319 words

      Opens “אמר אביי: נהי דלגין דינא הוא לאותובי,…”

      Named: אביי.

    14. Segment 1415 words

      Opens “ה"ד אי דשכיח למזבן חמר נמי לעכב,…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “אמר רב פפא: לא צריכא דשכיח למיטרח…”

      Named: רב פפא.

    16. Segment 166 words

      Opens “אבוה דרב אחא בריה דרב איקא…”

      Named: רב אחא, רב איקא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 65a · Segment 2 — “והאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: גר תושב…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 65a · Segment 1 — “…לעבודת כוכבים א"ל רב יוסף: והתניא: איזהו גר תושב?…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 65a · Segment 8 — “אמר אביי: כי תנן נמי מתניתין, דאמר לעיתותי ערב…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 65a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026